sources for Halacha shiur חדשים לקטורת- ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד

חדשים לקטורת- ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד

הרב ארי דוד קאהן

1.    שמות פרק ל, א

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

2.    משנה מסכת יומא פרק ב משנה ד

[*] הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו והרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח:

3.    פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יומא פרק ב

[ד] היו הכהנים מתברכים בהקטרת הקטורת, והיו אומרים שכל מי שמקטיר קטורת מתעשר ומתרבה הונו שנ' ישימו קטורה באפך וכו' ונאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחים אותו להקטיר קטורת פעם שניה וישאר זולתו, אלא מקבצין לפייס הקטורת כל מי שלא הקטיר קטורת כלל, ולפיכך אומר חדשים לקטורת בואו והפיסו.

4.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף כו עמוד א

גמרא. תנא: מעולם לא שנה אדם בה. מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: מפני שמעשרת. אמר ליה רב פפא לאביי: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב ישימו קטרה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו, אי הכי עולה נמי, הכתיב וכליל על מזבחך! אמר ליה: הא - שכיחא, והא - לא שכיחא.

5.    רש"י מסכת יומא דף כו עמוד א

מפני שמעשרת - לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות.והא כתיב וכליל על מזבחך - בההוא קרא גופיה.הא לא שכיחא - ומסתברא דכי כתיב עושר - אדלא שכיחא, דאם לא כן - נמצאו הכל עשירים.

6.    שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף יא

 הגה: מד] ונוהגין להדר אחר מצוה זו, להיות (יג) סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה). מה] ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי (יד) כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ =רבינו פרץ=), מו] ולכן נוהגין כב שלא ליתן שני ילדים (טו) לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת (שם בשם ר"פ).

7.    ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מילה

[א] מהר"י סג"ל כשנעשה הוא בעל ברית והוא קרוי סנדיק /סנדק/ בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית. ואמר גדול מצות בעל הברית ממצות המוהל, מפני שרגליו נדמו למזבח כאילו מקטיר קטרת לשמים. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ע"ה מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר, משום דאיתמר פ"ק דיומא כהן שהקטיר קטרת פעם אחת לא שינה עוד לעולם מפני שהקטרת היה מעשיר. דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו (דברים לג, י - יא), לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר, ה"נ ל"ש. ומטעם זה דגדול בעל ברית יותר ממוהל אמר מהר"י סג"ל דמקדימין אותו בקריאת התורה קודם המוהל.

8.    ביאור הגר"א יורה דעה סימן רסה

[מו] (ליקוט) ולכן נוהגין כו'. דבריו אין להם שחר דא"כ מ"ט מאדם אחד דוקא ואחד לא יעשה ב' פעמים סנדק לעולם ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר אלא המנהג הוא ע"פ צוואת ר"י החסיד סי' מ' ע"ש (ע"כ):

9.    ספר חסידים - צוואת רבינו יהודה החסיד

לה. לא יעשה לחבירו סנדק לשני בניו, אלא אם כן מת אחד:

10. שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - יורה דעה סימן פו

ומה שהקשה מעכ"ת לפי טעם הר"פ שהוא כמו חדשים לקטורת א"כ מה חילוק יש אם הוא אצל אדם אחד או אצל אדם אחר ומה יועיל שינוי בעלים ונימא דומיא דקטורת שלא שנה בה כל ימיו גם סנדק מי שהיה סנדק פ"א שוב לא יכבדנו שום אדם להיות סנדק. יראה לי כי באמת יש לתמוה על דברי מהר"פ איך דימה דבר זה לקטורת דבשלמא קטורת היא עבודה המסורה לכל בני אהרן איש כאחיו וא"כ כולם שותפים ולכן לא הניחו להיות אחד שונה בה פעמים וחברו לא יזכה במצוה זו. אבל מצות סנדק הגם שמעשרת מ"מ אבי הבן שלו היא המצוה ובידו לכבדו ולהעשיר משלו לאחד כמה פעמים. והנראה לע"ד שהר"פ דימה דבר זה למה שאמרו במס' עירובין דף ס"ג אמר ר' אבא בר זבדא הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם וכו'. נמצא שגם האדם בשלו ראוי שלא ליתן הכל לאחד. וכל זה באדם אחד אבל בעל ברית אחר יכול גם הוא לכבד לכל מי שירצה ומה איכפת לו במה שכבר כבדו איש אחר. ויותר מזה אין להאריך בדבר שכל השורש אינו מן התלמוד. ודי כעת בזה.

11. שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנח

ומ"ש הגאון בנב"י ממנהג כמה ק"ק שהרב אב"ד הוא הסנדק, תמהתי על הגאון מה בכך הלא חדשים לקטורת [יומא כ"ו ע"א] לבר מכהן הגדול שמקטיר [ומקריב] חלק בראש, [שם י"ד ע"א], והכי נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה,

12. ברכי יוסף יורה דעה סימן רסה

יט...והעיקר כמ"ש הש"ך, דמאי דנהוג הוא שלא ליתן בניו לבעל ברית אחד, אבל כמה בני אדם אם ירצו יתנו לאדם אחד. וכ"כ בספר בית הלליא.

כ. בשלוניקי אין נוהגים לעשות סנדק שתי פעמים בתוך י"ב חדש לשום ילד, אך אחר י"ב חדש נעשה לכל ילד שיהיה. בית דוד סימן הנז'. ובמקומות אחרים לא חיישי כלל לזה, ואפשר דסברי דהגם דמצוה זו תהיה בסוג הקטורת, מ"מ הא שכיחא, ואף על גב דמעשרת הו"ל כעולה דמעשרת וזוכים בה כמה פעמים, דשכיחא. וזה כשיטת התוס' דמנחות דף נ', שהביא הרב בית דוד סימן הנז' אגב אורחיה. ע"ש. ודוק.

13. ערוך השולחן יורה דעה סימן רסה

לד - וכתב רבינו הרמ"א בסעי' י"א דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים [מאב אחד] לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטרת חדשים לקטרת עכ"ל וטרחו גדולים בזה דאטו בקטרת לא היה רשאי הכהן להקריב כמה פעמים אלא שלא נתנו לו כדי לזכות לכולם וא"כ כשהאב רוצה למה לא יכול ליתן ועוד דהרי יש מקומות שהרב הוא סנדק בכל הילדים אך בזה י"ל דהרב בעירו הוא דוגמת הכהן הגדול שהיה יכול להקריב כמה שירצה אך איזה דמיון הוא לקטרת הא כקרבן דמי מפני הדם השפוך ... ולבי אומר לי דעיקר העניין הוא מהדברים הנעלמים דמצינו לר"י החסיד בצוואותיו שלא יתן לאחד סנדק לשני בניו אא"כ מת אחד מהם עכ"ל וכן ידוע שרבינו פרץ שממנו מקור דין זה היה חכם גדול בחכמת הנסתר וגם רבינו הרמ"א כן והיה להם דבר זה ע"פ סוד אך שבדינים לא יאות להורות מתוך חכמה מסותרת והנגלות לנו ולבנינו לכן עילה מצאו לתלות טעם בקטרת וגם זה אמת ולכן אינו מהראוי לעבור על דברי רבינו הרמ"א [לשון סנדק הוא לשון לע"ז כמ"ש בערוך ערך סנדק שבלשון יון ורומי הוא פטרן ופרקליט ובילקוט תהילים ל"ה נמצא מלת סנדיקות ע"ש]:

לה - ... ואשה מחזקת התינוק בכר או כסת ובעלה לוקח מידה או בחור ובתולה והוא מוליכו למקום הכסא של אליהו וקורין לזה קוואט"ר ויראה לי שזהו מלשון קטרת דאמרינן בכריתות [ו' ב] מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה ופירש"י קוטר שמתמר ועולה כמקל ע"ש וכיון שנתבאר שהמילה היא כקטרת לכן נקרא זה שמקרב התינוק אל המילה שמקרבו להקטרת וע"פ שינוי הלשונות נתחלף בין קוטר בחד וי"ו לקוואט"ר בשני ווי"ן ...

14. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עז

שאלה: אדם שישב סנדק בברית המילה אצל בנו האחד שנולד לו בן, וכעבור זמן מה נולד בן לבנו השני, ורוצה לכבדו בסנדקאות, האם רשאי לשבת סנדק גם אצל הבן השני?

... וכן פסק הרמ"א ... והנה בשו"ת נודע ביהודה ... ומבואר בש"ך (שם ס"ק כ"ב) בשם מהרי"ל, שאין להקפיד אלא שלא ליתן שני בניו לסנדק אחד, אבל לקבל סנדקאות מהרבה בני אדם אין בכך כלום ע"ש. ... אבל בשו"ת בית דוד (סימן קכ"ב), הבין בדברי הרמ"א שהמנהג במקומו שלא יהיה אדם סנדק אלא פעם אחת בכל ימי חייו. וכבר השיגו מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רס"ה ס"ק י"ט), שזה אינו, שהרי מקור דברי הרמ"א מדברי מהרי"ל בשם רבינו פרץ, ...

ורבינו הגר"א בביאורו ליורה דעה שם כתב על דברי הרמ"א: דבריו אין להם שחר, שאם כן מה טעם לא הקפידו אלא מאדם אחד דוקא, ..... אכן בשו"ת בית דוד ... הנ"ל כתב על דברי מהרי"ל והרמ"א, שעל כל פנים הואיל ואין בדברים אלו שרש ועיקר בש"ס, והכל הוא רק על דרך דרש, לתת סמך למנהגם, אין זה לעיכובא להיות מנהג קבוע, ובכל מדינת פולין אין מדקדקים בזה, וגם בקהילתנו אין הכל מקפידים בזה, ובמקומות הרבה נוהגים שהרב המרא דאתרא הוא חיוב לסנדק קבוע באופן תמידי עכת"ד. והעיר החתם סופר (חלק אורח חיים סימן קמ"ח), שאף גבי חדשים לקטורת, היינו חוץ מכהן גדול שהוא מקטיר ומקריב חלק בראש, וכן ראש בית דין בעירו הרי הוא ככהן גדול שמקטיר ושונה ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן ע"ג) כתב, שהמנהג פשוט בעירו איזמיר שאין אדם אחד נעשה סנדק פעמים בשנה אחת לשני בנים של אדם אחד, אבל כשאינם של אדם אחד המנהג פשוט לקבל סנדקאות אצל הרבה בני אדם אפילו בתוך י"ב חודש, שגם רבי יהודה החסיד בצוואותיו לא הקפיד אלא שלא יתן סנדקאות שני בניו לאדם אחד, אלא אם כן מת אחד מהם, אבל אצל הרבה בני אדם מותר. ובפרט אדם שיש לו בנים ובנות רבים וילדו לו בנים, שהכל נוהגים לתת הסנדקאות של הבן הראשון שלהם לאבי הבנים, וכן הבן השני שאצל הבנות ע"כ. והגאון החסיד רבי אליהו מני בספר זכרונות אליהו (מערכת מילה אות כ"ז) כתב על דברי הגאון רבי חיים פלאג'י הנ"ל, שהוא אינו חושש לזה, ומנהגו להיות סנדק לכל מה שיזדמן לידו ע"כ. והגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספר יד שאול (סימן רס"ה) כתב, שאף רבי יהודה החסיד שהקפיד בזה, הוא רק בנותן סנדקאות לאדם זר שאינו קרובו, אבל לקרובו מותר אפילו לשני בניו ע"ש. ואפשר שגם לתלמיד חכם גדול בתורה אפשר לתת סנדקאות אפילו לשני בניו, שהכל כקרוביו וצ"ע.

בכלל ישנם אחרונים רבים שסוברים שאין להקפיד כל כך להזהר בצוואותיו של רבי יהודה החסיד, שלא נאמרו צוואותיו אלא לזרעו אחריו, וכמו שכתבו בשו"ת נודע ביהודה תנינא (חלק אבן העזר סימן ע"ט), ובשו"ת דברי חיים מצאנז (חלק אבן העזר סימן ח'). וכן כתב הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חלק אבן העזר סימן קנ"ג) בשם הגאון בעל שב יעקב (סימן כ"ג) שכן קבל מגדולי הרבנים ע"ש. וכן כתב בשו"ת ערוגת הבושם (חלק יורה דעה סימן קי"ח). ובאמת שאף זרעו של רבי יהודה החסיד לא הקפידו לשמור צוואותיו, וכמו שכתב בשו"ת שם אריה (חלק יורה דעה סימן כ"ז), וזת"ד: ושמעתי מהרה"ג הישיש מהר"ר מרדכי מרגליות, אב"ד סטנאב, שקיבל מאבותיו כי באסיפת גדולי הדור שהיתה בדורו של המהרש"א, והיה גם המהרש"א בתוכם, היו מדברים אודות צוואות רבי יהודה החסיד, ועמד המהרש"א על רגליו ואמר, הנה בצוואות רבי יהודה החסיד כתוב, שלא יקרא איש מזרעו את בנו לא בשם יהודה ולא בשם שמואל, ואנא מזרעא דרבי יהודה החסיד קאתינא, שאני מבני בניו, וזה שמי שמואל, ושם אבי יהודה, והגאון המחבר שם אריה כתב למצוא טעם לכך, שאפשר שהצוואה לא היתה אלא לזרעו ממש, ולא לדורות הבאים אחריהם, והמהרש"א היה אחר הרבה דורות ואיפלג דרא וכו' וצ"ע ע"כ. ועיין עוד בשו"ת שם אריה (חלק אבן העזר סימן ל"ה - ל"ו). ואמנם בספר זכר דוד (פרק ע"ה, דף ר"ג ע"ב), הרעיש מאוד מצוואת רבי יהודה החסיד בנידוננו, שלא יתן סנדקאות של שני בניו לאדם אחד, ע"ש שהאריך בזה. אבל אין דבריו מוכרחים, שכבר ראינו לכמה מהאחרונים הנ"ל שלא חשו לזה כלל. ודלא קפיד לא קפדי בהדיה. (פסחים קט ע"ב). וראה עוד בשו"ת קהלת יעקב מקרלין (חלק אבן העזר סימן ד'), ובשו"ת אבן הראשה (סימן י"ד), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן קס"ט).

בסיכום: אין לחוש כלל לשבת סנדק שתי פעמים או יותר אצל אנשים שונים, ומכל שכן אצל בניו וקרוביו. ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

15. דף על הדף יומא דף כו עמוד א

במקור חסד (שעל ספר חסידים) מציין לגבי הקושיא דהרבה ראינו שעשו כן ולא התעשרו, למאור עינים (פ' ראה) על הפסוק עשר תעשר, כלפי מה שאחז"ל עשר בשביל שתתעשר, שאין הכוונה דווקא לעשירות ממון, אלא שזוכים למדת ההסתפקות, והוא שמח בחלקו, שאז הוא עשיר באמת, כי עשיר המדומה אינו מת וחצי תאוותו בידו.

16. שו"ת יד אפרים סימן י

הזכות לעבודה וריכוז תפקידים במדינה

בחיינו הממלכתיים והציבוריים נתקלים אנו בתופעות שאישי ציבור תופסים שני תפקידים ראשיים - מנהלתיים, כמו: ראש הממשלה ושר הבטחון, ראש הממשלה ושר החוץ, שר בעל שני תיקים, שר האוצר וגזבר הסוכנות, חבר הנהלת הסוכנות וחבר הכנסת, ראש העיר וחבר הכנסת, מנהל כאן ומנהל שם וכו'.

היות ונשמעים בחוגים ציבוריים קולות נגד נוהג זה, נתבקשתי לברר דעת התורה בנדון. וזה מה שהעליתי:

יא. חדשים לקטורת

על חלוקה סוציאלית צודקת שהתקיימה אצל הכהנים (חוץ מהסדר של כ"ד משמרות כהונה) בינם לבין עצמם, בנוגע להקרבת הקטרת, אומרת המשנה: חדשים לקטרת (יומא כ"ו א'), ובגמרא: תנא, מעולם לא שנה אדם בה בפני שמעשרת, דכ' ישימו קטורה באפך וכו' ברך ד' חילו. וע"כ, משום שהקטרת היא סגולה לעשירות ופרנסה, חלקו עבודה זו בצורה, שכל כהן יזכה בה במידה שווה, ולא שאחד יזכה פעמיים והשני ישאר מקופח.

... והנוב"י בא למסקנא דר"פ למד דין שלו, לא מקטורת שהיא מצוה שותפית, אלא מעירובין הנ"ל, שחז"ל התרעמו על דוד שנתן מתנותיו לכהן אחד ושאר כהנים נשארו מקופחים. נמצא, דגם אדם בשלו ראוי, לא לתת הכל לאחד, אלא לחלק בשוה. ראה נוב"י שם.

…

תמצית דברינו:

הכלל התורתי "חוקה אחת תהיה לכם" שמלפני אלפי שנים, מחייב את עם ישראל במולדתו המחודשת, לדאוג לא רק פעם אחת בארבע שנים, ביום בחירות, לתת לכל אזרח זכות שווה בהצבעה למוסדות המדינה והרשויות המקומיות, אלא לפיו יש לנו לחיות ולהתנהג בכל ימות השנה, ע"י מתן זכות שווה לכל בני ישראל לעבודה וקיום מכובד, בהתאם לצו התורה "והחזקת בו וחי עמך".

YAD EFRAYIM -R. Ephraim Fischel b. R. Jacob Weinberger was born in 1912 in Galicia, a scion of the author of the Bnei Yissachar. At a young age he studied under R. Meir Shapiro in Galina, becoming his disciple, and then emigrated to Germany, becoming a rabbi in different cities. He lost his family in the Holocaust, but survived, and in 1944 arrived in Jerusalem. There he became close to R. Issar Zalman Melzer and Rav Herzog, and other Torah giants. In 1946 he was appointed rabbi of the Yad Eliyahu neighborhood in Tel-Aviv, where he served for 18 years until his sudden death in 1964. After his demise, his son R. Jacob Weinberger published twenty responsa and halakhic essays on all parts of the Shulhan Arukh in Yad Efrayim (Tel-Aviv, 1976).

17. שפת אמת מסכת יומא דף כו עמוד א

בגמ' מעולם לא שנה אדם בה, צ"ל דלאו דוקא דהא כה"ג נכנס בכל שנה בקטורת לפני ולפנים, ואף אם נאמר דבפנים לא קמיירי ועי' בזוה"ק (פ' אחרי) ע"פ וכל אדם לא יהי' בא"מ דהכ"ג בפנים לא נקרא אדם ע"ש מ"מ הא כל ז' הימים לפני יוה"כ הי' מקטיר קטורת, וי"ל דכל הטעם דאמרי' דלא שנה אדם בה מפני שמעשרת היא שלא יתעשר כהן הדיוט יותר מכ"ג אבל בכ"ג אין לחוש שיתעשר ועכ"פ הכלל לא קאי על הכ"ג:

18. חשוקי חמד יומא דף כו עמוד א

בבריתות של בניו נוטל הסנדקאות לעצמו ומעירים לו שאינו הגון

שאלה. נאמר ברמ"א (יו"ד סימן רסה יא) יפה כח הסנדק מכח המוהל, להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, ולכן נוהגים שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת ביומא דף כו ע"א חדשים לקטורת בואו והפיסו, עכ"ל. אב לילדים רבים הנוטל את כל הסנדקאויות של בניו לעצמו, האם עובר על דברי רמ"א אלו?

תשובה. השפת אמת הקשה על הגמרא בדף כו ע"א שמבואר שם שמעולם לא שנה אדם בקטורת. אם כן איך כהן גדול שנה בה טובא? והשיב דכהן גדול שאני, מאחר ונאמר בו שצריך להיות עשיר, ומגדלין אותו משל אחיו, הרי שכל אחיו רוצין בעשירותו וזה טובת כולם, לכן שונה בה, דמרצון כולם הוא. ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (בספר הערות) כתב: שכל מה שנאמר שלא שנה אדם בקטורת, מפני דמעשרת, היינו דוקא בענין שעבודתו שייכת לכל הכהנים, א"כ כשבאים לעשות סדר ולחלקו למשמרות חילקוהו בצורה שלא יפסד שום כהן, ולכן קבעו שלא ישנה בה אדם, וזה הכל בעבודה השייכת לכל הכהנים, אבל בנוגע לכהן גדול כשרצה לעבוד, או ביוהכ"פ, הרי גילתה תורה דיש לו זכות בעבודה, וזכויותיה שלו הם, אם כן מי יכול להפקיע זכויות של הכהן כיון דשלו הם והזכות שלו היא, עכ"ד. לפי זה בנוגע לאבי הבן רשאי ליטול את כל הסנדקאויות, כיון ששלו הם, ורק כשמכבד אחרים יש לו לחלק קטורת לכולם.

19. חשוקי חמד יומא דף יד עמוד ב

רוצה לכבד ת"ח מופלג להיות סנדק בכל ילדיו

שאלה. כתב הרמ"א (יו"ד רסה יא) ויפה כח הסנדק מכח המוהל וכו', דכל סנדק הוה כמקטיר קטורת, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית (סנדק) אחד, כדאמרינן במסכת יומא דף יד ע"ב, גבי קטורת חדשים לקטורת, עכ"ל. מה הדין באדם שרוצה לכבד ת"ח מופלג להיות סנדק בכל ילדיו, האם זה הגון או שהוא נגד הרמ"א?

תשובה. הגר"א (שם) חולק על הרמ"א וכתב שהדברים אין להן שחר, וכן תמהו הרבה מרבותינו על הרמ"א. [ויעוין בספר תשובות הגרי"ח זוננפלד, שביאר את טעם הנוב"י, שכיון שיש ענין לקחת צדיק לסנקדאות, אם יקח תמיד חכם אחד, יראה הדבר שאינו מחשיב את שאר החכמים].

והנה מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הקשה (בספר הערות) תימה רבתי, וז"ל: הנה לגבי קטורת קיי"ל דבשבעת הימים כהן גדול מקטיר את הקטורת, כיון דשייך לו, הרי לנו דדבר שהוא בעלים עליו, אין צריך ליתנו לאחר, אעפ"י שזה דבר חשוב יותר, ורק כשהנדון הוא שהכהנים מקטירים, אז כיון דזה דבר ששייך לכלל שבט הכהונה קבעו חז"ל שיתנו לחדשים... אבל היכא דשייך לאחד ודאי יכול להקטיר כמה פעמים, ובזה ודאי שלו הוא, ולפי זה אם המכניס לבריתו של אברהם אבינו הוא האב, הרי הוא הבעלים על המילה, והוא לעצמו ודאי יכול לכבד בסנדק כל כמה שירצה, אם כן מהיכא תיתי לא יהא לו זכות לכבד אחרים כמה פעמים, הרי הוא דבר ששייך לו, והמנהג שכתב הרמ"א תמוה ביותר ועוד שהנוב"י (קמא יו"ד פו) כתב, שהמנהג בפולין הוא שנותנים הסנדקאות לעולם לרב העיר, עכ"ל.

והנה דברי מו"ח שליט"א הם כקילורין לעינים, ויתכן לקיים את המנהג שכתב הרמ"א מסברא, והוא שטובה היא לתינוק, שׁיֵעָשֶׁה חסד בסנדקאות שלו, וכשם שחילקו את הקטורת תמיד לכהנים חדשים, כדי שכולם יתעשרו, כך גם טובה היא לתינוק שבאמצעות הסנדקאות יתעשרו עוד אנשים. ולכן הכהן גדול נוטל את כל ההקטרות לעצמו, כי זוהי מטרה נבחרת יותר מאשר להעשיר את אחיו הכהנים. וכמו כן רב העיר שנהגו בו בפולין גם הוא כנראה טובה לתינוק, שהסנדק שלו יהיה ת"ח וצדיק, וכפי שכתב הרמ"א שיש להדר אחריו. ועיי' שו"ת חת"ס (או"ח קנח ד"ה ומ"ש הגאון) שכתב דמ"ש חדשים לקטורת הוא לבר מכהן גדול שמקטיר חלק בראש, והכי נמי הראב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה, עכ"ל. אבל כשאין ת"ח מיוחד שהתינוק יתברך ממנו, אלא אנשים רגילים, בזה כתב הרמ"א לא לתת לאותו אדם פעמיים, כי חסד הוא לפזר את הסנדקאות אצל הרבים כדי שכולם יתעשרו וחסד זה הוא טובה לתינוק. משא"כ בשאלתנו, שהאב רוצה לכבד ת"ח מופלג, הרי הטובה הזו לתינוק גדולה מחסד ויתן כמה בניו לו, וגם הרמ"א יסכים לכך.

20. תשובות והנהגות כרך ה סימן רצב

חשיבות ומעלת סנדק

הסנדקאות נחשבת למצוה גדולה מאד ונחשב כמקטיר קטורת כמבואר ברמ"א ביו"ד סי' רס"ה (סי"א) שלכן אין לתת שני ילדים לאותו סנדק כמו בקטורת שאמרו "חדשים לקטורת בואו והפיסו" שהמקטיר היה מתעשר מכך, ולכן לא היו זוכים בזה יותר מפעם א' עי"ש. והדבר תמוה, למה כתב שסנדק דומה למקטיר קטורת הנעשית בפנים, ולא כתב שהוא כמקריב קרבן כמבואר בזוה"ק (פר' אמור) שדינו כמוהו לענין שאפשר להקריבו רק מיום שמיני ואילך.

אמנם כשנתבונן במעשה הקטורת הנעשית בפנים, נראה שבקרבן זה העיקר הוא כוונת הלב לה' לבדו, שעיקר הקטורת אינו עצם הקטרת הסממנים, אלא הריח היוצא מהם שאין בו ממש, וכן היתה נעשית בצינעה, שבשעה שהיה מקטיר את הקטורת היו הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח והמקטיר עומד שם לבדו לפני ה', וכן במה שאין בה לכהן כלום, ולכן מעלתה רבה מאד, שהעבודה בפנים או לפני ולפנים ביוה"כ היא בלתי לה' לבדו, ולפיכך כשהכהן שבפנים כוונתו כראוי, אז ממתיק בזה דינים מעל עצמו ומעל כל ישראל, ועוצר את המגיפה.

ומעכשיו נבין סוד הסנדק, שאף שלכאורה נראה שמשמש כמעשה עץ בעלמא, שהתינוק מונח על ברכיו ואינו עושה עבודה בגופו, מ"מ בכוונתו של הסנדק לה' נפעל פלאות במעלת התינוק כפי מעלת הסנדק, וכנפסק ברמ"א (ר"ס רס"ד) שיש ליקח בעל ברית (סנדק) היותר טוב וצדיק. וצריך שתהא עיקר כוונתו בשעה זו להתפלל לה' שיהיה לנימול נשמה קדושה וישמור ברית קודש ותורתינו הקדושה, ורק אז יועילו מעלותיו. [ואף שברמ"א נראה שמוהל צדיק גם כן פועל, מ"מ עיקר מה שנפעל בתינוק הוא ע"י הסנדק שנקרא בעל הברית].

וא"כ מובן בזה למה הסנדק נחשב כמקטיר קטורת ולא כמקריב קרבן, כיון שאין כאן עבודה בזה שמונח על ברכיו לבד, אלא שעושה עבודה פנימית חשובה הפועלת בנשמת הילד לקדשו, שכוונת לבו תפלתו וברכתו מעלה את הילד ונשמתו, והיינו כקטורת הנעשית בפנים שאין אדם רואה מעשיו ועובד ומרצה במחשבתו. ולכן, לגבי המוהל שעושה עבודה שפעולתה ניכרת לחוץ, אינו נחשב כמקטיר קטורת.

ולפ"ז יש להשיב על מה שנתקשה הגר"א שלא מצינו שסנדק מתעשר, די"ל, שכיון שהעבודה היא בסתר, לכן שכרו נסתר, והיינו שלפעמים מאריכים ימיו, לפעמים ניצול ממחלות, לפעמים מצליח בעסקיו, ולפעמים הסנדק עולה ברוחניות, ואם כן מה שמתעשר הוא בסתר ודרכי ה' נסתרות, ומרגלא בפי הגאון רבי יעקב קניבסקי זצ"ל, שתולה שמה שהצליח בספריו הוא העשירות שזכה ע"י סנדקאות.

ומדברינו יוצא, דמעלת הסנדק היא כשמכוון ומתפלל על נשמת הילד שניתנת לו בזמן המילה, ובזה דוקא היא הטובה לילד, ועובדא ידענא אצל רבינו החזו"א זצ"ל, שהאב רצה להזמין לסנדק את רבו שהיה ת"ח גדול וצדיק אמיתי, והאמא רצתה את אביה, והסכימו לשאול את רבינו החזו"א זצ"ל, והשיב, שיש כאן דעה נוספת, והיינו שצריך לחשוב מה הילד עצמו היה רוצה, ובודאי היה רוצה שהרב יהיה קודם, ודו"ק היטב, כי רבותינו זצ"ל הסתירו כוונתם, וה' יוליך אותנו בדרך הנכונה לעשות כרצונו ית"ש.

והראוני בשו"ת "חכם צבי" (סימן ע'), דכמו שבצדקה קרובו קודם לת"ח, ה"ה דבכל מצוה שמזכה לאחרים, עליו להקדים קרובו לת"ח, ולכן כתב שם לענין ליקח מוהל, שראוי להקדים קרובו לת"ח, עי"ש. ורב אחד כתב, דה"ה לענין סנדק, שראוי להקדים את אביו לרבו. מיהו נראה שלענין סנדקאות, כיון שהדבר נוגע לטובת הילד, א"כ יש להתחשב שטובת הילד שהת"ח יהיה הסנדק, וכמ"ש בשם רבינו החזו"א (ואף שהחכ"צ דן לענין מוהל שג"כ משפיע על עתיד הילד, מ"מ עיקר ההשפעה היא ע"י הסנדק שברכיו כמזבח).

ומצאתי דבר פלא ב"מעשה איש" (חלק ו') בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, שמעשה ביהודי אב למשפחה ברוכת ילדים שאחד מילדיו התחמץ על אף שסנדקו היה החזו"א זצ"ל, וכנראה שהתרעם איך זה יתכן, ונגש לחזו"א, והחזו"א שאלו מי היה המוהל, מי נתכבד בברכות, מי בעמידה לברכות, ומי קיבל קווטער, וכשנתברר שכולם יראים ושלמים, הוסיף החזו"א ושאלו מי בירך ברכת המזון בסעודה, והשיב, את זה כיבדנו אדם "מודרני", וענה לו החזו"א זצ"ל, אם כן אני לא אשם, ונפרד ממנו.

נראה מדבריו, דאפילו אם הסנדק צדיק, מ"מ אם אחרים שיש להם קשר לברית המילה, אינם כשרים כראוי, זה עלול להפריע בשורש קדושת התינוק (וכ"ש אם אינו מחנך בניו כראוי, שבודאי לא יועיל, ופשוט).

21. שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסד

הגה:....ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק (א"ז). (י) יב] ואם (יא) נתנו לאחד, <ה> אסור לחזור בו. מיהו אם חזר בו, הוי חזרה (מרדכי ס"פ כל הגט). ז יג] <ו> ואין מועיל בזה קבול (יב) קנין. (הגהות מרדכי דשבת ותשובת הרא"ש כ"ב /י"ב/). יד] אבל אם נשבע לו, <ז> כופין אותו שיקיים (שם בהרא"ש). טו] ואם נתנו לאחד ולא היה בעיר, ואב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח אחר אחר ובתוך כך בא הראשון, ימהלנו הראשון, דודאי לא חזר מן הראשון

22. רבינו חננאל מסכת יומא דף כו עמוד א

הפייס השלישי חדשים לקטרת. ירושלמי מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניח לקיים מה שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. מיכן אמרו ב' כהנים מתברכין בכל פעם החותה ומכניס במחתה והמקטיר. תנא מעולם לא שנה אדם בה משום שמעשרת מי שכבר הקטיר. לפיכך היו אומרים חדשים לקטרת.

23. תלמוד בבלי מסכת יומא דף יד עמוד ב

אלא אמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה הוא. ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן: פייס השני - מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש. פייס השלישי: חדשים לקטורת בואו והפיסו!