פרשת דְּבָרִ֗ים התשפ״ב

 פרשת דְּבָרִ֗ים התשפ״ב

 

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                                                                         ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק א - ח

(א) אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב: (ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ: (ג) וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה֛' אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם: (ד) אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי: (ה) בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר: (ו) ה֧' אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה: (ז) פְּנ֣וּ׀ וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֘ וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו֒ בָּעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: (ח) רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע ה֠' לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם:

2.    רבינו מיוחס דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

רב לכם שבת- הרבה נתעכבתם במדבר הזה מעתה פנו וסעו לכם. מלמד שהיה המקו' ממהרן ליכנס לארץ.

3.    אלשיך על דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

...שהוא, תדע למה בעבר הירדן שהוא מקום העברת ישראל לארץ הואיל משה באר את התורה הזאת, מפני מה שרצה לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב מקום שניתנה בו תורה, אשר שם ראוי לאמר רב לכם שבת בהר הזה (ז) פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי כו'. כי עיקר התורה הוא בארץ ישראל. על כן מטעם זה הואיל משה באר את התורה במקום עבר הירדן שמשם עוברים לרשת את הארץ. ובזה יבאו על נכון אומרו לאמר בפרשה זה ובשאחריו:

4.    העמק דבר דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

רב לכם שבת בהר הזה. הרי הי' קשה לפניו ית' העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה, כי הי' חפץ למהר להכניסם לארץ:

5.    כתר יונתן דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

יי אלהינו דִבר עִמנו, ולא אני בפני נפשי [מעצמי], בחורב לאמור רב לכם והנאה לכם עד העת שׁקִבלתם בו תורה ועשׂיתם בו מִשׁכן וכליו והעמדתם שׂרים עליכם ומבקשים רע לכם להִתעכב בהר הזה:

6.    רש"י דברים (פרשת דברים) פרק א 

(א) וְדִ֥י זָהָֽב - הוֹכִיחָן עַל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל רֹב זָהָב שֶׁהָיָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב') "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל" (עי' ספרי; ברכות ל"ב):

)ו) רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה - כִּפְשׁוּטוֹ; וְיֵשׁ מדרש אגדה, הִרְבָּה לָכֶם גְדֻלָּה וְשָׂכָר עַל יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה – עֲשִׂיתֶם מִשְׁכָּן, מְנוֹרָה, וְכֵלִים, קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה, מִנִּיתֶם לָכֶם סַנְהֶדְרִין, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת:

7.    מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

ה' אלהינו דבר אלינו בח' לאמ' אמר להם לא מעצמי אני אומ' לכם אלא מפי הגבורה אני אומר לכם: ה' אלהינו דבר אלינו רב לכם שבת בהר הזה אמר להם הנאה גדולה לכם בישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות: הנאה גדולה יש לכם בישיבתכם בהר הזה: ד"א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם שכר גדול יש לכם שישבתם בהר הזה עשיתם את המשכן תקנתם את המנורה תקנתם את השלחן שכר לכם שישבתם בהר הזה: ד"א רב לכם שבת בהר הזה אמר להם רעה גדולה לכם ישיבתכם בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי: הוי קשה היא הבטלה:

8.    כלי יקר דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ו

רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם. זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצוות. ורב לכם הוא מלשון רב לכם בני לוי (במדבר טז ז) כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם כי משם נוצר חומר של אדם הראשון כדרך שאמר לאברהם לך לך. ולקמן עשה פירוש מבואר על תוכחה זו ואמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר וגו' והיה לו לומר ונפן ונסע מחורב כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם עדיין בפחזותכם קיימיתון כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ, לכך אמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ שהרי המרגלים אמרו נשובה מצרימה (שם יד ד). אבל אחר מעשה המרגלים שיעד להם עונש גדול חזרו בתשובה שלא בטובתם ושם נאמר ונפן ונסע (דברים ב א): ויש אומרים שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר רב לכם כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם אלא כימים רבים של צער וזהו רב לכם שהיה רב והרבה לכם שבת בהר הזה לכם ולא לי. ונראה ליישב בזה מה שאמר באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו (פסוק כ), מדקאמר לנו היה לו לומר באנו עד הר האמורי, אלא כך אמר אתם באתם עד הר האמורי ולא אני כי אתם הסעתם דעתכם ומחשבותיכם מכל וכל מן הר חורב, אבל אני תמיד מחשבתי משוטטת שמה כאילו עדיין אני שמה כי המעמד הנכבד ההוא לנגד עיני הוא תמיד:

9.    תורת משה דברים פרק א פסוק ו

רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו. יש לפרש בדרך מוסר, דלעיל אמרו במדרש (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה) על ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים כתינוק הבורח מבית הספר, ומכח זה עצמו שלא היה חשוב אצלם התורה וערב להם יותר עניני עוה"ז, עי"ז באו לשליחת מרגלים, ונגזר שלא יבואו לארץ, ונקבע אותו הלילה בכיה לדורות, ונחרב הבית והלכו בגולה. והיינו הר האמורי הוא עשו שעושה מעשה אמורי (כב"ר ס"פ צ"ז), וזה שרמז כאן מה שהיה רב לכם שבת בהר הזה שהיה לכם למשא השהיה אצל הר ה', על ידי זה פנו לכם ובואו הר האמורי היינו בגלות.

10.דברים (פרשת דברים) פרק ב פסוק א - טז

(א) וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה֖' אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים: ס ^חמישי (ב) וַיֹּ֥אמֶר ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ג)רַב־לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה: (ד) וְאֶת־הָעָם֘ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑ירוְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד: (ה) אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר: (ו) אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם: (ז) כִּי֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר: (ח) וַֽנַּעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵי־עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֙רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵאֵילַ֖ת וּמֵעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר ס וַנֵּ֙פֶן֙ וַֽנַּעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב: (ט) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: (י) הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽים: (יא) רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: (יב) וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן ה֖' לָהֶֽם:

(יג) עַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־נַ֣חַל זָ֑רֶד וַֽנַּעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל זָֽרֶד: (יד) וְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר־הָלַ֣כְנוּ׀ מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר־עָבַ֙רְנוּ֙ אֶת־נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע ה֖' לָהֶֽם: (טו) וְגַ֤ם יַד־ה֙' הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם: (טז) וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם: ס

11.אמת ליעקב דברים (פרשת דברים) פרק ב פסוק ד

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו.

וכן להלן [פ"ח]: ונעבר מאת אחינו בני עשו וגו', הדגיש כאן ענין האחוה. ואולי שרצה להדגיש כאן שהם יירשו מכח הבטחת אברהם אבינו, שהרי הם נטלו את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני, והיינו על ידי בני עשו ובני לוט, ודו".

12.רשב"ם דברים (פרשת דברים) פרק ב פסוק ד

הישבים בשעיר - לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כת' כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום וכת' בהם ויט ישראל מעליו. [זה פירוש רבינו. אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה, כי בני עשו היושבים בשעיר הם הם אדום כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר [ושמם הוזכר] במקומו בכל קריה. ומה שקשה לרבינו כאשר עשו לי בני עשו, אינו עונה כי אם על מה שאמור למעלה אוכל בכסף תשבירני כאשר עשו לי בני עשו שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר כמו שאמור בעניין אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' אבל אכל תכרו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם, וכן עשיתם כמו שצוה הק' כמו שנ' כאשר עשו לי בני עשו, דרך סיבתם את הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבר דרך ארצו אל ארץ ישר', ולדבר הזה לא שמע אליהם שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו פן ישחיתו את הארץ ולפיכך ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה ולפיכך ויט ישראל מעליו. אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם ממה שהיו צריכים. וזהו האמת והישר]:

א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של המעתיק, וכפי שצוין בהתחלתו. והשוו להוספות אחרות של ״הצעיר״ בפירושי רשב״ם בראשית מ״ו:כ״ח, מ״ז:ו׳, דברים א׳:ב׳, ב׳:י״ד.

13.רשב"ם דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק ב

+זה אמיתת הדבר שמתחיל לספר כי לא עיכבו בדרך לבד אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע, ומיד היו מזומנים ליכנס לארץ ישראל באותו הדרך שהלכו מרגלים כמו שאמר להם משה עלו זה בנגב ועליתם את ההר וכמו האמור בסוף הפרשה וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר וגו' ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו' וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום וגו' וגם לפנינו ותזדו ותעלו ההרה כל אילו הפסוקים מוכיחים כי מיד אילמלא חטאו במרגלים קרובים היו ליכנס לארץ ישראל מיד מקדש ברנע הוא מדבר פארן (ו)כשנסעו מחרב בשנה שנייה בעשרים בחדש כמו שכתו' בפר' בהעלותך ויסעו מהר י"י דרך שלשת ימים, ולמעלה כת' בתחלת הפרשה ויהי בשנה השנית, וכת' בתריה ויסעו בני ישרא' למסעיהם על פי י"י ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן, ואחר כך הולך ומספר האיך באו למדבר פארן שבתוך כך ויהי העם כמתאוננים והתאוו תאוה שעל כך (שם) נקרא שם המקום קברות התאוה ומשם באו לחצרות ושם נצטרעה מרים ונשתהו שם שבעת ימים, ואחר נסעו העם [מ]חצרות עד שבאו ויחנו במדבר פארן וזהו וישכן הענן במדבר פארן שאמ' למעלה וזהו אחד עשר יום מחרב שהיו הולכין דרך הר שעיר, שלשה ימים שהלכו, כמו שכת' ויסעו מהר י"י דרך שלשת ימים ו(ב)שבעת ימים שלא נסעו עד האסף מרים הרי עשרה וביום אחד עשר יום נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן הוא קדש ברנע שמשם נשתלחו המרגלים כמו שכתוב וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן אל מדבר פארן קדשה וגו'. וגרם העון ונגזרה גזירה להשלמת עכבתם ארבעים שנה כמו שכת' לפנינו והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תום כל הדור וגו'. ומה שכ' ונסב את הר שעיר ימים רבים, זה היה לאחר שנסעו מקדש עד שבאו להר ההר על גבול ארץ אדום בשנת הארבעים. כל זה פירשתי אני הצעיר פירוש כתב ידו של רבינו, כי ר' אליעזר מבליינצי העמידני על האמת. ועתה אשוב לפירוש רבינו שמואל זצ"ל וכן הורה לי הרב+.

14.רבינו מיוחס דברים (פרשת דברים) פרק ב פסוק ג

סב את ההר הזה. לפי שהיו הולכ' ובאין ומטרפין ואינן הולכין בישרה, ומיכאן ואילך ניתנה להם רשות להלך בישרה. רב לכם. די לכם, הרבה זמן נתאחרתם וכבר נשלם הזמן של גזירה. פנו לכם צפונה. החזירו פניכם כלפי צפון להלן מדרום לצפו' במזרחה של ארץ בדרך ישרה.

15.העמק דבר דברים (פרשת דברים) פרק ב 

(ג) פנו לכם צפנה. לפי הפשט קשה שהרי עוד לא הגיעה השעה להלוך לצד צפון ממקום שעומדים אז בהר שעיר, אלא היה להם ללכת למזרח, וכשיגיעו למדבר מואב משם יפנו צפונה, ועל כרחך צריך לפרש לפי הפשט דהכי קאמר באשר עליכם לפנות לצפון לצד ארץ ישראל, וא"כ מוכרחים אתם לצאת מגבול אחיכם בני עשו. אבל חז"ל ברבה העמיקו לדרוש מזה הלשון כונה אחרת, אמר להם אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם ממנו, הוי פנו לכם צפונה, א"כ דרשו לרמז על הר הזה זו גלות אדום, ע"ש עוד. ובזה מדויק עוד הא דכתיב (ד) ואת העם צו לאמר אתם וגו'. דלמה לא כתיב זה מקודם, צו את העם לאמר פנו לכם וגו', אלא לפי הדרש הוא נכון, דפנו לכם הוא רמז לדורות המאוחרים, ולפי הפשט הוא משום דזה תלוי בארון ובמשה, והעם נגרר אחריהם:

אתם עברים בגבול אחיכם. האף שגם עד כה עברו בצד שעיר, מ"מ לא היו עוד בגבולם ממש, ועתה הנכם מוכרחים לעבור דרך ארצם ממש, מש"ה ייראו מכם, שמא בדעתכם לעבור לצפון לרוחב הארץ לארץ ישראל בעל כרחם, וגם יהיה המון רבה, ושמא יתגרה מי מכם אתם:

הישבים בשעיר. דייק הקדוש ברוך הוא דוקא אלו נקראים אחיכם, אבל עמלק ותימן ועוד הרבה ארצות שנתיישבו מבני עשו, אין להם דין אדום ולא נקראו אחים, שהרי כבר כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק, אך יושבי שעיר חלקו נחלת אברהם אבינו בתוך ישראל, מש"ה נקראו אחים לישראל, ורק עליהם בא האזהרה [כ"ג ח'] לא תתעב אדומי כי אחיך הוא:

ונשמרתם מאד. שלא תגרמו להם דבר שיהיו יראים, וכבר ביארנו בפ' חקת [כ' י"ד] דמש"ה שלח משה מלאכים למלך אדום שיניחנו לעבור בו, כדי שיהי' מבין מזה שאין לו לירא מישראל: