משנכנס אדר מרבין בשמחה

 משנכנס אדר מרבין בשמחה

הרב ארי דוד קאהן

 

1.    משנה מסכת תענית פרק ד משנה ו

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

2.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד ב

מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן.

3.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה — כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה. ^{דף כט עמוד ב}  אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי נׇכְרִי, לִישְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ בְּאָב — דְּרִיעַ מַזָּלֵיהּ, וְלַימְצֵי נַפְשֵׁיהּ בַּאֲדָר — דְּבָרִיא מַזָּלֵיהּ.

4.    רי"ף מסכת תענית דף ט עמוד ב

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים באב נישתמיט ליה דריע מזליה באדר ניזיל בהדיה דבריא מזליה:

5.    רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לב

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה [דף כט ע"ב] אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא^(ה) בהדי עובד כוכבים באב לישתמיט ליה דריע ליה מזליה. ובאדר ניזל בהדיה דתקיף מזליה.

6.    קרבן נתנאל מסכת תענית פרק ד סימן לב ד"ה [ה

[ה] בהדי עובד כוכבים לישתמיט מיניה. ז"ל מ"א סי' תקנ"א ס"ק ב' לישתמיט מיניה עד ר"ח אלול. רי"ו וכ"מ בגמרא. ואני אומר מלישנא דגמרא אדרבה משמע עד לאחר ט"ב בלחוד דהא רב פפא אמר הלכך דקתני ממעטין בשמחה לישתמיט מיניה ואיסורא דאין משמחין אינו נוהג אלא עד אחר ט"ב. וז"ל הזהר בפ' יתרו דף ע"ח ע"ב עשו נטל ברזא דיליה תרין ירחין תמוז אב כו' ואפי' אב לאו דיליה אלא ט' יומין אינון דילי' ולא יתיר ואתאביד ולא אשתכח ע"כ מש"ה לישתמיט מיני' דעובד כוכבים עד ט"ב דרזא דעשו ולא צריך יותר וכן עמא דבר:

7.    רש"י מסכת תענית דף כט עמוד א

משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.

8.    רש"י מסכת תענית דף כט עמוד ב

ניזיל בהדיה - בערכאות שלהן.

9.    תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. … אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

10.רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

גאולה לגאולה - פורים לפסח.

11.חדושי הריטב"א מסכת תענית דף כט עמוד ב

כשם שאמרו משנכנס אב [וכו'] אמר רב פפא הילכך בר ישראל וכו' עד דברי מזליה. ואף על גב שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים, ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם.

תפארת ישראל [יכין] מסכת תענית פרק ד משנה ו

12.משנכנס אב. דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:

13.מלאכת שלמה מסכת תענית פרק ד משנה ז

משנכנס וכו'. ביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ו' ז' ובטור או"ח סי' תקנ"א וסי' תקנ"ב וברוב ספרים משנכנס אב היא תחלת המשנה הזאת, וכן בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ופי' ממעטין כלומר אם יארע לו להשיא בנו או בתו לנשואי' בחדש אב ימעט בשמחת החופה וכ"ש בשמחת מריעות שהיא רשות ע"כ, ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכתב הר"ן ז"ל בפ' החולץ תניא קודם לזמן הזה כלומ' מר"ח ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן מלבנות וליטע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודות אירוסין מ"ט משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ונישואין בלא סעודה איכא שמחה ע"כ:

14.שלטי הגבורים מסכת תענית דף ט עמוד ב

לשון ריא"ז -משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין העם בעסקיהם מלישא וליתן ולבנות ולנטוע נטיעה של שמחה ובנין של שמחה כמו שבארנו בתעניות ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וזה מבואר בפרק החולץ ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו:

15.משנה מסכת סנהדרין פרק ה משנה ה

אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה, וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין.

16.שושנים לדוד מסכת סנהדרין פרק ה משנה ה

יין. הא פשיטא דאפילו להוראה בעלמא קי"ל שתה רביעית יין אל יורה, וכדנפקא לן מקרא ולהורות את בני ישראל, וכ"ש בדיני נפשות, אלא נ"ל דלא תנייה אלא לגלויי על מ"ש ממעטין במאכל, דלא נפרש שלא היו אוכלין כלל אלא מתענים, וכההיא דאיתא בתענית משנכנס אב ממעטין בשמחה, ומפרשי התם דר"ל שאין שמחין כלל, קמ"ל הכא ולא היו שותין יין הא מידי אחרינא לית לן בה, דלא היו אסורין מלאכול כלל אלא ביום ההריגה דוקא, כדלקמן בש"ס מקרא דלא תאכלו על הדם.

17.בית הבחירה למאירי מסכת תענית דף כז עמוד ב

המשנה השביעית משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' כונת המשנה לבאר עניני ט' באב ואמר שמשנכנס אב ממעטין בשמחה שאם אירע לו שמחת נישואין ממעט בשמחת החופה ואין צריך לומר בשמחת מריעות וכ"ש בשאר שמחות של רשותובמסכת יבמות מ"ג א' פירשוה שממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ומלנטוע מלארס ומלינשא ופירשוה בבנין ונטיעה של שמחה ובסעודת אירוסין הא לארס מותר אף בט' באב מחשש שמא יקדמנו אחר ובגמרא פירשו שכמו שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר ואין לאסור מכאן אכילת בשר וממה שאמרו אין שמחה אלא בבשר שמ"מ שמחת אכילה בלא בשר ליכא אבל אכילת בשר בלא שמחה איכא ואף מי שקבל עליו כך מותר בתבשיל כדרך שביארנו בנדרים …

18.משנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע.

19.ספר מנהגים דבי מהר"ם סדר פורים

סדר פורי': משנכנס אדר מרבי' בשמח' לבד מבערב פורי' [ש]נהגו להתענות בו וקורין לו תענית אסתר

20.קובץ שיטות קמאי מסכת מגילה דף ב עמוד א

משנכנס אדר מרבים בשמחה. והענין כבר הוא גלוי וכתוב הוא במגילת אסתר מהנס שעשה הב"ה עמהם. ונהגו העולם להתענות בערב פורים שהוא י"ג באדר.

21.קובץ שיטות קמאי מסכת תענית דף כט עמוד א

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. ההרבות בשמחה (האמור) משנכנס אדר, לא נאמר להרבות מאכלים ובמשתאות, אבל לב העניים והאביונים, ובכללה כל שמחת מצוה. [המכתם].

22.יד דוד מסכת תענית דף כט עמוד א

רש"י ד"ה משנכנס אדר. ימי נסים היו לישראל פורים ופסח. דקדק בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן פ"ח מאי בעי רש"י בפסח. וכבר קדמו באמרי שפר למהראנ"ח דף צב [ע"ב, פר' תצא], וע"ש כי הוא דבר נאות. ואפשר לומר כי רש"י פירש בערכין יא [ע"ב] מגלגלין זכות ליום זכאי, היינו ימי ניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל, וכאן נמי סמך אהך דמגלגלין, כמ"ש התוספות בד"ה רב פפא, לכך נקט רש"י פסח דהוא ניסן.

23.שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן פח

שאלת עוד מה הזקיק רש"י שם בגמ' משנכנס אדר. לפרש ימי נסים היו פורים ופסח. פשוט שהוצרך לכך משום דאי משום פורים גרידא א"כ לימא נמי ניסן וכסלו אלא ע"כ משום שהתחילו ימי נסים רצופים ותכופים זה לזה. וי"ל עוד שרצה לרמז ג"כ שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר שני. וה"ט משום דימי נסים סמוכים הם. וכדאמרינן (פ"ק דמגילה ו' ב') אליבא דרשב"ג דאדר שני עיקר לענין קריאת מגלה, משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. זהו הנלע"ד בשאלותיך יעב"ץ.

24.גליוני הש"ס מסכת תענית דף כט עמוד א

שם כשם שמשנכנס אב ממעטין כו' כך משנכנס אדר מרבין כו', נ"ב מבואר בזה דחודש אדר לעומת אב וממילא דיום שמחה דאדר היינו פורים לעומת יום אבילות דאב היינו ט"ב ועמ"ש בזה בשב דנחמתא ועוד יותר מזה הארכתי בטעם הדבר בכתבים שלי וע"ע בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ח' שיש לב' הימים האלו פורים וט"ב עניין אחד שבן הנולד בו נותנים לו שם ע"ש היום היינו בן הנולד בט"ב נותנים לו שם מנחם והנולד בפורים נותנים לו שם מרדכי ע"ש:

שם רש"י ד"ה משנכנס אדר כ' פורים ופסח, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ח:

25.שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ח

תנס מעשה אירע במקומכם שנולד בן יום א' ב' ימים לחדש אב והי' יום ח' ללידתו יום ט' באב שהוא יום צום ואביו משעת לידתו אמר שלא ימול אותו עד מחרת הצום שהוא יום ט' ללידתו כדי שיוכל לשמוח ולשמח בסעודת המילה ואתם אמרתם לו כי אפשר לתקן הסעוד' מן המנח' ולמעל' ולאכול אותה בליל' ולא שמע אליכם ונימול הילד ביום ט' ללידה ולעזה עליו כל המדינ' ויש אומרים כי המיל' נעשית באיסור שכפר בתו' וחייב לקבל חרם ונדוי ואתה חפשת בספרים אם יש עליו עונש ולא מצאת אלא מה שכתבו שמי שלא מל ביום ח' בכל יום עובר בעשה ולא מצאת שהעובר בעשה הוא נידון באלו הדינין אלו הן תורף דבריך. ועתה מה אשיב אחר שנעשה מעשה באיסור אבל כדי שלא יורגלו לעשות כן אכתוב מה שנר' לי בזה: 

תחלה יש לך לדעת כי מי שאינו בקי בדינין מפני מיעוט הרגל התלמוד ומפני העדר הספרים יש לו ללכת אחר המנהג כמ"ש בירוש' בפ"ה ממס' מעשר שני (ה"ג) וביבמו' פרק אלמנ' לכ"ג (ה"ב) ובפ"ז ממס' פאה (ה"ו) אם הלכ' היא רופפת בידך ראה איך הצבור נוהג ונהוג כמותם. ומעולם לא נשמע שתתעכב המילה ליום ט' מפני סעודת המיל' שלא תעשה ביום צוםואדרב' נוהגין כשהמיל' היא באותו יום מכנין שם הילד מנחם כמו שאם תהי' המיל' ביום פורים מכנים אותו מרדכי.

26.שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קס

שלום ושמחת י"ט לי"נ תלמידי הרב האברך המופלג מו"ה ברוך נ"י: 

יפה נתעורר על השמטת הרמב"ם אלא שלא פירש יפה, ואני אפרש. דבמתני' שלהי תענית [כ"ו ע"ב] תנן משנכנס אב ממעטין בשמחה ואמר רב בגמרא [כ"ט סע"א] כשם שמשנכנס אב וכו' כך משנכנס אדר מרבים בשמחה וא"ר פפא הלכך האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לשתמיט מיני' באב ולימצי לי' באדר, והרמב"ם פ"ה מתענית [ה"ו] כתב משנכנס אב ממעטין ולא כתב הא דלשתמיט מנכרי, אמנם בש"ע בהלכות ט"ב [סי' תקנ"א סעיף א'] הוסיף וכתב הא דלשתמיט, ואמנם בהלכות מגילה לא כתב הרמב"ם ולא הש"ע הא דמרבים בשמחה ולא הא דלימצי לנכרי והמג"א [סי' תרפ"ו סק"ה] הביאו, וצריך לידע טעם להשמטה זו: 

והנלע"ד דרב לטעמיה דס"ל כמ"ד כל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכמ"ש תוס' סוף מגילה [ל"א ע"ב ד"ה ראש חדש], והיינו טעמא דדרש כמ"ד והשבתי חדשה דכל החודש נוהג אבילות [תענית ל' ע"א], א"כ הכי נמי דרשינן לענין שמחת אדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהג משנכנס אדר ואולי אסור בהספד ולכל הפחות מצוה לשמוח. אמנם אנן קיי"ל כמ"ד דשבת שחל ט"ב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכמ"ש כל זה תוס' סוף מגילה הנ"ל, א"כ ה"ה באדר לא דרשינן והחודש אשר נהפך, וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אפילו בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפורים. ולפ"ז מה דתנן במתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה ומייתי ליה רמב"ם, היינו לענין שאין בונין בית חתנות ואבורנקי של מלכים וכמבואר בפ"ק דמגילה [ה' ע"ב] גבי רבי נטע נטיעה בפורים, וזה לא שייך באדר מרבין שבונין ונוטעין פשיטא כל השנה נמי, ורק ביום פורים איתא להאי חידושא שאפילו במקום שנהגו איסור מלאכה מ"מ בונין בנין של שמחה ומשו"ה לא הוי מצי לאתויי הך דרב מרבים בשמחה. והנה ר"פ אמר הלכך האי בר ישראל וכו' ונדחקו תוס' דקאי אלעיל דמגלגלין זכות ליום זכאי ורמב"ם ס"ל כפשוטו אדרב קאי הלכך, ואם כן כיון דלא קיי"ל כרב ואין אבילות מר"ח אין ריעא מזלא ג"כ, וש"ע חשש לסכנתא ופסק דלשתמט באב, אבל עכ"פ באדר לא כתב דלימצי לי': 

א"נ י"ל בהא, עפ"י מה שהרגיש מהרש"א והאריך ג"כ ראנ"ח פ' תצא אהא דרב פפא דאמר בריא מזליה הא קיי"ל אין מזל לישראל. ולע"ד משום הכי כתב רש"י [תענית כ"ט סע"א ד"ה משנכנס] ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, וביעב"ץ ח"ב סי' פ"ח נתעורר בזה מה רצה רש"י להוסיף פסח, ולפי הנ"ל י"ל דס"ל אף על גב דאין מזל לישראל, מ"מ אחז"ל [חולין צ"ה ע"ב] אף על גב דאין ניחוש יש סימן והוא דאתחזק, וס"ל הכא אתחזק תרי זימנא עכ"פ פורים ופסח וקיי"ל ב' זימני הוה חזקה, א"נ ס"ל בחד זימנא איכא למימר שמא ריעא מזלא דעמלקים גרם ולא בריא מזלא ישראל דאין מזל להם, אבל השתא דאירע ע"י ב' אומות שונות רצופים עמלק ומצרים שמע מינה יש סימן טבא דבריא מזלא דישראל ועכ"פ יש סימן, זה נ"ל דעת רש"י ומ"מ הש"ע הוה ס"ל דרב פפא אפשר ס"ל יש מזל לישראל ואנן קיי"ל שלהי מס' שבת [קנ"ו ע"א] כהני אמוראי ותנאי דש"ס דאין מזל לישראל, וא"כ בשלמא באב איכא למיחש דבריא מזלא דאומות העולם, אבל באדר מהכ"ת לימצי לי', דנהי דריעא מזלא דעמלקים, דשארי אומות מי ריעא, ולענין בריאות מזלא דישראל הא אין מזל לישראל, כנלענ"ד במעט עיון:  פ"ב יום ג' י"ט אדר תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ

27.תוספות מסכת מגילה דף לא עמוד ב

…אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח…

28.שו"ת התעוררות תשובה חלק א סימן קעז הרב שמעון סופר

ונלע"ד ליישב בגמרא דידן לא מצינו שום הקדמה לקריאת המגילה רק י"א י"ב וי"ג אבל בירושלמי איתא דיכולין לקרא מר"ח מדכתיב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וכיון דכל החודש נהפך לשמחה יכולין לקרות המגילה מר"ח (רק מסיים שם א"ר חלבו אמר רב ובלבד עד ט"ו דלא יעבור כתיב) וכיון דהמחבר בסי' תרפ"ו מביא בשם י"א דיכולין לקרות המגילה מר"ח וברמ"א שם איתא והכי נהוג מובן מאליו דמרבין בשמחה מר"ח כיון דהא דקרינן המגילה מר"ח יליף מהא דשמחה נוהגת בכל החודש.

29.שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב - אורח חיים סימן לו  הרב דוד שפרבר

ד) ואשר דרש מני אם מצאתי טעם למנהג העולם שמדבקי' על הפתחים "משנכנס אדר מרבין בשמחה". ואם משום כדי להזכיר את הדין למה אין מדבקי' באלול "משנכנס אלול מרבין בתשובה". הנה אנכי לא ראיתי ולא שמעתי טעם למנהג זה, ובס' המנהגים הגדולים שבידי כמדומה שלא ימצא. ויש לחפש בס' הקטן הנקרא מטעמים, ישן וחדש, ובס' אמרי צדיקים, ובס' מנהגי ישרון. וגם יש לעיין בס' פח"י ערך משנכנס אדר, אף שאינו מסוג זה מ"מ אולי יש בו דבר מן החדש, וכולם אינם ת"י.  אמנם מ"ש כ"ת מדוע אין עושין כך באלול, לק"מ חדא דמאמר זה לא נמצא בשום מקום בש"ס, אף דהאמת כן הוא, מכל מקום הרי כתב המהרש"א בחא"ג סוף מס' מגילה הא דלא חשיב התם ל' יום לפני ר"ה ויו"כ, משום דבאמת זמנה של תשובה בכל השנה דבר יום ביומו, ע"ש ובס' ערבי נחל בדרושיו לר"ה שכתב ג"כ כך, ופי' בזה הא דאמז"ל ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה ודפח"ח. משא"כ משנכנס אדר כו' הוא מאמר מפורש בש"ס תענית כ"ט סע"א. אלא דהרי"ף ורמב"ם וש"ע לא העתיקו בשום דוכתא, ופשיטא משום דליכא נ"מ מיני' לדינא. אלא דמקום יש בראש לומר דנ"מ לענין נשואין בחסרון לבנה דבאדר וניסן (כדמוכח מרש"י תענית שם ודוק) בכל החדש ליכא פקידא. עי' שד"ח מערכת חתן וכלה באריכות לענין זה. 

30.שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קה

ג. ובענין משנכנס אדר מרבין בשמחה, ודאי פשטות ההלכה רק מאדר ב' דהא כתב רש"י תענית כ"ט משנכנס אדר, ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, וזה באדר ב' דאין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה כפ"ק דמגילה ובירושלמי איתא דכל החודש כשר למגילה, וכדכ' והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה, וכמש"כ רמ"א או"ח תרפ"ח ס"ז, ועיין חי' ריטב"א במס' תענית שם שכ' דבר פלא, שאעפ"י שאין מזל לישראל כארז"ל מכ"מ בב' חדשים כנראה אלול ואדר לכו"ע יש מזל לישראל, ועיין בשפת אמת תענית שם שכ' דגורם שמחה באדר ע"י באחד באדר משמיעים על השקלים והתחדשות הקרבנות, וזה ודאי לא הי' אלא באדר שני ואכמ"ל, אבל אית דמוסיפין שמחה מאד"א, וטוב לב משתה תמיד.

הדוש"ת בכב' ואהבה, מצפה לרחמי ה'.

31.שו"ת להורות נתן חלק ג הקדמה

וביותר צריך לזרז כאשר אנו עומדים כעת סמוך לראש חודש אדר, ויש שהיצר הרע מסית לומר שהיות שקרבים והולכים ימי סוף הזמן לכן מותר להתרשל ח"ו בלימוד, ברם באמת דוקא בחודש זה יש להתחזק בהתמדת הלימוד משני טעמים - חדא כי אדר הוא חודש של קבלת תורה וכמו שאמרו חז"ל (שבת פח א) דהדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקיבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר, ופירש רש"י שקיבלו את התורה מאהבת הנס שנעשה להם. ומהאי טעמא אמרו חז"ל (תענית כט ב) משנכנס אדר מרבין בשמחה, ולא ביארו שמחה זו מה טיבה, אולם הלא נעים זמירות ישראל אמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", הרי דעיקר שמחת האדם היא על ידי לימוד התורה, ואם כן למידין אנו כי מה שמרבין בשמחה היינו בלימוד התורה המשמחת את הלב, וחייבונו לשקוד על התורה בחודש אדר במיוחד, כי בחודש זה קיבלו ישראל את התורה בשמחה וברצון מאהבת הנס, והזמן ההוא מסוגל ביותר לקנין התורה.

32.תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה א

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן. כָּל־הַחוֹדֶשׁ כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה. מַה טַעַם. וְהַחוֹדֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וגו׳. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. וּבִלְּבַד עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא יַעֲבוֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יַֽעֲבֹר. וְלֹ֣א יַֽעֲבוֹר. הָדָא דְאַתְּ אַמַר. לִקְרִיַּת הַמְּגִילָּה. אֲבָל לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה אֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְאֵין מְחַלְּקִין [לָעֲנִיִּים] אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אֵין עֵינֵיהֶם שֶׁלְעֲנִיִּים תְּלוּיוֹת אֶלָּא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְיִהְיוּ אֵילּוּ לִקְרִיאָה וְאֵילּוּ לִּסְעוּדָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַֽעֲשִׂ֜ים. נִזְכָּרִ֨ים בִּקְרִיאָה. וְנַֽעֲשִׂ֜ים בִּסְעוּדָה.

33.עלי תמר מסכת מגילה פרק א הלכה א

תני רבי נתן כל החדש כשר לקריאת המגילה. וכתב הראבי"ה בסימן תקנ"ח והאו"ז בח"ב סימן שפ"ז וכן המרדכי והג"מ המובא בב"י סימן תרפ"ח, דנ"מ למי שהולך בשיירא או בספינה ולא יהא לו שם מגילה מותר לקראת מתחילת החדש, אולם הטור בסימן תרפ"ח כתב ושדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשיירא או בספינתא ולא יהא לו מגילה קורא אותה בי"א בי"ב ובי"ג וכו', הנה דבישיבות בבל דחו משנת ר"נ מהלכה, מפני שלא מובא בתלמודינו, ותשובת המתיבתא דבבל מובא בכמה ראשונים ובשו"ע מביא דעת ישיבות בבל ודעה השניה בשם י"א שקורא אפילו מתחילת החדש. ובתענית כ"ט שנינו במשנה משנכנס אב ממעטין בשמחה ובגמרא אמר רב כשם שנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואמר ר"פ הילכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לשתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה. ובשו"ת חת"ס סימן ק"ס תמה למה השמיטו הרמב"ם והשו"ע הך דינא דרב, ואכן לפי המבואר רב בשיטת משנת ר"נ הבבלי אמרה שכל החדש כשר לקריאת המגילה ומשום דכתיב החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, אולם רבנן דישיבת בבל דחו משנת דרִבִּי נָתָן מהלכה מאחר שלא הובא בתלמודינו וא"כ לא קי"ל כהך דרב, אולם הראבי"ה והאו"ז ושאר ראשונים שסוברים כהירושלמי שמביא משנת דרִבִּי נָתָן והובא כן להלכה בסימן תרפ"ה בשם י"א א"כ מכ"ש דמשנכנס אדר מרבין בשמחה שכן כל נמוקו של ר"נ הוא משום דכתיב החדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, אכן בנוגע להשמטתו הך דינא דר"פ הקושיא עדיין במקומה עומדת, לפי דעת הי"א והוא דעת הראבי"ה והאו"ז ושאר ראשונים. אולם י"ל דדוקא שלא יתבטל מקריאת המגילה סוברים דיש להם לסמוך על משנת ר"נ ולקרא אפילו מהתחלת החדש, אבל בנוגע למי שיש לו דין עם נכרי אין קפידא בזה, שכן דעת ישיבות בבל הוא דתלמודא דידן דחי הך דר"נ מהלכה….

מ"ט והחדש אשר נהפך להם וכו'. בתענית כ"ט, אמר רב יהודה בריה דר"ש בר שילת, משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואין מפורש מהיכן למד רב השוואה זו. ונראה שלמד זה מהפסוק והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט, הרי שכשם שהאבל והיגון מתחילת החודש שבו תקום הצרה, כך מרגישים שמחה מתחילת החודש שבו תבוא הישועה להגאל מהצרה. וכן הוא בבריתא דר"נ הבבלי. ומוסיף שמתחילת החודש כבר מרגישים הגאולה והשמחה עד כדי כך שכבר כשר לקרא את המגילה. וענין ריבוי בשמחה הוא בונין בית חתנות לבנו ונוטעין נטיעות של שמחה ובאירוסין ובנישואין כמ"ש במגילה ה' ובכלל זה כל מיני מסיבות של שמחה מעין זה.

אכן ראיתי בחוברת מחניים גליון פורים תש"ך בסופו שמביא צילום של תזמורת יהודים שהיו פותחים את צהלת פורים בר"ח אדר בשכונה היהודית בפראג משנת תקמ"א. נראה שקיימו המאמר כפשוטו, לעורר שמחה מר"ח אדר. ויתכן שהמנהג שהיה באירופה לתלות על כותלי ביהמ"ד ובתי תפלות תמונת "משנכנס" ובו תמונות של חביות ובקבוקי יין ויהודים שמחים ושותים לחיים איש לרעהו, ובו כתוב: משנכנס אדר מרבין בשמחה מקורו במאמר זה. וראיתי בשם הרה"ק רבי זאב מזבארז טעם יפה נוסף שהמנהג נוסד כדי שכותלי ביהמ"ד יוכיחו ויכריזו הלכה זו שנשמטה ברמב"ם ובשו"ע. וראיתי להעיר כאן בסנהדרין ס"ד, משוורתא דפוריא, ובערוך ערך שוור מנהג בבל ובעילם הבחורים עושים צורה בדמות המן, ותולין אותה על גגותיהם ד' וה' ימים. ובימי פורים עושים מדורה ומשליכים אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין וכו' וקופצין מצד האש לצד האש וכו'. ואמרו לי אנשים מפרס כי גם היום נהוג אצלם כן. שלוקחים איזה בגד ישן וממלאים אותו קש ומשרטטים אותו בתווי פנים עד שהוא כמין בובה ותולים אותו ואח"כ זורקין אותו לאש וקופצים ומזמרים ארור המן, ברוך מרדכי וכו'. וכן, המן המן שרפנוך באש.

ואני מעתיק מחוברת ארץ הקדם דברים על ארץ הודו, עמוד כ"א וז"ל: ישנה כתה הודית בארץ ההשפלה אשר תחוג את ימי הפורים כמו היהודים אבל אל שני ימים כי אם י"ד יום. בימים אלו שותים לשכרה ויוצאים ברחובות העיר כמו משוגעים וקורים בקול גדול פורים פורים ושוחקים ומתלוצצים כליצני פורים ברוסיה. ואת אשר אחזה בזה שהמנהג הזה בא להודים אלו עוד מימי אחשורוש כי מלך מהודו ועד כוש. ואחרי מפלת המן כתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם, וכתיב קימו וקבלו היהודים וגו'. ויתכן שהמה חגו גם הפורים אז וכן נשתרש מנהג זה בקרב כתה מההודים עד היום ע"כ. ואכן יתכן הדבר אלא מה שמפליא איך חוגגים י"ד יום. ונכון הדבר עפ"י קבלת חז"ל שמרבים בשמחה מיד שנכנס אדר ועד הפורים. ומה שיש לשום לב הוא שנראה שאף מנהג ליצני פורים וליצנות פורים הוא מנהג עתיק יומין ואפילו מימי מרדכי ואסתר. וידידי המנוח ר' משה דסקל ע"ה אמר לי, כי היו משפחות בהונגריהשבאו אבותיהם עם המונגולים שהיו שרוים בחושך בליל פורים ויום פורים היה להם ליום אבל. כי מוצאם היה מאויבי היהודים בימי המן, וראו בפורים יום מר ואבל להם. ואמר לי זקן אחד מפרס כי בעיר שושן לפנים ששמה היום המאדאן. ושם קבר מרדכי ואסתר וקורין שם המגילה. נהוג ג"כ לעשות אדם משלג שמכנין אותו המן, כי בהאמדאן יורד שלג באדר, ומכים בהמן ושארי מנהגי ליצנות בפורים נוהגים שם מזמן קדום. א"כ נראה שגם מנהג הכאת המן הוא מנהג שאין לבטלו, כדברי הרמ"א בסי' תרצ"ה.

34.משנה שכיר - מועדים פורים שחוק בפורים הרב שלמה טייכטל

מבאר הדמיון שדימו חז"ל בתענית כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה

ובמקום אחר ביארתי מאמר חז"ל בתענית [כט, א] כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, וצריך להבין הדמיון. ונראה על פי דברי תוס' במגילה [ה, ב ד"ה ממעטין], דהכונה ממעטין, דאין לשמוח כלל עיין שם, וידוע דמידה טובה מרובה, דאם ממעטין בשמחה הכונה דאין לשמוח כלל, אם כן ממילא מרבין בשמחה רוצה לומר כולה בשמחה בלי עצבות כלל, וזהו שאמרו כשם כו', ואם כן ממילא מוכח דשפיר מותר למלאות פיו בשמחה בפורים. ועיין גם כן בשבות יעקב [סוף חלק א', חושן משפט סי' קפב] מה שכתב בזה, ויוצא מדבריו גם כן דמותר למלאות פיו בשמחה של מצוה גם בזמן הזה, ודו"ק. והשי"ת יזכני לשמוח בפורים הבע"ל, ולזכות בכל האורות שיש במגילה ובמצות היום, כמבואר בקב הישר [פרק צ"ט], עיין שם נפלאות מיומא דפורים.

35.מגן אברהם סימן תרפו ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) ג' ימים. פירוש בה"ב אחר פורים (ב"י סי' תכ"ט ע"ש), משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר, יכולים בני עיר לתקן בהסכמ' ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) (ועיין בס' משא מלך ח"ז סי' ט"ו): ומי שנעש' לו נס באדר לעשו' פורים י"א לעשות בשנ' עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני (הר"ש הלוי י"ו) עמ"ש סי' תקס"ח ס"ז ומ"ש שם דמוכח דיש לעשות באדר שני: 

36.פסקי תשובות אורח חיים סימן תרפו

ה. 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' פרטי דינים בזה

סעי' ג', מ"ב סק"ח: משנכנס אדר מרבין בשמחה. ובכל¹⁷ דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבו ונפשו, ומצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ועניניו בשמחה של מצוה, וכל¹⁸ חודש אדר הוא בכלל השמחה כדכתיב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" ויש¹⁹ אומרים שאף חודש ניסן הוא בכלל החיוב ד'מרבין בשמחה'.

ומנהג²⁰ לתלות טבלאות מצוירות 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', ויש²¹ תולין אותו על המקום המשויר בבית בלא טיח 'זכר לחרבן' כדי לכסותו ולהזכיר שהוא זמן שמחה.

37.קיצור שולחן ערוך סימן קמא סעיף א

משנכנס אדר מרבים בשמחה, וישראל שיש לו דין ודברים עם אינו יהודי ישפוט עמו בחודש זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

---

¹⁷ . לשון הנימוקי או"ח סי' זה, ועיי"ש שמתרץ בזה מדוע לענין 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ציינו זאת הרמב"ם והשו"ע משא"כ משנכנס אדר מרבין בשמחה שמוזכר ג"כ בגמרא סו"מ תענית לא הוזכר ברמב"ם ושו"ע, דריבוי בשמחה הוא דבר התלוי בלב ולא פירטו חז"ל כדת מה לעשות לריבוי השמחה בחודש זה, ואין הרמב"ם ושו"ע מביאים אלא דינים והלכות בדברים מעשיים מוגדרים, משא"כ מיעוט השמחה בחודש אב מפורט בחז"ל וברמב"ם ושו"ע במה צריך למעט, וע"ע בתירוץ קושיא זו בשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ס.

¹⁸ . אשל אברהם בוטשאטש, ועיין בשאילת יעב"ץ סי' פ"ח דחודש אדר א' אינו בכלל עפ"י דברי רש"י על הגמ' משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כ"ט ע"ב) "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח", משמע דווקא אדר שני שבו חוגגין נס פורים וימי ניסים סמוכים הם.

¹⁹ . א"ר סק"ח עפ"י לשון רש"י הנ"ל, וכ"ה בשו"ת חת"ס סי' ק"ס דאיתרמי ניסים בשני חדשים אלו ובתרי זימני הוי חזקה.

²⁰ . ס' ילקוט אברהם סי' זה.

²¹ . שם.