חלב ישראל
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn מת"ן יא' כסלו התשע"א Adk1010@gmail.com http://Rabbiarikahn.com http://arikahn.blogspot.com
1. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
מתני'. ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו,
Mishnah. The following articles of heathens are prohibited but the prohibition does not extend to all use of them: milk which a heathen milked without an Israelite watching him…
2. מרדכי מסכת עבודה זרה פרק אין מעמידין רמז תתכו
[דף לט ע"ב] אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא יש מוכיחין מכאן דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו דמותר ליקח חלב מאותו עובד כוכבים אפילו אין ישראל רואהו וטעות הוא בידם דא"כ היה לו להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל יושב בצד עדרו ורואהו אלא הכי פירושו אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא (*דבצד) [*דביושב בצד] עדרו (יושב) סגי משום רבינו בנימין מקנטבוריא וכן כתב ה"ר פרץ זצק"ל בפסקיו דאפילו אין דבר טמא בעדרו יש להחמיר להיות הישראל שם בתחלת החליבה פן יערב או ישים העובד כוכבים חלב טמא בכלי קודם שיבא הישראל [*כדי להרכין המדה]:
3. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג
האוכל גבינת העכו"ם או חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו מכין אותו מכת מרדות, החמאה של עכו"ם מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד, ומקצת הגאונים ל אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה, שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה.
4. שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קטו סעיף א
חלב (א) <א> שחלבו עובד כוכבים א ואין ישראל רואהו, אסור, א] שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו ב וישראל יושב מבחוץ, ב] אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, <ב> אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב ג לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול <ג> לראותו כשהוא עומד, מותר, ד שירא שמא יעמוד ויראהו, ג] והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל. הגה: ה ד] <ד> ולכתחלה צריך להיות הישראל ו בתחלת החליבה ויראה בכלי שלא יהיה בכלי שחולבין בו דבר טמא (א"ו הארוך כלל מ"ה). ז ה] ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו, שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובד כוכבים (שם). ח ו] מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. ז] ושפחות שחולבות ט הבהמות בבית ישראל י או בדיר שלהם, כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לדבר טמא, מותר אפילו לכתחלה להניח אותן לחלוב, אף על פי שאין שם ישראל כלל, דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא (ש"ד סימן פ"ב בשם ר"ת ומהרא"י שם). יא אבל אם בית עובדי כוכבים מפסיק, צריך להיות ישראל, כאילו חולבות בבית עובד כוכבים (או"ה שם). (ב) ח] ואפילו ישראל יב <ה> קטן או קטנה מועילים, דהעובד כוכבים מרתת לפניהם
5. שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קז
דס"ל לרש"י דחלב גזירה קדמוניות /קדמונית/ היתה קודם שאסרו גבינה ואז אסרו החלב שאין ישראל רואהו אף על גב דתחלת גזירתו הי' משום חשש עירב דבר טמא מ"מ כיון שגזרו ואסרו במנין סתם אסרו כל חלב שאין ישראל רואה החליבה או יכול לראות אפי' ליכא חשש דבר טמא כגון החולב לגבן מ"מ החלב אסורה אמנם כשנשתנה מצורתה ונעשית חמאה או גבינה לא גזרו וחזרה להתיר
6. ספר פרי חדש על יו"ד - סימן קטו:ו
דלא ושמעינן מהכא דלא אסרו חלב גוי אלא כשיש חשש מתערובת חלב טמא דהא בדליכא דבר טמא בעדרו התירו אף שאינו רואה כלל החליבה לא עומד ולא יושב ואף כשיש דבר טמא בעדרו התירו אף שאינו רואהו חולב כל שיכול לראותו שאין שם חשש תערובת משום דמירתת ואם היה דין חלב כגבינה של גוים היה לנו לאסור כל חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אף דליכא חשש תערובת משום לא פלוג אלא ודאי כדאמרן ונמצינו למדין שדינו ממש כדין מורייס של גוים שאסרוהו משום תערובת יין ואם היין ביוקר שרי ה"נ אם חלב טמא אינו נמצא במקום א' או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור אין לאסור שם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אלא מותר לילך ולקנות מהגוים חלב שלהם וכן מצאתי להרדב"ז בתשובה בסי' ע"ה כדברי וז"ל עוד שאלת חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו ואין במקום דבר טמא או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל אם גזרת החלב הויא כגזרת גבינת הנכרים או לא:
7. שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן לד
בדבר חלב שאין ישראל רואה החליבה, אם לסמוך על פיקוח השלטון, ועל הפרדת החמאים
י) לאחר כתבי העירני בני החו"ב מר שאול יחי' לעיין בחזון איש יו"ד סימן מ"א לענין אבקת חלב שלדעתו יוכל להיעשות גם מחלב טמא ואסור, ואחר כך כתב וז"ל אמנם בשיש פקוח הממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא והם צפוים לעונש על הזיוף, יש מקום לומר דהוי כשפחות החולבות דמירתות, וכיושב בצד העדר וכשהוא עומד הוא רואה, והפר"ח כתב להתיר באם חלב טמא ביוקר וכו' או אין טמא בעדרו וכו', והש"ד בשם רש"י דאוסר אף באין טמא בעדרו, היינו משום דחשוב כחלב המופקד ביד עכו"ם וחיישינן שמא יקח מן העכו"ם ויערב, וזה דוקא ביש בעיר חלב טמא, אבל אם אין בכל העיר טמא, הדין נותן דהוי כאין בעדרו טמאה ויושב בצד העדר וכמוש"כ הפר"ח עכ"ל החזו"א.
והנה סיפר לי הרב הה"ג ר' משה סאלאווייטשיק, נכד הר"ח, שהוא שאל להחזו"א ע"ז שאומרי' עליו שהתיר חלב עכו"ם, והשיב בזה הלשון מה עוד יאמרו עלי, בקרוב יאמרו עלי שאני מתיר ח"ו גם א"א - והעיד לפני איש מהימן ביותר, ששאל לחזון איש על השמנת (סמעטענע) של עכו"ם, ואסר לו בפירוש. וגם העיד לפני עוד איש אחר מהימן ביותר שאסר בהוראתו חלב עכו"ם אף לקטן בן ה' שנים. וכנראה מה שכתב בספרו הנ"ל, הוא רק בדרך שקלא וטרי' וכלשונו שם יש מקום לומר. ובאמת לא הביא לן שם שום חדשות, דמי לא יודע מדעת הפר"ח דחלב לא נאסר במנין, והשד"ח (מערכת חלב) הנ"ל מביא בארוכה כל השיטות בפרטיות שהרבה סוברים דנאסר במנין, והרבה סוברים דלא. אבל עובדא דמלתא אין מי שיכחיש, דמדור דורות בכל המקומות ואף בערי ספרד (חוץ מאיזה מקומות בספרד וכמבואר בשד"ח הנ"ל) אנו נוהגין לאיסור, ועל זה כתב שפיר החת"ס (סמן ק"ז הנ"ל) דנמצא קולו חומרו, דיש חשש נדר דאורייתא, ומזה לא נגע החזו"א כלל בספרו (גם י"ל, דכל השקלא וטריא קאי רק על האבקת חלב דלא היתה בכלל הגזירה דנאסר במנין).
8. שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן פז
ולא נעלם מאתי שהגאון חזון איש ביו"ד סי' מ"א ס"ק ד' חולק בזה על הח"ס במש"כ דגזירת חלב גזירה קדמונית ונאסרה במנין גם עצם חלב טהור של גוי, והחזון איש מסכים להפר"ח, דעיקר סמיכתו של הח"ס על רש"י ע"ז ל"ה ע"א ד"ה לפי והפי' שפי' בה הח"ס על דקאי ביני איטפי דקאי על חלב טהור שנאסרה במנין תמוה דלשון רש"י מוכח דעל חלב טמא קאי יע"ש בחזון איש, הנה אספרה לכב' דלפני כ"ה שנים קודם שהדפיס החזון איש דבר זה שאל אותי אם אני מסכים שיחלוק על הח"ס, ואמרתי לו במה המדובר והשיב לי ביסוד שיטת הח"ס מרש"י הנ"ל, ואמרתי לו בעניי דלו יהא כדבריו שפירוש הח"ס בדברי רש"י תמוה, מ"מ עי"ז עדין אסור לנו לדחות שיטת הח"ס לדינא, ובפרט דאמרה למיגדר מילתא כנראה היטב בדבריו בתשובה הנ"ל.
9. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן ה
הידור להשתמש בחלב ישראל
הנה בדבר החלב שזה הרבה שנים שיראי השי"ת אשר בטאראנטא נזדרזו בהסכם הרבנים וכל החרדים למצוות התורה ותקנות חז"ל, וראו שיהיה חברה (קאמפאניא) לחלב שנחלב על פי השגחת ישראל, וכן כל הדברים הנעשים מחלב, כגבינה וחמאה ושמנת (קרים) מחלב זה על פי השגחת ישראל. ועתה נתרשל הדבר מצד שעולה ביוקר מעט, והרבה לוקחים חלב מסתם חברות, אף אנשים מאלו שלקחו כל השנים מהחלב והגבינות וכל המינים מהחלב שתחת השגחה.
איברא דאיכא טעמים להקל בחלב הלקוח מחברות, במדינה אשר מדיני המדינה אסור למכור חלב שיש בו עירוב חלב טמא (דבר זה נתבאר בתשובות מרן זצ"ל במקומות רבים בתשובותיו, שעצם הידיעה שאין הגויים מערבין חלב טמא בחלב הבהמות הטהורות שמוכרין, משום דמירתתי ומשום שאין הדבר כדאי להם, נחשב ממש כידיעה, ועי' באגרות יו"ד ח"א סי' מ"ו, מ"ז, מ"ח - שם נידון דין גבינת קאטעדש של נכרים, וסימן מ"ט. וכן ביו"ד ח"ב סי' ל"א, ל"ה, מ"ז ד"ה ואם אפשר, וסימן מ"ח, וביו"ד ח"ג סימן ט"ז) הוא רק בשעת הדחק (בהרבה מן המקומות הנ"ל כתב מרן זצ"ל שראוי לבעל נפש להחמיר בזה; ביו"ד ח"א סי' מ"ו כתב שחלב החברות אינו בכלל הגזרה של חלב עכו"ם, אבל בסימן מ"ז, מ"ח ומ"ט כתב שראוי לבעלי נפש להחמיר בזה ואינו נחשב יוהרא, וביו"ד ח"ב סימן ל"ה כתב שמטעם שראוי להחמיר צריכים מנהלי ישיבה לקנות עבור הבחורים רק חלב שראה ישראל החליבה, אף שמצב הישיבה דחוק, כיוון גם זה הוא מענייני חינוך ולימוד שידעו שכדאי וראוי לבני תורה להחמיר אף כשיש רק חשש איסור, דמזה יתבוננו לראות איך לירא מאיסורין, וכל הוצאות הישיבה הרי הוא כדי לחנך דור נאמן לה' ולתורתו, ובענייני חינוך אין לצמצם, אבל במקומות הרחוקות שאין שם חברות מחלב שישראל רואהו, והוא דבר קשה מאד להשיג חלב שישראל רואה בשעת החליבה, אף ליחידים, אין להם להחמיר; וביו"ד ח"ג סי' ט"ז כתב מרן זצ"ל שראוי להחמיר אם אפשר להשיג חלב שראה ישראל החליבה בלא טירחא ובלא חילוק בהשיווי; ועי' בכל המקומות הנ"ל שלגבי חומרת בעלי נפש בזה, דייק בלשונו ולא כתב להחמיר וליקח חלב ישראל, שכן לדעתו גם חלב החברות הוא חלב ישראל לדינא, אלא כתב להחמיר וליקח חלב שישראל רואה בשעת החליבה), אף אם גם בטאראנטא איכא איסור מדיני המדינה, ולא בשביל יוקר מעט.
ובפרט אלו שכבר נהגו הרבה שנים שלא לסמוך על הטעמים להקל, אלא על השגחת ישראל כדין, שעליהם יש איסור מדין נדר דהנהגה הרבה שנים (ביו"ד ח"א סי' מ"ז כתב מרן זצ"ל ובאם אחד נהג להחמיר אם נאסר מדין מנהג ג' פעמים, תליא באם היתה כוונתו להחמיר אף אם הדין הוא להתיר, וכ"ש בידע בעצמו שיש להתיר ומ"מ נהג איסור, יש עליו איסור נדר דנהג ג"פ. אבל אם החמיר משום שהיה סבור שאסור מדינא, או אף רק שאסור מספק, וחשב על המקילין שאולי טועין בדין, או שאולי הם מזלזלין באיסורין, אין עליו דין נדר מצד מנהגו ואין צריך היתר).
וגם על גבינות הא ליכא היתר ההוא דהן אסורות מטעם שמעמידין אותן בקיבת נבלה, ועי' מש"כ באגרות יו"ד ח"ב סי' מ"ח, וכשגבינות נעשו בהשגחת ישראל מחלב שלא ראה ישראל החליבה, עיין אגרות יו"ד ח"ג סי' ט"ז, ורק מצד שמקילין בחלב נתרגלו להיות מקילין אף בגבינות. ולכן ודאי יש להזדרז בזה ביותר, ולחזק ידי יראי השי"ת העוסקים בזה, שיתקיים החלב שתחת השגחת ישראל בטאראנטא. ויתרבו חרדים לדברי התורה שיקחו חלב זה, וכל המינים מהחלב שתחת השגחה, אשר ממילא גם יוזל המקח, ולא יקשה הדבר לשום אדם.
ובזכות הזהירות והזריזות במצוות השי"ת ותקנות חז"ל נזכה כולנו לגאולה השלימה אשר אנחנו מצפים ומקווים כל הימים.
ובאתי על החתום בכ"ח תמוז שנת תשכ"ח, משה פיינשטיין.
10. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן לה
בדבר חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו, ... ב' ..מנ"א תש"ל. מע"כ ידידי מוהר"ר יוסף דוד ליינער שליט"א.
בדבר חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו שבארתי בספר אגרות משה סימן מ"ז בחיו"ד שליכא איסור חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, אבל מ"מ מן הראוי לבעלי נפש להחמיר, שמטעם זה ודאי ראוי למנהלי ישיבות קטנות שיתנו להתלמידים חלב של אלו הקאמפאניעס שמעמידין ישראל לראות החליבה, ואף שהוא ביוקר מעט שלהישיבות עולה זה סך גדול במשך השנה והמצב של הישיבות דחוק בשנים אלו שבשביל זה מקילים באיזו ישיבות, מ"מ כדאי להחמיר כי גם זה הוא מעניני חינוך ולמוד שידעו שכדאי וראוי לבני תורה להחמיר אף כשיש רק חשש איסור, דמזה יתבוננו לראות איך לירא מאיסורין, וכל הוצאות הישיבה הרי הוא כדי לחנך דור נאמן לה' ולתורתו, ומעניני חינוך אין לצמצם. אבל במקומות הרחוקות שאין שם קאמפאניעס מחלב שישראל רואהו, והוא דבר קשה מאד להשיג חלב שישראל רואה בשעת החליבה אף ליחידים אין להם להחמיר.
11. שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קג
ואף דבגבינה של עכו"ם אסרינן אף בכה"ג שהעמידה בעשבים או בפרחים ובידוע שאין בה שום תערובת איסור, ומה"ט משיג הט"ז על הרמ"א (בס"ק יא) ואומר שגם בידוע שבדעת העכו"ם היה עומד החלב להקפיא, מ"מ אם הגבינה נעשית ע"י הגוי אסורה, אין הנידון דומה, דודאי גבינה שנאסרה במנין שייך לומר לא פלוג ואסורה אף בכה"ג דטעם האיסור בטל, אבל אבקת חלב זו לא היתה בכלל הגזירה שהרי לא גבינה היא וכמו שאומר הרמב"ם על חמאה גם בזה הדין נותן שכל שאין חשש תערובות דבר טמא שריא היא, ואפילו לשיטת הכ"מ (פ"ג מהל' מא"ס סוף הט"ו) דגם חלב נאסר במנין כמו גבינה ואסור ללוקחו מהעכו"ם לעשות גבינה או חמאה אף שאין בו חשש איסור. הרי הוא עצמו מחלק דדוקא לקנות חלב מהעכו"ם ולעשות חמאה אסור אבל כל שהגוי עשה החמאה מותר לקנות ממנו, ועיין תשו' חת"ס יו"ד (סימן קז) דמדבריו נמצינו למדין דגזירת חלב אף את"ל שנאסרה במנין מ"מ כשנשתנה ביד הגוי פקע איסורא דחלב, ואם עשה ממנה גבינה זוהי גזירה שניה שגזרו עליה בדור מאוחר. וא"כ יש לדון על המתירים חמאה של גוים משום דכבר נשתנה מחלב לצורה אחרת ופקעה ממנה גזירת חלב מסתבר לומר דה"ה אבקת חלב, דמחמת שינוי זה מחלב לאבקה הרי גזירת חלב פקע ממנה ובגזירה דגבינה לא נכללת, דהרי לאו גבינה היא כמו חמאה, וממילא דשריא היא לאכילת ישראל.
12. שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כה
אודות ייבוא מוצרי שוקולדה משוויצריה לשם מכירה בישראל
ב"ה, אדר"ח מרחשון תשמ"ג. ירושלים עיה"ק תובב"א. למע"כ רב אחאי גאון ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול הראש"ל מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל.
...לעשות רצונו חפצתי שבקשני לכתוב את חות דעתי על השאלה ששאול נשאל מאת הרבנות דק"ק ציריך על דבר אם ישנה אפשרות ליבא מוצר שוקולדה משוויצריה לשם מכירה בישראל.
וז"ל השאלה: חברה גדולה בישראל פנתה אלי' בדבר האפשרות ליבא מוצרי שוקולדה משוויצריה לשם מכירה בישראל,...
א) הנידון המדובר הא הוא לא עבור לקנות החלב כשלעצמו, אלא הוא עבור לקנות אבקת החלב הנוצר מזה, וביותר דיוק: לא לקנות אפילו את אבקת החלב כשהוא בעין כי אם על לקנות מוצרי שוקולדה אשר אחת המוצרים שמהם מיוצרים השוקולדה הוא גם אבקת חלב שמייצרים אותה מחלב עכו"ם, ומכיון שכן א"כ יש לומר דזה לא כלול כבר בגזירת חז"ל על חלב שחלבו עכו"ם, וממילא איננו דבר שבמנין אליבא דכו"ע, ונשאר רק החשש כשלעצמו דאולי מעורב בו חלב טמא, ולזה, כדי להפיג חשש זה מספיק כבר מה שהרבנות מציריך כותבת שביררה זאת, וכי נעלה מכל ספק הוא, שהמדובר בחלב פרות בלבד, וכמו"כ, שנוסף לזה קיים בשויצריה איסור חמור ביותר מטעם הממשלה על תוספת כל שהוא מחלב מסוג אחר, ובעונשים חמורים על העובר, ועוד זאת, כי מעבדות משוכללות ביותר בודקות את הרכב מייצרת השוקולדה אשר רק אחד המוצרים שמהם מיוצרת השוקולדה הוא גם אבקת - חלב שמייצרים אותה מחלב עכו"ם וכנז'. ..
ב) בדומה לדברי האמורים מצינו שהעלה גם הגאון הגרמ"מ אפשטיין ז"ל בספרו שו"ת לבוש מרדכי סי' כ"ב בתשובתו להגרי"א הרצוג ז"ל עוד בהיותו גאב"ד דדובלין ששאלו על אודות חמאה של עכו"ם, ובדברי תשובתו הארוכה אליו, העלה להלכה דרק ליקח חלב של עכו"ם ולעשות גבינה הישראל זה היה בכלל הגזירה דחלב של עכו"ם, אבל הגזירה לא היתה על דיני תערובות, וממילא על מה שלא הי' הגזירה הדר הדין דדבר שאין לו עיקר מן התורה בטל ברוב, וכמו"כ אף שידענו שכונת העכו"ם הי' לעשות הגבינה או חמאה אעפ"כ לא חל עדנה הגזירה כל זמן שלא לקח ישראל, ואם העכו"ם עושה חמאה מותר, ולכן היכא דאין לחשוש לתערובות כמו בזמן הזה נשאר האיסור רק משום דבר שבמנין, א"כ היינו דוקא מה שהי' בפירוש הגזירה, היינו דהישראל יקנה חלב העכו"ם לעשות חמאה, אבל חמאה של עכו"ם הא לא נאסר במנין, ממילא החמאה מותר אחרי דאין לחשוש משום תערובות ע"ש, ורק כותב שם שיש אבל להקפיד שלא לעשות החוזה שיקנה הישראל החלב קודם שנעשה הגבינה דאזי הא ישאר הגזירה שבמנין שאסרו לישראל לקנות החלב ולעשות הגבינה יעו"ש באריכות. ...
ג) ועוד זאת מצינו להגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל בשו"ת הר צבי חיו"ד סי ק"ג שנשאל ע"ד אבקת חלב תוצרת אמריקא, והשיב באריכות בצדדא דהיתרא, ובתוך דבריו כתב לומר ג"כ בדרך האמורה, והוא דאבקת חלב איננה בכלל הגזירה לא בחלב ולא בגבינה, ולא נאסרה במנין, ...
כאשר יצורף היתר זה אל צדדי ההיתר הקודמים שכתבנו, נדמה שיוסר עי"ז כל פקפוק מכשרות השוקולדה, ויוכלו להתיר את הדבר בשופי אליבא דכו"ע.
ה) לאור כל הנ"ל, אני מסכם את דברי, ואכפול לומר, שלענ"ד אפשר להתיר ליבא השוקולדות הנידונות, ואין לחשוש לחלב המסופק בו בצורה של אבקת חלב, ואשר ככתוב במכתב שאלתם של הרבנות מציריך נתונים המה שם יחד עם עוד מוצרים כולל גם חומרים המעמידים (ז"א, זוז"ג) הכשרים בתכלית ההידור, ולתת עליהם חותמת של הכשר. והנני בידידות ובאה"ר אליעזר יהודה וולדינברג
13. שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מב
אני טרם אכלה אמרתי לבאר דבר המצוי אצל הנוסעים במטוס של חברה לא יהודית, ומגישים לפניהם קפה בכוסות או בספלים שלהם, ולכאורה אף על פי שאין לחוש בקפה משום בישולי גוים, וכאמור לעיל, מכל מקום יש לחוש למה שרגילים למזוג בכליהם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו.
...ובאמת שיש מקום להקל לענין הכלים בצירוף דעת הפרי חדש (סימן קט"ו סוף סק"ו), שאחר שהביא דברי הרדב"ז בתשובה (סימן ע"ה) שחלב גוי לא נאסר במנין אלא משום חשש תערובת חלב טמא, כתב, שבמקומות שאין חלב טמא מצוי, או שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, מותר לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, וכן המנהג פשוט בעיר אמסטרדם, ושכן נהג בעצמו להקל. ע"ש. וכן כתב הפרי תאר (שם סק"א) בד"ה ולענין דינא, שבמקומותינו מותר לקנות מגוי חלב אף שאין ישראל רואהו, ואפילו יש בהמה טמאה בעדרו, משום שחלב בהמה טמאה נמכר בדמים יקרים לשריהם ולגדוליהם, ובודאי שלא יערבנו בחלב טהור. ע"ש. ... ועיין למרן החיד"א בשיורי ברכה (סימן קט"ו). ואכמ"ל. ואף על פי שלהלכה נקטינן לאסור חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו בכל אופן. וכן פשטה ההוראה בארץ ישראל וגלילותיה, וכמו שכתב מרן החיד"א שם. ...
בסיכום: מותר לשתות קפה של גוים, ואין לחוש בזה לאיסור בישולי גוים. וכתבו האחרונים שכן פשט המנהג בכל המקומות. ואם הלכה רופפת בידך צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. והרוצה להחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה. והנוסעים במטוס של חברה לא יהודית, שיש לחוש שהשתמשו בכוסות של הקפה בחלב של גוים, נכון שישתו הקפה בכלי זכוכית, שאינם בולעים ואינם פולטים. ואם אי אפשר יש להקל בשעת הדחק אף בכוסות של פורצליין וכיוצא בזה.
14. שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן פא
וכ"ז אף בחולב לגבן, וכ"ת חידש לומר דבנד"ד דהדבר ידוע שאין מערבין מהרבה סיבות מצד המלכות ואינו מצוי דבר טמא ומירתת מפועלים הוי כמו חולב לגבן, ובנוי על חידושו שחידש בסברת הר"ת דכל זמן שהחלב ברשות עכו"ם לא חל עליו האיסור של חלב עכו"ם, וכיון שחילב /שחולב/ לגבן הוי בירור שאין חלב טמא, וא"כ באיזה אופן שיהיה בירור מהני עכת"ד, אבל תימא לי על חידושו הנ"ל, דהרי לפי מש"כ הש"ך שם (בסק"כ) עכ"ח מיירי באופן שאין משום גזירת גבינות עכו"ם דהישראל שוכר הבהמות והוי גבינות ישראל, ומשום גזירת חלב עכו"ם צריך שישראל יהיה רואה החליבה, ולר"ת מותר בדיעבד כיון שחולב לגבן ומגבן עיין שם, ואם נאמר כחידושו הנ"ל הרי הוי חלב ישראל, וכיון שנחלב בלא ראיית ישראל יש משום איסור שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, אלא ברור שהר"ת ס"ל דעל חלב שחולב לגבן ועושה הגבינות לא הוי בגזירת חלב שחלבו עכו"ם, וכ"ז בדיעבד אבל לכתחילה חיישינן דלמא חלבו לאכילה וכמ"ש האו"ה, ובחולב לאכילה הוי בכלל גזירת חלב ונאסר במנין, ול"מ מה שיש הוכחות מטעמים שונים דלא עירב בו חלב טמא וכמבואר בפוסקים מזה, (וכן ראיתי מכבר בתשו' זקן אהרן ח"א (סי' ס"ו) שכתב כן להלכה, הגם שבכמה דברים שכתב שם יש להעיר עליהם טובא ואכמ"ל).
