שואלין את הגשמים
הרב ארי דוד קאהן
1.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד א
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה
בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.
גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה
עד ששים בתקופה.
2.
רש"י מסכת
תענית דף י עמוד א
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים וכו' רבן גמליאל אומר בשבעה בו בחמשה עשר יום
אחר החג - כלומר, בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג.
כדי שיגיע האחרון - כלומר, קודם ביאת מים לנהר פרת, שהוא רחוק יותר.
ובגולה ששים - ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין
צריכים מטר כל כך.
3.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת תענית פרק א
והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה.
וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב
לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו
הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ואם נתאחרו הגשמים אחרי אותו הזמן לפי יחס זמנים אלו
האמורים כאן, הרי אלו מתענים כמו שנזכר כאן, לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל
אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד
ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון
וברור.
4.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה טז
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן
שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות
הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום י ששים אחר תקופת תשרי.
הלכה יז -מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים
בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה, ומקומות שהן עושין יום
טוב שני ימים אומר מוריד הגשם בתפלת מוסף של יום ראשון של שמיני עצרת ומתפלל והולך
כל ימות הגשמים.
5.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף יד עמוד ב
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז
בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע
תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה. מיתיבי,
אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה -
הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי?
רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע
תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.
6.
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן י
ויהי בשנת חמשת אלפים ושבעים ושלש לבריאת עולם, נעצרו
הגשמים ולא המטיר כל החורף אלא מעט מזעיר, ויקראו צום להתחנן לה' לתת מטר על פני
האדמה. ויהי בליל ראשון של פסח אחרי תפלת ערבית, ואדוני אבי הרא"ש היה
יושב על פתח ביתו, ואנחנו קצת מהחברים עומדין עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר: עתה היה
טוב לעורר הדבר אשר מעולם תמהתי עליו: למה לא יזכירו וישאלו הגשם עד שבועות?
ויענוהו קצת מהחברים: טוב הוא שתודיע הדבר לזקנים ויעשו כן; וישר בעיניהם, וישלחו
לחזן הכנסת להזכיר למחר הגשם. ויעשו כן, ויזכירו בני הכנסת הגדולה הי"ג מדות;
ויהי קול, כהזכירו, והנה רעש מקצת החכמים אשר לא היה הדבר בעצתם, ויוציאו קול לאמר
שלא היה ראוי להזכירו, שסימן קללה הוא. ויתאפק א"א הרא"ש ולא דבר
ביום ההוא מאומה, עד ליל חולו של מועד. ויכתוב מגלת ספר לחזק דבריו וזה תרפה. על
כי שמעתי כי יש תמהים על דברי, באתי לפרש מה שאמרתי, שאין ראוי לפסוק מלהזכיר
ולשאול עתה ביום טוב הראשון של פסח. ולא מן כדו, אלא מכבר ימים רבים באשכנז
נתרעמתי על שני דברים שראיתי שנוהגים בימים הללו. האחד, שאינן שואלים הגשמים
כתיקון. ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דתענית (דף י): תניא, חנניא אומר: ובגולה
עד ס' יום לתקופה; ואמר רב הונא בר חייא, אמר שמואל: הלכה כחנניה. ואנן בכל
מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן כוותייהו, היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי
ארץ ישראל, דתלמוד בבל חשבינן עיקר; ה"מ בדבר איסור והיתר וחיוב ופטור טומאה
וטהרה. אבל דבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה, ראוי לילך אחר
השנים והמקומות והזמן. דבבל שוכנת על מים רבים ולא היו צריכין גשמים עד ס' לתקופה;
או היה זמן הזרע מאוחר בבבל. אבל בארץ אשכנז, שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך, הדבר
ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל, שהעופות והעכברים יאכלוהו
כלו, למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון, כרבן גמליאל? כי בדבר
הזה אין מחלוקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל, שיתנו אלו טעם לדבריהם שראויים
לעשות כך, ואלו נותנין טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותן; אלא שבבבל היו עושים כפי
הצריך להם. והמשנה (שם /תענית/), שאומרת ששואלין במרחשון, נשנית בארץ ישראל, כפי
הצריך להם. ואל תתמה: אחר שכתבתי שאין מחלוקת ביניהם, מה הוצרך שמואל לפסוק
הלכה כחנניה? דיש לומר: לפי ששנוי במשנה: ר"ג אומר: …; הוה אמינא אין לשנות בשום מקום ולעבור על דברי המשנה, וכמו שפוסק
ר' אלעזר. קא משמע לן שמואל, שאין זה כעובר על דברי המשנה; שלבני ארץ ישראל
נשנית המשנה, כפי מקומם וכפי צרכם. השתא הדברים קל וחומר: אם בני בבל עושים כפי
מקומם וכפי צרכם בשינוי המשנה, כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם שלא בשינוי המשנה.
וכן מצינו, שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם. … אלמא, שכל אלו
הזמנים אינן אלא לפי צורך המקום והזמן. והמנהג השני,
שנוהגין לפסוק מלשאול ולהזכיר ביום טוב הראשון של פסח; והדבר ידוע שבאשכנז עיקר
קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת. והמשנה (שם /תענית/ דף ב')
שאומרת שמפסיקין מיום טוב הראשון של פסח, לבני ארץ ישראל נישנית, כאשר הוכחתי,
ולהם היה קציר שעורים בפסח, וגם החטים כבר עמדו בקמותיהם ואינן צריכין אלא להתיבש
ולהתבשל עד עצרת, ולכך הגשמים סימן קללה הם. אבל באשכנז, שאי אפשר לתבואה
להתקיים זולתי במטר שבין פסח לעצרת, סימן ברכה הוא להם; ולמה לא נשאל ונזכיר עד
עצרת? ודיני חזרה, של מוריד הגשם, יהיה להם מעצרת ואילך, כמו לבני ארץ ישראל
מפסח ואילך; כמו שהוכחתי, שכל ארץ וארץ לפי צרכה שואלת ומזכרת. דכמו שארץ ישראל
ובבל חלוקים במנהגם בשאלה והזכרה, ואלו עושין לפי צרכן ואלו לפי צרכן, הוא הדין
שאר ארצות, דמאי שנא? ועוד ראיה מהא (שם /תענית/ י"ד ב') דשלחו ליה אנשי נינוה
לרבי: כגון אנן, דצריכי למטרא אפילו בתקופת תמוז, כיחידים דמינן ובשומע תפלה
אמרינן ליה, או כרבים דמינן ובברכת השנים אמרינן ליה? שלח להם: כיחידים דמיתו
ובשומע תפלה; מיתיבי: אמר ר' יהודה: אימתי, בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על
אדמתן, אבל בזמן הזה, הכל לפי השנים והמקומות והכל לפי הזמן; מתני' קא רמית עליה
דרבי? רבי תנא הוא ופליג! אלמא, דר' לא פליג אלא בבני עיר אחת; אבל ארץ אשכנז,
שהיא רחבת ידים, מודה ר' דשואלין [כל זמן שהם צריכין, וכיון ששואלין מפני הצורך,
כ"ש] שמזכירין, דהזכרה נמי רצוי שאלה היא; דאמר ר' יוחנן: כל זמן שהוא שואל
הוא מזכיר. כל אלו הדברים דנתי לפני רבותי באשכנז ולא היה אדם מערער לדברי; אלא
שאמרו: אין אנו צריכין לשנות המנהג באשכנז, כי אין עצירת גשמים מצוי שם, והרבה
פעמים התבואה מתקלקלת מפני רוב הגשמים. כשיצאתי מאשכנז ועברתי דרך פרובינצא, שמעתי
במונפישליר שהיו מזכירים הגשמים בז' במרחשון, וישר מאוד בעיני. ואמרתי לחכמי
מונפישליר: תרצתם לי קושיא אחת; ולענין הפסקה מה אתם עושין? ואמרו, שעושין כמשנה,
מיום טוב הראשון של פסח פוסקים; אמרתי להם: שמא אינכם צריכים מטר בין פסח לעצרת?
אמרו לי, שהרבה הם צריכים, ואי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר. ואמרתי להם כל דברי,
כאשר הם כתובים למעלה, וישרו מאד בעיניהם. אלא שאמרו: מה שאנו שואלין בשבעה
במרחשון, כך הנהיגו חכמים הראשונים. ועל ההפסקה, לא נוכל לעשות דבר בשנוי מנהג, אם
לא שיתקבצו חכמי הארץ; ויצאתי משם ולא ידעתי מה הסכימו לעשות. ובבואי הנה, ראיתי
שיותר צריכין גשמים בין פסח לעצרת משאר מקומות. ואמרתי כמה פעמים לחברי, שראוי היה
שלא להפסיק מלשאול ולהזכיר עד עצרת. כי עתה אני יודע, שכל הארצות שאני יודע, עיקר
גשמיהם הם בין פסח לעצרת, ובודאי רבים נינהו. אלא שלא מלאני לבי לדבר כדברים הללו
לשנות המנהג. ועתה, שראיתי כי בעונותינו הגשמים נעצרו, ונתקלקלו הזרעים, ומתענין
בשביל הגשמים, ואף בשבתות וימים טובים, שאין מתענין, מזכירין שלש עשרה מדות
ואומרים פסוקים של מטר. אמר לי לבי: עתה הגיע העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים,
כי בודאי שישמעו לך בעת צרה כזאת; ואם יקיימו עליהם בשנה הזאת, יערב עליהם ולא
ישובו ממנה. וכן בודאי היו עושים, אלא שהטו את לבבם והסבו את דעתם אחורנית. ומה
שנתרעמו על השאלה, משום סימן קללה, גם לפי דעתם אכתי לאו סימן קללה עד שיצא ניסן.
כדתנן (שם /תענית/ י"ב ע"ב): יצא ניסן וירדו הגשמים, סימן קללה הם. גם
ממקום שבאו עוד לא מצאו, דיליף לה מקרא דשמואל: הלא קציר חטים היום וכו', ואי זה
קציר (המגיע) קבוע עתה, שאין אנו צריכין למטר? ותו גרסינן עלה: אמר רבי יוסי בר
אבין: הדא דתימא, כשלא ירדו להם גשמים בשכבר, אבל אם ירדו להם גשמים בשכבר, סימן
ברכה הוא להם. והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה כדברי, ... ובחבורו כתב: משבעה ימים במרחשון
שואלין הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל
בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומים להם, שואלים הגשמים ביום
ששים אחר תקופת תשרי. מקומות שהם צריכין לגשמים בימות החמה, כגון איי הים הרחוקים,
שואלין את הגשמים בעת שהם צריכים להם, בשומע תפלה. ולפום ריהטא משמע, שפירוש המשנה
סותר מה שכתב בחבורו. כי בפירוש המשנה כתב: ובשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן
שהן צריכין לגשם באותה הארץ, ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשון; אלמא ששואלים
בברכת השנים. ובחבורו כתב שאיי הים שואלים הגשמים בשומע תפלה. והמדקדק בדבריו
ימצאם מכוונים; כי בפי' המשנה כתב: ארצות, לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל,
לענין שאלה והזכרה, מזה נלמוד שאין נקראין רבים, אלא ארץ אחת, ואותם אומרים בזמן
הצריך להם שאלה בברכת השנים. אבל בחבורו כתב: ומקומות שהם צריכין גשמים בימות
החמה, כגון איי הים, ואינם נקראים ארץ בפני עצמן, הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע
תפלה. והרי הוכחתי. והדבר ידוע שבאשכנז, שהיא ארץ גדולה מאד, וצרפת, וכל הארצות שמאשכנז
עד הארץ הזאת, וזאת בכלל, כלם צריכות מטר בין פסח לעצרת; ובודאי רבים הם, ויכולים
לשאול בברכת השנים ולהזכיר הגשמים כבני ארץ ישראל בחורף. ובראותי כי הטו את לב
הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלהים חיים, גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת
שאני מתפלל בו, אע"פ שהייתי יכול לשאול, אע"פ שאני יחיד, כיון שצורך
רבים הוא, מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות. ולא הייתי כותב בחול המועד, כי
לא הורגלתי בכך, אלא שצורך שעה הוא מפני חלול שם שמים, וגם יש בדבר הזה קצת מצורך
המועד. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל
7.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיז
ברכת השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: ותן טל ומטר,
ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי,
(ויום התקופה הוא בכלל הס' הגה"מ פ"ב), ובארץ ישראל מתחילין לשאול
מליל ז' במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם
ואילך פוסקין מלשאול.
סעיף ב -יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע
תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד
בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה; * ומיהו אם בארץ אחת כולה * ד
הצריכים מטר בימות החמה, * טעה בה יחיד * ושאל מטר בברכת השנים, (אם רוצה) (י)
חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב לחזור (יא) [ו]
כלל), (ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש).
8.
שערי תשובה סימן קיז ס"ק [ד]
[ד] ובא"י - עבה"ט וכ'
בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים
מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק, ועיין בהלק"ט ח"א
סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ'
דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש
דבר:
9.
משנה ברורה סימן קיז ס"ק ה
(ה) ובא"י וכו' - לפי ששם
צריך לגשמים לפי שגבוה הוא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר
בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה
לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה
ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה
גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה
ודלא כהפר"ח עי"ש ולכאורה מדברי הבה"ט משמע דהם מיירי דוקא באין
דעתו לחזור וצריך לעיין בתשובת דבר שמואל ובס' יד אהרון כי שם מקורם:
10.שערי תשובה סימן קיז
[ד] ובא"י - עבה"ט וכ'
בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים
מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק, ועיין בהלק"ט ח"א
סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ'
דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש
דבר:
11.ברכי יוסף אורח חיים סימן קיז
ג. בן חוצה לארץ ששאל גשמים בתפלה תוך ס' לתקופה, כתב
מהריק"ש בשם הרדב"ז דאינו חוזר, והוא חלק עליו, שהרי יחידים הצריכים מטר
אין שואלין אלא בשומע תפלה, ואם טעו חוזרים, מדלא מפליג ביחידים הצריכים כדמפליג
בטעה יחיד בארץ שכלה צריכה מטר, עכ"ל. ונ"ל כדברי הרדב"ז, דשאני
יחידים הצריכים מטר בימות החמה, דאין בעולם מי ששואל בצבור בברכת השנים, אבל הכא
אם צריכים בעיר, ומה גם דרוב העולם צריכים מטר בחשון, אין צריך לחזור, כיוון דארץ
ישראל בכללה שואלים בכה"ג, אף שהוא יחיד א"צ לחזור, כיון דבעיר ההיא
צריכי מטר, וכ"ש דהארץ בכללה צריכה מטר. וכן ראיתי שכתב הרב שיירי, ע"ש
ודוק בדבריו. וכן כתבו משם מהרח"ש בתשובה ח"ג סי' ג' [ועמ"ש
הפר"ח ודוק]ג.
ה. בן חוצה לארץ הנמצא בארץ ישראל, ובן ארץ ישראל הנמצא
בחוצה לארץ, כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה. וטעמא, דבן חוצה לארץ הנמצא בארץ
ישראל הוא צריך לחיי שעה באותם הימים עמהם. ובן ארץ ישראל הנמצא בחוצה לארץ, הוא
יחיד בחוצה לארץ ואין היחיד שואל. …
ו. בן ארץ ישראל הנמצא בעירו בז' מרחשון, ושאל כמנהג ארץ
ישראל בו ביום, ואח"כ יצא ובא לחוצה לארץ בימים מועטים, ואכתי פשו ימים רבים
עד יום ס' אחר התקופה, נראה לי דכיון דכבר התחיל לשאול מז' במרחשון הן בעודנו בארץ
ישראל, יהי לו מושך מנהגו, וישאל כבני ארץ ישראל, דלא ליהוי כחוכא ואיטלולאו.
ז. בן ארץ ישראל שיצא קודם ז' בחשון מארץ ישראל, ובז' בחשון
הוא בתחום חוצה לארץ, ועודנו בדרך, נ"ל דישאל כבני חוצה לארץ, אף דאכתי לא
מטא לעיר, ולא דמי לערב פסח וכיוצא, דאינו נוהג כבני מקום שהלך לשם עד בואו לישוב,
דיש לחלק ביניהם כמבוארז.
ח. בן ארץ ישראל שהיה נוהג כהרדב"ז דפסק שאם דעתו
לחזור בזמן שאלה, או יש לו אשה ובנים בארץ, דשואל מז' בחשון אף בחוצה לארץ. ובתוך
זמן זה בהיותו בחוצה לארץ לא הוה אדעתיה, ונעשה יום אחד שליח ציבור, נראה דבלחש
ישאל כמנהג ארץ ישראל, ובחזרה יזכיר טל כמנהג חוצה לארץ. ויש להביא ראיה
ממ"ש הרב ט"ז בסימן זה (ס"ק ב) דיחידים הצריכים מטר ישאלו בלחש
בשומע תפלה, ובחזרה לא ישאלו, ע"ש. ועוד יש להביא ראיה ממ"ש הרב מגן
אברהם סי' תקס"ו (ס"ק ז) דש"ץ שאינו מתענה ועבר לפני התיבה יאמר
ענינו. וע"ש בטור. וכל שכן הכא שהוא נמנע מלהזכיר בשב ואל תעשה, וחזרה שחוזר
הוא בשביל הצבור, דפשיטא דיאמר בחזרה כחוצה לארץ. נ"לח.
12.ערוך השולחן אורח חיים הלכות תפילה סימן קיז סעיף ד
ואנן בני חו"ל בתר בני בבל גררינן כמו בכל הדינים ואף
ע"ג דלכאורה אין זה ענין לדינים וכבר כתב הרמב"ם בפי' המשנה בתענית שם
דהדבר תלוי במדינות בהזמן שצריכין למטר וא"כ ברוב מדינות אייראפא שזורעין אחר
הפסח היה לנו לומר טל ומטר בקיץ והרי בחורף אין אנו צריכים למטר כלל וכבר האריך הרא"ש בתשו' בזה ולא דמי ליחידים הצריכים למטר שאומרים בשומע
תפלה כמו שיתבאר דלאו יחידים אנן אלא מדינות גדולות מ"מ כתב הרא"ש
בעצמו שלא נתקבלו דבריו כלל ע"ש וכאלו יצא בת קול לעשות כבני בבל וכן מבואר
מדברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ב שלא כתב כמ"ש בפי' המשנה ע"ש
וכך סתמו רבותינו בעלי הש"ע וכן הלכה וכל המפקפק בזה ראוי לעונש ועד
מתי שואלין עד עיו"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול [עמג"א
סק"ב]:
13.שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן עד
בני א"י אם יש להם אשה ובנים בא"י אעפ"י
שאין דעתו לחזור בזמן הגשמים שואל כבני א"י מוהריק"ש ז"ל [עי' באה"ט או"ח סי' קי"ז ס"ק
ד']:
14.שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן נו
+/מתוכן הענינים/ לרמ"ז
פרענקיל, ניו זילאנד+ שאלה והזכרת - גשמים במדינות שהקיץ מתחיל בחג הסוכות.
שאלה: אנו תושבי זילאנדיא החדשה שהיא בחלק הדרומי של כדור
הארץ ומשונה אצלנו זמני הקיץ והחורף משל מדינות אירופה, כי הקיץ מתחיל מימי חג
הסוכות והחורף מתחיל מחג הפסח ואילך, ואנו מזכירים גשם אחרי הסוכות כמו בארץ
ישראל. אבל לענין שאלת הגשמים אנו מסופקים אימתי לומר ותן טל ומטר.
תשובה: שאלה מעין זה נמצאת
בתשובת הרא"ש (כלל ד אות י), ודעת הרא"ש היא כי במדינה כזאת יאמרו אחרי
הפסח ותן טל ומטר, אבל הוא בעצמו אומר, אע"פ שכן דעתו אבל דבריו בזה לא
נתקבלו. והב"י כתב נהי דלכתחילה לא קיי"ל כוותיה כיון שנתפשט בתפוצות
ישראל דלא כוותיה, מ"מ בדיעבד אם יחיד טעה ושאל מטר בברכת השנים אינו מחויב
לחזור ולהתפלל אלא בתורת נדבה, וכן הסכימו האחרונים.
ולכן במדינת ניו זילאנד אל תשנו ממנהג ישראל בכל התפוצות
שאחרי סוכות תאמרו ותן טל ומטר ואחרי הפסח תאמרו ותן ברכה ולא ותן טל ומטר, וכן לא
תזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם כמבואר בשו"ע (סימן קיז), וכן הוא בערוך השלחן
(ולא כמו שכתבתם שבעל ערוך השלחן פסק שיש לומר אחרי סוכות ותן ברכה ואחרי פסח ותן
טל ומטר), וכתב עוד שכל המפקפק בזה ראוי לעונש, ורק אם יחיד טעה ואמר אחרי הפסח
ותן טל ומטר אינו חוזר כי לענין בדיעבד חוששין לדעת הרא"ש ואין מחזירין אותו.
15.ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קיז
בן ארץ ישראל בחוץ לארץ או להיפוך עי' פר"ח
אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו לחזור אחר שנה שואל כמקום שהוא שם
אעפ"י שיש לו אשה ובנים בביתו:
16.ספר פרי חדש על או"ח - סימן קיז
(ב) כני א"י שבאו לח"ל אם דעתו לחזור בזמן שאלת הגשמים שואל כבני
א"י ואם יש לו אשה ובנים בא"י אע"פ שאין דעתו לחזור בזמן גשמים
שואל כבני א"י.
17.שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן כח
בן חו"ל הלומד בא"י וחזר לחו"ל אחר ז'
מרחשון כיצד יתנהג בשאלת מטר
...ברם בבן
חו"ל שהתחיל בא"י ויצא משם אף שדעתו לחזור בתוך ס' יום כיון דעדיין לא
החליט להשתקע בא"י א"כ מיד שיצא מא"י יפסיק מלומר והטעם נראה דהרי
גם כל זמן שהוא בא"י ששואל אינו אלא מפני שהוא משתתף עם הציבור וגם הוא צריך
לה כעת וזה אינו אלא כל זמן שהוא שם אבל מיד שיצא משם הרי אין הוא צריך עוד לגשמים
וגם ל"ל מטעם דמשתתף עם הציבור א"כ ל"ל שום טעם לשאול כבני
א"י כ"ז שהוא בחו"ל ומיד שיחזור יתחיל לשאול עוד הפעם משום שהוא
צריך לה שוב מצאתי שבס' פתח הדבור ח"ב בשם תש' באר מים חיים למהרש"ו
כתב כן הביאו בשי"ת יין הטוב א"ח סי' ל"ה וראיתי לקצת אחרונים
שרצו לנטות מדברי רבותינו ורצו לחדש לומר בשומע תפילה ולהוסיף תיבות בברכת השנים
ולגרוע ואין דעתי העניה נוחה לשנות ממטבע שטבעו חכמים בשום מקום וכ"ש במקומות
שאמרו שאם ישנה חייב לחזור ולהתפלל ולכן שב ואל תעשה עדיף והמשנה ידו על התחתונה
ועיין עוד שו"ת שדה הארץ ח"ג א"ח סי' י"ג ובשו"ת דבר
יוסף שווארץ סי' ד' ובכמה ספרי האחרונים המציינים להלכה זו ואין הזמן גרמא לאסוף
גורנא מכולהו.
