Twitter

Thursday, December 19, 2013

Sources - Parashat Shmot "A Sign of Redemption"

פרשת שמות התשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                       Rabbi Ari Kahn                      
Israel Center                                                                                                     Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                       http://arikahn.blogspot.com

1.    שמות פרק ג, טז-יט
(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה־נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ:

2.    שמות פרק ד, כט-לא
(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת־כָּל־זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד ה' אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

3.    רש"י שמות פרק ג פסוק יח
(יח) ושמעו לקלך - מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) ואלהים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד אלהים אתכם:

4.     הדר זקנים שמות פרק ג
(יח) ושמעו לקולך. פ"ה סימן זה מסור בידם מיעקב סימן דפק"ד. ולא דק. שלא מצינו שאמ' יעקב להם בלשון פק"וד אלא והשיב אתכם:

5.    דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרק ג
(יח) ושמעו לקולך. פרש"י שכבר סימן מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה דפקוד יפקוד יהיו נגאלין. ויש מקשים שלא מצינו שאמר יעקב לשון זה דפקוד יפקוד ולמאי דפרש"י בפרשת ויחי ניחא:

6.    בראשית פרק נ, כד
(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה:

7.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת שמות פרק ג סימן טז
פקד פקדתי אתכם. זה המטבע שטבע להם יוסף הצדיק, דכתיב פקד יפקוד אלהים אתכם (בראשית נ כה):

8.    ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) שמות פרק ג
(יח) ושמעו לקולך מאליהן וכו' עד יעקב אמר ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף אמר פקוד יפקוד אתכם. קשה שלא מצינו שיעקב אמ' לשון פקידה והאיך אמ' רש"י בכאן יעקב אמר ואלהים פקד יפקד י"ל שבסוף פרשת ויחי כתו' שיוסף אמ' שני פעמים לשון פקידה שכתו' ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקוד יפקוד אתכם ואח"כ כתי' וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם. ופי' הפסוק הראשון הוא כלומ' ויעקב אבי אמר ואלהים פקוד יפקד אתכם והפסוק השני אמר יוסף על עצמו מהר"ר:

9.    רמב"ן שמות פרק ג
(יח) ושמעו לקולך - מאליהן, מכיון שתאמר להם לשון זה מיד ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף, שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (שם כה). לשון רש"י. אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקוד, להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו. ובאלה שמות רבה (ג יא) מיד ושמעו לקולך, למה, שמסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת. זה לשונם באגדה זו. ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם. ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם:
אבל במקום אחר מצאתי שם (בשמו"ר ה א) אמר ר' חמא ברבי חנינא, בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו. למה, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להם המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרם לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (להלן ד לא) ויאמן העם. וכונתם "שיוסף מסרה ללוי" לומר שיעקב גלה סודו ליוסף באהבתו אותו, בו בלשון השביע יוסף לאחיו כלם, וגלה ללוי כי הוא אמר להם כלשון הזה מפני המסורת שבידו מאביו, וצוה שיהיה הדבר סוד:

10. ר' חיים פלטיאל שמות פרשת שמות פרק ג פסוק טז
(טז) פקד פקדתי. פי' סימן זה מסור בידם שבלשון זה נגאלים, יוסף אמר פקד יפקוד אלהים אתכם, כי פק[ו]ד שהוא ק"ץ יחסר לכם מד' מאות שנה ולשון יפקוד כמו לא נפקד ממנו איש, וזהו שאמר ושמעו לקולך, לפי שיש להם כבר סימן זה באבותיהם. וא"ת והיכן אמר יעקב פקוד יפקוד, וי"ל בסוף פרשה ויחי אמר יוסף ב' פעמים פקוד יפקוד אחר דיבור יעקב שאמר לו, והיינו דפרש"י כאן יעקב אמר אלהים פקוד יפקד ויוסף אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם.

11. הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק כד
(כד) ואלהים פקד יפקד. כלו' כמנין פקו"ד יחסר הבורא ממנין שני גלותכם. נתנבא עליהם שלא יהיו במצרים רק רד"ו שנים נמצא שדילג ממנין ארבע מאות מנין פקו"ד ולשון יפקוד כמו ולא נפקד ממנו איש. וקשה דבספרים כתיב פקד חסר וא"ו. וי"ל שמא יש אם למקרא וקרינן פקד (בחולם) ולא פקד (בקמץ):

12. שמות פרק יג, יט
(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:

13. בראשית פרק מח, כא
(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם:
14. בראשית פרק מו, א-ד
(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ:

15. דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מז
(ל) אנכי אעשה כדבריך. מדרש כשם שאתה מצוני כך אני מצוה לאחי בשעת מיתתי להעלותי מכאן וכן מצינו שאמר לאחיו פקד יפקד אלהים אתכם וכו'. ונ"ל דלהא ניחא הא דפרש"י בואלה שמות שסימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה דפקוד יפקוד יהיו נגאלים שהרי מצינו שיוסף אמר בפי' פקוד יפקוד אלהים אתכם ואמר הכא שיוסף אמר שיעשה כדברי יעקב ואם כן גם יעקב אמר בצוואה פקוד יפקוד אלהים אתכם:

16. רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק ג פסוק טז
(טז) פקד פקדתי אתכם. שתי פקידות האחת לישראל, והשניה לשכינה שירדה עם יעקב אבינו ע"ה למצרים שהיה עמהם בצרה, והיא הה"א הנרמזת בפסוק: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו, ד), וכמו שכתבתי שם, והיא כנסת ישראל הנקראת בכתוב: "צעקת בני ישראל" (שמות ג, ט), וזהו שאמר: "אתכם ואת העשוי לכם במצרים", כלומר אתכם ואות ה"א שהיא בצער עמכם במצרים, ולשון עשוי מלשון: "הנני עושה את כל מעניך" (צפניה ג, יט), כלומר מצטער על צרתכם, והבן זה. עוד יש לפרש ב' פקידות האחת במדת רחמים על ישראל, ומזה אמר הכתוב: "פקדתי אתכם", והשנית במדת הדין על המצריים, על מה שעשו להם במצרים, ומזה אמר ואת העשוי לכם במצרים, כי כן הבטיח לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בראשית טו, יד).

17. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק נ סימן כד
כד) ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקוד אתכם. אמר להם סימן זה יהא מסור לכם, כל מי שיבא להוציא אתכם ממצרים, אם יאמר לכם בלשון הזה האמינו לו, וכן הוא אומר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג טז), מיד ויאמן העם, לפי שכל אותיות הכפולות סימני גאולה הם: כ"ך נרמז לאברהם אבינו, לך לך (בראשית יב א): מ"ם נרמז ליצחק, וארבה אותך במאד מאד (שם יז ב): נ"ן נרמז ליעקב, הצילני נא (שם לב יב): פ"ף נרמז ליוסף, פקוד יפקוד, צ"ץ נרמז למשיח, צמח צדיק (ירמיה כג ה), והקב"ה יצמיח ישועתו, לעדתו תאיבי ישעו וצדקתו, וכשם שפקד הקדוש ברוך הוא את אבותינו והוציאם ממצרים, כן יפקדנו לרחמים, כענין שנאמר זכרני ה' ברצון עמך ופקדני בישועתך (תהלים קו ד):

18. פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מז
ר' יוחנן בן זכאי פתח ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, אמ' אברהם לפני הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ רבון כל העולמים הן לי לא נתת זרע ואתה אומ' אלי לזרעך נתתי את הארץ הזאת, במה אדע כי אירשנה, אמ' לו הב"ה אברהם כל העולם כלו בדברי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי אלא אתה אומ' במה אדע כי אירשנה חייך שני פעמים ידוע תדע, שנ' ויאמר לאברם ידוע תדע, ר' אלעזר בן עזריה אומ' והלא לא ישבו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים, תדע לך שהוא כן בא וראה כשירד יוסף למצרים היה בן שבע עשרה שנה ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבעה שני שבע ושני שנים רעב עד שלא ירד יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב, הרי תשעה ושלשים שנה, ולוי בן יעקב היה גדול מיוסף שש שנים, ובירידתו למצרים היה בן חמש וארבעים שנה, ושני חייו במצרים שתים ותשעים שנה הרי כלם מאה ושלשים ושבע שנה, חיי לוי היו שלשים ומאת שנה, ובירידתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו, שנ' ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי, ובת מאה ושלשים שנה ילדה את משה, ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה הרי כלם מאתים ועשר שנים, וכאן הוא אומ' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אמ' ר' אלעזר בן ערך לא אמ' לו הב"ה לאברהם אלא משעה שהיה לו זרע, שנ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה, …. ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' לך לך מארצך, מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' לך מעמנו, נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי, פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' פקוד פקדתי, צד"י צד"י בו עתיד הב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם, שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם, ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו,

19. בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 262
נ, כד ואלהים פקד יפקוד אתכם. א"ל יוסף לאחיו סימן זה יהא מסור בידכם שאברהם מסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב אבי ואבי מסרו לי בשעת מיתתו, שנאמר [ויאמר] ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וגו' והשיב אתכם וגו' (מ"ח כ"א), מלמד שהודיעו סימן הגאולה, (ועתה) [ומתי] הגיע קצה. באו ולמדו כל נביא וגואל שיבא לכם ויאמר הגיעה עת גאולתכם ואומר בלשון פקודה מוכפלת, דעו שהוא גואל של אמת ועל ידו אתם נגאלין מן הארץ הזאת. ומנין אתה אומר שזה סימן של פקידה מוכפלת מסר יעקב ליוסף בעת פטירתו, הנה אנכי מת, (הנה) אנכי מת בג"ש.

20. בראשית פרק כא, א-ב
(א) וַה' פָּקַד אֶת־שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:

21. שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ
פקד יפקד. היינו דאמרינן מנצפ"ך צופים אמרום. כ"ף גאולה לאברהם, דכתיב לך לך (בראשית יב א). מ' גאולה ליצחק, דכתיב לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז). נו"ן גאולה ליעקב, דכתיב הצילני נא (שם לב יב). פ' גאולה לישראל במצרים, דכתיב כי פקד פקדתי אתכם (שמות ג טז). צדי"ק גאולה לנו בימות המשיח, דכתיב והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל (ירמיה כג ה):

22. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) דורשי רשומות עמוד 96
ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקוד יפקוד אתכם, דורשי רשומות אומרים מסורת היה בידיהן שמי שבא ואמר להן פקוד פקדתי אתכם הוא יגאל אתכם (מדרש הגדול צד תשס"ט).


Sunday, December 15, 2013

Audio and Essays Parashat Shmot

Audio and Essays Parashat Shmot

New Echoes of Eden Project:

Audio shiurim

A new King - who Forgot Yosef (5772)

Recreating The World
http://rabbiarikahn.com/audio?id=379

Regaining Innocence
http://rabbiarikahn.com/audio?id=380

Shmot Moshes Delay Vaeira Burning Bush
http://rabbiarikahn.com/audio?id=381

Straw (advanced)
http://rabbiarikahn.com/audio?id=383

Straw (basic)
http://rabbiarikahn.com/audio?id=384

The Development Of Moshe
http://rabbiarikahn.com/audio?id=389

The Leadership Of Moshe
http://rabbiarikahn.com/audio?id=394

Shmot - a Brief Overview What Is FREEDOM
http://rabbiarikahn.com/audio?id=404

Why Moshe Was Chosen
http://rabbiarikahn.com/audio?id=406

Sefer Shmot and the Confusing Chronology
http://rabbiarikahn.com/audio?id=414

Who Forgot - and Who Remembered Yosef? (5773)
http://rabbiarikahn.com/audio?id=430

The Metamorphosis of Moshe
http://rabbiarikahn.com/audio?id=475

The Choice of Moshe as Leader
http://rabbiarikahn.com/audio?id=476

Haftorah

Essays:
Moshe: The Emergence of a Leader
http://rabbiarikahn.com/writing?id=6

Collecting Straw
http://rabbiarikahn.com/writing?id=67

Born to Lead
http://rabbiarikahn.com/writing?id=68

Fathers and Sons
http://rabbiarikahn.com/writing?id=69

Moses' Stop
http://rabbiarikahn.com/writing?id=70




For a more in-depth analysis see:

Sunday, December 8, 2013

חלק-גלאט

חלק-גלאט

הרב ארי דוד קאהן                                                                          Adk1010@gmail.com

1.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות טריפות סימן לט סעיף יג
כה] יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה <טז> בזריזות בלא רפיון ידים, ואם נתפרקה שום סרכא כשמכניס הבודק ידו, מוציא הריאה לחוץ ובודקה, אם היא סרכא ימצא ראשה בריאה או בדופן; ואם לאו, רירא היא וכשרה; ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה' מרבים. הגה: לג כו] ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן לד כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא (יג) ריר בעלמא (מהרי"ו וכל בו), ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות כז] הבודק ירא אלהים לה שיודע <יז> ליזהר למעך בנחת שלא (יד) ינתק בכח. ...עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות לח גדיים וטלאים (מצא כתוב) ועגלים הרכים, ולא למעך בהם כלל, כי יש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת (טו) על ידי מיעוך.

2.    ש"ך יורה דעה סימן לט ס"ק לג
לג ויש מתירין כו' - וז"ל מהרש"ל פא"ט סימן כ"ה והמנהג בכל אשכנז למעך הסרכות באצבעות אף שהרשב"א כתב שבזה לא שמענו מחכמים בשום מקום וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל, כך הוא לפי דעתו אבל לא שמעתי אינו ראיה ודברי מתירין אני אומר עליהם ברוך שבחר בהם ובדבריהם כי מושג בשכל וחוש שכך היא כו' וכן מאחר שכתב הרא"ש שנוהגין בכל ארץ אשכנז דכל סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק הריאה אמרי' דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא שנתפשט מלחות הריאה וכשרה והסירכא אם ימעך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא מתחזקת עכ"ל אלמא שאם מנתק בכך שהיא כשרה אכן שמעתי שמקצת קהלות שאינם בני תורה לוקחים סמרטוט עבה וממעכים בה בודאי אנשים כאלו מאכילים טריפות לישראל להדיא וראוי להזהיר הטבחים שלא ימעכו כ"כ בחזקה אלא לגלגל בין האצבעות וקצת בדרך המיעוט עכ"ל מהרש"ל ... ועוד הביא בב"י פוסקים המקילים בזה ע"ש:

3.    שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן ג
נשאלתי מאדם ירא שמים, בהיות שלפי מנהגינו בארצנו הקדושה אין אנו אוכלים מבשר בהמה אלא אם כן הוא בשר חלק (גלאט), בלי חשש סירכות כלל, וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, והנה הוזמן לסעודת מצוה שעורך אחד ממשפחתו, שקונה סתם בשר כשר מן השוק, אם רשאי לאכול שם מפני כבוד משפחה מבלי לחקור אם הבשר חלק, או לא.
א. פתח דברי יאיר להודיע בקיצור נמרץ חומר הענין, כי בעוה"ר כמעט שנשתכח הדבר גם מאנשים החרדים לדבר ה', והמדקדקים במצות, ואילו כאן מחוסר ידיעה פשתה המספחת לאכול סתם בשר כשר, שהוא בחזקת שהוכשר ע"י מיעוך ומשמוש הסירכות או קילוף בצפורן וכיו"ב, ואינם נזהרים לדרוש מהקצב אך ורק בשר שחתום עליו חלק או גלאט, וכגון דא מצוה רבה לאודועי, ובפרט לדידן הספרדים ועדות המזרח דנקטינן בתר שפולי גלימיה דמרן ז"ל, שכל הפורש ממנו כפורש מן החיים. ובתשובת הרשב"א (סי' שד), נשאל, אם מותר למשמש באצבעותיו בסירכא שנמצאת במקום שאסרו חכמים, לראות אם תהיה נימוחה ואז נכשיר אותה, או לא, והשיב, דבר זה צריכים להתרחק ממנו הרבה, ואנו גערנו מאד במי שעושה כן, ואם יעשה אחד בינינו כדבר הזה אנו מסלקים אותו מן השחיטה לאחר התראה, לפי שאין עיקר ויסוד לזה בתלמוד, וכי אין סירכא אלא אם היא כעבות העגלה? או איזה שיעור נקבע לדבר, ויש משמוש אצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו בכך, סוף דבר אין להקל בזה בשום צד כלל. ע"כ. וכ"כ הרשב"ץ בס' יבין שמועה (די"ט רע"ב) בשם הרשב"א, ושכל העושה כן כאילו מאכיל טרפות לישראל. וכ"כ בארחות חיים ח"ב (עמוד תיג). ובכל בו (סי' קא דקט"ז ע"ב). ע"ש. וכ"פ הטוש"ע (סי' לט ס"י), שכל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסירכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה, ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טרפות לישראל. ע"כ. אך הרמ"א (שם סי"ג) כ', ויש מתירין למשמש בסירכות ולמעך בהן, ואומרים שסירכא אם ימעך בה אדם כל היום לא תנתק, ולכן כ"מ שתתמעך תולין להקל שאין זו סירכא אלא ריר בעלמא, ואע"פ שקולא גדולה היא, כבר נהגו כן במדינות הללו ואין למחות בידם. ע"כ. (וע"ע בהרא"ש פרק אלו טרפות סי' יד, ובמאירי חולין מו דף פה ע"א מהספר, ובארחות חיים שם בשם ה"ר דוד בן לוי, בעל המכתם). ובביאורי הגר"א שם העיר ע"ז מתשובת הרשב"א הנ"ל, ומוכח דס"ל להחמיר. וכ"כ בשאלתות שבסוף ס' מעשה רב (סי' פ), שיש להחמיר בזה בביתו אף בכלים, (וח"ו למעך הסירכות במקום שלא נהגו בכך). ע"ש. והנה גם הרמ"א הזהיר שלא למעך בכח, כי אם בנחת, שלא ינתק הסירכות. ע"ש. (וכ"ה במאירי שם). וכ' השל"ה (בשער האותיות ד"נ ע"ד), בענין מיעוך ומשמוש בסירכא שנתפשט הנגע בהרבה מדינות בחו"ל להקל בזה, כבר כ' הרשב"א שהעושים כן כאילו מאכילין טרפות לישראל וכ"כ רבינו ירוחם בשם ר"ת וגדולי האחרונים, ואף שמובן מד' הרמ"א ביו"ד סי' לט שאין הדבר כשר, מ"מ לא מיחה, כי כן דרכו שלא לסתור מנהג שנהגו בו. אמנם קנאת ה' צבאות תעשה זאת לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, כי אפי' בנענוע הריאה שהורה מר יעקב גאון, רבו החולקים עליו. (ע' בב"י שם). ואתם הבנים בני, הנני מצוה אתכם שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך, ולא תקנו בשר מהטבח עד שתדרשו ותחקרו אחר זה. וכן מנהג יושבי ארץ ישראל וכל תפוצות ישראל היושבים במלכות תוגרמא להטריף. ע"כ. והחכמת אדם בס' שערי צדק (שער משפטי הארץ פרק יא סי' כו), כ', בדין מיעוך הסירכות, שבארץ ישראל הולכים אחר פסק הש"ע שאסור למעך, ובני האשכנזים נהגו אחר הרמ"א, בכגון זה כייפינן לאשכנזים שינהגו כמו הספרדים, משום בל תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות. והסביר בבינת אדם, משום דא"י אתריה דהרמב"ם והש"ע, והרי אף בחו"ל צווחין ככרוכיא על מיעוך הסירכות, ומי יתן שיוכלו לבטל המנהג הרע הזה, וא"כ איך יעלה על הדעת לנהוג קולא זאת בא"י. ומן הראוי שכל החכמים יתקבצו לגדור גדר לבל ישמע עוד כזאת, ולהתרות בשוחטים ע"ז, ואם לא ישמעו יצוו לרודפם ולהבדילם מקהל ה' עד שיקבלו. ותע"ב. ע"כ. אתה הראת לדעת כמה החמירו גדולי ישראל בזה והגדילו המדורה לרדוף את השוחטים המקילים בזה שמאכילים טרפות לישראל. והן עתה מה נדבר ומה נצטדק כי אין פוצה פה ומצפצף נגד המקילים בזה, עד שמרעה אל רעה יצאו להתיר מיעוך ומשמוש בכח גדול ויד חזקה, וקילוף בצפורן, וכבר כ' הגאון תורת יקותיאל (סי' לט סק"ו), כי עתה רבתה המספחת להסיר הסירכות שלא כדת של תורה, וכל אחד מהשוחטים תולה קלקלתו ברבותיו, ותמה אני מאד על חכמי הדור, מדוע שרים עצרו במלין, ובפרט באיסורא דאורייתא, ולפע"ד הם מאכילים טרפות לישראל, וצריך להתרחק אף מהכלים שלהם, שלא היקל רמ"א אלא בנימוח ע"י משמוש בנחת וכו'. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' חיים מוואלוזין בשו"ת חוט המשולש (סי' כ), כי הן עתה פשתה המספחת שמקלפין הסירכא מעל הריאה בצפורן עזה, אשר ההיתר פורח באויר, באין אפי' מקל להסתמך עליו. ע"ש. וע"ע בדרכי תשובה (סי' לט ס"ק תמז). והנה ידוע מ"ש בתשובה מאהבה ח"ג (סי' שכ) בשם רבינו הגאון מהר"י לנדא זצ"ל, בעל נודע ביהודה, כי הנה ברוב השלחן ערוך דעת מרן המחבר להקל, והרמ"א מן המחמירים, ולענין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מיקל, והלואי שהיו חכמי ישראל מסכימים להיפך, (כלומר: שיסכימו לפסוק בכל מקום כד' מרן המחבר). כי רבו המכשולים בעוה"ר ע"י קולא זו, מה שאין כן בכל הקולות שזכר מרן המחבר הש"ע, אלא שכבר קבלנו הוראות הרמ"א. ע"כ. ובאמת שהיה מן הדין שעכ"פ בא"י שמרן הב"י הוא מרא דאתרא, וגם האשכנזים בדורות הקודמים נהגו בזה כדבריו, כמ"ש השל"ה הנ"ל, להמשיך גם בדורות אלו באיסור זה למנוע מיעוך ומשמוש, ומכ"ש קילוף בצפורן וכיו"ב. ואפילו בעיר שרוב תושביה כיום אשכנזים, כל שתושביה נהגו מתחלה להחמיר, קמא קמא דמטי להו מארצות אשכנז עליו לנהוג כמנהג א"י, וכמ"ש מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב), שעיר שבאו לדור בה ספרדים ואשכנזים, והספרדים היו מרובים על האשכנזים, והיה על האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר, מאחר שאין דעתם לחזור, וכן עשו, הגם שאח"כ נתרבו האשכנזים על הספרדים, צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים גם להקל, לפי שהאשכנזים הראשונים בטלו לגבי הספרדים אשר קדמו להם, והוו להו כאילו כולהו ספרדים, והאשכנזים הבאים אח"כ בטלים לגבייהו, ועפ"ז נתבאר דפשיטא יותר מכביעתא בכותחא שהאשכנזים שבנ"ד רשאים לאכול מבדיקת הספרדים בעיר ההיא, ולא עוד אלא שאם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים, מפני הלעז ומפני המחלוקת. ע"כ. הן אמת שמרן עצמו בשו"ת אבקת רוכל (סי' לב), פסק, אודות עיר אחת שיש בה קהלות שנוהגים כדברי הרמב"ם בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור, ורבו הקהלות באותה העיר שנוהגים כהרא"ש וזולתו, שאין הרוב יכולים לכוף המיעוט שנוהגים כהרמב"ם לנהוג כמותם
... ומה מאד תמיהני על הגרא"י קוק ז"ל באגרות ראיה (סי' תריא) שכ', שיש להזהיר ולהודיע לבל יקנו האשכנזים בא"י בשר משחיטת הספרדים, מפני חילוקי ההוראות, ...כי עינינו רואות וכלות כל היום בענין אכילת הבשר, שזה כמה פעמים נתפרסמו מודעות על ידינו וכרוזא קרי בחיל, שאף אחד מהספרדים לא יקח בשר מאחינו האשכנזים, מפני שאנו קבלנו הוראות מרן הש"ע, שהורה שכל המיקל במיעוך ומשמוש בסירכות הריאה כאילו מאכיל טרפות לישראל, ורק הרמ"א התיר לדידהו בזה, אולם אנו איכה נוכל לעבור ע"ד מרן הש"ע בידים לאכול מילתא דאיסורא, כאילו אוכל טריפה ח"ו. וידוע מ"ש החיד"א בשם הגדולים שהעושה כקולת הרמ"א נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, צריך כפרה ותשובה ע"ז. (ועוד האריך להתמרמר ע"ז בדברים היוצאים מלב טהור). ע"ש. והגאון הראש"ל יש"א ברכה בשו"ת שמחה לאיש (חאו"ח סי' ג) בד"ה הראת לדעת, ג"כ קרא תגר על איזה יחידים מן הספרדים שאוכלים מבשר שחיטת האשכנזים שנוהגים נגד חומרות מרן שקבלנו הוראותיו. ע"ש. אשר על כן כל אשר נגע אלהים בלבו צריך להזהר בדבר מאד לבל יכשל באיסור טרפות לד' מרן ז"ל, ומצוה רבה וחובה קדושה על התלמידי חכמים הספרדים שבדור לעורר את העם על כך בדרשותיהם, ולהודיעם לבל יאכלו בשר שאין עליו חותמת: חלק או: גלאט. כי גם השרידים אשר ה' קורא מאחינו האשכנזים נזהרים מאד בזה, וכ"ש לדידן. וכ"כ בכף החיים יו"ד (סימן לט ס"ק רכא רכב). וע"ש. וכבר דרשתי ברבים ע"ז בס"ד, ודברי עשו פירות, וכיום יש הרבה מהחברים המקשיבים לקולי שנזהרים בזה, ה' יזכנו להחזיר עטרה ליושנה, ומלאה הארץ דעה את ה'.
ב. ניהדר אנפין לנ"ד, כי הנה בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סי' שכ) נשאל, אודות ספרדים שהולכים לערי אשכנז, אם יכולים לאכול משחיטתן, .... אבל בסתם בשר כשר הנאכל באותן מקומות נראה פשוט שאין להחמיר מספק פן נמצאת ריעותא באותה בהמה, כיון שעיקר בדיקת הריאה מדרבנן, ואם בא כלב או גוי ונטלה והלך לו הבהמה מותרת, ואין חוששים לומר שמא נקובה או סרוכה היתה. וכמו שפסק מרן בש"ע (סי' לט ס"ב). וכ"ש היכא דאיכא ספק ספיקא, שמא לא היתה ריעותא, ושמא הלכה כד' המכשירים. עכת"ד. וכ"כ בשאילתות שבסוף ס' מעשה רב (סי' פ) שבדרך או באכסניא אין לחקור בדבר הסירכות, משום דהו"ל כניטלה הריאה. ע"כ. ולכאורה יש להקשות ממ"ש בפסחים (ד) המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או לא, למאי נפקא מינה, לישייליה...ועכ"פ נראה דבנ"ד שכבר נבדקה והוכשרה ע"י מומחים והובאה לביתו של אדם המוחזק בכשרות, א"צ לברר יותר, מטעם ספק ספיקא, דשמא לא היתה כאן שום סירכא, ושמא הלכה כד' המכשירים. וכמ"ש הרב דבר שמואל הנ"ל. [וגם בזה"ז שנהגו קולא יתרה לקלוף הסירכא מעל הריאה ולבדוק ע"י פושרים, יש ס"ס הנ"ל, ... ומה גם דבנ"ד פעמים רבות שגם הבעה"ב לא ידע מטיב כשרות הבשר אם הוא חלק (גלאט) או לא, עד שיברר אצל בעל האיטליז. ויש בזה משום כבוד הבריות אם ימנע מלאכול שם. וגם במקרים רבים חשש איבה ומחלוקת. ומש"ה שפיר סמכינן על הס"ס הנ"ל להקל. ומכללן של דברים אנו למדים שאין לחוש ג"כ משום פליטת הכלים, שהרי קי"ל (בסימן קכב ס"ז) שכשם שסתם כלי גוים אינם בני יומן, כך סתם כלים של ישראל אינם בני יומן. ואמנם ראיתי בשו"ת באר שבע (סי' ל) שכ', שיש חילוק גדול בין סתם כלים שלנו לסתם כלי עכו"ם, דבכלים שלנו אם בעל הכלי לפנינו צריך לשאול את פיו אם הוא בן יומו, דכל היכא דאפשר לברר ע"י שאלה מבררינן, ...והואיל ונתבאר בדברינו לעיל דבס"ס א"צ לברר כלל, ולא דמי לחזקת בדוק, לפ"ז א"צ לשאול כלל אם הכלי בן יומו. וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' רצו), שנשאל אודות מה שהחמירו קצת חכמים שלא לאכול משחיטת אחד מן השוחטים דמתא מפני שיצאה טרפה מתחת ידו, וכשמזמין אותם אחד מבעלי בתים חוששים אפי' לגיעולי הכלים, והשיב, שאין לחוש לזה כלל, כיון שרוב טבחי העיר כשרים, וסתם כלים אינם בני יומן, והו"ל נטל"פ וכו'. ועוד שהרי י"ל בזה לא ישנה אדם מפני המחלוקת. ע"ש. וכן ראיתי להכנה"ג (בהגה"ט אות יג) שהביא דברי הבאר שבע הנ"ל, וכ' שמדברי הרדב"ז הנ"ל מוכח להדיא שא"צ לשאול את פיו. ושכן הסכים הרב משא מלך (ח"ז חקירה י) שא"צ לשאלו. ע"ש. וע' בפר"ח (סי' תצו ס"ק כג - כד) ע"ש. והן אמת דהפר"ח (סימן קכב סק"ו) הביא דברי הבאר שבע הנ"ל להלכה, וזה כסותר דברי עצמו שסובר דבס"ס א"צ לברר. וכנ"ל. (וע' ערך השלחן יו"ד (שם ס"ק יד). ודו"ק). וע' בשו"ת בעי חיי (חיו"ד סי' ח) שכ' להתיר הכלים של המקילים במיעוך ומשמוש להנוהגים להחמיר כשהוזמנו לבית המקילים. ע"ש. וע' בגילוי דעת למהרש"ם (בפתיחה לה' טריפות אות מו). ע"ש. וע' בשו"ת אהל יוסף (חיו"ד סי' ט) שכ' בפשיטות להקל בכלים. (ויובא להלן בסמוך). וכ"כ בשו"ת יש מאין (חיו"ד סי' ח). ע"ש. (וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א ס"ס עג). וכן עיקר. ודו"ק.
ג. ועינא דשפיר חזי בשו"ת דבר משה ח"א (חיו"ד סי' לד) שנשאל בדבר הבחורים הבאים לשם מעיר קורפו ללמוד תורה, ובעיר קורפו נהגו שלא לאכול בשר בנפיחה, ושם נהגו היתר, אם רשאים להקל אע"פ שדעתם לחזור לעירם, והשיב, שאע"פ שלכאורה נראה שצריכים לנהוג כחומרי מקום שיצאו משם, מ"מ יש להקל, שי"ל שלא נהגו מעיקרא איסור אלא במקומם, ... וע"ע להגאון שואל ומשיב קמא (ח"ב סי' ק), שנשאל מאת רב אחד שנהג זה כמה שנים שלא לאכול מבשר בהמה שיש בה סירכא, וכעת התחיל לנסוע אל רבו החסיד, וצריך לאכול אצל בעה"ב, וקשה לו לשאול אם אוכלים מבשר סירכא, ושאל אם יש לו התרה, והשיב, שמכיון שבשבת ויו"ט מיהא יש מצוה לאכול בשר, יש לפתוח לו בחרטה, שכיון שאין לו מקום אחר לאכול אדעתא דמצוה לא קיבל, ושכ"כ כיו"ב בשו"ת בית יעקב. ע"ש. ולפי האמור הרי בלא"ה יש ס"ס להקל, שמא לא היתה סירכא בבהמה זאת, ושמא הלכה כד' המכשירים, וא"כ אפילו התרה א"צ. ונראה דלרווחא דמילתא כ' כן. ... וגם הלום ראיתי בשו"ת מילי דעזרא (חיו"ד סי' יח) שכ', כשהלכתי לעי"ת בירות, שמעתי שנהגו להקל לאכול בשר ע"י מיעוך ומשמוש, חששתי לעצמי ולא אכלתי שם מבשר בהמה, כי אנן בדידן פה דמשק נהגנו להחמיר בזה, ובפרט דאנן בדידן אזלינן בתר הוראות מרן הקדוש דס"ל שכל האוכל בשר ע"י מיעוך ומשמוש הרי הוא כאילו אוכל טריפות ח"ו. והייתי תמה על שלוחי א"י שהולכים לעיירות אלו ואוכלים בשר ואינם חוששים לחומרי מקום שיצאו משם, ושו"ר שיש סמך להתיר מפני שיש ספק ספיקא להקל, דשמא לא היה היום במקולין בשר שהותר ע"י מיעוך ומשמוש, ושמא עכ"פ בהמה זו הותרה בלי מיעוך ומשמוש, ושמא הלכה כד' המכשירים. ובג' ספקות שרינן אפילו לכתחלה אף לדעת הרא"ם דס"ל שאין עושים ספק ספיקא בידים. ושו"ר כן בארץ חיים סי' קיט. ע"כ. ולכאו' יש לפקפק על מ"ש בספק הא': דשמא לא היה היום במקולין בשר שהותר ע"י מיעוך ומשמוש, דהויא מילתא דלא שכיחא שכל בשר הבהמות שנשחטו היום במקולין יצא חלק בלי סירכות. ... ועכ"פ בכה"ג דנ"ד תסגי לן להקל ע"פ ס"ס, שמא בשר בהמה הלזה חלק, ואת"ל שהיה שם סירכא שהוסרה ע"י מיעוך ומשמוש, שמא הלכה כדעת המכשירים. והגם שעינינו הרואות שמתוך הרבה בהמות הנשחטות יוצא מעט מאד מהם חלק, הנה כבר כ' הפר"ח (סי' לט סק"ג), דאע"ג דהאידנא ברוב המקומות שכיחי טרפות יותר מכשרות, ה"ט דמילתא משום שאנו מחמירים הרבה חומרות שאינם מעיקר דין התלמוד, וה"נ איכא מילי טובא דמכשרינן להו ע"י בדיקה ואנן לא בקיאינן בבדיקה ומטרפינן להו, ומשום הכי היכא שנאבדה הריאה ודאי דאזלינן בתר רובא, דמעיקר הדין כשרות הן. ע"כ.
מסקנא דדינא שיש להתיר למי שנזהר לאכול בשר: חלק בלבד, לסעוד על שלחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר: כשר מן הבא בידו, ובפרט במקום סעודת מצוה. הנלע"ד כתבתי, והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אמן. +בדין בשר: כשר, שאין עליו חותמת: חלק, שראוי להזהר ממנו, ומ"מ ההולך לסעוד בסעודת מצוה ואצל קרוביו, והובא לו בשר סתם, כתבנו שיכול להקל ולאכול ממנו.

4.    שו"ת יביע אומר תוכן העניינים חלק ה' - יורה דעה
סימן ג לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח שלא לאכול מבהמה שיש בה סירכא, אלא רק בשר חלק (גלאט), וכדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אם מותר לאכול בסעודת מצוה שנערכת ע"י אחד מהמשפחה, שאינו מדקדק בזה, ומבלי לחקור אם הבשר חלק, העלה להקל מטעם ספק ספיקא. (ושם אות א התבאר באורך חומר הדין שלא להקל באכילת בשר שהוכשר ע"י מיעוך וקילוף הסירכות כמו שנוהגים כעת בעוה"ר, ושמצוה לדרוש ברבים להודיעם חומר האיסור בזה, בפרט לספרדים ועדות המזרח שקבלו הוראות מרן).

5.    ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תרצה סעיף ד' - דיני משלוח מנות
מא. צריך ליזהר ביותר שישלח מנות כשרות לאכילה בלי שום חשש איסור כלל. והשולח בשר לחבירו ספרדי, ישלח בשר חלק לפי דעת הבית יוסף, ואם שלח לו בשר כשר לא יצא ידי חובה, כיון שאנו נוהגים כדברי מרן לאסור מן הדין שלא לאוכלו, שקבלנו עלינו הוראות מרן. ומיהו אם שולח לרעהו אשכנזי אפשר שיוצא י"ח, ואפילו אם הוא מחמיר על עצמו כדעת מרן, יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצות. [ילקו"י מועדים. חזו"ע פורים עמוד קנב. וע' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז). ול"ד למ"ש המחנה חיים ח"ג מאו"ח (ס"ס נג) להסתפק בשולח פת פלטר לנזהר ממנו, אי אזלינן בתר נותן או בתר מקבל, דהכא גרע טפי שע"פ קבלתינו דעת מרן הו"ל כאילו חתיכה דאיסורא, ואין כאן לא הרווחה לסעודה, ולא חיבה].

6.    ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן א - הלכות שחיטה ומי הראויים לשחוט
יג. גאוני עולם בדורות הקודמים גדרו גדר שלא לקנות בשר משחוטי חוץ, כשישנה שחיטה כשרה ומתוקנת בקהלה. ולכן קהלות קודש שיש בהם שחיטה כשרה ומתוקנת, הרי קניית הבשר הכשר המובא לעיר מחוץ לעיר, פוגעת בהמשכת השחיטה הכשרה בעיר. ולכן כל מי שחרד לדבר ה' עליו להשפיע על כל שלומי אמוני ישראל לבל יקנו בשר חלק אלא אך ורק מן השחיטה המקומית, ולחזק בזה את המשך השחיטה המקומית, וישאו ברכה מאת ה'. אולם אם קניית שחוטי חוץ באה לטובת הקהלה, כגון שאין ביד התלמידי חכמים יכולת לקנות משחיטה מקומית, ולא תגרום להרס השחיטה המקומית, או באופן שאם יביאו משחוטי חוץ בשר חלק למהדרין ובמחיר מוזל, הרבה ימנעו מלקנות בשר כשר, ויקנו רק בשר חלק, או שרכישת שחוטי חוץ באה מסיבת הקפדות יתר על הכשרות, בכל אלה אפשר להביא בשר משחיטת חוץ. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד כד]

7.    ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן לה-מח - דין טרפות הריאה
ו. הבא לאכול בסעודת מצוה שנערכת על ידי אחד מהמשפחה שאינו מדקדק באכילת בשר חלק, אבל מדקדק בכשרות המזון אך אין ידוע אם הזמין בשר חלק או בשר כשר, טוב להחמיר שלא לאכול שם בשר וכל דבר שנתבשל עם הבשר. אך מעיקר הדין מותר לאכול בסעודה זו, כשיש ספק אם הבשר הוא כשר או חלק, ואין צריך לחקור אחר הדבר. ומכל שכן שאין לאסור את הכלים שנתבשל בהם בשר כשר שאינו חלק [גלאט], כיון שיש ספק ספיקא להקל. והמחמיר תבוא עליו ברכה. [שם עמוד קיט. יבי"א ח"ה יו"ד סי' ג' אות ב]
ז. וכן מי שמתארח אצל חבירו שאינו מקפיד באכילת חלק דוקא, מותר לו לאכול את התבשילים שנתבשלו בכלים שבישלו בהם בשר כשר. אבל אם בישלו בתוך קדרה אחת בשר כשר עם אורז וכדומה, אין לאכול את האורז שנתבשל עם הבשר הכשר. שטעם כעיקר דאורייתא. [איסור והיתר כרך א' עמוד קכ. יביע אומר חלק ה חיו"ד סי' ג' אות ב'. עמוד קס. ועיין עוד ביביע אומר חלק ה' חאו"ח סימן לז אות ד']







Audio and Essays Parashat Vayichi

Audio and Essays Parashat Vayichi


Audio shiurim
Parshat Vayechi / Aspect Of Eternity

Parshat Vayechi / Death

Parshat Vayechi / Did Yosef Hate His Brothers

Parshat Vayechi / Revelation and Confusion

Parshat Vayechi / Saying The Shema

Parshat Vayechi / The Deaths of Yakov and Esav

Parshat Vayechi / The Order Of The Brachot

Parshat Vayechi / The Shema

Parshat Vayechi / Yosef An Extension Of Yaacov

Parshat Vayechi /Yosef and Shechem; did Yakov ever know about the Sale of Yosef


essays:
Father and Son

Salvation

Conclusions

Who Are These?

The Death of Jacob