Twitter

Sunday, March 9, 2014

Audio and Essays Parashat Tzav


Audio and Essays Parashat Tzav


Audio:
Purifying The Mind
http://rabbiarikahn.com/audio?id=327

Parshat Zachor
Remembering and Understanding the war against Amalek
http://rabbiarikahn.com/audio?id=421


Essays:
No Hesitation
http://rabbiarikahn.com/writing?id=121

Of Matzot and Mitzvot
http://rabbiarikahn.com/writing?id=122

Thoughts of Sin
http://rabbiarikahn.com/writing?id=123
"Amalek: A Question of Race?" (Updated 2014)
http://arikahn.blogspot.co.il/2014/02/amalek-question-of-race-updated-2014.html



Torah for Purim
http://arikahn.blogspot.co.il/2014/02/torah-for-purim.html




Thursday, March 6, 2014

sources: Parashat Vayikra - An Endearing Scent

פרשת ויקרא תשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                             Rabbi Ari Kahn                      
Israel Center                                                                                                                    Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                        http://arikahn.blogspot.com

1.    ויקרא פרק א, ט
(ט) וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֪ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽהֽ': ס
The inner organs and legs, however, must [first] be scrubbed with water. The priest shall thus burn the entire [animal] on the altar as a completely burnt fire offering to God, an appeasing fragrance.
2.    תרגום יונתן ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
(ט) וּכְרִיסָא וְרִיגְלוֹי יְחַלֵיל בְּמַיָא וְיִסַק כַּהֲנָא יַת כּוֹלָא לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא קָרְבַּן דְמִתְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:

3.    כתר יונתן ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
(ט) וכִרסו ורגליו ירחץ במים ויעלה הכהן את כולה למִזבח, עולה הוא קרבן שׁמִתקבל ברצון לִפני יי:

4.    בראשית פרק ח פסוק כא
וַיָּ֣רַח ה֘' אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֪ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֪וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־ חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:

5.    ספורנו עה"ת ספר במדבר פרק טו פסוק ג
לעשות ריח ניחוח והקריב המקריב. הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים, כענין בהבל ונח ובאברהם, וכענין וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים לא זולת זה. ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור. ומאז שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד:

6.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי עמוד א
מתני'. נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

7.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק ח סימן כא
כא) וירח ה' את ריח הניחוח. רצה הקדוש ברוך הוא בקרבנותיו. מדרש ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש וריחן של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש הריח שעתידין הצדיקים לצאת ממנו, וכן הצדיקים שבכל דור ודור אותו הריח:

8.    ספר תולדות יצחק על ויקרא פרק א פסוק ב
ועל כן תצוה התורה לשחוט המינים האלה להקב"ה, וזהו שאמר מן הבקר ומן הצאן, כדי שיתפרסם שלדבר שהיו הם חושבים שהוא עבירה הוא הכפרה, כי בהקריבם אותו להקב"ה בו יתכפרו העונות, שהרי אמונות רעות שהן חלי הנפש לא יתרפאו כי אם בהפכן, כשם שחולי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו, וכל כוונת התורה אינה כי אם לעקור זכר ע"ז מן העולם ולשרש אותה משרשיה, ולברוח ממנהג עובדיה ושלא לעשות כמעשיהם אפילו לשמים, ועל כן היו הקרבנות אשה ריח ניחוח ליי', כי כאשר יסכימו הכל להקריב להקב"ה ולעבדו שכם אחד לבדו ולא לע"ז, אז יתיחד בזה שם שמים כי אין יחוד במקום ע"ז, ומן הטעם הזה הם רצונו ית' ע"כ:

9.    אבן עזרא בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
וירח על משקל וינח בכל גבול מצרים (שמות י, יד), ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון, כמשפט לשון הקודש. וחלילה חלילה להיות השם מריח, ולא אוכל, כי כן כתוב אשר חלב זבחימו יאכלו (דבר' לב, לח), רק הטעם שקבל העולה, וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב. הניחוח מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה (הושע ב, ד), והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון. אל לבו כמו עם לבו, ואחר כן גילה סודו לנח כי נביא היה.
אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק ח פסוק כא
(כא) וטעם הניחוח - שהניח הכעס והנה בזכות נח סרה הקללה מהאדמה. להכות את כל חי - הכלל:

10. ספרי זוטא פרק כח
לריח ניחוח, מלמד שהיא לריח ניחוח ושהריח נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא:

11. ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קז
תקריב ריח ניחוח לה', נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

12. פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ו - את קרבני לחמי
 כך א' הקדוש ברוך הוא לישר' בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחח תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח: ב).

13. רש"י ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט  (שמות עט:יח)
(ט) עלה - לשם עולה יקטירנו:
אשה - כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש. וכל אשה לשון אש פויאד"א בלע"ז [אש]:
ניחוח - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:

14. רמב"ן ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
והנה ניחוח מן נחה רוח אליהו על אלישע (מ"ב ב טו), ותנח עליהם הרוח (במדבר יא כו), וכל קרבן לשון קריבה ואחדות.

15. רד"ק על בראשית פרק כח פסוק יג
והנה ה' נצב עליו, זהו שאמר (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני. ויש אומרים דבר הקרבנות שיעשו בניו הראה לו והסלם הוא המזבח, וראשו מגיע השמימה זהו עשן המערכה שעולה לשמים לרצון ריח ניחוח לה', ומלאכי אלהים אלה הכהנים המקריבים הקרבנות ומקטירים קטורת.

16. מלכים ב פרק ב, טו
(טו) וַיִּרְאֻ֨הוּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר־בִּֽירִחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֪חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ עַל־אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:

17. הכתב והקבלה ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
Rav Yaakov Tzvi Mecklenberg, author of HaKesav Vehakabala (1785-1865)
Eliezer (Lazer) ben Elijah Ashkenazi (1512–December 13, 1585))
עולה אשה ריח נחוח. היטב אמר בזה בס' מעשי ה' (מאמר ב' פ' כ"ז) מה שנאמר בקרבנות ריח ניחח לה', לא לספר מעלת הקרבנות בא כ"א מעשה האיש ומחשבותיו, כי המביא קרבן לא יחשוב שבקרבנו לבד נתכפר עונו, אבל יעלה בדעתו שקרבנו אינו כ"א ריח ניחח אל מה שהוא עתיד לעשות, ואם איננו מתקן מעשיו נאמר עליו: למה לי רוב זבחיכם, והושאל אליו ית' לשון ריח ניחח, כי כאשר הריח הטוב הבא מרחוק עד על הדבר בעצמו היותו טוב, כמו כן יהיה הקרבן לפני ה' כמבשר על המעשים הטובים שעתיד המקריב לעשות מכאן והלאה, ונקרא ריח כי על כל דבר נרגש אל המרגיש טרם בוא אליו יושאל לו בלשונינו לשון ריח כבאיוב מרחוק יריח מלחמה שפי' ירגיש, ואמר א"כ כל המביא קרבן יתן דעתו לעשות תשובה ולהתקרב אליו ית' עד שמקרבן זה יריח ה' מעשיו הטובים שיעשה מהיום, עכ"ד.

18. רד"ק בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
הניחח - שם בשקל ניצוץ, וטעמו שהניח כעס האל בעולם:

19. ריקאנטי בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וירח יי' את ריח הניחוח וגומ' [שם כא]. כשם שיש איברים באדם מיוחדים לפעולתם, העין לראות וכיוצא בהם, כך יש כחות אלוהיות למעלה נקראים באותם השמות ממונים על פעולתם, וזה סוד גדול יתבאר בפרשת ויחי בגזירת האל:

20. בעל הטורים בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וירח. ב' במסורת. וירח ה' את ריח הניחוח. ואידך וירח את ריח בגדיו (להלן כז כז). וזה הוא שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז א) שאפילו פושעי ישראל עתידין שיתנו ריח שנאמר וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. וזהו וירח ה' את ריח הניחוח, שעתידין ליתן ריח ניחוח. ד"א רמז שנכנס עמו ריח גן עדן (ב"ר סה כב), כשהריח את ריח בגדיו אז וירח ה':

21. [רבינו] בחיי ויקרא פרק א
ודומה לזה דרשו רז"ל (תנחומא שלח יד) בענין העקדה: (בראשית כב, יג) "ויעלהו לעולה תחת בנו", מהו "תחת בנו", אלא על כל עבודה שהיה עושה אברהם באיל היה מתפלל: יהי רצון מלפניך שתהיה עבודה זו חשובה כאלו היא עשויה בבני, כאלו הוא שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא נשרף ונעשה דשן. וכיון שהחוטא ראוי שיהיה דמו נשפך כדם הקרבן, ושיהיה גופו נשרף כגוף הקרבן, והקב"ה לוקח קרבנו ממנו תמורתו וכופרו, הנה זה חסד גמור אשר גמלהו הש"י ברחמיו וברוב חסדיו לקח נפש הבהמה תחת נפשו ושיתכפר בה. וטעם זה נכון ומתיישב על הלב, ואף על פי שאין התועלת בקרבנות לפי הדרך הזה כי אם לחוטא המקריב לבדו, הנה הקרבן יקראנו הכתוב "אשה ריח ניחוח לה'", מפני שרצונו של הקדוש ברוך הוא דבק בחוטא הזה אחר שנחם על חטאו והקריב קרבנו, והוא יתעלה צוה לו בזה ונעשה רצונו.

22. ספר הבהיר - המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ז"ל
קט. ואמאי אקרי קרבן, אלא מפני שמקרב הצורות הכחות הקדושות כדכתיב (יחזקאל ל"ז י"ז) וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך, ואמר לריח ניחוח, ואין ריח אלא באף, ואין נשימה שהיא הריח אלא באף, ואין ניחוח אלא ירידה דכתיב (ויקרא ט' כ"ב) וירד ומתגרמינן ונחית, והרוח יורד ומתייחד בצורות הקדושות ההם ומתקרב ע"י הקרבן, והיינו דאקרי קרבן:

23. הכתב והקבלה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

(כא) וירח ה'. פי' נתרצה ה' ומצא חן לפניו החפץ והרצון האהוב ..., שמחשבת המקריב היה לרצון לפני ה' וכפי חפץ העליון ית'. כי תכלית המכוון בכל הקרבנות ע"ד הפשט הוא החפץ והרצון ככתוב לרצונו לפני ה': כלומר שיקריב האדם א"ע רצונו וחפצו לפני ה', כאלו המקריב מורה חיוב הקרבת עצמו בכל כחות נפשו לעבודת בוראו ושכל מאויי נפשו וחפצו לדבקה בו ולעלות על מזבח קדשו הרוחני כמו שיעלה אותו הקרבן על מזבח מקדשו בארץ, (וכ"א במכדרשב"י פנחס רכ"ד) ודאי כך הוא יאות הוא וברירא דמלה ורזא וסתרין דקרבן הכי הוא וכו' וכדין קריב כלא לגבי לב ולב ולא נטיל מכלא אלא וודוי דאתעביד בי' וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא וכו'. וברע"מ שם לשיזבה קב"ה גופיהון דישראל ונפשיהון מני לקרבא קרבנין דבעירן וכו' אבל קב"ה לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דלי' הה"ד זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא). הנה האהבה הגדולה הזאת המתילדת במחשבת המקריב ודבקות האלוה המתחדשת בחפצו ורצונו בעת הקרבת קרבנו הוא הנקרא לדעתי ריח ניחוח, כי הכתובים יכנו מעשי האדם ופעולתיו בשם פרי כמו פרי מעלליהם יאכלו, מפרי פי איש ישבע טוב, וכן שם טעם שהוראתו על בחינת המר והמתוק ישמשו בו להוראת הבחנת הדעת כמו טעמו וראו כי טוב ה', כי כמו שהחיך יבחין בטעימת המאכל ככה ישכיל השכל בהשכלת המחשבה, והחפץ והרצון מכונה בשם ריח, כי התיחסות רצון אדם וחפצו אל מעשיו ופעולותיו כהתיחסות הריח אל הפרי, מזה אמר (ישעיה י"א) והריחו ביראת ה' כלומר כל חפצו ורצונו יהיה בענין יראת ה' (ע"ש רש"י), ומענין זה אמר (עמוס ה') שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם כלומר אין רצוני וחפצי בהתאספכם להתפלל וכדומה (ובזה סיפא דקרא דומיא דרישא ואין צורך לתוספת מלת קרבן) ומלת ניחח הוא כמורגל ברבותינו רוח חכמים נוחה הימנו, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, לא ניחא דעתאי, נחת רוח לפני, וכלשון המקרא והנחותי לך (שמות), והמכוון במלת ריח ניחח, הרצון האהוב (דען ליעבעפאָללען וויללען) מזה אמר (יחזקאל כ') בריח ניחח ארצה אתכם כלומר אתרצה אליכם ברצון אהבה (והמפרשים נדחקו שם), וכן וירח ה' ענינו חפץ ורצון, וטעם וירח ויתרצה (ווילליגטע איין, ער וויללפאהרטע), וממה שאמרו (זבחים מ"ז) על ריח ניחח לשון נחת רוח (ערש"י תצוה כ"ט י"ח) יראה שהבינו ג"כ ריח לענין רוח החפץ והרצון. ובמכדרשב"י (לך לך פ"ט ב' בס"ת) נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא וליואי ברעותא דשיר ושבחא, ואפשר שזהו כונת אונקלוס שתרגם וקבל ה' ברעוא ית קרבני' כי חלילה שיתפעל הוא ית' ע"י הריח. ולדברינו ההגשמה מרוחקת בלשון המקרא עצמו ע"ד הפשט, ועמ"ש מזה ריש פ' ויקרא ברחבה יותר, וסמוכים לדברי מצאתי כעת ברע"מ בהר ד' ק"י א' אית נבואה דנבואתי' מריחא דחוטמא הה"ד ותבא בי הרוח:

Sunday, March 2, 2014

Audio and Essays Parashat Vayikra


Audio and Essays Parashat Vayikra

New Echoes of Eden Project:

Audio:
Like An Angel Matan
http://rabbiarikahn.com/audio?id=302

The Small Aleph
http://rabbiarikahn.com/audio?id=347

Introduction to Vayikra; Whither Korbanot (Will there be Korbanot in the 3rd Beit Hamikdash? Opinions of the Rambam and Rav Kook)
http://rabbiarikahn.com/audio?id=417

A Covenant of Salt
http://rabbiarikahn.com/audio?id=455


Essays:
"VAYIKRa" - Making Space for Holiness
http://rabbiarikahn.com/writing?id=117

Angelic Speech
http://rabbiarikahn.com/writing?id=118

Vayikra - And He Called
http://rabbiarikahn.com/writing?id=119

The Mystery of the Sacrifices
http://rabbiarikahn.com/writing?id=120

Video:
http://rabbiarikahn.com/video?id=18



Thursday, February 27, 2014

Sources Parshat Pekudai 5774 -the Role of Dan

פרשת פקודי תשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                             Rabbi Ari Kahn                      
Israel Center                                                                                                                    Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                        http://arikahn.blogspot.com


1.    שמות פרק לח
(כא) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:(כב) וּבְצַלְאֵ֪ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֪ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה֖' אֶת־מֹשֶֽׁה:(כג) וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֫ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֪ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס

2.    שמות פרק לא
(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:(ב) רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֪ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:(ג) וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֪ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה:(ד) לַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשׂ֪וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת:(ה) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֪בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה:(ו) וַאֲנִ֫י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֫ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ:

3.    שמות פרק לו, א-ב
(א) וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן ה֜' חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הֽ': (ב) וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֘ וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ה֪' חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ:

4.    פירוש הרא"ש על בראשית פרק ל פסוק ח
נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי. קשה לשון יכולתי דמשמע שהיה לרחל יכולת יותר מלאה בבנים והלא עדיין לא השיגה לחשבון בניה של לאה. וי"ל דהעניין כך הוא האמהות היו נביאות ואמרה רחל אני יודעת שאת מתהללת ומשתבחת בחרש חכם שיצא ממך משבט יהודה שהוא בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה כמו כן עתיד לצאת ממני חרש חכם שהוא אהליאב בן אחיסמך למטה דן ועוד בבנין בית המקדש ראשון יוצא ממני חכם חרש כדכתיב והוא בן אשה אלמנה משבט נפתלי ולפי' אמרה על נפתלי גם יכולתי עליך וכן לשון הפסוק פן יאמר אויבי יכולתי ופירושו יש לי יכולת עליך:

5.    דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק ל
(ח) נפתולי אלהים נפתלתי. כמו נפתלי כלו' צער גדול סבלתי עם אחותי ועצרתי כח לסבול יכולתי עד עתה. ד"א לשון עקש ופתלתל כלו' עקשות נתעקשתי אצל אחותי שהייתי עקרה גם יכולתי מעתה שיש לי בנים כמותה. ד"א לשון צמיד פתיל כלו' חבורין של שם נתחברתי עם אחותי מבני אחותי עתיד לצאת בצלאל שהיה מלא רוח חכמה שנאמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלהים. ואני נתחברתי עם אחותי באותה מלאכה דכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן. גם יכלתי כמו כן בבית ראשון שבנה שלמה שסיים חירום שהיה משבט נפתלי:
6.    אבן עזרא שמות פרק לו:א
ועשה הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד, ויורה הוא ואהליאב:

7.    אבן עזרא על שמות פרק לא פסוק א
(א) וידבר - אמר הגאון למה נבחרו בצלאל ואהליאב. והשיב כי בצלאל מבני יהודה שהמשילו יעקב לגור אריה גם אהליאב מבני דן שהמשילו משה לגור אריה. והאריה צר מאחוריו וככה היה הבית. וזה דרש הדורש כי בצלאל ואליאב לא בנו הבית. ורוחב המשכן שעשו היה שוה ואין טעם לשאלתו כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם:

8.    רבנו בחיי על שמות פרק לא פסוק ו
(ו) ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן. אמר רבי חנינא אין לך גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן שהיה מן הלחינות, אמר הקב"ה יבוא להזדווג לו שלא תהא רוחו גסה, שגדול וקטן שוים לפני הקב"ה. המשכן נעשה בשניהם, זה משבט יהודה וזה משבט דן, ואף בית המקדש בשני שבטים אלו, שלמה משבט יהודה וחירם משבט דן מצד אמו, שכן כתוב בדברי הימים ב (ב, יג) בן אשה מן בנות דן:        

9.    דברי הימים ב פרק ב, י-יג
(י) וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַהֲבַ֤ת ה֙' אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ: (יא) וַיֹּאמֶר֘ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַה֔' וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ: (יב) וְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִישׁ־חָכָ֪ם יוֹדֵ֪עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי: (יג) בֶּן־אִשָּׁ֫ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַעֲשׂ֣וֹת בַּזָּֽהָב־וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּאֲבָנִ֣ים וּבָעֵצִ֗ים בָּאַרְגָּמָ֤ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֤ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ:

10. שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מ
...א"ר אבא בר חייא שהדל שבשבטים מדבק לו, א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית מו) ובני דן חושים, אמר הקדוש ברוך הוא יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום, בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו, אמר ר' חנינא הגדול והקטן שוים, לעולם אל יהא אדם מניח בצרו, המשכן בשני שבטים אלו נעשה, וכן המקדש, שלמה מיהודה וחירם (מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותו דכתיב (איוב כב) והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם שנא' (תהלים צא) עמו אנכי בצרה,
R. Abba b. Hiyya: Because even the smallest (ha-dal) of the tribes associated itself with him. R. Hanina b. Pazzi said: No tribe was greater than Judah and none more lowly than Dan, which descended from one of the maidservants, and of whom it says, And the sons of Dan: Hushim (Gen. XLVI, 23). God said: ‘Let him [Dan] come and be associated with him [Judah], so that no man may despise him or become arrogant, for both great and small are equal in God's sight; Bezalel comes of the tribe of Judah and Ahaliab from Dan, yet [the latter] is associated with him.’

11. פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ו - ותשלם כל המלאכה
דבר אחר ותשלם כל המלאכה את מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא שבטו של דן ושבטו של יהודה שבטו של יהודה בצלאל שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך למטה דן, וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין וישלח המלך שלמה [ויקח את חירם וגו'] (מלכים א' ז' י"ג) בן אלמנה הוא ממטה דן ושלמה בן דוד שהיה משבטו של יהודה, א"ר לוי בשם ר' חמא בי ר' חנינא מכאן שאין אדם צריך להיות מחליף בצירו והיה שדי בצריך (איוב כ"ב כ"ה) אתה הוא אלהינו ובצירנו ואנו עמיך אמר דוד כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה ז').

12. פענח רזא בראשית פרשת ויצא
שאמרה רחל נפתולי אלהים נפתלתי בשכבר דהיינו שנתחברתי חיבורי אלהים עם אחותי לאה מאז שילדה שפחתי בלהה בנה ראשון שהוא דן, דכשם שהי' במלאכת המשכן בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה מזרעה כך הי' בעוזריו אהליאב בן אחיסמך למטה דן מזרע בלהה, לכן אמרה וגם יכולתי על בן שני זה לבלהה, דהיינו נפתלי עצמו, וא"כ אמרה נפתולי אלהים על דן שהוא בן הראשון:

13. מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת במדבר פרק א סימן יב
[יב] לדן אחיעזר בן עמישדי. לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלכת המשכן, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' (שמות לה ל), ואמר (ואתו) אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שם שם לד), ואין עזר אלא יהודה, שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים לג ז), וכן נאמר על דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר, שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פט כ), וכן יעקב אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מט טז), כמיוחד שבשבטים, וזה היה יהודה ולכך נקרא בן עמי שדי, שדן עמו כיהודה, וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה, כך דן נקרא אריה, לכך נקרא נשאי שבטו אחיעזר בן עמישדי:

14. זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רכ עמוד ב
פקודי המשכן בההוא חילא נפקו, מנלן, דכתיב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה דא איהו (רכב א רלו א) מסטרא דימינא, ואתו אהליאב דא (רכ ב) איהו מסטרא דשמאלא, ומשכנא מסטרא דימינא ושמאלא אתקם ואתעביד ומשה דהוה בינייהו אוקים ליה,

15. רבינו בחיי שמות פרק לח :כא
 וכשם שהזכיר שם אלהים בכל מעשה בראשית ואח"כ השם המיוחד, שנאמר: (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלהים", כנגדו תמצא במשכן אחר שהזכיר: (להלן מ, לה) "וכבוד ה' מלא את המשכן", שהוא כנגד שם אלהים הזכיר ה' המיוחד ואמר: (שם, לח) "כי ענן ה' על המשכן". וכשם שהעולם נברא בשתי מדות: מדת רחמים ומדת הדין, כנגדו המשכן נעשה בשני אומנים: בצלאל משבט יהודה, כנגד השם המיוחד, ואהליאב משבט דן כנגד מדת הדין.
16. [רבינו] בחיי שמות פרק לח כב
ובמדרש: בצלאל ואהליאב היו האומנים הבקיאים שבכלם, בצלאל משבט יהודה שנקרא (בראשית מט, ט) "גור אריה", ואהליאב משבט דן שנקרא (דברים לג, כב) "דן גור אריה", והמקדש היה דומה לאריה, שכן מצינו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לאריה, כדכתיב: (ישעיה כט, א) "הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד", ובאריה נענשו, שנאמר: (ירמיה ד, ז) "עלה אריה מסבכו". ובאריה עתידין להתמשל בזמן הישועה, שנאמר: (מיכה ה, ז) "והיה שארית יעקב בגוים כאריה בבהמות יער".

17. בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 244
(דה"א ה' ב'), דל זה שבט דן, שלא היה ירוד בכל השבטים משבט דן שהיה מן הלחינות וכתיב לאחרונה יסעו לדגליהם (במדבר ב' ל"א) ואעפ"כ השוה הב"ה דן ליהודה במלאכת המשכן שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו' (שמות ל"א ב'), ואני הנה נתתי את אהליאב וגו' (שם ו'). ובמלאכת בית המקדש, שלמה היה מיהודה וחירם מדן. וכן במשיח אביו מיהודה ואמו מדן, שלכך נקרא יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן שנאמר דן ידין עמו כאחד, זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד, מה הוא דן בלא ראיה ושמיעה כן משיח שנאמר ולא למראה עיניו וגו' ולא למשמע אזניו וגו' (ישעיה י"א ג').

18. רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. +/השגת הראב"ד/ אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו.+

19. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב
משיח - דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' וגו', וכתיב והריחו ביראת ה'. אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו.

20. רש"י מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב
ונחה עליו רוח ה' - איזה רוח - רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה' הרי ששה.
הכי גרסינן: והריחו ביראת ה' - אמר ר' אלכסנדריא: שהטעינו במצות ויסורין כריחים, והיינו והריחו לשון רחים, ולא גרסינן וכתיב והריחו.
רבא אמר - מאי והריחו - דמורח ודאין, שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב, שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה.

21. ספר הליקוטים - פרשת ויקהל - פרק לה
 וכן אהליאב, לפי שהיו ישראל עתידים להיות עובדים עגל אחר שעשאו ירבעם בדן, ולכן הקדים השי"ת רפואה למכה, שיהיה עושה המשכן אהליאב, לכפר על אותו עון שעתיד להיות בדן. ודע, כי בצלאל היה מסוד שם הוי"ה, ולכן דגל מחנה יהודה קדמה מזרחה, בחינת הת"ת. ולכן עשה בצלאל, צ"ל א"ל הפנימי, דהיינו יריעות המשכן ואהל הפנימיים. ויריעות אהל החיצוניות עשה אהליאב, שבא משבט דן שהוא מאסף לכל המחנות, בסוד שם אדנ"י, ולכן עשה יריעות עזים, קליפה לפרי. וכן בבנין שלמה הוא עצמו מצד יהודה, וחירם מצד דן, ונתחברו שניהם בסוד יאהדונה"י. ולעתיד, משיח מיהודה ושריה משבט דן כנז' בפ' בלק, כי זה תכלית בנין בית המקדש, להיות ה' בהיכלו בסוד יאהדונהי:

22. זוהר חלק ג דף קצד/ב
ודא הוה (בראשית מט יז) שפיפון עלי ארח, על ההוא ארח דעבד ההוא רשע, דכתיב יהי דן נחש עלי דרך, דא שמשון, שפיפון עלי ארח, דא צליה:הנושך עקבי סוס, דא עירא דהוה בהדיה דדוד, דהוה אתי מדן, ובגיניה תליא גבורתיה דדוד, דכתיב (ש"ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב:ויפול רוכבו אחור, דא שריה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים, ואיהו הוי משבטא דדן, וזמין איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין:

23. מהרש"א על כתובות דף ה/א
...וע"פ הכוונה זו בעיקר מעשה המקדש היו מב' שבטים האחד בצלאל למטה יהודה שהוא מצד הימין ורחמים כמ"ש יהודה כולו על שמו של הקב"ה שם הוי"ה ואמר ואתו אהליאב וגו' למטה דן דהיינו לצרף אליו הדין והגבורה כמ"ש מדן קאתית דכתיב דן ידין עמו וגו' ופריך והכתיב ויבשת ידיו יצרו דמשמע שהארץ בלחוד נעשה בב' ידיו שהם הרחמים והדין ומשני ידו כתיב דהיינו יד אחת שהיא השמאל ובכל ספרי תהלים שלפנינו ידיו כתיב ומ"ש יצרו אצבעותיו דכתיב כי אראה שמיך וגו' הן צרופי אותיות השם של הרחמים שהוא יד אחת של ימין שבו נבראו השמים ומ"ש ה"ק מעשה ידיהם וכו' ומאי ניהו מטר הוא מבואר כמו שבארנו שהצדיקים במעשה ידיהם מצרפים הגבורה אל הרחמים ומאי ניהו שהוא בא ממקום הרחמים מהשמים אל מקום הגבורה שהיא בריאת הארץ וע"כ נקראו גבורת גשמים אף שהם חיים לעולם ע"ש שהם באים בצירוף הגבורה נקראו כך שע"כ נתיסד להזכיר גבורות גשמים בברכת אתה גבור ע"פ הכוונה שכתבנו לעיל: