תפילין רבינו תם

 תפילין רבינו תם

הרב ארי דוד קאהן                                                  ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לד

סדר הנחתן בבתים לרש"י קדש משמאלו של המניח בבית החיצון ואחריו והיה כי יביאך בבית השני ובבית השלישי שמע ובבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו והיה אם שמוע ולר"ת הוא הסדר קדש משמאלו ואחריו בבית השני והיה כי יביאך ובג' והיה אם שמוע וברביעי שהוא החיצון שמע סימן לדבר הויות להדדי ושני השיני"ן דהיינו קדש שמע לצד חוץ אצל השיני"ן שבבתים וכן הוא הסדר בשל יד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובים בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע דתניא כתבן שלא כסדרן יגנזו פי' שלא כסדר הכתובים בתורה לפיכך של יד שהן בקלף אחד יכתוב קדש והיה כי יביאך ויניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע דסדר הנחתן בבתים של יד ושל ראש שוין:

ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים יש מהם סוברים כדברי רש"י ויש מהם כדברי ר"ת וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פרשיותיה פי' שנתן של בית זה בזה פסולין ואמרו חכמים מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכן בזרוע לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ^ב)ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא ואין כאן משום בל תוסיף דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים ולא יניח ב' הזוגות בכיס א' שהאחד מהם הוא חול ואסור לתתם בכיס של תפילין אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה. וכן היה נוהג א"א ז"ל ורבו רבינו מאיר ז"ל:

2.    בית יוסף אורח חיים סימן לד

ב ומ"ש רבינו בשם הרא"ש לעשות שני זוגות תפילין. כן כתוב בסמ"ג וסמ"ק והתרומה וכתוב עוד בסמ"ג והתרומה שאם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונהואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל עכ"ל^ב ובשימושא רבא כתב כסדר רש"י וכן כתב הרמב"ם ^{(תפילין פ"ג ה"ה)} וכתב סמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י והרשב"א בתשובה האריך בדבר זה ודחה דברי ר"ת והעמיד דברי רש"י והרמב"ם ובסוף התשובה כתב סוף דבר דעתי נוטה כרש"י והרמב"ם ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה וכן היו נוהגים ה"ר יונה והרמב"ן ועושין מעשה בעצמן עכ"ל ותשובה זו תמצא בתשובות להרמב"ן סי' רל"ד:...

ג ומצאתי בתשובה אשכנזית (תשו' מהרי"ל סי' קלז) כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת נראה לברך על של רש"י הואיל ונוהגים כוותיה ושל ר"ת אינם אלא כדי לצאת ידי כולם ... ואחר תפלה יניח של ר"ת ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא בהם שמע והיה אם שמוע עכ"ל^ג:

3.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד

סעיף א- ...ומנהג העולם (ד) כרש"י והרמב"ם {א*}.

סעיף ב- ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, * ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א ה שאם) (יג) לא יוכל להניח בבת אחת, ו'] {ב} יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה (יד) ואחר התפלה * יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע (דברים ו, ד - ז'] ט) (טו) והיה אם שמוע (דברים יא, יג - כא).  סעיף ג - לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.

4.    ביאור הגר"א אורח חיים סימן לד

ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר:

5.    מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יח

ארבע פרשיות של ראש הם ארבע טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו.

6.    שו"ת מהרי"ל סימן קלז

ומיום עמדי על דעתי נפלאתי אשר ראיתי כמה חסידים ואנשי מעשה שלא נהגו בב' זוגי תפילין כאשר כתבת ונהגו גאוני עולם גם דרשתי עליה דמר ונאמר לי דלא נהג. ואמרתי ודאי אם יש שום טעם אין נעלם ממנו. ואל נא אדוני תמנע מלהודיע אם טוב למנוע, והטעם למה, או אם יכשר בעיניך לעשות הודיעני נא דרכיך איזה מהם יקדימו, כי מי שיוכל לכוון המקום מן המסתבר הוא להקדימו של רש"י תכופה לברכה [אבל מי שאינו יכול לכוונם מסתפק' לי אם אלו יקדימ' משום תכף לברכה] או לאחרם כדי להחזיקם עליו בעידן ק"ש וצלותא.

ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו ז"ל דעבדי הכי, וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב הסמ"ג ההוא דקבר יחזקאל. ועוד יותר שמועות שמעתי כה"ג, גם ר"ת עשה שאילת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק

7.    הלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין רמז תתקסט

הגה"ה ז"ל רבינו ברוך אם אינו יודע לכוין המקום (*של יד יניח) [*יניח של יד] כדברי האחד ולברך על של יד ויניח [של ראש ויברך] ואח"כ יניח כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה ולא ידבר בינתים והשניים ישהה בראשו כמו שירצה ואף על גב דעתה מברך על של ראש בפעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנחה של יד בפעם שניה זה טוב יותר מלערוב מכאן ומכאן [*או] שלא להניח כלל ע"כ הג"ה. ונהוג עלמא כרש"י ורמב"ם וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י ז"ל ורמב"ם:

8.    שו"ת הרמב"ם סימן רפט

(לחכמי לוניל). שאלה גם כן יורנו עוד מה שאמור בפרק שלישי כיצד סדר פרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ופרשת שמע סמוכה לה וכו' עד ואם החליף סדור זה פסולות. ואנחנו למדנו מרבותינו ומהגאונים ורב האי גאון בראשם ז"ל דבעינן הויות באמצע וכן פירש בסנהדרין האי דאמר [רב יהודה אמר] רב כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסולה כגון קדש לי שמע ישראל. וכן גם קבלנו מהם כי הקלף נקרא אותו צד שהשער דבוק בו בעודינו חי [ודוכסוסטוס אותו צד שהיה דבוק בבשר] וכמדומה לי שנמצא בספר הפך מזה על כן משכנו ידינו עד בא דברך אלינו ויורנו כדת מה לעשות. 

תשובה זה שעלה על דעתכם בסדור הפרשיות ובקלף שהוא החלק הרק שהשער דבוק בו כך היתה דעתי מקודם ככם ותפילין שהיו לי בארץ מערב כך היו וכזה כתב אותו שחבר חבור התפלין ושמו ר' משה נ"ע מקורטובא ואותו החיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי המערב מלפני. וגם הרב רבינו יצחק אלפסי בעל ההלכות זצ"ל כוותיהו סבירא ליה בתשובה אחת שיש לו במעשה התפילין וגם חכם אחר שמו רבי יעקב קלעי ז"ל ככם עשה והרבה גאונים חלקו על דבר זה ועל אנשי מזרח ועל אנשי ארץ הצבי הקדמונים כך חולקים על זה. ואמרו לי חכמים נאמנים שפתחו תפילין של הגאון רבינו האיי זצ"ל ומצאו שהן כתובין על הסדר שאמרתי בחבור ורבי משה הדרעי ככם עשה וכשבא מארץ המערב לארץ ישראל היו תפילין שלו כמו אנשי מקומכם וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהן השליך תפיליו ועשה על הסדר שאמרנו. והראיה הברורה בדבר זה נאמר בפרק הקומץ קורא על סדר התורה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. ונוסח זה לא היה בספרים שלנו בארץ מערב אבל הנה מצאתי כל הנסחאות הישנות וכך כתוב בהן ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולן זהירין במצוה זו כסדר התורה כתבו איש מאיש ולדברי הכל תפילין של יד וסדר פרשיותיה על סדר התורה ודין הוא שתהיה כתיבת שתיהן שוה שהרי לדברי רבי יוסי תולה ליד על ראש ומניחה על ידו ש"מ סדר אחד לשתיהן.

9.    רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה

כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם ג שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה כגון זה /במקור יש במקום זה שרטוט/, ואם החליף סדור זה פסולות. +/השגת הראב"ד/ כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע עכ"ל.+ 

10.תיקוני זוהר הקדמה דף ט עמוד א

תְּפִלִּין דְּרֵישֵׁיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ ו', אִיהִי ה' עִלָּאָה, אִימָּא עִלָּאָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, עֲלָהּ אִתְּמַר פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ (יחזקאל כד יז), אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְהַאי אִיהוּ רָזָא הֲוַיָּ"ה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הִנֵּה יַד יהו"ה הוֹיָ"ה וכו' (שמות ט ג), וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי דְתַלְמוּדָא יְרוּשַׁלְמִי, הֲוַיּוֹת בְּאֶמְצַע:

11.שו"ת מן השמים סימן ג

ועוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפלין וכך היתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות מגיד נעלמות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הויות כסדרן ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב. 

והשיבו: אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקדוש ברוך הוא אומר הויות באמצע וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן. והוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וזה כבודו בהיות פרשת מלכות שמים תחילה.

12.ספר פרי עץ חיים - שער התפילין - פרק ט

א התפילין כסברת רש"י ור"ת, הפוסקים אמרו, כי ראוי הוא להניח שני זוגות תפילין מספק, א' כסברת רש"י, וא' כר"ת. ודע, כי ב' הסברות אמיתית. וכמ"ש בפרק הקומץ מקום יש בראש להניח ב' תפילין. וכן נזכר בזוהר במקומות רבים ובתיקונים, ובפרשת פנחס בר"מ דף רכ"ח, דאית תפילין דעלמא דאתי, דאינון הויות באמצע. ובג"ד אוקמוהו מארי מתניתין, אית ברישא מקום, להניח ב' זוגי דתפילין, וע"כ צריך לבאר ענינם:

13.שו"ת חיים שאל חלק א סימן א

והגם דהרב ז"ל כתב שם גם רבינו תם עשה שאלת חלום על ככה ותו לא ע"ש וכאשר ירדוף הקורא יסבור ולא ידע ויבין כי רבינו תם דפליג על רש"י עשה שאלת חלום והשיבו לו כדעתו וע"ז כתב מהרי"ל דלא ינהוג כן וכו' והוא נגד מה שאמרנו. אודיע לידידנו השואל דרבינו תם הלז שעשה שאלת חלום איננו רבינו תם נכדו של רש"י בעל הסברא דסדר התפילין הויות באמצע שעליו כותבים הכל ואומרים תפילין של רבינו תם. רק הוא רבינו יעקב הלוי ממרוי"ש חד מרבוואתא קמאי דהוה שאיל שאלתא בספיקא דהלכתא מן השמים ומשיבים לו ומביאים שו"ת הללו לפעמי' המרדכי ושבלי הלקט וזולתם. ואנא זעירא בא לידי קונטריס השו"ת הללו ושם ראיתי שאלה זו על סדר התפילין ולא גילו לו בתשובה דתרוייהו איתנהו. והדברים סתומים ובכלל אמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים וקורין לו רבינו תם לפעמים להרב הנז' על שם ויעקב איש תם וכעין שקורין לרבינו נכד רש"י שהיה שמו רבינו יעקב כידוע. 

14.ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת וירא

[כא] ... אך בא רבינו האר"י ז"ל, והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב, ששתי הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו, ומימות משה רבינו עליו השלום, ועד הגאונים, היו מניחים שתי זוגות, וכן איתא בגמרא, מקום יש בראש להניח בו שתי זוגות, ובזוהר חדש איתא על קצת בני אדם דמניחין שתי זוגות מספק, דלא ידעין ברזא דא, דתרווייהו אצטריכו, על כן ירא שמים יעשה שתי זוגות תפילין, אחת כסברת רש"י ואחת כסברת רבינו תם, ויאחוז שתיהם בידו, ויכניסם בזרועו, ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שתיהם יחד, ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל רבינו תם לחוד, גם צריך שיניח תפילין של רבינו תם למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד, כי מעלת בחינת תפילין של רבינו תם גדולה מבחינת תפילין של רש"י, ולכן המנהג לעשות בית תפילין דרבינו תם קטן משל רש"י, והצד המחובר בזרוע, הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו, אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואחר כך יכניס של רבינו תם, ונמצא בזה של רבינו תם מונחין למעלה משל רש"י. וכל זה בבתים, אבל ברצועות יניח רצועה של תפילין דרבינו תם תחת רצועה של רש"י, לכך יעשה רוחב רצועה של רבינו תם קצר משל רש"י, כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של רבינו תם למעלה משל רש"י, וגם הקשר דתפילין דרבינו תם יהיה בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה, תעביר רצועת רבינו תם תחת רצועה של רש"י, שתתכסה בה, רמז לדבר שמור ת"ם, וראה יש"ר, ולכל דברים אלו יש טעם על פי הסוד, ואין לשנות מזה, גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו סמוכים זה תחת זה, ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בסייעתא דשמיא, בסה"ק מקבציאל:

15.זהר מנוקד/תרגום/ תקוני זהר חדש תקונא קדמאה

וּבְגִין דָּא מַחֲלֹקֶת דְּאִיהוּ בֵּין חַבְרַיָּא בִּתְפִלִּין וּשְׁאָר פִּקּוּדִין בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִיהוּ. אֲבָל בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לֵית תַּמָּן מַחֲלֹקֶת. בְּגִין דְּאִיהוּ עִקָּרָא דִּגְמָרָא דְּאִיהִי שְׁלֵמָה. ומִתַּמָּן אִתְקְרֵי יַעֲקֹב אִישׁ תָּם אִיהוּ ו' כָּלִיל שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה. ה' גְּמָרָא דִילָהּ אִיהִי תָּם בִּתְלָת אֲבָהָן יְה"וּ וּבֵהּ אִשְׁתְּלִים יְהוָֹה. וּבְגִין דָּא בְּכָל אֲתַר דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא. אֲבָל לְתַתָּא אִקְּרֵי אֲגֻדָּה חֲדָא בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא וַיַּרְא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרַיְמָה. דָּא דַּרְגָּא בִּישָׁא דִּגְרָמַת כַּפְנָא דְּאוֹרַיְתָא וַעֲנִיּוּתָא דְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְתָא, דְּהָא אוֹקְמוּהּ שָׁכֵן בָּאָרֶץ דָּא שְׁכִינְתָּא וְהָא אוֹקְמוּהּ קַדְמָאִין, כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. וְאַבְרָם דַּרְגֵּהּ אַרְיֵה דְּאִתְּמַר בֵּהּ גּוּר אַרְיֵה. וּבְגִין דָּא אָמַר לוֹ הַקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. יְמִינָא תַּמָּן יְה"וּ דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אֶהְיֶ"ה וְתַמָּן ו' בְּגִין ה' דְּאַבְרָהָם דְּאִיהִי הָאָרֶץ. וּמִסִּטְרָא דִּימִינָא אִתְקְרֵי בָּאָרֶץ דְּתַמָּן אָב ב'א בְּהִפּוּךְ אַתְוָן אָב וְהַאי אִיהוּ בָּאָרֶ"ץ כִּי אָב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְאֶהְיֶה עִמָּךְ דָּא יה'ו בְּחֻשְׁבַּן אֶהְיֶה. בְּגִין ה' וְאֶהְיֶה עִמָּךְ ו' דְּאִיהוּ בֵּן יָ"הּ מִן אֶהְיֶה עִמָּךְ. וַאֲבָרֶכְךָ דְּבִרְכָאָן מִסִּטְרָא דְּכַהֲנָא אִנּוּן. שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת בְּרָכָה מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וְקִדּוּשָׁא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרֵי יְבָרֵךְ הָדָא הוּא דִּכְתִיב בָּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא אִתְקְרֵי קֹדֶשׁ הָדָא הוּא דִּכְתִיב קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'.‏

וּמִשּׁוּם הַמַּחֲלֹקֶת הִיא בֵּין הַחֲבֵרִים בַּתְּפִלִּין, וּשְׁאָר הַמִּצְווֹת הוּא בְּיָמִין וּשְׂמֹאל. אֲבָל בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי אֵין שָׁם מַחֲלֹקֶת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עִקַּר הַגְּמָרָא שֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וּמִשָּׁם נִקְרָא יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, הוּא ו' שֶׁכּוֹלֵל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. ה' הַגְּמָרָא שֶׁלָּהּ הִיא תָם בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יה"ו, וּבוֹ נִשְׁתַּלֵּם יְדֹוָד. וּמִשּׁוּם זֶה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּפְרָדִים הָעֲנָפִים לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, אֲבָל לְמַטָּה נִקְרֵאת אֲגֻדָּה אַחַת בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וּמִשּׁוּם זֶה וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה.

 

ספר יראים סימן שצט [דפוס ישן - טז]

וכשנותן הפרשיות בתוך הבתים יתנם בשכיבה ולא בזקיפה שכך היו לוחות מונחות בארון וכן שמעתי מפי רש"י שנאה היה לתת ספרי תורה בשכיבה ולא בזקיפה.

 

זוהר ג:רנח

בְרַתָּא אִיהִי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, כֵּהָ''ה. י' קֶשֶׁר דִּילֵיהּ. ה' עִלָּאָה אִימָּא, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא עַל רֹאשׁ תִּפְאֶרֶת. תְּפִלִּין דִּילֵיהּ, כְּסֵדֶר יְדוָֹ''ד, דְּאִיהוּ קַדֶּשׁ לִי. וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ. שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ. אֲבָל בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע, דְּאִינּוּן ה' ה'. וּבְגִין דָּא אָמַר הַנָבִיא, (ירמיה ט) בְּזֹאת יִ''תְהַלֵּל הַ''מִתְהַלֵּל הַ''שְׂכֵּל וְ''יָדוֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְדוָֹ''ד. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִית בְּרֵישָׁא אֲתָר, לְאָנָחָא תְּרֵי זּוּגֵי דִּתְפִלֵּי. וְדָא זָכֵי לִתְרֵין פִּקוּדִין, דְּאוֹקְמוּהָ עָלַיְיהוּ, לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שׁוּלְחָנוֹת. י' חָכְמָה. ה' בִּינָה. ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ה' מַלְכוּת קַדִּישָׁא. רֵישָׁא דְּאִתְעַטָּר בְּאַרְבַּע אַתְוָון, דָּא כֶּתֶר רִיהֲטָא דְּרֵישָׁא דְּאַסְחַר לוֹן, וְכַסֵּי לוֹן. אַהֲבָה חֶסֶד קְרִיאַת שְׁמַע, דִּשְׁקִילָא לְאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְיְיהִיבַת מִימִינָא. תְּפִלִּין עֹז, מִשְּׂמָאלָא דִּגְבוּרָה. עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כָּלִיל כֹּלָּא, כַּנְפֵי דְּמִצְוָה, נֶצַח וְהוֹד, תְּכֵלֶת וְלָבָן. מְזוּזָה רָשִׁים שַׁדַּי, צַדִּיק. וּשְׁכִינְתָּא תַּרְעָא דִּמְזוּזָה, זֶה הַשַּׁעַר לַיְדוָֹ''ד.

 

זוהר חדש

וְהָכֵי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְנַטְלָא יוֹנָה קַדִּישָׁא מִצְוָה שְׁכִינְתָּא, לְקַשְּׁרָה לָהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמִיָּד יְקָרֵי לְבַעְלָהּ דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּקָלָא עִם מִצְוַת תְּפִלִּין. וּמִיָּד דְּנָחִית לְגַבָּהּ, צָרִיךְ לְקַשְּׁרָא לֵהּ עִמֵּהּ לְמֶהֱוֵי חָבוּשׁ עִמֵּהּ בִּרְצוּעָה דִּתְפִלִּין דְּיָד, כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ מ''מ. (יחזקאל כד) פְּאֵרְךָ חָבוּשׁ עָלֶיךָ, אֵלּוּ תְּפִלִּין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ לְעֵיל. וּמִיָּד דְּקָשִׁיר לוֹן צָרִיךְ לְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא דְּאֶחָד א''ח עִם ד', דְּאִיהִי כְּלִילָא מֵאַרְבַּע פַּרְשִׁיַּן דִּתְפִלִּין, וְאִיהִי רְבִיעִית לְד' אַתְוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ה' רְבִיעָאָה שְׁלִימוּ דְּשֵׁם יהו'ה, וְאִיהִי קוֹצָא דְּאָת דָּלֶ''ת עֲשִׂירִית לא''ח, דְּאִיהוּ תֵּשַׁע בְּחֻשְׁבָּן, וּבָהּ אִשְׁתְּלִים לַעֲשָׂרָה. כְּגַוְנָא דָּא יוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע בִּתְפִלִּין. וְאוֹקְמוּהּ מ''מ, דְּמָאן דְּקָארֵי קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ סָהִיר סַהֲרוּתָא דְּשִׁקְרָא. וְקִשּׁוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא צַדִּיק אוֹת דִּתְפִלִּין. וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּקָשִׁיר לוֹן בֵּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, מָאן דְּשָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא אִיהוּ תְּפִלִּין אִימָּא דְּקַשְּׁרַת לֵהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עֲלָהּ אִתְּמַר וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ. כְּמָא דְּאוֹקְמוּהוּ מ''מ (ישעיה סב) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ זוֹ תּוֹרָה, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה אִיהוּ זְרוֹע דִּילֵהּ וְאִיהִי עֻזּוֹ, וְהָא אוֹקְמוּהּ. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגַבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דִּילֵהּ תְּפִלָּה דְּיָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ'. דְּכָל חַד אִיהִי מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא אִנּוּן הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ. וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין דְּלָא בְּקִיאִין אִלֵּין דְּדָרָא בַּתְרָאָה, שַׁוְיָן תְּרֵין זוּגִין דִּתְפִלִּין, דְּלָא יַדְעִין בְּרָזָא דָּא. וְעוֹד מָאן דְּשַׁוֵּי תְּפִלִּין כַּדְקָא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ מְקַיִּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ אוֹת דְּאָחִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הָכֵי אִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ בְּחַ''י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא. וְאִתְּמַר בִּתְפִלִּין שָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְאִתְּמַר בִּצְלוֹתָא וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. זַכָּאָה פּוּמָא דְּבִצְלוֹתָא עָבִיד בֵּהּ מִשְׁכָּב לִשְׁכִינְתָּא וְהָא אִיהוּ. (תהלים סח) אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם דִּבְהוֹן אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח לְמִשְׁכְּבָא בְּהוֹן אִימָּא עִלָּאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דברים כב) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים. דִּבְזִמְנָא דְּאִיהִי פְּרִישַׁת גַּדְפָּהָא עַל גּוֹזָלַיָּא, דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ, אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵירוּ מִכָּל אֻמִּין דְּעָלְמָא. וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין דְּאִיהִי רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, לֵית לוֹן דְּחִילוּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וְכַד יֵיתֵי יוֹמִין דְּחֹל אִתְּמַר בּוֹ (שם) שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

תשובות הרשב"א רלד

ב שאלה שאלתה להודיעכם דעתי בענין סדר כתיבת תפילין של יד ושל ראש וכיצד סדר הנחת הפרשיות של תפילין של ראש היאך היא לפי שמצא אדם בשם רב האי גאון ז״ל בסדר הנחת תפילין של ראש קדש מימין המניח והיה כי יביאך משמאל המניח והויות באמצע. והרי״ף ז״ל פירש קדש מימין הקורא שהוא ימין המניח והויות באמצע ומ״מ בהויות באמצע הושוו שניהם ז״ל וגם רבינו סעדיה ז״ל כן פירש דהויות באמצע והרמב״ם ז״ל פירש קדש והיה כי יביאך מימין הקורא שמע והיה אם שמוע משמאל הקורא והוא על סדר שהן כתובות בתורה וכן השיב לחכמי לוני״ל והראב״ד ז״ל השיג עליו בהשגותיו וכן כתב רב האיי גאון ז״ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח ושמע משמאל המניח והוא בהפך לקורא כנגדו והקורא קורא כסדרן האמור בגמרא על שמע והיה אם שמוע נאמר שהוא כסדר הקוראים בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנית בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא אותם שם לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה מצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ואמרת שגם חכמי לוני״ל כתבו להרמב״ם ז״ל שהם קבלו מהגאון רב האיי בראש דהויות באמצע וכן פירש בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין הא דאמר רב יהודה אמר רב כל בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול קדש ושמע, ואמרת שבדקת שם באותה מימרא שבפרק הניזקין ולא מצאת שם קדש ושמע:

מעשה רקח הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה

[ה] ... ובעיקר דין סידור הפרשיות וכו'. הראב"ד ז"ל נראה דפליג על רבינו וס"ל דהוויות באמצע וכו'. ומלבד מה שהכריח רבינו בתשובתו הרמתה עוד כתוב בספר המצות והביאו הגהות מיימוני וז"ל ומ"מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כרבינו משה וכרש"י ז"ל וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסידור רש"י עכ"ל וכן דעת השמושא רבא הביאוהו התוספות במנחות דף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא וכו'. וראיתי להטור או"ח סי' ל"ו שכתב משם הרא"ש דרבינו תם ס"ל דלטטפת שבפרשת והיה אם שמע הוא חסר שני ווי"ן יעו"ש ולפ"ז קשה טובא לאותם המניחים ב' זוגות כמ"ש הרב בית יוסף או"ח סי' כ"ז לצאת ידי שניהם אם אף לפי סברת ר"ת אינם שהרי הלכה רווחת בכל ישראל שאין משנים הכתיבה מדעת רש"י לאותם של ר"ת כלל ואף באותם שעושים לדעת ר"ת כותבים לטוטפת מלא בוי"ו ראשונה כדעת רש"י ז"ל א"כ איך נקראים תפילין של ר"ת כיון דלדידיה ע"כ הם פסולין ולזה יש לומר דכיון דאיכא כמה רבוותא אחריתי הלא המה רבינו חננאל ורבינו האיי ורב שרירא דלא חלקו על רש"י ז"ל ודעימיה אלא בסדר הנחתם ולא בכתיבה כלל פסקינן כוותייהו דהוו רבים לגבי ר"ת אלא דאכתי קשה דאם כן היכי מקרו תפילין דרבינו תם הוה לן לקרותם תפילין דרבינו האיי או אינך רבוותא וצ"ע.

 

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן ג

עמדתי ואתבונן איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם המניח ב' זוגות תפלין, דרש"י ודר"ת, אם דרך אחינו האשכנזים שמניחים אותם בזה אחר זה, או דרך הספרדים שמניחים אותם בבת אחת. ואמרתי אשנה פרק זה בס"ד. 

(א) הנה המחלוקת המיוחסת לרש"י ור"ת, היא באמת מחלוקת קדומה מימי חכמי התלמוד, בין המכילתא להירושלמי. דלהמכילתא (ס"פ בא) סדר הפרשיות כרש"י, קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. אולם בירושלמי קדשים (שנאבד מאתנו, וכנודע היה בידי הראשונים) מבואר דהויות באמצע, כד' ר"ת. וכמו שהעיד בגדלו הראב"ד בפי' ספר יצירה שהוא עצמו ראה בתלמוד ירושלמי מסדר קדשים, דהויות באמצע. והביאו מרן החיד"א בשם הגדולים (מע' ספרים, ע' ירושלמי). וכ' שכן הוא בתיקוני הזוהר (דף ט): ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי הויות באמצע ע"ש. ..

(ג) ואמרתי להציע בקצרה מדברי הפוסקים בזה מערכה מול מערכה. הנה דעת רבים ונכבדים כד' רש"י, וגדולים ועצומים כד' ר"ת. כי מבואר בתוס' ובמרדכי שכדעת ר"ת פסקו רב שרירא גאון, ורב האי גאון, ור' חננאל, ור' יהודה בר ברזילי, ור' יוסף טוב עלם, והרי"ף. וכ"ה ד' הראב"ד בהשגות (פ"ג מה' תפלין ה"ה). וכן ד' רב סעדיה גאון הובא בבעל העיטור (ה' תפלין ח"ג), ובשו"ת הרשב"א המיוחסות (סי' רלד). וכן ד' הר"א ממיץ בס' יראים (סי' טו). וכן ד' הר"א אב"ד בס' האשכול ח"ב (דף פב), ובשו"ת תמים דעים הנ"ל, ושכן דעת השימושא רבה. וע"ע בנמקי יוסף ה' תפלין. [והנה אף הראב"ד בפי' ס' יצירה שהובא בשה"ג ס"ל הכי. וכ' בס' קורא הדורות שהראב"ד הלוי שחבר ס' הקבלה זהו הראב"ד שעשה פי' על ס' יצירה. ע"ש. והסכים לזה הנחל אשכול במבוא לס' האשכול (אות ה) ע"ש. וא"כ נוסף לנו עוד הראב"ד דקאי בשטת ר"ת. והמהרח"ו בהקדמת עץ חיים (ד"ה ע"א) כ' שאין זה להראב"ד, אלא לחכם גדול א' והיה גדול בחכמת הקבלה]. ועל סברת הרי"ף שכ' המרדכי דס"ל כר"ת, הנה במגדל עוז כ' דהרמב"ם (שפסק כד' רש"י) קיבל מרבותיו ר"י אלפס ור"י בן מיגש וכו'. נראה מדבריו דאדרבה ד' הרי"ף כרש"י והרמב"ם. וע' בב"ח שכ' דמ"ש המרדכי בשם הרי"ף אף על פי שלא נמצא כן בהלכות, אפשר דבתשו' כתב כן. ועוד וכו'. ע"ש. ובאמת כן מפורש בתשו' הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד, סי' ז), שכ"כ הר' יצחק אלפסי ז"ל בתשו' אחת שיש לו במעשה התפלין (כד' ר"ת). ע"ש. והובאה בשנוי לשון קצת בכ"מ הלכות תפלין שם. הנה כל הגדולים הללו ס"ל כר"ת. כל קבל דנא דעת הרמב"ם, ובעל העיטור, ור' ישעיה מטראני בס' המכריע (סי' פו) כד' רש"י. וכ' שם שגם רבינו יצחק בן מלכי צדק (בפי"ח דכלים) כ' כן. וכן ד' הרמב"ן ור' יונה, והסכים עמהם הרשב"א בתשו' המיוחסות (סי' רלד). וכ"כ בס' החינוך (מצוה תכא). ובשה"ל השלם. ובס' המנהיג (דף קיח:). וכ' התוס' והרא"ש שכן הוא בשימושא רבה. וגם רב האי גאון נראה דלמעשה חזר בו ופסק כרש"י, וכמו שהעיד עליו הרמב"ם בתשו', ואביאנה בסמוך. וכ"כ החינוך שם בשם רה"ג. וכ' הסמ"ג והגמ"י והמרדכי והארחות חיים (סוף אות כו) שכן מנהג העולם כד' רש"י. וכ"כ בשטה מקובצת מנחות (לד:). 

 

(כד) גם הלום ראיתי אחרי רואי בשלמי צבור (דל"ט ע"ב) שהביא דברי האר"י והזו"ח דס"ל ששניהם אמתיים, ונשאל, אם יותר טוב להניחן יחד או בזא"ז אחר התפילה, לפי שיש מקומות חלוקים מספר הכונות לתלמידי האר"י ז"ל. והשיב שאין לנו כי אם סדר הכונות למהרח"ו, שמתוך דבריו אנו למדים דאיכא קפידא יתירתא בהפרדתן זמ"ז. ובר מן דין יש ל"ר ע"ד הפשט דאיכא איסורא להמניחן אחר התפלה, ממ"ש בשבת (יד) הבא ראשו ורובו במים שאובין מ"ט גזרו ביה רבנן טומאה לפי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין, והיו נותנין עליהם שאובין, וגזרו שמא יאמרו אין אלו מטהרים אלא אלו, לכך גזרו שיטמאו. וא"כ י"ל דה"ה כאן שהרואה מניחין דר"ת אחר תפלין דרש"י יאמר דאין של רש"י מוציא י"ח אלא של ר"ת, ולא יניחו של רש"י כלל, לכך הנכון להניחן בב"א ולא בזא"ז. עכת"ד. וכיו"ב כ' הרב השואל בשו"ת שבו"י ח"ב (סי' מד). ע"ש. .., ואף קרא בהם ק"ש, וידוע דכל הקורא ק"ש בלא תפלין כמעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:), ואחר הכל מניח תפלין דר"ת, אם איתא דר"ת עיקר היאך עשאו טפל לאחר כל התפלה. … ויותר ע"ז הרי מבואר בהרמב"ם בפי' המשניות (סוף זבין) שגזרו שם מפני שהיו מקילין במי מקוה משום זוהמתו, ולא היו מתכוונים בו טבילה לשמה, ע"ש. ואפשר דכוונת הרמב"ם בזה לומר שכיון שלא היו מתכוונים לשמה לא היו נזהרים מחוצצי טבילה. דאילו כונה ממש לא מעכבא בכל מילי, דהא קי"ל כמ"ד (חולין לא) נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה. ע"ש. וכן מוכח ממ"ש שהיו מקילים וכו'. וע"ע ברמב"ם בחבורו (רפ"ט מה' אבות הטומאה), שכ', שראו שהיו טובלים בזלזול בלא כוונה. ע"ש. והגם שנאמר שהיה זה ג"כ לתרומה וקדשים, ושם בעינן כוונה, מ"מ הרי עכ"פ היה מכשול בזה כבר לפני הגזרה, אבל להוסיף ולגזור בלא"ה אין לנו. וכ"ש שאין לגזור גזירות חדשות מדעתינו. ואפי' לדמות גזירה לגזירה. וכמ"ש תוס' חולין (קד) שאין לדמות גזרות חז"ל זו לזו אלא במקום שהש"ס מדמה. ע"ש. וכ"כ האחרונים בכמה דוכתי. 

(כה) ובהיותי בזה ראיתי בספר בן יוחאי (בשער ז מענה קכא), שהאריך ע"ד הגאון יעב"ץ שתמה על תקוני הזוהר דמייתי פלוגתא מאוחרת כזו של רש"י ור"ת ומשמע שהוא מאוחר. וכתב דפלוגתא זו היתה כבר בימי חכמי הש"ס וכו'. א"נ דבר זה הוא תוספת מאוחרת וכו'. עש"ב. ומדי עברי ראיתי שכ' שמצא בתשו' הרשב"א (סי' תרלט) שגם ד' רבינו האי גאון (שהיה יותר משלש מאות שנה קודם רש"י ור"ת) בסדר הנחתן כר"ת. ע"ש. וזה אינו, דמסקנתו אינה כן, ולמעשה הי' נוהג כרש"י.וכמ"ש לעיל (אות ג). [ומ"ש דהיה ג' מאות שנה קודם רש"י, ג"כ ליתא, דרה"ג נפטר ד"א תשצ"ג, ורש"י נפטר ד"א תתס"ה. ע' בסדר הדורות]. .. הנה כיו"ב דייק בבן איש חי (פ' וירא אות כא), שמימות משה עד הגאונים הניחו ב' תפלין ששניהם אמת. וכן איתא בגמ' מקום יש בראש להניח ב' תפלין. ע"ש. וק' דאדרבא מוכח מהש"ס עירובין (צה:) איפכא, דפריך אי הכי (דבעינן דרך מלבוש) זוג א' אין טפי לא, (ואמאי אמר ר"ג מכניסן שנים שנים), ומשני מקום יש בראש וכו'. הניחא דראש דיד מאי איכא למימר, כדר"ה דאר"ה פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו ומסלקן וקושרן בזרועו וכו', אלא כדאמר מקום יש בראש וכו', ה"נ מקום יש ביד. ע"ש ואם איתא שמימי מרע"ה עד הגאונים הניחום, אין לך דרך מלבוש גדול מזה, ודקארי לה מאי קארי לה, וגם מאי קאמר הניחא דראש, דיד מא"ל, ואמאי מייתי מדר"ה דפעמים וכו'. א"ו שלא היו מניחים אלא א', מש"ה השני חשיב משאוי אי לאו דמקום יש בראש וכו', וכן ביד. וכן הוכחנו (לעיל אות י) מהש"ס דע"ז (מד). ע"ש. ויש לנו עוד דברים בזה, אולם די בזה למבין לראות שהעיקר כד' הפוסקים שאנו הולכין בעקבותיהם, שצריכין לכוין שהאחד יהיה לרצועות בעלמא, כדי שלא יעבור על בל תוסיף. וגם כשהם קצת גדולים מד' אצבעות, צריך להניחן בזא"ז. שהרי גם להניח הקציצה של האחד על המעברתא של השני אין להתיר משום חציצה, וכמ"ש הרב בא"ח עצמו (שם). ובתשובה כ' בזה והעלתי כן לדינא. [ע' בשו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' ה]. 

(כו) כלל העולה והמורם מכל האמור שהרוצה לצאת י"ח אליבא דכל הפוסקים, יניחן בזה אחר זה אחר התפילה, וכמנהג אחינו האשכנזים, ויקרא בהם קריאת שמע, וכמ"ש בש"ע. ואף על פי שהחת"ס היה חושש משום מעיד עדות שקר בעצמו, ומש"ה לא הי' קורא בהן ק"ש, וכמ"ש בשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' יט), וכ"כ בס' חוט המשולש (דף לז). וע' בשו"ת מהר"ם שיק (סי' כג). נראה משום דפשיטא ליה דהעיקר כשטת רש"י. אכן לדידן יש לפסוק כמ"ש מרן שקורא בהן ק"ש. וע' בספר רב חסד (בקונטרס כתבי אש סימן א) מ"ש בזה. ועיין בשו"ת בנין עולם (ס"ס ל). וע' להלן (סי' ד אות ז). והנלע"ד כתבתי.

 

תורה שלמה בא ע' רע

תקוני זוהר בהקדמה דף ט דפוס בראדי תרל"ב – על הגליון

 ע' בראב"ד בפירוש לספר יצירה אומר שם שבזמנו היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים והוא ראה שם הויות באמצע

 

 

ג) החפץ חיים לבש תדר"ת על פי ירושלמי המזוייף מסכת מנחות - מסכת שלא נדפסה כלל ע"י פרידלנדר, אלא שלפי המתבאר במכתב ההסכמה הנ"ל, הסרסור להח"ח היה הר"ר רפאל גורדון בעל נחל עדן, וראה באשכול ישן, שצויין שרר"ג הנ"ל מזכיר בספריו את הירושלמי מנחות הנ"ל, היינו בכת"י אצל שי"ל פרידלנדר. וראה שם בתגובה שלאחריה שצויין שבהיברו יש טופסי ירושלמי בכורות וכן חולין עם הגהות רר"ג בגליון, בהם מתקן את נוסח הירושלמי על פי ה"כתב יד". עכ"פ כנראה שמכתב יד זה על מסכת מנחות שראה רר"ג, והראה להח"ח, הוא שהוציא הח"ח הנהגה זו (אלא שעדיין צ"ע למה לא נהג כן בשנים שבין תרע"א לתרע"ה תקופת המלחמה(