Parshat Balak 5769
Rabbi Ari Kahn
Opening the Mouth of the Donkey
Of all the biblical characters, one of the most intriguing is a man named Bil'am. Despite the fact that he does not seem to "walk with God", he is a seer, a prophet, and is privileged to hear and see much more than other men. At the point Bil'am is introduced, the fear of the Israelites has spread to neighboring countries. The story of the Exodus has apparently traveled far and wide; as a nation that enjoys divine protection, the Jews have become an obsession of the nations that occupy the area surrounding what would soon be called the Land Of Israel.
במדבר פרק כב
(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:(ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
2. And Balak the son of Zippor saw all that
Bil'am was chosen as the conduit to curse Israel. Apparently, he enjoyed a stellar reputation: Balak's emissaries travelled quite far to procure Bil'am's services; they believed that he was uniquely qualified for this task. In fact, there are even biblical commentaries who share this high regard for Bil'am’s skills. Rabbinic literature describes Bil'am, son of Beor, as a singular prophet for the non-Jewish world, on the same level of prophecy as Moshe, prophet for the Jewish People.
מדרש תנאים לדברים פרק לד
ולא קם נביא עוד ביש' כמ' בישראל לא קם כמשה אבל קם באומות העולם ואיזה זה בלעם בן בעור:
There never arose in Israel a prophet like Moshe, but among the nations of the world there did arise; and who is that? Bil'am son of Beor. Midrash Tanaim Dvarim chapter 34
The Rabbis even enumerate ways that Bil'am’s prophesy may have been greater than Moshe's; for example, Bil'am was capable of anticipating when he would receive a prophetic vision.
This position seems somewhat problematic in light of certain biblical passages. The first and foremost statement regarding the uniqueness of Moshe's prophecy is made by God Himself: When Miriam presumptuously equates her own stature as a prophetess with that of Moshe, God makes it perfectly clear: Moshe’s prophesy is on a completely different level, unequalled in human experience:
במדבר פרק יב
(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה’ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה’: (ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
(ד) וַיֹּאמֶר ה’ פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:(ה) וַיֵּרֶד ה’ בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה’ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
2. And they said, 'Has God indeed spoken only by Moshe? Has he not spoken also through us?' And God heard it. 3. And the man Moshe was very humble, more than any other man upon the face of the earth.4. And God said suddenly to Moshe, and to Aharon, and to Miriam, 'Come out you three to the Tent of Meeting.' And the three came out.5. And God came down in the pillar of the cloud, and stood in the door of the Tent, and called Aharon and Miriam; and they both came forth.6. And he said, 'Hear now my words; If there is a prophet among you, I, God, will make myself known to him in a vision, and will speak to him in a dream.7. Not so with my servant Moshe, for he is the trusted one in all my house.8. With him I speak mouth to mouth, manifestly, and not in dark speech; and he behold the form of God. Why then were you not afraid to speak against my servant Moshe?' Bamidbar 12:2-8
The Torah attests that there was never a prophet in Israel of the stature of Moshe:
דברים פרק לד פסוק י
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה’ פָּנִים אֶל פָּנִים:
10. And there has not arisen since in Israel a prophet like Moshe, whom God knew face to face. Dvarim 34:10
Despite these statements, the rabbinic tradition persists: "There never arose in Israel a prophet like Moshe, but among the nations of the world there did arise - Bil'am son of Beor." The Rabbis even enumerate ways that Bil'am’s prophesy may have been greater than Moshe's; for example, Bil'am was capable of anticipating when he would receive a prophetic vision.
Prophet For Profit
The Midrash ultimately concludes that Bil'am was like a servant of the king, and therefore privy to certain intimate details that remained hidden from even a great friend of the king.[1] Nonetheless, the very comparison is disturbing. Moshe was the most modest man who ever lived; presumably, he had the smallest ego, and was God's most selfless, devoted servant.[2] In contrast, Bil'am gives the impression of arrogance, and displays willingness to deviate from God’s command for financial gain.[3]
An analysis of the verses leaves us with the impression that Bil'am relished the opportunity to curse the Jews – either for ideological or for financial reasons. Despite his reputation, he seems not only far from the prophetic ability of Moshe, he seems inferior to others as well.
The Introduction
When Bil'am is first approached he is asked to curse the Israelites, we quickly learn that this is no simple task for him. He needs to consult:
במדבר פרק כב
(ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר: (ז) וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק:(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה’ אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם:
6. Come now therefore, I pray you, curse this People for me; for they are too mighty for me; perhaps I shall prevail, that we may defeat them, and that I may drive them out of the land; for I know that he whom you bless is blessed, and he whom you curse is cursed. 7. And the elders of Moav and the elders of Midian departed with divination in their hand; and they came to Bil'am, and spoke to him the words of Balak. 8. And he said to them, 'Lodge here this night, and I will bring back word to you, as God shall speak to me'; and the princes of Moav stayed with Bil'am. Bamidbar 22:6-8
Whereas Bil'am must wait for the night, in hope of a message, one of the elements which God stressed as evidence of the superior level of Moshe's prophecy was his ability to prophesize during waking hours:
במדבר פרק יב
(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה’ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:
6. And he said, Hear now my words; If there is a prophet among you, I, God, will make myself known to him in a vision, and will speak to him in a dream.7. Not so with my servant Moshe, for he is the trusted one in all my house. Bamidbar 12:6,7
Still, remarkably, God appears to Bil'am; the message is forthcoming:
במדבר פרק כב
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא:
12. And God said to Bil'am, You shall not go with them; you shall not curse the People; for they are blessed. Bamidbar 22:12
The suggestion to curse the Jews is shot down. God says two things to Bil'am: first, 'you shall not go', and second, 'you shall not curse'. Then, the reason: 'for they are blessed'. When relaying the answer, Bil'am neglects to relate the entire prophesy; he very selectively says:
במדבר פרק כב
(יג) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה’ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם:
13. And Bil'am rose up in the morning, and said to the princes of Balak, 'Go to your land; for God refuses to give me leave to go with you.' Bamidbar 22:13
He says only that he cannot go. He neglects to say that he cannot curse the Jews; for that matter, he does not tell them that the Jewish People are blessed - implying that no one can curse them, and the entire venture is folly.[4]
Despite God's very clear statement, when Balak's emissaries return, Bil'am enters into two-sided negotiations - with the messengers on the one hand, and God on the other:
במדבר פרק כב
(יח) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה’ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה: (יט) וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה’ דַּבֵּר עִמִּי:
18. And Bil'am answered and said to the servants of Balak, 'If Balak would give me his house full of silver and gold, I would not transgress the word of the Almighty, my God, to do less or more. 19. Now therefore, I beg you, remain you also here this night, that I may know what God will say further to me.' Bamidbar 22:18,19
Despite the previous rejection Bil'am thinks it worthwhile to try again:
במדבר פרק כב
(כ) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה:
20. And God came to Bil'am at night and said to him, 'If the men come to call you, rise up, and go with them; but only that word which I shall say to you, that shall you do.' Bamidbar 22:20
The nuances are critical, and Bil'am ignores them. God says that he should accompany the emissaries “if the men come to call you” - but that is not what these men do. They did not really come for him, they came for him to curse the Jews.[5] This is the direct result of Bil'am's failure to repeat God's earlier instructions in their entirety. Bil'am "forgot" to mention that the Jewish People were un-cursable, that he will be unable to fulfill Balak's request because the Jews are blessed. Had he mentioned this part of the message, the emissaries would not have returned “to call on him”.
God treats man as he wishes to be treated; when a person chooses a path, God facilitates. Bil'am wanted to go with these men; he wanted to curse the Jewish People. Had he truly wished to heed the Word of God as it was revealed to him, he would not have been presented with a second opportunity to go on Balak's mission. He could have faithfully and fully transmitted his first divine message, or informed the emissaries on their second visit what God had communicated to him. Even if the men had come seeking honest counsel, seeking Bil'am's insight and vision, he had no good reason to accompany them; this was the content of God's second communication, the part that Bil'am's selective hearing screened out.[6]
Bil'am enthusiastically sets out on his mission. God is understandably upset:
במדבר פרק כב
(כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב: (כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה’ בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:
21. And Bil'am rose up in the morning, and saddled his donkey, and went with the princes of Moav. 22. And God’s anger was kindled because he went; and the angel of God stood in the way as an adversary against him. Now he was riding upon his donkey, and his two servants were with him. Bamidbar 22:21,22
A Talking Donkey
Along the way there is an epiphany, but the great seer is blind. He cannot see the danger that looms before him; he cannot sense that God is displeased with him. But someone – or, to be more precise, something - can see:
במדבר פרק כב
(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה’ נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ: (כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה’ בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה: (כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה’ וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ: (כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה’ עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול: (כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה’ וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל: (כח) וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים:
23. And the donkey saw the angel of God[7] standing on the path, and his sword drawn in his hand; and the donkey turned aside out of the path, and went into the field; and Bil'am struck the donkey, to turn it to the path. 24. But the angel of God stood in the pathway of the vineyards, a wall being on this side, and a wall on that side. 25. And when the donkey saw the angel of God, it pushed itself to the wall, and crushed Bil'am’s foot against the wall; and he struck her again. 26. And the angel of God went further, and stood in a narrow place, where there was no way to turn either to the right hand or to the left. 27. And when the donkey saw the angel of God, it fell down under Bil'am; and Bil'am’s anger was kindled, and he struck the donkey with a staff. 28. And God opened the mouth of the donkey, and it said to Bil'am, 'What have I done to you, that you have struck me these three times?' Bamidbar 22:23-28
The donkey can see that which the seer cannot; the donkey can speak as eloquently as the loquacious prophet. The donkey is an emissary of God, and sees danger where Bil'am sees an open road to opportunity, riches and fame. The donkey is the true seer. Bil'am, still suffering from blindness, wants to kill the divinely-inspired donkey:
במדבר פרק כב
(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ:(ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:(לא) וַיְגַל ה’ אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה’ נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:
29. And Bil'am said to the donkey, because you have mocked me; I wish there was a sword in my hand, for now would I kill you. 30. And the donkey said to Bil'am, Am not I your donkey, upon which you have ridden ever since I was yours to this day? Was I ever wont to do so to you? And he said, No. 31. Then God opened the eyes of Bil'am, and he saw the angel of God standing in the way, and his sword drawn in his hand; and he bowed down his head, and fell on his face. Bamidbar 22:29-31
Who is the Donkey and Who the Prophet?
Just as God had opened the mouth of the donkey, God (finally) opened Bil'am’s eyes, enabling him to see what his donkey had seen all along. Clearly, Bil'am is not like Moshe; his vision is on a lower level than that of the donkey. And yet, he is granted vision: Just as God can use even an animal, grant it vision and allow it to speak, so, too, God can grant Bil'am an epiphany and allow him to speak. This is not evidence of an enlightened, spiritually elevated level; it seems to be a case of God using a particular individual for a specific purpose.[8]
Bil'am was more magician[9] than prophet. He bragged about his powers, inviting desperate people to flock to him. Ultimately, his “gift” of prophesy was like that of all the other prophets - in service of the Jewish People. Therefore perhaps he came to curse and ended up blessing.
Rav Zadok haKohen points out a similarity between the prophecies of Bil'am and Moshe: Whereas most prophets saw visions, or were given specific words to repeat, God spoke from Moshe’s throat. [10] Similarly, when Bil'am finally received his prophecy, he blessed the People of Israel because God spoke through his lips. Unlike Moshe, Bil'am's intention was to curse, not bless. Bil'am was a sociopath, and his participation in Balak's plot was motivated by a combination of greed and hatred. God had other plans, and Balak was allowed to pursue his chosen path up to the point that it impacted the Jewish People; at that point, Bil'am was used as a tool to bless.[11]
Comparing Bil'am to Moshe seems like a cruel joke: The vast difference in spiritual capabilities, in purity of spirit and purpose, is extreme; the chasm separating the two men cannot be approximated. It seems more appropriate to compare Bil'am to his own donkey, but even in that comparison, Bil'am falls short: The donkey sees more, understands more, is more loyal to its master. None of this can be said about Bil'am. He is remembered for all eternity as a failed anti-Semite, a pathetic Moshe-wannabe who squandered his opportunity for true greatness.
[1] Midrash Tanaim Dvarim Chapter 34
מדרש תנאים לדברים פרק לד
מה בין נבואתו שלמשה לנבואתו שלבלעם: בלעם מידבר עמו והוא נופל שנ' (במד' כד ד) נפל וג' עי' בלעם היה יודע אימתי המקום מדבר עמו שנ' (שם) מחזה שדי יחז': בלעם היה יודע מה עתיד לידבר עמו שנ' (שם כד טז) ויודע דע' על' מושלו מלה"ד לטבחו שלמלך שהיה יודע מה קרב על שלחנו שלמלך כך היה בלעם יודע מה עתיד לידבר עמו: מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה משה מידבר עמו והוא עומד שנ' (ה כז) ואתה פה עמד עמדי: משה מידבר עמו פה אל פה ידבר שנ' (במד' יב ח) פה אל פה אד' בו: משה מידבר עמו פנים בפנים שנ' (ע' שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים: אשר ידעו ה' פנים אל פנים למה נאמ' לפי שאמר משה לפני הקב"ה רבון העולם הראני נא את כבו' (שם לג יח) אמ' לו בעולם הזה שנמשל בפנים אין אתה רואה שנ' (שם לג כ) לא תוכל לר' את פני אבל לעולם הבא שנמשל באחור אתה רואה שנ' (שם לג כג) והסירתי את כפי ור' את אחרי אע"פ כן הראהו בשעת המיתה הא למדנו שכל המתים רואים:
[2] The verse cited above, in which we are told that Moshe was the most humble man, is the same verse in which God describes the uniqueness of Moshe's prophecy; presumably these two elements are related.
[3] See Rashi’s comments on Bamidbar 22:18
רש"י במדבר פרק כב פסוק יח
(יח) מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:
[4] There is another subtlety: Bil'am speaks of the Eternal, while (only) the Almighty speaks with him.
[5] The Seforno Bamidbar 22:22makes this point, albeit somewhat tersely.
ספורנו במדבר פרק כב פסוק כב
(כב) כי הולך הוא. שלא היה ענינו בדרך כמי שיוליכוהו אחרים כענין ויקם וילך אחריה (מלכים - ב ד, ל) אבל היה הולך הוא כבעל דבר וכמשתדל נגד רצון האל יתברך, כי לא באו לקרוא לו לעצה כלל:
[6] See Chizkuni Bamidbar 22:22
חזקוני במדבר פרק כב פסוק כב
(כב) ויחר אף ה' כי הולך הוא שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות כדכתיב אם לקרא לך וגו' והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקב"ה שילך הוא, ודוגמא זו מצינו במרגלים שלח לך אנשים וגלוי וידוע לפניו שלא היה בדעתו של הקב"ה שישתלחו, ד"א ויחר אף ה' כי הולך הוא שהרי אמר ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ולא היה לו לבלעם ללכת עד שידע אותו הדבר והוא מיהר עצמו מרוב שנאה ולא המתין הדבור,
[7] Here the name YHVH is used, the Donkey sees that which Bilam can not.
[8] See the Drashot HaRan, drash 5.
דרשות הר"ן הדרוש החמישי בסגנון אחר
ומה שאמר כאן רבי (יונתן) [יוחנן] אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על מי שישלמו בו התנאים הללו, אין הכונה שלא יהיה כן לעולם, שכבר אמרו רבותינו ז"ל (ספרי וזאת הברכה על הכתוב דברים לד י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים שם), בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם. ואף על פי שאמר בספרי (שם) חילוקים הרבה שהיו בין נבואת משה לבלעם כמו שמפרש שם, אין ספק שהשרה הקב"ה שכינתו עליו, ואי אפשר שהגיע בלעם למדרגת הענוה, שכבר עליו אמרו בהרבה מן המסכתות (סנהדרין קה ב ע"ז ד ב) ולא עוד אלא שאנכי אתונך ביום ואשתך בלילה כתיב הכא (במדבר כב ל) ההסכן הסכנתי וכתוב התם (מ"א א ג) ותהי לו סוכנת, ואין לספק אחרי זאת המימרא, שהאיש הזה לא נתקדש בפרישות וביראת חטא, וכל שכן בענוה שהיא למעלה מהן. אלא אין ארבעה דברים דרבי (יונתן) [יוחנן] בכאן במה שיהיה תמיד, אבל לפעמים ישתנה זה לפי צורך השעה. וכבר אמרו (בספרי) (במדרש רבה בהעלותך על הכתוב במדבר ז פט) מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על בלעם, ואף על פי שלא היה ראוי לה, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אילו היה לנו נביא כמה היינו עובדים להקב"ה.
[9] See book of Joshua 13:22
יהושע פרק יג
(כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:
22. Also Balaam, the son of Beor, the soothsayer, did the people of
[10] For more on this see my book Explorations Parshat Dvarim page 407 especially footnotes 1,2. See Zohar Dvarim 265a.
[11] Rav Zadok Pri Zadik Parshat Balak
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת בלק
אך נראה הענין על פי מה שאמרו בספרי (וזאת הברכה ט"ז) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ואיזה זה בלעם וכו' והוא על פי מה שאמרו (ספרי מטות א') שהנביאים נתנבאו בכה אמר מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. והיינו דהנביאים נתנבאו בכה אמר שמתחילה שמעו הנבואה מה' יתברך ואחר כך אמרוה ומשה נתנבא בזה הדבר היינו שבשעה שאמר הנבואה אז שכינה מדברת מתוך גרונו והיינו זה הדבר כמורה באצבע ובזוה"ק (פרשה זו ר"י ב) הרי כ"ה וכו' דכד תפתח פומך היא תמלל מילין וכו'. והיינו שהוא לא היה מדבר רק השכינה היא המדברת. וזהו הענין מה שנאמר מקודם במאמר ה' לבלעם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ומה לשון תעשה והוה ליה למימר תדבר. ומקודם לעשות קטנה או גדולה שייך לשון עשיה אבל כאן שהוא רק דיבור מהו הלשון תעשה. אך הוא על פי האמור שהוא לא ידבר רק השכינה והוא יהיה עושה רק תנועות מוצאות הפה ועל דרך שאמרו (בבא מציעא צ' ב) עקימת פיו הויא מעשה. ואחר כך במאמר המלאך לבלעם אשר אדבר אליך אותו תדבר כתיב גם כן לשון אותו שמורה כמו זה והיינו אותו הדבר זה הדיבור אשר ישים אלהים בפיו בלא שום שינוי. ובלעם לבלק פעם הראשון אמר גם כן אותו אדבר בלא שום שינוי כנזכר ואחר כך שראה יותר שאין בכוחו בדיבורו אמר אותו אשמור לדבר דהיינו שהוא רק כשומר על הדברים אשר ישים ה' בפיו. ואחר כך דכתיב וישם דבר בפיו ואיתא (במדבר רבה כ', כ') הקב"ה פוקם את פיו וכו' וראה יותר שאין בכוחו אף לשתוק אמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה והיינו שהוא רק העושה בעקימת פיו דהוי מעשה. ואחר כך דכתיב ותהי עליו רוח אלהים שכתב הרמב"ן שהיה מעין נבואה ולכן התפאר אז נאום שומע אמרי אל וגו' אמר בלעם אשר ידבר ה' אותו אדבר התפאר עצמו שיש לו גם כן חלק בהדיבור.
וזה ענין דכל התורה כולה גם הסיפורים אף שהם סיפורים על ידי שנכתבו על ידי משה נעשו דברי תורה כמו מילין דהגר מילין דעשו מילין דלבן על זה אמר משה כתב ספרו שהם כולן בכלל ספרו. וכן מילין דבלק מה שדיבר והמעשיות הוא גם כן בכלל כתב ספרו שעל ידי כתיבתו אותם בהתורה נעשה הכל תורה. ואף שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה מכל מקום כתיב (מלאכי ג', כ"ב) תורת משה עבדי שנקרא על שמו וזה כתב ספרו ומשום הכי לא הוזכר פרשת בלק. אך פרשת בלעם שבזה לא היה צריך לחדש דבר שהרי באמת היו דבר ה' רק שהיה בלעם עוקם שפתיו ועושה מעשה מוצאות הפה על זה אמרו ביחוד ופרשת בלעם שאינו בכלל כתב ספרו. מה שאין כן שם בגמרא ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע היינו כל הפרשה מן וירא בלק עד אחר נבואת בלעם דלקבוע פרשת בלעם היינו נבואתו לבד לא היה אפשר כמו שאמרו בגמרא שם כל פרשה וכו' דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן ובפרשת בלק אין הפסקת פרשה עד אחר גמר נבואת בלעם והיה צריך לקבוע גם מילין דבלק דבריו עם המעשיות ולכן קראו בגמרא פרשת בלק כל הפרשה מילין דבלק ומילין דבלעם עד גמר הפרשה:
No comments:
Post a Comment