sources - Tisha Bav 5778 -Unintended consequences

-->

audio recording - 

Tisha Bav 5778 -Unintended consequences

Rabbi Ari Kahn                                                                                 adk1010@Gmail.com

1.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב

^{[נחמיה ט]}  ... וַיִּזְעֲקוּ בְקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם". מַאי אָמוּר? אָמַר רַב וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן, "בַּיָיא בַיָיא". הַיְינוּ הַאי ^{זה הוא שגרם} דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵי מַקְדְּשָׁא, וְקַלְּיֵיהּ לְהֵיכָלָא ^{ושרף את היכלו}, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקַיָא, וְאַגְלִינְּהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִן אֲרְעַהוֹן - וַעֲדַיִין קָא מְרַקֵּד בֵּינָן. כְּלוּם יְהַבִתֵּיהּ לָן ^{שנתת לנו}, אֶלָּא לְקַבּוּלֵי בֵיהּ אַגְרָא ^{שנקבל שכר בהתמודדתנו עמו} - לָא אִיהוּ בָעִינָן ^{איננו רוצים לא אותו}, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעִינָן ^{ולא את השכר}. נָפַל לְהוּ פִיתְקָא מֵרְקִיעָא, דְּהוה כָתוּב בָּהּ, "אֱמֶת". אָמַר רַב חֲנִינָא, שְׁמַע מִנָהּ, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ,אֱמֶת'. אותיבו ^ישבו בְתַעֲנִיתָא תְלָתָא יוֹמֵין וּתְלָתָא לֵילואתא, מַסְרוהו נִיהֲליהוּ ^לידם, נָפַק ^יצא, אֲתָא ^{והוא בא ונראה} כִי גוּרְיָא דְנוּרָא ^{גור אריה} מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, הַיְינוּ יִצְרָא דַּעֲבוֹדַה זרה, שֶׁנֶּאֱמַר, (זכריה ה) "וַיֹּאמֶר, זֹאת הָרִשְׁעָה" וְגוֹ'. בַּהֲדֵי דְתָפְסוּ לֵיהּ ^{כאשר תפסוהו}, אִישְׁתַּמִּיט ^נשמטה בִּינִיתָא ^{שערה אחת} מִן מַזְיָיה ^{מאדרת שערו}, וְרָמָא קָלָא ^{והרים גור הארי של אש את קולו}, וְאֲזַל ^והלך קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי, אָמְרֵי, הֵיכִי נַעֲבִיד, ^{מה נעשה?} דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרֲחֲמֵי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא ^{כשישמעו קולו המתחנן}. אֲמַר לְהוּ נָבִיא, שַׁדְיוּהוּ ^{השליכוהו} בְדוּדָא דְאַבְרָא ^{בתוך דוד של עופרת}, וְחַפְיוּהוּ לְפוּמָא בְאַבְרָא ^{וכסו את פי הדוד בעופרת} - מְשָׁאב שָׁאִיב ^קולטת קָלָא, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וַיֹּאמֶר, זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ". אָמְרֵי, הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבָּעֵי רַחֲמֵי עַל יִצְרָא דַעֲבֵירָה ^{יצר הרע של עריות}, בָּעוּ רַחֲמֵי וְאִמְסַר בִּידַיְיהוּ. אָמַר לְהוּ (נָבִיא), חָזוּ, דְּאִי קַטִילְתּוּ ליה לְהַהוּא, כַּלְיָא עָלְמָא ^{יכלה העולם,}. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי ^{כלאו אותו במשך שלשה ימים}, ובָּעו ^ובקשו בֵיעֲתָא ^ביצה בַת יוֹמָא בְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אִישְׁתַּכַּח ^{ולא מצאו}. אָמְרֵי, הֵיכִי נַעֲבִיד ^{מה נעשה}? נִיקְטְלֵיהּ?! כליא עָלְמָא. נִבָּעֵי רַחֲמֵי אפַלְגָא? פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי ^{לא נותנים}. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וּשְׁבָקוּהוּ ^{ושחררוהו}, וְאַהֲנֵי דְּלָא מִיגְרֵי לֵיהּ לְאִינַשׁ ^{שלא מתגרה אדם} בִּקְרוּבְתָּא ^{בקרובותיו}.

2.    סדר עולם רבה (ליינר) פרק ל

עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים ^{(משלי כב יז)}, שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו', להיות בה' מבטחך ^{(שם /משלי כ"ב ט'/)}, ונאמר הלא כתבתי לך שלשים וגו', להודיעך קשט וגו' ^{(שם /משלי כ"ב כ"א/)}, וכן הוא אומר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ^{(דברים לב ז)}, יכול זקני השוק, תלמוד לומר ויאמרו לך, הא למדת שזקן זה שקנה חכמה,

3.    פירוש הגר"א סדר עולם פרק ל אות יב

עד כאן היו הנביאים, פירוש משהרגו את יצר הרע בטלה הנבואה:

4.   תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד א

בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶקֶת מִיִּשְׁרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(במדבר לה)} "וְלֹא תַּחֲנִיפוּ וְגוֹ' וְלֹא תְּטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ", הָא אִם אַתֶּם מְטַּמְאִין אוֹתָה - אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּה, וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָה. בַּעֲוֹן גִּלוּי עֲרָיוֹת, וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָשְׁמַטַת שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת - גָּלוּת בָּא לְעוֹלָם, וּמַגְלִין אוֹתָם וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(ויקרא יח)} "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ" וְגוֹ'. וּכְתִיב, "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב, ^(שם) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַּמַּאֲכֶם אוֹתָה". וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּתִיב, ^{(שם כּו)} "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם" וְגוֹ'. וּכְתִיב, ^(שם) "וַהַשִּׁימּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ' וְאֶתְכֵם אֶזָרֶה בַגּוֹיִם". בַּשְּׁמִיטִין וּבַיּוֹבְלוֹת כְּתִיב, ^(שם) "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם" וְגוֹ'. וּכְתִיב, ^(שם) "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת":

5.    תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א

תָּנוּ רַבָּנָן, מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים, וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ, קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ, נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְלִבּוֹ. עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמַר, אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, ^{(דברים כא)} "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה, וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ". אָנוּ, עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר? אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כָל הָעָם בִּבְכִיָּה. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק, וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, וְאָמַר לָהֶם, הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר, וְלֹא נִטְמָא הַסַּכִּין. לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֲרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ^{(מ"ב כא)} "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד" וְגוֹ'. עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם בְּהַר הַבַּיִת כו'. וִירוּשָׁלַיִם בַּת אַתּוּיֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה הִיא? וְהָתַנְיָא, עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֱמְרוּ בִירוּשָׁלַיִם, וְזוּ אַחַת מֵהֶם - ^{[שם ע"ב]} אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְעוֹד, (^{דברים כא)} "לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" כְּתִיב, וְהָכָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְכִיָּה בְּיִשְׂרָאֵל. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וְכוּ'. אִיבַּעְיָא לְהוּ, הֵי מִנַּיְיהוּ חֲמִירָא - שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְזִילָא ^{נעשה קל בעיניהם}, וּדְכֵלִים כִּדְקַיְימָא? ^{נשארה בחומרתה.} אוֹ דִּלְמָא, שְׁפִיכוּת דָּמִים כִּדְקַיְימָא, קַיְימָא, אֲבָל טָהֲרַת כֵּלִים הוּא דַחֲמִירָא? ^{נעשתה חמורה יותר בעיניהם?}תָּא שְׁמַע, מִדְּקָא נָסִיב לָהּ תַּלְמוּדָא, "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה", שְׁמַע מִינָהּ, שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְזִילָא ^{נעשה קל בעיניהם}, וְטָהֲרַת כֵּלִים, כִּדְקָיְימָא קַיְימָא ^{נשארה בחומרתה.}- שְׁמַע מִינָהּ:

6.    תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א

תָּנוּ רַבָּנָן, "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם" זֶה יֵצֶר הָרַע - שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. "וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה", לְמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן. "אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי" - שֶׁנָּתַן אֶת עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחֱרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. "וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן" - שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְהֶחֱרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. "וְעָלָה בָאשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ" - שֶׁמַּנִיחַ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִתְגָּרֶה בָהֶן בְּיִשְׂרָאֵל. "כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת" - אָמַר אַבַּיֵי, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּן, כִּי הָא מַעֲשֶׂה דְּאַבַּיֵי, ...

7.    דברי הימים ב פרק כד, כ-כב

(כ) וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים לָֽבְשָׁה֙ אֶת־זְכַרְיָה֙ בֶּן־יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵעַ֣ל לָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר הָאֱלֹהִ֗ים לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹבְרִ֜ים אֶת־מִצְוֹ֤ת ה֙' וְלֹ֣א תַצְלִ֔יחוּ כִּֽי־עֲזַבְתֶּ֥ם אֶת־ה֖' וַיַּֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם: (כא) וַיִּקְשְׁר֣וּ עָלָ֔יו וַיִּרְגְּמֻ֥הוּ אֶ֖בֶן בְּמִצְוַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ בַּחֲצַ֖ר בֵּ֥ית הֽ': (כב) וְלֹא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ הַחֶ֙סֶד֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוֹיָדָ֤ע אָבִיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־בְּנ֑וֹ וּכְמוֹת֣וֹ אָמַ֔ר יֵ֥רֶא ה֖' וְיִדְרֹֽשׁ: פ

8.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְּהוּנָה נֶהֶרְגוּ עַל דָּמוּ שֶׁל זְכַרְיָה. רַבִּי יוּדָן שָׁאַל לְרַבִּי אָחָא, אֵיכָן הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה בַּעֲזָרַת הַנָּשִׁים אוֹ בַּעֲזָרַת יִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ, לֹא בַּעֲזָרַת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּעֲזָרַת הַנָּשִׁים, אֶלָּא בַּעֲזָרַת הַכֹּהֲנִים. וְלֹא נָהֲגוּ בְּדָמוֹ לֹא כְּדָם הָאַיִל וְלֹא כְּדָם הַצְּבִי? תִמַן כְּתִיב (ויקרא יז) וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. בְּרַם הַכָא (יחזקאל כד) כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ. כֹּל כָּךְ לָמָּה? לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת.

שֶׁבַע עֲבֵירוֹת עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. הָרְגוּ כֹּהֵן וְנָבִיא וְדַיָין וְשָׁפְכוּ דָּם נָקִי וְטִימְאוּ אֶת הָעֲזָרָה וְשַׁבָּת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים הָיָה. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה נְבוּזְרָאדָן לְכָאן רָאָה אֶת הַדָּם תּוֹסֵס, אָמַר לָהֶן מַה טִיבוֹ שֶׁל זֶה? אָמְרוּ לוֹ, דָּם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְאֵילִים שֶׁהָיִינוּ מָקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מִיָּד הֵבִיא פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים וּשְׁחָטָן עָלָיו וְעָדַיִין הַדָּם תּוֹסֵס. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ תָּלוּ תְלָיִין בַּגָרְדוֹן. אָמְרוּ, הוֹאִיל וְהַקב"ה רוֹצֶה לִתְבוֹעַ דָּמוֹ מִיָּדֵינוּ, אָמְרוּ לוֹ. דָּם כֹּהֵן וְנָבִיא וְדָיָין הוּא שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא עָלֵינוּ כֹּל מָה שֶׁאָתָה עוֹשֶׂה לָנוּ וְעָמַדְנוּ עָלַיו וְהָרַגְנוּהוּ. מִיָד הֵבִיא שְׁמוֹנִים אֶלֶף פִּירְחֵי כְּהוּנָה וּשְׁחָטָן עָלָיו. וַאֲדַיִין הַדָּם תּוֹסֵס...

9.    כלי יקר בראשית פרק כו:יט

כי ידוע מה שאמרו חז"ל ^{(יומא ט ב)} שבבית ראשון היה מצה ומריבה ושנאת חנם בין נשיאי ישראל שנקראו רועים, כמו שנאמר ^{(ירמיה כג ד)} והקימותי עליהם רועים. ונחרב הבית בסיבת המריבה שהיתה בין מלכי ישראל ומלכי יהודה. ובבית שני היתה מידת השנאת חנם בין כל ישראל כי פשה הנגע בכולם עד לאין מרפא. ועל כן כתיב בבאר ראשון ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, לרמוז גם לעתיד שתהיה מריבה בין רועי ישראל, ואגב גררא רבו גם רועי האומות עם ישראל. על כן קרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו, כי יש הבדל בין שנים המתקוטטים על דבר איזה עסק שביניהם, לבין שנים המתקוטטים בחנם על לא דבר כמנהג דורינו, וזה ההבדל בין בית ראשון לשני כי השנאה שהיתה בין רועי ישראל בבית ראשון היתה על עסק המלכות, כי נחלקה מלכות ישראל, וטבע הענין נותן שאין מלכות נוגעת בחברתה, על כן חשב כל אחד מהם שחבירו נכנס בגבולו, ועל ידי עסק זה רבתה המשטמה ביניהם. אבל השנאת חנם של בית שני, היה בחנם על לא דבר, כי אפילו הפחותים היו שונאים זה לזה על לא דבר, כי על כן נקראת שנאתם שנאת חנם אף על פי שלא היה לאחד שום עסק עם חבירו, ואין זה כי אם רוע לב והשטן היה מרקד ביניהם להכשילם זה בזה, כי מצא אלהים עוונם ממקום אחר על כן הסיתם זה בזה למצוא עוונו לשנוא. לכך ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה לא הזכיר במריבה זו הרועים, רמז למריבת בית שני שהיתה בכל ישראל על כן קראוה שטנה כי לא מצאו סיבה אל דברי ריבותם, כי אם מה שהיה ודאי השטן מרקד בין קרניהם אשר בהם ינגחו זה לזה, כמו שנאמר ^{(ויקרא כו לז)} וכשלו איש באחיו:

10.שמונה קבצים קובץ ה' רט -הרב אברהם יצחק קוק

... ובתוך העבודה זרה היותר גסה, גנוז ניצוץ אלהי, מפני שזאת התשוקה של קרבת אלהות היא מחיה אותה, ועל ידי זה נתמזגה תמיד בטבע הנפשי של האדם, עד שבעלייתו הרי היא עולה עמו, ואנו מרימים תרומה את הנקודה האלהית. גם בהיותנו כבר מוצלים מטנופה של עבודה זרה, הרינו צריכים להעלות את נקודת אחיזתנו מעלה מעלה, ביותר חיים, ביותר בירור, ביותר אומץ, ביותר זיקוק. וכאשר נגמרה הצורה הניקודית, באופן שיכלה כבר להתדבק בהגיונו ונטיית אמונתו של האדם באלהים אמת, הרי היא מתפרשת מטומאת האליליות לגמרי, ועוזבת את הסיגים במצולותיהם. וישראל התעלה לשורש הטוהר והקודש, ומכל מקום, מרום הטהרה, הפעולה המזקקת ומעלה כל, לא תחדל, והכל מתברך ומתרומם ובא למגמתו בברכתן של ישראל.

11.תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב

תָּנוּ רַבָּנָן, "וְשַׂמְתֶּם" ^{(דברים יא)} - סַם תָּם. נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים. .... כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע, וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה - תַּבְלִין, וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(בראשית ד)} "הֲלֹא אִם תֵּטִיב שְׂאֵת", וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה - אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל מַשָּאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ". וְאִם אַתָּה רוֹצֶה - אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ":

12.זהר מנוקד/תרגום/ חלק ג דף רסח/א

וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לָשִׂים דִּבְרֵי תוֹרָה עָלָיו תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע שָׁבוּר בָּהֶם, שֶׁאֵין לַיֵּצֶר הָרָע מְקַטְרֵג פְּרָט לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', עַל לְבָבְךְ - עַל שְׁנֵי יְצָרֶיךְ, שֶׁיֵּצֶר הַטּוֹב מִתְעַטֵּר בָּהֶם, וְיֵצֶר הָרָע נִכְנָע בָּהֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה יֵּצֶר הַטּוֹב צָרִיךְ דִּבְרֵי תוֹרָה? אָמַר לוֹ, יֵצֶר הַטּוֹב מִתְעַטֵּר בָּהֶם. וְיֵצֶר הָרָע, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאָדָם לֹא שָׁב וְלֹא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אָז הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ^{(משלי ג)} וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן.

13.בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כ:ו

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר אִם בָּא יִצְרְךָ לְהַשְׂחִיקְךָ ^{להכשילך}, דָּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ... ^{(בראשית ד, ז)}: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. רַבִּי סִימוֹן אָמַר אִם בָּא יִצְרְךָ לְהַשְׂחִיקְךָ ^{להכשילך}, שַׂמְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(ישעיה כו, ג)}: יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם, וְאִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ בָּרָאתָ אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. ... וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתְךָ כְּבָר הִכְתַּבְתִּי בַּתּוֹרָה ^{(בראשית ד, ז)}: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וגו'.

14.ישעיהו פרק מה, ה-ז

(ה) אֲנִ֤י ה֙' וְאֵ֣ין ע֔וֹד זוּלָתִ֖י אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים אֲאַזֶּרְךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי: (ו) לְמַ֣עַן יֵדְע֗וּ מִמִּזְרַח־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔ה כִּי־אֶ֖פֶס בִּלְעָדָ֑י אֲנִ֥י ה֖' וְאֵ֥ין עֽוֹד: (ז) יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י ה֖' עֹשֶׂ֥ה כָל־אֵֽלֶּה:

15.‏ספר כתב סופר על בראשית פרק ד פסוק ז

במדרש ^{[רבה כב, טו]} כשיצה"ר בא להסיתך שַׂמְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. והוא תמוה, ועיין יפ"ת שכתב דגרסא מוטעת היא. ונ"ל עפמ"ש ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, כי היצר הרע בעצמו אינו מכוין להרע לאדם, אלא להטיב לו שיכבוש אותו ויתרבה שכרו, לפום צערא אגרא. והיינו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו, שהוא היצר הרע משתוקק שאתה תמשול בו. כן אמרתי ונאמר לי שכ"כ בעין יעקב. והנה אמרו שתורה תבלין ליצר הרע, ואמרו ^{[קדושין ל:]} אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין היינו התורה, וצריך להבין הא תבלין הוא ממתיק ומשביח דבר ולפי פשטות היצר הרע מתנגד לאדם מללמוד תורה ולקיים מצות, ואיך אמר בראתי לו תבלין, אדרבה התורה מתנגדת לו, אלא לפמ"ש לעיל כי גם הוא רוצה ומשתוקק שיכבוש האדם אותו ממילא הם לו תבלין, והיינו בראתי לו תבלין אשר יערב עליו כנ"ל, והן דברי המדרש, כשיצה"ר מסיתך שמחהו בד"ת, כי ישמח שינוצח ע"י דברי תורה וק"ל:

16.זהר מנוקד/תרגום/ חלק ב דף קסג/א

וְזְהִ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל לְבָבְךְ, בִּשְׁנֵי לְבָבוֹת הוּא, שֶׁהֵם שְׁנֵי יְצָרִים, אֶחָד יֵצֶר טוֹב וְאֶחָד יֵצֶר רַע. וּשְׁנֵי אֵלֶּה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְרָא לֵב. זֶה נִקְרָא לֵב טוֹב, וְזֶה נִקְרָא לֵב רַע. וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא לְבָבְךְ, שֶׁהֵם שְׁנַיִם, יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע. וּבְכָל נַפְשְׁךְ? וּבְנַפְשְׁךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה וּבְכָל נַפְשְׁךְ? הַבְּכָל הַזֶּה לְשֵׁם מָה? אֶלָּא לְהַכְלִיל נֶפֶ"שׁ וְרוּ"חַ וּנְשָׁמָ"ה. זֶהוּ וּבְכָל נַפְשְׁךְ, בְּכָל מַה שֶּׁאוֹחֶזֶת הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ. וּבְכָל מְאֹדֶךְ, אַף כָּךְ כַּמָּה מִינִים הֵם שֶׁל מָמוֹן, כֻּלָּם מְשֻׁנִּים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, וְעַל זֶה כָּתוּב בְּכָל. אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְסֹר לוֹ כָּל זֶה, לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִם תֹּאמַר, בַּיֵּצֶר הָרָע אֵיךְ אָדָם יָכוֹל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יֵצֶר הָרָע הוּא מְקַטְרֵג שֶׁלֹּא יִקְרַב אָדָם לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ יאהַב אוֹתוֹ בּוֹ? אֶלָּא זוֹהִי עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר, כְּשֶׁהַיֵּצֶר הַזֶּה נִכְנָע לוֹ מִשּׁוּם הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה נִכְנָע וְהָאָדָם הַזֶּה שׁוֹבֵר אוֹתוֹ, זוֹהִי אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדֵעַ לְקָרֵב אֶת אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרְצוֹן אֲדוֹנוֹ הוּא עוֹשֶׂה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְהָיָה אוֹהֵב אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר, וְצִוָּה עָלָיו בְּאַהֲבָה שֶׁלֹּא יַקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לְאִשָּׁה רָעָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁקָּרֵב אֵלֶיהָ, אֵינוֹ כְּדָאִי לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. הוֹדָה לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו בְּאַהֲבָה .בְּבֵית הַמֶּלֶךְ בַּחוּץ הָיָה זוֹנָה אַחַת נָאָה לְמַרְאֶה וִיפַת תֹּאַר. לְיָמִים אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בְנִי אֵלַי. קָרָא לְאוֹתָהּ הַזּוֹנָה וְאָמַר לָהּ: לְכִי וּתְפַתִּי אֶת בְּנִי, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת רְצוֹן בְּנִי אֵלַי. מֶה עָשְׂתָה אוֹתָהּ זוֹנָה? הָלְכָה אַחַר בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִילָה לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אוֹתוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ בְּכַמָּה פִתּוּיִים. אִם אוֹתוֹ בֵּן יָאֶה וּמְצַיֵּת לְמִצְוַת אָבִיו - גּוֹעֵר בָּהּ וְלֹא מְצַיֵּת לָהּ וְדוֹחֶה אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְאָז אָבִיו שָׂמֵחַ בִּבְנוֹ וּמַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַפַּרְגּוֹד שֶׁל הֵיכָלוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנוֹת וְאוֹצָרוֹת וְכָבוֹד רַב. מִי גָרַם אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה לַבֵּן הַזֶּה? הֱוֵה אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַזּוֹנָה. וְאוֹתָהּ הַזּוֹנֶה יֵשׁ לָהּ בָּזֶה שֶׁבַח אוֹ לֹא? וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֶׁבַח מִכָּל הַצְּדָדִים. אֶחָד - שֶׁעָשְׂתָה אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. וְאֶחָד - שֶׁגָּרְמָה לְאוֹתוֹ הַבֵּן כָּל אוֹתוֹ הַטּוּב וּלְכָל הָאַהֲבָה הַזּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֵלָיו. וְעַל זֶה כָּתוּב (בראשית א) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וְהִנֵּה טוֹב - זֶה מַלְאַךְ הַחַיִּים. מְאֹד - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁהוּא וַדַּאי טוֹב מְאֹד לְמִי שֶׁמְּצַיֵּת לְמִצְווֹת רִבּוֹנוֹ. וּבֹא רְאֵה, אִם לֹא יִהְיה הַמְקַטְרֵג הַזֶּה, לֹא הָיוּ יוֹרְשִׁים הַצַּדִּיקִים אֶת הַגְּנָזִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, שֶׁעֲתִידִים לָרֶשֶׁת עוֹלָם הַבָּא.

17.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר־הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הוּא שָׂטָן, דִּכְתִיב: ^(שם) "וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן". הוּא יֵצֶר הָרַע, דִּכְתִיב: ^(שם) "רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ". וּכְתִיב הָתָם: ^{(בראשית ו)} "רַק רַע כָּל הַיּוֹם". הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, דִּכְתִיב: "אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר". אַלְמָא, בֵּיהּ קַיְמָא מִלְּתָא. אָמַר רַבִּי לֵוִי: שָׂטָן וּפְנִינָה, לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוְּנוּ. שָׂטָן, כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּקָא נָטָה דַּעְתֵּיהּ בָּתַר אִיּוֹב, אָמַר חַס־וְשָׁלוֹם מְנַשְׁיָיא לֵיהּ לְרַחֲמוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם. פְּנִינָה, דִּכְתִיב: ^{(ש"א א)} "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ". דָּרְשָׁהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בְּפַפּוּנְיָא, וְאָתָא שָׂטָן וְנַשְּׁקֵיהּ אַכַּרְעֵיהּ.

18.‏בראשית פרק א, לא

(לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי: פ

19.בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ט:ה

בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב מוֹת.

20.ספר אגרא דכלה (דפ"י) - דף שסז/ב

שַׂמְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ר' סימון הוסיף שעל ידי דברי תורה לא די שתדחהו ליצר הרע ממך, שזה אינו מעלת ומדריגות הצדיקים גמורים, רק עוד זאת תפעול שַׂמְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שגם הוא יהיה לו שמחה שתהפכנו גם כן לטוב, שזה מעלת הצדיקים גמורים שמהפכים מר למתוק, והשאר מובן:

21.ערפילי טוהר עמ' ל"ט -הרב אברהם יצחק קוק

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.