פרשת כי תשא התשפ״א

 פרשת כי תשא התשפ״א

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

לעילוי נשמת חיים ראובן בן יצחק ורחל ז״לֹ

  לעילוי נשמת חייב לב בן בערל ז״ל

1.    שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק  ז - יד, 

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ט) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא: (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל: (יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י ה֣' אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה ה֙' יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה: (יב) לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִםלֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ: (יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם: (יד) וַיִּנָּ֖חֶם ה֑' עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ: פ

2.    רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק ט

קשה ערף - מַחֲזְרִין קְשִׁי עָרְפָּם לְנֶגֶד מוֹכִיחֵיהֶם וּמְמָאֲנִים לִשְׁמֹעַ:

3.    אבן עזרא שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק ט

קשה ערף. שלא ישמע מה שצוה. משל לאדם הולך לדרכו במרוצה, ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל, בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ג, והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב.

4.    ספורנו שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק ט

והנה עם קשה עורף הוא. גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק, באופן שאין תקוה שישובו בתשובה:

5.    שפתי כהן שמות פרשת כי תשא ד"ה לב, ט

ויאמר ה' אל משה ראיתי וגו'. עד עתה היה דיבורו על ערב רב שהחטיאו את ישראל ודיבר לו בקושי, ועתה מתלונן על ישראל שניסתו להם, לזה אמר ויאמר בלשון רך לפי שהם חביבין עליו ואינו חפץ להענישם. ואמר ראיתי את העם הזה אשר ניסתו לערב רב נקראים כמותם, והם עם קשי עורף כמו שהקשו ערפם לי למה לא הקשו ערפם ומיאנו להם, אחר שהם קשי עורף היה להם להקשות עורף לכל:

6.    שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק טו - לה

(טו) וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים: (טז) וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת: (יז) וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶֽה: (יח) וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ: (יט) וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָיו֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר: (כ) וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (כא) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה: (כב) וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא: (כג) וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ: (כד) וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה: (כה) וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם: (כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַה֖' אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי: (כז) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ: (כח) וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ: (כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽה֔' כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה: (ל) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־ה֔' אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם: (לא) וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־ה֖' וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב: (לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑םוְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ: (לג) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי: (לד) וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗םאֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֛ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם: (לה) וַיִּגֹּ֥ף ה֖' אֶת־הָעָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַהֲרֹֽן: ס

7.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

(כ) וּנְסִיב יַת עִיגְלָא דַעֲבָדוּ וְאוֹקֵד בְּנוּרָא וְשַׁף עַד דַּהֲוָה דָּקִיק וְדָרֵי עַל אַנְפֵּי מוֹי דְנַחֲלָא וְאַשְׁקֵי יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל מַאן דְּיָהַב תַּמָּן כָּל מָאנָא דְדַהֲבָא הֲוָה סִימָא נַפְקָא בְּאַנְפָּא:

8.    כתר יונתן שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

(כ) ויקח את העגל שׁעשׂו וישׂרוף באש ויטחן עד שהיה דק ויזרה על פני מים של נחל וישקה את בני ישׂראל וכל מי שנתן שם כל כלי של זהב היה סימן יוצא בפניו:

9.    רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

וישק את בני ישראל -נִתְכַּוֵּן לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת...

AND HE GAVE THE CHILDREN OF ISRAEL TO DRINK OF IT – He intended to put them to the test as faithless wives were tried.

10.תלמוד בבלי עבודה זרה מד עמוד א

... {שמות ל"ב:כ'} ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות.

...and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it” (Exodus 32:20)? ^{Moses ground up the calf}intending only to inspect them like sota women.

11.רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק לה

וַיִּגֹּ֥ף ה֖' אֶת־הָעָ֑ם - מִיתָה בִידֵי שָׁמַיִם לְעֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה:

12.רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק לד

וביום פקדי וגו' - עַתָּה שָׁמַעְתִּי אֵלֶיךָ מִלְּכַלּוֹתָם יַחַד, וְתָמִיד תָּמִיד כְּשֶׁאֶפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט מִן הֶעָוֹן הַזֶּה עִם שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת; וְאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ קְצָת מִפִּרְעוֹן עֲוֹן הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב):

13.בכור שור שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק לד

וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם: כלומר: אני מוחל להם עתה, שלא יזוקו בדבר זה, כל זמן שלא יוסיפו לחטא, אבל אם יוסיפו לחטא כשאפקד עליהם החטא שיעשו, אפקוד גם זה עמו, כאדם שאומר לחבירו: אני מוחל לך כל זמן שלא תוסיף לעשות, אבל אם תוסיף, לא דיי שלא אמחול אלא שאפקוד עליך גם מה שעשית עתה.

14.שמות פרשת כי תשא פרק לג, א-כג

(א) וַיְדַבֵּ֨ר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה: (ב) וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: (ג) אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ: (ד) וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּוְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו: (ה) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ: (ו) וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב: 

(ז) וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ ה֔' יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה: (ח) וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה: (ט) וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה: (י) וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲו֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ: (יא) וְדִבֶּ֨ר ה֤' אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּוְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל: ס (יב) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ה֗' רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי: (יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה: (יד) וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ: (טו) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה: (טז) וּבַמֶּ֣ה׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: פ (יז) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם: (יח) וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ: (יט) וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם ה֖' לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם: (כ) וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי: (כא) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר: (כב) וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי: (כג) וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ: 

15.רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לג 

פסוק ז -  יקח את האהל - לְשׁוֹן הוֹוֶה הוּא – לוֹקֵחַ אָהֳלוֹ וְנוֹטֵהוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; אָמַר מְנֻדֶּה לָרַב מְנֻדֶּה לַתַּלְמִיד (תנחומא):

פסוק יא -ושב אל המחנה. לְאַחַר שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ הָיָה מֹשֶׁה שָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְלַמֵּד לַזְּקֵנִים מַה שֶּׁלָּמַד; וְהַדָּבָר הַזֶּה נָהַג מֹשֶׁה מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים עַד שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבְי"ח שָׂרַף אֶת הָעֵגֶל וְדָן אֶת הַחוֹטְאִים, וּבְי"ט עָלָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם וְגוֹ' (שמות ל"ב), וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁנֶּ' וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' וְגוֹ' (דברים ט'), וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל נֶאֱמַר לוֹ וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי (שמות ל"ד), לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת – וְעָשָׂה שָׁם מ' יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְגוֹ' – מָה הָרִאשׁוֹנִים בְּרָצוֹן אַף הָאַחֲרוֹנִים בְּרָצוֹן, אֱמֹר מֵעַתָּה אֶמְצָעִיִּים הָיוּ בְכַעַס – בְּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי נִתְרַצָּה הַקָּבָּ"ה לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם, וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה סָלַחְתִּי, וּמָסַר לוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְיָרַד וְהִתְחִיל לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וַעֲשָׂאוּהוּ עַד אֶחָד בְּנִיסָן, וּמִשֶּׁהוּקַם לֹא נִדְבַּר עִמּוֹ עוֹד אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד (תנחומא):

16.רשב"ם שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

יקח - לקח. הרחיק. שניהג בהן כמנודים שלא חפץ הק' לדבר עם משה בתוך מחנה ישראל:

17.אבן עזרא שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

האהל - אהל שלו, כמו ויבאו האהלה (שמות יח, ז). והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו. וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים, והחלו ישראל לעשות המשכן, וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן. ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

18.בכור שור שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

ומשה יקח את האהל: לפי שמרדו בו, ורצו להעמיד ראש אחר, פירש מהם, וגם שאמר הקדוש ברוך הוא שלא ישרה שכינתו ביניהם, לא היה רוצה לעמוד במקום שאין השכינה שורה, והרוצה לדרוש משפט או שום דבר יצא לשם.

19.  רמב"ן שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

ומשה יקח את האהל - כתב רש"י (להלן בפסוק יא) הדבר הזה היה משה נוהג מיוה"כ עד שהוקם המשכן, לא יותר, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, בי"ח שרף את העגל ודן החוטאים, בי"ט עלה ועשה שם ארבעים יום, בר"ח אלול נאמר לו (להלן לד ב) ועלית בבקר לקבל לוחות שניות ועשה שם ארבעים יום אחרים, בעשרה בתשרי נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ומסר לו לוחות האחרונות וירד, התחיל לצוות על מלאכת המשכן ועשאוהו באחד בניסן, ומשהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא משם. וכן דעת רבי אברהם שהיה כל זה אחר שהוריד את הלוחות השניות, ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

ואינו נכון בעיני, כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה, ודברי רבותינו בכל המדרשים שעשה משה זה בעבור חטא העגל, דרש משה, מנודה לרב מנודה לתלמיד, וכמו שהזכיר רש"י (שם) אני בכעס ואתה בכעס א"כ מי יקרבם. ואם היה הוצאת האהל אחרי יוה"כ, הנה גם הקדוש ברוך הוא גם משה ברצון היו. אבל הנראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו, ויהי ממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם, ועלה אל ההר ששם הכבוד, וזהו וישב משה אל ה' (לעיל לב לא), והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם הזה, והשם ענה אותו מי אשר חטא לי, ועתה לך נחה את העם, והחל בהם הנגף (פסוקים לג - לה), וצוה לו לך עלה מזה אתה והעם (פסוקים א - ג), והוא הגיד זה לישראל, ויתאבלו ויתנצלו את עדים (פסוקים ד - ו). אז ראה משה כי הדבר ארוך מאד ולא ידע מה יהא בסופו, ולקח האהל ונטה לו חוץ למחנה (פסוק ז) שתהיה שכינה מדברת לו משם, כי איננה שורה בקרב העם, ואם יהיה האהל בקרב המחנה לא יהיה לו הדבור משם. ואמר (שם) והיה כל מבקש ה', טעם, שיהי' כל מבקש ה' יוצא אליו. והכתוב ישלים לספר (בפסוקים ח - יא) כל מה שהיה בעוד האהל שם עד שהוקם המשכן, והוא מיוה"כ עד אחד בניסן על דעת רבותינו (שבת פז ב):

וראיתי בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) רבי יהושע בן קרחה אומר, ארבעים יום עשה משה בהר, קורא בדת מקרא ביום, ושונה בדת משנה בלילה. ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה. בי"ז בתמוז שבר את הלוחות והרג את חוטאי ישראל, ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והכרית עבודה זרה מישראל והתקין כל שבט במקומו. ובר"ח אלול אמר לו הקדוש ברוך הוא עלה אלי ההרה, והעבירו שופר במחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד אחר ע"ז, והקב"ה נתעלה באותו שופר, שנאמר (תהלים מז ו) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. וכן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה. עד כאן דברי אגדה זו:

ואם כן יהיה ומשה יקח את האהל וכל הפרשה (פסוקים ז - יא) מי"ח בתמוז עד סוף ארבעים ומיוה"כ עד אחד בניסן. אבל לא יבא זה כהוגן ממה שאמר הכתוב (דברים ט יח יט) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וגו', וכתיב (שם ט כה) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם. ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום האחרונים אחר שנאמר לו (להלן לד א) פסל לך ועלה אלי ההרה, כי היו ברצון, וכבר ביטל להשמיד אתכם:

20.שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק א - יז, א-יז

(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־ הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ: (ב) וֶהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֙קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר: (ג) וְאִישׁ֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא: (ד) וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה֖' אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים: (ה) וַיֵּ֤רֶד ה֙' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם הֽ': (ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה֥'׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ ה֣'׀ ה֔' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד׀ עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים: (ח) וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ: (ט) וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֹנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ: (י) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹאֶת־מַעֲשֵׂ֤ה ה֙' כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ: (יא) שְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: (יב) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ: (יג) כִּ֤י אֶת־מִזְבְּחֹתָם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת־מַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת־אֲשֵׁרָ֖יו תִּכְרֹתֽוּן: (יד) כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י ה֙' קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא: (טו) פֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ׀ אַחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ: (טז) וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן: (יז) אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ:

21.בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק טז

וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה:

22.שמות פרשת כי תשא פרק לד פסוק כט - לה, כט-לה

(כט) וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ: (ל) וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו: (לא) וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם: (לב) וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה֛' אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי: (לג) וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה: (לד) וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י ה֙' לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה: (לה) וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ: ס

23.רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק טז

ובמה יודע אפוא. יִוָּדַע מְצִיאַת הַחֵן, הלוא בלכתך עמנו. וְעוֹד דָּבָר אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ, שֶׁלֹּא תַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עוֹד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. 

ונפלינו אני ועמך. וְנִהְיֶה מֻבְדָּלִים בַּדָּבָר הַזֶּה מִכָּל הָעָם (ברכות ז'), כְּמוֹ וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות ט'):

24.בכור שור שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק טז

כי במה יודע [אפוא]: אבל אם תלך עמנו הרי אנו נפלינו מהם, ששכינתך תלך עמנו. ומכל מקום עדיין לא נתיישבה דעתו על מה שאמר "פן אכילך בדרך", ואמר לו הקדוש ברוך הוא

25.ספורנו שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק טז

הלוא בלכתך עמנו ונפלינו. כענין נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך, שמעו עמים ירגזון ^{(לעיל טו, יג - יד)}, כי בראות האומות שאתה עמנו נהיה בעיניהם נפלאים ונבדלים במעלה מכל שאר העמים, ולא יתאמצו להתקומם נגדנו, כמו שהעידה רחב באמרה כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וכו', ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ^{(יהושע ב, י - יא)}:

26.תורת משה שמות פרק לג פסוק טז

 ונפלינו אני ועמך. דרשו חז"ל (ברכות ז' ע"א) היינו שלא ישרה שכינה רק על ישראל, י"ל דלכן בקש משה עכשיו אחר חטא העגל שלא ישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו רק על ישראל ולא על אומה אחרת, כי קודם העגל לא איכפת כלל אם יקום עוד חסיד או"ה ויכיר את הבורא ית"ש ויעמוד בעשרה נסיונות והקב"ה יבחור בו כמו שהי' באברהם אבינו, ומי יתן שיהי' כל הארץ מלא דעת ה', אך עתה אחר שחטאו ישראל במעשה העגל בקש משה לכבוד ישראל שלא יקום עוד אומה אחרת כמוהם, כדי שלא יהי' להם אז יתרון על ישראל אם האומה האחרת לא יחטאו בחטא גדול כזאת, ולכן סגר משה בתפלתו עליהם הדרך, רק מי שרוצה להדביק בה' ובתורתו צריך להתגייר ולדבק לאומה ישראלית ויהי' לעם אחד.

 

אכילת קטניות בערב פסח

הרב ארי דוד קאהן

 

1.    יוסף אומץ חלק א דיני ערב פסח בשבת סימן תשכט  1570

כשחל ערב פסח בשבת צריך לבער החמץ בערב שבת קודם שש שעות¹. וצריך זהירות גדולה בהחמץ בשבת, שהרי צריך לבער החמץ בערב שבת כדינו בערב פסח קודם שש שעות, לכן צריך השגחה מרובה על החמץ הנותר מערב שבת לשבת ועל הכלים איך יתנהג בהן.

והמדקדקים נזהרים לבשל כל דשייך ליל שבת ויומו בכלי יום טוב², חוץ מן השאלנט³. ויש נוהגים לאכול מצה שאלנט, ולא יפה הם עושים⁴, שהרי אסור לאכול מצה בערב פסח קודם הסדר⁵, ואף שמצה זו מבושלת הרי כתב מהרי"ל⁶ שזקן או חולה שאינם יכולים ללעוס המצה צריכין לשרות ביין ובזה יוצאין ידי חובת המצה, רק שלא תהא נימוחת לגמרי שיהא עליה תוריתא דנהמא, וא"כ אף במצה שאלנט יש הרבה פרוסות קיימות שיש להן תוריתא דנהמא ויוצאין במצה ישנה⁷. [ומצה שאלנט נראה דמותר, דווקא בלא בישל הוא דאסר דהוי כבועל ארוסתו, אבל במצה מבושלת לא⁸ (כת"י ב')].

לכן טוב בעיני לאכול אז ורמזלש⁹ שאלנט, שהרי כשנאפה יוצא שלם¹⁰, והקדירה יטמין עם שאר כלי חמץ. וטוב לעשות השאלנ"ט ביום חמישי¹¹.

ומאז כמה שנים היה לי פלפול מזה עם הגאון מהור"ר זעליקמן ז"ל, והודה לדברי. אף שבשנת שפ"ט אסר האב"ד מהר"ר חיים כץ מפראג לעשות שאלנט, לא הודו לו חבריו בני ישיבה יצ"ו. ועל כל פנים נראה לי אסור לעשות וועק¹² שאלנט, שיש חשש שידבק בכלי, וכן קוגל או חיטין¹³, אבל ורימזולז¹⁴ שאלנט אני בעצמי נהגתי לעשות בערב פסח שחל בשבת, והודו לי חברי כל בני ישיבה דכאן.

2.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמד סעיף א

י״ד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, בּוֹדְקִין לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וּמְבַעֲרִים הַכֹּל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, וּמְשַׁיְּרִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, דִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית זְמַנָּהּ אַחַר הַמִּנְחָה וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ לֹא בְּמַצָּה וְלֹא בְּחָמֵץ אֶלָּא בְּמַצָּה עֲשִׁירָה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית. {הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל מַצָּה עֲשִׁירָה, כְּדִלְקַמָּן סִימָן תס״ב סָעִיף ד׳ בְּהַגָּה, יְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בְּמִינֵי פֵּרוֹת אוֹ בְּבָּשָׂר וְדָגִים כְּדִלְעֵיל סִימָן רצ״א סָעִיף ה׳ בְּהַגָּה.}

3.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף א

אָסוּר לֶאֱכֹל פַּת מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מַצָּה לְתֵאָבוֹן, אֲבָל אוֹכֵל מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת, אֲבָל לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶם, {וְאִם הוּא אִיסְטְנִיס שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל מְעַט מַזִּיק בַּאֲכִילָתוֹ הַכֹּל אָסוּר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם).} וְיַיִן מְעַט לֹא יִשְׁתֶּה, מִשּׁוּם דְּמִסְעַד סָעִיד, אֲבָל אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יַיִן הַרְבֵּה, שׁוֹתֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה הַרְבֵּה גּוֹרֵר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל.

4.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג סעיף א

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, {וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים (מַהֲרִי״ל)}, אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ״ה וּמָרְדְּכַי פ׳ כָּל שָׁעָה). וְהַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנָז לְהַחְמִיר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ פָּשׁוּט דְּאֵין אוֹסְרִים בְּדִיעֲבַד אִם נָפְלוּ תּוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים הַנַּעֲשִׂים מֵהֶם, וְאֵינָן אוֹסְרִים אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת מִינֵי קִטְנִיּוֹת בַּבַּיִת (ת״ה סי׳ קי״ג). וְזֶרַע אקליי״א (מַהֲרִי״ל) ואני״ס ואליינד״ר אֵינָן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וּמֻתָּר לְאָכְלָן בְּפֶסַח, כֵּן נ״ל.}

5.    מגן אברהם סימן תמד

א (פמ"ג) (מחה"ש) ומשיירין וכו'. ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה (ש"ג המרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכל בו):

ב (פמ"ג) (מחה"ש) או בבשר ודגים. פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ' מהרי"ל והי' ראוי לעשות במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל:

6.    פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תמד

ב או. עיין מ"א. ועיין חק יעקב אות ב', יע"ש. ועיין סימן תע"א [סעיף ב בהגה] מצה עשירה, וממה שכתב הר"ב כאן משמע אף בערב פסח קודם הלילה אין נוהגין לאכול מצה עשירה, ואי"ה שם [סימן תעא אשל אברהם אות ה] יבואר. ומצה פתותה ואפאה אח"כ, אסור מדינא, יע"ש [אות ב]. ומצה ממיני קטניות טטרקי וכדומה, מותר לאכול בערב פסח, ומכל מקום לסעודה שלישית פת משאר מינים הוה כפירות ודגים:

7.    שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן לא ד"ה ומש"כ כב'

י"א סיון תשל"ה לפ"ק. כבוד ידידנו הרב הגאון היקר וכו' כש"ת מוה"ר יוסף הרץ שליט"א, בעיה"ק ירושלים תוב"ב...

ומש"כ כב' בענין אכילת קטניות בער"פ אם המנהג רק בפסח או גם בער"פ, אין להאריך בזה כיון דכ' החק יעקב סי' תע"א ס"ק ב' דגם בער"פ אסור ומביאו גם הגאון מהרש"ם בדע"ת סי' תנ"ג, ומדברי הפמ"ג אין ראי' שכ' בסי' תמ"ד להתיר לאכל מצות קטניות בער"פ דס"ל מצה שאני וכמש"כ ג"כ בשדי חמד מער' חמץ סי' ז' ס"ק ב', ומנהג רבותינו בערב פסח לאכול רק פירות ובשר וכיו"ב סתמו כמפורש דקטניות אסורים, ולית להו גם הא דפמ"ג הנ"ל, ואין להרהר בזה והוא בכלל הפורץ גדר.

והרני דוש"ת באהבה - ידידו מצפה לחסדי ה'.

8.    חק יעקב סימן תמד

[א] כדלקמן סימן תס"ב. אף דאין ענין לסימן תס"ב, דאפשר דדוקא התם תוך הפסח נוהגין לאסור משום דלמא אתי לאכול אותה לילה ראשונה משום חובת מצה, וכמבואר בטור וב"י [ד"ה ומ"ש רבינו] לקמן סימן תס"ב. וכתב שם הב"י ואין טעם במנהג ההוא לגזור ולחשוש מה שלא חששו חכמי התלמוד וחכמים אחרונים. א"כ הבו דלא לוסיף עלה בערב פסח דאיכא היכרא טובא, שהרי אסור לאכול באותו זמן מצה גמורה. ואפשר דכוונת הרב כיון שאין נוהגין במדינות אלו בפסח במצה עשירה, לא אטרחהו כולי האי בשביל סעודה שלישית שבערב פסח ללוש מצה עשירה, ויוצאין במיני פירות וכו'. אבל היכא דיש לו מצה עשירה, מותר לאכלו בסעודה שלישית, ואין בזה משום מבטל המנהג. אכן מהרי"ל הלכות שבת הגדול [עמוד נז] ובהג"ה סמ"ק סימן רי"ט [אות ו] כתב ג"כ דגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה, משום דחיישינן שמא נתערב בו מעט מים ומחמיץ. אף שיש תקנה בשימור, לפי מה שכתוב לקמן סימן תס"ב [סעיף ג וסעיף ו], מכל מקום חיישינן דלא לעביד שימור כיון שהוא מי פירות, ולא אסיק אדעתיה למיחש שנתערב בו מעט מים, ואחר זה נמשך הרב:

[ב] במיני פירות או בבשר ודגים. אף על גב דלעיל סימן רצ"א [סעיף ה] מבואר דיותר טוב לעשות בבשר ודגים מפירות, וכאן כתב הרב פירות תחילה. נראה לי דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות, שאינו משביע כולי האי. ועוד, כיון שדרך בבשר ודגים ללפת בו את הפת, חיישינן דלמא אתי למטעי לאכול בו מצה. ובמ"א [ס"ק ב] כתב דגם בערב פסח יותר טוב לקיים אותו בבשר ודגים. ואין זה משמעות לשון הרב כאן, אלא כמו שכתבתי. וכתב עוד [המ"א] בשם הזוהר לעסוק בתורה במקום סעודה שלישית, וכתב במהרי"ל דראוי לעשות במצה מבושלת, ולא ראיתי נוהגין כן, עכ"ל. וכתבו האחרונים דמכל מקום טוב לעשות עוד סעודה בשחרית קודם זמן הביעור, כיון דיוצא בזה, עיין ב"ח [ד"ה ומה]:

[ט] כדרך שהוא מבטל בשאר שנים. עיין לקמן סימן תנ"ה [סעיף א בהגה] מדין שאיבת מים כשחל ערב פסח בשבת. ועיין לקמן סימן (תנ"ו) [תנז] [ס"ק ט] מדין אם שכח ליטול חלה מפת שאפה לצורך שבת, וע"ש. וכתב בספר חסידים [סימן שיד] דלא יאריכו בתפלה לאמרו אותה בנחת בשבת זו, משום אכילת חמץ, וכן נוהגין:

9.    חק יעקב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף א

[ב] מעט פירות או ירקות. בטור כתב ומיני תבשיל, כוונתו למה שכתב הרא"ש [שם] בפירוש לשון תרגימא שבש"ס [שם קז, ב] דקאי על מיני תבשילין, ולא כפירוש רשב"ם [שם ד"ה תרגימא] דקאי על פירות. אבל מכל מקום לדינא לא פליגי, דמותר לאכול כל מילי לבד מפת דהיינו מצה עשירה, וכן משמעות לשון הטור, ודלא כב"י [ד"ה ומ"ש אבל] שכתב שהטור חולק על הרא"ש בזה, ובאמת אין כאן מחלוקת כלל, וכן משמע להדיא בקיצור פסקי הרא"ש [שם סימן יט], יע"ש. וכן משמעות רוב הפוסקים דרק פת אסור, וכן מבואר להדיא מתוספות [שם צט, ב ד"ה לא] והרא"ש ריש פרק ערבי פסחים בהא דמקשו מה לא יאכל, ע"ש. וז"ל הכל בו סימן מ"ט, מיני תרגימא כגון פירות וירקות וקטניות ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהם, עכ"ל. וכבר נתבאר לעיל [סימן תנג סעיף א בהגה] דאנו נוהגין איסור בקטניות, גם תבשיל מחמשת מינים שכתב בב"י [שם] בשם הרא"ש [שו"ת כלל יד סימן ה] צריך לומר דהיינו עם מי פירות, ואנו נוהגין איסור בכל זה, כמבואר לעיל סימן תמ"ד [סעיף א בהגה]:

10.ספר כלבו סימן מט  דין ערבי פסחים 

מתשעה שעות ולמעלה בין בפסח ראשון בין בפסח שני לא יאכל אדם אפילו מיני תרגימה כגון פירות וירקות וקטנית ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהן והטעם כדי שיכנס לאכול מצה תאב, וכתב ה"ר אשר ז"ל יש אנשים שנהגו למעט אכילתן ביום ראשון של פסח כדי שיאכלו מצה לתאבון בליל שני ע"כ, ואם התחיל קודם ט' שעות יש בדבר דעות חלוקות יש אומרים שצריך להפסיק אחר ח' כדי שיאכל מצה לתאבון בלילה, ויש אומרים שאין צריך להפסיק כל עיקר ויערוך השלחן כשיקדש היום ועושה סדרו, ויש אומרים שפורס מפה ומקדש כשאר ימים טובים, וכבר כתבנו למעלה בהלכות שבת טעם פריסת מפה ובברכת המזון וטוב להחמיר בדבר, ואם גמרו לאכול קודם שקדש היום מעט מברכין ברכת המזון על כוס אחד ומקדשים על כוס שני אבל אין עושין שתיהן על כוס אחד לפי שאין אומרים שתי קדושות של תורה על כוס אחד, ואף על פי שעושין יקנה"ז על כוס אחד אינו דומה לפי שקדוש והבדלה ענין אחד ששניהם נקבעו לקדוש היום אבל ברכת המזון וקדוש היום ב' דברים שזה על המזון וזה על קדוש היום אבל האוכלין בשבת וחשך עליהם היום אף על פי שאין מפסיקין כשיגמרו מלאכול מברכין ברכת המזון ואחר כך מבדילין ואפשר לעשות הכל על כוס אחד לפי שאינן שתי מצות של תורה שהרי מדבריהם הוא להיות מבדיל על הכוס.

11.ספר כלבו סימן מח

והר"ף ז"ל כתב כי מימי רבותינו הקדמונים נהגו אסור בכל מיני קטנית ולא מחמת חמוץ ולא טעו בדבר שהתינוקות יודעין דאמרינן בפסחים בהדיא דאינן באין לידי חמוץ אלא מטעם גזרה היא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא ודגן נמי מעשה קדרה הוא כדייסא אי הוה שרית קטניתא, אתי לאחלופי בדגן דאידי ואידי מעשה קדרה הוא וגם מדי דמדגן הוא כדאיתא בפרק השוכר דקרי לקטנית מדי דמדגן, וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין ולכך אתי לאחלופי ומנהג גמור הוא להזהר בכל מיני קטנית הנקרא ליגו"ם כגון אורז ודוחן ופולין ועדשים וזרעונים ודומיהן וגם חרדל נכון הדבר לאסור מטעם זה משום דהוי מידי דמדגן ואף על גב דתלמודא שרי אפילו אורז דשמא היינו דוקא בימיהם שהיו כלם בני תורה ובקיאין בהלכות אסור והתר אבל עכשו שאינן בני תורה גזרו דלמא אתי לאחלופי וכן עמא דבר וכן נראה להר"ף ז"ל, וה' מיני דגן שאמרו אם לשן במי פירות בלתי מים כלל אין מחמיצין אבל מסריחין ומותרין באכילה נ"א ואין חייבין עליו כרת והר"ש כתב דנהי דאין חייבין על חמוצם כרת ומכל מקום אסור באכילה דנהי כחמץ גמור לא הוי נוקשיה בעיניה הוי, ונראה מזה שצריך להזהר מאד כשלשין בפסח בשמן ודבש ובשאר משקין אפילו בלא מים שאין ראוי להקל בהן לשהותן בעיסה שלא יבאו לידי חמוץ נוקשיה בעיניה, ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין ומי פרות הן יין ודבש ואפילו דבש דבורים וזיתים ותפוחים ורמונים וכיוצא בהן משאר יינות ומשקין ויש נשמרין שלא לאכול דבש בפסח אם לא יראו רדייתו מן הכוורת לפי שפעמים מערבין בו חמץ וה"ר יצחק ז"ל כתב נראה דאסור לא שנא בעיניה ולא שנא על ידי תערובת מיהו אותו דבש שמוציאין מן הכוורת מיד נראה להתיר אך נראה לאסרו דלמא אתי לאחלופי ומהאי טעמא נראה לאסור התאנים שרגילין לערוב בהן קמח סלת כשמתקנין אותן אף על גב דהרבה תאנים יש שאין בהם סלת דלמא אתי לאחלופי ע"כ, וגם כן יש נשמרים שלא לטחון החטה עד שיבררו אותה מאכילת עכברים ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פרות, וכתב ה"ר יצחק מיהו קצת קשה לדבריהם דהא תנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שמחמצין אלמא לא חשיב לחלוחית הפת מי פרות והוא הדין אכילת עכבר דאין לחלק וכן ראוי לומר במי משקה היוצא מן החי כגון חלב בהמה גם כן אינו כמי פרות אלא ודאי מחמיץ וכן דעת הראב"ד ז"ל, ועוד כתב ה"ר יצחק דמי פרות אין מחמיצין משמע מי פרות דוקא קאמר מדלא קאמר אין מחמיצין כי אם מים, ועוד איכא למיחש טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין מים בשעת הלישה והא דמי פרות אין מחמיצין היינו דוקא במי פרות לחודיהו בלי תערובת מים כדפירש רבינו תם פרק כל שעה, אין מבשלין חטים במים ולא קמח ואם בשל הרי זה חמץ גמור והוא שנתבקעו אבל מבשלין הפת והקמח הקלוי, אבל מה שנהגו קצת מן הקדמונים לאפות קמח לתוך קדרה או שממלאין שק קטן קמח ודוחקין אותו יפה יפה וקושרין פיו ונותנין לתוך מים חמין רותחין ומשהין אותו עד בשול או ממלאין קדרה קמח ונותנין בתנור עד כדי שתאפה ועושין מאותו הקמח מאכל התינוקות יש לפקפק הזה המנהג לפי שיש לחוש שמא לא שלט האור בכל חלקי הקמח הדחוק ולא נאפה יפה יפה כפי הצורך ועל כן באו חכמים גדולים אחריהם וגדרו הדבר ואסרוהו שלא לעשות כן, כתב הר"ף ז"ל ועל הדגן שצמח מלחלוחית הארץ שקורין גירמינ"י אומר רבינו יחיאל ז"ל שזהו חמץ גמור דהיינו דקאמרי פרק כל שעה המחמיץ במחובר שפעמים שהחמוץ בא בעוד שהתבואה מחוברת מחמת רוב גשמים שיורדין בעת הקציר ופעמים שבא בתלוש ואם ימצא אותו מעורב יברור אותו יפה שיהא ששים מאותו שלא צמח ואף על גב דהוי יבש ביבש משום דיהיב טעמא בשעת אפיה וגם צריך שתהא האפיה קודם הפסח דאי בפסח אפילו כל שהוא אוסר על כן טוב להזהר שלא יהיה בו כלל מאותו צמח מעורב בתבואה לפי שלפעמים אופין מצות תוך הפסח ולא דמי לבשר מליח ישן שאוכלין בפסח דהתם אפילו נשאר מעט חמץ בעין על הבשר מכל מקום הרי מעבירים אותו כשמדיחין הבשר כדי לבשלו אבל כשהוא מעורב בתוך התבואה אותה חטה שצמחה הרי היא לעולם שם לפי שהיא מתערבת בתוך הקמח בשעת הטחינה ושוב אי אפשר להפרידה, ועל זה אין לאכול בשר מליח צלי בפסח אם לא ידיחו אותה קודם, כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו אין מבשלין הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה, וכן לא למחי איניש קימחא דאבישונא פירוש לערב קמח בתוך התבשיל, בקמחא דאבישונא פירוש קמח של קליות שנאפו בתנור דלמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חמוץ, וכן כשמוללין את הקדרות החדשות אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה אבל קמח קלי אסור שמא לא קלוהו שפיר ואתי לידי חמוץ, וכן אין קולין את הבצק בשמן על המחבת אבל קולין את הפת, ומותר לבשל את הדגן או הקמח במי פירות וכן בצק שלשו במי פירות וקלהו על המחבת הרי זה מותר שמי פירות אין מחמיצין.

ביוגרפיה - כלבו

The author of the Kol Bo was apparently R. Aharon ben R. Jacob ha - Cohen of Narbonne, France (sometimes mistakenly identified as R. Aaron of Lunel) . He lived in the thirteenth and fourteenth centuries and spent some time in Spain. In 1306 he was expelled from France together with all the Jews there, and he settled on the island of Majorca near Spain. The Kol Bo is apparently the early version of R. Aharon's work Orchot Chayyim, which was written years later. 

12.שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה

ערבי פסחים מט' שעות ולמעלה לא יאכל אדם כדי שיהא רעב ויאכל מצה לתאבון. אבל מיני תרגימא דהיינו מיני תבשיל העשוי מחמשת המינין או פירות וירקות מותר לאכול לפי שאין משביעין. והא דאמרינן מט' שעות ולמעלה לא יאכל הא קמי הכי אכיל במאי איירי דמצי אכיל, אי בחמץ כבר נאסר מצה נמי לא מצי אכיל דאמרינן בירושלמי האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו ומיני תרגימא מותר לאכול אפילו מן המנחה ולמעלה, אלא במצה עשירה איירי דמצי אכיל בערב הפסח, דהיינו דוקא במצה שיכול לצאת בה בלילה אסור לאכלה בערב. וכן היה נוהג ר"ת ז"ל כשחל ערב הפסח להיות בשבת היה מקיים שלש סעודות במצה עשירה שנאפית בערב שבת ונילושה במי פירות בלא מים כלל. ובביצים בלא מים נסתפק רש"י אם מחמצת לפי שהעיסה תופחת והעולם נהגו היתר.

13.ביאור הגר"א אורח חיים סימן תמד

אלא כו' וצריך. כמ"ש ר"פ ערבי פסחים לא יאכל כו' ואמרו שם ק"ז ב' דסמוך למנחה קטנה ושם ק' ב' כאן קודם תשע וכו'. וכת' תוס' שם צ"ט ב' ד"ה לא יאכל כו' וא"ת כו' וי"ל דאיירי במצה עשירה כו' וכת' הרא"ש שכן היה נוהג ר"ת בע"פ שחל בשבת כו':

14.ערוך השולחן אורח חיים סימן תמד סעיף ח

אין מבשלין בשבת זה דייסא וכיוצא בזה שהוא חמץ גמור ומתדבק להכלים ויצטרך להדיחם בחמין בשבת ולשפשפם יפה יפה והוי טירחא יתירה בשבת ואסור כיון שאינו צורך שבת ולכן גם פת הצנומה בקערה שקורין סוחארע"ס ושורין אותם בחמין אין עושין בשבת זה וכבר המנהג לבלי לבשל בשבת זה שום עיסה רק בערב מבשלין אורז או קטניות או תפוחי אדמהובשחרית ג"כ כן והעיגול עושין מקמח מצה וטומנין בקדרות חדשים הראוים לפסח ומערין לקערות של חמץ אמנם אם עבר ובישל והמאכל דבוק בקדירה וא"א לקנחו בהכרח להדיחו מעט כדי להעביר החמץ ומקרי צורך שבת כיון שאסור להניחו כך ביום זה:

15.משנה ברורה סימן תמד

(ח) יקיים וכו' במיני פירות - עיין לעיל בסימן רצ"א ס"ה דיש דעות בפוסקים אם צריך לעשותה דוקא בפת או דסגי ג"כ בשאר דברים ולזה אמר דבשעת הדחק כזה יכול לסמוך על המקילין וע"ש דיותר טוב בבשר ודגים מבפירות. וה"ה דיכול לקיים [א] בתבשיל (כגון קניידליך) אך יש נ"מ דזה אינו מותר רק קודם שעה עשירית והיכא שמקיים בפירות או בבשר ודגים [ב] יוכל לקיים אפילו אחר שעה עשירית אך בכ"ז יזהר שיאכל רק מעט ולא למלא כריסו כדי שיאכל מצה לתיאבון. ועיין באחרונים שכתבו דטוב ג"כ שיחלק סעודת שחרית של פת לשנים דהא י"א דיוצא בזה ידי סעודה ג' וכ"כ בביאור הגר"א דנכון לעשות כן אך כ"ז אם יש לו שהות לברך בינתים ולהפסיק איזה שהות כדי שלא יהיה בכלל ברכה שאינה צריכה:

16.פסקי תשובות אורח חיים סימן תמד

וכמו"כ יש⁷⁵ להחמיר שלא לבשל לשבת זו מאכלים שמכילים אורז, שעועית ושאר קטניות, ויש⁷⁶ המקילים בזה, והיינו בכלים של חמץ ולא בכלים של פסח.

75. ח"י סי' תע"א סק"ב, קו' פסח מעובין לבעל כנה"ג, חזו"א מכתבים ח"א סי' קפ"ח, שו"ת שבה"ל ח"ג סי' ל"א.

76. עיין פמ"ג א"א סק"ב וערוה"ש סע' ח', ונראה דבזה יש להקל אם יש לו כלי בישול חד פעמיים שזורקן אחר הוצאת המאכל ממנו דליכא חשש שיצטרך להדיח הכלי אחר השימוש.  

17.הרב יעקב אריאל

שאלה - האם מותר לאשכנזים בערב פסח לאכול בצהריים קטניות (למשל אורז)?

תשובה -המנהג הוא להימנע מאכילת קטניות משעת איסור חמץ. 

18.התשובה התקבלה מהרב אורי ליפשיץ, 

יד בניסן התשעא, 18 באפריל, 2011

האם מותר לאשכנזים שמקפידים על קטניות לאכול בערב פסח לאחר סוף זמן אכילת חמץ קטניות?

תוכן התשובה:

שלום רב  - מנהג האשכנזים להימנע מאכילת קטניות משעת איסור אכילת חמץ 

19.פוסק: הגרי"ש אלישיב

שאלה:

האם מותר לאכול קטניות בערב פסח?

תשובה:

איסור אכילת קטניות מתחיל משעת איסור אכילת חמץ. בשעת הצורך אפשר להתיר.

ומותר להשותם בביתו בפסח (ואם אין להם הכשר לפסח נהוג למוכרם עם החמץ).

ספר: אשרי האיש פסקי הגרי"ש אלישיב, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר

מקור: אורח חיים ג' פרק נט' סעיף א וכן פרק נו סעיף יב. ראה סידור פסח כהלכתו ח"א פרק טז הערה 42-א

20.פוסק: הרב שלמה.ז גרוסמן

תשובה נוספת:

לא אסרו קטניות רק בפסח ולא בערב פסח, ויש שנהגו גם בערב פסח משעת איסור חמץ, אבל בשעת הצורך אפשר להתיר(הגר"ש אלישיב).

ספר: סידור פסח כהלכתו

מקור: חלק א פרק טז סעיף י ובהערה 42*

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

21.פוסק: הרב אליעזר מלמד

תשובה נוספת:

לנוהגים שלא לאכול קטניות בחג הפסח, אסור יהיה לאכול קטניות בערב פסח לאחר ארבע שעות מתחילת היום.

ספר: פניני – הלכה -מקור: פסח, פרק יג' סעיף ז

22. אכילת קטניות בערב פסח לאחר חצות - י״א בניסן ה׳תשע״ד (11/04/2014)

שלום. יש לי ילדים קטנים בבית, ואני חושבת מה אוכל להאכיל אותם בערב פסח לאחר זמן אכילת חמץ. אין לי עדיין כלי פסח כדי לבשל אוכל כשל"פ (ואנחנו מתארחים כל החג). האם ניתן להאכיל אותם קטניות (כגון קורנפלקס) והאם בכלל ניתן לבשל להם קטניות או כל מאכל אחר בכלי חמץ? (וכן האם הדבר מותר למבוגרים) תודה

תשובה:שלום רב,

נוהגים בזה איסור. וראי במקורות.

מקורות: בפרי מגדים סי' חמ"ד כתב שמותר קטניות בערב פסח אבל החק יעקב בסי' תע"א ס"ק ב' כתב שאסור לאכול קטניות בערב פסח, וכך נראה מדברי הפוסקים שכתבו לאכול פירות וירקות ולא הזכירו אפשרות של קטניות. ובפסקי תשובות (סי' תנא) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתיר לאכול קטניות אחר חצות רק בשעת הדחק. לכן, אם אין לילדים מה לאכול מותר לתת להם קטניות, אבל ודאי שצריכים לדאוג מראש שיהיה להם מה לאכול.

23.הרב ברוך בליז'ינסקי

תאריך: י"ב בניסן התשע"ב (04/04/12)

השאלה: האם מותר לאכול קטניות בערב פסח, לאחר זמן איסור אכילת חמץ עד שעת כניסת החג? 

תשובת הרב: יש המקלים ומתירים לאכול קטניות עד לזמן כניסת החג, אך למעשה נהוג להחמיר ולא לאכול קטניות גם בזמן זה (לנוהגים כך כל משך החג).

 מקורות: נטעי גבריאל פסח ב פרק לח סעיף יד. 

24.פסקי תשובות אורח חיים סימן תמד

ג. מצות שנילושו ונאפו בכוונה שלא לשם מצות מצוה, כך שא"א לצאת בה ידי חובת מצה בליל הסדר - על מצות כאלו הסכימו רוב²⁸ פוסקי זמננו לאסור אכילתם ביום י"ד (וגם בליל י"ד לדיעות דלהלן אות ד'), וכן נתפשט²⁹ המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לאכול מצה כזו בערב פסח, אמנם יש³⁰ שכתבו שבשעת הדחק גדול כמוסדות גדולים שאם יתנו חמץ לחוסים בהם יהיה מן הנמנע לבער אח"כ את שאריות החמץ (ואין באפשרותם לעשות את העצות הנ"ל אות א' וב') ניתן להקל לאכול מצות אלו שנעשו בכוונה שלא לשם מצות מצוה, ועכ"פ בסעודת ליל שבת יש³¹ להקל.

25.מקור חיים (לר"י מליסא) חידושים סימן תמד

(א) סעודה שלישית. ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים די"א דיוצא בזה. [מג"א ס"ק א]. ובשל"ה כתב לעסוק בתורה במקום סעודה ג'. [מג"א ס"ק ב].

26.שערי תשובה סימן תמד

[א*] במדינות כו'. וע' בשו"ת נ"ב סי' כ"א מה שהקשה ע"ז שאין ראיה מפסח גופא לע"פ וע"ש שכתב דעד חצות ודאי מותר לאכול מצה עשירה בע"פ והמורה להקל כל היום אפי' בלא צורך חולה וזקן לא הפסיד אם הוא עכ"פ צורך קצת אך בפסח עצמו מחמירין ע"ש:

27.שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - אורח חיים סימן כא

שאלה: אם חמץ נוקשה אסור בע"פ ואם נסכים שאסור מאיזה שעה מתחיל זמן איסורו. וגם דין מצה עשירה שנוהגין במדינות הללו שלא לאכול מצה עשירה אם גם בער"פ אסורה או לא. 

... ומעתה נחזי אנן דין נוקשה בערב פסח. והנה לדעת הפוסקים דנוקשה בפסח עצמו הוא מדרבנן וצריך לומר טעם שאסרוהו הוא משום גזירה דחמץ גמור יש מקום לומר דעד כאן לא גזרו אלא בפסח עצמו שאז מפני חומר איסור כרת עבדו הרחקה ואסרו גם נוקשה אבל בערב פסח אפילו אחר חצות ואפילו לרבי יהודה דלפני זמנו בלאו מכל מקום כיון שאין בו כרת לא החמירו למיעבד ליה הרחקה לגזור נוקשה אטו חמץ גמור ....

ועתה נבוא לדין מצה עשירה בערב פסח. הנה זה שאין אנו נוהגין לאכול מצה עשירה בפסח הוא מפני שאנו חוששין לדברי רש"י ז"ל שפירש מה דאמר רשב"ל מי פירות אין חייבין על חימוצם כרת היינו דוקא כרת אין חייבין דחמץ גמור לא הוה אבל נוקשה מיהא הוה ואותו חימוץ נוקשה ממהר להחמיץ³ וכל זה מבואר בדברי רש"י בפסחים דף ל"ו ע"א. ולא מצינו לי' לרש"י ז"ל חבר בדבר זה בכל הפוסקים המפורסמים וכלם ס"ל דמי פירות אין מחמיצין כלל⁴ והנה התוס' בדף ל"ה ע"ב בד"ה מי פירות הקשו על רש"י מסוגיא דדף מ' ע"א דאמר אביי לא לחריך אינש תרי שבולי וכו' ורבא אמר א"ה חדא נמי וכו' אלא מי פירות הן ואין מחמיצין. משמע שאין מחמיצין כלל. והנה באמת קושיית התוס' היא קושיא גדולה על רש"י ואף שהתוס' במנחות דף נ"ד ע"א בסוף ד"ה אין מחמיצין העלו ארוכה לקושיא זו דהא דמפיק מיא מהך ובלע אידך מלתא דלא שכיחא הוא אלא שאם היה חשש חמץ גמור שיש בו כרת היינו חוששין אף דלא שכיח אבל כיון שמי פירות אין מחמיצין אף דמכל מקום נוקשה הוא מכל מקום כיון שאין בו כרת לא חששו למלתא דלא שכיח. והנה אני תמה על דבריהם דהרי רבא הוא דשרי ורבא עצמו הוא דאמר ביבמות דף קי"ט מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ואף שהתוספות כתבו דהך לא שכיח. הרי גם שם ביבמות בין ברישא ובין בסיפא יש חזקת היתר דברישא יש חזקת היתר ליבם ובסיפא יש חזקת היתר לשוק ומשום חומרא בעלמא אסרו ברישא שלא תתייבם ובסיפא התירו לשוק. וקמפרש רב נחמן רישא דאיסור כרת חששו ולא אוקמי אחזקה סיפא דאיסור לאו אוקמי אחזקה ואפ"ה אקשי רבא מכדי הא דאורייתא וכו'. וכיון שעכ"פ יכול להיות שיגע באיסור תורה הי' להם לחוש ללאו כמו לכרת, א"כ הה"ד כיון שיכול להיות דנפיק מהך ובלע אידך ויאכל איסור תורה א"כ מה לי איסור לאו וכו'. והנה שם במנחות הקשו ג"כ מותיקא דשרי לקמן דף ל"ט ע"ב הרי שמותר לקמן מי פירות, ולקושיא זו לא מצאו מרפא. והנלע"ד לתרץ שיטת רש"י מכל קושיות שהקשו התוס' בפסחים ובמנחות, דהנה אביי לא אמר בהחלט דנפיק מהך ובלע אידך כי אם דלמא נפיק וכו' וכן רבא דקאמר א"ה חדא נמי נפיק מהך רישא ג"כ לא אמר בהחלט רק דלמא נפיק מהך רישא וכו'. וא"כ יש לומר דרבא סבר כר"י דשיאור האוכלו פטור ונוקשה הוא רק מדרבנן והוה לי' ספיקא דרבנן לקולא. ולפ"ז אין לנו הכרח לומר דאביי ורבא פליגי אם מי פירות מחמיצין או לא אלא תרווייהו ס"ל דמי פירות חמץ גמור לא הוי ונוקשה הוה אלא דאביי ס"ל כר"מ דנוקשה דאורייתא ואסר ספיקו ורבא ס"ל כר"י דנוקשה דרבנן ומתיר ספיקו. ואף שבחידושי הלכות אשר לי הוכחתי דרש"י ס"ל דחמץ מקרי דבר שיש לו מתירין. מ"מ אולי ס"ל לרבא דדשיל"מ ספיקו מותר בדרבנן וכתחלת הסוגיא בביצה דף ג' ע"ב ודלא כרב אשי שם ובאידך פלוגתא דאביי ורבא שם בחצבא דאבישונא דאמר רבא אפילו זקיפא נמי שרי דמי פירות אין מחמיצין. ולכאורה אין כאן ספק שכיון שזקוף א"כ מיא דנפקי נשארים בחצבא והתחתונים שרוים במים. והתוס' במנחות כתבו גם בזה דלא שכיח. וא"כ לדידי עכ"פ ספק הוא אלא דלא צריכנא לזה. והנלע"ד בזה דיש לדקדק למה הוצרך אביי לומר דנפיק מהך ובלע אידך וכן רבא דאמר דנפיק מהך רישא ובלע אידך ולמה לא חששו לאותו גרעין עצמו דנפקי מיא מיני' הוא מתחמץ ממימיו. לכן נראה שאין דרך הגרעין להפליט מימיו עד שכבר שלט בו האור ונקלה ולכן אותו גרעין שוב אינו מחמיץ שהוא כבר קלוי ועיקר החשש דבלע אידך ושמא זה שבלע עדיין לא נקלה. ולפי זה גם בחצבא זקיפא אפילו נמצא בו מים והתחתונים שרויים במים מותר דשמא התחתונים נקלו תחלה קודם שנקלו העליונים נמצא בעת שנקלו העליונים כבר התחתונים אינם מקבלים חימוץ ואין כאן אלא ספק שמא בעת שנפקו המים מהעליונים עדיין לא נקלו התחתונים ונתחמצו ולכן אין כאן אלא ספק וכיון דנוקשה לרבא דרבנן ספיקו מותר. 

עוד נלע"ד לתרץ דעת רש"י דרש"י ס"ל כהר"ן בפסחים דף מ' בהאי ארבא דטבעא בחישתא דמיירי שהיו בהם חטים מבוקעות. וא"כ לא ס"ל להר"ן החילוק שכתבו הפוסקים בין לתיתה דעסיק בה ובין היכא דמנח נייחי ואפילו נייחי אינן אסורים אלא א"כ נתבקעו. ומיהו היינו לענין איסור ודאי אבל ספק איסור יש שמא הלכה כמר עוקבא דלא בעינן נתבקעו ממש ושמא אם היה מניחם על פי אבוב היו מתבקעות או שמא יש חילוק בין חיטי לשערי. והנה בהני שבולי דמיירי בהו אביי ורבא ודאי מיירי דלא חזינן בהו ביקוע דאי מיירי בנתבקעו א"כ לא שייך דלמא בלע אידך שהרי חזינן דבלע ואפילו נתבקעו אלא ודאי מיירי דלא חזינן בהו ביקוע ואין כאן אלא ספק איסור חמץ ולכך אמר רבא דמי פירות אין מחמיצין ואין כאן אלא חשש נוקשה וספק דרבנן לקולא. וכי היכי דמתיר הרי"ף גרעיני שעורים שנמצאו בתבשיל ולא נתבקעו משום דאיסור משהו הוא דרבנן וספיקו לקולא הכי נמי מתיר רבא בנוקשה שהוא מדרבנן. ומה שהקשה הרא"ש כאן והתוס' שם במס' מנחות על רש"י מותיקא דאמרינן לקמן דף ל"ט ע"ב דאי עבדי' במשחא ומלחא שרי ופירש רש"י עצמו הטעם משום דהוה מי פירות ואין מחמיצין. ונראה דהרי"ף מפרש דותיקא הוא קמח מבושל במים ומלח או בשמן ומלח ועל זה קאמר שם מיא ומלחא אסור משחא ומלחא שרי. והנה שם בברייתא הקודמת אלו דברים שאינן באים לידי חימוץ האפוי והמבושל ומקשה מבושל אדמבשל מחמע ומתרץ האפוי שבישלו. והנה אף שמקשה אדמבשל מחמע אין זה ברור אלא דאיכא למיחש שמא יחמיץ קודם גמר בישולו. וכל זה במים והוה ספק דאורייתא אבל בשמן שהוא מי פירות שאינו אלא חשש נוקשה מותר דסמכינן שנתבשל קודם שנתחמץ. 

מעתה עלה בידינו שאי אפשר לקיים פירוש רש"י שמי פירות יהיה נוקשה כי אם דאמרינן דנוקשה לאו דאורייתא דאל"כ קשיין כל קושיות התוס'. 

ויש בידי עוד לתרץ קושיות התוס' כולהו דרך כלל, דאטו נזכר בכל הני דשרי באכילה ודלמא כל זה לענין בל יראה אם מותר להשהותו בביתו דאביי אמר לא לחריך וכו' משום שישהה אותם בפסח ורבא אמר מי פירות אין מחמיצין והוה לי' נוקשה וסובר רבא דנוקשה דרבנן ומותר להשהותו וכדעת הטור בסי' תמ"ב דכל דבר שאינו אסור באכילה מן התורה מותר להשהותו עיין מג"א ריש סימן תמ"ב ולכן קאמר רבא מי פירות אין מחמיצין ומותר להשהותו וכן ותיקא דשרי היינו להשהותו. ולדעת רש"י פשיטא דמוכח דנוקשה דרבנן שאם אינו בבל יראה ממילא אין בו איסור אכילה שהרי רש"י פירש ואלו עוברין בבל יראה ועיין במג"א שם ושיאור ישרף לרש"י היינו ביום טוב כמ"ש המג"א שם, מכל מקום אפילו מפרש כדעת התוס' באלו עוברין היינו מן השלחן ואפילו נוקשה מן התורה אין בו בל יראה מ"מ מוכח דלרבא כפי מה שפירשתי לרש"י דמתיר להשהות משום מי פירות דהוה רק נוקשה מוכח דגם באכילה אינו מן התורה דאל"כ כל שאסור באכילה מן התורה אסור להשהותו מדרבנן ועכ"פ לרש"י ודאי שאין בהם איסור תורה דאל"כ גם בבל יראה עובר. העולה מזה דלרש"י דסובר מי פירות הם נוקשה אז ודאי שנוקשה אינו מן התורה וכבר כתבתי שאם נוקשה אינו מן התורה אז אפילו איסור דרבנן אין בו רק בפסח עצמו אבל בע"פ מותר לגמרי עד שתחשך. ומעתה אי אפשר לן למיעבד תרי חומרי דסתרי אהדדי לאסור נוקשה בע"פ ולחוש למי פירות דהוה נוקשה וא"כ מותר לאכול מצה עשירה לכל הדעות בע"פ עד הלילה. ובזה יש לתרץ מה שנסתפק רש"י אם מי ביצים הוא בכלל מי פירות כמבואר בתוס' בדף ל"ה ע"ב. ולכאורה יפלא מה נ"מ לרש"י בזה והרי אף אם הוא מי פירות אכתי נוקשה הוא ואסור והרי בזמן הזה אין לנו נ"מ אם הוא בכרת או אסור לחוד⁵ ולדידי ניחא דנפקא מינה בערב פסח. אבל באמת אין מזה הוכחה דנ"מ לענין קידושי אשה בשעה ששית לפי מ"ש דלרש"י חיטי קורדנייתא הם חמץ גמור. או נ"מ לענין תערובת דנוקשה ע"י תערובת לכ"ע מותר להשהותו. אבל מ"מ כבר מוכח דאי אפשר לעשות תרי חומרי דסתרי. 

ולכן אני תמה על רמ"א בסימן תמ"ד סעיף א' בהג"ה שפסק המחבר בי"ד שחל בשבת שיקיים סעודה שלישית במצה עשירה ועל זה כתב רמ"א דבמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה כדלקמן סי' תס"ב יקיים סעודה ג' במיני פירות וכו'. ולדידי יפלא מה ראי' מסי' תס"ב דשם מיירי לאכלם בפסח עצמו וחששו לדעת רש"י אבל כאן דמיירי בע"פ כבר הוכחתי דגם לרש"י מותר. ובאמת מאד אני תמה על רמ"א דעכ"פ לשום דעה ליכא בנוקשה חשש איסור תורה בערב פסח ולמה חשש בדבר שהוא דרבנן לדעה יחידית היא דעת רש"י נגד רוב פוסקים הקדמונים. ואלמלא שכבר הורה ראש המורים שהוא רמ"א לאיסור אפי' בערב פסח הייתי מתיר מצה עשירה כל היום בע"פ, ועכ"פ אני מורה דעד חצות היום אפילו לרמ"א מותר מצה עשירה. וכן נלע"ד מוכח מדברי המג"א בסי' תמ"ג סוף ס"ק ב' שכתב ואם לא יוכלו לאכול אח"כ יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים. ולכאורה דבריו תמוהים דאיך יאכלו אח"כ מצה עשירה דהרי בסימן תמ"ד אסר רמ"א לאכול מצה עשירה אפילו לצורך סעודה שלישית בע"פ שחל בשבת ולפי מ"ש ניחא דסעודה ג' זמנה אחר חצות לכן החמיר רמ"א אפילו במצה עשירה. אבל המג"א שכתב שיאכל אח"כ מצה עשירה כוונתו אחר שעה ה' ולצדדים קתני יאכלו מצה עשירה עד חצות או בשר ודגים אם הוא כבר אחר חצות. לכן נלע"ד סיומא דפסקא דעד חצות מותר בוודאי לאכול מצה עשירה בערב פסח והמורה להתיר כל היום לא הפסיד באם הוא לצורך קצת אפילו אינו צורך חולה וזקן.

שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן נב

(ד) בענין קטניות, אם כי האשכנזים נוהגים בזה חומרא, מכ"מ אם אין די מיני מאכל אחרים שאינם בכלל קטניות, ובשעת דחק גדול כל כך, אפשר להתיר קטניות וכן אורז, אבל צריך לבדוק שלשה ימים לפני הפסח, שמא יש בקטניות גרעיני תבואה, וביותר צריך את האורז, וליתר זהירות יש לתת את הקטניות או את האורז לתוך קדירה של מים וכו' כשהקדירה כבר רותחת, וזהו בלשון חז"ל והפוסקים ז"ל, חליטה.

28.קובץ תשובות הרב אלישיב חלק ג סימן פב

מצה שלא לשמה בערב פסח ואמירת ההגדה בין כוס לכוס 

המהרש"א בריש פרק י' דפסחים בתירוץ הראשון כתב דבצקות של נכרים דאינו יוצא בהם יד"ח בפסח, רשאי לאכלן בערב פסח, ואח"כ כתב דיש לחלק בין מצה עשירה דלאו טעם מצת מצוה היא לכן שרי משא"כ בציקות של נכרים דטעם מצה הוא עכ"ל. ולשון רמ"א בשו"ע סי' תע"א מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום י"ד. 

ובמג"א מצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בערב פסח שמא מצה הוא, ואילו היה ברור שאסור לאוכלה בפסח, משמע שהיה מותר לאכלה בערב הפסח אף שלא מרגישין טעם החמץ. 

[וצ"ל] דאינו דומה לבציקות של נכרים ששם החסרון רק בלשמה משא"כ כשההבדל הוא בעצם הפת.

 

 

---

¹ שו"ע סי' תמד סע' ב, שכך טוב לעשות.

² שו"ת מהרי"ל החדשות סוף סי' מט ושו"ת מהר"י ווייל סי' קצג עמ' רפו, וכ"כ במ"ב שם ס"ק יד.

³ =חמין, צ'ולנט.

⁴ וכ"כ במנהגי וורמיזא לר"י שמש בהגהות לסי' עד (עמ' פג).

⁵ רמ"א סי' תעא סע' ב.

⁶ מנהגי מהרי"ל סדר ההגדה סי' לב, עמ' קט.

⁷ שלא נאפתה בערב יום טוב או לילו, ראה ט"ז סי' תנח ס"ק א.

⁸ בכת"י ב' מחוק מש"כ בגוף הסימן לאסור, ובגליון כתוב הנכתב כאן. וע"ע לגבי מצה מבושלת בערב פסח בשו"ע סי' תסא סע' ד, מנהגי מהרי"ל עמ' נח, מ"ב סי' תעא ס"ק כ ושעה"צ סי' תמד ס"ק א.

⁹ =אטריות.

¹⁰ מהסיר, וראה שו"ע סי' תמד סע' ג שאין מבשלים לשבת זו דייסה וכיו"ב שנדבק לכלי. בשו"ת מהר"י ווייל סי' קצג עמ' רפו כתב שלא להכין ורומזלי"ש, וע"ע בדינים ודרשות למהר"י ווייל (מוריה, שנה יא) סי' לא.

¹¹ ראה לעיל סוף סי' תקלז.

¹² =לחם או לחמניות.

¹³ וכ"כ במנהגי וורמיזא שם.

¹⁴ =אטריות.

Book Review - I’m Not The Boss – I Just Work Here by Howard Jonas

 A Faithful Worker

 

 

 

I’m Not The Boss – I just Work Here

Howard Jonas

Toby Press

 

When I picked up Howard Jonas’s new book, I’m Not The Boss, I had no idea what a treat I held in my hands. Mr. Jonas is well known as an extraordinarily successful businessman, and I had good reason to suspect that his newest book would be about his successes, and perhaps some failures or challenges along the way, including his battle with depression.  In the broadest possible terms, one might say that this is exactly what this book is about - but it is so much more. In I’m Not The Boss, Jonas humbly, even self-effacingly, leaves aside the details of his climb to the top of the telecommunications field. Instead, he shares profound insights and ideas about life and about Judaism. 

 

The author of this short and extremely readable book emerges as a deep, sensitive thinker with an uncommon ability to explain big ideas simply but not simplistically. Thus, issues such as human suffering and free will are dealt with deftly, in a manner that should prove compelling to many readers.

 

In one particularly memorable chapter, Jonas describes his willingness to give second chances to people who were highly successful but subsequently “crashed and burned.” While others tend to consider “has-beens” a poor investment, Mr. Jonas is of the opinion that if they “made it” once – or even came close - they can do it again, and the only thing they’re missing is someone to believe in them. To use a sports analogy, the batter who swung for the fences but struck out with the bases loaded in the bottom of the ninth may only need another at-bat to knock the game-winning home run out of the park. 

 

I’m Not The Boss is written in an extremely personal, even intimate tone, and includes a number of chapters describing the author’s bouts with depression. Jonas describes his successful climb out of the depths; ironically the transitional scene, which is both moving and uplifting, unfolds near the Dead Sea – the lowest place on earth.

 

However, it is Jonas’s analysis of economics and capitalism through the prism of Torah which is particularly compelling. He explains how the study of the Torah, and particularly the concepts and commandments surrounding the Jubilee year, brought him to recognize the Divine author behind the text. 

 

From the vantage point of one who has “made it,” Jonas explains that the norm in free-market economies is for successful individuals to leverage their success to create increasingly greater wealth. The rich get richer. In ancient agrarian societies, ownership of land was critical for amassing wealth, making the successful farmer better positioned to buy property of those less fortunate. Throughout European history, for example, this created a system in which the rich almost always got richer, and the division between the “haves” and “have nots” constantly grew.

 

The Torah-mandated system, on the other hand, while rewarding industriousness, recognizing and even applauding success and wealth, creates a very unique “reset button:” At the end of the sabbatical cycle, the Torah institutes the Jubilee year, in which all those who had fallen on hard times and were forced to sell their ancestral inheritance are restored to their property. The land is returned to its original owners, and the “playing field” is leveled. This redistribution of property is a radical departure from the concepts upon which societies and economies were based throughout most of human history.

 

We might supplement this insight with an additional Torah-driven economic analysis regarding the Sabbatical year. Every seventh year, the Torah commands every farmer in the Land of Israel to allow the land to lie fallow. Produce is deemed ownerless, serving as a reminder that God is the true owner of the land and all that is in it. The farmer is a partner with God, benefiting from the profits for six out of seven years, but in a gesture similar to the weekly Sabbath, in the seventh year the senior partner – God – exercises His rights of ownership and instructs that the produce is to be shared, not sold.

 

Another aspect of the Sabbatical year that reflects a radically different approach to the accrual of wealth involves the cancelation of loans. Lenders are commanded to cancel all loans at the end of the sabbatical year; presumably the people most likely to have been in need of a loan during the seventh year were the farmers who were prohibited from selling their produce that year. Conversely, those whose income is not based on agriculture and were therefore unaffected by the Sabbatical laws, had much lower household bills over the course of the year. Their produce, grain, wine, oil – all the dietary staples that grow from the land - were free of charge. Theoretically, the people who benefitted from the observance of the sabbatical year will be in a position to extend loans to farmers who have no income in the seventh year. At the end of the year, lenders are encouraged to cancel the debts incurred by the farmers, to distribute the burden of Sabbatical year observance more equally and once again level the economic playing field. 

 

I recommend I’m Not The Boss – enthusiastically, emphatically. It offers a glimpse into the inner world and thought processes of a fascinating individual who has impacted the Jewish community in many ways. Although Howard Jonas is most well known as an employer and benefactor, he should be equally well-known for his deep and impactful thinking and teachings, and for his unusual courage.  

 

 

Rabbi Ari Kahn is an author and rabbi who lives in Givat Ze’ev, he is the author of twelve books on Jewish Thought, the most recent is called “The Crowns on the Letters”.