וְטֽוֹב־לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד:
משלי פרק טו פסוק טו
1. טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז
יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון מותרים בהספד ובתענית והא דיום י"ד וט"ו דאדר הראשון והשני שוין בהספד ותענית היינו דוקא כשקראו המגילה ובו ביום נראה להם לעבר השנה אבל אם לא קראו המגילה מותרין בהספד ותענית ובספר המצות כתב שאסורין בהספד ותענית בכל השנים אף על פי שלא קראו המגילה וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרי"ף /הר"ף/ ז"ל שצריך להרבות בו בסעודה בי"ד אבל בט"ו כתב שאין צריך להרבות בו בסעודה וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה:
2. שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצז
אין אומרים תחינה בי"ד וט"ו שבאדר א', ודין תענית והספד בהן, ובו סעיף אחד.
יוֹם י"ד וְט"ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית; אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּרִים. {הַגָּה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַרְבּוֹת בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בְּי"ד שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרִי"ף) וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַרְבֶּה קְצָת בִּסְעֻדָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי הַמַּחְמִירִים; (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ"ק) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד (משלי ט"ו, ט"ו).}
3. באר היטב אורח חיים סימן תרצז
(ב) בי"ד. אבל לא בט"ו. ב"י:
(ג) תמיד. בית תפארתינו במהרה יעמוד. וביראה אותו נעבוד. נכון יהיה הר הבית בראש הרים עדי עד:
4. לבוש אורח חיים סימן תרצז
אין עושין פורים אלא באדר הסמוך לניסן, כדי לסמוך גאולה לגאולה, גאולת מרדכי לגאולת משה, ושמא תאמר נעביד בתרוייהו, תלמוד לומר כל שנה ושנה [אסתר ט, כז] מה כל שנה ושנה פעם אחת אף בעיבור פעם אחת, ומה כל שנה ושנה באדר הסמוך לניסן אף בעיבור באדר הסמוך לניסן, וכי תימא אדרבה מה כל שנה ושנה באדר הסמוך לשבט אף בעיבור באדר הסמוך לשבט, ועוד דאין מעבירין על המצות, סמיכת גאולה לגאולה עדיף. הלכך יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון אין דיני פורים נוהגין בהן, ויש אומרים שמותריןא אפילו בהספד ותענית(א), מכל מקום נהגו שלא ליפול בהם על פניהם ושלא לומר אל ארך אפים ותחנון ומזמור יענך ה' ביום צרה, ומצוהב להרבות בהם משתה ושמחה קצת משום דיומי נס נינהו, וכל שכן שאין נוהגין בהם הספד ותענית. וה' יצילנו מהם ויגאלנו שנית, וכן יהי רצון אמן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
5. אליה רבה סימן תרצז
(ב) להרבות בהם וכו'. משמע אף בט"ו, וכן משמע במנהגים [סוף מנהג פורים]. אבל לשון רמ"א ומכל מקום חייב להרבות בי"ד וכו', משמע אבל לא בט"ו. ואפשר שנכלל במה שסיים וטוב לב משתה תמיד [משלי טו, טו]:
6. עטרת זקנים סימן תרצז
ה' ישלח גואל ליהודה וישראל
וימי הפורים לא יבטלו אף אחר שיבנה בנין אריאל אמן ואמן
7. מגן אברהם סימן תרצז
ב (פמ"ג) וטוב לב משתה תמיד. בשמחות מצות אלקינו להעמיד אז ימלא שחוק פינו, במהרה בימינו אמן:
8. ט"ז אורח חיים סימן תרצז
(ב) (פמ"ג) מ"מ ירבה קצת בסעוד' כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד:
9. פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרצז
ב וטוב לב משתה תמיד. עיין מ"א. סיים בדברי נחמה, ועיין אליה רבה אות (ב"י א') [ב', יש אומרים] שחייב בט"ו גם כן, וזהו שסיים וטוב לב משתה תמיד, יע"ש:
10.פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תרצז ס"ק ב
(ב) מכל מקום. עיין ט"ז. וראוי לרחם על עניים ויתומים ואלמנות, עיין ר"מ ז"ל שם [מגילה ב, יז], ובזכות הצדקה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:
11.רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב
הלכה יג -שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר - אֲסוּרִין בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם: בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּים, שֶׁהֵם עוֹשִׂין חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד, בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת, שֶׁהֵם עוֹשִׂים אַרְבָּעָה עָשָׂר בִּלְבַד. וּשְׁנֵי הַיָּמִים אֲסוּרִים בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן כַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְפוּרִים - מֻתָּרִים בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית בְּיוֹם קְרִיאָתָהּ, וַאֲסוּרִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִין בָּהֶם.
הלכה יז -מוּטָב לְאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ לְרֵעָיו, שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים; שֶׁהַמְּשַׂמֵּחַ לֵב הָאֲמֵלָלִים הָאֵלּוּ - מִדַּמֶּה בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיה נז,טו).
12.הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יג
[ק] במגילת תענית ובפ"ק מייתי לה ויליף טעמא נמי מקרא שמחה אלמא שאסור בהספד משתה אלמא שאסור בתענית וכו' ואמר רב לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ואת של זה בזה וגרסינן בפ' אלו דברים מר בריה דרבינא הוה יתיב כולי שתא בתעניתא בר מעצרתא ומעלי יומא דכפורי ויומא דפוריא, ע"כ:
[ר] תניא רשב"ג אומר מצות שנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מן ההספד ותענית ששוין בזה ובזה רבי ברכיה בשם רב ורבי סימון בשם רבי יהושע ור' הונא דציפורי כהדא דרשב"ג הנהיג הלכה. לענין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השני רבי יהודה אומר אדר השני כותב ת' ודיו וכן בפ"ק דשקלים, ע"כ:
[ש] ס"ה אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים בלבד הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין, מהר"ם כתב דכל הלכה מוכחת דמיירי שקראו המגילה בראשון ושוב נמלכו לעבר את השנה וכן כתב בשם רבינו שמחה עיין בהגה"ה המתחלת תניא רשב"ג, ע"כ:
13.באר הגולה אורח חיים סימן תרצז
נשלם. טור א"ח וה' מגילה. שבח והודאה לנורא עלילה. והוא יזכני לגמור את כולה. ויצילני מכל מכשול ותקלה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
14.באר הגולה אורח חיים - מקורות סימן תרצז
ב טור בשם הסמ"ג והרמב"ם בפ"ב מה' מגילה (הלי"ג). ובספר המצות כתב שאסורין בהספד ותענית בכל השנים אף על פי שלא קראו המגילה וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרי"ף ז"ל שצריך להרבות בו בסעודה בי"ד אבל בט"ו כתב שאין צריך להרבות בו בסעודה: וכן דעת הר"ן (ג ב) ממשנה דאין בין אדר ראשון וכו' מגילה ו' כתירוצא בתרא בגמרא דמתני' חסורי מחסרא וכו'. אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים נ"ל דהיינו טעמא דלא אמר נמי סעודת פורים משום דמסקי' בגמ' דלענין הספד ותענית זה וזה שוין כלומר שאסורין בזה ובזה ואסור בהספד ותענית משמחה ומשתה נפיק כדאמרי' בגמ' שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית והיינו עיקר חיוביה דסעודה יתירה דאמרינן מיחייב איניש לבסומי בפוריא או אפשר דאמרי' דמדרבנן בעלמא הוא ולאו מעיקר חיובא הוא וקרוב הדבר גם כן שראוי להרבות בסעודה בי"ד שבראשון אבל לענין לשלוח מנות כיון דדמו למתנות לאביונים דליתנהו אלא בשני משמע נמי דאף משלוח מנות אינו אלא בשני ואף על פי שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתם ואינם שולחים מנות שאני התם דלא עבדי סעודה [כדאמר לעיל שהשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה]: וכ"כ הרי"ף שם. הא דקתני אין בין אדר הראשון לאדר השני בארבעה עשר קיימא והכי קתני אין בין ארבעה עשר של אדר הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין וכן הלכתא:
15.באור הגר"א אורח חיים סימן תרצז
י"א שחייב. שמפרש לענין הספד ותענית היינו משתה ושמחה דתליא זה בזה כמש"ש ה' ב' משתה מלמד כו' שמחה כו':
16.ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצז
ב. הגהה. וטוב לב משתה תמיד. מור"ם ז"ל בחכמה יסד אר'ש חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן, כי הוא פתח בריש הגהותיו (סי' א סע' א) שויתי ה' לנגדי תמיד. וחתם טוב לב משתה תמיד. ולי ההדיוט יראה, הני תרי קראי תרין דאינון חד, דקמא דוד המלך על בחינתו היה משתדל לכוי'ן לב'ו למקום, ובתר הכי וטוב לב צדיק, וצדק משת'ה תמידב. הוא יעזרנו על דב'ר כבוד שמ'ו יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו ארחות חיים.
17.מור וקציעה סימן תרצז
תם ונשלם ספר מור וקציעה על טור אורח חיים בסימן תרצ"ז, בעזר תרפ"ז (שוכן ביס"ב) הגדול והנורא, ברוך הוא הנותן ליעף דבר כח ולשכוי (תרנ"גל) בינה, לברך על האורה, טור אורח חיים תופע עליו נהרה, ויזכנו להשלים גם שאר חלקי הטורים להגדיל תורה ולהאדירה. תם ונשלם תהלה לאל עולם
במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, אשר שמרני בכל המקרים והמאורעות הרבות והרעות, ויהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי ממזרח וממערב מצפון ודרום, רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל וגו' כל הפרק. לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם בליעל אזי חיים בלעונו וגו' כל הפרק. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. מי יוכל לספר כל נפלאותיו אשר עשה עמי עד כה עזרני והחייני וקיימני וזכני לראות נשלם גם חבורי הלזה ראשית בכורי פרי עטי, בימי חרפי, המריח מראשי בשמים ופועל ידי ירץ, אשר החילותי לכתוב זה יותר מחמשים שנה, שנת דבר בעתו לפ"ק, והונח מן הצד שנים רבות, והתחלתי להעלותו על מזבח הדפוס לרצון לפני ה' בשנת מר וקציעה ונמשך זמן ההדפסה שמנה שנים מעצלות הפועל הראשון, אולם בחלק שני הלז הנקרא סדר זמנים ראיתי סימן יפה כקורא פסוק בזמנו, כי הקרה ה' לפני להדפיס במשך חצי שנה הקודמת, הלכות פסח בפרוס הפסח, הלכות י"ט בפרק עצרת, הלכות ט"ב בעט"ב, הלכות ר"ה בער"ה, וכן הלכות י"כ בעי"כ, והלכות החג בערב החג, והלכות חנוכה עתה קרוב בעז"ה לחנוכה. שנת תצלח מלאכתי מלאכת שמים, הנהיה כדבר הזה במקרה להזדמן כחמש ושש פעמים רצופים שלא במתכוין, הדפסת דבר יום ביומו, וענין הלכות מועד במועדו, אז ידעתי כי אלהים לי, להתקיים מאמר חז"ל, שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח כו', ודבר בעתו מה טוב, אילו פי מלא שירה כו', ברוך ה'. וכל זאת אשר יגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. עדיין חסר לי סך רב מהקרן שתקעתי בהדפסת חבורי, לזכות הרבים בלבד. ולא שגרתים לבעלי כיסים במתנה ע"מ להחזיר מנה. ה' מבטחי מנעורי אל יעזבני גם עד זקנה ויזכני לעלות לציון ברנה אמן וכן יהי רצון.
18.בגדי ישע סימן תרצז 1726-1798
וכתב רמ"א י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד כי כן כתבו התו"ס ומשמע דוקא בי"ד אבל בט"ו אין מצוה כלל וכ"כ הרב"י ואעפ"כ יש לצאת ידי כל הדיעות, וסיים הרמ"א וטוב לב משתה תמיד בשמחה של מצוה וע"ז מתחיל הש"ע יתגבר כארי לעמוד בבקר דדרך האכילה מביא לידי שינה לידי עצלות קמ"ל זה ודאי לא יעבור כי זה עדיף יותר ולא דיבר אלא במי שיש בידו לעשות שתיהן להיות טוב לב בשמחה של מצוה לשמוח עניים על שלחנו ולשמחם ואעפ"כ לא יעבור זמן תורה ותפילה והשיב"ה יאמץ לבבינו לעבודתו וליראתו ולעשות רצונו ויקרבנו לעבודתו בביאת משיחינו ובבנין בית תפארתינו במהרה בימינו אכי"ר:
בריך רחמנא דסייען תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ברוך הנותן ליעף כח ולאין, אונים עצמה ירבה
וכאשר זכיתי בעז"ה להדפיס חלק שני על ש"ע א"ח שהוא ראשון מארבעה טורים. כן אזכה להדפיס מה שחברתי על חלק ראשון א"ח ובשלשה הנשארים. ויקבץ נדחינו מארבע פינות העולם אשר אנחנו בם מפוזרים. ונזכה להבין כל דברי תורתינו הקדושה הכתובה במגילה עפה ונכתבת משני הגוליירים. ונזכה לעלות לציון ולירושלים עיר הקודש בשמחה בקול שירים. אמן. כן יאמר האל ויעשה לנו נסים בימים האחרונים. כמו בראשונים. אכי"ר:
גרסינן במ"ס גיטין דף מ"ג הדר אוקי רבה בר רב הונא אמורא עילויה ודרש והמכשילה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהן ואם המקרא הזה נאמר על כל אדם וגדולי הראשונים שחשובים כמלאכים מכ"ש וק"ו על האחרונים כדאמרינן בעירובין דף כ"ג ובירושלמי מ"ס שקלים דקאמר עלה ר' זירא אם ראשונים כמלאכים אנו כבר אינש ואם ראשונים כבני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר ובפרט במלאכת הדפוס כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לדפוס בלי טעות וחלופי תיבות והשמטות מלות וחסרון גוף הענין. והגם שטרחתי ויגעתי בהג"ה על ספרי זה בכל כחי וידי יד כהה מגעת וגם שלמתי שכר הג"ה בכפלי כפליים לבעל הג"ה המהיר במלאכתו ואפ"ה לא נמלט כל הנ"ל שיצא מתחת מכבש הדפוס וא"א לזהר כי לא יאומן כי יסופר וצריכין לסמוך על המבין שיבין לאשורו רק כדי שלא להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידי ושיהיה מלאכת שמים שלימה לכן עתה באתי לתקן בכאן כל מקום שצריך תיקון וכל אדם יוכל לכתוב ולתקן בתוך הספר בצדו ואם עדיין ישאר באיזהו מקומן איזה השמטות צריכין לסמוך על המבין שיבין לאשורו וקראתיו בשמו גנזי ברומים כמבואר ביחזקאל קפיטל כ"ז פסוק כ"ד וזה החלי בעזה"י (וב"ה הכנסנו כל תיקון במקומו במהדורא זו):
ועתה אבקש מאת פני כל מעיין בספרי שיתקן כפי אשר נרשם כאן כל מקום בצדו במקומו כדי שילך לבטח דרכו ויוכל להבין בקל כל דבר ודבר על אופנו ואם המצא ימצא עוד איזה דבר שצריך תיקון יתקנו אבל לא יתקן מעצמו אלא לאחר העיון היטב ולא יאמר תכף בתחלת עיונו נואש כי בטחתי בחסד העליון כי לאחר העיון יראה כי טוב וישר הוא ועל טרחתו יקבל משוכן שמים שכר טוב:
ואברך על המוגמר חלק השני מאורח חיים ואומר ברוך הוא אלהינו אשר טוב גמלנו:
כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל עמנו:
כאלה וכאלה יוסיף עמנו. להגדיל שמו הגדול והגבור והנורא שנקרא עלינו:
יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:
ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
על ידי הפועל העוסק במלאכת הקודש הזעצר ודרוקר פייבל בן כהר"ר שמעון אבליש מפראג יצ"ו:
ועל ידי הפועל העוסק במלאכת הקודש הזעצר גבריאל בן המנוח כה"רר נטע אוטיץ ז"ל מפראג:
19.נהר שלום סימן תרצז
משום דבראשון נמי איכא שמחה ומכל מקום לא הזכירוהו בגמרא בהדי אינך מילי דהם שוים בזה ובזה משום דסוף סוף עיקר שמחה בב':
הוא יתברך ישמחנו בבנין ההרמון וההראל אכי"ר:
זה ספר נהר שלום תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
אלה דברי המגיה הראשון
נחל יעלה על שפתו שפתי כהן הדיוט קופץ בראש ריש טור"א וראש אחד נהר יוצק על ראשו נהרא ופשטיה אפשיט"י דספר"א ונהיר נהורא נהרי נחלי ראשית קו"ל הברה ובכל ספיי"ם במדב"ר סוף דבר הכל יבוא שלום: נהר יסובבני לעלות ולראות באתר זקוקין דנורא על הנייר ועל הדפתרא מפני סיב"ה גדולה אהבה שמקלקלת את השורה אף כי גדולה ראיה ראו עיני כאן שנה רבי שניו"ת לאריו"ת שונה הלכות בכל יום ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה קרי ותני כמה הלכתא גברוותא כד יתיב חד כרעא אארעא וחד כרעא אמברא לא פסיק סדרא פום ממלל רברבן כמעין המתגבר לו זרוע עם גבורה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו כי מן המקדש הן יוצאים במקום טהרה אף שמיו יערפו טל אורות לאור באורח חיים ושלום: נחל נובע מקור חכמה את מקורה האר"ה וארו"ה כל עוברי דרך ה' כל איש ישראל מדי עברו הלך לאור"ה ליהודים היתה אורה בהלו נרו נר מצוה ותורה מונחת בקר"ן זוי"ת הוא זיוה הוא הדרה כי קרן או"ר פניו פנים בתורה של"ו כהלכה ואורייתיה כשרה ושמעתתיה נהירן על יד הנהר הגדול ר"ב נהורא"י לדידיה קא מזה"ר רחמנא שבילי דנהר דעה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום: נהר שלום לעם סגולה ק"ק איספלאטרו יע"א אתרא דבסים אוירא והעם השוכן בה הללו בעלי מקרא בעלי סברא והוא עומד עליהם עמידה שיש בה סמיכה סמוכין דאורייתא על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים כי יבא העם לדרש אלקים איש על מקומו יבא בשלום: נחל השיטי"ם שטו העם ורהוט אבתריה אפותיא דספסירא זה בא בחבית שנשברה וזה בא בקורת"ו וקרו ליה רבינו למדנו תורה לעבדה ולשמרה אף הוא היה מתכוין לגמו"ר גמרא גמירי להו אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא למד דעת את העם איזו היא דרך ישרה צדק ומשפט נהר שלום:
20.יד אפרים אורח חיים סימן תרצז
(מג"א ס"ק ב) בשמחת מצוה ונזכה בית אלקינו להעמיד, כצ"ל. אמן כן יהי רצון:
21.שערי תשובה סימן תרצז
[ב] בי"ד. עבה"ט ועבט"ז שהביא בשם הגהות תשב"ץ שרבינו יחיאל מפאריז רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפי' מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין בר"י שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין בכסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש, נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה אפשר שזה כוונת הט"ז מה שכת' ושפיר מסיים הרמ"א כו' וכוונתו כמ"ש וגם יש רמז כי תיבת משתה טוב בגי' אדר ראשון עוד אפשר לומר לפי מש"ל סימן תר"ע בהג"ה ס"ב לענין חנוכה שי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות כו' ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודת שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה ע"ש ומשם נלמד לכאן ג"כ כשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה ולרמוז לזה מסיים וטוב לב משתה תמיד והוא עפ"י מה דאמרינן בעירוכין דף י"א מנין לעיקר שירה מה"ת כו' איזה עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה וע"ש ברש"י דמייתי מישעיה ס"ה הנה עבדי ירונו מטוב לב וע"ש בתוס' דאשכחן נמי גבי ד"ת שכת' רש"י ברות שיש במדרש וייטב לבו בד"ת וכן בשבת דף ס"ג ויטיבך לבך על תלמוד תורה אלא דלא כתיבא בהדיא ע"ש ולזה אמר וטוב לב משתה תמיד כלו' שבטוב לב דהיינו שירות ותשבחות וד"ת משתה תמיד ולפי מ"ש במקום אחר על מ"ש ויחן ישראל נגד ההר דהיינו שנסתלק היצה"ר מהם ולכן פי' רש"י ויחן כאיש אחד בלב א' לפי מה דאמרינן בכל לבבך בשני יצריך וכאן שנסתלק היצר הרע לא היה להם רק לב א' ובקרא דכתיב בשמחה ובטוב לבב וסמך טוב ללבב מסתבר טפי למדרשיה דקאי על שירה שאין היצר הרע מסתלק בשירה לבד כ"א ע"י ד"ת שהוא תבלין שלו ואז עדיין יש כאן שני לבבות משא"כ התם דכתיב ויטב לבו שפיר דריש ליה על תלמוד תורה דבעידנא דעסיק בה מגינא ומצלא וכן אמרו שלשה שאכלו על שולחן א' ואמרו עליו דברי תורה כו' ועיין מ"ש בהקדמה שו"ת בית אפרים חלק א"ח במ"פ וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב כו' וזהו שאנו אומרים והאר עינינו בתורתך י"ל שהכוונה ע"י תורתך כמ"ש חז"ל המאור שבה מחזיר למוטב ואז ודבק לבנו במצותך ויחד לבבינו כו' ששני הלבבות יתיחדו להיות אחד לאהבה כו' וזה הגורם שידבק הלב במצות אחרי שאין שם יצר סמוך ויותר יש לזרז עצמו בד"ת במקום שיש שם איזה שמחה אף אם היא שמחה של מצוה ועיין בסוף סוכה בענין שמחת בית השואבה וכן מבואר לעיל סימן תקנ"ט אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר ויין ובשחוק וקלות ראש לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על הוללות וסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר עכ"ל והוא לשון רבינו הרמב"ם ז"ל והמפרשים ז"ל פירשו לשחוק אמרתי מהולל ר"ל שיהיה באיזה ענין שיהיה השחוק הוא הוללות עבט"ז לעיל אך לשמחה מה זו עושה ר"ל שלענין שמחה אין להחליט שאינה יפה שבאמ' יש שמחה של מצוה ולכן יש ליתן לב לדעת מה זו עושה ר"ל מה טובה אם הוא שמחה של מצוה או לא אך הואיל ואפשר כי מתוך אכילה ושתיה והוללת יתמשך לשחוק וקלות ראש לכן יקח תבלין לבסם השמחה בד"ת וחדוות ה' יהיה מעוזו ויטב לבו בד"ת וז"ש וטוב לב משתה תמיד ויה"ר שיהיה לנו לב אחד לאבינו שבשמים ונשא לבבנו אל כפים אל הפותח יד בתשוב' יהיו אמרינו לרצון לפני אדירי כל חפצם לשקוד על דלתות התורה והמצוה ליישר מסילה באורח חיים, ואשר יספוק עלימו בדינים או חתום באפוקי מגינים בשערי תשובה ויד אפרים יאיר עינים ויקרא שם המקום מחנים: וה' ישיב שבותינו בישיבת ציון וירושלים והיו לאחדים עץ יהודה את עץ יוסף אשר (ביד אפרים):
ביוגרפיה - שערי תשובה
R. Chaim Mordechai Margulies was born to a well - known rabbinical family ca. 1780, and died in 1820. He studied in the yeshiva of Brody, and was later appointed as the rabbi of Dubna, where he served until his death. His brother, too, was a noted Torah scholar (R. Ephraim Zalman Margulies, author of Yad Ephraim on the Shulchan Aruch) . R. Chaim's Sha'arei Teshuvah was printed in Dubna in 1820. This work anthologies more than 100 works of responsa, and thus serves as an extension of the Be'er Hetev. Sha'arei Teshuvah is frequently used by halakhic authorities, and since its initial printing it has appeared in most editions of the Shulchan Aruch.
22.ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצז
סעיף ב - ולכן אסורים בהספד ותענית בפורים קטן והיינו י"ד וט"ו שבאדר ראשון ואין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ד' ביום צרה אבל שארי דברים אין נוהגין בהם ומותרין במלאכה וי"א שצריך להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין המנהג כן דכן משמע להדיא בגמ' שם דאין שום חיוב בראשון וכתב רבינו הרמ"א דמ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד עכ"ל כלומר דעיקר עבודת ד' הוא בשמחה ולכן כשכוונתו לשם מצוה היא משתה ושמחה של מצוה וד' ישמחינו בבניין בהמ"ק ובביאת הגואל צדק אמן:
23.משנה ברורה סימן תרצז
(ד) בי"ד - אבל לא בט"ו [ח] אף לכרכים המוקפין חומה:
(ה) מ"מ ירבה וכו' - בהגהת תשב"ץ כתב דיש להרבות ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין ב"א [ט] וזהו שסיים הרמ"א וטוב לב משתה תמיד היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעתים הללו:
24.שער הציון סימן תרצז
(ט) ט"ז: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
25.פסקי תשובות אורח חיים סימן תרצז
א. י"ד וט"ו אדר א' (פורים קטן) לענין תענית חתן, הליכה לביה"ק, תפלת האבל לפני העמוד
סעי' א', שו"ע: יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם וכו' ואסורים בהספד ובתענית. וה"ה שאין1 חתן מתענה בי"ד אדר ראשון אבל בט"ו אדר ראשון מתענה ויש2 אומרים שהמקיל בזה אף בט"ו לא הפסיד.
והולכים3 לביה"ק בסוף שבעה ובשלושים וביא"צ אבל אין מספידין ואין4 עושין הקמת מציבה כיון שהדרך להספיד במעמד זה, ואָבל מתפלל בו לפני העמוד, אבל לפי הפמ"ג5 והביה"ל (בסי' קל"ב, מאמר קדישין) אין האבל מתפלל לפני העמוד בימים שא"א תחנון ולמנצח (ע"ע סי' תרפ"ג אות ב').
ב. להרבות במשתה ושמחה בי"ד וט"ו אדר א' לבני עיירות ולבני כרכין
רמ"א: י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון. ובמ"ב (סק"ד, בשם פמ"ג) אבל לא בט"ו אף לכרכים המוקפים חומה. והפמ"ג הוכיח זאת מלשון הגמ"יי בשם סמ"ק המובא בב"י. ויש6 שכתבו שבעיון בסמ"ק (סי' קמ"ח) רואים אנו שכותב שחייבים במשתה ושמחה בין בי"ד ובין בט"ו שבאדר ראשון וצריך להגיה בב"י הג' סמ"ק (והוא הג' רבינו פרץ על הסמ"ק) שכותב שאין מנהג העולם כן אלא רק בי"ד עושין משתה ושמחה ולא בט"ו, אמנם גם7 לדבריו אין כוונתו אלא לבני עיירות שפורים שלהם בי"ד, אבל לבני כרכים מוכח ברור מדבריו שגם בט"ו יש להרבות במשתה ושמחה.
סיום דברי הרמ"א: וטוב לב משתה תמיד. והוא פסוק במשלי (ט"ו, ט"ו) "כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד" וכבר כתבו מפרשי השו"ע כל אחד בדרכו בדרוש ואגדה לפרש חתימת דברי רמ"א אלו. ונראה עוד לומר שבסיום חלק אורח חיים שהן הלכות שבכל יום, שחייב כל יהודי לדעת אותן על בוריין בא הרמ"א לרמז8 את דרוש הגמ' (ב"ב קמ"ה: ופירש"י שם ד"ה רבא אמר) על פסוק זה "כל ימי עני רעים - זה בעל משנה שאינו יכול להורות הלכה מתוך משנתו וגם כי כשחולקות זו על זו אינו יכול לתרץ, וטוב לב משתה תמיד - זה בעל גמרא שיודע משניות על עיקרם ובקי בטעמיהם ויש בידו כח להורות הלכה למעשה".
1 . שו"ת ערוגת הבושם סי' קפ"ב, נימוקי או"ח סי' זה עפ"י המ"א תקע"ג סק"א דיום שנזכר בגמ' אין החתן מתענה בו ומוכיח דמדינא דגמ' אין להחמיר אלא בי"ד ולא בט"ו דאינו אלא ממנהגא לכן חתן מתענה בו.
2 . שו"ת שרגא המאיר ח"ז סי' קנ"ב עפ"י הא"ר המובא במ"ב סי' תקע"ג סק"ז שמקיל בכל הימים שא"א בהם תחנון (אמנם מש"כ שכ"ה בנימוקי או"ח לא ידעתי מנין לו).
3 . עיין שו"ת צי"א חי"ח סי' מ"ג.
4 . וכמ"ש לענין חודש ניסן בסי' תכ"ט הערה 17, ועיי"ש שיש מקילים בזה.
5 . הבאנום לעיל סי' תרצ"ו הערה 37.
6 . שו"ת מנח"י ח"י סי' נ"ח, בירור הלכה סי' זה (וכוונו בדבריהם להג' האבני נזר על הטור (הו"ד בטור החדש) שהגיה כן בטור, וציין לדברי הש"ך יו"ד סי' ל"ב סק"ט שהפוסקים כינו להג' סמ"ק בשם סמ"ק.
7 . שם ושם מדכותב "שגם בט"ו אדר ב' אין נוהג כי אם מטעם של לאסור זה בזה", משמע דלבני כרכים דמדינא חייבים משתה ושמחה גם באדר א' חיובא איכא, ולכן לומדים הם שגם כוונת הרמ"א דכ' להרבות רק בי"ד כוונתו לבני עיירות ולא לבני כרכים ובצירוף דברי הסמ"ק והלבוש שהו"ד בא"ר ובפמ"ג שגם בט"ו נוהגין ריבוי משתה ושמחה ואפשר שכוונתם נמי לבני כרכים.
8 . ואפשר להעמיס עוד עפ"י פי' המלבי"ם על פסוק זה דקאי על אדם העובד ה' אבל עושה זאת כבחינת 'עני' דהיינו כעול גדול ומתוך שברון ועצבון, שימיו רעים, אבל החכם עושה מאהבה ושמח במצוות והוא בחינת 'טוב לב משתה תמיד'. וידוע כי אלו החפצים לעשות רצון קונם אולם אינם עוסקים בלימוד הלכה למעשה נדמה להם כי הכל אסור ומורים על ההיתר איסור מחמת קוצר ידיעתם וחוסר לימודם בהלכה, וכל המוסיף גורע, וכעין הכסיל בחושך הולך (האמור בעירובין (ו ב) על הנוהג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה), והם בבחינת 'כל ימי עני רעים', משא"כ אלו הלומדים הלכה למעשה, וכל עיסוקיהם ואורח חייהם מסודרים עפ"י השו"ע וההלכה הצרופה, בלא בלבולים ומחשבות מיותרות הטורדות את שלוות האדם, ואין אומרים על המותר אסור ולהיפך, ואין שמחה כהתרת הספיקות, והם בבחינת 'טוב לב משתה תמיד'.
