Twitter

Wednesday, March 3, 2021

אכילת קטניות בערב פסח

 

אכילת קטניות בערב פסח

הרב ארי דוד קאהן

 

1.    יוסף אומץ חלק א דיני ערב פסח בשבת סימן תשכט  1570

כשחל ערב פסח בשבת צריך לבער החמץ בערב שבת קודם שש שעות1. וצריך זהירות גדולה בהחמץ בשבת, שהרי צריך לבער החמץ בערב שבת כדינו בערב פסח קודם שש שעות, לכן צריך השגחה מרובה על החמץ הנותר מערב שבת לשבת ועל הכלים איך יתנהג בהן.

והמדקדקים נזהרים לבשל כל דשייך ליל שבת ויומו בכלי יום טוב2חוץ מן השאלנט3. ויש נוהגים לאכול מצה שאלנט, ולא יפה הם עושים4, שהרי אסור לאכול מצה בערב פסח קודם הסדר5, ואף שמצה זו מבושלת הרי כתב מהרי"ל6 שזקן או חולה שאינם יכולים ללעוס המצה צריכין לשרות ביין ובזה יוצאין ידי חובת המצה, רק שלא תהא נימוחת לגמרי שיהא עליה תוריתא דנהמא, וא"כ אף במצה שאלנט יש הרבה פרוסות קיימות שיש להן תוריתא דנהמא ויוצאין במצה ישנה7. [ומצה שאלנט נראה דמותר, דווקא בלא בישל הוא דאסר דהוי כבועל ארוסתו, אבל במצה מבושלת לא8 (כת"י ב')].

לכן טוב בעיני לאכול אז ורמזלש9 שאלנט, שהרי כשנאפה יוצא שלם10והקדירה יטמין עם שאר כלי חמץ. וטוב לעשות השאלנ"ט ביום חמישי11.

ומאז כמה שנים היה לי פלפול מזה עם הגאון מהור"ר זעליקמן ז"ל, והודה לדברי. אף שבשנת שפ"ט אסר האב"ד מהר"ר חיים כץ מפראג לעשות שאלנט, לא הודו לו חבריו בני ישיבה יצ"ו. ועל כל פנים נראה לי אסור לעשות וועק12 שאלנט, שיש חשש שידבק בכלי, וכן קוגל או חיטין13אבל ורימזולז14 שאלנט אני בעצמי נהגתי לעשות בערב פסח שחל בשבת, והודו לי חברי כל בני ישיבה דכאן.

2.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמד סעיף א

י״ד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, בּוֹדְקִין לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וּמְבַעֲרִים הַכֹּל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, וּמְשַׁיְּרִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, דִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית זְמַנָּהּ אַחַר הַמִּנְחָה וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ לֹא בְּמַצָּה וְלֹא בְּחָמֵץ אֶלָּא בְּמַצָּה עֲשִׁירָה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית. {הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל מַצָּה עֲשִׁירָה, כְּדִלְקַמָּן סִימָן תס״ב סָעִיף ד׳ בְּהַגָּה, יְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בְּמִינֵי פֵּרוֹת אוֹ בְּבָּשָׂר וְדָגִים כְּדִלְעֵיל סִימָן רצ״א סָעִיף ה׳ בְּהַגָּה.}

3.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף א

אָסוּר לֶאֱכֹל פַּת מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מַצָּה לְתֵאָבוֹן, אֲבָל אוֹכֵל מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת, אֲבָל לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶם, {וְאִם הוּא אִיסְטְנִיס שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל מְעַט מַזִּיק בַּאֲכִילָתוֹ הַכֹּל אָסוּר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם).} וְיַיִן מְעַט לֹא יִשְׁתֶּה, מִשּׁוּם דְּמִסְעַד סָעִיד, אֲבָל אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יַיִן הַרְבֵּה, שׁוֹתֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה הַרְבֵּה גּוֹרֵר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל.

4.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג סעיף א

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, {וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים (מַהֲרִי״ל)}, אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ״ה וּמָרְדְּכַי פ׳ כָּל שָׁעָה). וְהַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנָז לְהַחְמִיר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ פָּשׁוּט דְּאֵין אוֹסְרִים בְּדִיעֲבַד אִם נָפְלוּ תּוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים הַנַּעֲשִׂים מֵהֶם, וְאֵינָן אוֹסְרִים אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת מִינֵי קִטְנִיּוֹת בַּבַּיִת (ת״ה סי׳ קי״ג). וְזֶרַע אקליי״א (מַהֲרִי״ל) ואני״ס ואליינד״ר אֵינָן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וּמֻתָּר לְאָכְלָן בְּפֶסַח, כֵּן נ״ל.}

5.    מגן אברהם סימן תמד

א (פמ"ג) (מחה"ש) ומשיירין וכו'. ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה (ש"ג המרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכל בו):

ב (פמ"ג) (מחה"ש) או בבשר ודגים. פי' אם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ' מהרי"ל והי' ראוי לעשות במצה מבושלת אך לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל:

6.    פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תמד

ב או. עיין מ"א. ועיין חק יעקב אות ב', יע"ש. ועיין סימן תע"א [סעיף ב בהגה] מצה עשירה, וממה שכתב הר"ב כאן משמע אף בערב פסח קודם הלילה אין נוהגין לאכול מצה עשירה, ואי"ה שם [סימן תעא אשל אברהם אות ה] יבואר. ומצה פתותה ואפאה אח"כ, אסור מדינא, יע"ש [אות ב]. ומצה ממיני קטניות טטרקי וכדומה, מותר לאכול בערב פסח, ומכל מקום לסעודה שלישית פת משאר מינים הוה כפירות ודגים:

7.    שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן לא ד"ה ומש"כ כב'

י"א סיון תשל"ה לפ"ק. כבוד ידידנו הרב הגאון היקר וכו' כש"ת מוה"ר יוסף הרץ שליט"א, בעיה"ק ירושלים תוב"ב...

ומש"כ כב' בענין אכילת קטניות בער"פ אם המנהג רק בפסח או גם בער"פ, אין להאריך בזה כיון דכ' החק יעקב סי' תע"א ס"ק ב' דגם בער"פ אסור ומביאו גם הגאון מהרש"ם בדע"ת סי' תנ"ג, ומדברי הפמ"ג אין ראי' שכ' בסי' תמ"ד להתיר לאכל מצות קטניות בער"פ דס"ל מצה שאני וכמש"כ ג"כ בשדי חמד מער' חמץ סי' ז' ס"ק ב', ומנהג רבותינו בערב פסח לאכול רק פירות ובשר וכיו"ב סתמו כמפורש דקטניות אסורים, ולית להו גם הא דפמ"ג הנ"ל, ואין להרהר בזה והוא בכלל הפורץ גדר.

והרני דוש"ת באהבה - ידידו מצפה לחסדי ה'.

8.    חק יעקב סימן תמד

[א] כדלקמן סימן תס"ב. אף דאין ענין לסימן תס"ב, דאפשר דדוקא התם תוך הפסח נוהגין לאסור משום דלמא אתי לאכול אותה לילה ראשונה משום חובת מצה, וכמבואר בטור וב"י [ד"ה ומ"ש רבינו] לקמן סימן תס"ב. וכתב שם הב"י ואין טעם במנהג ההוא לגזור ולחשוש מה שלא חששו חכמי התלמוד וחכמים אחרונים. א"כ הבו דלא לוסיף עלה בערב פסח דאיכא היכרא טובא, שהרי אסור לאכול באותו זמן מצה גמורה. ואפשר דכוונת הרב כיון שאין נוהגין במדינות אלו בפסח במצה עשירה, לא אטרחהו כולי האי בשביל סעודה שלישית שבערב פסח ללוש מצה עשירה, ויוצאין במיני פירות וכו'. אבל היכא דיש לו מצה עשירה, מותר לאכלו בסעודה שלישית, ואין בזה משום מבטל המנהג. אכן מהרי"ל הלכות שבת הגדול [עמוד נז] ובהג"ה סמ"ק סימן רי"ט [אות ו] כתב ג"כ דגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה, משום דחיישינן שמא נתערב בו מעט מים ומחמיץ. אף שיש תקנה בשימור, לפי מה שכתוב לקמן סימן תס"ב [סעיף ג וסעיף ו], מכל מקום חיישינן דלא לעביד שימור כיון שהוא מי פירות, ולא אסיק אדעתיה למיחש שנתערב בו מעט מים, ואחר זה נמשך הרב:

[ב] במיני פירות או בבשר ודגים. אף על גב דלעיל סימן רצ"א [סעיף ה] מבואר דיותר טוב לעשות בבשר ודגים מפירות, וכאן כתב הרב פירות תחילה. נראה לי דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות, שאינו משביע כולי האי. ועוד, כיון שדרך בבשר ודגים ללפת בו את הפת, חיישינן דלמא אתי למטעי לאכול בו מצה. ובמ"א [ס"ק ב] כתב דגם בערב פסח יותר טוב לקיים אותו בבשר ודגים. ואין זה משמעות לשון הרב כאן, אלא כמו שכתבתי. וכתב עוד [המ"א] בשם הזוהר לעסוק בתורה במקום סעודה שלישית, וכתב במהרי"ל דראוי לעשות במצה מבושלת, ולא ראיתי נוהגין כן, עכ"ל. וכתבו האחרונים דמכל מקום טוב לעשות עוד סעודה בשחרית קודם זמן הביעור, כיון דיוצא בזה, עיין ב"ח [ד"ה ומה]:

[ט] כדרך שהוא מבטל בשאר שנים. עיין לקמן סימן תנ"ה [סעיף א בהגה] מדין שאיבת מים כשחל ערב פסח בשבת. ועיין לקמן סימן (תנ"ו) [תנז] [ס"ק ט] מדין אם שכח ליטול חלה מפת שאפה לצורך שבת, וע"ש. וכתב בספר חסידים [סימן שיד] דלא יאריכו בתפלה לאמרו אותה בנחת בשבת זו, משום אכילת חמץוכן נוהגין:

9.    חק יעקב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעא סעיף א

[ב] מעט פירות או ירקות. בטור כתב ומיני תבשיל, כוונתו למה שכתב הרא"ש [שם] בפירוש לשון תרגימא שבש"ס [שם קז, ב] דקאי על מיני תבשילין, ולא כפירוש רשב"ם [שם ד"ה תרגימא] דקאי על פירות. אבל מכל מקום לדינא לא פליגי, דמותר לאכול כל מילי לבד מפת דהיינו מצה עשירה, וכן משמעות לשון הטור, ודלא כב"י [ד"ה ומ"ש אבל] שכתב שהטור חולק על הרא"ש בזה, ובאמת אין כאן מחלוקת כלל, וכן משמע להדיא בקיצור פסקי הרא"ש [שם סימן יט], יע"ש. וכן משמעות רוב הפוסקים דרק פת אסור, וכן מבואר להדיא מתוספות [שם צט, ב ד"ה לא] והרא"ש ריש פרק ערבי פסחים בהא דמקשו מה לא יאכל, ע"ש. וז"ל הכל בו סימן מ"ט, מיני תרגימא כגון פירות וירקות וקטניות ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהם, עכ"ל. וכבר נתבאר לעיל [סימן תנג סעיף א בהגה] דאנו נוהגין איסור בקטניות, גם תבשיל מחמשת מינים שכתב בב"י [שם] בשם הרא"ש [שו"ת כלל יד סימן ה] צריך לומר דהיינו עם מי פירות, ואנו נוהגין איסור בכל זה, כמבואר לעיל סימן תמ"ד [סעיף א בהגה]:

10.ספר כלבו סימן מט  דין ערבי פסחים 

מתשעה שעות ולמעלה בין בפסח ראשון בין בפסח שני לא יאכל אדם אפילו מיני תרגימה כגון פירות וירקות וקטנית ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהן והטעם כדי שיכנס לאכול מצה תאב, וכתב ה"ר אשר ז"ל יש אנשים שנהגו למעט אכילתן ביום ראשון של פסח כדי שיאכלו מצה לתאבון בליל שני ע"כ, ואם התחיל קודם ט' שעות יש בדבר דעות חלוקות יש אומרים שצריך להפסיק אחר ח' כדי שיאכל מצה לתאבון בלילה, ויש אומרים שאין צריך להפסיק כל עיקר ויערוך השלחן כשיקדש היום ועושה סדרו, ויש אומרים שפורס מפה ומקדש כשאר ימים טובים, וכבר כתבנו למעלה בהלכות שבת טעם פריסת מפה ובברכת המזון וטוב להחמיר בדבר, ואם גמרו לאכול קודם שקדש היום מעט מברכין ברכת המזון על כוס אחד ומקדשים על כוס שני אבל אין עושין שתיהן על כוס אחד לפי שאין אומרים שתי קדושות של תורה על כוס אחד, ואף על פי שעושין יקנה"ז על כוס אחד אינו דומה לפי שקדוש והבדלה ענין אחד ששניהם נקבעו לקדוש היום אבל ברכת המזון וקדוש היום ב' דברים שזה על המזון וזה על קדוש היום אבל האוכלין בשבת וחשך עליהם היום אף על פי שאין מפסיקין כשיגמרו מלאכול מברכין ברכת המזון ואחר כך מבדילין ואפשר לעשות הכל על כוס אחד לפי שאינן שתי מצות של תורה שהרי מדבריהם הוא להיות מבדיל על הכוס.

11.ספר כלבו סימן מח

והר"ף ז"ל כתב כי מימי רבותינו הקדמונים נהגו אסור בכל מיני קטנית ולא מחמת חמוץ ולא טעו בדבר שהתינוקות יודעין דאמרינן בפסחים בהדיא דאינן באין לידי חמוץ אלא מטעם גזרה היא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא ודגן נמי מעשה קדרה הוא כדייסא אי הוה שרית קטניתא, אתי לאחלופי בדגן דאידי ואידי מעשה קדרה הוא וגם מדי דמדגן הוא כדאיתא בפרק השוכר דקרי לקטנית מדי דמדגן, וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין ולכך אתי לאחלופי ומנהג גמור הוא להזהר בכל מיני קטנית הנקרא ליגו"ם כגון אורז ודוחן ופולין ועדשים וזרעונים ודומיהן וגם חרדל נכון הדבר לאסור מטעם זה משום דהוי מידי דמדגן ואף על גב דתלמודא שרי אפילו אורז דשמא היינו דוקא בימיהם שהיו כלם בני תורה ובקיאין בהלכות אסור והתר אבל עכשו שאינן בני תורה גזרו דלמא אתי לאחלופי וכן עמא דבר וכן נראה להר"ף ז"ל, וה' מיני דגן שאמרו אם לשן במי פירות בלתי מים כלל אין מחמיצין אבל מסריחין ומותרין באכילה נ"א ואין חייבין עליו כרת והר"ש כתב דנהי דאין חייבין על חמוצם כרת ומכל מקום אסור באכילה דנהי כחמץ גמור לא הוי נוקשיה בעיניה הוי, ונראה מזה שצריך להזהר מאד כשלשין בפסח בשמן ודבש ובשאר משקין אפילו בלא מים שאין ראוי להקל בהן לשהותן בעיסה שלא יבאו לידי חמוץ נוקשיה בעיניה, ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין ומי פרות הן יין ודבש ואפילו דבש דבורים וזיתים ותפוחים ורמונים וכיוצא בהן משאר יינות ומשקין ויש נשמרין שלא לאכול דבש בפסח אם לא יראו רדייתו מן הכוורת לפי שפעמים מערבין בו חמץ וה"ר יצחק ז"ל כתב נראה דאסור לא שנא בעיניה ולא שנא על ידי תערובת מיהו אותו דבש שמוציאין מן הכוורת מיד נראה להתיר אך נראה לאסרו דלמא אתי לאחלופי ומהאי טעמא נראה לאסור התאנים שרגילין לערוב בהן קמח סלת כשמתקנין אותן אף על גב דהרבה תאנים יש שאין בהם סלת דלמא אתי לאחלופי ע"כ, וגם כן יש נשמרים שלא לטחון החטה עד שיבררו אותה מאכילת עכברים ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פרות, וכתב ה"ר יצחק מיהו קצת קשה לדבריהם דהא תנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שמחמצין אלמא לא חשיב לחלוחית הפת מי פרות והוא הדין אכילת עכבר דאין לחלק וכן ראוי לומר במי משקה היוצא מן החי כגון חלב בהמה גם כן אינו כמי פרות אלא ודאי מחמיץ וכן דעת הראב"ד ז"ל, ועוד כתב ה"ר יצחק דמי פרות אין מחמיצין משמע מי פרות דוקא קאמר מדלא קאמר אין מחמיצין כי אם מים, ועוד איכא למיחש טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין מים בשעת הלישה והא דמי פרות אין מחמיצין היינו דוקא במי פרות לחודיהו בלי תערובת מים כדפירש רבינו תם פרק כל שעה, אין מבשלין חטים במים ולא קמח ואם בשל הרי זה חמץ גמור והוא שנתבקעו אבל מבשלין הפת והקמח הקלוי, אבל מה שנהגו קצת מן הקדמונים לאפות קמח לתוך קדרה או שממלאין שק קטן קמח ודוחקין אותו יפה יפה וקושרין פיו ונותנין לתוך מים חמין רותחין ומשהין אותו עד בשול או ממלאין קדרה קמח ונותנין בתנור עד כדי שתאפה ועושין מאותו הקמח מאכל התינוקות יש לפקפק הזה המנהג לפי שיש לחוש שמא לא שלט האור בכל חלקי הקמח הדחוק ולא נאפה יפה יפה כפי הצורך ועל כן באו חכמים גדולים אחריהם וגדרו הדבר ואסרוהו שלא לעשות כן, כתב הר"ף ז"ל ועל הדגן שצמח מלחלוחית הארץ שקורין גירמינ"י אומר רבינו יחיאל ז"ל שזהו חמץ גמור דהיינו דקאמרי פרק כל שעה המחמיץ במחובר שפעמים שהחמוץ בא בעוד שהתבואה מחוברת מחמת רוב גשמים שיורדין בעת הקציר ופעמים שבא בתלוש ואם ימצא אותו מעורב יברור אותו יפה שיהא ששים מאותו שלא צמח ואף על גב דהוי יבש ביבש משום דיהיב טעמא בשעת אפיה וגם צריך שתהא האפיה קודם הפסח דאי בפסח אפילו כל שהוא אוסר על כן טוב להזהר שלא יהיה בו כלל מאותו צמח מעורב בתבואה לפי שלפעמים אופין מצות תוך הפסח ולא דמי לבשר מליח ישן שאוכלין בפסח דהתם אפילו נשאר מעט חמץ בעין על הבשר מכל מקום הרי מעבירים אותו כשמדיחין הבשר כדי לבשלו אבל כשהוא מעורב בתוך התבואה אותה חטה שצמחה הרי היא לעולם שם לפי שהיא מתערבת בתוך הקמח בשעת הטחינה ושוב אי אפשר להפרידה, ועל זה אין לאכול בשר מליח צלי בפסח אם לא ידיחו אותה קודם, כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו אין מבשלין הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה, וכן לא למחי איניש קימחא דאבישונא פירוש לערב קמח בתוך התבשיל, בקמחא דאבישונא פירוש קמח של קליות שנאפו בתנור דלמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חמוץ, וכן כשמוללין את הקדרות החדשות אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה אבל קמח קלי אסור שמא לא קלוהו שפיר ואתי לידי חמוץ, וכן אין קולין את הבצק בשמן על המחבת אבל קולין את הפת, ומותר לבשל את הדגן או הקמח במי פירות וכן בצק שלשו במי פירות וקלהו על המחבת הרי זה מותר שמי פירות אין מחמיצין.

ביוגרפיה - כלבו

The author of the Kol Bo was apparently R. Aharon ben R. Jacob ha - Cohen of Narbonne, France (sometimes mistakenly identified as R. Aaron of Lunel) . He lived in the thirteenth and fourteenth centuries and spent some time in Spain. In 1306 he was expelled from France together with all the Jews there, and he settled on the island of Majorca near Spain. The Kol Bo is apparently the early version of R. Aharon's work Orchot Chayyim, which was written years later. 

12.שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה

ערבי פסחים מט' שעות ולמעלה לא יאכל אדם כדי שיהא רעב ויאכל מצה לתאבון. אבל מיני תרגימא דהיינו מיני תבשיל העשוי מחמשת המינין או פירות וירקות מותר לאכול לפי שאין משביעין. והא דאמרינן מט' שעות ולמעלה לא יאכל הא קמי הכי אכיל במאי איירי דמצי אכיל, אי בחמץ כבר נאסר מצה נמי לא מצי אכיל דאמרינן בירושלמי האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו ומיני תרגימא מותר לאכול אפילו מן המנחה ולמעלה, אלא במצה עשירה איירי דמצי אכיל בערב הפסח, דהיינו דוקא במצה שיכול לצאת בה בלילה אסור לאכלה בערב. וכן היה נוהג ר"ת ז"ל כשחל ערב הפסח להיות בשבת היה מקיים שלש סעודות במצה עשירה שנאפית בערב שבת ונילושה במי פירות בלא מים כלל. ובביצים בלא מים נסתפק רש"י אם מחמצת לפי שהעיסה תופחת והעולם נהגו היתר.

13.ביאור הגר"א אורח חיים סימן תמד

אלא כו' וצריך. כמ"ש ר"פ ערבי פסחים לא יאכל כו' ואמרו שם ק"ז ב' דסמוך למנחה קטנה ושם ק' ב' כאן קודם תשע וכו'. וכת' תוס' שם צ"ט ב' ד"ה לא יאכל כו' וא"ת כו' וי"ל דאיירי במצה עשירה כו' וכת' הרא"ש שכן היה נוהג ר"ת בע"פ שחל בשבת כו':

14.ערוך השולחן אורח חיים סימן תמד סעיף ח

אין מבשלין בשבת זה דייסא וכיוצא בזה שהוא חמץ גמור ומתדבק להכלים ויצטרך להדיחם בחמין בשבת ולשפשפם יפה יפה והוי טירחא יתירה בשבת ואסור כיון שאינו צורך שבת ולכן גם פת הצנומה בקערה שקורין סוחארע"ס ושורין אותם בחמין אין עושין בשבת זה וכבר המנהג לבלי לבשל בשבת זה שום עיסה רק בערב מבשלין אורז או קטניות או תפוחי אדמהובשחרית ג"כ כן והעיגול עושין מקמח מצה וטומנין בקדרות חדשים הראוים לפסח ומערין לקערות של חמץ אמנם אם עבר ובישל והמאכל דבוק בקדירה וא"א לקנחו בהכרח להדיחו מעט כדי להעביר החמץ ומקרי צורך שבת כיון שאסור להניחו כך ביום זה:

15.משנה ברורה סימן תמד

(ח) יקיים וכו' במיני פירות - עיין לעיל בסימן רצ"א ס"ה דיש דעות בפוסקים אם צריך לעשותה דוקא בפת או דסגי ג"כ בשאר דברים ולזה אמר דבשעת הדחק כזה יכול לסמוך על המקילין וע"ש דיותר טוב בבשר ודגים מבפירותוה"ה דיכול לקיים [א] בתבשיל (כגון קניידליך) אך יש נ"מ דזה אינו מותר רק קודם שעה עשירית והיכא שמקיים בפירות או בבשר ודגים [ב] יוכל לקיים אפילו אחר שעה עשירית אך בכ"ז יזהר שיאכל רק מעט ולא למלא כריסו כדי שיאכל מצה לתיאבון. ועיין באחרונים שכתבו דטוב ג"כ שיחלק סעודת שחרית של פת לשנים דהא י"א דיוצא בזה ידי סעודה ג' וכ"כ בביאור הגר"א דנכון לעשות כן אך כ"ז אם יש לו שהות לברך בינתים ולהפסיק איזה שהות כדי שלא יהיה בכלל ברכה שאינה צריכה:

16.פסקי תשובות אורח חיים סימן תמד

וכמו"כ יש75 להחמיר שלא לבשל לשבת זו מאכלים שמכילים אורז, שעועית ושאר קטניות, ויש76 המקילים בזה, והיינו בכלים של חמץ ולא בכלים של פסח.

75. ח"י סי' תע"א סק"ב, קו' פסח מעובין לבעל כנה"ג, חזו"א מכתבים ח"א סי' קפ"ח, שו"ת שבה"ל ח"ג סי' ל"א.

76. עיין פמ"ג א"א סק"ב וערוה"ש סע' ח', ונראה דבזה יש להקל אם יש לו כלי בישול חד פעמיים שזורקן אחר הוצאת המאכל ממנו דליכא חשש שיצטרך להדיח הכלי אחר השימוש.  

17.הרב יעקב אריאל

שאלה - האם מותר לאשכנזים בערב פסח לאכול בצהריים קטניות (למשל אורז)?

תשובה -המנהג הוא להימנע מאכילת קטניות משעת איסור חמץ. 

18.התשובה התקבלה מהרב אורי ליפשיץ

יד בניסן התשעא, 18 באפריל, 2011

האם מותר לאשכנזים שמקפידים על קטניות לאכול בערב פסח לאחר סוף זמן אכילת חמץ קטניות?

תוכן התשובה:

שלום רב  - מנהג האשכנזים להימנע מאכילת קטניות משעת איסור אכילת חמץ 

19.פוסק: הגרי"ש אלישיב

שאלה:

האם מותר לאכול קטניות בערב פסח?

תשובה:

איסור אכילת קטניות מתחיל משעת איסור אכילת חמץבשעת הצורך אפשר להתיר.

ומותר להשותם בביתו בפסח (ואם אין להם הכשר לפסח נהוג למוכרם עם החמץ).

ספר: אשרי האיש פסקי הגרי"ש אלישיב, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר

מקור: אורח חיים ג' פרק נט' סעיף א וכן פרק נו סעיף יב. ראה סידור פסח כהלכתו ח"א פרק טז הערה 42-א

20.פוסק: הרב שלמה.ז גרוסמן

תשובה נוספת:

לא אסרו קטניות רק בפסח ולא בערב פסח, ויש שנהגו גם בערב פסח משעת איסור חמץ, אבל בשעת הצורך אפשר להתיר(הגר"ש אלישיב).

ספר: סידור פסח כהלכתו

מקור: חלק א פרק טז סעיף י ובהערה 42*

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

21.פוסק: הרב אליעזר מלמד

תשובה נוספת:

לנוהגים שלא לאכול קטניות בחג הפסח, אסור יהיה לאכול קטניות בערב פסח לאחר ארבע שעות מתחילת היום.

ספר: פניני – הלכה -מקור: פסח, פרק יג' סעיף ז

22. אכילת קטניות בערב פסח לאחר חצות - י״א בניסן ה׳תשע״ד (11/04/2014)

שלום. יש לי ילדים קטנים בבית, ואני חושבת מה אוכל להאכיל אותם בערב פסח לאחר זמן אכילת חמץ. אין לי עדיין כלי פסח כדי לבשל אוכל כשל"פ (ואנחנו מתארחים כל החג). האם ניתן להאכיל אותם קטניות (כגון קורנפלקס) והאם בכלל ניתן לבשל להם קטניות או כל מאכל אחר בכלי חמץ? (וכן האם הדבר מותר למבוגרים) תודה

תשובה:שלום רב,

נוהגים בזה איסור. וראי במקורות.

מקורות: בפרי מגדים סי' חמ"ד כתב שמותר קטניות בערב פסח אבל החק יעקב בסי' תע"א ס"ק ב' כתב שאסור לאכול קטניות בערב פסח, וכך נראה מדברי הפוסקים שכתבו לאכול פירות וירקות ולא הזכירו אפשרות של קטניות. ובפסקי תשובות (סי' תנא) הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהתיר לאכול קטניות אחר חצות רק בשעת הדחק. לכן, אם אין לילדים מה לאכול מותר לתת להם קטניות, אבל ודאי שצריכים לדאוג מראש שיהיה להם מה לאכול.

23.הרב ברוך בליז'ינסקי

תאריך: י"ב בניסן התשע"ב (04/04/12)

השאלה: האם מותר לאכול קטניות בערב פסח, לאחר זמן איסור אכילת חמץ עד שעת כניסת החג? 

תשובת הרב: יש המקלים ומתירים לאכול קטניות עד לזמן כניסת החג, אך למעשה נהוג להחמיר ולא לאכול קטניות גם בזמן זה (לנוהגים כך כל משך החג).

 מקורות: נטעי גבריאל פסח ב פרק לח סעיף יד. 

24.פסקי תשובות אורח חיים סימן תמד

ג. מצות שנילושו ונאפו בכוונה שלא לשם מצות מצוה, כך שא"א לצאת בה ידי חובת מצה בליל הסדר - על מצות כאלו הסכימו רוב28 פוסקי זמננו לאסור אכילתם ביום י"ד (וגם בליל י"ד לדיעות דלהלן אות ד'), וכן נתפשט29 המנהג בכל תפוצות ישראל שלא לאכול מצה כזו בערב פסח, אמנם יש30 שכתבו שבשעת הדחק גדול כמוסדות גדולים שאם יתנו חמץ לחוסים בהם יהיה מן הנמנע לבער אח"כ את שאריות החמץ (ואין באפשרותם לעשות את העצות הנ"ל אות א' וב') ניתן להקל לאכול מצות אלו שנעשו בכוונה שלא לשם מצות מצוה, ועכ"פ בסעודת ליל שבת יש31 להקל.

25.מקור חיים (לר"י מליסא) חידושים סימן תמד

(א) סעודה שלישית. ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים די"א דיוצא בזה. [מג"א ס"ק א]. ובשל"ה כתב לעסוק בתורה במקום סעודה ג'. [מג"א ס"ק ב].

26.שערי תשובה סימן תמד

[א*] במדינות כו'. וע' בשו"ת נ"ב סי' כ"א מה שהקשה ע"ז שאין ראיה מפסח גופא לע"פ וע"ש שכתב דעד חצות ודאי מותר לאכול מצה עשירה בע"פ והמורה להקל כל היום אפי' בלא צורך חולה וזקן לא הפסיד אם הוא עכ"פ צורך קצת אך בפסח עצמו מחמירין ע"ש:

27.שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - אורח חיים סימן כא

שאלה: אם חמץ נוקשה אסור בע"פ ואם נסכים שאסור מאיזה שעה מתחיל זמן איסורו. וגם דין מצה עשירה שנוהגין במדינות הללו שלא לאכול מצה עשירה אם גם בער"פ אסורה או לא. 

... ומעתה נחזי אנן דין נוקשה בערב פסח. והנה לדעת הפוסקים דנוקשה בפסח עצמו הוא מדרבנן וצריך לומר טעם שאסרוהו הוא משום גזירה דחמץ גמור יש מקום לומר דעד כאן לא גזרו אלא בפסח עצמו שאז מפני חומר איסור כרת עבדו הרחקה ואסרו גם נוקשה אבל בערב פסח אפילו אחר חצות ואפילו לרבי יהודה דלפני זמנו בלאו מכל מקום כיון שאין בו כרת לא החמירו למיעבד ליה הרחקה לגזור נוקשה אטו חמץ גמור ....

ועתה נבוא לדין מצה עשירה בערב פסחהנה זה שאין אנו נוהגין לאכול מצה עשירה בפסח הוא מפני שאנו חוששין לדברי רש"י ז"ל שפירש מה דאמר רשב"ל מי פירות אין חייבין על חימוצם כרת היינו דוקא כרת אין חייבין דחמץ גמור לא הוה אבל נוקשה מיהא הוה ואותו חימוץ נוקשה ממהר להחמיץ3 וכל זה מבואר בדברי רש"י בפסחים דף ל"ו ע"א. ולא מצינו לי' לרש"י ז"ל חבר בדבר זה בכל הפוסקים המפורסמים וכלם ס"ל דמי פירות אין מחמיצין כלל4 והנה התוס' בדף ל"ה ע"ב בד"ה מי פירות הקשו על רש"י מסוגיא דדף מ' ע"א דאמר אביי לא לחריך אינש תרי שבולי וכו' ורבא אמר א"ה חדא נמי וכו' אלא מי פירות הן ואין מחמיצין. משמע שאין מחמיצין כלל. והנה באמת קושיית התוס' היא קושיא גדולה על רש"י ואף שהתוס' במנחות דף נ"ד ע"א בסוף ד"ה אין מחמיצין העלו ארוכה לקושיא זו דהא דמפיק מיא מהך ובלע אידך מלתא דלא שכיחא הוא אלא שאם היה חשש חמץ גמור שיש בו כרת היינו חוששין אף דלא שכיח אבל כיון שמי פירות אין מחמיצין אף דמכל מקום נוקשה הוא מכל מקום כיון שאין בו כרת לא חששו למלתא דלא שכיח. והנה אני תמה על דבריהם דהרי רבא הוא דשרי ורבא עצמו הוא דאמר ביבמות דף קי"ט מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ואף שהתוספות כתבו דהך לא שכיח. הרי גם שם ביבמות בין ברישא ובין בסיפא יש חזקת היתר דברישא יש חזקת היתר ליבם ובסיפא יש חזקת היתר לשוק ומשום חומרא בעלמא אסרו ברישא שלא תתייבם ובסיפא התירו לשוק. וקמפרש רב נחמן רישא דאיסור כרת חששו ולא אוקמי אחזקה סיפא דאיסור לאו אוקמי אחזקה ואפ"ה אקשי רבא מכדי הא דאורייתא וכו'. וכיון שעכ"פ יכול להיות שיגע באיסור תורה הי' להם לחוש ללאו כמו לכרת, א"כ הה"ד כיון שיכול להיות דנפיק מהך ובלע אידך ויאכל איסור תורה א"כ מה לי איסור לאו וכו'. והנה שם במנחות הקשו ג"כ מותיקא דשרי לקמן דף ל"ט ע"ב הרי שמותר לקמן מי פירות, ולקושיא זו לא מצאו מרפא. והנלע"ד לתרץ שיטת רש"י מכל קושיות שהקשו התוס' בפסחים ובמנחות, דהנה אביי לא אמר בהחלט דנפיק מהך ובלע אידך כי אם דלמא נפיק וכו' וכן רבא דקאמר א"ה חדא נמי נפיק מהך רישא ג"כ לא אמר בהחלט רק דלמא נפיק מהך רישא וכו'. וא"כ יש לומר דרבא סבר כר"י דשיאור האוכלו פטור ונוקשה הוא רק מדרבנן והוה לי' ספיקא דרבנן לקולא. ולפ"ז אין לנו הכרח לומר דאביי ורבא פליגי אם מי פירות מחמיצין או לא אלא תרווייהו ס"ל דמי פירות חמץ גמור לא הוי ונוקשה הוה אלא דאביי ס"ל כר"מ דנוקשה דאורייתא ואסר ספיקו ורבא ס"ל כר"י דנוקשה דרבנן ומתיר ספיקו. ואף שבחידושי הלכות אשר לי הוכחתי דרש"י ס"ל דחמץ מקרי דבר שיש לו מתירין. מ"מ אולי ס"ל לרבא דדשיל"מ ספיקו מותר בדרבנן וכתחלת הסוגיא בביצה דף ג' ע"ב ודלא כרב אשי שם ובאידך פלוגתא דאביי ורבא שם בחצבא דאבישונא דאמר רבא אפילו זקיפא נמי שרי דמי פירות אין מחמיצין. ולכאורה אין כאן ספק שכיון שזקוף א"כ מיא דנפקי נשארים בחצבא והתחתונים שרוים במים. והתוס' במנחות כתבו גם בזה דלא שכיח. וא"כ לדידי עכ"פ ספק הוא אלא דלא צריכנא לזה. והנלע"ד בזה דיש לדקדק למה הוצרך אביי לומר דנפיק מהך ובלע אידך וכן רבא דאמר דנפיק מהך רישא ובלע אידך ולמה לא חששו לאותו גרעין עצמו דנפקי מיא מיני' הוא מתחמץ ממימיו. לכן נראה שאין דרך הגרעין להפליט מימיו עד שכבר שלט בו האור ונקלה ולכן אותו גרעין שוב אינו מחמיץ שהוא כבר קלוי ועיקר החשש דבלע אידך ושמא זה שבלע עדיין לא נקלה. ולפי זה גם בחצבא זקיפא אפילו נמצא בו מים והתחתונים שרויים במים מותר דשמא התחתונים נקלו תחלה קודם שנקלו העליונים נמצא בעת שנקלו העליונים כבר התחתונים אינם מקבלים חימוץ ואין כאן אלא ספק שמא בעת שנפקו המים מהעליונים עדיין לא נקלו התחתונים ונתחמצו ולכן אין כאן אלא ספק וכיון דנוקשה לרבא דרבנן ספיקו מותר. 

עוד נלע"ד לתרץ דעת רש"י דרש"י ס"ל כהר"ן בפסחים דף מ' בהאי ארבא דטבעא בחישתא דמיירי שהיו בהם חטים מבוקעות. וא"כ לא ס"ל להר"ן החילוק שכתבו הפוסקים בין לתיתה דעסיק בה ובין היכא דמנח נייחי ואפילו נייחי אינן אסורים אלא א"כ נתבקעו. ומיהו היינו לענין איסור ודאי אבל ספק איסור יש שמא הלכה כמר עוקבא דלא בעינן נתבקעו ממש ושמא אם היה מניחם על פי אבוב היו מתבקעות או שמא יש חילוק בין חיטי לשערי. והנה בהני שבולי דמיירי בהו אביי ורבא ודאי מיירי דלא חזינן בהו ביקוע דאי מיירי בנתבקעו א"כ לא שייך דלמא בלע אידך שהרי חזינן דבלע ואפילו נתבקעו אלא ודאי מיירי דלא חזינן בהו ביקוע ואין כאן אלא ספק איסור חמץ ולכך אמר רבא דמי פירות אין מחמיצין ואין כאן אלא חשש נוקשה וספק דרבנן לקולא. וכי היכי דמתיר הרי"ף גרעיני שעורים שנמצאו בתבשיל ולא נתבקעו משום דאיסור משהו הוא דרבנן וספיקו לקולא הכי נמי מתיר רבא בנוקשה שהוא מדרבנן. ומה שהקשה הרא"ש כאן והתוס' שם במס' מנחות על רש"י מותיקא דאמרינן לקמן דף ל"ט ע"ב דאי עבדי' במשחא ומלחא שרי ופירש רש"י עצמו הטעם משום דהוה מי פירות ואין מחמיצין. ונראה דהרי"ף מפרש דותיקא הוא קמח מבושל במים ומלח או בשמן ומלח ועל זה קאמר שם מיא ומלחא אסור משחא ומלחא שרי. והנה שם בברייתא הקודמת אלו דברים שאינן באים לידי חימוץ האפוי והמבושל ומקשה מבושל אדמבשל מחמע ומתרץ האפוי שבישלו. והנה אף שמקשה אדמבשל מחמע אין זה ברור אלא דאיכא למיחש שמא יחמיץ קודם גמר בישולו. וכל זה במים והוה ספק דאורייתא אבל בשמן שהוא מי פירות שאינו אלא חשש נוקשה מותר דסמכינן שנתבשל קודם שנתחמץ. 

מעתה עלה בידינו שאי אפשר לקיים פירוש רש"י שמי פירות יהיה נוקשה כי אם דאמרינן דנוקשה לאו דאורייתא דאל"כ קשיין כל קושיות התוס'. 

ויש בידי עוד לתרץ קושיות התוס' כולהו דרך כלל, דאטו נזכר בכל הני דשרי באכילה ודלמא כל זה לענין בל יראה אם מותר להשהותו בביתו דאביי אמר לא לחריך וכו' משום שישהה אותם בפסח ורבא אמר מי פירות אין מחמיצין והוה לי' נוקשה וסובר רבא דנוקשה דרבנן ומותר להשהותו וכדעת הטור בסי' תמ"ב דכל דבר שאינו אסור באכילה מן התורה מותר להשהותו עיין מג"א ריש סימן תמ"ב ולכן קאמר רבא מי פירות אין מחמיצין ומותר להשהותו וכן ותיקא דשרי היינו להשהותו. ולדעת רש"י פשיטא דמוכח דנוקשה דרבנן שאם אינו בבל יראה ממילא אין בו איסור אכילה שהרי רש"י פירש ואלו עוברין בבל יראה ועיין במג"א שם ושיאור ישרף לרש"י היינו ביום טוב כמ"ש המג"א שם, מכל מקום אפילו מפרש כדעת התוס' באלו עוברין היינו מן השלחן ואפילו נוקשה מן התורה אין בו בל יראה מ"מ מוכח דלרבא כפי מה שפירשתי לרש"י דמתיר להשהות משום מי פירות דהוה רק נוקשה מוכח דגם באכילה אינו מן התורה דאל"כ כל שאסור באכילה מן התורה אסור להשהותו מדרבנן ועכ"פ לרש"י ודאי שאין בהם איסור תורה דאל"כ גם בבל יראה עובר. העולה מזה דלרש"י דסובר מי פירות הם נוקשה אז ודאי שנוקשה אינו מן התורה וכבר כתבתי שאם נוקשה אינו מן התורה אז אפילו איסור דרבנן אין בו רק בפסח עצמו אבל בע"פ מותר לגמרי עד שתחשך. ומעתה אי אפשר לן למיעבד תרי חומרי דסתרי אהדדי לאסור נוקשה בע"פ ולחוש למי פירות דהוה נוקשה וא"כ מותר לאכול מצה עשירה לכל הדעות בע"פ עד הלילה. ובזה יש לתרץ מה שנסתפק רש"י אם מי ביצים הוא בכלל מי פירות כמבואר בתוס' בדף ל"ה ע"ב. ולכאורה יפלא מה נ"מ לרש"י בזה והרי אף אם הוא מי פירות אכתי נוקשה הוא ואסור והרי בזמן הזה אין לנו נ"מ אם הוא בכרת או אסור לחוד5 ולדידי ניחא דנפקא מינה בערב פסח. אבל באמת אין מזה הוכחה דנ"מ לענין קידושי אשה בשעה ששית לפי מ"ש דלרש"י חיטי קורדנייתא הם חמץ גמור. או נ"מ לענין תערובת דנוקשה ע"י תערובת לכ"ע מותר להשהותו. אבל מ"מ כבר מוכח דאי אפשר לעשות תרי חומרי דסתרי. 

ולכן אני תמה על רמ"א בסימן תמ"ד סעיף א' בהג"ה שפסק המחבר בי"ד שחל בשבת שיקיים סעודה שלישית במצה עשירה ועל זה כתב רמ"א דבמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה כדלקמן סי' תס"ב יקיים סעודה ג' במיני פירות וכו'. ולדידי יפלא מה ראי' מסי' תס"ב דשם מיירי לאכלם בפסח עצמו וחששו לדעת רש"י אבל כאן דמיירי בע"פ כבר הוכחתי דגם לרש"י מותר. ובאמת מאד אני תמה על רמ"א דעכ"פ לשום דעה ליכא בנוקשה חשש איסור תורה בערב פסח ולמה חשש בדבר שהוא דרבנן לדעה יחידית היא דעת רש"י נגד רוב פוסקים הקדמוניםואלמלא שכבר הורה ראש המורים שהוא רמ"א לאיסור אפי' בערב פסח הייתי מתיר מצה עשירה כל היום בע"פ, ועכ"פ אני מורה דעד חצות היום אפילו לרמ"א מותר מצה עשירה. וכן נלע"ד מוכח מדברי המג"א בסי' תמ"ג סוף ס"ק ב' שכתב ואם לא יוכלו לאכול אח"כ יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים. ולכאורה דבריו תמוהים דאיך יאכלו אח"כ מצה עשירה דהרי בסימן תמ"ד אסר רמ"א לאכול מצה עשירה אפילו לצורך סעודה שלישית בע"פ שחל בשבת ולפי מ"ש ניחא דסעודה ג' זמנה אחר חצות לכן החמיר רמ"א אפילו במצה עשירה. אבל המג"א שכתב שיאכל אח"כ מצה עשירה כוונתו אחר שעה ה' ולצדדים קתני יאכלו מצה עשירה עד חצות או בשר ודגים אם הוא כבר אחר חצות. לכן נלע"ד סיומא דפסקא דעד חצות מותר בוודאי לאכול מצה עשירה בערב פסח והמורה להתיר כל היום לא הפסיד באם הוא לצורך קצת אפילו אינו צורך חולה וזקן.

שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן נב

(ד) בענין קטניות, אם כי האשכנזים נוהגים בזה חומרא, מכ"מ אם אין די מיני מאכל אחרים שאינם בכלל קטניות, ובשעת דחק גדול כל כך, אפשר להתיר קטניות וכן אורז, אבל צריך לבדוק שלשה ימים לפני הפסח, שמא יש בקטניות גרעיני תבואה, וביותר צריך את האורז, וליתר זהירות יש לתת את הקטניות או את האורז לתוך קדירה של מים וכו' כשהקדירה כבר רותחת, וזהו בלשון חז"ל והפוסקים ז"ל, חליטה.

28.קובץ תשובות הרב אלישיב חלק ג סימן פב

מצה שלא לשמה בערב פסח ואמירת ההגדה בין כוס לכוס 

המהרש"א בריש פרק י' דפסחים בתירוץ הראשון כתב דבצקות של נכרים דאינו יוצא בהם יד"ח בפסח, רשאי לאכלן בערב פסח, ואח"כ כתב דיש לחלק בין מצה עשירה דלאו טעם מצת מצוה היא לכן שרי משא"כ בציקות של נכרים דטעם מצה הוא עכ"ל. ולשון רמ"א בשו"ע סי' תע"א מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום י"ד. 

ובמג"א מצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בערב פסח שמא מצה הוא, ואילו היה ברור שאסור לאוכלה בפסח, משמע שהיה מותר לאכלה בערב הפסח אף שלא מרגישין טעם החמץ. 

[וצ"ל] דאינו דומה לבציקות של נכרים ששם החסרון רק בלשמה משא"כ כשההבדל הוא בעצם הפת.


 

 



1 שו"ע סי' תמד סע' ב, שכך טוב לעשות.

2 שו"ת מהרי"ל החדשות סוף סי' מט ושו"ת מהר"י ווייל סי' קצג עמ' רפו, וכ"כ במ"ב שם ס"ק יד.

3 =חמין, צ'ולנט.

4 וכ"כ במנהגי וורמיזא לר"י שמש בהגהות לסי' עד (עמ' פג).

5 רמ"א סי' תעא סע' ב.

6 מנהגי מהרי"ל סדר ההגדה סי' לב, עמ' קט.

7 שלא נאפתה בערב יום טוב או לילו, ראה ט"ז סי' תנח ס"ק א.

8 בכת"י ב' מחוק מש"כ בגוף הסימן לאסור, ובגליון כתוב הנכתב כאן. וע"ע לגבי מצה מבושלת בערב פסח בשו"ע סי' תסא סע' ד, מנהגי מהרי"ל עמ' נח, מ"ב סי' תעא ס"ק כ ושעה"צ סי' תמד ס"ק א.

9 =אטריות.

10 מהסיר, וראה שו"ע סי' תמד סע' ג שאין מבשלים לשבת זו דייסה וכיו"ב שנדבק לכלי. בשו"ת מהר"י ווייל סי' קצג עמ' רפו כתב שלא להכין ורומזלי"ש, וע"ע בדינים ודרשות למהר"י ווייל (מוריה, שנה יא) סי' לא.

11 ראה לעיל סוף סי' תקלז.

12 =לחם או לחמניות.

13 וכ"כ במנהגי וורמיזא שם.

14 =אטריות.

No comments: