פרשת
ויקרא תשע"ד
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
ויקרא פרק א, ט
(ט)
וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה
עֹלָ֪ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽהֽ': ס
The inner organs and
legs, however, must [first] be scrubbed with water. The priest shall thus burn the
entire [animal] on the altar as a completely burnt fire offering to God, an
appeasing fragrance.
2.
תרגום יונתן ויקרא פרשת
ויקרא פרק א פסוק ט
(ט)
וּכְרִיסָא וְרִיגְלוֹי יְחַלֵיל בְּמַיָא וְיִסַק כַּהֲנָא יַת כּוֹלָא לְמַדְבְּחָא
עֲלָתָא הוּא קָרְבַּן דְמִתְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:
3.
כתר יונתן ויקרא פרשת ויקרא
פרק א פסוק ט
(ט) וכִרסו ורגליו ירחץ במים ויעלה הכהן את כולה למִזבח, עולה הוא קרבן
שׁמִתקבל ברצון לִפני יי:
4.
בראשית פרק ח פסוק כא
וַיָּ֣רַח ה֘' אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ה֜'
אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י
יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֪ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֪וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־
חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
5.
ספורנו עה"ת ספר במדבר
פרק טו פסוק ג
לעשות
ריח ניחוח והקריב המקריב. הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים, כענין
בהבל ונח ובאברהם, וכענין וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים
לה' פרים לא זולת זה. ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור. ומאז
שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד:
6.
תלמוד בבלי מסכת מנחות
דף קי עמוד א
מתני'.
נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר
לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
7.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)
בראשית פרשת נח פרק ח סימן כא
כא)
וירח ה' את ריח הניחוח. רצה הקדוש ברוך הוא בקרבנותיו. מדרש ריחו של אברהם אבינו
עולה מכבשן האש וריחן של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש הריח שעתידין הצדיקים
לצאת ממנו, וכן הצדיקים שבכל דור ודור אותו הריח:
8.
ספר תולדות יצחק על ויקרא
פרק א פסוק ב
ועל
כן תצוה התורה לשחוט המינים האלה להקב"ה, וזהו שאמר מן הבקר ומן הצאן, כדי שיתפרסם
שלדבר שהיו הם חושבים שהוא עבירה הוא הכפרה, כי בהקריבם אותו להקב"ה בו יתכפרו
העונות, שהרי אמונות רעות שהן חלי הנפש לא יתרפאו כי אם בהפכן, כשם שחולי הגוף אינו
מתרפא כי אם בהפכו, וכל כוונת התורה אינה כי אם לעקור זכר ע"ז מן העולם ולשרש
אותה משרשיה, ולברוח ממנהג עובדיה ושלא לעשות כמעשיהם אפילו לשמים, ועל כן היו הקרבנות
אשה ריח ניחוח ליי', כי כאשר יסכימו הכל להקריב להקב"ה ולעבדו שכם אחד לבדו ולא
לע"ז, אז יתיחד בזה שם שמים כי אין יחוד במקום ע"ז, ומן הטעם הזה הם רצונו
ית' ע"כ:
9.
אבן עזרא בראשית פרשת נח
פרק ח פסוק כא
וירח על משקל וינח
בכל גבול מצרים (שמות י, יד), ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון, כמשפט
לשון הקודש. וחלילה חלילה להיות השם מריח, ולא אוכל, כי כן כתוב אשר חלב זבחימו
יאכלו (דבר' לב, לח), רק הטעם שקבל העולה, וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב.
הניחוח מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה (הושע ב, ד),
והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון. אל לבו כמו עם לבו, ואחר כן גילה סודו
לנח כי נביא היה.
אבן
עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק ח פסוק כא
(כא) וטעם הניחוח - שהניח הכעס והנה בזכות נח סרה הקללה מהאדמה.
להכות את כל חי - הכלל:
10. ספרי
זוטא פרק כח
לריח
ניחוח, מלמד שהיא לריח ניחוח ושהריח נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא:
11. ספרי
במדבר פרשת שלח פיסקא קז
תקריב
ריח ניחוח לה', נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:
12. פסיקתא
דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ו - את קרבני לחמי
כך א' הקדוש
ברוך הוא לישר' בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח,
ריח ניחח תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח: ב).
13. רש"י
ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט (שמות
עט:יח)
(ט) עלה - לשם עולה יקטירנו:
אשה
- כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש. וכל אשה לשון אש פויאד"א בלע"ז [אש]:
ניחוח
- נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:
14. רמב"ן
ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
והנה
ניחוח מן נחה רוח אליהו על אלישע (מ"ב ב טו), ותנח עליהם הרוח (במדבר
יא כו), וכל קרבן לשון קריבה ואחדות. …
15. רד"ק
על בראשית פרק כח פסוק יג
והנה
ה' נצב עליו, זהו שאמר (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני. ויש אומרים דבר הקרבנות שיעשו
בניו הראה לו והסלם הוא המזבח, וראשו מגיע השמימה זהו עשן המערכה שעולה לשמים לרצון
ריח ניחוח לה', ומלאכי אלהים אלה הכהנים המקריבים הקרבנות ומקטירים קטורת.
16. מלכים
ב פרק ב, טו
(טו) וַיִּרְאֻ֨הוּ
בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר־בִּֽירִחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֪חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ
עַל־אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
17. הכתב
והקבלה ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק ט
Rav Yaakov Tzvi Mecklenberg, author of HaKesav Vehakabala
(1785-1865)
Eliezer (Lazer) ben Elijah Ashkenazi (1512–December
13, 1585))
עולה
אשה ריח נחוח. היטב אמר בזה בס' מעשי ה' (מאמר ב' פ' כ"ז) מה שנאמר בקרבנות
ריח ניחח לה', לא לספר מעלת הקרבנות בא כ"א מעשה האיש ומחשבותיו, כי המביא קרבן
לא יחשוב שבקרבנו לבד נתכפר עונו, אבל יעלה בדעתו שקרבנו אינו כ"א ריח ניחח אל
מה שהוא עתיד לעשות, ואם איננו מתקן מעשיו נאמר עליו: למה לי רוב זבחיכם, והושאל
אליו ית' לשון ריח ניחח, כי כאשר הריח הטוב הבא מרחוק עד על הדבר בעצמו היותו טוב,
כמו כן יהיה הקרבן לפני ה' כמבשר על המעשים הטובים שעתיד המקריב לעשות מכאן והלאה,
ונקרא ריח כי על כל דבר נרגש אל המרגיש טרם בוא אליו יושאל לו בלשונינו לשון ריח כבאיוב
מרחוק יריח מלחמה שפי' ירגיש, ואמר א"כ כל המביא קרבן יתן דעתו לעשות תשובה ולהתקרב
אליו ית' עד שמקרבן זה יריח ה' מעשיו הטובים שיעשה מהיום, עכ"ד. …
18. רד"ק
בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
הניחח
- שם בשקל ניצוץ, וטעמו שהניח כעס האל בעולם:
19. ריקאנטי
בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וירח יי' את ריח הניחוח וגומ' [שם כא]. כשם שיש איברים באדם
מיוחדים לפעולתם, העין לראות וכיוצא בהם, כך יש כחות אלוהיות למעלה נקראים באותם השמות
ממונים על פעולתם, וזה סוד גדול יתבאר בפרשת ויחי בגזירת האל:
20. בעל
הטורים בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וירח. ב' במסורת. וירח ה' את ריח הניחוח. ואידך וירח את ריח
בגדיו (להלן כז כז). וזה הוא שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז א) שאפילו פושעי
ישראל עתידין שיתנו ריח שנאמר וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. וזהו
וירח ה' את ריח הניחוח, שעתידין ליתן ריח ניחוח. ד"א רמז שנכנס עמו ריח גן
עדן (ב"ר סה כב), כשהריח את ריח בגדיו אז וירח ה':
21. [רבינו] בחיי ויקרא פרק א
ודומה
לזה דרשו רז"ל (תנחומא שלח יד) בענין העקדה: (בראשית כב, יג) "ויעלהו לעולה
תחת בנו", מהו "תחת בנו", אלא על כל עבודה שהיה עושה אברהם באיל היה
מתפלל: יהי רצון מלפניך שתהיה עבודה זו חשובה כאלו היא עשויה בבני, כאלו הוא שחוט,
כאלו דמו זרוק, כאלו הוא נשרף ונעשה דשן. וכיון שהחוטא ראוי שיהיה דמו נשפך כדם הקרבן,
ושיהיה גופו נשרף כגוף הקרבן, והקב"ה לוקח קרבנו ממנו תמורתו וכופרו, הנה זה חסד
גמור אשר גמלהו הש"י ברחמיו וברוב חסדיו לקח נפש הבהמה תחת נפשו ושיתכפר בה. וטעם
זה נכון ומתיישב על הלב, ואף על פי שאין התועלת בקרבנות לפי הדרך הזה כי אם לחוטא
המקריב לבדו, הנה הקרבן יקראנו הכתוב "אשה ריח ניחוח לה'", מפני שרצונו של
הקדוש ברוך הוא דבק בחוטא הזה אחר שנחם על חטאו והקריב קרבנו, והוא יתעלה צוה לו בזה
ונעשה רצונו.
22. ספר
הבהיר - המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ז"ל
קט.
ואמאי אקרי קרבן, אלא מפני שמקרב הצורות הכחות הקדושות כדכתיב (יחזקאל ל"ז י"ז)
וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך, ואמר לריח ניחוח, ואין ריח אלא
באף, ואין נשימה שהיא הריח אלא באף, ואין ניחוח אלא ירידה דכתיב (ויקרא ט' כ"ב)
וירד ומתגרמינן ונחית, והרוח יורד ומתייחד בצורות הקדושות ההם ומתקרב ע"י הקרבן,
והיינו דאקרי קרבן:
23. הכתב
והקבלה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וירח ה'. פי' נתרצה ה' ומצא חן לפניו החפץ והרצון האהוב
..., שמחשבת המקריב היה לרצון לפני ה' וכפי חפץ העליון ית'. כי תכלית המכוון בכל
הקרבנות ע"ד הפשט הוא החפץ והרצון ככתוב לרצונו לפני ה': כלומר שיקריב האדם א"ע
רצונו וחפצו לפני ה', כאלו המקריב מורה חיוב הקרבת עצמו בכל כחות נפשו לעבודת בוראו
ושכל מאויי נפשו וחפצו לדבקה בו ולעלות על מזבח קדשו הרוחני כמו שיעלה אותו הקרבן על
מזבח מקדשו בארץ, (וכ"א במכדרשב"י פנחס רכ"ד) ודאי כך הוא יאות הוא
וברירא דמלה ורזא וסתרין דקרבן הכי הוא וכו' וכדין קריב כלא לגבי לב ולב ולא נטיל מכלא
אלא וודוי דאתעביד בי' וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא וכו'. וברע"מ
שם לשיזבה קב"ה גופיהון דישראל ונפשיהון מני לקרבא קרבנין דבעירן וכו' אבל קב"ה
לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דלי' הה"ד זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא).
הנה האהבה הגדולה הזאת המתילדת במחשבת המקריב ודבקות האלוה המתחדשת בחפצו ורצונו
בעת הקרבת קרבנו הוא הנקרא לדעתי ריח ניחוח, כי הכתובים יכנו מעשי האדם ופעולתיו
בשם פרי כמו פרי מעלליהם יאכלו, מפרי פי איש ישבע טוב, וכן שם טעם שהוראתו על בחינת
המר והמתוק ישמשו בו להוראת הבחנת הדעת כמו טעמו וראו כי טוב ה', כי כמו שהחיך יבחין
בטעימת המאכל ככה ישכיל השכל בהשכלת המחשבה, והחפץ והרצון מכונה בשם ריח, כי התיחסות
רצון אדם וחפצו אל מעשיו ופעולותיו כהתיחסות הריח אל הפרי, מזה אמר (ישעיה י"א)
והריחו ביראת ה' כלומר כל חפצו ורצונו יהיה בענין יראת ה' (ע"ש רש"י), ומענין
זה אמר (עמוס ה') שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם כלומר אין רצוני וחפצי בהתאספכם
להתפלל וכדומה (ובזה סיפא דקרא דומיא דרישא ואין צורך לתוספת מלת קרבן) ומלת
ניחח הוא כמורגל ברבותינו רוח חכמים נוחה הימנו, כל שרוח הבריות נוחה
הימנו, לא ניחא דעתאי, נחת רוח לפני, וכלשון המקרא והנחותי לך (שמות), והמכוון
במלת ריח ניחח, הרצון האהוב (דען ליעבעפאָללען וויללען) מזה אמר (יחזקאל כ') בריח
ניחח ארצה אתכם כלומר אתרצה אליכם ברצון אהבה (והמפרשים נדחקו שם), וכן וירח ה' ענינו
חפץ ורצון, וטעם וירח ויתרצה (ווילליגטע איין, ער וויללפאהרטע), וממה שאמרו (זבחים
מ"ז) על ריח ניחח לשון נחת רוח (ערש"י תצוה כ"ט י"ח) יראה שהבינו
ג"כ ריח לענין רוח החפץ והרצון. ובמכדרשב"י (לך לך פ"ט ב' בס"ת)
נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא וליואי ברעותא דשיר ושבחא, ואפשר שזהו כונת אונקלוס
שתרגם וקבל ה' ברעוא ית קרבני' כי חלילה שיתפעל הוא ית' ע"י הריח. ולדברינו ההגשמה
מרוחקת בלשון המקרא עצמו ע"ד הפשט, ועמ"ש מזה ריש פ' ויקרא ברחבה יותר, וסמוכים
לדברי מצאתי כעת ברע"מ בהר ד' ק"י א' אית נבואה דנבואתי' מריחא דחוטמא הה"ד
ותבא בי הרוח:
