תלמוד
תורה לנשים
הרב
ארי דוד קאהן adk1010@gmail.com
1.
משנה
מסכת סוטה פרק ג
(ד) אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד
שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם
אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ (הוֹצִיאוּהָ), שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. אִם
יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת,
יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן
אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, שֶׁאִם
תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי
יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין
וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה
פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:
2.
תלמוד
בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד ב
אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את וכו'. ר' אליעזר אומר: כל המלמד את
בתו תורה מלמדה תיפלות. תיפלות ס"ד? אלא אימא: כאילו למדה תיפלות. א"ר
אבהו: מ"ט דר"א? דכתיב: אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם -
נכנסה עמו ערמומית. ורבנן, האי אני חכמה מאי עבדי ליה? מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר'
חנינא, דא"ר יוסי בר' חנינא: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו
ערום עליהן, שנאמר: אני חכמה שכנתי ערמה. א"ר יוחנן: אין דברי תורה מתקיימין
אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר: והחכמה מאין תמצא. רבי יהושע אומר: רוצה אשה
וכו'. מאי קאמר? הכי קאמר: רוצה אשה בקב ותיפלות עמו, מתשעת קבין ופרישות.
3.
רמב"ם
הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה
תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שָׂכָר אֲבָל אֵינוֹ כִּשְׂכַר הָאִישׁ. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִצְטַוֵּית.
וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ אֵין שְׂכָרוֹ כִּשְׂכַר
הַמְצֻוֶּה שֶׁעָשָׂה אֶלָּא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר
צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה. מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים
אֵין דַּעְתָּם מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד אֶלָּא הֵן מוֹצִיאוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי
הֲבַאי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה
כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה וְאִם לִמְּדָהּ אֵינוֹ
כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת:
4.
שולחן
ערוך או"ח
מז:יד
נָשִׁים מְבָרְכוֹת
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה:
5.
שולחן
ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו
אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שָׂכָר, אֲבָל לֹא כִּשְׂכַר הָאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה וְעוֹשָׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר, צִוּוּ חֲזַ''ל שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים אֵין דַּעְתָּן מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד, וּמוֹצִיאוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת (פי' דְּבַר עֲבֵרָה). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאִם מְלַמְּדָהּ אֵינוֹ כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת (רַמְבַּ''ם וּסְמַ''ג וְלֹא כְּמִקְצָת סִפְרֵי הַטּוּר). הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם חַיֶּבֶת הָאִשָּׁה לִלְמֹד דִּינִים הַשַּׁיָכִים לְאִשָּׁה. (אָגוּר בְּשֵׁם סְמַ''ג). וְאִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ תּוֹרָה, וּמִכָּל מָקוֹם אִם עוֹזֶרֶת לִבְנָהּ אוֹ לְבַעֲלָהּ שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, חוֹלֶקֶת שָׂכָר בַּהֲדַיְיהוּ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' דְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּסְמַ''ג)
6.
ב"ח
יורה דעה סימן רמו הב"ח
(יו"ד רמ"ו) הציע שהרמב"ם נסמך כאן על דבריו של רבי אלעזר בן
עזריה: "'הקהֵל את העם, האנשים והנשים והטף' - אם אנשים באים ללמוד, נשים
באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן" (חגיגה ג ע"ב).
ומה שמחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. הוא מדדרש רבי אלעזר בן עזריה בפרק קמא דחגיגה (ג א) הקהל את העם האנשים [והנשים] והטף (דברים לא יב) אם האנשים באו ללמוד והנשים באין לשמוע הטף למה באין אלמא דמצוה מוטלת על הנשים לשמוע תורה שבכתב כדי שידעו לקיים המצוה א"כ בעל כרחך דרבי אליעזר דקאמר כאילו מלמדה תפלות בתורה שבעל פה קאמר: והא דכתב הרב דתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה. נראה שהוציא זה מלשון רבי אלעזר בן עזריה דקאמר אם אנשים באים ללמוד והנשים באים לשמוע ולא אמר אם האנשים והנשים באים לשמוע וללמוד אלמא דלכתחילה לא ילמדו לנשים כמו לאנשים לימוד דרך קבע אלא שמיעה גרידא לפי שעה מצוה היא כמו בפרשת הקהל כדי שידעו לקיים המצות אבל לימוד דרך קבע לכתחלה לא. ומיהו אם מלמדה אינה כמלמדה תפלות דאי הוה תפלות אפילו שמיעה דרך עראי נמי הוה אסור ולא היה מצוה להקהיל גם הנשים. מיהו במצות הצריכות לאשה חייבת ללמוד ולכן הנשים מברכות ברכות התורה בכל יום כמו שכתבתי באורח חיים סימן מ"ז (ס"ד):(פרק רביעי מהלכות תלמוד תורה להרמב"ם)
7.
בספר
חסידים פסק כי אדם חייב ללמד את בנותיו מצוות מעשיות המחייבות אותן:
"חייב אדם ללמוד לבנותיו המצוות כגון
פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי
המצוות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצוות ילמד לה, שאם לא
תדע הלכות שבת - איך תשמור שבת?! וכן כל מצוות כדי לעשות להיזהר במצוות. שהרי בימי
חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו 'הקהל
את העם האנשים והנשים והטף' (דברים ל"א, יב)" (ספר חסידים, מהד' מרגליות, סימן שיג
8.
שו"ת
מהרי"ל, סימן קצט
"ואי משום דידעו לקיים המצוות, אפשר שילמדו ע"פ הקבלה
השרשים והכללות, וכשיסתפקו ישאלו למורה, כאשר אנו רואין בדורנו, שבקיאות הרבה
בדיני מליחה והדחה וניקור והלכות נדה וכיוצא בזה, והכל ע"פ הקבלה
מבחוץ". המהרי"ל התנגד לסברה זו, וטען שהנשים יוכלו לדעת כיצד לקיים
המצוות הנוגעות להן על פי מסורת מעשית, ללא לימוד עיוני; ובמקום הספק יוכלו לשאול
מורה הוראה:
9.
שו"ת
בית הלוי, חלק א, סימן ו
"דגם במצוות שנוהגות בהן, אין בהם מצוות תלמוד תורה כלל כמו
דהווי באנשים. דבאנשים הווי הלימוד מצוות עשה, וכמו הנחת תפילין, וכשלומד מקיים
מצוות עשה. וגם במצוות שאין נוהגין בו,9 מכל מקום מחויב ללמוד משום מצוות עשה
דתלמוד תורה. אבל בנשים אין בלימודם שום מצווה כלל מצד עצמו, רק הסמ"ג כתב
דמכל מקום מחויבים ללמוד מצוות הנוהגות בהן, כדי שתדע היאך לקיימם. וזהו דמחלק
בחגיגה: אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע... אבל הלימוד בעצמו לא הווי שום מצווה
כלל אצלם, ואם כבר בקיאה היא בדינים שלה, ויודעת היאך לעשות, שוב אינה צריכה ללמוד
עוד, אפילו להסמ"ג"
10.רש"ר
הירש, סידור תפילות ישראל, ירושלים תשנ"ב, עמ' ע.
"נשים אינן חייבות להיות למדניות, להיות בקיאות במדרשי הלכה, כי
בזה יעסקו בעיקר האנשים. אולם הבנת המקרא ואותה ידיעה הדרושה ליראת ה' המביאה
לשמירת מצוות קפדנית ולקיומיהן השלם, היא שייכת לעיצוב הרוח והלב של בנותינו,
בדיוק כמו של הבנים"
11.נדחי
ישראל מא,ב כתבי הח"ח עמ' קמט
כל אשה שצריכה לשאול שאלה בענייניה איננה רשאה לשאול אצל אשה אחרת כי
אם אצל מורה הוראה ולמען ה' שאשה לא תרהיב בנפשה לפסוק איזה דין.
12.ליקוטי
הלכות סוטה תרע"א 1911 (1890-1925)
"ונראה דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום
אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שדרכו אבותיו,
וכמאמר הכתוב 'שאל אביך ויגדך'; בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה, ותסמוך
בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד
מאוד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב
ולשון העמים, בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל,
כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה;
דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ד', ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו"
13.הרב
חיים דוד הלוי עשה לך רב ב, סימן נב
כאשר דן בשאלה זו, צידד בעמדה הדומה מאוד לדברים שראינו בספר מעיין
גנים: שהאיסור הוא רק ללמד בנות קטנות, אשר "אין איש יודע את כוונתן
ויציבות דעתן". אבל אין כל איסור ללמד בנות גדולות, שנפשן חשקה בתורה מתוך
"רצון כנה ללמוד תורה ממש" . אך אחר כך הוסיף עוד יסוד להיתר,
המתקשר לשינוי העתים: "נראה שבזמנים הראשונים, כאשר הייתה האשה עקרת
בית גרידא, והבנות לא למדו כל עיקר, היה קיים חשש שלימוד התורה, שכולה חכמה...
תגרום אולי נזק לאותן נשים שהיו מרוחקות מכל חכמה אחרת... אבל בזמננו, שלומדות
לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה, למה ייגרעו דברי תורה" (שם).
14.שו"ת
אגרות משה יו"ד ג סימן פז.
"הנה בדבר שנמצאו בתי ספר לילדות ולנערות שנקראו בשם בית יעקב
וכדומה שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עמהן משניות, הנה הרמב"ם (פ"א
מהלכות תלמוד תורה הי"ג) פסק כר"א בסוטה דף כ' ע"א שאין ללמד לבנות
תורה... עכ"פ משניות שהוא תורה שבע"פ צוו חכמים שלא ילמדום, והוא כאילו
למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה, ורק פרקי אבות משום שהוא ענייני מוסר והנהגות
טובות יש ללמדם בהסבר לעוררן לאהבת תורה ולמדות טובות, אבל לא שאר המסכתות"
15.הרב
אהרן ליכטנשטיין מרחיב הרבה יותר את היקף החומר שיש
ללמד לנשים בדורותינו:
הרב א' ליכטנשטיין, 'בעיות יסוד בחינוכה של האשה', בתוך: ב"צ
רוזנפלד (עורך), האשה וחינוכה, כפר סבא תש"ם, עמ' 158-159.
"לדעתי רצוי וצריך, לא רק אפשר, לתת חינוך אינטנסיבי לבנות גם
ממקורות תושבע"פ; בין אם משום הטענה שנשים עוסקות בכל המקצועות, מדוע ייגרע
חלקן דווקא לגבי תורה, ובין אם משום דברי ה'חפץ חיים' (בהווסד 'בית יעקב') שאם
הרמב"ם אומר שצריך ללמד לגר את עיקרי הדת, אדם שגדל במסגרת יהודית - על אחת
כמה וכמה... הבנות כיום מקבלות חינוך כללי רחב, ורבות מגיעות לאוניברסיטה, ושם -
ולא רק שם, אלא בחברה בכלל - באות במגע עם השקפות ותפיסות עולם שונות. כך שהידע
וערכי התורה נחוצים לבת. אני מקבל בהחלט את תפיסת ה'בית הלוי' שלאשה יש צורך
בתלמוד תורה כדי שמבחינה מעשית תדע מה לעשות... לדעתי, מה שדרוש לבת כדי לקבל את
ההכשרה התורנית המעשית זה הרבה מעבר למה שמלמדים היום. יש להגביר את הלימוד לבנות,
כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה, ובכל זאת עדיין לא נחרוג מן
המסגרת הנ"ל...אין לי שום התנגדות ללמד בנות גמרא... אני גם לא משוכנע שרצוי
ללחוץ על בת ללמוד גמרא בצורה כל כך אינטנסיבית. בהלכה בכל זאת יש הבדל בין מקום
האיש ובין מקום האשה בנושא זה, ובסופו של דבר התפקוד בחיים שונה. אבל אם לדבר על
היכולת ללמוד דף גמרא ולהבין אותו ולהנות ממנו, איני רואה שום סיבה שלא לכוון לכך
ללמד זאת לבנות, וצריך אפילו למסד את זה כחלק אינטגרלי של למידה בביה"ס,
שיעור ממשי. כך אני מלמד את בתי וכך חונכה אשתי. וזו נראית לי הדרך המומלצת לציבור
הבנות בדורנו".
