שער באשה ערוה

שער באשה ערוה

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א

אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק עברי נהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ [הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ] כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ד'+ [הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ] שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים [שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד].

R. Isaac said: A handbreadth [exposed] in a [married] woman constitutes sexual incitement. In which way? Shall I say, if one gazes at it? But has not R. Shesheth [already] said: Why did Scripture enumerate the ornaments worn outside the clothes with those worn inside? To tell you that if one gazes at the little finger of a woman, it is as if he gazed at her secret place! — No, It means, in one's own wife, and when he recites the Shema’. R. Hisda said: A woman's leg is a sexual incitement, as it says. Uncover the leg, pass through the rivers, and it says afterwards, Thy nakedness shall be uncovered, yea, thy shame shall be seen. Samuel said: A woman's voice is a sexual incitement, as it says, [let me see your countenance, let me hear your voice;] for your voice is sweet, and your countenance is comely.. R. Shesheth said: A woman's hair is a sexual incitement, as it says, Thy hair is as a flock of goats. [ Behold, you are beautiful, my love; behold, you are beautiful; your eyes are doves behind your veil; your hair is like a flock of goats, sliding down from Mount Gilead.]

2.    רש"י מסכת ברכות דף כד עמוד א

לאסתכולי בה - אם אשת איש היא.

לאשתו ולקריאת שמע - אם טפח מגולה בה - לא יקרא קריאת שמע כנגדה.

שוק - באשת איש.

ערוה - להסתכל, וכן באשתו לקריאת שמע.

גלי שוק - וכתיב בתריה תגל ערותך.

קולך ערב - מדמשבח לה קרא בגוה - שמע מינה תאוה היא.

3.    רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב

העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות, ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.

הלכה ג והדברים האלו אסורין בחייבי לאוין, ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. +/השגת הראב"ד/ אתבונן על בתולה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא ליה מיניה אלמא אין דרך ת"ח בכך עכ"ל.+

הלכה ד ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה, ואע"פ שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול, אבל א לא ישחוק ולא יקל ראש עמה שמא ירגיל לעבירה. +/השגת הראב"ד/ לדבר מכשול וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אבל לא במקום הסתר שלה והכי איתא בנדרים עכ"ל.+

4.    רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז

וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.

5.    תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד א

דאמר מר: הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו. ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: +דברים כג+ ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת,…

For a Master has said: He who beholds goodly creatures should say. Blessed be He who hath created such in His universe.’ But is even mere looking permitted? The following can surely be raised as an objection: Thou shalt keep thee from every evil thing [implies] that one should not look intently at a beautiful woman, even if she be unmarried, or at a married woman even if she be ugly,…

6.    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב

אחרי עיניכם - זה הרהור עבירה,

7.    חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד עמוד א

והא דאמר רב יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ובק"ש פירש הראב"ד ז"ל דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה ועלה קאתי ר"ח למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה אע"פ שאינו מקום צנוע באיש, אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד, ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפי' באצבע קטנה ובשערה ואסור לשמוע אפי' קול דבורה כדאמרינן בקדושין [ע' א'] לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קרוב הדעת, והרב אלפסי ז"ל שלא הזכיר מכל זה כלום כתב הראב"ד ז"ל דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה סבור הרב ז"ל דכ"ש טפח ושוק ושערה וקול, וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמטריד וברואה, ועגבות הא פרישנא דוקא דנפשיה ובאשתו בשאינו רואה ואע"פ שנוגע, דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה.

8.    תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף כד עמוד א

ואמר רב חסדא שוק באשה ערוה. דלא תימא פעמים שהאשה מגבהת בגדיה ואין דרכה להיות מכוסה קמ"ל דהוי ערוה.

שער באשה ערוה. בנשים נשואות שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן.

וקול באשה ערוה. לאו לענין ק"ש קאמר אלא שאסור לשמוע קול הנשים.

9.    רא"ש מסכת ברכות פרק ג

ואמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך. אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב פירוש לשמוע ולא לענין ק"ש. אמר רב ששת שער באשה ערוה בנשים שדרכן לכסות שערן אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן:

10.ספר יראים סימן שצב [דפוס ישן - יב]

דאמר ר' יצחק [ברכות כ"ד א'] טפח באשה ערוה ומוקמינן בברכות פ' מי שמתו לק"ש דאפילו אשתו כי מגלה טפח מינה אסור לקרוא ק"ש כנגדה פי' טפח שדרכו להתכסות ואמר רב חסדא שוק באשה ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך גם תראה חרפתך ואמר רב ששת שער שבאשה ערוה דכתיב שערך כעדר העזים ואמר שמואל קול באשה ערוה דכתיב כי קולך ערב פי' קול של שיר וכל הני פירש רב יהודאי גאון ז"ל לענין ק"ש הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות.

11.ראבי"ה ח"א - מסכת ברכות סימן עו

פסק בהלכות גדולות דכל הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דבר קטן מטפח וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם, וכן פר"ח. ואומר אני דטעמא דאע"ג דאין הקול נראה לעין מיהו הרהור איכא. וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו].

12.ספר ים של שלמה - קידושין פרק ד אות ד

 וגם יבואר, שאסור לשלוח שלום לאשה, אפילו על ידי בעלה, אבל מותר לשאול לבעל על שלומה וניהוגה, וגם אסור לשמוע קול שיר וזמר מאשה, אבל לדבר עמה דברים בעלמא מותר, אם מושל ביצרו, וכדמבואר סוף הפרק, סימן כ"ה.

13.שיטה מקובצת מסכת ברכות דף כד עמוד א

שוק באשה ערוה. קא משמע לן שאף על פי שפעמים הוא נגלה דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה:

קול באשה ערוה. פירוש לקריאת שמע. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה. אבל קול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם:

14.ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת בא

[י] אשה שמניקה את בנה, ומגלה דדיה, אסור לקרות או לברך כנגדה, אפילו היא אשתו, וכל שכן באשה אחרת, ויש אומרים כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה, הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים, ורק אם אינה מניקה שדרכה להצניע דדיה ומקפדת על זה, אז אסור לקרות כנגדה, ויש לסמוך על סברא זו בשעת הדחק:

[יב] שער של אשה שדרכה לכסותו, ערוה הוא, ואסור לקרות ולהתפלל ולברך כנגדו, ואפילו בשער אשתו, ואין חילוק בזה בין אשה כעורה או זקנה וכיוצא, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, כיון שדרכן בכך ורגילין בהן, וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשן קליעות משתלשלין לאחוריהן, כיון שדרכן בכך, מותר לקרות כנגדן, ובסה"ק מקבציאל העליתי, דהנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך, מיהו שם בערי אירופה דרכם של נשים ללבוש אנפלאות תמיד, ואין נראה אפילו כל דהו מכפות רגליהם, הנה אורח ההולך שם, אף על פי שאשתו אינה נוהגת בכך כי במקומה דרכן של נשים לילך בכפות רגליהם בגילוי, הנה הוא צריך להזהר שם בזה, לחשוב כפות הרגלים כולם ממקומות המכוסים כפי מנהג המקום ההוא, ואסור לקרות כנגדן:

15.שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ב

ב שער (ט) של אשה (י) שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל (יא) ג בתולות (יב) שדרכן לילך פרועות [ו] הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים, * (יג) ד שרגילין (יד) לצאת * מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א) ה וכ"ש (טו) שער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים.

16.משנה ברורה סימן עה ס"ק י

(י) שדרכה לכסותו - ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ [יז] בכלל ערוה היא לכו"ע אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה [יח] אם נתגלה קצת מהן. ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ולא בא למעט רק בתולות שמותרות לילך בראש פרוע או כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור לקרות כנגדן ואם לא מותר דכיון שרגילין בהן ליכא הרהורא וכדלקמיה:

17.משנה ברורה סימן עה ס"ק טו

(טו) שער נכרית - קרי נכרית להשער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דע"ז לא אחז"ל שער באשה ערוה וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש [כא] ויש חולקין ואומרים דאף בפיאה נכרית שייך שער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש וכתב הפמ"ג דבמדינות שיוצאין הנשים בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע ומשמע מיניה שם דאפילו שער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל ובספר מגן גבורים החמיר בזה עי"ש. וכתב עוד שם דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין עי"ש:

18.ערוך השולחן אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ו

כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ב' שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר וה"ה השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן וכ"ש שיער נכרית אפילו דרכה לכסות עכ"ל וזה שנתבאר באה"ע סי' כ"א דגם פנויות לא ילכו בגילוי ראש זהו בבעולות כמו אלמנות וגרושות ולא בתולות [חלקת מחוקק ובית שמואל שם] ויש מי שכתב דאף בתולה לא תלך כששערותיה סתורות ולא קלועות [מג"א סק"ג] וי"א דבחצר מותרות כל הנשים גם הנשואות לילך בגילוי ראש ועי' באהע"ז סימן קט"ו ובזוהר נשא הזהיר מאד בזה [שם סק"ד] והנשים הבאות ממקומות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן ואין דעתן לחזור מותרות לגלותן [שם בשם אלשקר]:

סעיף ז - ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וז"ל כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור עכ"ל וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור [והרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי דין שיער וקול משום דס"ל דלאו לק"ש איתמר עב"י]:

19.שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מב

הנה בדבר מחיצה שבין הנשים לאנשים ודאי מן הראוי כשאפשר טוב לעשות גבוהה שלא יתראו הנשים כלל ובפרט במדינה זו שהרבה נשים הולכות פרועי ראש וגם בזרועות מגולות גם כשהולכות לביהכ"נ ובעוה"ר אין כח למחות בידן. אבל כשאי אפשר כבר בארתי בתשובה שנדפסה זה הרבה שנים שצריכה להיות גבוהה עד אחר הכתפים שהוא לבינוניות ערך ח"י טפחים שזהו השיעור מדין המחיצה וגם אם יהיו בזרועות מגולות לא יתראו. ובדבר השער כיון שהוא שעת הדחק שאין מניחין באופן אחר יש לסמוך על המקילין הרי"ף והרמב"ם שאין השער ערוה לענין ק"ש ודברי תורה. ובזמננו שבעוה"ר רוב הנשים הולכות פרועות ראש אף שהוא באיסור כתב בערוך השלחן סי' ע"ה שאף להאוסרין נמי יש להקל מאחר דעכ"פ הא אין דרכן לכסות, וערוה לאיסור ק"ש ודברי תורה תלוי בדרכן לכסותו ממש ולא שהאיסור מחשיב למקום מכוסה. ולע"ד נראה ראיה גדולה מהא דהוצרך רב ששת בברכות דף כ"ד להוכיח דשער באשה ערוה מקרא דשערך כעדר העזים שהוא קרא דדברי קבלה ורק מסברא בעלמא שהוא מדמשבח לה קרא בגוה כדפרש"י, ואמאי לא הביא הקרא דופרע ראש האשה שילפינן מזה דאסור לילך בגילוי הראש ומצד זה הוא מקום מכוסה שעושה להשער דין ערוה, אלא ודאי שהאיסור לילך מגולה לא היה עושה את השער בדין ערוה, ולכן הוצרך להביא קרא דמשבח לה בגוה שמזה ש"מ תאוה היא כדפרש"י, וא"כ מאחר שאף דמשבח קרא בגוה לא נאסר לקרות ק"ש כנגד שער פנויות שדרכן לילך פרועות כמפורש בש"ע, אלמא דטעם זה אינו אוסר כשדרכן לילך פרועות, לכן כיון שעתה הורגלו לילך אף הנשואות פרועות אף שהוא באיסור אינו ערוה לגבי ק"ש ודברי תורה. ולכן בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. ויראי ה' יש להם להחמיר להפוך פניהם לצד אחד /אחר/ כשאומרים קריאת שמע וכל סדר התפלה וכשא"א יסגרו עיניהם דכיון שלעצמן יכולין להחמיר אין זה שעה"ד לפניהם.

20.שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סט

באיסורי הרהור מקרא דונשמרת וקרא דאחרי עיניכם ה' מנ"א תשי"א.

והנה שני עניני איסור הרהור יש האחד מקרא דונשמרת מכ"ד רע בכתובות דף מ"ו שאיתא שם מכאן א"ר פינחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה שאיסור זה הוא אף באשתו שהיא מותרת לו. וכן מה שאסור להסתכל באשה נדה /נאה/ אפילו פנויה ובא"א אפילו מכוערת ובבגדי צבע של אשה המכירה ובבעלי חיים כשנזקקין זה לזו שאיתא בע"ז דף כ' נמי מקרא זה אינו מחמת שיהרהר לעשות עברה עמה אלא דאף שלא יהרהר לעשות עברה מחמת זה אסור משום שזה מביא לידי טומאת קרי שאסור להוציא לבטלה. והשני מקרא דאחרי עינכם דדריש בברכות דף י"ב זה הרהור עברה אינו מצד חששת הוצאת זרע לבטלה אלא הוא איסור מלהרהר לעשות העברה דזנות …

21.שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד

בענין הליכה בסאבוויי ובבאסעס בשעה שא"א ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק י' מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטען שליט"א.

בדבר הליכה בסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה,

…עכ"פ לדינא בנשים אחרות אף בא"א ונדות ונכריות ליכא איסור שלא בדרך תאוה לכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה. …

וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.

אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילך אז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואם יודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבל ח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשה וה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.

22.שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א

א] צריך אדם להתרחק מהנשים א מאד מאד. ב] ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ג] ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה ב ד] או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, ה] אלא רץ ו] ומסלקה לצדדין ז] או לאחריו. ג (א) ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ח] ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע ד קול ערוה או לראות שערה. ט] והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. י] ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

23.שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן טו

ולפ"ז אין הטעם דאיסור לקרות ק"ש הוא משום ההרהור בשעת ק"ש דהרהור אסור בכל היום, וכשרואה אשה בלא כוונת תאוה לא חיישינן להרהור, וכשמסתכל לכוונת תאוה אסור להסתכל אפילו במקומות המגולין מצד איסור הרהור כמפורש בגמ' א"ר ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף, והוא דוקא כשנתכוין ליהנות כדאיתא ברמב"ם פכ"א מאי"ב ה"ב, ואין זה ענין לאיסור ק"ש, ובאשתו הא מותר להסתכל בה אפילו ליהנות מיופיה אפילו בימי נדתה כדאיתא ברמ"א יו"ד סימן קצ"ה סעי' ז' במקומות הגלוים, ואין חוששין להרהור דאם היו חוששין להרהור הא אסור אפילו באשתו ובימי טהרתה, שהרי איסור הרהור אינו איסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה כדאיתא בכתובות דף מ"ו דדריש ר' פנחס בן יאיר מקרא דונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וזה שייך גם במהרהר באשתו בעניני תשמיש, ועי' בתשובתי בחאה"ע סימן ס"ט שאיכא עוד איסור הרהור מקרא דאחרי עיניכם, והוא ענין הרהור אחר שלא יהרהר לעשות עבירה דזנות, אבל לא שייך לחוש לזה בהסתכלות וכדומה אלא לענין חשש דהוצאת זרע עי"ז, הרי בהכרח צריך לומר דלהסתכל באשתו אפילו ליהנות מיופיה אין לחוש שיביא לידי הוצאת זרע, ויותר מזה דאפילו בישן עם אשתו במטה אחת מותר בהחזרת פנים דשניהם לקרות ק"ש לר' יוסף אף דנוגע בבשר אשתו במקומות המכוסין מטעם דכיון דרגיל בה ליכא הרהור, והרמב"ם פסק כר' יוסף בפ"ג מק"ש הי"ח וכן הוא שיטה ראשונה בש"ע /או"ח/ סימן ע"ג סעי' ב' שלכן בהסתכלות ודאי ליכא הרהור באשתו, ויקשה מ"ט אסור לקרות ק"ש נגד מקומות המכוסים מהבשר דאשתו ונגד שערה ובאשתו לא שייך לומר לא פלוג. אלא צריך לומר דבשביל שבראיית בשר אשה ממקומות המכוסים שייך שיבא לידי הרהור נחשב זה ערוה, ונגד ערוה הא אסור לקרות ק"ש אף דלא שייך שיבא לידי הרהור, מקרא דולא יראה בך ערות דבר לכן אסור לקרות אפילו שלא במתכוין להסתכל ואפילו כנגד בשר אשתו ושער אשתו כשהן מקומות המכוסות, ואפילו אשה אסורה לקרות כנגד טפח מגולה משערות אשה אחרת אף שלא שייך באשה ענין הרהור להרמ"א אליבא דהרא"ש שאוסר כנגד הבשר מאשה אחרת.

24.משנה ברורה סימן עה

(ב) לכסותו - אבל פניה וידיה (ג) כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום (ד) בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה (ה) אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור:

25.תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מו עמוד א

ההוא מיבעי ליה לכדר' פנחס בן יאיר, ונשמרת מכל דבר רע - מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.

26.שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו

בענין איסור הסתכלות בנשים מגולות ממקומות שדרכן לכסות אם יש בזה חומר לאוין דג"ע ובאם צריך לילך במקומות שהנשים נמצאות כן ב' מנחם אב תש"כ. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה ר' יעקב גרשון בורשטין שליט"א.

27.שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לט

אבל מסתבר לע"ד שסגי במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים, דהרי חזינן שהמחיצה אינה מצד איסור הסתכלות כדכתבתי לעיל שזה הרי ידעו גם מתחלה ומ"מ התירו ולא חשו לזה.

ריקאנטי סימן כו

כתב הר"א ממיץ דאסור לקרות דבר שבקדושה בשמועת קול שיר של אשה ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרין מלשמוע שמועת שיר הנשים וטפח באשה ערוה היינו טפח שדרכו ליכסות ואע"פ שהיא אשתו. והא דאמרו שער באשה ערוה היינו להסתכל בה אבל לקרות לא דמעשים בכל יום שאין אנו נזהרין מלקרות כנגד שער הבתולות כך פי' רבינו טוביה בשם ר"ת. ושמא דאף טפח באשה ערוה ה"פ וכ"מ מספר המצות הקצר שכתב וכן טפח באשה ערוה אם היא מגולה שלא יקרא עד שיחזור פניו ממנה משמע כשמחזיר פניו שרי בלא הרחקה. וכתב הראב"ד דדוקא במקום צנוע שבה ודוקא לאחרים משום הרהור אבל לעצמה לא דהא קיי"ל האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה:

מרדכי מסכת ברכות פרק מי שמתו [רמז נה]

[דף כה] נכרי ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו והכא נמי אמרינן הכא בתלמודא טפח באשה ערוה אפילו באשתו פי' טפח שדרכה להתכסות וכן שוק וקול באשה ערוה ופי' רב האי גאון דכל הני לענין ק"ש וכתב הר"א ממיץ בס"י הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו בין העובדי ככובים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות וכ"פ בה"ג וכ"פ ר"ח כדברי ר' (*יהודאי) [*האי] גאון וכתב ראבי"ה כל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור:

מגן אברהם סימן עה ס"ק ד

ד שרגילים לצאת מחוץ - וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג:

משנה ברורה סימן עה ס"ק יד

(יד) לצאת וכו' - ר"ל שמלבד כובע שעל ראשה יש לה צמת והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ ואותו מעט שא"א לצמצם ויוצא מהצמת ע"ז מקיל הרשב"א [חתם סופר סימן ל"ו עי"ש] ובזוהר פרשה נשא החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה דגרמא מסכנותא לביתא וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא וסטרא אחרא לשרות בביתא וכ"ש אם הולכות בשוקא כך ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור וכתב המ"א דראוי לנהוג כהזוהר וביומא איתא במעשה דקמחית בזכות הצניעות היתירה שהיתה בה שלא ראו קורות ביתה אמרי חלוקה יצאו ממנה כהנים גדולים:

משנה ברורה סימן עה ס"ק יג

(יג) שרגילין וכו' - ר"ל ומותר לקרות בזה אפילו נגד אשה אחרת דכיון דרגילין בהן ליכא הרהורא אבל לכוין להסתכל באשה אחרת אפילו בשערות שמחוץ לצמתן אסור [א"ר]:

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כד עמוד א

צריך לאדם שיזהר כשיקרא את שמע או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור אפי' באשתו אמרו חכמים ראיית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בק"ש אע"פ שאינה אוסרת לדברי תורה שהראייה גורמת הרהור וכן שוק באשה ושער באשה הראוי להתכסות וקול של זמר באשה ערוה לענין ק"ש ובלבד במה שאין רגיל בה אבל פניה וידיה ורגליה וקול דבורה שאינו לזמר ושער היוצא חוץ לצמתה אין חושש להם וכן באיש יצא שער ערותו דרך בגדו אינו חושש וכן כתבו אחרוני הרבנים ששער הבתולות אע"פ שכלו מגולה מותר אין הכונה אלא למסתכל ובאשה אחרת אפי' באצבע קטנה כל שהוא מכוין לראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפי' קול שאינו של זמר וכמו שאמרו קדושין ע' א' ברב נחמן שאמר לרב יהודה לישדר מר שלמא לילתא ואמר ליה לא סבר לה מר קול באשה ערוה ומ"מ אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא ומה שהוזכר כאן בענין תליית התפלין ביתד כבר ביארנוה למעלה:

צל"ח מסכת ברכות דף כד עמוד א

ד"ה שוק, באשת איש (אסור) [ערוה], להסתכל וכן באשתו לק"ש. ולכאורה יפלא, אי להסתכל מאי איריא שוק אפי' באצבע קטנה נמי אסור וכדמקשה לעיל. ובשלמא לאשתו לק"ש אף דאמרינן לעיל טפח באשה ערוה, יש לומר דשוק אפילו פחות מטפח מקרי ערוה. אבל לענין להסתכל באשת איש, קשה מאי איריא שוק. ונראה דס"ל לרש"י דהא דאמר רב ששת דכל המסתכל באצבע קטנה וכו', היינו במסתכל ומתכוין כדי ליהנות ממנה, וכן משמע לשון הרמב"ם פרק כ"א מאיסורי ביאה הל' ב', שכתב והמסתכל באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כאילו נסתכל במקום התורפה, עכ"ל. הרי שלא הקפיד אלא במתכוין להסתכל כדי ליהנות אבל באינו מתכוין ליהנות ליכא איסור. וס"ל לרש"י דבמקום המגולה ואינו מתכוין ליהנות לא שייך לחלק בין טפח לפחות מטפח. ולכן לעיל דקאמר טפח באשה ערוה, אי מיירי לאסתכולי בה על כרחך מיירי במתכוין ליהנות, לכן הקשה שפיר מאי איריא טפח אפי' באצבע קטנה אסור, אבל שוק שנקרא ערוה אסור אפילו אינו מתכוין ליהנות. ורבינו הגדול בפרק כ"א מאיסורי ביאה לא הזכיר שוק, אבל הביא איסור שמיעת קול וראיית שער. ובהלכות ק"ש פ"ג הלכה ט"ז כתב, ואם היה טפח מגולה ממנה לא יקרא כנגדה, ולא הזכיר שם לא שוק ולא שער ולא קול, וכתב הכסף משנה מה שלא הזכיר רבינו קול ושער משום דסובר לא לענין ק"ש נאמרו אלא לענין איסור ערוה. ואני בער ולא אדע, מה יענה הרב כסף משנה בשוק שלא הזכירו רבינו לא בהלכות ק"ש ולא באיסורי ביאה שם, וכעת צ"ע.

ספר אור זרוע ח"א - הלכות טהרת קריאת שמע ותפילה סימן קלג

והא דאמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים פי' מורי רבינו יהודה בר יצחק דלאו לענין ק"ש איירי וגם אין אנו נזהרין לקרות ק"ש לפני בתולות פרועות ראש ודלא כפי' ה"ר יוסף שפי' דלענין ק"ש איירי: א"ר [יצחק] טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ כנגד תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף ל"ק הא לאחרת הא לאשתו ולק"ש. פי' ר"ח תכשיטין שבחוץ הן טבעת עגיל וצמיד שהן תכשיטי ידים תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז אצעדה ברגלים והכומז במקום התורף שהוא מקום זמה הלכך טפח מבשר אשתו שמגולה במקום שרגיל להיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה ובאשה אחרת אפי' בפחות מטפח שנתגלה מבשרה במקום הראוי להיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה: אמר רב [חסדא] שוק באשה ערוה שנא' גלי שוק עברי נהרות וכתי' תגל ערותך גם תראה חרפתך לענין ק"ש איתמר. אמר (רב ששת) [שמואל] קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה. לאו לענין ק"ש איתמר דהיא גופה קורא ק"ש:

רבינו ירוחם - מישרים נתיב כג חלק ח דף סב טור ב

וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם ראשה פרוע כגון שערה מכוסה במטפחת על ראשה ואין עליה רדיד כשאר הנשים ואפילו הכי אבדה כתובתה דאי מגולה מכל וכל פשיטא דאפילו מן התורה אסור מדכתיב ופרע את ראש האשה וטווה בשוק כגון טווה וורד על פדחתה כנגד פניה כדרך הזונות או מראה זרועותיה לבני אדם ומדברת עם כל אדם ומשחקת עם בחורים וכן נמי ויוצאה וראשה פרוע שיוצאה מחצר לחצר ועוברת דרך מבוי כי בפריעת הראש לשוק או למבוי הרי זו עובר על דת משה ומ"מ שער באשה ערוה

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן ד

ומש"כ כתר"ה שבחדושיו הביא ראיה להראב"ד פכ"א מאי"ב ה"ג מהא דרשב"ג דמקשה הגמ' ולאיסתכולי מי שרי דאין דרך ת"ח בכך אף בפנויה לבודקה לישאנה, לא נכון כלל דליכא שום ראיה משם דהתם איסור גמור אף לכל אדם כדדריש מקרא דונשמרת מכל דבר רע, והרי גם הראב"ד לא אמר שהוא איסור אלא שאין דרך ת"ח בכך וא"כ יקשה גם עליו אלא דהתם שאסור הוא משום דהיתה נכרית שיש לה דין כערוה כהפמ"ג וכדבארתי. ולא מובן שאחרי שראה כתר"ה דברי איך השיג ע"ז.