פרשת תצוה התשפ”ב

 פרשת תצוה  התשפ”ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                               ari.kahn@biu.ac.il

 

Shiur is in memory of

Chaya bat Azriel Chanover a"h

by her loving daughter Rachel Leah Berman

 

1.    שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק א - ל

(א) וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן: (ב) וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: (ג) וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּאֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי: (ד) וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־ לִֽי: (ה) וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ: פ (ו) וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב: (ז) שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר: (ח) וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר: (ט) וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (י) שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם: (יא) מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם: (יב) וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י ה֛' עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן:

(כט) וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־ה֖' תָּמִֽיד:(ל) וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י ה֑' וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־ לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י ה֖' תָּמִֽיד: ס...

(לו) וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽהֽ': (לז) וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה: (לח) וְהָיָה֘ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י הֽ':

2.    רש"י שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

כתולדותם - כַּסֵּדֶר שֶׁנּוֹלְדוּ רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, דָּן, נַפְתָלִי עַל הָאַחַת, וְעַל הַשְּׁנִיָּה גָּד, אָשֵׁר, יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין מָלֵא, שֶׁכֵּן הוּא כָתוּב בִּמְקוֹם תּוֹלַדְתּוֹ, עשרים וחמש אוֹתִיּוֹת בְּכָל אַחַת וְאַחַת:

3.    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד א

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים כּוּ׳ מַאי וְהַחֶצְיוֹ אָמַר רַב כָּהֲנָא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד :מֵיתִיבִי שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל כְּתֵיפָיו אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן וּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְגוֹ׳ שְׁנִיָּה כְּתוֹלְדוֹתָם וְלֹא רִאשׁוֹנָה כְּתוֹלְדוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה מוּקְדָּם וַחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הָיוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוֹמֶשׁ שֵׁנִי כֵּיצַד בְּנֵי לֵאָה כְּסִידְרָן בְּנֵי רָחֵל אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וּבְנֵי שְׁפָחוֹת בָּאֶמְצַע וְאֶלָּא מַאי אֲנִי מְקַיֵּים כְּתוֹלְדֹתָם כִּשְׁמוֹתָן שֶׁקָּרָא לָהֶן אֲבִיהֶן וְלֹא כְּשֵׁמוֹת שֶׁקָּרָא לָהֶן מֹשֶׁה רְאוּבֵן וְלֹא רְאוּבֵנִי שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹנִי דָּן וְלֹא הַדָּנִי גָּד וְלֹא הַגָּדִי תְּיוּבְתָּא דְּרַב כָּהֲנָא תְּיוּבְתָּא וְאֶלָּא מַאי וְהַחֶצְיוֹ תָּנָא חֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר גְּרִיזִים מְרוּבֶּה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל הַר עֵיבָל מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה האַדְּרַבָּה מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בָּצְרִי לְהוּ הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בְּנֵי יוֹסֵף עִמָּהֶם … הָנֵי חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת חֲמִשִּׁים נְכֵי חֲדָא הָוְיָין אָמַר רַבִּי יִצְחָק יוֹסֵף הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

4.     רבי אברהם בן הרמב"ם שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

ששה משמותם וג'. למדה הקבלה שהחרות אל האבן הימנית "ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף" ועל האבן השמאלית "שמעון יהודה זבולן דן אשר בנימן" וזה מורה שיחס תולדותם מקובל כזה ופשט המקרא בתולדותם בויצא יעקב אינו כזה; וקשה זה עלי:

5.    ר' חיים פלטיאל שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

כתולדותם. פי' רש"י ראובן שמעון לוי יהודא דן נפתלי על האחת. /במקור יש שרטוט/ גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין על השנייה, ובנימין היה מלא שכך כתוב בסדר התולדות. ופלוגתא היא בפרק אילו נאמרין דאיכא למ"ד על השניה כתולדותם, ולא על הראשונה כתולדותם, וכן פי' רבינו המיימון וגם כתב דלא היה כותב בנימין מלא אלא רק חסר בנימן אך היה כותב יהוסף בה' כדי שיהו כ"ה אותיות ותהא כל אלפא ביתא [ב]תוכו, וכשהיו שואלים היה יוצא עי"ן מיעקב ל' מלוי וה' דיהודה והיינו עלה, לנצח נדונו, וכשלא לנצח עלה ל' דלוי וא' דאברהם, והיינו סימן לא. ומצאתי כתוב בספר בשם הר"ר אברהם בר יצחק מלונייל זצ"ל שהאבנים היו סדורות כמו שכתוב לעיל מעבר לדף לפי מה דאמרי' פ' בא לו דפריך והא לא כתיב בהו צדיק, פירוש היאך היו בולטות לומר עלה והצלח כשהיו שואלים באורים ותומים לילך במלחמה, ומשני אברהם ויצחק ויעקב כתב בהו, וכי פריך והא לא כתוב בהו טי"ת ומשני שבטי ישורון כתיב בהו, הילכך פי' הגאון א"כ כאשר הם מצויירות ימין במילואותם שהיו ממולאין שהיה בכל אחת ואחת ששה אותיות ולפי זה צריך שיהא חסר ו"ו ראשונה מישורון ובספרים מדוייקים חסר ו"ו ובבנימין ב' יודי"ן וכן כתיב בספרים מדוייקים. /במקור יש שרטוט/

6.     דעת זקנים מבעלי התוספות שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

כתולדותם. פרש"י כסדר [שנולדו]. אודם לראובן פטדה לשמעון וכן כולם. ואין זה נראה לר"ת שהרי לסדר לידתן לא יהי' לשם לדן כי דן הוא בן חמישי ליעקב ובספר יהושע ויקראו שם העיר לשם על שם דן אביהם. ונראה לפרש דבסדר תולדותם כסדר לידת האמהות כל בני לאה תחלה ובני בלהה אחריהן ובני זלפה אחריהן ואחר בני רחל ...

7.     מושב זקנים שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

על האבן השנית כתולדותם. פר"ש כל השבטים כסדר תולדותם, והקשה מורי הר"י דבסוטה פרק אלה נאמרין (ל"ו א') מוכח דלכ"ע לא היו כולם כסדר תולדותם דאמר התם השנית כתולדותם ולא הראשונית כתולדותם:

8.    כתר יונתן שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק ל

ותִתן בחושן המִשׁפט את האורים שמאירים דִבריהם ומפרסמים סודות של בית ישׂראל ואת התומים שמשלימים במעשׂיהם לכהן הגדול שביקש לִמוד מִן לִפני יי בהם, שבהם חקוק ומפורש שמו הגדול והקדוש שבו נִבראו שלש מאות ועשׂר עולמות וחקוק ומפורש באבן שתיה שבה חתם אדון עולם פי התהום הגדול מִן ההתחלה וכל מי שמזכיר ההוא שם הקדוש בשעת צרה ניצל וסודות מִתגלים ויהיו על לִבו של אהרן בזמן בואו לִפני יי וישׂא אהרן את דין בני ישׂראל על לִבו לִפני יי תמיד:

9.    רש"י שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק ל

אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים - הוּא כְּתָב שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהָיָה נוֹתְנוֹ בְּתוֹךְ כִּפְלֵי הַחֹשֶׁן, שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מֵאִיר דְּבָרָיו וּמְתַמֵּם אֶת דְּבָרָיו; וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיָה הַחֹשֶׁן – שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכֹהֵן גָּדוֹל לִהְיוֹת מְחֻסַּר בְּגָדִים – אֲבָל אוֹתוֹ הַשֵּׁם לֹא הָיָה בְּתוֹכוֹ, וְעַל שֵׁם אוֹתוֹ הַכְּתָב הוּא קָרוּי מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ז), וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים (יומא ע"ג):

את משפט בני ישראל - דָּבָר שֶׁהֵם נִשְׁפָּטִים וְנוֹכָחִים עַל יָדוֹ, אִם לַעֲשׂוֹת דָּבָר אוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת; וּלְפִי מדרש אגדה שֶׁהַחֹשֶׁן מְכַפֵּר עַל מְעַוְּתֵי הַדִּין, נִקְרָא מִשְׁפָּט עַל שֵׁם סְלִיחַת הַמִּשְׁפָּט:

10.רשב"ם שמות כ"ח:ל'

אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים – כעין השבעות על שמות בדבר הקב"ה, שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה, להבדיל כמה הבדלות בין טומאה לטהרה, קל וחומר לקדושה שמגדת.

11.בראשית (פרשת ויצא) פרק לא פסוק יט

וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:

12.רשב"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק לא פסוק יט

ותגנוב רחל את התרפים - שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און. רגילים היו לקסום בהם:

13.רמב"ן שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק ל

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים - סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר (בפסוק ו) כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש"י, כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול. והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים ויעש את האפוד (להלן לט ב), ויעש את החשן (שם ח), ולא אמר ויעש האורים והתומים, ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל, ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם היה אומר ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק:

ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר ועשו ארון (לעיל כה י), ועשית שולחן (שם כג), ועשית מנורת (שם לא), וכן כלם. ובמשכן אמר ואת המשכן תעשה (שם כו א), בעבור שכבר הזכירו ועשו לי מקדש (שם כה ח). והנה באורים ותומים אמר (כאן) ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא צוה אתו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצואה ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח ח), כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה, או היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג כד):

והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר (ויקרא ח ז ח) ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן:

והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א א). היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג ב). או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה"א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן יהודה יעלה היה אפשר להעשות מהם "הוי הד עליה", או "הי על יהודה", ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים "תומים", מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם יהודה יעלה. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים כמו שהזכירו רבותינו (שם כא ב):

ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (ש"א כג ו), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל (שם ב יח) נער חגור אפוד בד, ואמר בנוב עיר הכהנים (שם כב יח) שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר"א. ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר"א לא נתכון אליה:

14.רבינו בחיי שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק ל

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים. הזכירן בה"א הידיעה ולא זכרן בשום מקום עד עתה, כי לא מנאם עם יתר הכלים במלאכת האומנים שיאמר בהם: ועשית את האורים והתומים, כמו שאמור ביתר הכלים, או שיאמר: ויעש האורים והתומים, והנה זה עדות שלא היו מעשה חרש כי אם מעשה שמים, ומפני זה נזכרו בלשון ידיעה, כלשון: (בראשית ג, כד) "וישכן מקדם לגן עדן את - הכרובים", ולא נזכרו הכרובים קודם לכן, כן כתב הרמב"ן ז"ל. וכלל הדבר באורים ותומים שהיו שמות קדושים, מכחם ידע הכהן העתיד וישמיע לכל שואל הבאות, והשמות האלה שני חלקים: האחד מכחם יאירו אותיות השבטים הקבועים באבני החשן והם הנקראים "אורים" בהיותם מאירים לעיני הכהן, השני מכחם יבא בלב הכהןשידע להצמיד ולחבר האותיות ולהוציא התיבה מהם כדי שיהא מכוין בתשובת השאלה, ומכח השמות האלה היה לב הכהן תמים בידיעת האותיות, וברוח הקדש שבו יבא בלבו כי זה חבורן וסדרן והם הנקראים "תומים" ושני חלקי השמות הקדושים האלה הנקראים "אורים ותומים" על שם פעולתם היו נתונים בן כפלי החשן, כי על כן היה כפול, ואחרי שהלביש משה לאהרן האפוד והחשן אחרי כן היה נותן בין כפלי החשן האורים והתומים, והוא שכתוב (ויקרא ח, ח) "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים", והענין היה מדרגה ממדרגות רוח הקדש למעלה מבת קול ולמטה מן הנבואה. ואמרו בריש פרק קמא דברכות: למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירים דבריהם, תומים שמשלימים דבריהם, ונקראו גם כן: (שמואל - ב כ, כג) "כרתי ופלתי", כרתי שכורתין דבריהם, פלתי, שמופלאין מעשיהם. ומי שבא לשאול את הכהן באורים ותומים כך היה הענין: היה הכהן עומד פניו כלפי הארון, והשואל עומד מאחרי הכהן, ולא היה שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו, והיה מוציא הדבר בפיו, ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו כמראה הנבואה: עלה או לא תעלה, באותיות שהיו בולטות מן החשן כנגד פניו, ואין שואלים אלא צבור ומלך, כדאיתא במס' יומא (עא ב).

15.קול אליהו על דברים פרק לד פסוק ה

ואחר שברא השי"ת את העולם ונתן את התורה לישראל וסיבבם במצות הצריכין לעשות בגבולי מקום וזמן כתב את התורה באר היטב איך לעשות כל המצות, וחלק כל התורה לתיבות ואותיות לגלות ולפרש את כל דברי התורה הזאת, וסודות התורה עפ"י צירופים ניתנו ליודעי חן, מה שאין מודיעים אלא לחכם ומבין מדעתו, ועתה מתורץ דברי הגמרא הנז"ל כי כוונת ר"ש איך אפשר להיות ס"ת חסר אפילו אות אחת וגם שלא להיות כשקר ח"ו, לכך הוא אומר עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, ר"ל שאמר משה כל תיבה ותיבה כאשר היא כתובה בידינו בגילוי המצות אבל מכאן ואילך לא היה יכול לכתוב בגילוי וימת שם משה דמיחזי כשיקרא, וגם לא היה יכול לגמור ע"י יהושע, כי אפשר ס"ת חסר אות אחת לכך הוא אומר שהיה כותב בדמע, והפי' הוא מלשון מלאתך ודמעך, ר"ל מדומע וערבוב אותיות, שהיה כותב מכאן ואילך על פי צירופי תיבות והם שמותיו של הקב"ה ולא היה נקרא כלל וימת שם משה רק תיבות אחרות על פי סודות התורה, ולאחר מיתתו כתבם יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות את התורה, וא"כ השני הדיעות לא פליגי כי באמת כתבן משה ולא חסר אפילו אות אחת, רק כי ח' פסוקים אלו לא היה יכול לכתוב את הנגלה וכתב כפי הצירופים וזהו "בדמע" ויהושע כתבן כפי הנגלה וכדעת ר"י, ושניהם מסכימים לדעה אחת כי נכתבו ע"י שניהם, ע"י משה הנסתר והסוד, ועל ידי יהושע הנגלה, כאשר היא כתובה בידינו לדור דור. (חתנו בספרו מנורת שלמה עה"ת. תלמידו ונכדו בעבודת הגרשוני על שה"ש. אשכול ענבים. הכתב והקבלה. דברי שאול)

16.  אלשיך על שמות (פרשת תצוה) פרק כח פסוק י

(ט) אמר עוד תכנס בבואך פנימה בתכשיט הקדוש הזה שעל כל הבגדים בזכות תורה שאני נותן בשני לוחות אבנים על ידי משה. וזהו ולקחת את שתי אבני שהם לעומת שני לוחות אבנים שעל ידי משה. וזהו אבני שהם, שאותיות שהם הן אותיות משה, והן לוחות שניות, כי בזכרון הראשונות אין זכות לישראל. ופתחת עליהם, מעין חרות על הלוחות, שמות בני ישראל, לרמוז שאם אין ישראל אין תורה:

(י) ועוד כי הם ייחדו שמו יתברך באמור להם ישראל אביהם האם יש ביניכם פיסול חס ושלום, ואמרו לו הם שמע ישראל ה' אלהינו וכו', והשיב להם ואמר ברוך שם כבוד כו' (פסחים נו א). וידוע כי שני כתובים אלה הן הם עיקר הייחוד, ובכל פסוק מהם שש תיבות וכ"ה אותיות. ועל כן ששה משמותם על האבן האחת, שהם כנגד פסוק שמע ישראל. וגם אותיות הששה שבטים שבאבן ההוא כ"ה אותיות כמספר אותיות שבפסוק של שמע. וכן הששה הנותרים על האבן השנית, שהוא לעומת שש תיבות שבפסוק ברוך שם. וגם בו כ"ה [אותיות] עם הכולל. וגם בששה הנותרים כ"ה, שהיו ממלאים ביו"ד אחר המ"ם [של בנימין] כנודע (רש"י כאן). כי באבן האחת היו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי. ובאבן השנית יששכר זבלון יוסף בנימין גד אשר. ואין קנאה לאשר באבן השנית על אשר בראשונה, כי הלא הן כתולדתם:

17.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א

אֲמַר רִבִּי אַבִּין בַּר רַב אִדָּא אֲמַר רִבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו ס"ב:ח'} "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ". "בִּימִינוֹ", זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ל"ג:ב'} "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ"; "וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ", אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים כ"ט:י"א} "ה' עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן".

וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: {דברים כ"ח:י'} "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָ", וְתַנְיָא, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אַבִּין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: {דברי הימים א י"ז:כ"א} "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ".וּמִי מִשְׁתַּבַּח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: {דברים כ"ו:י"ז} "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם", (וּכְתִיב:) "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם", אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ו':ד'} "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ",

18.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו נ"ו:ז'} "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי". תְּפִלָּתָם לֹא נֶאֱמַר, אֵלָּא "תְּפִלָּתִי", מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל. מַאי מְצַלֵּי? אֲמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוּבְיָה אֲמַר רַב: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיִגּוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

תַּנְיָא: אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: פַּעַם אַחַת, נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת לִפְנֵי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכְתְּרִיאֵל יָהּ ה' צְבָאוֹת, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי! אָמַרְתִּי לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסֶךָ, וְיִגּוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לַן שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ...

{שמות ל"ג:כ"ג} "וַהֲסִרוֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי". אֲמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא אֲמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חַסִּידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין.