קול באשה ערוה
הרב ארי דוד קאהן
תלמוד בבלי מסכת ברכות
דף כד עמוד א
אמר רבי יצחק: טפח באשה
ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם
תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא:
באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק
עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה
ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר
+שיר השירים ד'+ שערך כעדר העזים.
רמב"ם הלכות איסורי
ביאה פרק כא הלכה ב
העושה דבר מחוקות אלו הרי
הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות
או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין
לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום
התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.
ראבי"ה חלק א - מסכת
ברכות סימן עו
פסק בהלכות גדולות דכל
הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דבר קטן מטפח וכן
שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם,
וכן פר"ח. ואומר אני דטעמא דאע"ג דאין הקול נראה לעין מיהו הרהור איכא.
וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה
בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו]. ... ואף על פי [שנראה]
להקל בקול שאינו ראוי בשום ענין לראיה לא לו ולא לאחרים, אפילו הכי ראוי להחמיר.
הגהות מיימוניות הלכות
קריאת שמע פרק ג הלכה טז
[ס] ופי' בה"ג הני מילי אשתו אבל באשה אחרת
אפילו דבר קטן מטפח וכן שוק באשה ושער וקול באשה כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדן
וכו' פי' רבינו חננאל וקול אף על גב דאין נראה לעינים הרהור מיהא איכא וכל אלה דוקא
שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור וכן בקול הרגיל
בו:
מרדכי מסכת ברכות פרק מי
שמתו [רמז נה]
[דף כה] נכרי ערום אסור
לקרות קריאת שמע כנגדו והכא נמי אמרינן הכא בתלמודא טפח באשה ערוה אפילו באשתו פי'
טפח שדרכה להתכסות וכן שוק וקול באשה ערוה ופי' רב האי גאון דכל הני לענין ק"ש
וכתב הר"א ממיץ בס"י הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו
בין העובדי ככובים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרין מללמוד
בשמיעת קול שיר נשים ארמאות וכ"פ בה"ג וכ"פ ר"ח כדברי ר' (*יהודאי)
[*האי] גאון וכתב ראבי"ה כל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות
להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור:
רא"ש מסכת ברכות פרק
ג
אמר שמואל קול באשה ערוה
שנאמר כי קולך ערב פירוש לשמוע ולא לענין ק"ש.
דברי דוד מסכת ברכות דף
כד עמוד א
Rabbi David Tebele ben
Rabbi Moses Rubin was born circa 1794 in Lithuania. He was a student of Rabbi
Chaim of Volozhin
שם אמר שמואל קול באשה
ערוה. הרא"ש פירש דלאו לענין ק"ש אמר עי"ש בדבריו. ולא הבנתי מה הכריחו
לזה, הא לפי פשטא דסוגיין משמע דאיירי הכל לענין ק"ש, וכמו אידך מימרא דרב ששת
דשער באשה ערוה דפירש הרא"ש עצמו דמיירי לענין ק"ש, ומדסדרן הגמ' זה אצל
זה ש"מ דתרווייהו בחדא ענין קמשתעי לענין ק"ש, וצ"ע.
שיטה מקובצת מסכת ברכות
דף כד עמוד א
קול באשה ערוה. פירוש
לקריאת שמע. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה. אבל קול שאינו של זמר ושערה
מחוץ לצמתה אין חוששין להם:
חידושי הרשב"א מסכת
ברכות דף כד עמוד א
אמר שמואל קול באשה ערוה,
ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קרוב הדעת, והרב
אלפסי ז"ל שלא הזכיר מכל זה כלום כתב הראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן
לעיל עגבות אין בהן משום ערוה סבור הרב ז"ל דכ"ש טפח ושוק ושערה וקול, וכתב
הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמטריד וברואה, ועגבות הא פרישנא דוקא
דנפשיה ובאשתו בשאינו רואה ואף על פי שנוגע, דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד
הואיל וגס בה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות
קריאת שמע סימן עה סעיף ג
(טז) יש ליזהר משמיעת קול (יז)
ו זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול (יח) הרגיל בו אינו ערוה
(ב"י בשם אהל מועד והגהות מיימוני).
משנה ברורה סימן עה ס"ק
יז
(יז) זמר אשה - אפילו
פנויה [כב] אבל שלא בשעת ק"ש שרי [כג] אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי
הרהור וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע [כד] וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות
היא [כה] ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה
נכרית היא ג"כ בכלל ערוה [כו] ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ
[כז] אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו
דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם
נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך [כח] אך יתאמץ לבו לכוין
להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר:
משנה ברורה סימן עה ס"ק
יח
(יח) הרגיל בו - ר"ל
כיון שרגיל בו לא יבוא לידי הרהור [כט] ואפילו מא"א ואפ"ה [ל] אסור לכוין
להנות מדיבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל להנות:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות
אישות סימן כא סעיף א
א] צריך אדם להתרחק מהנשים
א מאד מאד. ב] ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ג] ואסור לשחוק
עמה, להקל ראשו כנגדה ב ד] או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור
להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי'
אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, ה] אלא רץ ו] ומסלקה
לצדדין ז] או לאחריו. ג (א) ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל
אפילו באצבע קטנה של אשה ח] ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה)
שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראות שערה. ט] והמתכוין
לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. י] ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.
המקנה מסכת קידושין דף
ע עמוד א
בגמ' א"ל הכי אמר
שמואל קול באשה ערוה. כתב הב"ש בסימן כ"א בשם הרשב"א אף על גב דקול
דיבורה שרי מ"מ מה שהוא משיב על שאלת שלומה גרע טפי דאיכא קירוב דעת, ולפ"ז
הא דאמר בברכות בס"פ מי שמתו דאמר שמואל קול באשה ערוה וכתבו הפוסקים דהיינו לענין
ק"ש וקול זמר. ולכאורה צ"ל תרי מימרא דשמואל נינהו, אבל הרא"ש בברכות
כתב שם דהא דאמר שמואל קול באשה ערוה היינו לשמוע ולא לענין ק"ש, ונראה העיקר
כיון דיליף מקרא כי קולך ערב ומראיך נאוה והיינו דקמ"ל שמואל דקול הוי ערוה כמו
מראה וכיון דמצינו במראה דבא"א אסור להסתכל אפילו במקום שדרך להיות מגולה כדאיתא
בברכות שם כל המסתכל באצבע קטנה וכו' ובזה אין חילוק בין ק"ש [לשלא בשעת ק"ש]
דלבעלה אין איסור אפילו בשעת ק"ש אבל במקומות המכוסים בזה יש חילוק דבשעת ק"ש
אסור אפילו לבעלה, וכיון דיליף שמואל קול ממראה כמו כן יש בקול דיבורה דהיינו דרך חיבה
כמו הכא אין חילוק אפילו בשעת ק"ש לבעלה מותר ולאחרים לעולם אסור, והיינו כמ"ש
הרא"ש אבל בקול זמר שאין רגילות לשמוע דינו כמו במראה במקומות מכוסים והיינו כמ"ש
הפוסקים הנ"ל דאסור לבעלה בשעת ק"ש, נמצא מימרא דשמואל חד הוא דקול שוה למראה
בכל ענין ואין מחלוקת בין הפוסקים אלא דהרא"ש מפרש דברי שמואל כפשטא דקרא כי קולך
ערב ומראיך נאוה דמשמע מסתמא בקול ומראה הרגילים והפוסקים הנ"ל מפרשים אותו לענין
ק"ש לפי משמעות הסוגיא בברכות שם דמיירי בק"ש, אמנם בתלמידי ר"י כתב
והביאו הב"י באו"ח שם דאפילו קול זמר אם הוא יכול לכווין לבו בתפילתו בענין
שאינו שומע אותה ואינו משים לב אליה מותר וכו' וכן במראה אין איסור אלא שמסתכל אבל
בראי' בעלמא מותר עכ"ל. וכן כתב המג"א בסי' קכ"ח ס"ק ל"ה
וז"ל ועיין בסי' רכ"ט דמשמע דלשון להסתכל דוקא להסתכל הרבה וכו', וקצת ראי'
מדכתיב בשמואל ותצאנה הנשים מכל הרי ישראל לשיר וגו' נהי לדעת הרמב"ם דאינו אלא
מדרבנן כמ"ש הב"י שם די"ל דעדיין לא גזרו רבנן וכמ"ש לעיל לענין
שימוש באשה אבל לדעת הפוסקים שם דהוא מדאורייתא צ"ל כמ"ש התר"י דאינו
אלא במתכווין לשמוע ודו"ק:
ספר אור זרוע חלק א - הלכות
טהרת קריאת שמע ותפילה סימן קלג
אמר רב [חסדא] שוק באשה
ערוה שנא' גלי שוק עברי נהרות וכתי' תגל ערותך גם תראה חרפתך לענין ק"ש איתמר.
אמר (רב ששת) [שמואל] קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה. לאו לענין ק"ש
איתמר דהיא גופה קורא ק"ש:
רבינו ירוחם - תולדות אדם
וחוה נתיב כג חלק א דף קצא טור ד
טפח באש' ערוה קול באשה
ערוה שער באשה ערוה פשוט בברכות. ולאו דוקא טפח אלא להסתכל אפילו באצבע קטנה שלה אסור
ולא אמרו טפח אלא לקריאת שמע ולתפלה ולאשתו.
ספר האגור הלכות ברכות
סימן קכז
וכן קול באשה ערוה. ופי'
רב האי גאון דכל הני לק"ש. וכן כ' הרב רב יוסף אבל הרב ר' יצחק אור זרוע
כתב דלא מיירי לק"ש. וכתב ר"א ממי"ץ בספר יראים הלכך אסור לומר
כל דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר באשה. וכתב ר"א בר יואל הלוי כל הדברים שדברנו
לערוה דוקא בדבר שאין רגילות לגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור
מרדכי בברכות וכ"כ הרב רבינו יצחק א"ז.
ספר יראים סימן שצב [דפוס
ישן - יב]
ואמר שמואל קול באשה ערוה
דכתיב כי קולך ערב פי' קול של שיר וכל הני פירש רב יהודאי גאון ז"ל לענין ק"ש
הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו בין
הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול
נשים ארמיות.
חיי אדם חלק א כלל ד
קול באשה ערוה, דהיינו
בשעה שמזמרת. אבל דיבורה, לא מקרי ערוה. ואפילו הכי אסור לכוין ליהנות מדיבורה, שהרי
אפילו בבגדיה אסור להסתכל ליהנות. ומכל מקום אם הוא בדרך והוא אנוס, כיון דלא מצינו
דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאם לא כן כיון שאנו שרויין בין הנכרים, נתבטל
מתורה ותפלה. ועל זה נאמר [תהילים קיט, קכו], עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם
מרדכי):
שו"ת תורה לשמה סימן
שצד
+הנהנה מראיית אשה בלא
כוונה אם עשה איסור.+ שאלה באחד שבאה אשה לביתו מדברת עמו על איזה ענין של עסק והיא
היתה א"א =אשת איש= והיתה יפה מאוד ומקושטת והוא היה לו הנאה בראייתו בה אך הוא
בעל כורחו צריך להביט בפניה כי מוכרח לדבר עמה ולהשיב לה תשובתה בעבור איזה ענין ועסק
וכפי הענין א"א לסגור עיניו ולדבר עמה אם יש בזה איסור או לאו ועוד יש לשאול אדם
ישן בחדר אחד ויש בחדר השכן שלו אשה אחת מזמרת וקולה ערב והוא נהנה ג"כ מן שמע
קולה אם יש בזה איסור מאחר דקי"ל קול באשה ערוה ומה גם זו קולה ערב ונהנה מן קולה
או"ד יש צד היתר בזה מאחר שדבר זה ממילא בא. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה גרסינן בפסחים דף
כ"ה ע"ב אתמר הנאה הבאה לאדם בעל כרחו אביי אמר מותרת רבא אמר אסורה ואיתא בגמרא שם
תרי לישני בפלוגתייהו דאביי ורבא ולפ"ד הלישנא בתרא הוא היכא דלא אפשר להבדל ולא
מכוין להנות לכ"ע שרי והיכא דאפשר להבדל ולא מכוין היינו פלוגתייהו דרבי יהודה
ור"ש וכי פליגי אביי ורבא היכא דלא אפשר להבדל וקא מכוין להתקרב כדי ליהנות דהיינו
מתכוין הוא וחביב לו הדבר ליהנות. אביי אמר מותר ורבא אמר אסור וידוע דקי"ל כרבא
לגבי אביי וכן קי"ל כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה'
מאכלות אסורות הלכה י"ב כרב וכלישנא בתרא וכתב בכ"מ ז"ל שם דרבינו מפרש
לה בכל איסורין ע"ש וא"כ השתא ה"ה הכא בנידון השאלה עיקר הדבר תלוי
בזה דאם מתכוין לראות ביופיה וכן אם הוא מתכוין לשמוע קולה וחביב הדבר הזה בעיניו כי
נח לו הדבר הזה שנזדמן לו ליהנות ממנו ה"ז ודאי איסורא קא עביד אך אם אינו מתכוין
לזה ולא נח לו בדבר הזה שנזדמן לפניו ואדרבא הוא חפץ ורוצה שתשתוק זאת האשה המזמרת
כדי שלא ישמע או שתלך זאת היפה מלפניו כדי שלא יראנה אלא שהוא בע"כ שומע ובע"כ
רואה אין בזה איסור.
ודע כי עוד יש ללמוד מהתם
לענין נידון השאלה כל שהוא אינו מתכוין לכך אעפ"י שאפשר לו ללכת למקום אחר ולא
ישמע קולה ג"כ שרי דהא שם בגמרא ע"ב הוכיח מהך דמוכרי כסות אעפ"י
שאפשר למעבד כצנועין מ"מ כי לא מכוין שרי ואעפ"י שהוא נהנה בהכרח ובזה עשה
תיובתא ללישנא קמא ע"ש וא"כ השתא ה"ה בנ"ד כל היכא דלא מכוין
שרי אף על גב דאפשר להבדל אין מטריחין אותו מיהו בעל נפש יחמיר על עצמו היכא דאפשר
להבדל ובפרט היכא דליכא טרחא דהיינו שיש לו חדר אחר פנוי באותו בית שמשם לא ישמע את
הקול. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
שו"ת בית שערים חלק
אורח חיים סימן לג
Rabbi Amram ben Rabbi Isaac
Jacob Bloom was born in 1834 in Hungary
מכתבו מעש"ק העבר
קבלתי ונפשו בשאלתו בענין הפאנאגראף שמנגן ניגונים גם מנשים אם מותר לשמוע משום קול
באשה ערוה. זו לא שמענו כי הוא המצאה חדשה הגם כי מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"ג או"ח
סי' ל"א שכתב וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעי' קול על כמה וכמה
מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו וכו' והוא כדרך המצאת טעלעפאן אשר המציאו
בזמן הזה ולא נתפרסם בימים קדמונים ואולי הי' גם הפאנאגראף ולא נתפרסם:
...סוף דבר הכל נשמע
דאם לא ראה אשה זו אשר קולה ישמע ע"י פאנאגראף מעולם אין איסור מדינא לשמוע הקול
ועל המשמיע י"ל דבלאה"נ אין איסור משום דבעבידתי' טרוד כדאמרינן בע"ז
כ' ע"ב אלא דמ"מ מכוער הדבר ובעל נפש יזהר מזה ועיי' חת"ס יו"ד
סי' קפ"ד אבל אם ראה אותה פ"א ודאי אסור לשמוע קולה ע"י פאנאגראף ומכ"ש
אם כבר שמע ממנה גופא קול זמרה דאסור אם עשה תשובה ובא לישאל ודאי אסרינן לי'.
ובזה יבא שלום ינוח על ראשו עדי יכונן בית ד' בראש הרים כנפשו ונפש החותם בברכת בונה
ירושלים:
עמרם הק' בלוהם הנ"ל
שו"ת הרב"ז חלק
ב (אבן העזר, מבן המחבר) סימן ו
R. Bezalel Ze`ev b"r
Chanoch Henich Safran was born in 1867 in Galicia
על דבר שאלתו, אם מותר
לשמוע קול אשה מזמרת ע"י מכונות פאנאגראף, גראמאפאן וכיוצא בזה, המשמיעים קולות
המנגנים שנקלטו לתוך הכלים האלה, וגם לרבות ע"י מכונות רדיו שהמציאו בזמן האחרון,
אשר בה בשעה אשר יזמרו וינגנו בבתי תיאטראות בערי המטרפולין שבמדינות שונות, בה ברגע
ע"י מכונות רדיו אזנינו תשמענה תזמורת המנגנים ונאומי המטיפים בלשונות שונות,
קול דברים אנחנו שומעים וגם תמונות המנגנים והמטיפים אנו רואים ושומעים מרחוק ומקרוב,
ע"י השתמשות במכונה חדשה נקראה בשם טלויזיה, כחה יפה להלל, ראיה למרחק, מכשיר
המעביר מראות על ידי גלי הרדיו, אם גם ע"י המכונות הנזכרות אסור לנו לשמוע קול
זמר של אשה, מטעם קול באשה ערוה.
...לכאורה יש להוכיח
דשרי לשמוע קול אשה מזמרת ע"י מכונת פאנאגראף וכיוצא בזה, ממ"ש בש"ס
ברכות (נ"ז ב'): ג' משיבין דעתו של אדם כו' ופירש רש"י: קול של מיני זמר
או קול ערב של אשה יעו"ש. וקשה הא קול באשה ערוה? ודוחק לומר דהיינו קול פנויה
[ראה בבית שמואל (אה"ע רס"י כ"א) דקול פנויה שרי שלא בשעת ק"ש
ותפלה. וראה במגן אברהם (או"ח סי' ע"ב סק"ו) ובפרי מגדים (שם) דפנויה
שהיא נדה בכלל עריות היא, יעו"ש במ"ב (שם) דבתולות דידן כלן בחזקת נדה הן
משיגיעו להן זמן הוסת]. אך אם נימא דע"י מכונת הפאנאגראף וכיוצא בזה שרי, יש לומר
דמש"כ רש"י ז"ל קול ערב של אשה, היינו ע"י הפאנאגראף וכיו"ב.
אמנם יש לדחות הוכחה זאת. והיטב אשר דבר רב גדול אחד (במאסף הבאר כרך שני ח"ב
סימן פ"ח) דכונת רש"י ז"ל הוא עפ"י שאמר ריש לקיש על הפסוק:
"טוב מראה עינים" וגו', יעוי"ש בתוספות ישנים דכונת ריש לקיש להזהיר
לבני אדם, דכיון דיש תענוג בהסתכלות. לכן צריך שיפריש אדם את עצמו מזה להיות קדוש שלא
להסתכל בנשים יע"ש. וזה יש לומר בכונת רש"י בברכות הנ"ל, דאחרי דקול
ערב משיב דעתו, לכן יש ליזהר מזה כמובן (ראה נודע ביהודה מהד"ק חאו"ח סימן
כ"ד עייש"ה). ומה דכתיב "ותשר דבורה", כבר פירש בספר אליה רבה
(או"ח סימן ע"ה) דעל פי הדיבור שאני. יעו"ש בספר אלף למטה, שתירץ דשם
קאי על נוסח השירה והמליצה, אבל לא נזכר ששרתה בקולה לפני אנשים, אשר מהראוי ליזהר
מזה.
שוב נזכרתי שכת"ר
במכתבו אלי, הביא בשם שו"ת בית שערים (או"ח סי' ל"ב) דבאין מכירה, מותר
לשמוע קולה ע"י המכונות הנזכרות, וזכר לדבר בש"ס מגילה (ט"ו) גבי רחב, ביודעה ומכירה
קאמינא יעוי"ש. ומעתה בין תבין את אשר לפניך, כי כדאי והגון הוא לבלתי הסתכל בנשים,
והוי זהיר להתרחק מקול ערב באשה, וכל הזריז הרי זה משובח, וסופו יורש גן עדן, במעלות
קדושים וטהורים!
שו"ת יד חנוך סימן
ג
בענין קול הנשמע בפאניגרא"ף
לענין מצוה לצאת יד"ח ולענין קול באשה ערוה
R. Chanoch Henoch ben R.
Yosef David Teitelbaum was born in 1884 in Galicia.
כבוד גיסי הרב הגדול, מעוז
ומגדל, אוקים גרסייה ומשנתו סדורה, הלכתו בפיו ערוכה ושמורה, כש"ת מוה"ר
זונדיל באבאד נרו יאיר אבד"ק שטעריוויטץ יצ"ו (וכעת ראב"ד דק"ק
בראד והגליל):
ע"ד השאלה, אם
מותר לקרות ק"ש בשעה שהכלי הנקרא פאניגרא"ף מזמרת בתוך ביתו, ושומע מתוך
הכלי הזאת קול אשה מנגנת, אם יש בזה משום קול באשה ערוה:
א) תשובה. לפע"ד יש
לפשוט דבר זה מש"ס ערוך פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ח ע"ב) דאמרינן אמר
לי' האי מינא דשמיה ששון לר' אבוהו וכו', אמר ליה ר' אבוהו ושאבתם מים ב'ששון כתיב
כלומר בבי"ת, משכיה דהאי גברא וכו', עכ"ל, עיין שם. והנה משיחת חכמינו ז"ל
נלמד ויפה שיחתן של רבותינו לאשמעונן כי פעולת אות בי"ת המשמשת הוא להמשיך עמה
את הדבר המדובר ממנה, ולהורות שהפעולה נעשית בתוכה ועל ידה, אף שהדברים נאמרו שם דרך
מליצה ובדיחותא. והנה אף אנן נימא בדידן מדלא אמרו קול אשה ערוה, אלא אמרו קול ב'אשה
ערוה, זה יורה לן שכוונתן אם הקול יוצא מתוכה של האשה מתוך גרונה וצווארה, ונעשה ע"י
פעולת כלי הדיבור שלה ותנועת איבריה, שאז שייך בזה הרהור ומחשבת תאוה לאיש השומע נעימת
קולה, אחרי שיש להקול הזה עדיין קישור וחיבור אל גוף האשה המזמרת, אבל השומע קול אשה
יוצא מתוך הכלי הנקראה פאניגרא"ף שאין הקול יוצא עכשיו מתוך גופה של האשה, (ולפעמים
האשה הזאת כבר מתה ובין רפאים קברה), אין בזה משום קול באשה ערוה. וכן כתב רש"י
פ' לך (בראשית י"ב ו'), ויעבור אברם בארץ, נכנס לתוכה, כי שימוש הבי"ת מורה
על תוכה, וכן קול באשה היינו שיוצא מתוכה:
...ותמה אני על הרב
הנזכר, איך עלה על דעתו לומר דקול באשה ערוה היינו אף שהקול כבר נפרד מן האשה, יאמר
נא הרי התם אמרינן נמי שיער באשה ערוה, האם אמור יאמר שאם שערותיה כבר נחתכים ממנה
נקצצים ומונחים על המלתחה, יהא אסור לקרות ק"ש כנגדן, ועל כרחך שלשון באשה יורה
בעוד שהמה עדיין מחוברין באשה ויש להן שייכות עמה, אבל לא בנפרד, וזה פשוט:
ד) ויפה הביא מעכת"ה
בשם דודו (כעת הוא חמי זקני נ"י) הרב הגאון רבי יששכר דוב באבד אבד"ק
בוסק יצ"ו, שאמר שאם היו חכמים אומרים קו"ל ש"ל אש"ה, אז היה משמעות
הענין שאפילו הקול נפרד מן האשה ג"כ אסור, אבל כיון דלא איתמר בהך לישנא אין בידינו
לאסור. והביא ראיה מש"ס פרק במה מדליקין (שבת דף כ"ט ע"ב) דדייק
מי קתני פתיל"ה ש"ל בג"ד פתילת הבגד תנן, עיין שם, ודבריו נכונים:
ה) וע"ד אם יוצאין
בשמיעת קול שופר על ידי ראדי"א שהקול יוצא והולך מקצה ארץ ועד קצהו, הנה שמעתי
בשם הרב הגדול רבי מרדכי ליב ווינקלער אבד"ק מאדע נרו יאיר שפסק שאין יוצאין בתקיעת
שופר, שהרי תנן (ר"ה דף כ"ז ע"א) התוקע בתוך הבור ובתוך הדות ובתוך
המערה אם קול הברה שמעו לא יצא. והנה ידוע שע"י ראדי"א וכן ע"י הכלי
הנקרא פאניגרא"ף שומעים הרבה פעמים רק קול הברה, ולפיכך אין אדם יוצא ידי חובתו:
שו"ת הר צבי אבן העזר
סימן עא בענין קול באשה ערוה
ג' ניסן תשי"א.לרח"מ
ספרא, רחובות.
שאלה:איסור קול באשה ערוה,
אם יש חילוק בין אשה יחידה ובין מקהלה.
תשובת רבינו:על פי דין
אין שום חילוק בדבר, וסתמא אמרו [בברכות כ"ד ע"א] קול באשה ערוה, ואין מקום
לחלק, והדבר אסור בפשיטות.
שו"ת שרידי אש חלק
א סימן עז אם מותר לנערים ונערות לשיר ביחד שירי קדש
לידידי הרב הג' חו"ב
סוע"ה וכו' מהר"י מאיר שליט"א
א במכתבו מיום ח' טבת ש' ז' מתאר כת"ר
את דרך החינוך של ארגון "ישורון" שנוסד בארץ צרפת לפני כמה שנים, שהוא מתנהג
עפ"י שיטת החינוך שהי' נהוג במדינת אשכנז לפני החורבן, ועכשיו קמו נגדו עוררים
מצד חוג ידוע של חרדים, אשר לפי דעתם אין הדרך הזאת לפי רוח היהדות, כפי שהנחילונו
אבותינו ורבותינו הקדושים.
והערעורים הם שנים: ערעור
נגד צורת הארגון הזה, שהוא משתף בנים ובנות בעבודה ומאגדם לאגודה אחת, וערעור נגד
המנהג שנהגו, שהבנים והבנות מזמרים יחד זמירות של סעודות שבת או זמירות קודש אחרות.
וכת"ר שואל בשם הועידה התורנית של הארגון "ישורון" אם מותר להם להמשיך
את פעולתם בדרך שנהלו אותה עד כה או צריכים להפסיק פעולתם ולגרום לפירוד הארגון, כפי
התיאור של כת"ר.
ב ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
ערעורי החרדים בוודאי יש להם על מה לסמוך, שהרי עפ"י דין תורה צריך להפריש אנשים
מנשים כדי שלא יבואו לקלות ראש, ...
והערעור השני, וודאי שצודק
הוא, עפ"י מה שנאמר בגמ' ברכות כ"ד, א: קול באשה ערוה, ויש מי שאמר שהאיסור
הוא רק לשמוע קול אשה ערוה כגון אשת איש וכד' אבל לא קול אשה פנוי' שאיננה ערוה וטעו
להימשך אחר לשון הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פכ"א ה"ב וכן השו"ע
אה"ע סי' כ"א סע' א', שכתבו ואסור לשמוע קול ערוה, אבל כבר הוכיח בשו"ת
באר שבע שזו טעות ואין נ"מ בין נשואה ופנוי'. עי"ש בקונטרס באר מים חיים
אות ג', ומדבריו יוצא שאף זמירות של שבת אסור לזמר בחורים עם בתולות.
ג מכל מקום, כשנשאלתי ע"ז ממנהלי
"ישורון" הוריתי להם שימשיכו את פעולתם עפ"י הדרך שהתוו להם גדולי אשכנז,
שהיו צדיקים גדולים וכל [עמוד רטו] כוונתם היתה לשם שמים, להציל את הנוער מסכנת הטמיעה
שהתפשטה באשכנז בימיהם ועי"כ הצילו כמה נפשות מישראל והצליחו לקרבם לתורה ולי"ש,
וגדולי אשכנז היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים
של בעלי יר"ש והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני גדולי ליטא ופולין,
לפי שלא ידעו לכונן את החינוך עפ"י תנאי הזמן. וידוע מה שסיפר הגאון מהר"י
סלנטר זצ"ל בשובו מאשכנז ושם נזדמן עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר זצ"ל
וראה אותו מרצה שיעורים בתנ"ך ושו"ע לפני נשים צעירות ובתולות. וכה אמר:
אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, וודאי שיעבירו אותו מכהונתו, וכן הדין. מ"מ
הלואי שיהי' חלקי בגן עדן עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר. והטעם הוא משום
"עת לעשות לה' הפרו תורתך", כמו שנבאר להלן.
והנה רבני פולין ואונגרן
שנתגלגלו למדינת צרפת רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו חרדי צרפת עפ"י שיטת גאוני
וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו הם נגד דינים מפורשים בגמ' ופוסקים,
כנ"ל. אולם אין הרבנים הנ"ל בקיאים בתנאי החיים השוררים במדינת צרפת ואינם
רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להיפך, בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו
של הארגון הזה, אשר כבר הצליח הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת"ר במכתבו וכל
דבריו הם כנים ואמתיים, וזה ידוע לכל.
ד ידוע כמה חזק שטף ההתבוללות בארץ צרפת
...עצם ההתאגדות של בנים ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד
לרוח הנוער
ה ועכשיו אני רוצה לבאר את הבעיות העומדות על
הפרק מצד ההלכה.
לפי תיאור כת"ר יושבים
הבנים והבנות בחדר אחד, אבל אינם יושבים על ספסל אחד יחד, אלא שהם שרים שירי קודש,
פסוקי תנ"ך וזמירות שבת ביחד. במחנה הקיץ או במחנה החורף הם לנים בבתים מיוחדים,
גברים בבית אחד ובחורות בבית אחר, וגם השיעורים לומדים הבנים לבד והבנות לבד, והמדריכים,
שהם יראי שמים ומדקדקים במצוות, מקבלים אחריות שלא יטיילו הבנים והבנות יחד אם לא באופן
מאורגן בהשגחת המדריכים.
...ורק בבית הכנסת יש
תקנה קדומה לעשות מחיצות גבוהות, שלא יוכלו להסתכל משום תפילה וקריאת שמע, שאסור מטעם
ערוה, כמבואר בברכות כ"ד, א שטפח מגולה וכן שער באשה ערוה, אבל באספות של רשות,
כגון בשעת הכנסת כלה לחופה או בשעת נאומים ודרשות לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות ורק
מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה. ....
ו ומה שנוהגים לשיר ולזמר זמירות קודש בנים
ובנות יחד - כבר נשאלתי ע"ז ממנהיגי המחנות, והשבתי להם, כי בבואי לברלין ראיתי
בבתי החרדים מזמרים אנשים ונשים יחד זמירות קודש בשבת, והשתוממתי למנהג זה שהוא נגד
דין מפורש באו"ח סי' ע"ה סע' ג', שקול זמר אשה בשעת ק"ש אסור. ועי'
שם במג"א, שקול אשה ערוה, כגון אשת איש או נדה אסור אפילו שלא בשעת ק"ש והבתולות
בימינו לעולם בחזקת נדה, וידועה מחלוקת הראשונים בזה, שרה"ג וכן הר"ן והמרדכי
סוברים שמ"ש בברכות כ"ד קול באשה ערוה היינו דווקא לענין ק"ש, והרא"ש
אומר שם דלאו לענין ק"ש איתמר עי"ש. ויש בזה מבוכה בין מפרשי הרא"ש,
שהמעדני יום טוב כתב בכוונת הרא"ש שלענין ק"ש הקילו כדי שלא יבטל מק"ש
עי"ש, [עמוד ריז] וכבר השיג עליו במחצית השקל או"ח סי' ע"ה, שאין סברא
לומר שלענין ק"ש יש להקל. ובאמת פשטות לשון הרא"ש דלאו דווקא לענין ק"ש
אלא לעולם אסור לשמוע קול זמר וכן הבין דברי הרא"ש רבנו הגר"א שם.
והנה הרמב"ם והסמ"ג
והטור לא הביאו דין זה לענין ק"ש אלא בהל' איסורי ביאה. משמע שחולקים הם על רה"ג
וסוברים כהרא"ש, אלא שהם כתבו הלשון: אסור לשמוע קול ערוה, ומשמע שהאיסור הוא
לשמוע קול ערוה, אבל לא קול פנוי' שאינה ערוה. ונראה שאין כאן מחלוקת, שרה"ג כתב
כן לענין ק"ש, דהתם נאמר בגמרא סתם: קול באשה ערוה, משמע בין נשואה ובין פנוי'
וכמו שדקדק בס' באר שבע המוזכר לעיל, ולכן פירש דמיירי לענין קריאת שמע, אבל שלא בשעת
ק"ש מותר לשמוע קול פנוי'. ... ועי' בשו"ע או"ח סי' ע"ה,
שכתב המחבר: יש להיזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש, והיינו כדעת רה"ג הנ"ל.
ואולם באהע"ז סי' כ"א סעיף א' העתיק לשון הרמב"ם: ואסור לשמוע קול ערוה,
והיינו שלא בשעת ק"ש, דאז אסור רק בערוה. וכן כתב שם הב"ש, ועי' גם במג"א
סי' ע"ה שכ"כ.
ז אולם לדינא אין נ"מ בזה, כיון דהבתולות
הן בחזקת נדה וכמש"כ במ"ב א"כ אסור לעולם לשמוע קול זמר של בתולות.
ומטעם זה ערערתי נגד מנהג זה שנהגו חרדי אשכנז. ואולם אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי
הגאון הצדיק ר"ע הילדסהיימר ז"ל וכן הגרש"ר הירש ז"ל בפרנקפורט
על נהר מיין התירו בזמירות קודש לזמר יחד, והטעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים
יחד אין חשש איסור, אבל לא נחה דעתי בזה וחפשתי ומצאתי בשדי חמד מערכת קול, שהביא בשם
רב ספרדי להתיר זמירות קודש של אנשים ונשים יחד.
וסמך מצאתי לדבריו ממקרא
מפורש בשופטים ה' "ותשר דבורה וברק בן אבינועם" וכו'. .. ואח"כ
ראיתי מובא בשם החיד"א בספרו דבש לפי מערכת ק', שבשעת השראת שכינה שריא לאשה לשורר
וליכא משום הרהור, ועכ"פ יש סמך למה שהביא בשד"ח הנ"ל, שבשירי קודש
לא חיישינן להרהור.
ח ...ואולי מטעם זה כתבו הפוסקים לאסור רק
קול זמר אף שבגמ' נאמר קול סתם, משום שזמר גורם להרהורי תאוה ולא קול סתם שרגיל בו.
מ"מ יש מקום לומר, שבזמירות קודש הזמר מעורר רגש קודש ולא הרהור עבירה. ...ויש
עוד סניף להתיר זמירות קודש עפ"י מה שכתב הרמ"א באבהע"ז סי' כ"א,
שכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים, מותר. ...ובוודאי שדבר זה נמסר רק לחז"ל להכריע
מתי הוא העת לעשות ומה מותר להפר, ולא נמסר לכל אדם לעשות מעשה בשביל שהוא יודע כי
יש כאן עת לעשות וכו'. ואולם בנידון שאין כאן איסור גמור ורק יש כאן מנהג חסידות ומדת
צניעות אפשר לדרוש סמוכין ולהתיר בארץ צרפת, שכבר הגיע מצב היהדות עד משבר ואם לא נאחוז
באמצעים חינוכיים מנוסים ומעוטרים בהצלחה, כאותם של ארגון "עזרא" באשכנז
וארגון "ישורון" בצרפת, עתידה תורה ח"ו שתשתכח מישראל, וד"ל.
ט
ולכן הוריתי למנהיגי הארגון
"ישורון" שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז, שהיו בקיאים בחכמת החינוך וידעו
רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים, שיש להן רגש של כבוד עצמאי והן
רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש. ולכן התירו
לנשים להשתתף בזמירות של שבת. ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות
ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה
גבוהה, שהיו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב
לאסור מה שהתירו הם, ובכגון דא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. וכעין מה שכתב המרדכי:
ובעונותינו שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים
מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאיות, והובא במעיו"ט בברכות שם. ואף שיש לחלק בין הנושאים,
מ"מ הטעם אחד הוא, שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן
אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע
הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה.
ובפירוש התניתי במכתבי
להנ"ל, שאין לכוף על הנשים שצריכות להשתתף בזמירות קודש, ואם יתרצו להחמיר על
עצמן, חלילה ללעוז עליהם [עמוד ריט] ולהתלוצץ בהן, שהרי סוף סוף מנהג אבותינו הקדושים
בידן שנזהרו מלהתיר לנשים אפילו זמירות קודש.
ואמנם מבין אני לרוח קצת
החרדים המרננים נגד "ישורון", שהם רואים במנהגיו סטיה מן המנהגים שהורגלו
בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן. אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו שהוא.
ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים, הם מרוכזים בתוך חוגם המצומצם
ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים. אף החרדים שולחים בניהם
ובנותיהם לבתי ספר נכריים, ואין להם שום ערובה שיהי' בכוחם לעמוד נגד הזרם השוטף ומכלה,
הם בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם.
צו השעה הוא ליצור חוג
של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה חזק, אשר בהיותם
מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות, זרם של להט נפשי, של
רוח רענן וחי, שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות, שהגעגועים לחיי קדושה
של יהדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן. רק במסגרת זו של ארגון "ישורון" אפשר
למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר. ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש של
הרוח הדתי ולפעולה חנוכית כובשת וסוללת דרך.
יחיאל יעקב וויינבערג
שו"ת ציץ אליעזר חלק
ה סימן ב
שמיעת קול זמר של אשה וע"י
הרדיו ב"ה. יום ועש"ק כ"ז סיון תשט"ו, ירושלים עיה"ק תובב"א.
לכבוד ידידי הרב הגאון בקי נפלא וכו' מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א.
אחדשה"ט באהבה וכבוד,
סוף סוף לקחתי לי מועד קט בכדי למלאות את רצון כת"ר לכתוב לו כמה הערות והארות
על ספרו היקר יביע אומר ח"א, שהואיל לכבדני בו. ויקבל נא בזה מה שעלתה במצודתי
בע"ה על נידון שמיעת קול זמר של אשה בדרך כלל ובאמצעות הרדיו בפרט, שדן בסי' ו'
מספרו. ואנקוט בזה דרך קצרה יותר בדברים עיקריים בלבד בהיות וכת"ר כבר הרחיב בזה
את הדיבור בטו"ט =בטוב טעם= ובבקיאות מפליאה בדברי ספרי השו"ת האחרונים.
(א) באות א' דן כת"ר
כאילו יש מקום לכאורה לפרש כוונת הר"ח המובאת בהגמ"י בפ"ג מה' ק"ש
אות ס' בכתבו וקול אף על גב דאין נראה לעינים הרהור מיהא איכא דר"ל בזה דאין נראה
לעינים כגון שאינו רואה את האשה ששומע קולה וגם לא הכירה מעולם, ואני מתפלא על הוה
אמינא כזאת, דאיך אפשר בכלל להעלות על הדעת להטעים כוונה כזאת, בזמן שנראה בעליל שהמדובר
בהר"ח הוא בביאור טעם יסודיות עצם איסור שמיעת הקול היות ושונה הוא מטפח מגולה
ושער שנראים לעינים במוחשיות מה שאין כן בקול, ובזמן שלא מדובר בדבריו כלל ועיקר בפרטי
חלקי האיסור כי אם בעצם יסוד האיסור בכללותו בלבד?
...ואעיר בזה גם כי מה
שבאות ד' מביא כת"ר בסתמא בשם הבית שערים סי' ל"ג שהשיב להתיר, דאמנם אין
תח"י הספר הנ"ל לעיין בו, אבל אני רואה בספר ויצבר יוסף סי' י"ב אות
ב' שמביא בשמו שהוסיף לכתוב שאע"פ שאין איסור מדינא לשמוע הקול מ"מ מכוער
הדבר ובעל נפש יזהר מזה.
....כן יש להזכיר גם
מה שמובא במרדכי בברכות סי' פ' בשם הר"א ממיץ שכ' דבעונותנו בין העכו"ם אנו
יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות,
והביא זאת גם הערוה"ש סי' ע"ה סעיף ח', וכן למ"ש הרבינו יונה בברכות
שם דאפי' בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין בלבו בתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים
לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו, ופסק זאת בעולת תמיד סק"ה ושו"ע
הגרש"ז סעיף ו', ומדברי מרדכי ור"י הנז' מקור נביעה גם למ"ש
בקיצשו"ע סי' ה' סעי' ט"ז דמ"מ בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות וא"א
לו למחות לא יבטל משום זה מק"ש ותפלה ותורה אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא
עוסק בה ולא יתן לב עליה ע"ש, ומדכותב סתם נשים מזמרות משמע אפילו ישראליות,
ועיין גם בחיי אדם כלל ד' סעי' ו' ונשמת אדם ויש להאריך, [ועיין בספר חזון איש ה' שבת
סי' ל"ה אות י"א מ"ש בדברי המרדכי ותר"י, ושעפ"י הנ"ל
כותב דמה"ט אפשר לצדד להקל בזה"ז להגיד תוכחה ברבים ולהזכיר דברי חז"ל
אף שיש פרועות ראש כנגדו משום עת לעשות, וגם אפשר לסמוך על דעת הר"י דכיון דאינו
משים לבו מותר עיין שם].
(ה) בצירוף כל הנז' ישנו משום יתובי דעתא בחתירת
אהפוכי בצדדי כחא דהיתרא בשמיעת קול זמר בגוונא של שעת הדחק כגון למי שנמצא בשעת זמן
התפלה או עשיית ברכה או הלימוד במקום ובסביבה שלא יוכל להמלט משמיעת הקול זמר, כאשר
הוא דבר המצוי בעוה"ר בזמנינו זה שהרבה מהחרדים לדבר ד' גרים מתוך ההכרח עקב קושי
השגת - הדירות בסביבות כאלה העושים כל ימיהם כחגים ומבלים בהילולא וחינגא, ואין כח
בידנו להעמיד הדת על תלה, וכל כדומה לזה, ורבים מיראי ד' לבם נוקפם בכל עת על כשרות
התפלה הברכות והלימוד, ובכל הנ"ל ישנם נטפי ניחומים הלכתיים אשר יש בהם בכדי להמתיק
את המרירות ולהניח את הדעת על כגון מצבים כאלה, ובפרט כשהקול זמר נשמע ובא ע"י
הרדיו שיש לזה גם צד ההיתר של שלא בפניה, וברוב פעמים - רובם כאלה - גם אינו יודעה
ומכירה, כפי שביאר בזה כת"ר, וגם עפ"י היסודות שכתבנו בזה לעיל בדברינו.
ועוד זאת כשהקול הוא ע"י
הרדיו נראה טעם נוסף להתיר מפני שאין זה קול האשה ממש, אלא עוברים כחתף כמה גלגולים
עד שנוצר מחדש הברת הקול, ... וא"כ הרי יוצא שאין אנו שומעים בכלל
בהרדיו את הקול המקורי של האשה כי אם ההברה של הקול, ולכן יש מקום לצידוד היתר בזה
מתוך לימוד ק"ו ממה שמצינו שאין יוצאין בכגון דא לענין מצוה כשמיעת קול שופר וקריאת
המגילה משום דנחשב זה כקול הברה בעלמא, וא"כ עא"כ שלא יחשב בכזאת לעון של
שמיעת קול ערוה, כי הרי מדת /מדה/ טובה מרובה ממידת פורעניות, ובלבד שלא יתכוין ליהנות,
דאל"כ הרי נחשב זה בכל אופן שהוא פריקת עול הקדושה והטהרה ומגונה הדבר עד למאד,
והחובה התמידית המוטלת על האיש הישראלי הוא לכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן
מחשבות האון ודעות הרעות ולהביא נפשו במי הדעת, וכדברי הרמב"ם בסוף ה' מקואות.
מאפס הפנאי אסיים בזה ברגשי אהבה וחבה. ידידו מוקירו ומכבדו אליעזר יהודא וולדינברג.
בית יוסף אורח חיים סימן
עה
אבל המרדכי (סי' פ) כתב
בשם רבינו האי דכל הני לענין ק"ש וכן כתוב באהל מועד (הל' ק"ש דרך ה נתיב
ה) דקול זמר אפילו באשתו ערוה וכן כתבו הגהות מיימון (ק"ש פ"ג אות ס) בשם
ר"ת אלא שכתב המרדכי בשם רא"ם (יראים סי' שצב) הילכך אסור לומר דבר שבקדושה
בשמיעת קול שיר של אשה ובעוונותינו בין הגויים אנו יושבים ועת לעשות ליי' הפרו תורתך
הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות עכ"ל וה"ר יונה (יז.
ד"ה ערוה) כתב ג"כ דקול באשה ערוה לק"ש הוא והני מילי בשעה שמנגנת אבל
בשעה שמדברת כדרכה מותר ואפילו בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו
שומע אותו ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו וכן כשמגולה טפח אינו אסור
אלא כשמסתכל בה אבל בראייה בעלמא מותר עכ"לב:
בית יוסף אורח חיים סימן
עה
וזה לשון הרמב"ם בפ"ג
מהלכות ק"ש (הט"ז) כל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא
ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה עכ"ל והשמיט קול ושער משום
דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש וכמו שכתב הרא"ש בקול ודקדק
לומר אם היה מגולה טפח מגופה לרמוז למה שנתבאר בסמוך דידיה ופניה וכל מקום שאין דרך
לכסותו שרי דהא לא שייך לומר מגולה אלא במקום שדרכו להתכסות. ולענין הלכה נראה דנקטינן
כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"שג:
ברכי יוסף אורח חיים סימן
עה
ב. דין ג. יש ליזהר משמיעת
קול זמר אשה וכו'. ראיתי למופת הדור מהרח"א בספרו עץ החיים דף קכ"ה ע"א
שכתב וז"ל, מרן כתב יש אומרים דיש ליזהר מקול זמר בשעת קריאת שמע. וא"ת והא
אמרו פרק עשרה יוחסין (קידושין ע סוף עמוד א) לשדר מר שלמא לילתא וכו'. וי"ל עמ"ש
הרמב"ם פרק ג' דק"ש (הט"ז) טפח באשה ערוה. ונתן טעם מרן למה לא אמר
קול ושער, היינו טעמא דס"ל דלא אמרו רק דאסור ליהנות מהם, ולקריאת שמע שרי.
אתי שפיר שהביאו בלשון יש אומרים, דהרמב"ם חולק, עכ"ל. ובכלהו נסחי שראיתי
בשו"ע לא כתיב דין זה בשם יש אומרים רק יש ליזהר וכו'. ותו ק"ק דמשמע
דהרמב"ם לבד חולק לפי דברי מרן בכסף משנה, והרי הרא"ש (ברכות פ"ג סי'
לז) כתב בהדיא דלא נאמר לק"ש. וכן הטור השמיטו וכמ"ש מרן בב"י (שם)
[כאן]. וגם הרי"ף השמיטו, וכתב הרשב"א (ברכות כד א ד"ה והא) בשם הראב"ד
דמשום דאמרינן (ברכות שם) עגבות אין בהם משום ערוה, ס"ל להרי"ף דכל שכן טפח
ושוק ושער וקול. ולפי זה הרי"ף והרא"ש והטור נמי ס"ל דקול שרי בק"ש
כדעת הרמב"ם.
הן אמת דממה שכתב מרן יש
ליזהר משמיעת קול זמר וכו', מוכח דאינו אסור כאינך דכתב בהו אסור, רק הכא יש ליזהר
לכתחילה. והיינו משום דבקול פליגי עלה דלא נאמר בשעת ק"ש. ולכן פסק דיש ליזהר
לכתחילה. ואם כן אף דלא כתב יש אומרים מוכח דיש חולקים. ואעיקרא הא דכתב יש ליזהר,
הוא הכרעה בין שני הסברות, דלהרמב"ם לא מצינו דהזהיר אף לכתחילה, ולאינך רבוואתא
איסורא איכא, ומרן הכריע דאינו אסור רק לכתחילה יש ליזהר. וכן מפורש בבית יוסף שאחר
שהביא דברי כל הפוסקים, כתב ולענין הלכה נראה דנקיטינן כדברי הרמב"ם, ומיהו טוב
ליזהר לכתחילה ממראית שער ומשמיעת קול זמר בשעת קריאת שמע, עכ"ל. הרי בפירושא
אתמר מפה קדוש מרן עצמו. וק"ק על הרב הנזכר שהקשה על דברי מרן בשו"ע ותירץ
עם מה שכתוב בכסף משנה, והכל מפורש בבית יוסף.
אליה רבה סימן עה
ה יש ליזהר וכו'. כ"כ
בש"ע, משום דהרא"ש [שם סי' לז] כתב דקול באשה ערוה פירוש לשמוע ולא לענין
ק"ש. אבל בדרכי משה [סק"ג] כתב ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא,
מאחר דרבים האוסרים ע"כ. ונחלת צבי [סק"ג] תמה שלא כתב רמ"א נמי הכי
בהגהת ש"ע. ולענ"ד מרמז במ"ש רמ"א אבל קול הרגיל בו אינה ערוה,
דמשמע בקול שאינו רגיל הוא ערוה, ולשון ערוה וודאי איסור גמור משמע.
וראיתי בבאר שבע דף קי"ט
[באר מים חיים סי' ג] שהפליא לתמוה על האוסרים דפירשו קול באשה ערוה, לענין נשדר ליה
מר שלמא לילתא, קול באשה ערוה [קדושין ע ע"א], פרש"י אם אשאל בשלומה תשיבני,
הרי בהדיא דלשמוע קאמר קול באשה ערוה כל שכן כשמזמרת, שהרי בפ' עשרה יוחסין [קדושין
שם] אמר ר' נחמן לר' יהודה ולא לענין ק"ש ואפילו כשאינה מזמרת, עכ"ד בקצרה.
וסיים מי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ דבריהם וישא ברכה ע"כ. לכן רמיתי אנפשיה ועיינתי
ומצאתי ליישב דבריהם, דס"ל כיון דנאמר בש"ס בברכות דף כ"ד [ע"א]
הא דקי"ל באשה ערוה גבי טפח באשה ערוה, אמרינן דפירושו באשתו ולק"ש, כדפירש
הש"ס על טפח באשה ערוה דבאשתו ולק"ש בעינן דוקא טפח, והוא הדין לאשה אחרת
לענין ק"ש, אבל להסתכל באשה אחרת אפילו באצבע קטנה אסור כמפורש בש"ס, וא"כ
הוא הדין הא דקול באשה ערוה היינו באשתו לק"ש וכגון שמזמרת, אבל בדבור הרגיל כגון
השבת שלום אין איסור לק"ש וכן הדין באשה אחרת. אבל לשמוע מאשה אחרת אפילו השבת
שלום אסור. [והא] דנקט טפח באשה לענין ק"ש, דיש חומרא יתירא באשה אחרת לענין להסתכל
דאפילו באצבע קטנה אסור, הוא הדין שיש חומרא יתירא לענין לשמוע קול באשה אחרת דאפילו
בהשבת שלום אסור, דאי אין איסורא באשה אחרת לשמוע אלא במזמרת, לא היינו מחמירין בק"ש.
וא"כ שפיר קאמר ר"י בפ' עשרה יוחסין דאסור בהשבת שלום ודוק.
ערוך השולחן אורח חיים
הלכות קריאת שמע סימן עה
סעיף ח
יש ליזהר משמיעת קול זמר
אשה בשעת ק"ש ואפילו באשתו דאלו שלא באשתו גם שלא בשעת ק"ש אסור דכך אמרו
חז"ל שם [ברכות כ"ד.] קול באשה ערוה אבל קול דיבורה מותר וכן קול הרגיל בו
מותר באשתו גם לק"ש וז"ל המרדכי שם בשם הר"א ממיץ הלכך אסור לומר דבר
שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו וכו' אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר
של נשים ארמאיות עכ"ל ונראה דדוקא כשמשוררות בפיהן הוה איסור ולא כשמנגנות על
הכלי דבזה לא שייך הרהור וערוה:
ערוך השולחן אבן העזר הלכות
אישות סימן כא
אין שואלין בשלום אשה כלל
אפילו ע"י שליח ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים אבל מותר לשאול
לבעלה איך שלומה והטעם שאין שואלין בשלום אשה דשמא מתוך שאילת שלום אפילו ע"י
שליח יהיו רגילין זה עם זו ויבואו לידי חיבה [רש"י שם] ולפ"ז אין האיסור
רק בשאילת שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין
איסור ולשאול לאחר מה שלום אשה פלונית י"א דגם זה רק ע"י בעלה שרי ולא ע"י
אחר [חמ"ח] ויש מתירין [ב"ח] ולשאול לאשה על שלום אישה שרי [מהרש"א
ב"מ פ"ז א] ויש רוצים לאסור מטעם קול באשה ערוה ואינו נראה דבסתם דיבור לא
נאסרה עם הנשים ורק בקול ערב שהשומע נהנה מזה [שם] ולכתוב במכתב פרישת שלום לזוגתך
או ותאמר שלום לזוגתך אסור דזהו שאילת שלום ע"י בעלה אבל לשאול בשלומה במכתב מותר
דהרי שואל לבעלה איך שלומה ובבתו וכלתו ואחותו נראה דאין איסור כלל בשאילת שלומם דלא
שייך בהן קירוב דעת דדרך ארץ כן הוא שהאב שואל בשלום זרעו וחוב הוא עליו וכן אחיו לאחותו
ועקרי העניינים האלה תלוי הכל לפי דעת ויראת שמים ואם יצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה
טינא בלבו כלל אין חשש בשאילת שלום [ריטב"א שם] ולכן מצינו באלישע שאמר למשרתו
רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך אך משם אין ראיה דע"פ הדיבור עשה הכל שהרי נביא
היה [וצ"ע מב"מ פ"ז. אלא דצ"ל מדכתיב בתורה למידין הימנה וא"כ
גם מאלישע ראיה]:
שו"ת חלקת יעקב אורח
חיים סימן ל
אי מותר לשמוע קול אשה
ע"י ראדיו
להבחור כהלכה רב וגדול
בתורה צמ"ס כליל המדעים מר משה יכונה ברינער אב"י בעיר לבוב הפולנית.
איני יודע שום היתר בזה
- אף על גב דמבואר בסוטה ח' א' אמר רבא גמירי אין יצ"ה שולט אלא במה שעיניו רואות
זה דוקא לענין להרהר אחרי' אח"כ, אבל כששומע את קולה והוא נהנה זה הוא האיסור
והוי ערוה כמבואר ברכות כ"ד כי קולך ערב ואף באין יודעה ומכירה, והרי ערוה בעששית
אסור דשם הערוה היא הראי' ואסור אף שאינה ברשותו, ובשמיעה הערוה היא השמיעה שנהנה בזה
וג"כ אף שאינה ברשותו ואף גם כשאינו רואה אותה כיון דעיקר בכאן היא השמיעה, ועי'
בילקוט שה"ש על הפסוק כי קולך ערב אמר ר' ששת קול באשה ערוה ובגמרא קידושין ע'
וברכות כ"ד הגירסא שמואל, ור' ששת הי' סגי נהור, עי' פסחים קט"ז, ואפה"כ
אמר קול באשה ערוה, ויש לדחות דהתוס' מגילה י"ט ב' משמע דר"ש מתחילה לא הי'
ס"נ, או אפשר לאחרים קאמר, אכן האמת יורה דרכו דאף באינו רואה האשה ואין מכירה
אסור לשמוע קולה, עי' חידושי אגדות ב"מ פ"ז דעיקר האיסור בנהנה משמיעת קולה
וכלפי שמי' גלי' דאף ע"י ראדיו נהנה משמיעת קולה דאל"כ לא הי' מתענגין לשמוע,
ויש למנוע מזה.
שו"ת שבט הלוי תוכן
העניינים חלק ג - אורח חיים
סימן יד - אם מותר לשמוע
אשה נואמת.
פשטות הש"ס והרמב"ם
דיש ענין קול באשה ואפי' שאינו קול זמר - מש"כ הכל בו דאשה לא תקרא המגילה משום
קול באשה הוא נגד פשטות הש"ס ופוסקים במגילה - מכ"מ בנואמת שמנעימה הדיבור
להחניף השומעים אסור - דברי החתן סופר בזה.
שו"ת יביע אומר חלק
א - אורח חיים סימן ו
נשאלתי בדין קול זמר של
אשה בגרמפון או ברדיו, אם יש בו משום קול באשה ערוה, וצריך להזהר שלא לשמעו בעת ק"ש
ותפלה.
