When Tisha Ba'v is on a Thursday - when can you do laundry?
complete sources are here (answer - right after the fast on Thursday night - even though there are sources that even on Thursday afternoon, one can do things to prepare for Shabbat)
היכא דחל ט"ב בה' בשבת
לעילוי נשמת ר׳ משה בן נפתלי ז״ל
הרב ארי דוד קאבן
1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנח
במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
(א) בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ אֵשׁ בַּהֵיכָל וְנִשְׂרַף עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם עֲשִׂירִי, וּמִפְּנֵי כָּךְ מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּלֵיל עֲשִׂירִי וְיוֹם עֲשִׂירִי. {הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי); אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם א', מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְיַיִן יוֹם ב', אֲבָל בַּלַּיְלָה אָסוּר מִפְּנֵי אֲבֵלוּת שֶׁל יוֹם (מַהֲרִי"ל).}
2. בית יוסף אורח חיים סימן תקנח
פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן
[א] הנוהג להתענות תשיעי ועשירי וחל תשעה באב להיות בשבת אינו מתענה אלא יום אחד:
א תניא בשבעה באב נכנסו גויים להיכל ואכלו ושתו בו וכו'. בסוף מסכת תעניות (כט.) ואמרינן התם שהטעם שקבעוה בתשיעי משום דאתחולי פורענותא עדיפא:
ואיתא בירושלמי רבי אבין ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי וליל עשירי. בסוף תעניות (פ"ד ה"ו). כתב הרב דוד אבודרהם (עמ' רנג) שהרא"ש היה נוהג שלא לאכול בשר בליל עשירי. ובהגהות מיימון כתב יש בני אדם שמתענים מבשר ויין עד חצי יום עשירי: כתוב בתשובת מהרי"ל (סי' קכה) העושים שני ימים תשעה באב תשיעי ועשירי ותשעה באב חל בשבת ונדחה נראה דאין צריך להתענות יום אחד עשר דהא עשירי גופיה חומרא יתירה הוא והא קמן חזינן דאפילו ביום עשירי גופיה אקילינן בעובדא דרבינו יעבץ (או"ז ח"ב סי' תמ) ואם כן אחד עשר מנין לנו אבל שלא לאכול בשר ולשתות יין ליל מוצאי תשעה באב נ"ל דיש ג"כ למנוע כהאי גוונא למי שנוהג שלא לאכול במוצאי תשעה באב דאין זה משום חומרא דרבי יוחנן בן זכאי דבו נשרף ההיכל דאפילו מי שאוכל ביום עשירי בשר יש שנמנעים במוצאי תשעה באב משום חומרא דתענית ואבילות של יום ושייך לבין המצרים:
3. מחזיק ברכה אורח חיים סימן תקנח (חיד״א)
א. בט"ב לעת ערב וכו' מנהג כשר שלא לאכול בשר וכו' וה"ה לספר ולכבס וכן כתבו האחרונים.
ב. הגהה עד חצות היום וכו' ויראי ה' נהגו להחמיר כל היום כולו.
ג. הנוהגים להחמיר שלא לומר שהחיינו מי"ז בתמוז נכון ליזהר שלא לומר שהחיינו גם בליל ויום עשירי יום המר שנשרף בו בית קדשנו ותפארתנו בעונותנו.
4. כף החיים אורח חיים תקנ"ח:א'
שם. שלא לאכול בשר וכו' וה"ה שאסור לרחוץ ולספר ולכבס. רש"ל בתשו' סי' צ"ב. ב"ח. מ"א שם. א"ר סי' תקנ"ט או' ל"א. מחב"ר או' א'. ומ"ש לאסור ברחיצה היינו במרחץ אבל רחיצה האסורה בט"ב מותרת כמבואר בתשו' רש"ל הנז'. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט. עו"ש. ח"א שם. מ"ב או' ג'. ופשוט דכשחל ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת. מ"א שם. דה"ח או' ד' מ"ב שם. והיינו אפי' בשחרית. א"ר שם. וכ"כ בשאלת יעב"ץ ח"א סי' ק"ו והב"ד השע"ת או' ב' וכ"כ דה"ח שם. מ"ב שם. ועיין לקמן או' ט':
(י) שם הגה. ויש מחמירין עד חצות וכו' ומשמע דסברא ראשונה מחמיר כל היום רק שמור"ם ז"ל כתב דיש שאין מחמירין אלא עד חצות ולא יותר וכ"כ א"ר או' ב' ולדינא משמע מב"ח להחמיר כל היום וכן ראוי לעשות כן לת"ח ופרושין. א"ר שם. וכ"כ המחב"ר או' ב' דיראי ה' נהגו להחמיר כל היום כולו. והב"ד השע"ת או' ב':
5. לבוש אורח חיים סימן תקנח
מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ליל עשירי ויום עשירי שרובו של היכל נשרף בו, שלעת ערב יום תשיעי הציתו בו את האור ונשרף עד שקיעת החמה של יום עשירי, אלא משום דאתחולי פורעניות היה ביום ט' קבעו התענית ביום ט', מ"מא אין לו לאדם(א) להתענג ביום עשירי.ב ויש נוהגין להחמיר ביום עשירי עד חצות, דאי לא שתש כוחינו היה ראוי להתענות גם יום עשירי, אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו. ואותן הנוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל מוצאי ט' באב יש להם לנהוג כן אפילו אם חל ט' באב ביום ז' ונדחה עד יום א',ג אף על פי שביום י"א אין צריך להתענות מבשר ויין, מ"מד בליל מוצאי ט' באב שהוא ליל י"א יש לו להתענות מבשר ויין משום אבילות של יום(ב):
6. מגן אברהם סימן תקנח
א (פמ"ג) (מחה"ש) שלא לאכול בשר. ופשוט דבסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר דפשיטא דלילה הזו קילא מר"ח אב דהא מדינא דגמ' מותר לספר ולכבס ולהרבו' בבנין של שמח' ונישואין וכל דבר ועוד דבמנהגי' מתי' לאכול בשר אך הסעודה שעושין בלילה שלפני החתונ' במקום שאין משלחין באותו פעם סבלונות לא מקרי סעוד' מצוה כמ"ש סי' תמ"ד וע' בא"ע ססי' ס"א בב"ח שכ' דוקא שכבר אירס אז מברכין שהשמחה במעונו וכ"כ הריטב"א א"כ משמע דלא הוי סעודת מצו' ולכן אין לאכול בשר וכן שמעתי מרבנן קשישי ומכ"ש שלא יהיה שם כלי שיר עד אחר חצות יום עשירי וכ' רש"ל בתשו' סי' צ"ב שאין לרחוץ ביום עשירי ואין לספר ולכבס עד חצות (לבוש) ופשוט דכשחל ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת:
7. ט"ז אורח חיים סימן תקנא ס"ק יד
(יד) (פמ"ג) אבל לא במספרים. כ' מו"ח ז"ל דזה דוקא בשבוע שחל ט"ב אבל קודם לזה מותר בתכפוהו אבילות דהיינו ששלמו ל' שלו באותן ימים דמותר בכיבוס ותספורת: כתבו התוס' בפ' בתרא דתענית דף כ"ט ואף על גב דשלחו משמיה דר"י דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ"מ החמיר לנו מורי רש"י לתת סדינים שלנו לכבס אותם בשבוע שהיה בה ט"ב קודם התענית אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ע"ש מפני טורח השבת עכ"ל והקשה ב"י דבר תימה הוא להתיר לספר ולכבס בט"ב עצמו ותו דבהדיא תניא חל להיות בה' לפניו אסור לאחריו מותר וא"א לשמעי' דבו ביום עצמו מותר ותו דגבי חל להיות בע"ש קתני אם לא כיבס בה' מותר מן המנחה ולמעלה ומסיק דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל להיות בה' דודאי אסור בו ביום אפי' לאחר מנחה וא"ל דמה דשרי התו' מחצות ולמעל' היינו ביום ד' שהוא עט"ב דהא תניא בחל בה' לפניו אסור ותו דטפי יש להחמיר אחר חצות מקודם חצות הלכך אין לסמוך על הוראה זו עכ"ל ומו"ח ז"ל הסכים להך א"ל שזכר הב"י והא דתניא לפניו אסור היינו שלא לכבוד שבת ולא דק דבהדיא זכר שם בברייתא במקום שמותר לכבס היינו מפני כבוד השבת וא"כ במקום האסור אסור אפי' לכבוד שבת. ולעד"נ דברי התוספות כפשוטן נכוני' דבט"ב עצמו מותר אחר חצות דאחר חצות שייך ליום מחר כמ"ש שאחר חצות נוהגים לשחוט ולהכין צרכי הסעודה כדאי' לקמן וכן הוא בהרב' דברים ובזה ניחא קושיות ב"י למה אמרו דמותר לאחריו ולא אמרו רבות' דאפי' בט"ב עצמו מותר ביום אחר חצות דהא בהא תליא כיון דמותר ביום מחר ממילא מותר ביום שלפניו אחר חצות דאז אין החומרא כ"כ עליו והקילו לכבוד שבת כאן לגמרי ומ"ש ב"י דהא חל ט"ב בע"ש לייט אביי מאן דכיבס בט"ב עצמו לק"מ דהתם היה אפשר לו בה' כדאי' בברייתא שם חל להיות בע"ש מותר לכבס בה' ואם לא כבס בה' מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה לייט עלה אביי נראה דעיקר לטותא דאביי כיון דהיה יכול לכבס בה' ולא כיבס אבל בחל ט"ב בה' א"א לו לכבס ביום ד' שאין היתר כלל אפי' לכבוד שבת אלא בה' כדאי' שם בבריית' אז אין עליו חטא במה שכובס לכבוד שבת אחר חצות כי א"א לו קודם לזה ודומה לזה אמרי' גבי גלוח במועד דכל שהיה אפשר לו לגלח קודם המועד אסור לגלח במועד ואם לא היה אפשר מותר לגלח במועד וה"נ ממש כן וא"כ הורא' זו נכונה ומסתבר אלא דמ"מ לדידן אין להקל בכך כיון דאנן מחמירין אפי' ביום העשירי כדלקמן ע"כ פשיטא שאין קולא בט"ב עצמו אחר חצות ומו"ח ז"ל התיר ליוצא בדרך למרחוק בשבוע שחל בה ט"ב לכבס לו בגדי פשתן לכבוד שבת אפי' לכמה שבתו' שהוא צריך כיון דאחר ט"ב לא ימצא לכבס אותם:
8. שו"ת מהרש"ל סימן צב
שאלה מי שקיבל עליו שלא לאכול בשר בין המצרים ולא לשתות יין אי שרי במרחץ או לא אם נאמר מאחר שהשוה אותה בקבלתו לאותו שבוע של ט' באב א"כ יאסר נמי ברחיצה או נימא דווקא אכילת בשר קבל עליה /עליו/ ותו לא.
תשובה יראה דשרי ולא מבעי' בסתם דשרי אלא אפי' דאסור לנהוג פרישות זו לעצמו למנוע מרחץ מע"ש אם מורגל בכך ומתחילה צריך אתה לידע מקום החומרא של הפרושים הנמנעים מבשר ויין מבין המצרים כי הוא חד מתלת טעמי או משום כ"א יום שהתענה דניאל ומאחר שקשה עליו להתענות מכל וכל דלא מצי למצער נפשיה כ"כ וחושש דלא להוי חוטא מתענה במקצת מבשר ויין או משום דחשבינן כחדא פורענות והיינו מה שאמר הנביא כל אויביה השיגוה בין המצרים והיינו מיום י"ז בתמוז עד ט' באב ובירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) נמי אמרינן מה יש ביניהם מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום משהובקעה העיר עד שחרב הבית ר"ל מ"ה מקבלין צערא בעלמא עלייהו כעין תענית כדפרי' או משום האי טעמא שכתב הכל בו משום ר"מ שהטעם הנמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך מפני שביטל התמיד וניסוך היין א"כ לכל הני טעמי ליכא שייכא ברחיצה שהרי אפי' באותן תעניות הכתובים כגון י' בטבת וי"ז בתמוז שרי ברחיצה בתענית גופיה כאשר פסק הא"ז להדיא א"כ לא תלוי רחיצה בתענית כלל ועוד מניעת אכילת בשר תלוי בצער ומניעות מרחץ תלוי באבילות וחילופו באבל ממש א"כ לא שייכי אהדדי ואין מניעות מרחץ בכלל מניעת בשר ומה שכתבתי לעיל שאסור למנוע עצמו מן המרחץ משום כבוד שבת ולא נימא שהוא רוצה לקבל עליו צערא ואף אבילות כמו שאנו נוהגין באלו ט' ימים זה אינו שהרי לא יכול למנוע עצמו מן אכילת בשר בשבת אפי' חל בו ט' באב ונדחה ה"נ עניין מרחץ כי ידוע שעיקר תענוג של המרחץ הוא הנאה של אחר שעה כאשר כתב הרמב"ן ואעפ"י שהתו' התירו לרחוץ בערב ט' באב אף לאחר שהפסיק במקום שלא נהגו איסור רחיצה בשבוע של ט' באב ולא כהרמב"ן שאוסר סיכה ורחיצה משום הנאה שלאחר שעה לאו שחולק על סברתו אלא דס"ל נהי שהוא הנאה שלאחר שעה מ"מ כל זמן שהוא אינו לילה אינו אסור ברחיצה כי אין לנו אלא מה שאסרו חכמים ולא אסרו אלא להפסיק מעט מבעוד יום ואינו תלוי במה שהוא הפסיק סעודתו וקבל עליו התענית וא"כ לאסור הרחיצה קודם שבת שהיא התענוג וההנאה של שבת עון הוא בידו לבטל ואין להביא ראייה מאלו ט' ימים שנהגו איסור רחיצה אף בע"ש שאני שכל ישראל או רובו של גולה קבלו עלייהו ויש יכולת ביד הב"ד והגולה להוסיף ולגזור שהוא קצת נגד המצוה כמו שאסרו תשמיש המטה אף בשבת באבל שהוא מצות עשה ומצות עונה כי עת לעשות לה' וגומר מה שאין כן ביחידים והאמת שאף באלו ט' ימים אין כ"כ יאות המנהג בעיני לבטל הרחיצה בע"ש אלא מה אעשה שכבר נתפשט המנהג ועל זה כיון הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה ה"ו) שכתב כבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מר"ח עכ"ל ומדלא כתב שנהגו איסור אף ברחיצה מר"ח משמע אפי' במקום שנהגו מניעת אכילת בשר מר"ח באיסור מרחץ לא קבלו עליהם אלא בשבת שחל ט"ב ויפה כיוונו כדי שלא לבטל עונג שבת ומ"ה לא אסרו אלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה.
ואף שכתבתי שאיסור רחיצה אינו בכלל מניעת אכילת בשר מ"מ נראה בעשירי באב שאנו נוהגים כדברי הטור שלא לאכול בשר אף ביום העשירי אסור ג"כ במרחץ ואל תשגיח במה שכתוב במנהגים וטוב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל י' ויומו כו' ומסיק דמותר לספר ולכבס אחר ט"ב מיד אין זו ראייה כי הוא כתב ומסיק כו' דמשמע דכך מסיק התלמוד וכך הוא האמת לפי דין התלמוד כדפי' לעיל אבל לעולם לפי מה שנוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין אף זה בכלל ומ"ה נמי לא קשה איך יכולין אנו לחלוק על התלמוד שפסק הלכה כר"מ בהא שאין אבילות נוהג אלא עד התענית אבל לאחר התענית מיד מותר בכל דבר לפי שאינו אלא על פי המנהג שנהגו רוב ישראל של גולה למנוע מבשר ויין מר"ח ומאחר שקיבלו עליהם כל ישראל נעשה חובה כאשר כתב הרשב"א בתשובה נהגו אבותינו שלא לאכול בשר משנכנס אב ואעפ"י שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין אפי' הכי מי שיאכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדרן של ראשונים ופורץ [גדר] ישכנו נחש וא"כ העשירי שהוא בעל מיצרא דט"ב ובו נשרף עיקר הבית כ"ש דלא גרע מהני ימים דהן מר"ח שנהגו בו איסור אעפ"י שאינם בשבוע שחל ט"ב בשלמא לפי דין התלמוד לא קשה מידי דלא אסרו אלא עד התענית לא גזרו אלא (בכח) [דבר] שהציבור יכולין לעמוד בה אבל עכשיו שנהגו וקבלו עליהם איסור אכילת בשר ושתיית יין ורחיצה מה שלא אסרה התלמוד משום צער בעלמא לזכור חורבן הבית ולהעלות על לבם תוגה א"כ כ"ש בעשירי שהרי מצינו בירושלמי שהחכמים הראשונים היו נוהגין לעשות אותו כט' באב לעניין צום משום דרבי יוחנן (תענית כ"ט) שאמר אלמלא הייתי שם הייתי קובעו בעשירי ומ"מ נראה היכא שחל ט' באב בשבת ונדחה דשרי אחר התענית הכל שהרי כבר עבר אף העשירי וכן מצאתי להדיא שאפילו במוצאי התענית שרי מיד לאכול בשר ולשתות יין אלא שהקארו כתב שנ"ל לאסור למי שכבר נהג שלא לאכול בשר במוצאי ט"ב דאין זו משום חומרא דר"י דבו נשרף ההיכל דאפילו מי שאוכל בשר ביום העשירי נמנע במוצאי ט"ב משום חומרא דתענית ואיבולו של יום ושייך לבין המצרים ע"כ וכתב מילתא בלא טעמא ומ"מ נראו דבריו לפי שמצאתי בספר חסידים שכתבו שעיקר תענית מעליית' היינו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין לא בכניסת התענית ולא במוצאי תענית א"כ כ"ש בתענית זה שכבר היה ראוי להפסיק מבע"י שראוי למנוע מבשר ויין בלילה שלאחר תענית. הנראה בעיני כתבתי.
9. אליה רבה סימן תקנח
יולדת אף שמתענה אחר ז' כדלעיל [סי' תקנד ס"ו, ובא"ר ס"ק ז - ח], נראה דמותרת ליל יו"ד בבשר ויין כיון שאינה אלא מנהג, גם מנהג זה כתב הט"ז [סק"א] שנתחדש מחדש, גם בשיירי כנסת הגדולה [הגהות טור אות ב] כתב המנהג להתיר, ואף דחלילה לו להקל כנגד מנהגינו אפילו ביום עד חצות, מ"מ ליולדת יש להתיר שלא יכביד עליה התענית, ומכל שכן שנדחה ט' באב ליום א' ומתענה שמותרת בבשר ויין, ועוד הא כתבתי בס"ק א' דליל זו קילא מר"ח אב, ויולדות נהגו לאכול בר"ח עד ז' אב כמ"ש בסי' תקנ"א [א"ר ס"ק כב]:
כתב כנסת הגדולה [הגהות טור] טוב שלא לשמש בליל עשירי, אם לא ליל טבילה או בא או יוצא לדרך ע"כ. ומשמע דהמתענה גם יום י' אין לו למנוע בליל י"א. כתב שיירי כנסת הגדולה [הגהות ב"י אות א] העושה ט' באב שני ימים אין לו רשות אלא להחמיר על עצמו ולהתאבל ולקונן ולנהוג בו ה' עינויים, אבל לבטל עצמו מדברי תורה או שלא להניח תפילין וציצית אין לו רשות, ומיהו אסור בתשמיש המטה ע"כ. ומשמע אפילו בליל טבילה, מיהו מדאמרינן בסי' תקנ"ד סעיף ח' כדאי בית אלקינו לאבד טבילה אחת בשנה לא משמע הכי, דלזה הוי שני טבילות. ואפשר כיון דטבילה בזמנה האידנא ליכא מצוה אסור בלא טעם דכדאי וכו', אף לת"ק דפ"ק דתענית [יג ע"א], והלבוש שכתב לעיל טעם דכדאי וכו' כתבו לרוחא דמילתא ודו"ק, וצ"ע:
10.באר היטב אורח חיים סימן תקנח
(ב) חצות. וה"ה שלא לרחוץ ולספר ולכבס עד חצות אחרונים בשם רש"ל. ומ"מ מותר ליטול ידיו דדוקא ברחיצה גמורה במרחץ אסור. ופשוט דכשחל ביום ו' הכל מותר לכבוד שבת. מ"א:
11.ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנח
ואם חל ט"ב ביום ה' למחרת בערב שבת הכל מותר מפני כבוד השבת [שם] אבל לאכול בשר קודם חצות פשיטא שאסור דלא כיש טועים בזה [עמג"א סק"ג]:
12.משנה ברורה סימן תקנח
(ג) עד חצות היום - וה"ה שלא [ה] לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות וכשחל ט"ב ביום ה' שאז יום עשירי הוא ע"ש מותר בכל זה לכבוד שבת:
13.ביאור הלכה סימן תקנח
עד חצות היום - עיין במ"ב דה"ה לענין רחיצה במרחץ ותספורת כ"כ האחרונים בשם רש"ל ובמאמ"ר כתב דמסתימת מרן ומור"ם כאן וכן ממ"ש לעיל סימן תקנ"א ס"ד משמע דאף ממנהג כשר לא אסור אלא בבשר ויין אבל לענין רחיצה ותספורת לא החמירו ומצאתי להרב השיורי שהתיר ג"כ עכ"ל ומ"מ קשה להקל בזה שכמה אחרוני זמנינו העתיקו ד"ז למעשה:
14.פסקי תשובות סימן תקנח
ד. ט"ב שחל ביום ה' - רחיצה, כיבוס ותספורת, בשר ויין, במוצאי התענית ובער"ש
מ"ב סק"ג: לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס - כשחל ט"ב ביום ה' שאז יום עשירי הוא ער"ש מותר בכל זה לכבוד שבת. והסכימו האחרונים17 שכבר באור ליום שישי - מוצאי התענית מותרת הרחיצה וכיבוס ותספורת, אמנם דווקא18 כשעושה לכבוד שבת, אבל אם בדעתו להתרחץ שוב למחרת אין היתר להתרחץ גם במוצאי התענית עד חצות יום המחרת, וכן אין היתר לכבס19אלא בגדים לכבוד שבת אבל לא בגדים של ימות החול, ואכילת בשר ושתיית יין אסורה20 עד חצות, כבכל שנה, דלא כאלו הטועים בזה, ויש21 הכותבים שגם לענין תספורת נכון להחמיר להמתין עד אחר חצות.
15.ביאור הגר"א אורח חיים תקנ"ח:א'
מפני כך כו'. ירושלמי שם בתשיעי הציתו את האור ובעשירי נשרף ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי ולילי עשירי וז"ש ויש מחמירין כו' וכ"ז חומרא אבל מדינא מותר מיד אף דברים שאסור בשבת שחל ט"בבתוכה כמ"ש מר"ח ועד התענית ושם כיצד חל להיות בא' בשבת כו' ובתוספתא עבר ת"ב מותרין בכולם ובירושלמי שם ר"י בן אלעזר מן דהוה ט"ב נפיק הוי מכריז פתחין ספריא מאן דבעי ספר:
16.תלמוד בבלי מסכת תענית כ"ט.
חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (מלכים ב כ״ה:ח׳) "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וְגוֹ', וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה'". (איני, והכתיב:) [וּכְתִיב]: (ירמיהו נ״ב:י״ב) "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה וְגוֹ' וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ", וְתַנְיָא: אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר, 'בְּשִׁבְעָה', שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: 'בַּעֲשָׂרָה', וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר, 'בַּעֲשָׂרָה', שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: 'בְּשִׁבְעָה'! הָא כֵּיצַד? בְּשִׁבְעָה בּוֹ נִכְנְסוּ הַגּוֹיִים לַהֵיכָל, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְקִלְקְלוּ בּוֹ [שְׁבִיעִי], שְׁמִינִי, וּתְשִׁיעִי, עַד שֶׁפָּנָה הַיּוֹם סָמוּךְ לְחֶשְׁכַת עֲשִׂירִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ו׳:ד׳) "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב". לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בן זכאי): אִלְמָלֵא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בָּעֲשִׂירִי, מִפְּנֵי שֶׁרֻבּוֹ שֶׁל הֵיכָל נִשְׂרַף בּוֹ, וְרַבָּנָן? (אמרי) אַתְחַלְתָּא דְּפוּרְעָנוּתָא עָדִיף, דְּבִתְשִׁיעִי הוּא דְּהַוְיָא
17.תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד ב
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. אמר רב נחמן: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח - מותר, ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת: תדע, דבטלי קצרי דבי רב. מתיב רב המנונא: בחמישי מותרים מפני כבוד השבת. למאי? אילימא לכבס וללבוש - מאי כבוד שבת איכא? אלא - להניח. ובחמישי הוא דשרי, אבל השבת כולה - אסור! - לעולם לכבס וללבוש, וכשאין לו אלא חלוק אחד. ….
אמר רב: לא שנו אלא לפניו, אבל לאחריו - מותר. ושמואל אמר: אפילו לאחריו נמי אסור. מיתיבי: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. כיצד? חל להיות באחד בשבת - מותר לכבס כל השבת כולה. בשני בשלישי ברביעי ובחמישי, לפניו - אסור, לאחריו - מותר. חל להיות בערב שבת - מותר לכבס בחמישי, מפני כבוד השבת. ואם לא כבס בחמישי בשבת - מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה. לייט עלה אביי, ואיתימא רב אחא בר יעקב, אהא. חל להיות בשני ובחמישי - קורין שלשה ומפטיר אחד, בשלישי וברביעי - קורא אחד ומפטיר אחד. רבי יוסי אומר: לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד. תיובתא דשמואל! - אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ותניא אידך: ונוהג אבל מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר רבי יוחנן: ושלשתן מקרא אחד דרשו, דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. מאן דאמר מראש חדש ועד התענית דף ל עמוד א אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר - הוה אמינא: אפילו מראש חדש, קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - הוה אמינא: אפילו לאחריו, קמשמע לן הלכה כרבי מאיר.
18.רש"י מסכת תענית דף ל עמוד א
הלכה כרבי מאיר - דלפניו אסור ולאחריו מותר.
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - דאין איסור נוהג אלא באותה שבת.
19.תוספות מסכת תענית דף ל עמוד א
ותרוייהו לקולא - כלומר תרוייהו כדר"מ דאמר מר"ח ועד התענית וכרשב"ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד הלכה כתרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד כרשב"ג ודוקא [עד] התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה כר"מ דאמר דאינו אסור אלא עד התענית ואף על גב דשלחו משמיה דר' יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ"מ החמיר לנו מורינו רש"י לתת סדינין שלנו לכובס אותה שבוע שהיה בה ט"ב קודם התענית אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת.
20.תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה יא - יב
הלכה יא -כל שהוא מסעודת תשעה באב אסור לוכל בשר ואסור לשתות יין ואסור לוכל שני תבשילין ואסור לרחוץ ולסוך וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לוכל בשר ולשתות יין ומותר לוכל שני תבשילין ומותר לרחוץ ולסוך ר' ישמע' בי ר' יוסה אומ' משם אביו כל שעה שמותר לוכל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו
הלכה יב -ואין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב ולהדיוטות בשפה רפה מתקנין מט' באב למוצאי ט' באב עבר תשעה באב מותרין בכולן
21.תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ו
שַׁבָּת שֶׁחָל ט' בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַב הַמְנוּנָא לְתִסְפּוֹרֶת הַשּׁוּבָה. רַבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוּמֵי ר' יוֹסֵה, רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם ר' אָבָּהוּ, ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מוּתָרוֹת שני שבועות, שבוע שלפני ט"ב ושבוע שלאחרי ט"ב מותר בכביסה ותספורת שאין כאן שבוע שחל בו ט"ב. ושואל לְאַחֲרָיו מַהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לְאַחֲרָיו שאסור לספר בכל השבוע שחל בו ט"ב. רשב"ל אָמַר לְאַחֲרָיו מוּתָר. דְּרָשָׁהּ רַבִּי חִיָּיה בָּא בַּר לְצִיפּוֹרַאיי וְלָא קַבְּלוּן עֲלֵיהוֹן א"ר אֵימִי לְרַ' יַסִי, וְאֵין בֶּן אָחוּי שֶׁל ר' חִיָּיה הַגָּדוֹל חָלוּק עָלָיו? וכי אין רב, שהוא בן אחיו של ר"ח הגדול חולק ואוסר?א"ל בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְאַחֲרָיו אָסוּר, רשב"ל אָמַר לְאַחֲרָיו מוּתַר. מַה עֲבַד לָהּ רשב"ל? פָּתַר לָהּ מה שרב אסר מדובר ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם
רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר, מָן דַּהֲוֵה תִּשְׁעָה בְּאָב נְפָק הֲוֵה מַכְרִיז כשיצא ט"ב היה מכריז יִפָתְחוּן סִפְרַיָיא וּמַאן דְבָּעֵי יְסַפֵּר הספרים יפתחו חנויותיהם ומי שירצה יבוא ויסתפר. כְּתִיב (הושע ב) וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ. דְרוֹמַאי נְהָגִין חַנָה אנשי הדרום נהגו איסור כיבוס ותספורת מר"ח אב. צִפּוֹרָאיי נְהָגִין חֲדָשָׁה אנשי ציפורי נהגו איסור כל חודש אב. טִיבְּרֵיאַי נְהַגֵי שַׁבְּתָהּ בשבת שחל בו ט"ב. חַזְרִין רַבָּנָן דְטִיבֶּרְיָא לְמִינְהוֹג כְּרַבָּנָן דְצִיפּוֹרִין חזרו חכמי טבריה לנהוג כאנשי ציפורי. ר' יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיה בַּר בָּא, בַּדִּין הָיָה שֶׁיְּהוּ מִתְעָנִין בָּעֲשִׂירִי באב, לפי שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְלָמָּה מתענים בַּתְּשִׁיעִי? שֶׁבּוֹ הִתְחִילוּ הַפּוּרְעָנוּת. וְתַנִי כֵּן, בַּשְּׁבִיעִי לחדש אב נִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ. בַּשְּׁמִינִי הָיוּ מְקָרְקְרִין בּוֹ. בַּתְּשִׁיעִי הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאוּר וּבָעֲשִׂירִי נִשְׂרַף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי צָיֵּיםהיה צם תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. רַבִּי אִבּוֹן צָיֵּים תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. רַבִּי לֵוִי צָיֵּים תְּשִׁיעִי וְלֵילֵי עֲשִׂירִי. ר' בָּא בַּר זִבְדָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָה בִּיקֵשׁ רַבִּי לַעֲקוֹר ט' בְּאָב לבטלו לגמרי וְלֹא הֵנִיחוּ לוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי לֵעזֶר עִמְּךָ הָיִיתִי וְלָא אִיתְאָמַרְתְּ הָכִי לא אמרו שרצה לבטל לגמריאֶלָּא באותה שנה בִּיקֵשׁ רַבִּי לַעֲקוֹר ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְלֹא הֵנִיחוּ לוֹ. אָמַר, הוֹאִיל וְנִדְחָה משבת יִדָּחֶה אָמְרוּ לוֹ, יִדָּחֶה לְמָחָר …
22.שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן מט
כיבוס לכבוד שבת בתשעה באב אחר חצות.
ב"ה, יוניאן סיטי, י"ב סיון תשד"מ
מכתבו הגיעני ומאוד שמחתי לראות שמע"כ עוסק בדב"ת בשיעורים תמידין כסדרן ומשתעשע בחידושי תורה, ולאות חיזוק ועידוד אבוא במ"ש בדברי התוס' בתענית דף ל' ע"א בד"ה תרוייהו, שנחלקו בזה הב"י בסי' תקנ"א והט"ז שם ס"ק י"ד אם יש להתיר לכבוד שבת בת"ב אחר חצות כשחל ביום ה', וכתב מע"כ נ"י ע"פ הקדמה ששמע ממני בביאור ענין שהיו הכרובין מעורים בשעת החורבן [יומא נ"ד ע"ב ועיין שם בריטב"א], דאחר שכילה ה' חמתו בעצים ואבנים [מדרש שוח"ט תהלים ע"ט] נעשו ישראל אהובים למקום ואז נתגלה מעלתם, וכתב להסביר בזה ענין ההיתר אחר חצות. ונהניתי מאוד מדבריו.
ובאמת לשון הט"ז שכתב דאחר חצות שייך ליום מחר אינו מובן לכאורה דמה שייכות יום זה ליום שלאחריו, ולפי דבריו א"ש דאחר חצות היה שייך כבר ליום עשירי יום החורבן שכילה חמתו. אך בזה לא נתיישב עדיין קושיית הב"י דמאי שנא מהא דלייט אביי כשחל בער"ש.
ונ"ל שהטעם בזה כמו שמקילין בכמה דברים אחר חצות לפי שאז לידת משיח ואתחלתא דנחמה, עיין ב"י סו"ס תקנ"ט ובברכ"י שם סק"ז מספר הכוונות עיין שם, והתכוונו באיזה דברים לעשות היכר לזה כדי להורות על תקות נחמתינו בעניינו. וי"ל דמשום כבוד שבת בלבד לא התירו ביום ה' אחר חצות אלא בצירוף הך טעמא שיהא היכר לתקות נחמה, וכשחל בערב שבת ליכא הכירא כ"כ כי יסברו שרק מחמת שקרוב ליום השבת, משא"כ ביום ה' שיש עוד זמן למחר להכין לשבת ידעו שע"כ גם משום היכר ודו"ק.
ואפשר עוד דבער"ש חששו שיקילו לגמרי, שיאמרו שמפני כבוד שבת נדחה האבילות לגמרי אף בדברים האסורים מדינא, ולכך לא רצו להתיר כלל ודו"ק.
ידידו המברכו ברפואה שלימה לכל אבריו וגידיו בתכח"י, שיזכה עוד לשבת בבית ה' הרבה שנים וימים ולראות בביאת משיח צדקינו בב"א. המצפה לישועה קרובה במהרה דידן
23.הליכות שלמה
24.שמירת שבת כהלכתה פרק מב
25.שו״ת ודברת בם
17 . בשע"ת בשם א"ר דמותר בשחרית וכ"ה בקישו"ע סי' קכ"ד סעי' כ' וערוה"ש סעי' ב', אמנם כתבו כמה מהפוסקים (המפורטים להלן) דשחרית לאו דווקא אלא דבזמניהם לא היה הדרך לכבס בלילה ושיגרא דלישנא נקטו, ומדינא מותר מיד במוצאי התענית ובפרט לענין כיבוס דעפ"י תקנת עזרא אין לכבס ביום ו' כדי שיהיו פנויים להתעסק בצרכי שבת (ועמש"כ בסי' רמ"ב אות ג'), וכ"ה בהדיא בסידור יעב"ץ "מותר לספר ולכבס ולרחוץ מיד", וכן פסקו: גליוני מהר"י להגה"ק מוהר"י מדזיקוב זצ"ל על הט"ז סי' תקנ"א סקי"ד, שו"ת אז נדברו ח"ח סי' מ', שו"ת אבן ישראל להגרי"י פישר שליט"א ח"ז סי' כ"ז, שו"ת להורות נתן ח"ב סי' ל"ו, שש"כ פמ"ב סעי' ה', שו"ת רבבות אפרים ח"ב סי' קנ"ה, שו"ת מחזה אליהו סי' פ"ו. ובשו"ת באר משה ח"ז סי' ע"ט מתיר כיבוס במוצאי התענית רק בשעהד"ח, ורחיצה וגילוח אינו מתיר אלא בבוקרו דיום ו'.
18 . שו"ת אז נדברו שם, וכ"ה בשש"כ שם בשם הגרשז"א זצ"ל לענין כיבוס ולבישת בגד מכובס דאין להתיר אא"כ נשאר עם בגד זה לשבת, ולהלן בהערה 20 הבאנו דיש החולקים על עיקר חומרא זו, עיין שם.
19 . ובשו"ת שבט הקהתי ח"ג סי' קפ"ב דמ"מ יש להתיר להוסיף במכונת כביסה המכבסת בגדים לכבוד שבת גם בגדים לימות החול כיון דבביה"ל מביא חולקים על עצם האיסור דתספורת וכיבוס ואף דמסקנתו להחמיר, בזה יש להקל.
20 . ערוה"ש סעי' ב', וכן נהוג עלמא, אכן שו"ר באורחות חיים סק"א מביא בשם שו"ת מור ואהלות סי' ל"ט שיש לו בקבלה מהרה"ק רלו"י מברדיטשוב זי"ע שפי' דברי המג"א שהכל מותר הכוונה גם בבשר ויין (והיינו משחרית דיום ו' דבמוצאי התענית אסור מחמת אבילות של יום), ולפי דבריו הכוונה דבשנה כזו לא גזרו חז"ל כלל דיני אבילות ביום ו', ועיין בשו"ת מחזה אליהו שם דג"כ מסיק כן מכח כמה ראיות, ולפי"ז מותר הכיבוס הרחיצה והחלפת בגדים אף שעדיין אין כוונתו בהם לכבוד שבת.
21 . א"א בוטשאטש דליכא איסור להסתפר אחר חצות בער"ש כיון שקוראים לביהכ"נ למנחה ולכן עדיף ממדת חסידות להמתין בתספורת עד אחר חצות, וכ"ה בהג' הר"ב פרנקיל הנדפס בסוף השו"ע.
