פרשת
וישב התשע"ג
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
בראשית פרק לט
(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה
שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:(ב)
וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג)
וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה’ אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה’ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:(ד)
וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ
וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל
אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה’ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת
ה’ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד
יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי
יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא
אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן
וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר
יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא
חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה
הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל
יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:(יא) וַיְהִי
כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי
הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ
כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ
וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי
לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי
קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(טז) וַתַּנַּח
בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
2.
ספורנו בראשית פרשת וישב
פרק לט פסוק יא
(יא) כהיום הזה. שנתנה עיניה והתאותה לו:ויבא הביתה.
נכנס לחדר שלא ידע שהיתה היא שם:
3.
כלי יקר על בראשית פרק
לט פסוק י
לפיכך ויבא הביתה
לעשות מלאכתו, אע"פ שלא רצה אפילו להתייחד עמה היינו בהיותו בטל ממלאכה, אבל
עכשיו שהלך לעשות מלאכתו חשב יוסף שלא תבקש ממנו דבר כדי שלא יתבטל ממלאכת הבית,
כי בעלה יתלה בה לאמר למה לא זרזת את העבד על המלאכה, ואפ"ה ותתפשהו בבגדו,
וחזרה לשאלה הראשונה לאמר שכבה עמי ממש:
4.
העמק דבר על בראשית פרק
לט פסוק יא
(יא) ויהי כהיום הזה. בעצם אור היום ולא עלה ע"ד שתהי מעיזה
כ"כ לבקש כזה ביום. ע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מש"ה לא ירא מהרהור
שלו. שהרי יהא טרוד בעבידתיה. כדאיתא בב"מ דצ"א א':
5.
חזקוני בראשית פרשת וישב
פרק לט פסוק יא
(יא) ויהי כהיום ויהי יום כשאר הימים לשבחו של צדיק ולגנותה של הארורה
נכתב מקרא זה שאין דרך לשמש ביום לפיכך דבר גלוי הוא שלא נתכוין אלא לעשות מלאכתו ממש
והיא אף על פי כן ותתפשהו בבגדו,
6.
שכל טוב (בובר) בראשית
פרשת וישב פרק לט סימן יא
ואין
איש מאנשי הבית שם בבית. לימד על הייחוד שאסור לאדם להמציא עצמו לכך, שהרי בכל יום
בשביל אנשי הבית הנמצאים לא הציקה כל כך להחזיק בו זולתי היום נתייחד עמה:
7.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף
לו/ב
אָמַר
רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם
שָׁמַים בַּסֵּתֶר, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, נִקְרָא כֻּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב, (בראשית לט) "וַיְהִי
כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ"., אָמַר רַבִּי
יוֹחָנָן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנוּ. "וַיָּבֹא
הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר, לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
מַמָּשׁ נִכְנַס. וְחַד אָמַר, לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. (שם) "וְאֵין
אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם", אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ
רָשָׁע, וְלֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אוֹתוֹ הַיּוֹם
יוֹם אֵידָם הָיָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא
אָמְרָה לָהֶם, חוֹלָה אֲנִי. אָמְרָה, אֵין לָהּ יוֹם, שֶׁנִזְקָק לי יּוֹסֵף כְּהַיּוֹם
הַזֶּה. (שם) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי", בְּאוֹתָהּ
שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֵית לוֹ בַּחַלּוֹן. אָמַר לֵיהּ, יוֹסֵף,
עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד, וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ
שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְּךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר,
(משלי כט) "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"?! מִיָּד, (בראשית מט)
"וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי
מֵאִיר, מְלַמֵּד, שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. (שם) "וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי
יָדָיו", מְלַמֵּד שֶׁנָּעַץ (צפרניו) [יָדָיו] בַּקַּרְקַע, וְיָצָאת שכבת זרעו
מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו. (שם) "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב", מִי גָּרַם לוֹ,
שֶׁיִּכָּתֵב שְׁמוֹ עַל (גבי) [אַבְנֵי] אֵפוֹד? אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. "מִשָּׁם
רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל", מִשָּׁם זָכָה (יוסף ונקרא) [וְנַעֲשָׂה] רוֹעֶה, (ישראל,)
שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פ) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף".
R. Hana b. Bizna
said in the name of R. Simeon the Pious: Because Joseph sanctified the heavenly
Name in private one letter was added to him from the Name of the Holy One,
blessed be He; but because Judah sanctified the heavenly Name in public, the
whole of his name was called after the Name of the Holy One, blessed be He. How
was it with Joseph [that he sanctified the Name]? — As it is written: And it
came to pass about this time, that he went into the house to do his work. R.
Johanan said: This teaches that both [Joseph and Potiphar's wife] had the
intention of acting immorally. ‘He went into the house to do his work’ — Rab
and Samuel [differ in their interpretation]. One said that it really means to
do his work; but the other said that he went to satisfy his desires. ‘And there
was none of the men of the house etc. — is it possible that there was no man in
a huge house like that of this wicked [Potiphar]! — It was taught in the School
of R. Ishmael: That day was their feast-day, and they had all gone to their
idolatrous temple; but she had pretended to be ill because she thought, I shall
not have an opportunity like to-day for Joseph to associate with me. And she
caught him by his garment, saying etc. At that moment his father's image came
and appeared to him through the window and said: ‘Joseph, thy brothers will
have their names inscribed upon the stones of the ephod and thine amongst
theirs; is it thy wish to have thy name expunged from amongst theirs and be
called an associate of harlots?’ (As it is written: He that keepeth company
with harlots wasteth his substance.) Immediately his bow abode in strength — R.
Johanan said in the name of R. Meir: [This means] that his passion subsided.
And the arms of his hands were made active — he stuck his hands in the ground
so that his lust came out from between his finger-nails. ‘By the hands of the
Mighty One of Jacob’ — Who caused his name to be engraven upon the stones of
the ephod but the Mighty One of Jacob? ‘From thence is the shepherd, the stone
of Israel’ — from there was he worthy to be made a shepherd, as it is said:
Give ear, O Shepherd of Israel, Thou that leadest like the flock of Joseph.
8.
רש"י בראשית פרשת
וישב פרק לט פסוק יא
(יא) ויהי כהיום הזה - כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום
איד שלהם שהלכו כולם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה.
אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך:
לעשות
מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות
דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):
9.
פירוש הריב"א על התורה
בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא
(יא) ויבא הביתה לעשות מלאכתו תרגו' אונקלוס ועל לביתיה למבדק בכתבי
חושבניה היינו דמאן דדריש מלאכתו ממש והוסיף לפרש המלאכה לעשות מלאכתו פרש"י רב
ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמ' לעשו' תשמיש וא"ת למה דאמרי' לעשות צרכיו
נכנס אמאי לא קאמ' נמי אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה עליו.
ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק דכיוצא בזה אמרינן במסכת שבת גבי הא דאמ' מקושש
עצים זה צלפחד. וי"ל כיון שכבש יצרו אין זה כי אם שבח:
10. ר'
חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא
(יא) ויבא הביתה לעשות מלאכתו. זה תשמיש, יצאה בת קול ואמרה רצונך שיהיו
אחיך חקוקים בחושן ובאיפוד ותקרא אתה רועה זונות מיד נעץ י' אצבעותיו בקרקע ויצא זרע
מכל אצבעותיו תחת י' שבטים דכתיב ויפוזו זרועי ידיו, וב' שבטים נשארו ונתקררה דעתו
ומתחילה היה ראוי לי"ב שבטים והפסיד אותם ע"י שנכנס בו תאוה מאשת פוטיפר.
עוד
נמצא במדרש שא"ל אם אין אתה שומע לי הנני אוסרך א"ל י' מתיר אסורים, א"ל
הנני מעוור עיניך א"ל י' פוקח עורים, א"ל הנני (מכסף) [מכופף] קומתך א"ל
י' זוקף כפופים, כיון שראתה (שהיית') [שהיה] דוחה אותה בדברים עשתה לו שרתוע של ברזל
תחת שפמו כדי שלא יוכל לכפוף את פניו ויעיין עליה כל שעה ושעה, הה"ד ברזל באה
(ב)נפשו, כלומר שעשתה לו שרתוע של ברזל כנגד לבו ונפשו ולא היה יכול לכפוף פניו מפני
שרתוע כי קודם לכן היה עניו כי לא היה רוצה להביט, שרתוע כמו יתד של ברזל.
11. הדר
זקנים על התורה בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא
(יא) ואין איש מאנשי הבית שם בבית. הפשט. שלא היה בבית רק יוסף. והר"י
מאיוו"רא מפרש מלמד שבדק עצמו ומצא שאינו איש שבאותה שעה ניטל זכרותו למונעו מן
החטא:
12. משיבת
נפש בראשית פרשת וישב פרק לט:יא R Yochanan Luria died 1514
(יא) ויהיה כהיום הזה ויבא הביתה וכו'. צריך לדקדק מה ר"ל כהיום
הזה. ופי' רש"י אינו מיישב כ"א בדוחק. ונ"ל שר"ל שיום ראשון
שתבעה אותו היה ביום הזה, ויום זה שנתייחד עמה שהרי אין איש אתה בבית, ובא להודיענו
שכבר נכשל שנתייחד עמה ולא נזהר להתייחד עמה פעם שנית וע"כ נענש. ובא להודיענו
כהיום הזה שיום ראשון היה כהיום שהרי כבר עמה בייחוד. וכו':
לעשות
מלאכתו (שם) -פירש"י
שיש מפרשים לעשות צרכיו עמה. [בתחילת המחשבה יש לתמוה מה ראה רש"י לפרש ולדון
הצדיק המפורסם לחובה שהרהר לעשות צרכיו עמה] אכן (אחר) הדקדוק באו שני הפירושים למחלוקות
הפילוסופים איזה משובח יותר מי שלא נתאוה לשום עבירה או מי שנתאוה ועומד נגד יצרו וכבשו.
הכריעו הרמב"ם הדברים הטבעיים כגון עריות וגזל וכיוצא בהם המתאוים ושולט ביצרו
הרי זה משובח ביותר, והדברים שאינם טבעיים כגון אכילת דם ושרצים מי שאינה מתאוה להם
הוא משובח יותר מן המתאוה להם. ולפי דעתי נכון ושבח לאותו צדיק לומר שנתאוה ושולט
ביצרו. ומה (שסמוך ביארתי) [שביארתי בסמוך] על ויהי כהיום הזה ויבא וכו' יתיישב
קושיא זו.
13. אלשיך
על בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק יא
והיא
כיוונה לצודו כי אז בהמצאה בייחוד עמה תהיה לה מקום לאחוז בו לומר שכבה עמי. וכן היה
כי בראותה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית אז בערה כאש יצרה, (יב) ותתפשהו
בבגדו ותאמר שכבה עמי כו', ולא אמר ותתפוש בבגדו כי אם ותתפשהו, כי כמעט תפשה אותו
להודות לה, והוא מאמרם ז"ל (בראשית רבה פז ז) שגם נמתח קשתו ולא נצול לגמרי,
כי עשר טפין יצאו מבין צפרני אצבעותיו. וזה גם כן אחשוב נרמז בשתי ההי"ן יתרות
של ותתפשהו ולא אמר ותתפוש, ושל שכבה ולא אמר שכב. כי תפשה אותו בצד מה, וזהו ותתפשהו.
ומה היה שלא שוה לו צדקו, ומה שרגלי חסידיו ישמור לבל תבא תקלה מתחת ידה, לזה אמר
בבגדו והוא כי גם שלא היתה עבירה בידו לומר שעבירה גוררת עבירה, הלא מה שהיה מסלסל
בשערו ומתנאה בבגדיו, אשר לצדיק כמוהו יתייחס לאשמת דבר, לשימצא בו השטן אחיזה לגרור
לו הטיה מה. וגם שפשט המקרא אינו זז ממקומו שתפסה בבגדו, גם זה כיוון במה שלא אמר ותתפש
כי אם ותתפשהו שמורה כי את עצמו תפסה:
אך
לא לגמרי חלילה רק קרה לו כרב עמרם חסידא (קדושין פא א) שפדה הרביה ויתנה בעלייתו,
ויצרו הביאו לעלות ליזקק לה, וישם הסולם והתחיל לעלות, ועודנו עולה במעלות אחז אחורנית
אותו יצרו הטוב ויעמוד מרעיד, כי היצר הרע לא נתנו לרדת והיצר טוב מעכבו מלעלות, וירא
כי לא יכול ליצרו, צעק צעקה גדולה, נורא בי עמרם, ויתקבצו אליו המון עם ויאמרו אליו
איה האש, אמר להם אש יצרי בערה בי ובמקום שאין אנשים לא הייתי יכול לו ואקרא עד באו
אנשים, אמרו לו כסיפתינן, אמר לו מוטב אתבייש בעולם הזה ולא בעולם הבא. והוא מאמר רבי
יוחנן בן זכאי לתלמידיו (ברכות כח ב) יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם
כו', כמבואר אצלנו בביאור ספר משלי (א א) שהוא כענין רב עמרם, כי בהיותו בסתר במקום
שאין אנשים משתדל היצר הרע להיות איש בכל מאמצי כחו וקשה מאד לפרוש ממוראו יתברך, עד
יבואו אנשים וירא ויבוש מהם כאשר עשה רב עמרם. והנה על דרך זה היה ענין יוסף כי
ראה עצמו בצער מתחולל, כי יצרו הטוב מתחזק בידו והיצר הרע מטהו קצת, וירא פן יתפתה
ויעשה רעה, על כן נועץ בלבו לימצא עם אנשים. וירא כי לקרא שם יבאו אנשים יהיה לבוז
הוא וגבירתו, על כן בחר לו ללכת הוא החוצה מקום אשר אנשים שם, כי אמר אם אתעכב אולי
ימושני יצרי ולא אוכל להמלט, על כן מיד ויעזוב כו' וינס כו' ועשה כרב עמרם חסידא לצאת
למקום שיש אנשים:
14. תלמוד
בבלי מסכת קידושין דף פא/א
הנך
שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה
חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא
לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן אמרו ליה
כסיפתינן אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי אשבעיה
דינפק מיניה נפק מיניה כי עמודא דנורא אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא
מינך
Certain [redeemed]
captive women came to Nehardea. They were taken to the house of R. Amram the
pious, and the ladder was removed from under them. As one passed by, a light
fell on the sky lights; [thereupon] R. Amram seized the ladder, which
ten men could not raise, and he alone set it up and proceeded to ascend. When
he had gone half way up the ladder, he stayed his feet and cried out, ‘A fire
at R. Amram's!’ The Rabbis came and reproved him, ‘We have shamed you!’ Said he
to them: ‘Better that you shame Amram in this world than that you be ashamed of
him in the next.’ He then adjured it [the Tempter] to go forth from him, and it
issued from him in the shape of a fiery column. Said he to it: ‘See, you are
fire and I am flesh, yet I am stronger than you.
15. צרור
המור על בראשית פרק לט פסוק יא
ואמר
ויבא הבית לעשות מלאכתו. מלאכת הבית המוטל עליו. ולדעת חז"ל (סוטה לו ע"ב),
שהוא בא לעשות צרכיו עמה, ושנראה לו דמות דיוקנו של אביו. דרשוהו מן הכתוב שאמר ואין
איש מאנשי הבית שם בבית, לפי שלא היה לו לומר אלא ואין איש בבית. אבל אמר מאנשי הבית
לא היה שם בבית, אבל איש אחר היה שם, ומנו יעקב. ואולי לדעת זה יאמר ותתפשהו בבגדו
(פס' יב), כמו בבגדו בה. וכשראתה שלא עשה רצונה קראה בקול גדול, בענין שיאמינו לה.
וסיפר שחרה אף אדוניו אבל לא האמינה מכל וכל, ולכן לא הרגו. אבל כדי שלא להוציא לעז
על אשתו נתנו בבית הסוהר:
16. ספר
משכיל לדוד על בראשית פרק לט פסוק יא
(יא) לעשות מלאכתו רב ושמואל וכו'. תרווייהו מרגישים למה זה כתב הכתוב
לעשות מלאכתו מר דריש להודיע שבחו של יוסף שלא נכנס אלא לעשות מלאכתו ממש ואידך סבר
אי להא לא צריכה דסופו מוכיח על תחילתו דמדכתיב וינס וכו' מוכח שלא היה דעתו לחטוא
וא"כ לכתוב ויבא הביתה א"ו היא גופא קמ"ל בתחילה לעשות צרכיו נכנס אלא
שנראה לו וכו.
17. חתם
סופר על בראשית פרק לט פסוק ט
ויבא
הביתה לעשות מלאכתו, יש מרבותינו אומרים שלעשות צרכיו נכנס, והוא תימה מה ראה על
ככה להאשים הצדיק והתורה כיסתה עליו וכתיב מלאכתו, ע"כ י"ל חלילה לאותו
צדיק מעול ולא נכנס אלא למלאכתו ממש, אלא שאחז"ל פ"ק דע"ז [י"ז
ע"ב] כשהי' הולכים אפתחא דזונות וניכוף ליצרא היו מהרהרים בתורה שנאמר מזמה תשמור
עליך ע"ש ואלולי כן לא הוה להו למיזל אפתחא דזונות, והכא יוסף נכנס לבית הפנימי
שהזונה שם ולא הרהר בד"ת אלא לעשות מלאכתו מעלה עליו כאילו נכנס מעיקרא לעשות
צרכיו, ואולי מזה יצא לתרגום יונתן שנכנס לעיין בחשבונותיו דאילו למלאכה אחרת אכתי
הי' יכול לעיי' בד"ת משא"כ בחשבונותיו, עיי' מג"א סי' פ"ה סק"א.
[תקס"ה]:
ויבא
הביתה לעשות מלאכתו, אחז"ל פ"ק דע"ז [י"ז.] שלא רצה ללכת לפני
בית ע"ז אע"ג דנכיס יצריה אלא לבית זונה ונכיף יצריה ע"י מזימות ובעברם
שמה נכנעו זונות מפניהם ע"י הרהורם בתורה, וה"נ ויהי היום יום גנוסיא של
ע"ז רצה יוסף לברוח מע"ז שלהם ונכנס לבית לכוף יצרו והיינו לעשות מלאכתו
ממש שזהו מלאכתו ממש ע"י הרהור תורה, וכן הוה שהוא כייף יצרא, אך היא לא נכנעה
מפניו אדרבא ותתפשהו בבגדו היינו בחטא שהיה מסלסל בשערו. [תקפ"ט]:
18. תלמוד
בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א
רבי
יוחנן
הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי, כי היכי
דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי. אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא
בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא. דכתיב +בראשית מט+
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין.
R. Johanan used to
go and sit at the gates of the mikweh.8 ‘When the daughters of Israel ascend
from the bath’,said he, ‘let them look upon9 me, that they may bear sons as
beautiful and as learned as I.’ Said the Rabbis to him: ‘Do you not fear an
evil eye?’ — ‘I am of the seed of Joseph’, he replied, ‘against whom an evil
eye is powerless.’ For it is written, Joseph is a fruitful bough, even a fruitful
bough by a well: whereon R. Abbahu observed: Render not [by a well] but, ‘above
the power of the eye.’
19. פרוש
הט"ז על התורה - בראשית פרק לט פסוק יא
לעשות
מלאכתו כו', וחד אמר לעשות צרכיו עמה. יש להקשות למה מפרש לחובתו של יוסף ולא כאידך
מ"ד מלאכתו ממש, וי"ל דקשה לו למה אמר מלאכתו ולא מלאכה סתם
דהיינו מלאכה של האדון, ע"כ מתרץ לעשות צרכיו עמה והיא מלאכתו ולא של האדון.
ומטעם זה אמר התרגום למבדק בכתבי חושבניה דקשה מ"ש מלאכה זו משאר מלאכות אלא דמתרגם
לשון מלאכתו דהיינו דשייך דוקא לו וזה בבדיקת חשבונות:
20. ספר
בניהו בן יהוידע על סוטה דף לו/ב
שם
יוסף מאי היא...ונ"ל בס"ד, דבאמת דברי רבי יוחנן שאמר שניהם לדבר עבירה נתכוונו,
וכן דברי האומר לעשות צרכיו נכנס, צריכין הבנה, דלפי פשוטם הם דברים תמוהים, דאין
השכל מקבלם, להוציא לעז על אותו צדיק שהתורה העידה עליו, באומרה ויהי כדברה אליו יום
יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, שיבא אדם לומר דאותו היום הסכים לעשות עבירה
ממש חס ושלום, ועלה למטה ערום, אלא דדיוקנו של אביו הנראית אליו הפרישו מדבר זה,
הנה בודאי דבר זה לא יתכן לאומרו על אותו צדיק, שלא נשתבח שום צדיק כמוהו בכפיית
היצר הרע של עבירה, אשר בעבור כן זכה לתואר שם צדיק, שמזכירים אותו בשם זה תמיד עד
עולם, ואיך יאומן כי מראה דיוקנו של אביו שנצטיירה לפניו, תפריש אותו מעבירה, ולא יהיה
פורש מיראת הקב"ה מלכו של עולם, אשר כבר אמר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי
לאלקים, היתכן שיהיה בוש וירא מדיוקנו של אביו יותר מהקב"ה, ודאי זה לא יעלה על
לב לחשוב כך:
אך
עשה אזניך כאפרכסת, ושמע דברים המוצדקים, דודאי כונת רבי יוחנן וגם מאן דאמר
לעשות צרכיו נכנס, אין כונתם לומר דמטרת כונתו לעשות עבירה חס ושלום ממש, אלת הענין
הוא דהנלחם עם יצה"ר דעבירה ואינו חוטא, יש בזה שני סוגים, האחד כשרואה מתעורר
בלבו קצת תאוה, הוא מתאזר ומזדרז לדחות מקרבו מחשבות רעות של התאוה, ודוחה אותם מעליו,
כדי שלא יתגברו עליו כוחות היצה"ר, ויבערו אש התאוה בלבו להבת שלהבת, ונמצא מתאזר
בעוד אש התאוה בלבו ניצוץ קטן הוא מכבהו, ובזה ניצול מן העבירה, ויש שהוא נוטה לכוחות
היצה"ר, ואינו בורח מהם, ונותן מקום ליצה"ר להגביר בו אש התאוה עד שיביאנו
לעשות העבירה בפועל, וכשיגיע אל נקודת מעשה העבירה, שכבר קשרו היצה"ר בחבלים ועבותות
התאוה הרעה, וכבר בערה בקרבו אש להבת שלהבת, הנה הוא מנתק החבלים והעבותות, ומכבה אש
הגדולה כרגע ופורש מן העבירה, והנה שבחו של זה הוא אלף ידות על הראשון, משל לראובן
ושמעון נלחמים זה עם זה, ובתחלת המלחמה הכניע ראובן את עצמו לפני שמעון, ונתן לו מקום
שיוכל לקום עליו ולהפילו לארץ ולכפותו בחבלים ועבותות, ופשט שמעון את ידו, ויקח הסכין
לשחוט את ראובן הכפוף לפניו ונופל בארץ, ובעת שהגיעה הסכין לצואר ראובן, קם ראובן כארי
וניתק החבלים, ולקח הסכין מיד שמעון, והפילו ושחטו בסכינו, דהא ודאי יש לראובן שבח
בכך אלף ידות, מאם לא היה נמסר מעיקרא ביד שמעון, והיה גובר עליו מתחילת המלחמה:
21. בראשית
רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן כ
ותשב
באיתן קשתו, זו עכסילו שהוא עושה במזל קשת, א"ר יוחנן מי גרם לך להדחות מן האתנים
קשיות שנתקשת עם אדנותך, א"ר שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ותשב באיתן
קשתו, קשיותו, ויפוזו זרועי ידיו אמר יצחק נתפזרו זרעו ויצא לו דרך צפרניו, מידי אביר
יעקב, ר' הונא בשם רב מתנה איקונין של אביו ראה וצינן דמו, רבי מנחמא בשם
רבי אמי איקונין של אמו ראה וצינן דמו, משם רועה אבן ישראל, אבן ישראל ראה וצינן
דמו, מי עשה כן,
BUT HIS BOW (KASHTO)
ABODE FIRM, which means, his passion (kashiutho).AND THE ARMS OF HIS HANDS WERE
MADE SUPPLE. R. Isaac said: His seed was scattered and issued through his
finger-nails.BY THE HANDS OF THE MIGHTY ONE OF JACOB. R. Huna said in R.
Mattenah's name: He saw his father's face, which cooled his blood. R. Menahema
said in R. Ammi's name: He saw his mother's face, which cooled his blood.
