פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית התשפ״ד

 פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית התשפ״ד

הרב ארי דוד קאהן                                                          ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית פרק ג (פרשת בראשית)

(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה ה֣' אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן: (ב) וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵ֥ץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל: (ג) וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן: (ד) וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן: (ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע: (ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל: (ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת: (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל ה֧' אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן: (ט) וַיִּקְרָ֛א ה֥' אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה: (י) וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא: (יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ: (יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל: (יג) וַיֹּ֨אמֶר ה֧' אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל:…(כב) וַיֹּ֣אמֶר׀ ה֣' אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם:

2.    תרגום אונקלוס בראשית פרק ג (פרשת בראשית)

(ג) וּמִפֵּירֵי אִילָנָא דְּבִמְצִיעוּת גִּנְּתָא אֲמַר יְיָ לָא תֵּיכְלוּן מִנֵּיהּ וְלָא תִּקְרְבוּן בֵּיהּ דִּלְמָא תְּמוּתוּן.

(ח) וּשְׁמַעוּ יָת קָל מֵימְרָא דַּייָ אֱלֹהִים מְהַלֵּךְ בְּגִנְּתָא לִמְנָח יוֹמָא וְאִטְּמַר אָדָם וְאִתְּתֵיהּ מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים בְּגוֹ אִילָן גִּנְּתָא.

3.    בראשית פרק ב פסוק ח - ט (פרשת בראשית)

(ח) וַיִּטַּ֞ע ה֧' אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר: (ט) וַיַּצְמַ֞ח ה֤' אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

4.    תרגום אונקלוס בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

(ט) וְאַצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן אַרְעָא כָּל אִילָן דִּמְרַגַּג לְמִחְזֵי וְטָב לְמֵיכַל וְאִילָן חַיַּיָּא בִּמְצִיעוּת גִּנְּתָא וְאִילָן דְּאָכְלֵי פֵירוֹהִי חָכְמִין בֵּין טָב לְבִישׁ.

5.    בראשית פרק ב פסוק טו - יח (פרשת בראשית)

(טו) וַיִּקַּ֛ח ה֥' אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ: (טז) וַיְצַו֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: (יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת: (יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

6.    בראשית פרק א פסוק ו (פרשת בראשית)

(ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם:

7.    תרגום אונקלוס בראשית פרק א פסוק ו (פרשת בראשית)

וַאֲמַר יְיָ יְהֵי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהֵי מַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא:

8.    בראשית פרק ט פסוק כ - כא (פרשת נח)

(כ) וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם: (כא) וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה:

9.    תרגום אונקלוס בראשית פרק ט פסוק כא (פרשת נח)

וּשְׁתִי מִן חַמְרָא וּרְוִי וְאִתְגַּלִּי בְּגוֹ מַשְׁכְּנֵיהּ.

10.בראשית פרק יח פסוק כד (פרשת וירא)

אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:

11.תרגום אונקלוס בראשית פרק יח פסוק כד (פרשת וירא)

מָאִם אִית חַמְשִׁין זַכָּאִין בְּגוֹ קַרְתָּא הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי וְלָא תִּשְׁבּוֹק לְאַתְרָא בְּדִיל חַמְשִׁין זַכָּאִין דִּבְגַוַּהּ.

12.רש"י בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

בתוך הגן - באמצע:

13.רד"ק בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע - בתוך, כתרגומו במציעות גינתא, והדבר יהיה נשמר יותר באמצע המקום מפני שהדברים שהם סביביו יהיו כחומה לו, והדבר החביב והנאהב לאדם ישימנו בתוך הדברים האחרים כדי שיהיו לו חומה ומשמרת. ופירוש עץ החיים שהצמיח גם עץ החיים בתוך הגן, והוא עץ שהיה בטבעו לחזק טבע האדם האוכל ממנו ויחיה זמן רב מאוד. ולפי המשל שהוא הנסתר שכל האוכל ממנו יחיה עדי עד. ובב"ר (פט"ו) אמר ר' יהודה בר אילעי עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו, ר' יצחק בשם ר"י בר אילעי לא סוף דבר גופו, אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה, ומה טוב הדבר למבינים. וכן הצמיח בתוך הגן עץ הדעת טוב ורע, ושני העצים סמוכים זה לזה. ופירש שבו תהיה הידיעה בטוב וברע, או הוא חסר הנסמך, ופירושו, הדעת דעת טוב ורע:

14.ר' חיים פלטיאל בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן. וא"ת מה נשתנה תרגום של תוך זה מכל תוך הכתוב בתורה, ועוד לפי מה שכתוב פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, א"כ אפילו קודם שאכל ממנו מעץ הדעת היה לחוש לחששה זו ושוב לא יקנס מיתה במה שיעשה, ותי' רבי' סעדיה דכל זמן שלא חטא לא היה מועיל לו עץ החיים רק לרפא מחץ מיתה האוכל מעץ הדעת, משל למשקה הרופאים שמרפאים האדם מחולאים ולבריאים אינו מועיל להם לחיות יותר, ועי"ל דעץ הדעת היה מקיף את כל עץ החיים כדמתרגמי' במציעו' גנא ולא בגן כשאר תוך, וכשפירץ הגדר מעץ הדעת אז אמר ועתה פן ישלח ידו.

15.רמב"ן בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע - בעבור שאמר הכתוב ועץ החיים "בתוך" הגן, ולא אמר "בגן", ועוד, שאמר ^{(להלן ג ג)}ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו, שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר, נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך. ולכך תרגם אונקלוס "במציעות גנתא": והנה לדבריו עץ החיים ועץ הדעת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאלו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה, ובה שני האילנות האלה. ויהיה האמצע הזה אמצע רחב, כי אמצע הדק כבר אמרו שאין יודע בו אמתת הנקודה בלתי השם לבדו. ועץ החיים, אילן פריו נותן באוכליו חיים ארוכים:

ועץ הדעת טוב ורע - אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד תאות המשגל, ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו. והביאו לו דומה בלשון זה מאמר ברזילי הגלעדי האדע בין טוב לרע (ש"ב יט לו), כי בטלה ממנו התאוה ההיא. ואיננו נכון אצלי בעבור שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (להלן ג ה). ואם תאמר כחש לה, הנה ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (להלן ג כב). וכבר אמרו (פירקא דרבינו הקדוש, בבא דשלשה טז) שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחשומרגלים ודואג האדומי הבארותי: והיפה בעיני, כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה. ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע. ולכן נקרא "עץ הדעת טוב ורע", כי "הדעת" יאמר בלשוננו על הרצון, כלשונם (פסחים ו א) לא שנו אלא שדעתו לחזור, ושדעתו לפנותו. ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מה אדם ותדעהו, תחפוץ ותרצה בו, ידעתיך בשם (שמות לג יב), בחרתיך מכל האדם, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, שאבד ממנו כח הרעיון, לא היה בוחר בדבר ולא קץ בו, והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר:

והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאוה, אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה, וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדה אלהית מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה: ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים (קהלת ז כט). "היושר" שיאחוז דרך אחת ישרה, "והבקשה בחשבונות רבים" שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו. וכאשר צוהו הקדוש ברוך הוא על העץ שלא יאכל ממנו לא הודיעו כי בו המדה הזאת, רק אמר לו סתם "ומפרי העץ אשר בתוך הגן", כלומר הידוע באמצעותו לא תאכל ממנו, והוא מאמר האשה אל הנחש. והכתוב שאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (להלן פסוק יז), הזכירו הכתוב אלינו בשמו:

16.רבינו בחיי בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן. באר הכתוב בעץ החיים שהיה "בתוך הגן", באמצעו ממש, ולא יעשה כן בעץ הדעת כי לא פורש באיזה מקום היה מן הגן. אמנם ממה שהזכיר "בתוך הגן" והושם בין עץ החיים ועץ הדעת, אנו מבינים כי שניהם היו בודאי בתוך הגן, ואף על פי שהם שנים ואי אפשר לשני אילנות להיות באמצע ממש, היו בכאן למטה אחד ולמעלה שנים, כי חבורן אחד מלמטה והולכים ומתפרדים למעלה, ובכן היו שניהם באמצעות הגן ממש. והכתוב מספר והולך נהרות גן עדן ומצריו, והארצות המקיפות אותו, והודיענו שיש לו ארבע נהרות, ואותן ארבע נהרות יוצאים ונמשכים מנהר אחד, ואותו הנהר הוא היוצא מעדן, והוא המשקה את הגן, ומן הגן הוא מתחלק ונפרד לארבעה ראשים. וכבר ידעת כי כל הענינים האלה בגן עדן שבארץ הם, וכולן ציורין ודוגמא לענינים שכליים שבגן עדן העליון.

17.מושב זקנים בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן. תרגם אונקלוס במציעות, כתב בעל המקרה שעץ החיים ועץ הדעת אינם אלא עץ אחד והוא כמו שאומרים על אדם שהוא איש חכם ואיש צדיק והכל אחד. והביאו לזה בעבור מלת בתוך הגן שאינו מפרי העץ אשר בתוך הגן ותרג' אונקילוס כמו כן במציעות, ולא יתכן היות שניהם באמצע כי אם היה האחד באמצע, לא היה האחר. והנה הוא אחד ונקרא עץ הדעת ועץ החיים, ונקרא עץ הדעת בעבור שנתחדש לאוכלים ידיעה בתשמיש, וראייה לזה שמיד שאכלו הפרי הכירו מערומיהם...^**): **) תיבות מטושטשות

18.הטור הארוך, בראשית ב׳:ט׳

ועץ החיים בתוך הגן. פי' עץ החיים היה באמצע הגן ומקומו ידוע ונודע על ידו שהוא עץ החיים ועל כן אמר בתוך הגן ולא אמר בגן וכן תרגם אונקלוס במציעות גנתא וזהו שהשיבה חוה לנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקי' לא תאכלו ממנו שלא הזכירו בשמו אלא כיון שהזכירה מקומו נודע מי הוא וא"כ קשה היאך אומר עץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת היאך יהיו שניהם באמצע הנקודה. ופי' הרמב״ן ודאי היו שניהם במקום הידוע אמצע הגן כאלו תעשה באמצע ערוגה סוגה אחת ובה שני אילנות האלה ויהיה האמצע הזה אמצע רחב. וי"מ שעץ החיים היה ממש באמצע הנקודה ועץ הדעת היה מקיפו בענפיו סביב הרי היו שניהם באמצע ובהכי ניחא למה לא חשש הב"ה שיקח מעץ החיים מיד ואח"כ יקח מעץ הדעת ויחיה עולם וגם יהיה בו דעת אלא מפני שהיה עץ הדעת מקיפו לעץ החיים ולא היה יכול ליגע בו עד אחר שאכל מעץ הדעת ופנה לו מקום לגשת אליו. ור' יוסף קמחי פי' העץ החיים ועץ הדעת הכל אחד ומה שאמר הפסוק עץ החיים ועץ הדעת זהו כאדם שאומר על אחד איש חכם הוא ואיש צדיק ואיש חסיד והכל אחד כך אמר עץ החיים היה בתוך הגן ועוד היה עץ הדעת טוב ורע. וכן משמע מתשובת האשה אל הנחש מפרי עץ הגן אכל נאכל ומפרי העץ וגו' הרי שלא מנע אלא עץ אחד והוא עץ החיים ועץ הדעת. ואיני יודע מה יעשה בזה הפסוק הן האדם היה וגו' ועתה פן ישלח ידו וגו' ולפי דבריו הרי כבר אכל ממנו:

19.העמק דבר בראשית פרק ב פסוק ט (פרשת בראשית)

ועץ החיים בתוך הגן. כמשמעו שסגולתו להפוך טבע אנושי שהוא לשוב אל העפר כמבואר בסמוך, אבל מי שאוכל מעץ החיים אפי' אינו ראוי לכך הרי הוא חי לעולם, כמו שאמר ה' גם אחר שאכל אדם מעץ הדעת, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם:

20.העמק דבר בראשית פרק ג פסוק ג (פרשת בראשית)

(ג) ומפרי העץ אשר בתוך הגן. לא פירשה ומעץ הדעת טוב ורע, מובן שהאדם לא פירש לה שהוא עץ הדעת טוב ורע שחשש שמא תכסוף לאכלו, דרק האדם שהיה דבק בה' באהבה, לא התאוה לעשות טוב לעצמו, אחרי כי רצון ה' הוא שלא יהיה יודע טוב ורע, אבל האשה שלא ידעה מאהבת ה' היה לאדם לחוש לגלות לה הסבה והטעם, על כן אמר סתם מפרי העץ אשר בתוך הגן. ולא תקשה א"כ נכלל בזה גם עץ החיים, דבאמת בזה מובן מה שת"א לעיל ב' ט' ואילן חיא במציעת גינתא ואילן דאכלין פירוהי חכימין בין טב לביש, ולא פי' על ועץ החיים דאכלין פירוהי, אלא משום דמוכח מכאן דעץ החיים אינו פירי כלל אלא עלים לתרופה, כחק התכלית שאין עונג לחיך האוכל כי אם הנאה ועונג על ה', משא"כ עץ הדעת טוב ורע התכלית מביא עונג גשמי, מש"ה כשאמר אדם ומפרי העץ, בזה הבינה שאינה מוזהרת אלא על העץ שבו פרי. ולי נראה שלא חשש אדם לכך אם לא תאכל גם מעץ החיים, וכדאי היה להרחיקה מאותו מקום, ומש"ה אמר גם, ולא תגעו בו. וכבר ביארנו שזה נרמז בדבר ה' שאסר גם בהנאה, והוא הזהיר בפירוש ע"ז. ואמר פן תמתון. שלא יכול לומר כי תמותון בודאי, שהרי על הנגיעה לבד לא ימותו, רק פן יבואו מזה לידי מאכל, ומכ"ש לפי דברינו שהזהירה על שני האילנות שמא תאכל גם מעץ הדעת ותמות, והיא לא ידעה הכונה במה שאמר לה בלשון ספק, ואמרה סתם שאדם אמר לה פן תמותון, ומזה מצא הנחש מקום להכחיש, והנה אדם אמר לה ומפרי, משום שאין חשש מיתה אלא בם:

21.רש"ר הירש בראשית פרק ב פסוק יז (פרשת בראשית)

ביום אכלך ממנו מות תמות. פירושו כנראה: תתחייב בנפשך; שהרי לאמתו של דבר לא מתו בו ביום; אלא נגזר עליהם דין מות כעונש על העבירה. ואכן, המות הוא חידה פיסיולוגית, שלא באה על פתרונה עד היום. ולכשתשוב האנושות בתשובה שלמה אל ה', יבולע גם המות מן הארץ (ישעיה כה, ח); ולדעת חז"ל, היו ישראל ראויים לכך כבר משעת מתן תורה, - אילו שמרו את התורה בכל לבבם (עבודה זרה ה ע"א). - אך אפשר, שגזירת "מות תמות" נתקיימה מיד. אנחנו מוצאים גם במקום אחר, שהגלות היא תחליף לדין מות, כך אצל קין ואצל רוצח בשגגה. הגלות היא מות בזעיר אנפין; שכן, גם המות איננו השמדה, אלא העברה מן העולם הזה, וכך, הגליית האדם מגן עדן היא מות בזעיר אנפין, המתקה לדין המות. הן אין אנו יודעים דבר על חיי האדם בגן עדן; תהום מבדילה בין חיי גן עדן לבין חיי העולם הזה; ואולי דומה המעבר משם לכאן - לצאתנו מן העולם הזה.

22.ר' דוד צבי הופמן בראשית ב':י"ז

בעובדה שה' מטיל על האדם ציווי⁠־אזהרה מיד עם תחילת פעילותו של זה, ניתן להכיר, שעיקר יעודו של האדם הוא — לעשות רצון קונו. ומסתבר שמאוחר יותר היה ה' מוסיף להטיל על האדם ציוויים וחובות נוספים, אבל הכוונה היתה לחנך את האדם ליעודו תחילה, ובציווי היחיד שהוטל עליו היה צריך להוכיח את מידת ציותו לה'. אולם, מדוע זה אסר ה' על האכילה מעץ זה דווקא? ומה היה טיבו של עץ זה? רוב הפרשנים החדשים, וגם הרשר"ה ביניהם, מניח שלא היה זה מסגולותיו של העץ, שהאכילה מפריו תביא לידי דעת, אלא העץ הפך לעץ הדעת טוב ורע רק עקב אזהרת ה' והעבירה על אזהרה זו מצד האדם, ואם הוא נקרא עץ הדעת כבר בעת האזהרה, אין זה אלא על שם סופו (השווה רשר"ה).

23.ספר תפארת ישראל פרק ח

ולפיכך כל מי שנותן במצות טעם על פי הטבע, לומר כי לכך אסרה תורה חזיר (ויקרא יא, ז - ח), מפני שהוא מוליד בגוף מזג רע, וכן הוא בודאי האמת. וכן נתנו טעם באיסור חלב, שהוא מוליד מזג רע, וכן בדם. ומכל שכן בשקצים ובעופות הטמאות, בכולם נתנו טעם על פי הטבע. וכאילו היתה התורה ספר מספרי הרפואות או ספר הטבע, חס ושלום לומר כך. ואם היה הדבר כמו שאמרו הם, הרי אמרו בפרקא קמא דחולין (יז א), "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו, יא), אמר רבי ירמיה אמר רב, כתלי דחזירי התיר להם. ואם שורש האסור בשביל מזג רע, האסור להיכן הלך. וכן חלב, אם מזגו רע, אם כן בן פקוע למה חלבו מותר, כדאיתא בפרק (גיד הנשה) [בהמה מקשה] (חולין עד א), מה טעם בזה. וכן אם אסר השחיטה שלא נתאכזר, למה התירה התורה בן פקוע בלא שחיטה (שם). לכך אין ראוי לומר כך. ואף אמנם כי האמת הוא כי כל אלו יש בהם מזג רע, דבר זה ימשך בודאי במה שיש בהם שנוי רע גם כן. אבל אין זה עיקר טעם המצוה, רק שאינם ראוים אל האדם כפי הסדר אשר סדר השם יתברך, לכך הרחיקה אותם. ולפעמים לא הרחיקה התורה. וזה אשר הבטיח השם יתברך "ואכלת את כל העמים", לא היה ראוי הרחקה, מצד שעתה ראוי שיהיה מקוים ^{(דברים ו, יא)} "ובתים מלאים כל טוב", ולפיכך לא הרחיקה התורה דברים אלו. וכמו שהתורה אסרה כאשר היה ראוי לאסור לפי הסדר השכלי, כך התורה התירה אותו כאשר הוא להתיר. והכל לפי השכל אשר ראוי שיהיה בו הנהגת האדם.

24.חדושי הרשב"א מסכת יבמות דף קיד עמוד א

הא דתניא יונק תינוק והולך מחלב נכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ, מסתברא דהא דנקט נכרית לא שיהא חלב הנכרית אסור יותר מחלב בת ישראל דדא ודא מהלכי שתים הן וחלב שתיהן מותר ולא מצינו היתר בדמן וחלבן ובשרן של ישראל יותר מן הנכרי, ותניא בע"ז פרק אין מעמידין (כ"ו א') נכרית לא תניק בנה של ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי ר"מ וחכ"א נכרית מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אלמא לכ"ע חלב הנכרית מותר אפילו לכתחלה אלא שלהניק נכרית בנה של ישראל אסר ר"מ משום החשד ורבנן שרו בשאחרים עומדין על גבה, אלא מפני שטבען של ישראל נח יותר משום דרגילי (נ"א דדיגי) במצות והם רחמנים וביישנים בטבע אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן וזה שאמרו במשה שלא רצה לינק מחלב הנכרית כמו שהוא באגדה, ולזה אמרו כאן יונק מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ולא שיהא זה כזה אלא מן הנכרית יונק לכתחלה ואפילו בזמן שיש חלב של ישראלית אלא שהוא מדת חסידות ומדת זריזות שלא להניקו מפני סיבותיו כמו שאמרנו וחלב בהמה טמאה אסור אלא במקום שאין שם חלב כשר ומפני סכנת התינוק אלא שאינו צריך אומדנא כדאיתא הכא, ותמהני על ר"ח ז"ל שכתב מהאי מתני' שמעינן דחלב נכרית כחלב בהמה טמאה ולא התירוהו אלא לתינוק מסוכן לבד ע"כ, ומתניתין דפרק אין מעמידין הויא תיובתיה, אבל מצאתי בתוספתא שבת פ"י אין יונקין מן הנכרית ומן בהמה טמאה אם הי' דבר שיש בו סכנה מותר שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, ושמא התם נמי אין יונקין מן הנכרית מדת חסידות קאמר.

25.שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פא סעיף ז

…הגה: … חלב כותית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א). וכן לא תאכל המינקת, אפי' ישראלית, דברים האסורים (הגהות אשי"רי). וכן התינוק ^יבעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו.

26.באור הגר"א יורה דעה סימן פא ס"ק לג

וכן לא כו'. דבשביל כה"ג יצא אחר כמ"ש בירושלמי פ"ב דחגיגה והביאו תוס' שם ט"ו א' ד"ה שובו כו'. הג"א פ"ב דע"ז ס"ו ד"ה להזהיר:

27.ריקאנטי בראשית פרק ג פסוק ג (פרשת בראשית)

(ג) ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' [שם ג]. האזהרה היתה מן העץ שנאמר ומעץ הדעת, והיא הוסיפה הפרי. אשר בתוך הגן מוסב על העץ הנזכר, וכבר פירשתי כי פרי העץ רמז לשכינה:

ספר הזוהר [שם ל"ה ע"ב] ומפרי העץ דא אתתא, לא תאכלו ממנו בגין דכתיב [משלי ה, ה] רגליה יורדות מות, ובהאי הוי פירא דהא באחרא לא הוי פירא. ובפרקי דרבי אליעזר [פכ"א] תני רבי זעירא ומפרי העץ אשר בתוך הגן, אין העץ הזה אלא אדם שנאמר [דברים כ, יט] כי האדם עץ השדה. אשר בתוך הגן, אין הגן אלא לשון נקייה, אשר בתוך האשה, ואין גן זו אלא האשה שנמשלה לגן עדן, שנאמר [שיר השירים ד, יב] גן נעול אחותי כלה, וזאת הגנה כל מה שנזרעה צומחת ומוציאה, כן האשה כל מה שנזרעה הרה ויולדת מבעלה. כוונת המאמר הזה כבר רמזנוהו כי העץ רמז לצדיק והגן לכנסת ישראל:

28.תורת משה בראשית פרק ג פסוק ג (פרשת בראשית)

(ג - ה) ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' פן תמתון ויאמר הנחש לא מות תמותון כי יודע א' כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. נלאו כל המפרשים האיך עלה על דעת הנחש לומר ההיפך ממה שאמר הקדוש ברוך הוא והאיך עלה על דעתו שחוה תאמין לו ויותר קשה האיך האמינה לו חוה נגד הקדוש ברוך הוא. ויש ליישב דחוה אמרה לנחש לא תאכלו ממנו פן תמתון, פן יש לפרש שני פירושים, אחד שלא יהי' כך ואחד לשון שמא דילמא כמו שמביא רד"ק על פסוק זה, והנה חוה אמרה לנחש פן תמתון ודעתה של חוה היתה שכוונת הקדוש ברוך הוא הוא בלשון ודאי מות תמותון, השכיל הנחש ואמר לה שכוונת פן לשון ספק שמא, כי ביום אכלכם תהיו יודעי טוב ורע הכוונה שיבוא בכם יצר המתאוה תאוות עולם הזה ולעשות רע הגורם למיתה אבל לעומת זה יש גם בעץ הדעת טוב ותוכלו לכבוש יצרי תאוות העולם הזה "הרע" ויען שראתה חוה שנחמד העץ להשכיל וטוב למאכל אכלה ממנו וחשבה שתחלה נגד היצר ותכבשנו.

ובזה יש ליישב מה שדקדקו המפרשים הלא באמת לא מת אדם הראשון, ונאמרו בזה הרבה תירוצים. הנה ידוע שאדם הראשון קודם החטא הי' כמו שיהי' לעתיד לבוא אשר הנביא יחזקאל (ל"ו י' - י"ב) מתנבא שהקב"ה יתן בלב ישראל לב חדש שיתאוו לעשות רק טוב ולא יעלה על דעתם לעשות רע, וממילא לא הי' אדם ראוי לעשות שום חטא רק לעשות טוב ויחי' חיי עולמים רק כשאכל מעץ הדעת טוב ורע ובא בו היצר והוצרך ללחום עם יצר ותאוות לבבו ולא הי' הקדוש ברוך הוא יכול להבטיחו אם יכבוש את היצר ולא יחטא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואיתא בר"ה ג' ע"א אמר ר"ל כי משמש בד' לשונות, ואחד מהלשונות דלמא, לשון שמא, עיין רש"י שם, וזה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם מעץ הדעת טו"ר לא תאכל "כי" לשון דלמא ביום אכלך ממנו מות תמות, אולי יגמרו החטאים שתמות, אבל זה אינו הכרח ובאמת עשה תשובה ולא מת.

29.בראשית רבה (וילנא) פרשה יט סימן ה (פרשת בראשית)

ה ר' יוסי בר זמרא אמר ג' דברים נאמרו באותו אילן, טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב, וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים, ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי,

30.תהלים פרק פט פסוק א - ה

(א) מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי: (ב) חַֽסְדֵ֣י ה֭' עוֹלָ֣ם אָשִׁ֑ירָה לְדֹ֥ר וָדֹ֓ר׀ אוֹדִ֖יעַ אֱמוּנָתְךָ֣ בְּפִֽי: (ג) כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם: (ד) כָּרַ֣תִּֽי בְ֭רִית לִבְחִירִ֑י נִ֝שְׁבַּ֗עְתִּי לְדָוִ֥ד עַבְדִּֽי: (ה) עַד־ע֭וֹלָם אָכִ֣ין זַרְעֶ֑ךָ וּבָנִ֨יתִי לְדֹר־וָד֖וֹר כִּסְאֲךָ֣ סֶֽלָה:

31.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א

דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים. וליחשוב נמי איתן האזרחי! אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם,