פרשת משפטים התשע"ד
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
שמות פרק כד
(א) וְאֶל־מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא
וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה
לְבַדּוֹ אֶל־ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה
וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן
כָּל־הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־ דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה:
(ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ
תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים
שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת
וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל־הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא
בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:
(ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל־הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית
אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם
לָטֹהַר: (יא) וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה
וֶהְיֵה־שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי
לְהוֹרֹתָם: (יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הַר
הָאֱלֹהִים: (יד) וְאֶל־הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר־נָשׁוּב
אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי־בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:
(טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־הָהָר: (טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד־ה'
עַל־הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה'
כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה
בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל־הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים
לָיְלָה: פ
2.
רש"י שמות פרק כד
(א) ואל משה אמר עלה - פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה
בסיון נאמר לו עלה:
(ג) ויבא משה ויספר לעם - בו
ביום:
את
כל דברי ה' - מצות פרישה והגבלה:
ואת
כל המשפטים - שבע מצות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין
שניתנו להם במרה:
(ד) ויכתב משה - מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה:
וישכם
בבקר - בחמשה בסיון:
(ז) ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה:
(יב) ויאמר ה' אל משה - לאחר מתן תורה:
עלה
אלי ההרה והיה שם - ארבעים יום:
את
לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם - כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות
הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו:
(טז) ויכסהו הענן - רבותינו חולקין בדבר. יש מהם אומרים אלו ששה
ימים שמראש חודש עד עצרת יום מתן תורה:
ויקרא
אל משה ביום השביעי - לומר עשרת הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב
כבוד למשה, ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ששה ימים לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת
ארבעים יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים:
3.
רשב"ם שמות פרשת משפטים
פרק כד
(א) ואל משה אמר – מ”ומשה
נגש אל הערפל אשר שם האלהים ויאמר י"י אל משה כה תאמר אל בני ישראל”, כל
הפרשיות הללו עד כאן ביום ששמעו עשרת הדברים. “ואל משה אמר” לבדו בשעת ירידתו בו ביום עלה אל י"י למחר אתה
ואהרן וגו' ואחר כן מיד ירד משה ויספר לעם את כל דברי י"י וגו' ולמחר בנה מזבח
והקריב קורבנות ובו ביום עלה ויכסהו הענן ששת ימים וגו'. ואל משה אמר מלאך עלה אל י"י.
מדלא כת' אלי כמו שכת' לפנינו [עלה] אלי ההרה:
(ז) נעשה ונשמע - נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצונו עוד מכאן ולהבא
ונקיים:
4.
אבן עזרא שמות (הפירוש
הארוך) פרשת משפטים פרק כד
(א) ואל משה אמר כל מה שהזכיר למעלה עד עתה, הם התנאים שיספרם לישראל.
ואחר כן אמר למשה, אחר שתכרות להם ברית, תעלה אלי אתה ואהרן ובניו ושבעים מזקני ישראל
שהם הבכורים הקדושים:
(ג)
ויבא משה לא הזכיר וירד מן ההר, כי אין צורך. וטעם ויבא משה בתוך מחנה ישראל, ויספר
לעם את כל דברי ה', מצות עשה ולא תעשה, שהם כתובים מן אתם ראיתם כי מן השמים (שמות
כ, יט) עד סוף כי יהיה לך למוקש (שמות כג, לג). ואת כל המשפטים - אשר שם לפניהם, הם
הנזכרים בפרשה הזאת. ויען כל העם - כאילו הוא איש אחד:
(ד) ויכתוב משה אחר שספר להם כל דברי השם המצות והמשפטים כתבם. וזהו
ספר הברית.
(יב)
...אמר הגאון, כי אשר כתבתי, דבק עם לוחות האבן, ולא עם התורה והמצוה, כי השם לא כתב
רק עשרת הדברים, ופי' התורה - תורה שבכתב, והמצוה - תורה שבעל פה, כי כל המצות ניתנו
למשה בסיני בימים שעמד בהר, וכן כתוב ואתה פה עמוד עמדי (דבר' ה, כח). ולפי דעתי כי
התורה - הדבור הראשון והחמישי, והמצוה - השמונה דברים:
5.
רמב"ן שמות פרשת משפטים
פרק כד
(א) ואל משה אמר וגו' - פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה
לו, לשון רש"י. ...וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו, ...
וראיתי
במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי
אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי בר' יהודה
אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור
העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה:
6.
חזקוני שמות פרשת משפטים
פרק כד
(ז) ויקח ספר
הברית אין מוקדם ומאוחר בתורה, הם התוכחות כדאיתא במכילתא. ר' ישמאל אומר,
בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו' שמטין ויובלות ברכות וקללות ובסוף הענין מהו
אומר אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו כיון שראה שקבלו עליהם
נטל את הדם וזרק על העם, שנאמר ויקח משה את הדם ויזרוק על העם. אמר להם הרי אתם תפושים
קשורים וענובים מחר בואו וקבלו עליכם כל המצות. נעשה ונשמע, נעשה מה שכתוב כאן ועוד
נשמע אם ירצה לצוות יותר.
7.
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו
- מסכתא דבחדש פרשה ג
+שמות יט+ ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום. זה יום רביעי,
ומחר, זה יום חמישי, והיו נכונים ליום השלישי, זה יום ששי, שבו נתנה
תורה. ...
ויקח
ספר הברית ויקרא באזני העם. אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם. רבי יוסי בר' יהודה
אומר, מתחלת בראשית ועד כאן; רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון
ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. - ר'
ישמעאל אומר, בתחלת הענין מה הוא אומר, +ויקרא כה ב ג+ ושבתה הארץ שבת לה'
- שש שנים תזרע שדך וגו', שמטים ויובלות ברכות וקללות; בסוף הענין מה הוא אומר, +שם
/ויקרא/ כו מו+ אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו, כיון שראה
שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם, שנ' +שמות כד ח+ ויקח משה את הדם ויזרק על העם. אמר
להם, הרי אתם קשורים ענובים תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן. ר' יוסי בר'
יהודה אומר, בו ביום נעשו כל המעשים.
8.
אברבנאל שמות פרשת משפטים
פרק כד
(א) ואל משה אמר עלה אל ה' וגומר עד ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה.
נחלקו המפרשים בדבור הזה מתי נאמר. ואמרו חכמי צרפת כי זה נאמר
קודם מתן תורה כשהגביל את העם אבל חכמי ספרד קיימו וקבלו שהיה זה
אחר מתן תורה כסדר הפרשיות ואמנם מתי היה זה הנה הוא כפי מה שאומר.
9.
ספורנו שמות פרשת משפטים
פרק כד
(א) ואל משה אמר עלה. אחר שסיים אמרו כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם
(לעיל כ, יט), ופירש שלא יעלו אליו באמצעיים, ושיספיק מזבח אדמה, עם שמירת מצוותיו
שפירש בדברות ובפרשת המשפטים, אמר הכתוב שכל אלה אמר וצוה בכלל לישראל, ואל משה אמר
שיעלה, כמו שיעד אליו קודם מתן תורה באמרו לך רד ועלית אתה ואהרן עמך:
(ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. מתחלת כה תאמר (שם יט, ג)
עד ואלה המשפטים (כ, כג):
ואת
כל המשפטים. מתחלת ואלה המשפטים (כא, א) עד ואל משה אמר (כג, לג):
(ז) ספר הברית. הספר שכתב בו דברי ה' והמשפטים שעליהם יכרתו הברית,
כאמרו למעלה ויכתוב (פסוק ד):
ויקרא
באזני העם. שידעו מה הם מקבלים עליהם, שלא יהיו כמוטעים:
נעשה
ונשמע. נעשה לתכלית שנשמע בקולו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס כענין
עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים כג, כ):
10. כלי
יקר שמות פרשת משפטים פרק כד
(ג) כל אשר דיבר ה' נעשה. לא אמרו לאלתר נעשה ונשמע. יתכן לפרש לדעת
חכמי ספרד שפירשו שכל פרשה זו היתה אחר קבלת עשרת הדברות אם כן בדין אמרו בתחילה נעשה,
כי חשבו שלא יצוה להם ה' יותר מן עשרת דברות אלו. אמנם אחר כך כאשר ראו שמשה לקח
חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח אז עלה במחשבתם חצי השני להיכן יתן, ודאי
הכוונה שעכשיו לא ניתן לנו כי אם חצי התורה והמצוות ועוד יוסיף לנו מצוות כהנה וכהנה
ובאותו זמן יזרוק על המזבח חצי השני על כן אמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, ומשה הבין
מחשבתם ואמר אתם טועים כי חילוק הדם הוא כדי לזרוק חצי השני על העם לומר שעל ידי קבלת
התורה יהיו לאחדים באהבה וחיבה עם ה' יתברך. וגם לפירוש רש"י שפירש שפרשה זו היתה
קודם עשרת הדברות נוכל לומר שבפעם ראשון שמעו שבע מצוות בני נח ושבת ודינין וכיבוד
אב ואם ופרה אדומה כמו שפירש רש"י ובדרך שנתבאר:
11. אור
החיים שמות פרשת משפטים פרק כד
(א) ואל משה וגו'. משמעות הכתובים יגיד כי פרשה זו במקומה נאמרה אחר
מתן תורה ואין להאריך בכיתי הוכחות המעידים על הדבר, וכן ראיתי לראב"ע ורשב"ם
ורמב"ן שיחדיו היו תמים בדעת זו:
אלא
שראיתי במכילתא סברא באין חולק עליה כי ביום ה' בחודש שהיתה הפסקה בנה משה מזבח האמור
בפרשת המשפטים וכרת עמהם הברית על כמה מהמצות אשר כבר קבלום עליהם למר על ז' מצות ולמר
על מה שנצטוו במרה, ויש מרבותינו שאמרו שם שעל מצות הנאמרות בפרשת בהר סיני עד סוף
אם בחקותי, ומשמע מדבריו כי אלו קדמו קודם מתן תורה ועליהם כרת ברית האמור לפי שלא
כרתו ברית עד עתה על שום קבלת מצוה ובחן אותם משה אם מעצמן יקיימו עליהם הברית על מה
שעבר הגם שלא חייבם ה' עליו. ואולי כי דבר משה כן לצד שרמזו ה' באומרו (לעיל י"ט
ג') ותגיד לבני ישראל ודרשו ז"ל (שבת פ"ז א) שנתכוון לומר לו משוך אותם בדברי
אגדה וגם זה מכלל המשכת הלב שמעצמם ישבעו על הראשונות. גם מסוגיית הגמ' (שם פ"ח
א) שאמרו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כשבא משה אליהם וירדו ס' ריבוא מלאכים וקשרו להם
ב' כתרים וכו' זה יגיד שקודם מתן תורה היתה פרשה זו:
12. מלבי"ם
שמות פרשת משפטים פרק כד
(ג) ויבא משה. זה היה בששה בסיון תיכף אחר מ"ת שאמרו אל משה דבר
אתה עמנו ונשמעה, ואז עלה משה ונגש אל הערפל, ונאמר לו הדבור מן כה תאמר אל בני ישראל
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכל פרשת משפטים עד ואל משה אמר, ואז א"ל המלאך
עלה אל ה', ר"ל שיעלה למחר שנית עם זקני ישראל, ואז ירד משה ויספר לעם את כל דברי
ה' וגו', ר"ל כל מה שדבר אליו עד הנה שהיו דברים כמו לא תעשון אתי והנה אנכי שולח
מלאך, ומשפטים בין אדם לחברו שהוא פרשת ואלה המשפטים והעם קבלו עליהם המצות האלה לעשותם,
וכ"ז היה בששה בסיון שהעם המתינו אחר מ"ת כשאמר ה' למשה לך אמור להם שובו
לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי עד שירד משה וספר להם כל המדובר והם קבלו עליהם לעשות
(וכבר יש כזה דעות בין המפרשים ובין דברי חז"ל שי"א שכ"ז היה קודם מ"ת,
ואנכי תפסתי כפי הנראה מפשטות הכתובים):
13. שמות
פרק יט, א-יב
(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: (ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים
וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד
הָהָר: (ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל־הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן־הָהָר לֵאמֹר כֹּה
תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: (ה)
וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם
לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת
כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים
הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': (ח) וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל
אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־ה': (ט) וַיֹּאמֶר
ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם
בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי
הָעָם אֶל־ה': (י) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵךְ אֶל־הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם
וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: (יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי
בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל־הָעָם עַל־הַר סִינָי: (יב) וְהִגְבַּלְתָּ
אֶת־הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל־הַנֹּגֵעַ
בָּהָר מוֹת יוּמָת:
14. שמות
פרק כ, טו-יח
(טו) וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל
הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: (טז)
וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר
עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת: (יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי
לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם
לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: (יח) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל
אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים: פ
15. שם
משמואל שמות פרשת משפטים
ויען
כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, ולאחר כריתת הברית כתוב ויאמרו כל
אשר דבר ה' נעשה ונשמע. להבין שינוי הלשון בזה נראה, דהנה רש"י פירש
שפרשה זו קודם מ"ת נאמרה, וכן הוא במכילתא שהי' בה' בסיון ואמר להם הרי אתם קשורים
תפוסים וענובים מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצוות. והרמב"ן הביא
דעת אחרת ממכילתא שאמר בו ביום נעשו כל המעשים ופירש הרמב"ן בו ביום לאחר מ"ת
וכתב שלזה שומעין שאומר כהלכה. והנה דברי הרמב"ן קשה להבינם, הלא מצינו בכמה מקומות
בש"ס ובשאר מאמרי חז"ל שאמרו ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולשיטת הרמב"ן
אי' מצינו שאמרו כן אם לא בפרשה זו ולדידי' זה אחר מ"ת הי', ולדברי הרמב"ן
צ"ל שהכתרים שקשרו להם מה"ש היו ג"כ אחר מ"ת ואין זה במשמע. ועוד
קשה מה שסיים לזה שומעין שאומר כהלכה, הלא ההלכה מפורשת להיפוך שישראל נכנסו למ"ת
במילה וטבילה והרצאת דמים, והרצאת דמים הלא רק בזאת הפרשה מפורשת, הרי דקודם מ"ת
נאמרה כדעת רש"י. ועוד קשה מדברי המד"ר (ויקרא פ' ט') בפלוגתא אי בני נח
קרבו שלמים מתיב ר"א לריב"ח וישלח את נערי בנ"י וכו' ויזבחו זבחים שלמים
לה' פרים עיין שם, הרי דקודם מ"ת הי'. וסוגיא זו איתא גם בזבחים (קט"ז א)
על קודם הקמת המשכן אבל במדרש איתא על קודם מ"ת ומוכרח דכל הפרשה היא קודם מ"ת.
ובאמת שלא אבין מנא מוכרח לומר בדברי ר' יוסי בר"י שאמר בו ביום נעשו כל המעשים
שפירושו אחר מ"ת, ויהי' קשה קושיות הנ"ל מנעשה ונשמע ומהרצאת דמים, אימא
דבו ביום קאי על יום ד' בחודש דלת"ק הפרשה דואל משה אמר נאמרה בד'
בחודש והרצאת הדמים היתה בה' בחודש כפשטו דקרא ויבוא ויספר ויאמרו ויכתוב ואח"כ
וישכם בבוקר, דמשמע יום המחרת, ור"י בר"י סובר דבו ביום היינו שהכל הי' בהשכמה
ביום ד' בחודש, ויותר יצדק הלשון דבו ביום היינו היום דאיירי בי' עד השתא שהוא רביעי
בחודש, מלומר דבו ביום קאי על מ"ת שעדיין לא איירי בי', ולדברי כולם הפרשה קודם
מ"ת נאמרה:
ומעתה
לפי"ז יש להבין שינוי הלשון, דהנה יסוד כל המצוות וראשיתן לקבל עליו עול מלכות
שמים, והיינו לעשות ככל אשר נצטוה בלי שום התחכמות וידיעת הטעם כמו עבד העושה צוואת
רבו, ואחת הוא לו אם הדבר נראה בעיניו שטוב ונכון לעשות כן או להיפוך, מ"מ הוא
אדעתי' דרבי' קעביד, וכן צריך להיות בעשיית המצוות שאפי' שכלו יגיד לו שאין הדבר
נכון ושלא יצמח לו מזה רק רע ח"ו, מ"מ עושין המצוות מחמת צוואת השי"ת,
ואחת היא אם נבין הטעם ואיך זה מביא לאושר האמתי או ח"ו אפילו נראה בעיני אדם
להיפוך, מ"מ עושין מחמת ציווי השי"ת. וזהו מחמת הביטול האמתי שישראל בטלין
להשי"ת שאין להם בחי' עצמם כלל, וכמ"ש דהמע"ה (תהלים קל"א)
נפשי כגמול עלי אמו. ואיש אשר אלה לו מותר לו להסתכל ולהשיג טעם המצוות, כי אפי' אם
ח"ו השכל יטעה אותו לחשוב שאין זה נכון לא יטה מני הדרך באשר יודע היטב שבאמת
זהו הדרך הנכון. ותולה החסרון בעצמו שאיננו מבין. אבל איש שאיננו כ"כ דבק,
יותר טוב לו שלא ידע שום טעם ויעשה הכל בתמימות גמורה, כי באם ידע טעמו של דבר פן יטעהו
השכל. וע"כ תיכף כששמעו ישראל ממ"ת היו יראים לנפשם לומר נשמע, פן ואולי
אם ישמעו הטעמים אולי יגיד להם שכלם שאינו כן, ופן ח"ו ינטו אף קצת מדרך הישר
או אפי' יתקררו מעט, לכן אמרו סתם נעשה ולא רצו לידע שום טעם בדבר רק לעשות בתמימות
לרצון ה' בלי ידיעת שום טעם, אך אח"כ כששמעו שאמר להם מרע"ה הרי אתם קשורים
תפוסים וענובים א"כ שוב לא הי' להם לחשוש פן ינטו ח"ו מדרך הישר ע"י
שכלם, כי הבינו שכבר נקשרו היטב לרצון השי"ת, ואף אם שכלם יורה ויגיד להם ההיפוך
יבינו בטוב ששכלם משקר להם שאינם מבינים בטוב מאמר השי"ת ובין כך ובין כך ישמעו,
לכן אמרו גם נשמע, כי אז כבר מותר לידע הטעם ולחקור בדבר. והבן:
16. העמק
דבר על שמות פרק כד פסוק א
(א) ואל משה אמר. פרש"י כל הפ' נאמרה קודם עשרת הדברות והרמב"ן
התאמץ לפרש שהי' אחר כן כסדר הכתובים ואע"ג דבמכילתא פ' יתרו מבואר כפרש"י
אומר הרמב"ן דאחר דתני' שם ריברי"א בו ביום של מ"ת נעשו כל המעשים כלומר
לאחר עשרת הדברות לזה שומעין שאמר כהלכה. ואני תמה על גאון ישראל רמב"ן ז"ל
והלא סוגיא דגמ' בשבת דפ"ז פשוט דבחמישי בנה מזבח ולא עוד אלא אפי' ריבר"י
ג"כ א"א לומר דס"ל בו ביום ולאחר מ"ת שהרי בחגיגה ד"ו אי'
דב"ה סברי דחגיגה ישנה לפני הדבור והיינו מזבח של משה. והאיך אפשר דריבר"י
פליג ותו דהגמ' מקשה וב"ש מ"ו לא אמר כב"ה דקאמרת חגיגה ישנה לפני הדבור
ראיה נמי כו' ולא קאמר דס"ל כריבר"י אלא זה ברור שהיו כל מעשים אלו והכריתת
ברית לפני עשרת הדברות ועד שלא עמדו בברית לא הי' ניתן עשרת הדברות ולא פליגי ת"ק
וריבר"י אלא דת"ק ס"ל דבחמישי בנה מזבח והיה הברית וריבר"י ס"ל
דבו ביום קודם הדברות. אמנם בדבר סדר הפרשיות נראה דפ' ואלה המשפטי' ג"כ נאמר'
לפני הדברות ומש"ה אמרה משה רבינו מי בעל דברים יגש אליהם שכבר למדו אהרן וחור
תורה המשפטים והא דכתיב אחר פ' דעשרת הדברות הוא כדי להסמיך ענין המשפטים לענין מזבח
אדמה תעשה לי וכמו שנתבאר שם. וכך דרך התורה לשנות הסדר בשביל סמיכות הענינים כמו
פ' חקת הפרה דכתיב אחר מעשה קרח. ואע"ג דע"כ נאמרה לפני הקמת א"מ שהרי
בפ' הלוים כתיב הזה עליהם מי חטאת אלא משום הסמיכות כמבואר ם בס"ד. וה"נ
בשביל לבא על דרש הסמיכות נכתב שלא כסדר אבל נאמרה לפני מ"ת. וא"כ אחר
כל המשפטים נאמר למשה עלה אל ה' וגו' והי' כל הענין עד ויאכלו וישתו. ואח"כ הי'
עשרת הדברות ואחר עשרת הדברות בא המאמר כי מן השמים דברתי עמכם וגם כל פ' המשכן. אלא
כדי להסמיך פ' המשפטים הפסיק ביניהם. הכלל כיון דסמוכים מה"ת היינו לדרוש זמ"ז.
אין קושיא על שלא נשמר הסדר לפי הזמן. כי נשמר הסדר לפי הענין:
