פרשת לֶךְ־לְךָ֛ התשפ״ג
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. בראשית (פרשת לך לך) פרק יג פסוק ה - יח
(ה) וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים: (ו) וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו: (ז) וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ: (ח) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ: (ט) הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑יאִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה: (י) וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י׀ שַׁחֵ֣ת ה֗' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־ה֙' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר: (יא) וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו: (יב) אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם: (יג) וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַה֖' מְאֹֽד: (יד) וַֽה֞' אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה: (טו) כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם: (טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה: (יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה: (יח) וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽהֽ': פ
2. רש"י בראשית (פרשת לך לך) פרק יג פסוק יד
אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט - כָּל זְמַן שֶׁהָרָשָׁע עִמּוֹ הָיָה הַדִּבּוּר פּוֹרֵשׁ מִמֵֶּנּוּ:
3. בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק א - ה
(א) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה: (ג) וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה: (ד) וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה֔' וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן: (ה) וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יווְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
4. בראשית (פרשת נח) פרק יא פסוק כו - לב
(כו) וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן: (כז) וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט: (כח) וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים: (כט) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה: (ל) וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד: (לא) וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם: (לב) וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: ס
5. אור החיים בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק א
עוד ירצה לומר שילך לו מארצו אך לא יהיה כסדר יציאתו מאור כשדים שיוליך עמו מולדתו ובית אביו אלא הוא לבדו יעזוב ארצו ויפרד גם ממולדתו ואפילו מבית אביו. אך אברהם לא הבין זה בדברי ה' ולקח עמו לוט. או אפשר שהבין כן אלא שלוט דבק בו כאומרו (לק' ד') וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט דבק בו. והגם שאמר אחר כך (לק' ה') ויקח אברם וגו' ואת לוט וגו' פירוש שלא דחפו, עד שימצא המצאה שלא יכלימהו. ולזה תמצא כי כשמצא סיבה קטנה שרבו הרועים תיכף אמר אליו (לק' יג, ט) הפרד וגו' אם הימין וגו', והדבר הוא כמעט זר שיאמר אליו כדברים האלה בכל כך הרחקה, אלא לצד שהיה חושב מחשבות להפרידו כדבר ה' לזה תכף במוצאו סיבה דחפו בב' ידים. וראיתי לחזק פירוש זה גם כן ממה שאמר הכתוב (לקמן יג, יד) וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך מאמר זה יוכיח כי יושב ומצפה היה ה' מתי יפרד לוט, להראותו את הארץ שאמר לו בתחלת דבר אליו, אשר אראך, ולא הראהו עד עתה שנפרד לוט, והוא מאמר ראשון לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אז אראך:
6. אור החיים בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ד
וילך אברם וגו'. כל הכתוב מיותר שהרי אומר בסמוך בסדר הודעת ההליכה (פסוק ה') ויקח אברם וגו' ויצאו ללכת וגו': אכן כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת אלא בגמר דברי ה' לך לך תכף וילך אברם ולא נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו ומולדתו. ושעור תיבת כ"ף כאשר הודעת הזמן שהיה סמוך לדבר ה' אליו. והודיע הכתוב כי לוט לצד דביקותו באברהם הלך אתו פירוש לא לצד קיום מאמר ה' אלא ראהו הולך והלך עמו. וכוונתו בהודעה זו כי הגם שנתחכם אברהם לחפוז ללכת לבל יתחברו עמו ממולדתו ומבית אביו אף על פי כן לא הועיל בערך פרט זה והלך אתו לוט:…
7. אלשיך על בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ה
וילך אתו לוט כלומר מעצמו. כי אברם אחר שהוא יתברך צוה לו יעזב מהם כן עשה. ושמא תאמר איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו כלם סמוכים אצלו והלך אחר אברם, על כן אמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם הוא גדול בן חמש ושבעים שנה, ראה להיות סמוך ונטפל עמו, וזהו ואברם כו':
8. רד"ק בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ה
(ה) ואת לוט בן אחיו - כי היה נשמע אליו והניח זקנו והלך לו עם אברם:
אשר רכשו - הוא ולוט, והרכוש כולל כסף ושאר המטלטלים: ואת הנפש אשר עשו בחרן - העבדים והשפחות שקנו בחרן, ויהיה עשו כמו "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח') ודעת אונקלוס על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה היא אמונת אברהם אבינו, כי לוט היה מאמונתו לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו בה' ויעבדו אותו לבדו ולא הגלולים לפיכך אמר אשר עשו ולא אשר עשה. ורז"ל (ב"ר ל"ט) דרשו אשר עשו על אברהם ושרי, הוא מגייר את האנשים והיא הנשים, אשר עשו, כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' י"ב ו') שגדלם ולמדם. ויצאו ללכת וגו' כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם וכן עשו:
9. משך חכמה בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ד
(ד) וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט - קֹדֶם בִּיאָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה לוֹ לוֹט חָבֵר וָרֵעַ, וּלְכָךְ כָּתוּב "אִתּוֹ". וּכְשֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְרָאָה ה' פַּעֲמַיִם, נִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה עַד כִּי הָיָה לוֹט רָחוֹק הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ, וּלְכָךְ כָּתוּב "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם וְכוּ' וְלוֹט עִמּוֹ" (לְהַלָּן יג, א), דרַק לוֹט מִצַּד בְּחִינָתוֹ הָלַךְ אִתּוֹ כְּחָבֵר וָרֵעַ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם" (שָׁם פָּסוּק ה'), כִּי הוּא לֹא הֵבִין גֹּדֶל הַשָּׂגָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ, וְהָבֵן.
10.בית הלוי בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ה
וילך אתו לוט כו' ויקח אברהם את שרה אשתו ואת לוט בן אחיו. הא דהזכיר הכתוב שנית ללוט משום דאברהם נהג בלוט כמו שהוא הדין בגר דמי שבא להתגייר לא היו מקבלין אותו רק דוחין אותו ורק אם מתחזק שוב מקבלין אותו וכמו שנהגה נעמי בתחילה אמרה להם שובנה בנותי ואחר כך כשראתה כי מתאמצת ללכת אתה קבלה אותה. וכן כאן בתחילה לא לקחו אברהם עמו רק לוט הלך מעצמו ואחר כך ויקח אברם כו' ואת לוט:
11.חזקוני בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ה
ואת לוט בן אחיו לוט אחיה של שרה היה כדכתיב ואת לוט בן הרן, וכתיב בהרן אבי מלכה ואבי יסכה ואמרו רבותינו יסכה זו שרה.
12.מלבי"ם בראשית (פרשת לך לך) פרק יב
(ד) מ"ש וילך אברם כפול עם מ"ש ויקח אברם את שרי אשתו וכו' …וילך אברם אינו כפול עם מ"ש אח"ז ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואח"ז גם ממולדתווכתב כאשר דבר אליו ה', וגם ר"ל שאע"פ שהבטיח ה' שכר ע"ז לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה ולתקות שכר, רק לש"ש בלבד כאשר צוה אליו ה', אבל לוט לא הלך על כוונה זו רק וילך אתו לוט, לא הלך כדי להפרד מבית אביו, בהפך, שהלך מפני שלא רצה להפרד מאברהם, ועז"א וילך אתו [שמורה על הטפל …].
(ה) ויקח אברם, אחר שספר ההליכה המחשביית יספר ההעתקה וההליכה בפועל …
13.אילת השחר בראשית (פרשת לך לך) פרק יב פסוק ד
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. הפסוק מחלק בין הליכת אברהם להליכת לוט, דעל לוט כתוב פעם נוספת וילך, וי"ל משום שאברהם הלך כיון שנצטוה, משא"כ לוט שנתלוה אליו ללא שנצטוה משו"ה כתוב וילך בפני עצמו (ובמד"ר ל"ט י"ג איתא ולוט טפל לו, ומפרש הרד"ל כלומר בדבר ה' רק מעצמו נטפל לאברהם), ויל"ע אם כאשר דבר אליו ה' הכונה לעצם ההליכה, או גם לצורת ההליכה, דהיינו עם מי ללכת (ועי' בהגהות הרד"ל הנ"ל, ובאוה"ח כאן ולעיל פסוק א', האם הקדוש ברוך הוא רצה שלוט ילך עמו):
14.בראשית (פרשת לך לך) פרק יד פסוק יא - כד
(יא) וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ: (יב) וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם: (יג) וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם: (יד) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן: (טו) וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק: (טז) וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם: …(כא) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ: (כב) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־ה֙' אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: (כג) אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־ אַבְרָֽם: (כד) בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם:
15.בראשית (פרשת לך לך) פרק טו פסוק א - ו
(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־ה֙' אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: (ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י ה֙' מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר: (ג) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי: (ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר־ה֤' אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ: (ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ: (ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה֑' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה:
16.רש"י בראשית (פרשת נח) פרק יא פסוק כח
על פני תרח אביו - בְּחַיֵי אָבִיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי אָבִיו מֵת; שֶׁקָּבַל תֶּרַח עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שֶׁכִּתֵּת אֶת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְהָרָן יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ; וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם, אָמְרוּ לוֹ לְהָרָן מִשֶּׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם הָרָן מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי, הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ אוּר כַּשְׂדִים (ב"ר). …
17.ספורנו בראשית (פרשת לך לך) פרק יג פסוק ט
הפרד נא מעלי. הפרד אתה אל הצד אשר תבחר, ואני אסע אל הפכו:
18.בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ה
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה, וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה. הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם הֻתַּר הַגָּזֵל, הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית יב, ז): לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ וְאִין אָכְלִין מִדִּידְהוֹן אִינוּן אָכְלִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֵימָתַי לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ, (בראשית יג, ז): וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ, עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ.
19.ילקוט שמעוני תורה פרשת לך לך רמז ע
הלא כל הארץ לפניך הפרד [י"ג, ט] הבדל אין כתיב כאן אלא הפרד כשם שפרדה זו אינה קולטת זרע כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם,
20.בראשית רבה (וילנא) (פרשת נח) פרשה לח סימן ו
ו ר"א ורבי יוחנן, ר"א אומר ודברים אחדים דבורים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד ועל אחד היה אברהם בארץ אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלהינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה, דבר אחר ודברים אחדים ודברים אחודים, מה שביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה, רבנן אמרי שפה אחת, משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חומץ שנייה ומצאה של חומץ שלישית ומצאה של חומץ הא משפו דכולא ביש:
21.פנים יפות בראשית (פרשת לך לך) פרק יג פסוק ט
הפרד נא מעלי. אמרו חז"ל בפ"ב דנזיר [כג א] דרש רבא [משלי יח, יט] אח נפשע מקרית עוז זה לוט, ומדנים כבריח ארמון, דכתיב [דברים כג, ד] לא יבוא עמוני ומואבי. נראה שרמז בזה אברהם שאמר הפרד נא מעלי, היינו שאסור איסור עולם לדבק בו, והטעם כיון שהיה קרוב אליו והעלהו בקדושה, ואחר כך ראה אברהם אבינו ע"ה שהרשיע לוט שאי אפשר להעלותו עוד, ולכך הוציא את קדושתו ממנו, כענין שאחז"ל [פסחים מט ב] שנה ופירש קשה מן הכל, כיון שכבר עלה בקדושה ונפרד, הוא מקולקל יותר, וכיון שאברהם היה קרוב אליו ממשפחתו, הוציא ממנו הקדושה הקרובה אליו, ומ"ש אנשים אחים אנחנו ולא אמר סתם כי אחים אנחנו היינו מפני שלא היתה הקורבה ביניהם מתחלה אלא מצד אב כמו שפירש"י בפ' וירא [כ, יב], אך לא בת אמי מפני שהרן מאשה אחרת היה, ואפשר מזה הטעם אמרו [יבמות עו ב] עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, כי לא היתה הקורבה מתחילה אלא מצד אב, והיינו דפירש"י בפ' חיי שרה [כד, מט] בפ' ואפנה על ימין או על שמאל זה לוט מפני שלא נאסרו הנקבות.
22.אלשיך פרשת נח
ושמא תאמר איך יורק השפע אל העיר ומגדל זה, לזה אמר וראשו בשמים, והוא כי ראשו של מגדל מרמז אל כח זכר המשפיע דרך חצונים, …ומה גם עתה על ידי כל הטומאה הזאת, ואם כן על ידי זה ישאר כל העולם הזה אל החצונים לגמרי, ולא אל קדושי עליונים שנפשותם חלק אלהים קדושים:
והנה הוקשה להם, כי ראו בלהטיהם ובאצטגנינות שלהם כי יבא אברהם וימשוך הקדושה אל העולם השפל ותתבטל כוונתם, על כן אמרו שהוא פרדה עקרה ולא יוליד כו', והוא במה שאמרו רבותינו ז"ל בפרקי דרבי אליעזר כי כל הנפש אשר עשה בחרן ובשאר המקומות, לא נמשך גרותן לדור אחר כלל, באופן לא נמשכה הקדושה רק לזרעו אחריו … ועל כן אמרו מה שינגדנו אברהם להמשיך הקדושה לארץ לא יתקיים, כי לא יוליד זרע להמשיך הקדושה בעולם, שהנפשות אשר יעשה לא יתמידו, באופן תעשה מחשבותינו:
