פרשת ויחי התשע"ב

פרשת ויחי התשע"ב

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                    Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י' טבת התשע"ב                                                                                       Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                         http://arikahn.blogspot.com                

1.    בראשית פרק נ

 (יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:(כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:

2.    אלשיך על בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

הנה ראייה זו (האמורה בפסוק טו) בלתי מובנת, כי איך המה ראו ולא זולתם. ואיך ראו אחרי שובם מלקוברו ולא עד כה. ב. אומרו לו ישטמנו, ומהראוי יאמר פן ישטמנו. ג. אומרו השב ישיב שהוא כפול. וגם מה הוא רבוי את וכל. ד. אומרו ויצוו אל יוסף כו' מה ענין אומרו לאמר זה פעמים, והיה לו לומר אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף.

3.    אלשיך על בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

והוא בשום לב אל פסוק הקודם (יד) שאומר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו כו' כי מלת הוא מיותרת. אך כיוון שלא בא בחברה אתם, רק הוא לבדו והם לבדם, על כן (טו) ויראו אחיו כי מת אביהם כי ראו הוראת רושם מיתתו,

4.    רש"י בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם - מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן:

5.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק נ סימן טו

טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מה ראו, אלא בעלייתם אל ארץ ישראל נטה יוסף מן הדרך והלך וצפה בבור שהשליכוהו אחיו, אמרו עדיין השנאה בלבו: והשב ישיב לנו. האחד שהשלכנו אותו בבור, והשני שמכרנו אותו: את כל הרעה. שאמרנו טרוף טורף יוסף (בראשית לז לג): ד"א מה ראו, לפי שכל חיי אביהם היו אוכלים על שלחנו, משמת לא אכלו על שלחנו:

6.    שכל טוב (בובר) בראשית פרק נ סימן טו

ויאמרו לו ישטמנו יוסף. מה ראו לומר כך, אלא בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן, נטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו עדיין השטמה בלבו: והשב ישיב. כפל הדיבור, כלומר והשיב לזרענו, וישיב לעצמינו: את כל (הרעות) [הרעה]. שהשלכנוהו בבור, ושמכרנוהו לעבד: אשר גמלנו אותו. על דברי החלומות. ויש דורשין ויראו אחי יוסף, שכל זמן שהיה יעקב בחיים היה יוסף מיסב בראש, ומשמת יעקב לא רצה יוסף להיות מיסב בראש, שלא להחליש דעת אחיו, והם דימו בדעתם שבשטמה הוא עושה:

7.    חזקוני בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) ויאמרו לו ישטמנו יוסף כששב מקבורת אביו עבר על בור שהשליכוהו אחיו וברך עליו שעשה לי נסים במקום הזה והם שמעו על כן יראו פן תתחדש עליו כל הרעה שעשו לו.

8.    הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. וכי מה בא זה ללמדנו. אלא כשחזרו יוסף ואחיו מקבורת אביהם ראה יוסף הבור שהושלך בו ובירך ברוך ה' שעשה לי נסים במקום הזה. אמרו אחיו מאחר שמזכיר בדבר זה עדיין לא יצאה שנאתו מלבו. אמרו לו ישטמנו יוסף שמא השנאה טמונה בלבו. ועל כן מעיד הקרא. ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. שכל זמן שאביהם קיים לא רצה לשנאם והיה מכבדם ולא הזכיר להם הרע שעשו לו משום כבוד אביו:

לו ישטמנו יוסף. הלואי שישטמנו בלבו. ובלבד שלא ישיב לנו כל הרעה שגמלנו אותו:

9.    רש"ר הירש בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל - וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו. אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו:

10. בעל הטורים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

(טו) לו ישטמנו יוסף. כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך בדרך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". אמרו עדיין הוא זוכר בלבו מה שעשינו לו (תנחומא ויחי יז). יש מפרשים "לו ישטמנו יוסף", כלומר הלוואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה לנו מעשה. ואם חפץ לעשות לנו ישיב לנו כל הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו, גרמנו לו שנעשה מלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר ונעשה מלך במצרים, כן יעשה לנו:

11. אור החיים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו וגו'. פירוש דלמא אלא שאין חבר לה בכל התורה וצריך לדעת למה ידבר הכתוב לשון זה שמשמעותו הרגיל הוא הפך הכוונה, והגם שאין מקום לטעות להבין בו זולת דלמא, אף על פי כן היה לו לומר לשון צודק פן או אולי. ונראה כי הכתוב דברי עצמו קאמר לו, והכוונה בזה שהם יראו על דבר שהלואי שיהיה כן שיהיה משיב להם והוא אומרו ישיב לנו את כל הרעה והיו מצטערים השבטים כשיעור שנצטער יוסף מצדם ובזה לא היו מתחייבים לבסוף מהגלויות ומהצרות בעד חטא זה כאומרם ז"ל (שבת י ב) גלות מצרים וגם בגלות האחרון, וצא ולמד מה היה לעשרה עמודי עולם:

12. רש"ר הירש בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

לוּ. משפט היפּוֹתיטי: נניח כי אכן יוסף נוטר בלבו איבה נגדנו, הרי יתכן כי ישיב לנו וכו'.

13. מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טו

ויאמרו לו ישטמנו יוסף, כבר בארתי בס' ארצות השלום מ"ש החכם אם רעב שונאך האכילהו לחם, שהנקמה היותר גדולה מאויבו הוא אם תחת איבתו והרעה שעשה לו ישימהו מאוכלי שלחנו ויעשה עמו אך טוב וחסד, שאז יזכור תמיד מה שהוא הרע לעשות, וז"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו. ואחי יוסף הרגישו זאת, וטובת יוסף היה בעיניהם כי חותה גחלים על ראשם, ואמרו הלואי אחר שיוסף ישטמנו בודאי, וא"כ לו ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו, שיעשה עמנו רע בפועל לא טוב שהוא לנו כמדקרות חרב:

14. רש"י בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

(טז) ויצוו אל יוסף - כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה:

אביך צוה - שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

15. דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

 (טז) ויצוו אל יוסף. ובחיי אביהם למה לא צוו אלא אמרו מה לנו לעורר השנאה שהרי כבר שכחה והלכה לה כיון שחזרו מלקבור אביהם ועבר יוסף על הבור שהשליכוהו אחיו אמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין יש שנאה טמונה בלבו מיד ויצוו אל יוסף:

16. אלשיך על בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

ויבך יוסף כי זכר אשר הרעו לו ונצטער. ובראותם כי היה זוכר הענין מיד ויפלו לפניו וכו'

17. ספורנו בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק טז

לאמר אביך צוה. צוה שיאמרו ליוסף אביך צוה לנו שנאמר אליך מאלינו לא מצדו שאינו חושד אותך כלל אבל שאם ייראו אחיך נאמר אליך אלה הדברים:

לפני מותו. באותו הפרק צוה ולא היה לנו פנאי לדבר אליך. אז:

18. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק נ סימן טז

טז) ויצוו אל יוסף לאמר. אמרו צוו לבלהה לאמר לו ליוסף: אביך צוה לפני מותו. מותר לשנות מפני דרכי שלום, כדכתיב בשרה לעיל:

19. רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יז

(יז) ויבך יוסף בדברם אליו. תכף שהזכירו לו אביו בכה לגודל האהבה ונכמרו רחמיו, והנה אחיו בקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם, וכבר בארו רז"ל: (ב"ק צב א) שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו, ואף על פי שהזכיר הכתוב: וינחם אותם וידבר על לבם, שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם, ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגי מלכות. וקרוב אני לומר שיש מזה רמז בכתוב ממה שנכפל הלשון ועשה בזה שני חלקים: פשע אחיך וחטאתם, פשע עבדי אלהי אביך, והיה ראוי הכתוב לומר: ועתה שא נא לפשעם. אבל כיון הכתוב לרמוז: אם תשא פשע אחיך וחטאתם, יהיה פשע עבדי אלהי אביך נמחל, ובאר הכתוב: כי פשע עבדי אלהי אביו הוא פשע אחיו, כי יזכיר להם הש"י עונות ראשונים, והבן זה.

20. בעל הטורים בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יט

 (יט) התחת אלהים אני. בלשון שהשיב יעקב לרחל כשביקשה ממנו שיבקש עליה רחמים וגער בה (לעיל ל ב) בו בלשון השיב יוסף לאחיו (תנ"י ויצא יט).

21. מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יט

(יט) אל תיראו כי התחת אלהים אני. ר"ל אחר שראיתי שדבר זה היה השגחיי, איך אוכל להרהר על דבר שעשה האל, וכי אני תחתיו ובמקומו לעשות הפך מעשהו, בשגם שעקר ההשגחה היה כדי שאיטיב לכם לכלכל אתכם, ואיך אשנה רצון האל ודברים שעשה בהשגחתו, וגם אחר שאתם לא עשיתם לי רע בפועל כי נהפך הדבר לטוב, א"כ לא אוכל לשלם לכם רע רק כמו שעשיתם שיהפך לטוב, ואני איני תחת אלהים שאדע שיצמח טוב מן הרע שאעשה:

22. מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק כב

(כב) וישב יוסף. מספר ששלום יוסף התמיד כל ימי חייו, אם שלום מלכותו כי ישב במצרים, אם שלום משפחתו כי ישב הוא ובית אביו, והיה אהבה ואחוה ביניהם,

23. צרור המור על בראשית פרק נ פסוק כא

ואמר אנכי אכלכל אתכם. לאות שחזר הרעב למצרים אחר פטירת יעקב, כאמרם ז"ל (תוספתא סוטה פ"י), לקיים דברי יוסף שאמר וקמו שבע שני רעב (לעיל מא, ל), וכן אמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (שם מה, ו), ומפני זכותו של יעקב נסתלק הרעב ועכשיו חזר. וזהו אנכי אכלכל אתכם, כמו שאמר למעלה בירידתם למצרים. ובזה וינחם אותם, בנתינת המזונות. וידבר על לבם, דברים המתיישבים על הלב. ואולי זה הוא מה שאמר וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו (פס' כב), כי בזה נחמם ודבר על לבם והקריבם אליו, יותר ממה שהיה מקרב אותם בימי אביו. וזהו הוא ובית אביו, שישבו יחד הוא והם. ואולי לפי שלמעלה אמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם (לעיל פס' טו), ודרשו בו שלא הוליכם לבית אביו כבראשונה (בר"ר ק, ח), לכן אמר בכאן שחזר להיות עמהן בישיבה אחת והיו באוכלי שולחנו, וזהו הוא ובית אביו:

24. חתם סופר על בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק יד

וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו, פירש"י שנתכבדו עתה יותר ועלו בראש קודם זקני פרעה, וראיתי בס' מעשי ה' שכ' ויראו כי מת אביהם שהרגישו בהתחלת שיעבוד מצרים אחר מות אביהם ואמרו לו והלואי ישטמנו יוסף בחטאנו ולא נמסר ביד מצרים, ולפע"ד מה שעלו קודם זקנ' מצרים היינו שהוליכם כשבויים לפניהם וזקני מצרים אחריהם שלא יברחו פן נלחם בנו ועלה מן הארץ וזה היה סימן שיעבוד, ועל כן אמרו ליוסף הננו לך לעבדים לכפר על חטאנו ולא נפלה ביד מצרים, ויוסף השיב להם אנכי אכלכל אתכם, ובמה שאתם סמוכים על שולחן אחרים ומתפרנסים מידי יש בו די כיפור על חטאיכם. [תקפ"ט]:

25. אברבנאל על בראשית - פרק מט פסוק כט- נ, כו

וסיפר הכתוב, שראו אחי יוסף כי מת אביהם אשר בצילו יחיו, ופחדו אולי ישטום אותם יוסף וירע להם בעבור כל הרעה אשר גמלוהו. ואמרם: "לו ישטמנו... והשב ישיב לנו", הם אצלי שני מאמרים. האחד: "לו ישטמנו יוסף", כאומר, הלואי שישטמנו כי נתחנן לפניו, אבל בהיות השנאה נסתרת בלבו הוא יותר רע. והשני הוא: "והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו". רוצה לומר, והלואי שישב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, והיא, שהיינו סיבה לגדולתו ומעלתו, וככה יהיה הוא סיבה לגדולתנו ומעלתנו. ויהיה לפי זה מלת 'לו', מושכת עצמה ואחרת עמה: לו ישטמנו יוסף; ולו השב ישיב לנו וגו':

26. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויחי סימן יז

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ומה ראו עתה שפחדו אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא וגו', חפשנו ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה, אלא בא וראה כמה גדול כח השלום שכתב הקדוש ברוך הוא בתורתו על כח השלום אלו הדברים.

27. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן ז

ארשב"ג גדול הוא השלום שהכתיב הקדוש ברוך הוא דברי' בתור' שלא היו אלא בשביל השלו', אלו הן כשמת יעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בראשית נ) מה עשו הלכו אצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמור לו אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך, ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה, אמר רשב"ג כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודים וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום, וכן אתה מוצא בשרה כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו למועד אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח) באותה שעה ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, והקב"ה לא אמר לאברהם אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, וכל כך למה בשביל השלום, ולעולם הבא כשיחזיר הקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים בשלום מחזירן שנא' (תהלים קכב) שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך, וכן הוא אומר (ישעיה סו) הנני נוטה אליה כנהר שלום.

28. ספר כתב סופר על בראשית פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו יוסף. הרבה פירושים נאמרו בזה. ונ"ל דפחדו שמא יהרגם יוסף, והיה נוח להם שישלם כמו שעשו לו שלא הרגוהו וכן יעשה להם, ואמרו לו הלואי ישטמנו יוסף וישיב לנו הרעה אשר גמלנו בפועל ולא כפי שחשבנו עליו מתחלה להרגו. והיינו דאמרו אח"כ הננו לך לעבדים, ולכאורה יפלא הא התחננו אליו, והאיך אמרו הננו לך לעבדים, ולהנ"ל אתי שפיר כי היו רוצים שיהיו לו לעבדים, רק שלא ימיתם, ואמר יוסף התחת אלקים אנכי שיודע מחשבות שתפחדו. שאמיתכם על מחשבתכם להמיתו וק"ל:

לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. עיין פירש"י. וקשה לשון לו, משמע שרצונם כך, וגם אשר גמלנו צ"ב, הלא לא עשו עמו רעה, כאשר השיבם יוסף אתם חשבתם וכו'. אבל י"ל כי חשבו בדעתם כי יוסף יעשה עמהם רעה לא מרוע לב, רק כי חטאו לדעתו במכירתם אותו מצרימה, וירצה שלא יענשו בעוה"ב ויקבלו ענשם בעולם הזה, ולכן יהיה מיצר להם כמו שעשה באומרו מרגלים אתם, כן יעשה עתה עוד הרבה יותר, כי רוצה בקיומם לעוה"ב ולטוב כונתו. אבל הם לדעתם נכון עשו במכירתם אותו, כי דנו אותו למוסר כמבואר, ולא פחדו שיקבלו עונש לעוה"ב, לכן היו מבקשים לו ישטמנו יוסף, דהיינו שלא יהיה לבו טוב להם ולא ירצה שיקבלו עונשם בעולם הזה, רק ישמח כי יעונשו לעוה"ב עבור מכירתו, והשב ישיב לנו את הרעה אשר גמלנו אותו, היינו כי באמת נתבטל מחשבתם ותחת רע יצא טוב ונעשה מלך במצרים, רק [אצל] יוסף לגודל צדקתו היה זה רע, כי נתבטל מלימוד שלמד אצל אביו, וגם יצא מא"י לחו"ל על ידם, וזהו הרע שהרעו עמו, כן ישיב לנו ויצפה כי לא יהיה להם חלק לעוה"ב ויקופח שכרם מעם ה', ועכ"פ לא יהיה מיצר להם עתה, והם לדעתם לא יקבלו עונש מאת ה', כנ"ל ליישב וק"ל:

29. ספר כתב סופר על בראשית פרק נ פסוק טו

לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה וכו'. במדרש, השב זה יוסף ישיב לנו זה עשו. ונ"ל כי אח"כ נפלו לפניו ואמרו הננו לך לעבדים, והלא מפני זה פחדו באשר מכרוהו וישיב להם הרעה אשר גמלוהו וישעבד בהם, ומכיון שאמרו הננו לך לעבדים מה יעשה להם יותר. ונ"ל כי פחדו שהשיב ישיב כל הרעה, היינו שימכרם לעבדים וימסרם ביד נכרים כמו שעשו לו שמכרו לידי נכרים, והיינו כל הרעה כמו שגמלנו אותו, ולכן אחר שבקשו מלפניו אמרו הננו לך לעבדים ולא לנכרים בידי לא יוכלו קום ר"ל. וזהו כונת המדרש, השב זה יוסף ישיב זה עשו, שימסרם בידי עשו אשר עברתו שמורה נצח ח"ו, וק"ל:

30. ערבי נחל דרוש לשבת הגדול

לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו אל יוסף כו' כי רעה גמלוך כו' ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה

והכל יבואר עם האמור, דראובן היה מסופק אם יוסף הוא הזכאי נגד אחיו, או הוא החייב על הוצאת דבה, ולכן צוה להשליכו לבור שאם הוא זכאי יעשה לו נס. והנה הפרשת דרכים כתב דמחלוקת יוסף עם השבטים היה אם דינן כבני נח ומה שמקיימין התורה אינו בחיוב או דינן כישראל ונענשין על כל המצות, והיינו דאיתא במדרש (בראשית רבה פד', ז) שהוציא דבה לומר תולין הן עיניהם בבנות הארץ שנשאו נשים נכריות, ויוסף סבור שדינן כישראל ואינן רשאין לעבור אפילו על מה שלא נצטוו בני נח והם סברו שלא יצאו מכלל בני נח. וכבר נתבאר דחטא ראובן בבלהה תלוי ג"כ בזה אי דינן כישראל לא חטא משא"כ אם דינן כבני נח חטא, וז"ש ראובן הילד אינו דלא איתעביד ליה ניסא שמע מינה שיוסף החייב לפי שדינן כבני נח אם כן אנה אני בא מחטא של בלהה לכן שב לשקו:

31. ספר תפארת שלמה על מועדים - שבת קודש

 כמ"ש גבי אחי יוסף (בראשית נ, טו) לו ישטמנו יוסף שלא היו יכולים לסבול הבושה ממנו שהם גמלוהו הרעה והוא עשה להם כל הטובות וכלכל אותם ונשיהם וטפם. וזה ידוע שאין ערך ליסורים האלו. ומכש"כ אצל הקב"ה (תהלים קל, ג) אם עונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד. ומדת הדין אומרת כו'. ומכ"ש שאין ערך ודמיון למי שיש לו שכל הטוב להבין ויודע כי חטאתו לנגדו תמיד ואעפ"כ הקב"ה עושה עמו חסד ומכלכל אותו ואת ביתו אין ערך לבושה זו. וזה (דניאל ט, ז) ולך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים. דהיינו שיודעים אנו שאין אנו ראוים לזה רק הקב"ה עושה עמנו צדקה ולכך לנו בושת הפנים.

חזק חזק ונתחזק! J