י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם

י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם

תהלים פרק קלז פסוק ז

זְכֹ֤ר ה֨'׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֘ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ:

ישעיהו פרק סד, ט-י

(ט) עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה: (י) בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה:

ירמיהו פרק ב, ב

(ב) הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה:

תוספתא מסכת כלים (בבא קמא) (צוקרמאנדל) פרק א הלכה יב

וכשם שהיו במדבר שלש מחנות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל כך היו בירשלם מפתח ירושלם ועד פתח הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית ועד שער ניקנור מחנה לויה משער נקנר ולפנים מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר ובשעת מסעות אין בהם משום קדושה ואין חייבין עליהם משם טומאה:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור סח

אין רצוני אלא בסיני שהוא שפל מכולכם, שנאמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו), וכתיב כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע (תהלים קלח ו), יכול ישב שם לדורי דורות, תלמוד לומר אף ה' ישכון לנצח, שהחזיר שכינתו למעלה, וסיני מהיכן בא, אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה, ומניין שעתיד לחזור למקומו, שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב), אלו תבור וכרמל וסיני וציון, ההרים. ה' הרים, כלומר כמנין חמשה חומשי תורה.

רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב

עפר מן האדמה - … דבר אחר נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי (שמות כ'), הַלְוַאי תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה וְיוּכַל לַעֲמֹד:

כתר יונתן בראשית פרק ב

(ז) ויברא יי אלהים את אדם בשני יצרים ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם ובראו אדום שחור ולבן ויפח בנחיריו נשמת חיים והיתה נשמה בגוף האדם לרוח מדברת למאור עינים ולשמע אוזנים:

ישעיהו פרק מ, א-ה

(א) נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם: (ב) דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֹנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד ה֔' כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ: ס (ג) ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ ה֑' יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ: (ד) כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה: (ה) וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד ה֑' וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר: ס

ספר החזיונות למוהרח"ו ז"ל - חלק ב

והנה שם חלון גדול עגול ושלהבת אש גדולה יוצאה ממנו רצוא ושוב כמראה הבזק, בחוזק גדול והיא לוהטת כל הנמצא שם. ואדע בנפשי כי היא להט החרב המתהפכת אשר בפתח ג"ע ואקרא במרירות נפש אל האשה ההיא ואמרתי לה, אמי אמי, עזרני נא מהלהט הזה, בל ישרפני. ותאמר, אין לך עוזר מזה הלהט כי אם אתה בעצמך! ולכן אתן לך עצה מה תעשה, הנה, שים ידך על ראשך ותמצא שם צמר גפן לבן כשלג וקחהו ושים בחלון הלהט ויסגר, ותעבור מהרה. ונלע"ד כי הצמר הם, שנהפכו שערות ראשי השחורות שהם דין ללבנים ע"י איזו זכיות בסוד "ושער ראשה כעמר נקא" ואעשה כן, ואעבור מהרה. ותכף כרגע חזר לצאת הלהט ההוא כבתחלה. ואז נתעלמה האשה ההיא מלפני. ויחזור אליהו ז"ל להתגלות שם כבראשונה, ויאחזני בימיני ויאמר לי, בא עמי אל המקום אשר שלחוני בתחלה להביאך בו. ויביאני אל חצר גדול שאין לו שיעור, ובתוכו נהרות גדולים מושכין מים חיים להשקות את הגן ההוא. ועל שפתי הנהרות מזה ומזה אילנות של פירות, נחמדים למראה דשנים ורעננים לאין קץ. ורובם אילני תפוחים, מריחים כריח מור ואהלות. ועצי האילנות גבוהים מאד וראשי הענפים היוצאין מגוף האילן כפופים למטה עד קרוב לארץ ותחתיהן כעין סוכה. ובאותו הגן עופות לאין קץ, כדמות אווזים לבנים, מתהלכים בגן לארכו ולרחבו ושונים משניות של מסכת שבת. כי כן היה אז ליל שבת כנ"ל, בתחלת החלום. ומדי הליכתן היו קורין משנה א' או פרק א' וזוקפים צוארם ואוכלין תפוחים מן האילן בעצמו ואח"כ שותין מים מן הנהרות. וזה מעשיהן בתמידות. וכבר הבינותי, שהם נשמות צדיקים בעלי משנה, אך לא ידעתי למה היו צורת אווזים ועופות ולא צורת אנשים. ויוליכני עוד פנימה תוך הגן, עד שראיתי בתוך הגן עליה א' גדולה וגבוהה, כאילו היא על גבי גבעה גבוהה, ואין תחתיה בית אחר. והיתה גבוהה מקרקע הגן כשיעור קומת איש ופתחה בצד מערב, וסולם של ג' מדריגות של אבנים מהקרקע עד פתח העליה. ויתעלם אליהו ז"ל מעיני. ואעלה אני לבדי בסולם, ואכנס בפתח העליה, ואראה את השי"ת יושב על הכסא בצד כותל ררומי באמצעו והוא כדמות עתיק יומין, זקן וזקנו לבנה כשלג, מהודר עד אין תכלית, וצדיקים יושבים שם בקרקע לפניו על גבי מצעות ומרבדים יפים וחדשים, לומדים תורה מפיו. ואדע בנפשי כי אלו הם הצדיקים הנקראים בני עליה והם בצורת בני אדם, רואין פני שכינה תמיד ולומדים תורה מפיו עצמו, ולא כן מעלת בעלי משנה, כי הם בצורת עופות ואווזים, שעליהן נאמר, הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה. והן עומדין בחצר ובגן ואינן מקבלים פני שכינה בתמידות כמו בני עליה ואינן לומדין תורה מפיו. והנה כשנכנסתי וראיתי פניו נבהלתי ואחזתני רעדה ואפול על פני ארצה בין רגליו ולא עצרתי כח כלל. וישלח את ידו ויחזק בימיני ויאמר לי, חיים בני, קום לך, למה זה אתה נופל על פניך? לא תירא ולא תחת. אמרתי לו, אדוני, לא עצרתי כח והודי נהפך עלי למשחית מרוב אימתך הגדולה ואין בי כח לקום. ויאמר לי, הנה חזקתיך ואמצתיך, עמוד על עמדך ושב לימיני בזה המקום הפנוי מאין יושב בו, אצלי ממש. אמרתי לו, ואיך אשב אצל ימינך במקום זה והנה כבר הוכן לישב בו הה"ר יוסף קארו? ויאמר לי, כן חשבתי בתחלה ואח"כ נתתי לו מקום אחר ונתתי לך מקום זה וכבר הכינותי לך. אמרתי לו הנה זה המקום הוא של שמואל הרמתי ז"ל. ויאמר לי, אמת הוא כי זה מקומו, אבל כשנחרב בית המקדש קבל עליו שלא לישב במקום זה עד שיבנה ב"מ לעתיד לבא. ומאז הלך לו לירושלים בבית המקדש החרב, ושם עומד תמיד מתאבל עליו, עד עת קץ שיבנה ולכן נשאר מקומו פנוי, והנה נתתיו לך שתשב בו. אז ישבתי לימינו, ממש אצלו, על מצעות שבקרקע, כאשר הצדיקים אשר שם. ויאמר לי, טוב בעיניך זה המקום? אמרתי לו, ומי יכול לספר גדולת שבח מקום העליה הזו?! אמנם, תבאר לי, למה נשתנו בעלי משנה מאלו בני עליה, להיות ביניהם כ"כ שינוי כמו שראיתי בעיני? ויאמר, וכי שכחת מה שאמרו חכמים, כי לעתיד לבא הצדיקים הב"ה עושה להם כנפים ושטין על פני המים, ואמרו זה על זו הכת הנק' בעלי משנה, שהן בדמות עופות בכנפים ושטין על פני המים אשר בנהרי ג"ע, כמו שראית בעיניך. ואז אמרתי לו, אדוני כבר נזכרתי מה שכתוב בהקדמת ס' התיקונין על פסוק כי יקרא וכו', והאם רובצת על האפרוחים וכו', ואת הבנים תקח לך, כי אפרוחים אלו בעלי משנה, בנים אלו בעלי קבלה, ואלו הן בני עליה, אלו שהן בצורת בנים.