עניני חנוכה -בית
המקדש – הדלקת המנורה
1.
תלמוד
בבלי מסכת שבת דף כא עמוד א
אמר רב
הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן
בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא - קסבר:
כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול, אבל לא
בשבת, קסבר: כבתה תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. אמר רבי זירא אמר רב מתנה,
ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת
- מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר:
כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. ... וכבתה אין זקוק לה?
ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק
לה! - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד
כמה? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי.
2.
תלמוד
בבלי מסכת שבת דף כב עמוד ב
מתיב
רב ששת: מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו
בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.
מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה
מדליק ובה היה מסיים. והא הכא, כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי, קשיא
בין למאן דאמר משום בזוי מצוה, ובין למאן דאמר משום אכחושי מצוה! תרגמא רב פפא
בפתילות ארוכות. סוף סוף, למאן דאמר משום אכחושי מצוה קשיא! - קשיא. מאי הוי עלה? אמר
רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא אי הדלקה עושה מצוה - מדליקין מנר לנר, ואי הנחה
עושה מצוה - אין מדליקין מנר לנר.
3.
ספר
הלכות גדולות סימן ט - הלכות חנוכה עמוד קנו
אמר
רב זירא אמר רב ואמרי לה אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב (שם כא ב) פתילות ושמנים
שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת, קסבר
כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה, וכן הלכה. (שם כג א) הדליקה חרש
שוטה וקטן, לא עשה ולא כלום, אלמא הדלקה עושה מצוה ואין הנחה עושה מצוה.
4.
הר"ן
על הרי"ף מסכת שבת דף י עמוד א
אמר
רבי יוחנן א"ר יהושע ב"ל עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה
ומדליקה. אלמא הדלקה עושה מצוה ופרש"י ז"ל אף על פי שהדליקה למצות
חנוכה בע"ש למוצאי שבת צריך לכבותה ולהדליקה למצות הלילה וכן מצינו בנר מערבי
[לעיל דף כב ב] אף על פי שהיתה דולקת מכבה ומטיבה ומדליקה בתחילה:
5.
שו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן קטו +/מתוכן הענינים/ כסלו
תשך+ כבתה אין זקוק לה.
נר חנוכה שכבתה, דקיי"ל כבתה קודם שעבר זמנה אין
זקוק לה, - במדליק נר חנוכה בע"ש וכבתה בעוד יום אם ג"כ אינו זקוק לה,
ואף שמפורש בשו"ע דה"ה בע"ש אינו זקוק לה אף שהוא לפני קבלת שבת, הרי הט"ז משיג על דין זה ואומר דיש חלוק בדבר דדוקא
בימי החול שמדליק בזמנה של קיום המצוה תיכף שמדליק קיים מצותו, ובזה מסביר ומבאר
לשון המחבר שאומר, הדלקה עושה מצוה, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק
לה. - דקשה מה המשך זה בזה ואומר דטעמא קאמר דמכיון דהדלקה עושה מצוה הרי קיים
המצוה, ע"כ אם כבתה אין זקוק לה, וא"כ בע"ש שמדליק מבעוד יום
ועדיין הוא קודם קבלת שבת י"ל דזקוק לה לחזור ולהדליקה שנית, וכן מביא בשם
מהרש"ל דזקוק להדליק שנית בע"ש, אלא דמסיק שידליק בלי ברכה שהרי
כבר ברך בהיתר. ומעין זה ראיתי בתשובות ישועות יעקב מביא בשם הב"ח
בפודה בנו מתוך שלשים שיחול הפדיון אחר שלשים, שיכול לברך על הפדיון כמו
בנר חנוכה דמברכין בע"ש קודם הלילה והיא דולקת בלילה אף דבשעת הדלקה לא קא
עביד מצוה מ"מ מברך משום שהמצוה נגמרת אח"כ שייך לברך עליה. והנה מבואר מדברי הב"ח דבהדלקת נר חנוכה אינו עושה עדיין
המצוה ומדמה לה לפודה בנו בתוך ל' שיחול הפדיון אחר ל', ובפדיון הבן קודם
ל' עדיין לא חל עצם קיום המצוה, וא"כ מסתבר מאד דאם כבתה מבעוד יום
זקוק לה כדי לקיים המצוה. (אלא דלפי"ז יש לעיין שהתרומת הדשן בעצמו מרא
דשמעתתא זו שאם כבתה ערב שבת קודם קבלת שבת אין זקוק לה כתב בעצמו בפסחים סימן רלד
כדברי הב"ח).
6.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ו- ז
הלכה ו -שְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים כְּשֵׁרָה
בְּזָרִים אֲפִלּוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. בֵּין קָדְשֵׁי יָחִיד בֵּין קָדְשֵׁי
צִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ה) "וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה'
וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן" מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה.
וְכֵן הַהֶפְשֵׁט וְהַנִּתּוּחַ וְהוֹלָכַת עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁרָה
בְּזָרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֵיבָרִים (ויקרא א ט) "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
הַכּל הַמִּזְבֵּחָה" זוֹ הוֹלָכַת אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ. הוֹלָכַת אֵיבָרִים
הִיא שֶׁצְּרִיכָה כְּהֻנָּה וְלֹא הוֹלָכַת עֵצִים:
הלכה ז - וְכֵן הַדְלָקַת
הַנֵּרוֹת כְּשֵׁרָה בְּזָרִים לְפִיכָךְ אִם הֵטִיב הַכֹּהֵן אֶת הַנֵּרוֹת וְהוֹצִיאָן
לַחוּץ מֻתָּר לְזָר לְהַדְלִיקָן: +/השגת הראב"ד/ והוציאן לחוץ מותר וכו'. א"א הפליג כשאמר
מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות.+
7.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג
הלכה י - דִּשׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבַת
הַנֵּרוֹת בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם מִצְוַת עֲשֵׂה
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כא) "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן
וּבָנָיו". וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת
הַטֻּמְאָה כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז
כ) (ויקרא כד ב) "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד":
הלכה יא - וְכַמָּה שֶׁמֶן הוּא נוֹתֵן לְכָל נֵר. חֲצִי
לוֹג שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כא) (ויקרא כד ג) "מֵעֶרֶב עַד
בֹּקֶר" תֵּן לוֹ כַּמִּדָּה שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. וְאֵין
מְחַנְּכִין אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּהַדְלָקַת שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין
הָעַרְבַּיִם:
הלכה יב - מַהוּ דִּשׁוּן הַמְּנוֹרָה. כָּל נֵר
שֶׁכָּבָה מֵסִיר הַפְּתִילָה וְכָל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וּמְקַנְּחוֹ וְנוֹתֵן
בּוֹ פְּתִילָה אַחֶרֶת וְשֶׁמֶן אַחֵר בְּמִדָּה וְהוּא חֲצִי לוֹג. וְזֶה
שֶׁהֵסִיר מַשְׁלִיכוֹ בִּמְקוֹם הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ עִם דִּשׁוּן
הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן וּמַדְלִיק נֵר שֶׁכָּבָה. וְהַדְלָקַת
הַנֵּרוֹת הִיא הֲטָבָתָם. וְנֵר שֶׁמְּצָאוֹ שֶׁלֹּא כָּבָה מְתַקְּנוֹ:
הלכה יג -נֵר מַעֲרָבִי שֶׁכָּבָה אֵין מַדְלִיקִין
אוֹתוֹ אַחַר דִּשּׁוּנוֹ אֶלָּא מִמִּזְבַּח הַחִיצוֹן. אֲבָל שְׁאָר
הַנֵּרוֹת כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מֵהֶן מַדְלִיקוֹ מִנֵּר חֲבֵרוֹ: +/השגת הראב"ד/
נר מערבי. א"א נראה מדבריו שהוא עכוב לנר מערבי שלא להדליקו אלא ממזבח העולה,
ואני אומר כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקין ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר
דולק שכבר הטיב את כולה והתורה אמרה אש תמיד תוקד על המזבח אש שיש לו תמיד לא יהא
אלא ממזבח העולה שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים אבל בזמן שיש נר דולק
במנורה ומצא המערבי כבה מדליקו מן הדולק ומשנה שלימה היא נכנס ומצא שני נרות
מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומן שממנו מדליק המנורה בין
הערבים מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח"כ מדשן את השאר אלמא כל
היכא דאפשר מיניה וביה טפי עדיף.+
הלכה יד - וְכֵיצַד מַדְלִיקוֹ. מוֹשֵׁךְ הַפְּתִילָה עַד
שֶׁמַּדְלִיקָהּ וּמַחֲזִירָהּ. לְפִי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּמְּנוֹרָה
וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְלִיק בְּנֵר אַחֵר מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן:
הלכה טו - כָּל הַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק
בָּהֶן בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בַּמְּנוֹרָה
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כ) (ויקרא כד ב) "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ:
הלכה טז - לֹא הָיָה מֵטִיב כָּל הַנֵּרוֹת בְּפַעַם אַחַת
אֶלָּא מֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וּמַפְסִיק וְעוֹשִׂין עֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְאַחַר
כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב הַשְּׁנַיִם. כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעֲזָרָה:
הלכה יז - כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מַדְלִיקִין אוֹתוֹ
מִנֵּר אַחֵר מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵיצַד סֵדֶר הַהֲטָבָה. זֶה
שֶׁזָּכָה בְּדִשׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנָס וּכְלִי בְּיָדוֹ וְכוּז שְׁמוֹ וְשֶׁל
זָהָב הָיָה דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל. מְדַשֵּׁן בּוֹ אֶת הַפְּתִילוֹת
שֶׁכָּבוּ וְאֶת הַשֶּׁמֶן הַנִּשְׁאָר בַּנֵּר וְמֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת
וּמַנִּיחַ הַכּוּז שָׁם לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה מִשָּׁלֹשׁ
מַעֲלוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְיוֹצֵא. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב שְׁנֵי
הַנֵּרוֹת וְנוֹטֵל הַכּוּז בְּיָדוֹ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא:
8.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
הלכה ה – אֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת
חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה אֶלָּא עִם שְׁקִיעָתָהּ לֹא מְאַחֲרִין
וְלֹא מַקְדִּימִין. שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה
מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְכַמָּה הוּא זְמַן זֶה
כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה אוֹ יֶתֶר. עָבַר זְמַן זֶה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְצָרִיךְ
שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד
שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה אֵינוֹ זָקוּק
לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. נִשְׁאֲרָה דּוֹלֶקֶת אַחַר שֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן
הַשּׁוּק אִם רָצָה לְכַבּוֹתָהּ אוֹ לְסַלְּקָהּ עוֹשֶׂה:
הלכה ו - כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל
הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים
נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן
הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר
לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת.
לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל
וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר:
הלכה ז - נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה
לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח עַל
שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר
חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל. וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן
הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחוֹ לְמַעְלָה
מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לֹא עָשָׂה כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר:
הלכה ח - בִּימֵי הַסַּכָּנָה
מַנִּיחַ אָדָם נֵר חֲנֻכָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִבִּפְנִים וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ
עַל שֻׁלְחָנוֹ דַּיּוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת נֵר אַחֵר
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ נֵר אַחֵר.
וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִמְדוּרָה צָרִיךְ
נֵר אַחֵר:
הלכה ט - נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִדְלִיקוֹ
חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עַכּוּ''ם לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ מִי שֶׁהוּא חַיָּב בַּהַדְלָקָה. הִדְלִיקוֹ
מִבִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ דָּלוּק וְהִנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ לֹא עָשָׂה
כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ. אָחַז הַנֵּר בְּיָדוֹ וְעָמַד לֹא
עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ הוּא עוֹמֵד. עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה
דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבֶּה וּמְבָרֵךְ
וּמַדְלִיקָהּ שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַמִּצְוָה וְלֹא הַהַנָּחָה. וּמֻתָּר
לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה: +/השגת הראב"ד/ מותר להדליק מנר חנוכה לנר
חנוכה אחר. א"א ועל ידי קינסא.+
9.
לחם יהודה הלכות ביאת המקדש פרק ט
ושאני חנוכה דהדלקה עושה מצוה הוא דקי"ל כבתה אין
זקוק לה ושיעורה מועט משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, אבל מנורה זקוק לה אם
כבתה דכתיב תמיד שתהא דולקת מערב עד בקר. והך טעמא נמי דאמרינן התם למ"ד
הנחה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן דהרואה אומר לצורכו דולקה לא שייך גבי מנורה
דאין דומה לה גבי הדיוט ודוק:
10.מכתם לדוד הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
אי נמי שאני הכא גבי חנוכה דעיקר המצוה היא ההדלקה
לחוץ משום פירסומי ניסא דאי לאו הכי הרואה אומר לצרכו הדליקה
משא"כ כשמדליקה מבפנים ומוציאה בחוץ לא מינכרא מילתא דמשום פירסומי ניסא הוא
משא"כ התם לענין המנורה לא שייך הך טעמא ודוק:
11.שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא
חלק ג סימן מב
והנה הגיע לידי שו"ת תשובה
מאהבה ולא מצאתי דבר חדש ודרך אגב אמרתי לרשום מה שראיתי שם סי' רפ"ח הקשה
למ"ד הדלקה עושה מצוה והטעם דיליף ממנורה והרי הרמב"ם בפ"ט מביאת
המקדש ה"ז כתב דאם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליק ואמאי
בנר חנוכה אם הדליקן בפנים והוציאן לחוץ לא יצא והנה לפע"ד נראה
בפשיטות דהנה דברי הרמב"ם תמוהים כמ"ש הכ"מ בשם הריטב"א
דכתיב דבר אל אהרן בהעלתך את הנרות אך לפע"ד נראה דהרמב"ם לשיטתו
דס"ל בפ"ג מתמידין הי"ב י"ג דהטבת הנרות היינו הדלקתן וגם
בבקר היה מדליק אם מצאו שכבה אבל אם לא כבה לא היה רק מטיב בלבד וא"כ
שוב גוף הדלקה אינו מצוה רק ההטבה דהרי אם מצאו שלא כבה היה מטיבו בלבד
וא"כ הדלקה לאו מצוה כ"כ ולכך נחלק הראב"ד דהרי הראב"ד
ס"ל דהטבה לאו היינו הדלקה ולא היה הדלקה רק בערב ובבקר היה מטיבן ולא מדליקן
ונמצא בשעה שהיה הדלקה דהיינו בערב היה הדלקה ממש ופסול זר לגבי'
ובבקר לא הי' הדלקה רק הטבה בלבד ונמצא שהדלקה פסול אבל להרמב"ם דגם בבקר
היה הדלקה אבל לא ה"י חיובית דאם לא מצאו כבה ל"צ להדליק ולכך היה הדלקה
של בקר כשרה בזר כנלפע"ד ברור ומעתה ל"ק קושית שו"ת ת"מ
הנ"ל דשאני הדלקה דנ"ח =דנר חנוכה= דצריך הדלקה במקומה וההדלקה היא
חיובית משא"כ הדלקה דמנורה לא הי' חיובית בבקר רק אם מצאו כבה:
12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג סעיף ב
הדלקה עושה מצוה. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק
לה ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה
אותה בשוגג, אינו זקוק לה. הגה: ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה, אין לברך
עליה (רשב"א סימן תקל"ט, ור"ן). (הגה) אמר הכותב, ואין צריך לכתוב
בשם מהרר"ש, כי הוא דיבור תוספות ערוך בשבת דף (כ"ב) [כג] [ע"א
ד"ה שמע], ע"ש. כמו שהעליתי בחבורי חקי דעת באות ח' סעיף ט', ע"ש:
(כה) משנה
ברורה (עם שער הציון): הדלקה עושה מצוה וכו' - ר"ל כיון [כט]
שהדליק תיכף קיים המצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ואם הדליקה במקום הרוח וכבתה
זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי דזה הוי כאלו לא נתן בה שמן כשיעור
[ל] ומ"מ לא יברך עליה [אחרונים] ופשוט דאם הוא רואה שהאור אין נאחז בהפתילה
[לא] ובודאי יכבה במהרה שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר
הכביה:
<ח> ט"ז:
(פמ"ג) הדלק' וכו' לפיכך אם כבתה כו'. איני
יודע היאך תלוי זה בזה דאפי' א"ת הנח' עושה מצוה הוה הדין כן ותו דבגמרא הביא
הרבה הוכחות דלא קי"ל הנחה עושה מצו' ואמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כבת' אין
זקוק לה אלא נרא' דכאן לא בא לאפוקי ממ"ד הנח' עושה מצוה אלא ה"ק כיון
שהדליק תכף קיים המצו' ע"כ אם כבתה אין זקוק לה:
* ביאור
הלכה: אם כבתה וכו' אינו זקוק לה - אכן בעת הדלקה
בעינן שיהיה בה שמן שיוכל להדליק כשיעור וכנ"ל בסימן תרע"ב ס"ב
ונ"ל דכמו כן בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר
מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה. ודע
עוד דמה שאמרו אינו זקוק לה היינו אפילו כבו כולם דלא בעינן פרסומי ניסא רק בעת
ההדלקה:
יב מגן
אברהם: (פמ"ג) (מחה"ש) אם כבת'. ואם העמיד'
במקום הרוח וכבת' זקוק לה דהוה כאלו לא נתן בה שמן כשיעור [ש"ג ב"ח] ולא
יברך (כ"ה) וראוי להחמיר לחזור ולהדליק' בכל ענין ובפרט בע"ש קודם
קבלת שבת (רש"ל וב"ח):
<ט> ט"ז:
(פמ"ג) ואפי' כבת' בע"ש כו'. יש לי
מקום עיון בדברים אלו שהם בת"ה סי' ק"ג /ק"ב/ ואעתיקם וז"ל
יראה דאין זקוק לה אפי' כה"ג ואף על גב דעיקר המצו' מצ"ה כמ"ש
המרדכי ולכך היינו יכולי' לו' דאם כבתה קודם התחלת קיום המצו' זקוק לה אמנם
מדמברכי' מבעוד יום להדליק נר של חנוכה ואף על גב דליכא מצו' עדיין מ"מ כיון
דא"א בע"א חשיבא הכשר מצו' כדפי' התוס' ריש יבמות גבי הכשר מצו'
דכיבוד אב ואם וכו' ולכן מברכין עליה ולה"נ אי כבת' אין זקוק לה שהרי כבר
הותחל' המצו' בהכשר וראיה מדהתירו בחנוכה בשבת בשמנים האסורים בנר שבת והטעם משום
דאסור להשתמש לאור' כדלעיל והשתא ... ואם דלק קודם לזה קצת וכבה באותו קצת ודאי
זקוק לה אלא דבשבת שא"א להמתין עד שקיעת החמה בהדלק' וצריך להתחיל קודם לו
מקרי אותה שעה זמן התחל' כמו בחול מסוף שקיע' דהכי תקנו חכמים שידליק בשע' שיש
לו היתר להדליק וזהו לא מקרי הכשר מצוה אלא מצוה ממש הוה כיון דאות' שעה הוי כמו
אחר שקיעת החמה וע"כ מותר להדליק בשמנים הפסולים בשבת ולא חיישינן שמא יכבה
אחר קבלת שבת דאז הוה ממש כמו שבת עצמו ואם ידליק בהם לפני קבלת שבת אה"נ דא"צ
[דצריך] לחזור ולהדליק ואפי' בכל השמנים הדין כן משא"כ קודם קבלת שבת שיש לו
עדיין היתר להדליק מי יאמר לנו שאות' שעה הוה כמו אח"כ ודאי אין דנין אפשר
משא"א ואף על פי שנתנו לו חכמי' רשות לברך קודם הזמן של קבלת שבת מ"מ לא
הוה אז שבת ממש ודבר זה דומה לההיא דרב צלי של שבת בע"ש ובודאי לא נעש' שבת
ממש לחייבו אם עשה מלאכ' באות' שעה שהקדים כאלו עשה בשבת עצמו ואף על גב דבתפל'
עשה כבר שבת ה"נ ממש כן דבב"י סוף סי' תרע"ב מביא בשם מהרי"א
דמפלג המנחה יכול להקדים דומיא דרב צלי שבת בע"ש ותו דגם בהדלקת נר של שבת איתא
לעיל סי' רס"ג שיש היתר לעשות מלאכ' עד ברכו אף על פי שכבר בירך להדליק נר של
שבת וה"נ כאן לענין נר חנוכה באמת דנימא שקיים המצו' במה שדלק אות' שעה
ומה"ט נדחה נמי מ"ש ת"ה מההיא דשחוט לי בשל לי דחשיב קיום מצו'
דהתם נמי כיון שרוצה להאכיל לאביו צריך שישחוט לו תחל' וזה הוה כמו אחר קבלת שבת
דהכא. שוב ראיתי שגם רש"ל כתב בקיצור דיני' שלו דזקוק להדליק שני' בע"ש
ולא כמהרי"א עכ"ל. עכ"פ נ"ל שאין לברך שנית כשידליק אם כבתה
קודם קבלת שבת דהיינו כל זמן שיש עדיין היתר מחמת זמן קבלת שבת לפי הדין אלא יחזור
וידליק בלא ברכה דהרי כבר בירך בהיתר כנ"ל ברור אף על פי שכ' רמ"א כן
במי שרוצה להחמיר כו' נ"ל שמצד הדין יש לפסוק כן:
א) עולת
שבת: מה שכתב ואפילו כבתה בערב שבת וכו'. ומהרש"ל
סימן פ"ה מחמיר שצריך לחזור ולהדליקה, ונראה דלא יברך, עיין מטה משה
[סי' תתקפו]:
(כו) משנה
ברורה (עם שער הציון): שעדיין הוא מבעוד יום - הטעם כיון שבע"ש
מחוייב להדליק קודם שקיעה וגם כבר בירך עליה להדליק נר של חנוכה כבר הותחלה
המצוה בהכשר ועיין בט"ז שחולק ע"ז ודעתו דקודם קבלת שבת שיש עדיין
היתר להדליק מחוייב לחזור ולהדליק ובלי ברכה:
(כז) משנה
ברורה (עם שער הציון): ואם רוצה להחמיר וכו' - והאחרונים כתבו דראוי
להחמיר לחזור ולהדליקה [לב] בכל ענין ובפרט אם נכבה בע"ש קודם קבלת שבת. ואם
הוא קיבל בעצמו שבת ואח"כ כבה ויש עדיין זמן היתר מותר לומר לחבירו שידליקם
[פמ"ג]. ומצוה מן המובחר לקנות שעוה לנר חנוכה מן מה שנוטף מן הנרות בביהכ"נ
מאחר דאיתעביד בהו חדא מצוה ליתעביד בהו מצוה אחריתא:
<י> ט"ז:
(פמ"ג) ואם רוצה להחמיר כו'. רש"ל כתב
הרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליק דלא גרע מן המהדרין עכ"ל. וכ' עוד מצוה
לקנות שעוה מן המובחר ממה שנטף מן נרות ביה"כ מאחר דאיתעביד בהו חדא מצו'
ויזהר שלא יקנה שעוה מנרות של בתי תפלות שלהם דאע"ג דנתבטלו מ"מ מאוסים
הם לתשמישי מצוה עכ"ל וכ"כ המרדכי פרק ר' ישמעאל בשם ראבי"ה גם
בנרות של שבת או של בה"כ: כתוב בהג"ה להרי"ף אם הדליק בפני הרוח
וכבתה יחזור וידליק במקום שאין הרוח מצויה דהוה כנותן שמן פחות מכשיעור ונ"ל
דאין צריך לברך שנית דדלמא הוה כמו שמנים שאינם נמשכים אחר הפתיל':
{ג} עטרת
זקנים: ולהדליקה. ועכ"פ אין להדליקה מנר אחר, אלא
מן השמש או שאר נר של חול, כי אחד הוא עיקר המצוה, ואין ראוי להדליק מנר לנר משום
בזוי מצוה או הכחשת המצוה (לקוטי מהר"ל בשם מהרר"ש).
