Parashat Vayera
The Inadvertent Trial of Sodom
Rabbi Ari Kahn
The Parasha begins in a peculiar way:
בראשית פרשת וירא פרק יח
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה֔' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם: (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה: (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ: (ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ: (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
(1) God appeared to him by the oaks of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day. (2) He lifted up his eyes and looked, and saw that three men stood opposite him. When he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed himself to the earth, (3) and said, “My lords, if I have found favor in your sight, please do not pass by your servant. (4) Now let a little water be fetched, wash your feet, and rest yourselves under the tree. (5) I will get a morsel of bread so you can refresh your heart. After that be on your way, for this is surely why you have passed by your servant.” They said, “Very well, do as you have said.” (Bereishit 18:1-5)
There are two oddities in the text. The first is the lack of identity of the subject; Avraham is not mentioned by name, and is alluded to by pronouns only. The Hebrew equivalent of “him” and “he” are used, but the normal convention of naming the protagonist at the start of the section, at the very least, is not followed.
The second point is more curious than the first: The text informs us of an awesome event, but appears to gloss over it entirely. God appears to him (obviously, to Avraham), yet the content of the visit seems strangely absent or perhaps not immediately clear. Instead of elaborating on this Divine communication, the text moves on without missing a beat, focusing on the other guests who arrive and receive the full attention of their host, Avraham. At face value it seems quite strange that God could “arrive,” that God could appear to Avraham, and yet no content is imparted.
Both of these textual anomalies are resolved if we see this new chapter, this parasha, as a continuation of the previous episode, in which Avraham is clearly the subject. The preceding parasha ends with the change Avram’s name to Avraham, and the commandment of circumcision.
בראשית (פרשת לך לך) פרק יז פסוק א - כז
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א ה֜' אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים: (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד: (ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר: (ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: (ה) וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ:…(כד) וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ: (כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ: (כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ: (כז) וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ: פ
(1) When Avram was ninety-nine years old, Hashem appeared to Avram and said to him, "I am El Shaddai. Walk before me and be faultless. (2) I will set My covenant between Me and you and will multiply you exceedingly." (3) Avram threw himself on his face and the Almighty spoke to him, saying, (4) "As for Me, here is My covenant with you: You will be the father of a multitude of nations. (5) No longer will you be called by the name Avram, but your name will be Avraham, because I have made you the father of a multitude of nations. (6) I will make you exceedingly fruitful; I will make you into nations and kings will come forth from you. … (24) Avraham was ninety-nine years old when he was circumcised in the flesh of his foreskin. (25) And his son, Yishmael, was thirteen years old when he was circumcised in the flesh of his foreskin. (26) On that very day both Avraham and his son Yishmael, were circumcised. (27) And all the men of his house, those born in the house, and those bought with money from a foreigner, were circumcised with him. (Bereishit 17:1-27)
Linking this section with the verses that follow – the visitation by God and by the three guests - Rashi resolves the textual challenges: Vayera begins precisely where Lech Lecha ends; Avraham is the subject of the narrative, and because he has just undergone a painful medical procedure God appears to him, visits him during his convalescence. There is no need to mention the protagonist by name because the narrative continues seamlessly, nor is there a need to describe the content of the revelation, because the visit itself was the objective.
In this vein, Rashi makes various comments on this verse, all of which refer or relate to circumcision:
רש"י בראשית פרק יח פסוק א
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ - לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הַקָּבָּ"ה וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ (בבא מציעא פ"ו):
AND THE ETERNAL APPEARED UNTO HIM to visit the sick. R. Hama the son of Hanina said: it was the third day after his circumcision and the Holy One, blessed be He, came and enquired after the state of his health (Bava Metzia 86b)
באלוני ממרא - הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה עָלָיו בְּחֶלְקוֹ (בראשית רבה):
BY THE OAKS OF MAMRÉ — It was he (Mamre) who advised him (Avraham) regarding the circumcision and therefore He revealed himself to him in his (Mamre’s) territory (Bereishit Rabbah 42:8).
וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב - ישב כְּתִיב, בִּקֵּשׁ לַעֲמֹד, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱמֹד, וְאַתָּה סִימָן לְבָנֶיךָ שֶׁעָתִיד אֲנִי לְהִתְיַצֵּב בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים וְהֵן יוֹשְׁבִין, שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהילים פ"ב) (בראשית רבה):
Literally, WAS SITTING — The word is written ישב (without the ו) and therefore may be translated “he sat”: He wished to rise, but the Holy One, blessed be He, said to him, Sit and I will stand. You shall form an example to your descendants — that I, in time to come, will stand in the assembly of the judges while they will sit, as it is said, (Psalms 82:1) “God standeth in the assembly of the judges” (Bereishit Rabbah 48:7)
פתח האהל - לִרְאוֹת אִם יֵשׁ עוֹבֵר וָשָׁב וְיַכְנִיסֵם בְּבֵיתוֹ:
AT THE TENT-DOOR — that he might see whether anyone passed by, and invite him into the house.
כחום היום - הוֹצִיא הַקָבָּ"ה חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים, וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים (בבא מציעא שם):
IN THE HEAT OF THE DAY — The Holy One, blessed be He, brought the sun out of its sheath that he might not be troubled by travelers, and when He perceived that he was grieved that no travelers came He brought to him angels in the form of men (Bava Metzia 86b). (Rashi Bereishit 18:1)
The episode described in the verses that follow, Rashi explains, took place in the plains of Mamre – because Mamre advised Avraham to perform the circumcision. As a result, Avraham is in pain and God visits him, fulfilling the mitzva of visiting the sick. God finds Avraham in a state of distress because no travelers are out that day due to the unusual heat – which was engineered by God in order to facilitate Avraham’s recuperation with some much-needed rest.
In the midst of this circumcision-focused commentary, Rashi adds an additional comment that seems unrelated: Avraham was sitting at the opening of his tent; although he wanted to stand, God, instructed him to remain seated – as would his descendants in future generations: When sitting in judgment, judges will sit while God will stand in the courtroom. This comment seems like a non-sequitur, and we are at a loss as to how it fits into the larger theme of visiting the sick or circumcision.
Rashbam’s understanding of these verses differs considerably: In contrast to Rashi’s reading, Rashbam[1] understands that the revelation, described in Verse 1, consists of the events described in Verse 2 and thereafter. In other words, the arrival of the three visitors, and their message of Sarah’s impending pregnancy and the birth of Yitzchak, were the content imparted to Avraham when God appeared to him:
רשב"ם בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
וְיָרֵא אֵלָיו ה׳ - הֵיאַךְ? שֶׁבָּאוּ אֵלָיו שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מַלְאָכִים. שֶׁבְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת כְּשֶׁנִּרְאֶה הַמַּלְאָךְ קוֹרֵהוּ בִּלְשׁוֹן שְׁכִינָה כִּדְכַת' כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, שְׁלוּחוֹ כְּמוֹתוֹ. וְכֵן וְיָרֵא אֵלָיו מַלְאַךְ ה׳ בְּלָבַת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וּכְתוֹ' שָׁם וְיָרֵא ה׳ כִּי סַר לִרְאוֹת:
And the Eternal appeared to him - How? In the three men who came to him, for they were angels. In many instances, when an angel[2] appears, it is referred to as Shechina (God’s Presence), as it says ‘for My name is within him;’ a person’s agent is like the person himself. Similarly, ‘an angel of God appeared to [Moshe] in the midst of the burning bush,’ and then it says, ‘God appeared, for [Moshe] had turned to look.’ (Rashbam Bereishit 18:1)
In a nutshell, Rashbam explains that the three men who visit and deliver a message are the revelation described in the first verse. In Rashi’s portrayal, God had come to visit and found Avraham depressed and pining for visitors in order to perform hesed. God, therefore, sends three emissaries - and stands on the sideline (as it were), allowing Avraham the space to attend to the visitors. This scenario may be supported by God’s response to Sarah’s incredulous laughter upon hearing that she will bear a child:
בראשית פרשת וירא פרק יח
(יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן: (יג) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵה֖' דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן: (טו) וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:
(12) Sarah laughed within herself, saying, “After I have grown old will I have pleasure, my lord being old also?” (13) God said to Avraham, “Why did Sarah laugh, saying, ‘Will I really bear a child, yet I am old?’ (14) Is anything too hard for God? At the set time I will return to you, when the season comes round, and Sarah will have a son.” (15) Then Sarah denied, saying, “I did not laugh,” for she was afraid. He said, “No, but you did laugh.” (Bereishit 18:12-15)
God, who has been patiently waiting on the sidelines, enters the narrative to question Sarah’s response.[3]
The entire episode remains unclear. If God is waiting on the sidelines, only to “reappear,” are we to imagine that a visit by God was not satisfying enough for Avraham? Was he so hyper-focused on his own need to perform acts of kindness, of hesed, that a visit by the Almighty Himself was unappreciated?
The next verse makes the question even more pointed: In what may appear to be a bit of literary foreshadowing, Avraham’s guests prepare to take their leave and they take a long, hard look at the city of Sodom:
בראשית פרשת וירא פרק יח
(טז) וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם:
The men arose from there and turned their gaze toward Sodom, and Avraham walked with them to escort them. (Bereishit 18:16)
Sodom is apparently their next destination, and Avraham starts them on their journey (ostensibly leaving his original “guest,” God Himself, waiting for him back in the tent). It is at this point that God addresses Avraham and negotiations regarding Sodom commence.
Before continuing the narrative, let us revisit the first of our textual anomalies: the use of pronouns to replace the protagonist’s name. In retrospect, the fact that Avraham’s name is not mentioned creates some drama, particularly when we consider this chapter a continuation of the previous one. The message of the previous chapter was not only the impending birth of Yitzchak; a mitzvah was given – circumcision - and a covenant was forged. But there was one more point: Avram and Sarai were given new names. What is the significance of this change? Are these the same people? Have they undergone some type of “rebirth” or conversion?[4] If the change of their names reflects some deeper change, how does it manifest itself? Later in the Torah, Yaakov will be given a new name, but his original name is never lost; his dual names reflect a dual reality. The name Yaakov lives on, referring to the private persona, while the name Yisrael refers to the patriarch of the emerging nation. Here, when only pronouns are used so soon after the new names are conferred, we are forced to consider whether Avraham continues to be Avram, whether Sarah is still Sarai.
The significance of Avraham’s new name is articulated by God: Avram is to be “the father of many nations”- but this seems quite ironic. At the moment God informs him that he will have a single heir, a son who will be named Yitzchak and that his son Yishmael is “out of the picture,” we cannot help but wonder how or why the name Avraham – father of many nations – is suitable
בראשית פרשת לך לך פרק יז
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א ה֜' אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים: (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד: (ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר: (ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: (ה) וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ: (ז) וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ: (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים: (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם: (י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר: (יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם: (יב) וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא: (יג) הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם: (יד) וְעָרֵ֣ל׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר: ס (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ: (טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ:
(1) When Avram was ninety-nine years old, God appeared to Avram, and said to him, “I am I am El Shaddai. Walk before me and be blameless. (2) I will make My covenant between Me and you, and will multiply you exceedingly.” (3) Avram fell on his face. The Almighty spoke to him, saying,(4) “As for Me, behold, My covenant is with you. You will be the father of a multitude of nations. (5) Neither will your name any more be called Avram, but your name will be Avraham; for I have made you the father of a multitude of nations. (6) I will make you exceedingly fruitful, and I will make nations of you. Kings will come out of you. (7) I will establish My covenant between Me and you and your descendants after you throughout their generations for an everlasting covenant, to be a God to you and to your descendants after you. (8) I will give to you, and to your descendants after you, the land where you are traveling, all the land of Canaan, for an everlasting possession. I will be their God.” (9) God said to Avraham, “As for you, you will keep My covenant, you and your descendants after you throughout their generations. (10) This is My covenant, which you shall keep, between Me and you and your descendants after you. Every male among you shall be circumcised. (11) You shall be circumcised in the flesh of your foreskin. It will be a token of the covenant between Me and you. (12) He who is eight days old will be circumcised among you, every male throughout your generations, he who is born in the house, or bought with money from any foreigner who is not of your descendants. (13) He who is born in your house, and he who is bought with your money, must be circumcised. My covenant will be in your flesh for an everlasting covenant. (14) The uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people. He has broken My covenant.” (15) God said to Avraham, “As for Sarai your wife, you shall not call her name Sarai, but her name will be Sarah. (16) I will bless her, and moreover, I will give you a son by her. Yes, I will bless her, and she will be a mother of nations. Kings of peoples will come from her.” (Bereishit 17:1-15)
Perhaps we can go so far as to say that while Avram fathered Yishmael, Avraham will have a son, Yitzchak, and only a son of Avraham, and Sarah is a real son. This would explain the concern that Avraham immediately expresses regarding the status and stature of Yishmael:
בראשית פרשת לך לך פרק יז
(יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ: (יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: (כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל: (כא) וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת:
(18) Avraham said to God, “Oh that Yishmael might live before you!” (19) God said, “No, but Sarah, your wife, will bear you a son. You shall call his name Yitzchak. I will establish My covenant with him for an everlasting covenant for his descendants after him. (20) As for Yishmael, I have heard you. Behold, I have blessed him, and will make him fruitful, and will multiply him exceedingly. He will become the father of twelve princes, and I will make him a great nation. (21) But My covenant I establish with Yitzchak, whom Sarah will bear to you at this set time next year.” (Bereishit 17:18-21)
This distinction leaps out of the dialogue leading up to the Akeidah (the ‘binding of Yitzchak’) later in the parasha, when God demonstrably calls Avraham by name - by that very particular name:
בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק א - ג
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים:
(1) It happened after these things, that God tested Avraham, and said to him, “Avraham!” He said, “Here I am.” (2) He said, “Now take your son, your only son, whom you love, Yitzchak, and go to the land of Moriah. Offer him there for an olah offering on one of the mountains which I will tell you of.” (3) Avraham rose early in the morning and saddled his donkey, and took his two young men with him, and Yitzchak his son. He split the wood for the Olah offering, and rose up, and went to the place of which The Almighty had told him. Bereishit 22:1-3)
Avraham had but one son – Yitzchak. Moreover, according to the Midrash, Yishmael was there – but he is not referred to not as a son but as one of Avraham’s “young men.”
רש"י בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק ג
את שני נעריו - יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר,…
His two young men – Yishmael and Eliezer. (Rashi Bereishit 22:3)
Yishmael and Eliezer, each in their own way a potential heir of Avraham, are now seen to be mere pretenders, ‘extras’ in the unfolding drama; a third candidate for surrogate son or heir, Lot, had left the stage long ago, choosing Sodom over the tent of Avraham - even though Sodom was already an infamously wicked city when Lot made his terrible choice:
בראשית פרשת לך לך פרק יג, יא-יג
(יא) וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו: (יב) אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם: (יג) וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַה֖' מְאֹֽד:
(11) So Lot chose the Plain of the Jordan for himself. Lot traveled east, and they separated themselves the one from the other. (12) Abram lived in the land of Canaan, and Lot lived in the cities of the plain, and moved his tent as far as Sodom. (13) Now the people of Sodom were exceedingly wicked and sinners against God. (Bereishit 13:11-13)
How was the evil, the wickedness of Sodom, manifest? While some commentaries attribute every possible sin to the people of Sodom,[5] the prophet Yechezkel is very specific: He accuses them of maltreatment of the poor and the weak.[6]
יחזקאל פרק טז פסוק מט
הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֹ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה:
Only this was the sin of your sister Sodom: arrogance! She and her daughters had plenty of bread and untroubled tranquility, yet she did not support the poor and the needy. (Yechezkel 16:49)
With this value judgment, offered by God via the prophet, a question emerges: If Sodom was already considered spiritually dysfunctional in the 13th chapter of Bereishit, why does God only heed the cry now (in chapter 18)? What has changed? Why is the time now ripe for Sodom’s destruction?
This question brings us back to the point in the text where we paused: Avraham’s visitors look toward Sodom and take their leave, and God, quite remarkably, tells us what He is thinking.
בראשית פרשת וירא פרק יח
(יז) וַֽה֖' אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה: (יח) וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ: (יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה֔' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה֙' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו: (כ) וַיֹּ֣אמֶר ה֔' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד:
(17) God said, “Will I hide from Avraham what I do, (18) since Avraham will surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth will be blessed through him? (19) For I have known him, that he will command his children and his household after him, that they will keep the way of God, to do righteousness and justicesuch that God will bring on Avraham that which He has spoken of him.” (20) God said, “The cry of Sodom and Amorrah is great, and their sin is very grievous.” (Bereishit 18:17-20)
The question that has troubled so many philosophers is answered in the text itself: Why is Avraham chosen? Because he will command his children to follow the path of God and perform acts of charity and justice. Avraham’s name was changed because he was destined to be “the father of many nations,” a change that can take place only through Yitzchak. Avraham can assume his role as the father of many nations – the role that is his destiny, the role that is reflected in the name God gave him in the previous chapter – with the birth of his one true heir, Yitzchak. This is the start of a nation that will be dedicated to decency and justice.
God tells Avraham about the outrage in Sodom. Avraham-the-father-of-many- nations takes up the proverbial gauntlet and takes on the role of defense attorney[7] in the trial of Sodom, attempting to defend the indefensible.
Prima facie, Avraham’s seamless segue into this role seems strange and counterintuitive; the people of Sodom are the antithesis of everything Avraham stands for. Nonetheless, Avraham argues on their behalf, insisting that the doomed cities must contain some good.
In retrospect, this brings God’s visit to Avraham’s tent into clear focus: this must have been the point from the outset. The reason God appeared to Avraham was to conduct the trial of Sodom, which may explain Rashi’s seemingly disconnected reference to judges in a trial. Yet Avraham’s valiant defense should give us pause: Is it possible that Avraham’s arguments for Sodom tell us far more about Avraham and his righteousness than they tell us about Sodom itself? If the roles were reversed, would the king of Sodom have argued to save Avraham? Could the arguments presented by Avraham have served to highlight the chasm between the wickedness of Sodom and the righteousness of Avraham? With each round of negotiation, Avraham’s arguments make the guilt of Sodom more and more obvious.
This insight unlocks the entire chapter: The first section of the parasha, whether we were aware of it or not, was also about the trial of Sodom; we might say that it was “Exhibit A.”
God appears to Avraham; the trial is about to begin. Three visitors arrive, and Avraham treats them like royalty, like angels who have come to visit from heaven; he spares no cost or effort to make them feel welcome and valued. Avraham’s tent is open for business, and this is “business as usual.” The message these guests bear is that there will be continuity. A child will be born, precisely because this enterprise is investment-worthy, because these people will teach their children kindness and decency. This couple deserves a child; their legacy, the “business” they have built –kindness, charity, justice - must continue.
In stark contrast stand the people of Sodom; in the words of Yechezkel, these people do not stretch out their hand to those in need. The poor, the hungry, the disenfranchised are left to die in Sodom; there is no mercy, and not a tear is shed.
When the angels arrive in Sodom they witness firsthand the deplorable moral state of the city, and the trial of Sodom continues – but this is ‘Exhibit B.’ The first piece of evidence introduced at the trial was the extraordinary kindness of Avraham and Sarah. The juxtaposition is not a coincidence: The behavior of Sodom seems even more pale in comparison to the reception of these guests in Avraham’s tent. It is the shining example of how things should be that damns Sodom to destruction, and the fate of the city is sealed. Avraham will have an heir, whereas there is no justification for the continued existence of Sodom.
The overriding theme of the narrative, then, concerns Avraham becoming the father of many nations. Nations that follow Avraham’s lead will be uplifted by his moral guidance and enlightened by his teachings; those that do not will be damned for failing to adhere to those teachings and for falling so short of the benchmark of decency set by Avraham.
Ironically, while Avraham’s words argued for Sodom to be saved, Avraham’s deeds inadvertently sealed their fate. They had chosen misanthropy and moral decay, despite the opportunity to follow Avraham’s lead.[8] Their time was up; Avraham’s was just beginning.
[1] See Rambam, Guide to the Perplexed 2:42, who gives a similar explanation; according to the Rambam the entire episode was a vision. This position is severely attacked by Ramban (Bereishit 18:1). Also see the comments of Ralbag on Bereishit 19:37.
רמב"ן בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא אליו - לשון רש"י, לבקר את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו. והנה שלשה אנשים, המלאכים שבאו אליו בדמות אנשים. שלשה, אחד לבשר את שרה ואחד לרפאות את אברהם ואחד להפוך את סדום, ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, שאין זה שתי שליחות, כי היה במקום אחר ונצטווה בו אחר כן, או ששתיהן להצלה. ויאכלו, נראו כמי שאכלו:
ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה:
וכן אמר (שם) בענין "ויאבק איש עמו" (להלן לב כה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ, ולמה אמר (להלן לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה. וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת, כי גם את השם הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (עיין להלן כח יג, לא ג):
והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך", "ויאמר המלט על נפשך" (להלן יט טו יז), "והנה נשאתי פניך" (שם כא), וכל הפרשה כלה מראה, וישאר לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם:…
רלב״ג יט:לז
וראוי שתדע, שאין ראוי שיֵּאָמֵר שאֵלו השלושה אנשים ראה אברהם במראה הנבואה, לסיבות רבות. מהם, שאין בכאן דבר מכריח אותנו לומר שזה הדבר היה במראה הנבואה לבד, לא סיפור דבר שקרה, ולזה ראוי שנאמין שזה הדבר הוא כפשוטו. כי אין ראוי שנוציא דבר מידי פשוטו במאמרים התוריים, אם לא יביאנו אל זה ההכרח, כמו שביארנו בפרשת בראשית. ומהם, שאין ראוי שיֵּאָמֵן שהדבר שיגיע לאברהם במראה הנבואה תשמעהו שרה ותלעג עליו. וזה, שאם היתה נביאה — לא יתכן לה שתלעג על מה שהגיעה אליה בנבואה; ואם לא היתה נביאה — לא יתכן שתשמע זה הדיבור. ואיך שיהיה, לא יתכן שתשמעהו, אבל תשמע הנבואה אשר הגיעה לה, לא הדיבור בעינו שהגיע לאברהם, וזה דבר מבואר בעצמו למי שיתבונן באיכות הנבואה ומהותה. ומהם, שאין ראוי שנאמין שיהיו אלו המלאכים באים ללוט במראה הנבואה, כי לא היה ראוי לנבואה לפי מה שנראה מעִנְינו, עד שכבר סיפר כי לא היה מושגח כי אם בזכות אברהם. ומהם, שאם היו אלו המלאכים מגיעים אל לוט במראה הנבואה, לא יתכן מה שסיפר מאנשי העיר שבאו ללוט שיוציא האנשים ההם אליהם וידעו אותם, וזה מבואר מאד עד שהאריכות בביאורו הוא מוֹתר.
[2] Note that in chapter 18 the visitors are described as “people” in contrast to chapter 19 where the visitors are described as malachim – angels. The Ralbag opines that the people visiting were prophets.
רלב"ג ביאור הפרשה בראשית י"ח
(ב) ונשא אברהם את עיניו וראה שלושה אנשים מהנביאים אשר היו אז שהיו ניצבים אצלו.
(ט) ואחרי אוכלם שאלו איה שרה אשתו, כי האחד מהם בא לבשר אותה שיהיה לה בן, כי מדרך הנביא שיודיע ענין נבואתו לאשר באה הנבואה עליהם, אם טוב ואם רע, כדי שישמחו בטוב וישתדלו בהבאתו בסיבות הנאותות, ושימלטו מהרע בשישובו אל ה' יתעלה וירחמם. ואמר להם אברהם שהיא באהל המיוחד לה.
(טז) ויקומו משם האנשים וישקיפו קצתם לפאת סדום, כי המבשר את שרה לא הלך לסדום, כמו שזכר אחר זה (יט, א) ששנים מהם הלכו לסדום. וזה ממה שיורה על מיעוט הִמָּצֵא הנבואה לנביאים ההם, כי לא נודע לנביא האחד מהם כי אם דבר אחד מאלו הענינים. ואברהם, לרוב מוּסָרוֹ, היה הולך עימם ללוותם.
[3] According to the Rashbam, God was never an active participant in the narrative.
[4] See Reshimot Shiurim (Rabbi Yosef Dov Soloveitchik) Yevomot 45b for discussion of this issue.
רשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת יבמות דף מה עמוד ב
ולפי"ז עלינו להתבונן בדברי הרמב"ם שכתב (פ"ט מהל' מלכים הל"א) וז"ל על ששה דברים נצטוה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכת דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים כו' הוסיף לנח אבר מן החי כו' נמצאו שבע מצוות. וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם נצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית. ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום. ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית. ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתרות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו עכ"ל. ולפי הנ"ל יל"ע בכל מצוה ומצוה שנתוספה ע"י יצחק יעקב ועמרם בנוסף למצות מילת אברהם, האם אבותינו טבלו לכל הוספת מצוה ומצוה, שהרי לפי משנ"ת הדין נותן שבכל מצוה ומצוה הנוספת חלה תוספת קדושת ישראל על גבי קדושת ישראל הראשונה שחלה מחמת מצות מילת אברהם אבינו, וא"כ הם היו חייבים לטבול לכל מצוה ומצוה הנוספת.
[5] See Talmud Yerushalmi Sanhedrin 10:3; Targum Pseudo-Yonatan Bereishit 13:13; various commentaries to
Bereishit 13:13, including Rashi, Radak, Baal Haturim, Haamek Davar.
,תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ג ידיד נפש מסכת סנהדרין פרק י הלכה ג
אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. מַאי טַעְמָא? (בראשית יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. רָעִים וְחַטָּאִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה. לַה' מְאֹד, לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, רָעִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ בין אדם לחבירו וְחַטָּאִים, בְּגִילוּי עֲרָיוֹת. לַה ' בע"ז. מְאֹד, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
וְאֵינָשִׁין דִסְדוֹם בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן דֵין לְדֵין וְחַיָיבִין בְּגוּפְהוֹן בְּגִילוּי עֶרְיְיתָא וְשַׁדְיוּת אֲדַם זַכְּאַי וּפַלְחַן פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וּמְרָדִין לִשְׁמָא דַיְיָ לַחֲדָא:
כתר יונתן בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
ואנשים של סדום רעים בממוניהם זה לזה וחוטאים בגופם בגילוי עריות ושפיכות [דם] אדם זכאי ועובדים עבודה זרה ומורדים לשמו של יי מאוד:
רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
ואנשי סדום רעים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע לוֹט מִלִּשְׁכֹּן עִמָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן (יומא ל"ח) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב (משלי י'): רעים - בְּגוּפָם: וחטאים - בְּמָמוֹנָם: לה' מאד. יוֹדְעִים רִבּוֹנָם, וּמִתְכַּוְּנִים לִמְרֹד בּוֹ:
רד"ק בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
ואנשי סדום רעים - רעים לשמים ורעים לבריות והכל הוא לה', כי עברו על מצותיו שצוה לאדם ולנח והם שבע מצות כמו שפירשנו, ובהם ע"ז שהיא חטא לה' ובהם גזל ועריות ושפיכת דמים שהם חטא ורעה איש לחבירו, והכל הוא חטא לה' שעוברים על מצותיו ובוזים דבריו. ואמר מאד, כי פרוצים היו בהם עושים הרעות בפרהסיא ורגילים בהם:
בעל הטורים בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
ואנשי סדום רעים וחטאים, ומה היתה רעתם, כי מעכבים העוברים בארץ שלא יכנסו להם אורחים (סנהדרין קט ב). וזהו ואנשי תמיד יבדילו עוברים בארץ, הם הסדומיים המבדילין ומעכבין העוברים בארץ:
העמק דבר בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
רעים. פירש"י בגופם, והוא דעת רב יהודה בסנהדרין דף ק"ט, והביאו ראיה מדכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ואין הפי' שטופים בזמה כרש"י שם, דבכל מקום משמעות רע הוא בין אדם לחבירו כמ"ש לעיל פ' נח, אלא רע הוא מזיק בגופו, והכי הפי' בדברי יוסף שיעשה רעה גדולה לאדוניו כי קנאת אשה חמת גבר, וע"ש מ"ש בזה המקרא, וה"נ הפי' רעים בגופם נואפים עם אשת רעיהם וכדומה היזק בין אדם לחבירו:
[6] See Hizkuni and Ibn Ezra ad loc.:
חזקוני בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
ואנשי סדם רעים לבני אדם כדכתיב ביחזקאל וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה:
אבן עזרא בראשית פרשת לך לך פרק יג פסוק יג
(יג) רעים לבני אדם. ויחזקאל פירש זה: וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה: (יחז' טז, מט):
[7] See Rashi 18:33.
AND THE LORD WENT AWAY – As soon as the counsel for the defense had nothing more to say the Judge took his departure.
[8] See the events described in Chapter 14.
