Parshat Tezaveh - Purim 5770

Parshat Tezaveh 5770

Rabbi Ari Kahn

Royal Clothing

While last week’s parsha addressed the materials needed to construct the Mishkan and its utensils, this week's parsha addresses those who would serve in the Mishkan; the kohanim – Aharon and sons.

שמות פרק כח, א-ב

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

And take to you Aharon your brother, and his sons with him, from among the people of Israel, that he may serve me as a kohen; Aharon, Nadav and Avihu, Elazar and Itamar, Aharon’s sons. And you shall make holy garments for your brother Aharon for splendor and for glory. (Shmot 28: 1,2)

The Torah then describes the clothing of the kohanim:

שמות פרק כח, ד-ה

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:

And these are the garments which they shall make; a breastplate, and an ephod, and a robe, and an embroidered tunic, a turban, and a sash; and they shall make holy garments for your brother Aharon and his sons, to serve me as kohanim. And they shall take gold, and blue, and purple, and scarlet wool, and fine linen. (Shmot 28: 4,5)

These instructions contain a combination of materials that is prohibited in all other garments:

ויקרא פרק יט, יט

אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:

You shall keep my statutes. You shall not let your cattle breed with a different kind; you shall not sow your field with mixed seed; nor shall a garment mixed of linen and wool come upon you. (Vayikra 19:19)

דברים פרק כב, יא

לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:

You shall not wear shaatnez (a garment made of different sorts), wool and linen together. (Devarim 22: 11)

Why would something which is forbidden in one context be deemed not only permissible, but a crucial part of divine service, in another context? This is not an insurmountable problem in theory: just as God declares this combination inappropriate in non-divine usage, He declares this as an approved element of ritual service in the Mishkan. And yet, unassailable as this logic may be, the reader is left with the task of understanding the underlying truths contained in both the prohibition and its exception. Perhaps if we understand why the Torah prohibits making garments from a mixture of wool and linen, we will be better able to understand why that prohibition is set aside for the bigdei kehuna, the priestly clothes.

However this poses a problem for Shaatnez is categorized as a hok, a law whose rationale eludes us. But while the reasons or reasoning behind laws of this type are not expressly stated in the Torah, our sages were not against offering suggestions of their own to explain hukim. In general, a distinction is made between mishpatim and hukim: Mishpatim are laws which might logically or naturally spring from the necessity to regulate and organize human interaction. Devoid of any divine imperative, people could have or would have created laws similar to those categorized as mishpatim. Their rationale is logical, clear, and would likely have been dictated by human nature and the necessity for a "social contract". Laws prohibiting murder, theft and adultery would easily fit into this category.

Hukim are laws which operate on different strata; often, they are symbolic representations of larger ideas. These laws are not intuitive, nor would human intelligence alone enable us to anticipate their necessity. Nonetheless, rabbinic tradition does not consider the rationale of a hok impenetrable or beyond our understanding.[1]Shaatnez is a prime example: Wool comes from the animal kingdom, while linen grows from the ground, and the writers of the midrash explain that these two divergent sources represent two individuals, who at the dawn of history delved into these two respective realms.

בראשית פרק ד, ב

וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:

And she again bore his brother Hevel. And Hevel was a keeper of sheep, but Kayin was a tiller of the ground.

Kayin was a farmer, and his brother Hevel was a shepherd. Each of them, apparently independently, attempts to serve God by bringing an offering. This, then, is the first time in history that men initiate sacrifice as a means of coming closer to God.  It is this aspect of their offering that is reminiscent of the service of the kohanim, the agents through which all of Israel can bring their individual and collective sacrifices before God.

בראשית פרק ד, ג-ה

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה’: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה’ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו:

An era ended (in the course of time), and Kayin brought some of his crops as an offering to God. Hevel also offered some of the firstborn of his flocks and from the fattest ones, and God paid heed to Hevel and his offering. And to Kayin and his offering God paid no heed, and Kayin became furious and crestfallen. (Bereishit 4: 3-5)

Although each of the brothers hoped to serve God in his own way, jealousy plagued their relationship, and soon Hevel became the victim of his brother’s rage. The Midrash explains that as a result of this senseless murder a new law was introduced – a law that preserves and separates the two different realms of Kayin and Hevel, represented by wool and linen.[2] The rationale of this hok may be best expressed as a method of separating divergent strands, re-establishing clarity that was obscured by sin.

Kayin's behavior deserves a closer look in this context: while it contained no shaatnez, there was clearly something terribly wrong with his offering. A common denominator exists between Kayin and the prohibition against shaatnez: The Zohar teaches that Kayin himself was combination of two species. Kayin was conceived in the aftermath of the sin, indelibly stamped with the confusion of good and evil that resulted from his parents' eating from the forbidden tree. Thus, the prohibitions of kilayim and shaatnez are an outgrowth of that first sin, that first confusion. The poison which the Serpent convinced Hava to ingest was, in a word, confusion of good and evil. It is this venom that runs through Kayin's veins, and eventually mutates into the evil that gives birth to murder.

The Talmud traces this particular strand of evil down through the ages[3], from the Serpent through Eve to Kayin[4]. The spiritual heirs of this satanic streak are to be found in certain key positions throughout our history, and are embodied in the tribe of Amalek. One of the most insidious descendents of Amalek was a man named Haman, and rabbinic tradition stresses Haman's spiritual origins:

Haman was an extension of the confusion of the Tree of Knowledge of Good and Evil.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט/ב

המן מן התורה מנין? המן העץ [אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת] (בראשית ג: יא)

Where is Haman indicated in the Torah? In the verse: 'Did you eat from the tree (hamin ha'etz) [from which I commanded you not to eat]? (Talmud Bavli Hullin 139b)

Like the Serpent, like Kayin, Haman was blinded by jealousy and hatred, and, as before, his fury turned murderous. The Serpent sought Adam's death, Kayin sought Hevel's death, and Haman was willing to destroy the entire Jewish people because he was slighted by one Jew.

Who was this one Jew, the bane of Haman's existence and the object of his murderous wrath? The Talmud's very brief comments give us a wealth of information:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט/ב

מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שות לא) 'מר דרור' ומתרגמינן מירא דכיא:

Where is Mordecai indicated in the Torah? In the verse (Shmot 31): 'Flowing myrrh', which the Targum renders as mira dachia. Talmud Bavli Hullin 139b

Mordechai is associated with the incense brought in the Mishkan. One of the primary tasks of the Kohen Gadol on Yom Kippur is to bring the incense into the inner chamber, and the association of Mordechai with this central ritual of atonement is echoed and reinforced throughout the Book of Esther.

The theme of the clothes of the Kohen Gadol, detailed in this week's parsha, serves as an ironic subtext to the story of Purim. As the Megilah begins, we are told of the ostentatious celebrations King Ahashverosh orchestrates, to which he wears the finest splendor.

אסתר פרק א,ד

בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם:

When he showed the riches of his glorious kingdom and the honor of his excellent majesty many days, one hundred and eighty days. (Esther 1:4)

The Talmud notes a linguistic relationship between the clothing of the king and the clothing of the Kohen Gadol:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א

'בהראתו את עשר כבוד מלכותו': אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה: כתיב הכא (אסתר א') 'יקר תפארת גדולתו' וכתיב התם (שמות כ"ח) 'לכבוד ולתפארת'.

"When he showed the riches of his glorious [tif'eret] kingdom": R. Yose b. Hanina said: 'This shows that he arrayed himself in the priestly robes. It is written here [Esther 1:4], ‘the riches of his glorious [tif'eret] kingdom’, and it is written elsewhere [in connection with the priestly garments, Shmot 28], 'for splendor and for glory, [tif'eret]. (Talmud Bavli Megila 12a)

This linguistic similarity is more than coincidental. The Talmud unlocks for us a rich and significant sub-text by highlighting the use of these very specific descriptions. The great celebrations in Shushan were far from benign:

אסתר רבה (וילנא) פרשה א

'בשנת שלוש למלכו עשה משתה': ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר בשנת שלש למלאכת הכסא, כיון שגמר מלאכת הכסא, עשה משתה לכל שריו ועבדיו, ור' נחמיה אמר בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש, כיון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים, עשה משתה לכל שריו ועבדיו,

"In the third year of his reign, he made a feast." (Esther 1: 3) R. Yehudah and R. Nehemiah gave different explanations. R. Yehudah said: 'It means, in the third year of the making of the throne. When he finished making the throne, "he made a feast for all his princes and his servants."' R. Nehemiah said: 'In the third year after he stopped the building of the Temple. When three years had passed after he stopped the building of the Temple, he made a feast…) Midrash Rabbah - Esther 1:15)

Ahashverosh donned the clothing of the Kohen Gadol and celebrated the fact that his Jewish subjects would remain dispersed and disunited. The construction of the new Temple had come to a halt; Jerusalem would remain barren, and the Jews would remain in exile.

The atmosphere among the Jews of Shushan was one of total confusion; instead of partaking in the Chanukat Habayit, the dedication of the Temple by the Kohen Gadol, they participate in festivities that mark the failure to rebuild the Temple. A drunken, lecherous despot wears the clothes of the High Priest. Confusion reigns; death and destruction seem close at hand.

Mordechai alone seems unconfused. He remembers who he is and where he is. He knows what the Jews need, what they must do. But he also fears that without the Temple, without repentance, they have little hope. There is no Kohen, no incense, no sacrificial rite with which to bring about a national awakening. Even the holy garments of the Kohen Gadol have been captured. And so, Mordechai dons sackcloth, shedding all the confusion that the trappings of the court engender, rejecting every expression of reconciliation with the festive atmosphere around him. In this context, other seemingly minor elements of the Book of Esther are cast in a new light: When Ahashverosh looks for a fitting reward for a loyal supporter, Haman's response resonates with new overtones: the honoree should be dressed in clothing worn by the king – not “the kings clothing”, but the clothing that the king has worn. We now understand that this is no arbitrary suit of clothes: it is the clothing of the Kohen Gadol that Haman wants. But at that point Haman is humiliated and forced to give these royal clothes to Mordechai.

Mordechai does not attend the party; he refuses to drink the wine, declines the king's offer of forbidden fruit[5]. He alone will not bow to temptation; he will not bow to Haman[6]. With prayer and a great deal of Divine intervention, his cousin Esther is catapulted to the palace and soon a plan takes form. The plan itself seems to play on the jealousy and anger of two evil men; through their weakness, salvation emerges. Haman's own hunger for power and glory lead to Mordechai being paraded through Shushan in the clothes of the Kohen Gadol. Haman's murderous fury leads to his own hanging from the gallows he prepared for Mordechai. Achashverosh's delight in the collapse of the aspirations of the Jewish People leads to the birth of new hope and the eventual completion of the Temple.

Parshat Tezaveh describes the clothing worn in the Temple, and these clothes are necessarily different from our normal attire. Ours is a world steeped in petty jealousy and hatred, a world driven mad by the confusion between good and evil. The prohibition against shaatnez is a symbolic reminder of the confusion that leads to death. As we are diligent in our dress, and we take care to maintain the distinction between the realms represented by wool and linen, we make a symbolic commitment. Through observance of the laws of shaatnez in our daily comportment, we remind ourselves that the hatred and jealousy between Kayin and Hevel resulted in fratricide, and we commit ourselves never to repeat this sin.[7]

Life within the confines of the Temple is quite different. The Temple is our meeting place with God. Here, as we approach God, confusion is dispelled. Within the Beit HaMikdash, wool and linen can be combined, must be combined. Here, sanity reigns; clarity triumphs. The Temple is a place of unity, straddling the territories of Yehuda, son of Leah, and Binyamin, son of Rachel.[8] Here, brothers are united; here, even Kayin and Hevel can exist side by side. This unity is the defining trait of Mordechai:

ספר אסתר פרק ב

(ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

There was a man of Yehuda in Shushan the capital, and his name was Mordechai, son of Yair, son of Shim’i, son of Kish, a Benjaminite; (Esther 2:5)

Like the Beit HaMikdash itself[9], Mordechai is both of Yehuda and of Binyamin.

Mordechai represents unity and harmony, reconciliation and clarity. He was uniquely capable of seeing through the confusion. He was a symbol of the Temple, and of the Kohen Gadol. Like the incense that brought about forgiveness for the people, Mordechai was an agent of healing. He was the rightful owner of the 'garments of splendor and glory,' the rightful heir of the Kohen Gadol who used incense to dispel the confusion that causes sin. In truth, the holy clothing in which he was eventually adorned were an expression of his own inner 'splendor and glory.'[10]

---

[1] See Rabbi Abraham Besdin's adaptation of the lectures of Rabbi Joseph Soloveitchik, Man of Faith in the Modern World: Reflections of the Rav, volume 2  (Hoboken New Jersey: Ktav Publishing House, 1989), 91-116.

[2]According to the Midrash, the produce that Kayin offered was linen. See MidrashTanchuma Bereishit (Warsaw edition) section 9; Zohar part 3: 87a; Pirkei d'Rebbi Eliezer  chapter 21; Hizkuni and Baalei Tosafot to Devarim 22:10; Vilna Gaon commentary to the "Sifra Dezt'niuta" chapter 4. Also see Explorations (Jerusalem: Targum Press, 2000), Parshat Bereishit and Parshat Kedoshim.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית סימן ט

ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו' ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר,

זוהר חלק ג דף פז/א

קרבנא דקין הוה פשתים, וקרבנא דהבל הוה צמר, לאו דא כדא ולאו דא כדא, רזא דמלה, קין כלאים הוה, ערבוביא דלא אצטריך, סטרא אחרא דלא זינא דחוה ואדם, וקורבניה מההוא סטרא קא אתיא, הבל מזינא חדא דאדם וחוה, ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין, ובגין דאתחברו כחדא, לא אתיא מנייהו תועלתא לעלמא, ואתאבידו:

פרקי דרבי אליעזר - פרק כא

ויהי קין איש אוהב לזרוע ויהי הבל איש אוהב לרעות צאן זה נותן ממלאכתו מאכל לזה והגיע לילו יום טוב בפסח וקרא אדם לבניו ואמר להן עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר ונתעבה מנחת קין ונתרצה מנחת הבל שנ' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ר' יהושע בן קרחא אומר אמר הב"ה חס ושלום שלא נתערבו מנחת הבל וקין לעולם אפי' בארג בגד שנ' לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו …

[3] Shaatnez שעטנז  has the same letters as SaTaN AZ שטן עז, which means 'powerful satanic force'. See Recanati on the Torah, Parshat Titzaveh; Rabbi Yeshayahu Horowitz, Shnei Luchot Habrit Parshat Ki Tezeh.

פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת תצוה

 ופירוש מילת שעטנז מצאתי לחכמי הקבלה שפירשו שיש שטן אחד ממונה על מי שלובש שעטנז ויכול להזיק והוא שטן ע"ז בצירוף אותיות שעטנז. והגוים שאינן יודעים לכוין במלה קורין לו שטאנס. ועל כן רשום בספר התורה שעטנז ג"ץ סימן התגין כדי להורות שהמתעסק בתורה נצול מהמקטרג ההוא שהוא מלאך המזיק שהוא שטן ע"ז ג"ץ צורר גדול לאדם יורד ומתעה עולה ומסטין נוטל רשות ונוטל נשמה.

של"ה פרשת כי תצא תורה אור

ולבוש שעטנז הוא ממש לבוש השטן בר מינן, וכן 'שעטנז' אותיות 'שטן עז'. וכן שוע טוה נוז ראשי תיבות 'שטן'. וזה לשון הרב רבי מנחם הבבלי (ספר טעמי מצות, לא תעשין ש"כ): שלא ללבוש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, הטעם שלא לערב הכחות [ושלא] להזכיר עון קין (קין הביא זרע פשתן, והבל צאן שבו הצמר) שהרג להבל. 'שעטנ"ז' - שט"ן ע"ז עומד על ימין הלובשו לשטנו, כיון שלבשו נעשה יחדיו לחלקו ומנתו שבהתחברם יחד יתחזק כחו ואונו, וכל הלובש כלאים נחשב לידון ככומר לעבודה זרה רחמנא ליצלן. עכ"ל.

[4] For more on this theme see my essay on In Search of the Serpent

http://arikahn.blogspot.com/2009/10/parshat-bereshit-5770-in-search-of.html

[5] According to many commentaries, the fruit of the forbidden tree in  Eden was grapes, wine.

[6][6] The Serpent tried to convince Hava that eating from the forbidden tree would transform them into gods; Haman, who required obeisance from all the king's subjects, attempted to set himself up as a deity as well.

[7] See my book  Explorations Parshat Kedoshim, where I note that the prohibition on shatnez immediately follows the verse instructing us to "love your neighbor as yourself".

[8] For a more detailed discussion of this idea, see my notes on Parshat Ki Tisa-Purim 5769: http://arikahn.blogspot.com/2009/03/parshat-ki-tisa-purim-5769-mar-dror.html

[9] See Talmud Bavli Yoma 12a.

[10] But even these garments, the unique and otherwise-prohibited combination of wool and linen, do not complete the picture. The Zohar notes that on Yom Kippur, the Day of Atonement, when the Kohen Gadol enters the inner sanctum to seek forgiveness for the sins of the nation, he wears garments of pure linen, not mixed with wool. Significantly, it is linen clothing, the clothing reminiscent of Kayin, the man with blood on his hands, that is worn on Yom Kippur when approaching God. This is paralleled by Aharon who bore guilt for the idolatrous calf entering into the Mishkan on Yom Kippur (the holiday which commemorates the forgiveness granted the Jews after the Golden Calf). This garment represents Kayin’s attempt to serve God prior to his offering being rejected. See Rav Yehonatan Eybeshitz, Yaarot Dvash part one drush 5.

ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש ה (המשך)

אבל הענין כי יום הכפור הוא בלי ספק יום מחילה וסליחה, כי השטן אין לו רשות לקטרג, אבל כשלובשין שעטנז שהוא שט"ן - ע"ז, אז אפילו ביום הכפור גבר כחו של שטן לקטרג, כי הוא מעורר ג"כ חטא הבל וקין בקרבנו צמר ופשתן, ולכך ביום הכפור אפילו בגדי כהונה שהותר בהן כלאים לא היה כהן גדול לובש, לבלתי תת לסטרא אחרא אחיזה ובגדי בד ילבש:

Parshat Terumah 5770 - As Seen on the Mountain

Parshat Terumah 5770     

Rabbi Ari Kahn

As Seen on the Mountain

In the beginning of this week’s Parsha, the nation is instructed to build a "house for God" (The Mishkan or Tabernacle, forerunner of the Beit Hamikdash).  Some commentaries see this as an independent commandment of supreme importance; others see the process and the product of the construction as a response to the Golden Calf debacle, a concession to the human need for a physical object of worship. The difference of opinion between the commentaries may be seen in the context of the more fundamental argument regarding the sequence of events recorded in the Torah.[1]

In this particular case, the differing opinions regarding the nature and purpose of the Mishkan often rely heavily on the narrative context in which these instructions  are transmitted to the nation: Is the commandment to build God's earthly abode to be seen through a lens colored by the stain of the Golden Calf incident, as it appears in the text, or was the construction of a physical, central place of worship actually unrelated to the events that occurred while Moshe was up on Mount Sinai and the people lost patience below? Close analysis of the instructions to build the Mishkan leaves us somewhat confused regarding the sequence of events.

The initial verses of this week's Parsha include instructions for Moshe to oversee the collection of the materials to be used to build the Mishkan. One key statement immediately forces us to consider the timeline of the verses:

ספר שמות פרק כה, ט

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:

You shall make the Mishkan and all of its utensils according to the form that I am showing you. Shmot 25:9

Building a three-dimensional structure based only on verbally transmitted descriptions is no easy task. To fill the gaps, God shows Moshe what the finished product will look like – visual aids, as it were. A similar method is employed for other parts of the Mishkan; the Menora (candelabra), for example, is crafted as per the visual instructions that Moshe receives.

ספר שמות פרק כה, לז-מ

וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ: וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר: כִּכַּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר:

Make seven lamps [on the Menora]. The lamps shall be lit so that they shine towards [the Menora's] face (or center). [The Menora's] tongs and scoops shall [also be made of] pure gold. Out of a kikar of pure gold shall he make all these implements. See and construct, in their form (according to the pattern) which has been shown to you at the mountain. Shmot 25:40.

These descriptions make similar reference to visual representations with which Moshe is taught, with one crucial difference: the instructions for the Mishkan in the earlier verses are in the present tense - "as I am showing you" – whereas the Menora's form seems to have been shown to Moshe previously – "as you have been shown".[2] Moshe has already seen a visual representation of the Menora at Sinai. The importance of this distinction is emphasized by a later verse which sums up the entire undertaking:

ספר שמות פרק כו, ל

וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר:

And you shall erect the Mishkan according to its fashion, which was shown to you at the mountain. Shmot 26:30.

Again, Moshe is told that the construction is to follow the forms and patterns that were shown to him at Sinai - ostensibly prior to the present-tense communication.[3]

When was Moshe shown the visual representation of the Mishkan, the Menora, and all of the ritual instruments? Knowing, as we do beyond any doubt, where Moshe was shown these things, we may logically assume that we can narrow down the possibilities for when, to the two times that we know Moshe was on the mountain. The first time Moshe ascended Mount Sinai was when he received the first set of Tablets – before the sin of the Golden Calf. The only other time we know of was when Moshe ascended the mountain a second time, to beg for forgiveness for the nation and to receive the second set of Tablets. Obviously, the difference cannot be understated; the key to understanding the nature and purpose of the Mishkan (and of the Beit HaMikdash) may lie in the resolution of this question.

In fact, one element of the instructions Moshe is given for building the Mishkan's main feature seems to give a very solid clue for constructing a timeline: The point in time when Moshe was given his instructions is hinted at in the verse describing the purpose of the Ark:

שמות פרק כה, טז

וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

And you shall put into the Ark the testimony which I shall give you. Shmot 25:16.

Moshe will be given the Tablets of Testimony upon which the Ten Commandments were sculpted. The language of this verse makes it clear that Moshe has not yet been given any physical testimony; at the time this verse is spoken, Moshe stands on the mountaintop for the first time. There is no reference, as there will be when the Ark is eventually constructed, to the broken Tablets which would reside alongside the second, unbroken set. Furthermore, rabbinic tradition generally describes Moshe's second visit on the mountaintop as having been devoted exclusively to prayer and repentance;[4] no mention of any instructions for the Mishkan are included in this scenario.[5]

The Seforno's comments regarding the construction of the Mishkan may provide us with a hint of a third possibility as to when Moshe saw the visual representations that assisted him in constructing the Mishkan. The Seforno examines the content and quality of Moshe's vision, as he attempts to elucidate the purpose of the Mishkan:

ספורנו עה"ת ספר שמות פרק כה פסוק ט

ככל אשר אני מראה אותך וכו'. אשכון ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותך שכינתי בהר על הכפרת בין שני הכרובים עם תבנית המשכן ועם תבנית כל כליו. כי אמנם תבנית המשכן תורה על כרובים, שהם שרפים עומדים ממעל לו הנראים לנביאים…,

I will dwell among them to accept their prayers and service, in the same fashion that I reveal My Shechina on the mountain on the Kaporet between the two Keruvim with the model of the Mishkan and the model of all the utensils. For the form of the Mishkan will indicate Keruvim; they are 'the Seraphim standing above it' that are seen by the prophets... Seforno Shmot 25:9

According to the Seforno, the "visual aids" with which Moshe was instructed were not merely architectural in nature; Moshe had a vision similar to that described by later prophets, particularly the powerful and evocative images of the Upper World in the prophecies of Yeshayahu and Yechezkel, whose glimpses of the celestial retinue are described in great detail. In much the same fashion, Seforno tells us, Moshe was shown the Mishkan and its elements. Moshe was instructed to build physical, earthly manifestations of what he, and, later, Yeshayahu and Yechezkel, had seen – physical representations of what they were worthy enough to glimpse in their respective prophetic visions.[6]

The Midrash explains the Mishkan's form in similar vein:

מדרש רבה במדבר פרשה יב פסקה ח

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למשה עשו לי משכן היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלן אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו כתבנית אשר אתה מראה בהר רבי ברכיה בשם ר' בצלה למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון אמר לבן ביתו עשה לי כזה אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו אמר לו אני בכבודי ואתה בסממנך כך אמר משה לפני הקב"ה אלהי יכול אני לעשות כאלה אמר לו כתבנית אשר אני וגו' בתכלת ובארגמן ובתולעת שני ובשש אמר הקב"ה למשה אם את עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים העמד אין כתיב כאן אלא עומדים כנתון באסטרטיא של מעלה הה"ד (שם ו) שרפים עומדים ממעל לו מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע ביום חתונתו זה סיני חיתונין היו שנא' (שמות יט) וקדשתם היום ומחר וביום שמחת לבו זה מתן תורה שנא' (שם לא) ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב ד"א ביום חתונתו זה אהל מועד וביום שמחת לבו זה בית העולמים ומנין לאהל מועד שחיתונין היו דכתיב ביום כלות משה להקים את המשכן כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגננא:

R. Yehoshua of Sakhnin said in the name of R. Levi: When the Holy One, blessed be He, commanded Moshe, ‘Make Me a Mishkan,’ Moshe might have simply put up four poles and spread out the Mishkan over them! However, we learn that the Holy One, blessed be He, showed Moshe on high, red fire, green fire, black fire, and white fire, and said to him: "Make it according to the fashion thereof, which you have been shown on the mountain" (Shmot 26, 30). R. Berakhiah in the name of R. Bezalah likened the matter to a king who, possessing an exquisite robe made with precious stones, said to a member of his house: 'Make me another like it,’ and the latter said to him: ‘My lord, the king! Am I able to make one like that?' Said the king to him: 'I with my glory and you with your dyes [will make a worthy robe].’ In the same way did Moshe say to the Holy One, blessed be He: ‘O God, am I able to make such as these?’ Said He to him: ‘Do it according to the fashion which I am showing you,’ etc., with blue, with purple, with scarlet, and with fine linen. ‘If,’ said the Holy One, blessed be He, to Moshe, ‘you will make below the same as that which is above, I shall leave My counselors on high and, coming down below, will accommodate My Shechinah to the confined space in their midst below.’ On high stood ('omedim) the Seraphim (Yishayahu 6, 2), and so also below were the boards of acacia wood, standing up ('omedim) (Shmot 26, 15). The expression used here is not 'set up' (ha'amed) but 'standing up'… Midrash Rabba Bamidbar, 12:8.

At Mount Sinai, Moshe was shown a dazzling vision of divine fire and color, and God taught him how to transform this vision, how to translate this vision, into something concrete. The Midrash goes on to draw parallels between the language used to describe various structural elements of the Mishkan and the vision of Yishayahu, indicating that the Prophecy of the Chariot, the prophecy of the Celestial Throne, and Moshe's "visual aids" were all, in fact, identical visions, described in different language. Rabbi Yaakov Sikilly, in Torat Hamincha, explains it thus:

ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה כו

ואמרו רז"ל (פסיקתא דר"כ א) מלמד שהראה לו למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה, …מכל זה למדנו כי המשכן וכליו הם תבנית המרכבה העליונה.

Our Rabbis taught that Moshe was shown above red fire and green fire and black fire and white fire…from all this we learn that the Mishkan and its utensils are in the form of the Upper Chariot (Merkava). Torat Hamincha Drasha 26

Yechezkel witnessed a vision of God's Chariot, The Merkava. Later, scholars studied the prophet's description of this vision in an attempt to recreate the ecstatic experience and to achieve spiritual enlightenment. The Merkava – both the vision and the scriptural description of the vision – came to be regarded in traditional Jewish scholarship as a vehicle for spiritual elevation,[7] allowing spiritually sensitive and properly trained scholars to soar beyond the constraints of the physical world; to perceive, to understand, and to experience the Divine.[8]

Yehchezkel’s vision is recounted as follows:

ספר יחזקאל פרק א: כה; כח, פרק י: א-ד  

וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן:

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה’ וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם: וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי: וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: וַיָּרָם כְּבוֹד ה’ מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה’:

And there was a voice from above the firmament that was over their heads, when they stood still, and had let down their wings.

As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness around it. This was the appearance of the likeness of the Glory of God. And when I saw it, I fell upon my face, and I heard a speaking voice.

Then I looked, and, behold, in the firmament that was above the head of the Keruvim appeared over them something like a sapphire stone, in appearance like the shape of a throne. And he spoke to the man clothed with linen, and said, 'Go in between the wheels, under the Keruv, and fill your hand with coals of fire from between the Keruvim, and scatter them over the city.' And he went in before my eyes. And the Keruvim stood on the right side of the house, when the man went in; and the cloud filled the inner court. Then the Glory of God went up from the Keruv, and stood over the threshold of the house; and the house was filled with the cloud, and the court was full of the brightness of God’s Glory. Yechezkel Chapter 1:25,28; Chapter 10:1-4

Yechezkel's vision is described in detail, and some of the elements he describes – Keruvim, sapphire, a house filled by a cloud, and the great light emitted by the Glory of God - are familiar to us, either from this week’s Parsha, or the Parsha that immediately follows which describes the completed Mishkan:

שמות פרק מ, לג-לח

וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה’ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן ה’ עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

And he erected the Courtyard around the Mishkan and the Altar, and set up the screen of the Court gate. So Moshe finished the work. Then a cloud covered the Tent of Meeting, and the Glory of God filled the Mishkan. And Moshe was not able to enter into the Tent of Meeting, because the cloud abode on it, and the Glory of God filled the Mishkan. And when the cloud was taken up from over the Mishkan, the Children of Israel went onward in all their journeys; but if the cloud was not taken up, they did not journey until the day that it was taken up. For the cloud of God was upon the Mishkan by day, and fire was on it by night, in the sight of all the House of Israel, throughout all their journeys. Shmot 40: 33-38

Two notable elements that are shared by Yechezkel's vision and the description of the completed Mishkan are the cloud that filled the room, and the element of sapphire. In fact, these same two elements are part of Moshe's vision at another critical juncture: Immediately preceding Moshe’s ascent to Mount Sinai, as the covenant between God and the Jewish People is formed, Moshe and the leaders of the nation experienced a vision of God’s Throne:

שמות פרק כד, י-יב

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:

And they saw the God of Israel; and there was under his feet a kind of paved work of a sapphire stone, like the very heaven for clearness. And upon the nobles of the People of Israel He laid not his hand; they saw God, and they ate and drank. And God said to Moshe, 'Come up to me on the Mountain, and be there; and I will give you the Tablets of Stone, and the Torah, and the commandments which I have written; that you may teach them. Shmot 24:10-12

Yechezkel's vision was of “a sapphire stone, in appearance like the shape of a throne” (Yechezkel 10:1). At Sinai, God's throne[9] was perceived as made of sapphire. According to Rabbenu Bachya[10]  this sapphire was given to Moshe - with the Ten Commandments chiseled into it: The stone upon which the Ten Commandments were chiseled was sapphire. According to the Zohar, the future Temple would be built of this same sapphire:

זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קכו עמוד א

 ויראו את אלהי ישראל דייקא כמה דאמינא, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כחזו אבן טבא דזמין קודשא בריך הוא למבני מקדשא דכתיב (ישעיה נד) ויסדתיך בספירים:

As for the last part of the verse which is being treated, namely: 'And under His feet as it were a paved work of a sapphire stone' - what did they see? They beheld the precious stone with which the Holy One will build the future Beit HaMikdash, as it is written: “I will your stones with fair colors and lay your foundations with sapphires” [Yishayahu 54, 11].Zohar Shmot 126a

At the foot of the mountain, all of Israel saw the Cloud of Glory that enveloped the mountain and the fire of God at the summit. The leaders were given greater vision, a higher level of prophecy, and they saw the Heavenly Throne of God, made of sapphire. The Ramban explains that what they saw was precisely what was seen by Yechezkel hundreds of years later, after the destruction of the First Temple.[11] Apparently Moshe saw even more: Standing at the foot of the mountain, alongside Aharon, Nadav, Avihu and the Seventy Elders, Moshe saw the cloud, he saw the fire, he saw the throne - and he saw what the others could not. He saw a building, a spiritual edifice. It is to this unique vision that God refers when He instructs Moshe to build the Mishkan, “as you saw on the mountain”. In other words, Moshe saw the "visual aids" according to which he would instruct the people to build the Mishkan – not on his first trip up to the summit of Mount Sinai, nor on his second ascension, but before he ever made the climb to receive the Tablets.[12]

We must conclude, then, that the verses and their sequence reflect the actual sequence of events: At the foot of Mount Sinai, Moshe and the nation's leaders share a vision of the sapphire Throne of God. At the same time, Moshe has a higher order of prophecy; his higher spiritual level enables him to see more than the others. Moshe then ascends the mountain in order to receive the Tablets of Testimony - carved, perhaps, of the sapphire of God's very throne – a physical testament to the covenant forged between God and the Children of Israel, and a physical echo of the of the sapphire Throne of God that had just been revealed to Moshe and the other leaders who stood at the foot of the mountain, and would later be revealed to Yechezkel. And there, as Moshe stands on the mountaintop to receive the Tablets, he is commanded to build a Mishkan - a physical representation, an earthly echo or shadow, of the symbols of God's Divine Presence he had seen in his own personal prophetic vision.

The nature and purpose of the Mishkan are thus revealed through careful reading of the verses and attention to the sequence in which events are recorded in the Torah: The Mishkan was a vehicle for turning the Revelation at Sinai - which included the visions at the base of the mountain as the covenant and the commandments transmitted on the summit - into a permanent part of human experience. In the words of the Ramban[13], the Mishkan was designed to take the singular experience of Sinai, to fuse it with Moshe's unique vision, and make it tangible, so that we might raise ourselves up, aspire to – and achieve - a more enlightened life here on earth.  

---

[1] See my essay on Parshat Terumah 5769: http://arikahn.blogspot.com/2009/02/parshat-terumah-5769.html

[2] The language concerning the Mishkan indicates a present-tense, ongoing "lesson", whereas the language regarding the Menorah is extremely vague, even unusual. The classic commentaries, among them Onkelos and Rashi, note the very particular vowelization of this word, indicating the subject and object of the verb, but do not address the tense.  See Rashi, loc.cit:

רש"י על שמות פרק כה פסוק מ

אשר אתה מראה. כתרגומו דאת מתחזי בטורא אלו היה נקוד מראה בפת"ח היה פתרונו אתה מראה לאחרים עכשיו שנקוד חטף קמ"ץ פתרונו דאת מתחזי שאחרים מראים לך. (שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה):

[3] See the comments of Rashi and the Mizrachi, who try to "finesse" the problematic tenses of these instructions, claiming that the past tense is used here regarding instructions that have not yet been given, but will be given in the interval between the present-tense moment of speech and the future moment of execution. In other words, by the time the Mishkan is constructed, the instructions will have been given, in the past, but they have not yet been given in the present.

רש"י על שמות פרק כו פסוק ל

הראית בהר - קודם לכן שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו:

מזרחי על שמות פרק כו פסוק ל

הראת בהר קודם לכן. פירוש, קודם הקמתו, שאף על פי שעכשיו עדיין לא הראה לו והיה ראוי לומר, כמשפטו אשר תוראה בהר, בלשון עתיד, מכל מקום הכתוב מדבר בלשון עבר, מפני שבעת הקמתו כבר הראה לו:

[4] For this reason, the forty days between the first of Elul and Yom Kippur are a time of prayer and teshuva for the entire community throughout the generations. See Tur Shulchan Oruch section 581.

[5] Rashi Shmot 33:11, Dvarim 9:18, 10:10 opines that Moshe climbed the mountain three times; the first and third ascensions were to receive the Tablets, and the ascent in between was devoted to prayer.

רש"י שמות פרק לג

ושב אל המחנה - לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:

רש"י דברים פרק ט

(יח) ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום - שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחות, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות (דברים י, י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:

רש"י דברים פרק י

כימים הראשונים - של לוחות הראשונות, מה הם ברצון אף אלו ברצון. אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס:

[6] A similar point is made by Rabenu Bachaya Shmot 25:40

רבינו בחיי על שמות פרק כה פסוק מ

(מ) וראה ועשה בתבניתם - מן הנראה שהיה לו לומר כתבניתם בכ"ף שהיא כ"ף הדמיון הנזכר תמיד בכתובים אצל הענינים הדומים זה לזה בחלק אחד לא בכל, כי האמנם אי אפשר לו למשה לעשות כתבנית אותם הדברים אשר היה מראה בהר כי שם היה רואה הדברים שכליים רוחניים וכאן נצטוה לעשותם גופניים, ואם כן אי אפשר לומר בתבניתם בבי"ת אלא בכ"ף שהיו כ"ף הדמיון, להורות כי יש בהם דמיון מצד אחד. ומה שהזכיר בתבניתם בבי"ת נראה לי שעור הכתוב כן וראה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ועשה כלומר בסממניך, כי איך יאמר בתבניתם ואי אפשר לעשות כתבנית הדברים ההם ממש והם כמו שדרשו רז"ל שאמר משה להקב"ה וכי מנין יש לי אש אדומה אש לבנה אש ירוקה אש שחורה:

ויש לך להתבונן בלשון הקדש ההפרש שיש בין בי"ת לכ"ף בין שיאמר בתבניתם בין כתבניתם ותדע ותשכיל זה ממוצא דבר הכתוב הנזכר שאמר בבראשית בצלמנו כדמותנו שהזכיר אצל הצלם בי"ת ופירושו שהצלם ענינו צורך השכל והנפש השכלית שבאדם עם השכלים הנפרדים הכל מין אחד והצורך בהם אחד הוא ולכך הזכיר בצלמנו באותו צלם ממש, אבל אצל הדמות הזכיר כ"ף כי ידמה האדם לדמות המלאכים בפרצוף אבל אין הדמות בהם אחד ומזה הזכיר בצלמנו בבי"ת כדמותנו בכ"ף וזה מבואר:

[7] See Rabbi Aryeh Kaplan, Meditation and the Bible. Samuel Weiser:  York Beach Maine 1978, page 39.

[8] I have touched the theme of the Merkava in other places see: http://arikahn.blogspot.com/2010/01/parshat-yitro-5770-reliving-revelation.html

And http://arikahn.blogspot.com/2009/11/parshat-vayetze-5770-place-hamakom.html

[9] See Talmud Bavli Sotah 17a

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז/א

דתניא היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא:

It has been taught: R. Meir used to say: Why is blue specified from all the varieties of colors? Because blue resembles [the color of] the sea, and the sea resembles [the color of] heaven, and heaven resembles [the color of] the Throne of Glory, as it is said: And they saw the God of Israel and there was under His feet as it were a paved work of sapphire stone, and as it were the very heaven for clearness, and it is written: The likeness of a throne as the appearance of a sapphire stone.

[10] Rabbenu Bachya Shmot 31:18

רבינו בחיי על שמות פרק לא פסוק יח

וידוע כי הלוחות היו של סנפירינון ולוקחו מכסא הכבוד וכן מצינו בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא, ומלת לחת בא"ת ב"ש כסא, ולכך שכינה שורה עליהם כמו על כסא, ומפני שהלוחות לוקחו מכסא הכבוד נקראת התורה כבוד שנאמר (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו, וכן הנפש השכלית שרשה בכסא הכבוד, ונקראת כבוד שנאמר (תהלים ל) למען יזמרך כבוד, ונפשו של אדם המתעסק בתורה זוכה לשוב לשרשה שנאמר (שם יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש:

[11] Ramban Shmot 24:10

רמב"ן על שמות פרק כד פסוק י

(י) ויראו את אלהי ישראל פירש ר"א במראה הנבואה, כמו ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט א) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, הוא שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו) וכעצם השמים לטוהר, שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר, הוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות (שם כב) והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל, ושם (י כ) כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא, והכל תחת השם הנכבד ועל דרך הפשט טעם אלהי ישראל, לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזכותם במראה הזאת:

 ועל דרך האמת, בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים (לעיל יט כה), והוא כאשר אמר הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה כא), ביאר כאן שראו אלהי ישראל, ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל, והזכיר בהם זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה (שם ד לו), כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (שם ה יט) ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו את יקר אלהא דישראל, ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה', כמנהגו במקומות אחרים:

[12] When people thought that Moshe would not return from the summit of the mountain, they sought other avenues of religious experience. In their quest for a physical manifestation of the spiritual leadership they so craved, they resorted to the representation of a calf. It should come as no surprise that Yechezkel’s vision also included the face and leg of a calf.  

[13] Ramban introduction to Shmot, commentary to Shmot 25:2, 40:34

רמב"ן שמות הקדמה

וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:

רמב"ן שמות פרק כה

והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלהי ישראל (מ"א ח כג), כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (לעיל כד י), והוסיף שם לפרש "ה'" לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים, כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ). ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה' (מ"א ה יט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לו), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (ש"ב ו ב). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:

רמב"ן שמות פרק מ

(לד) ויכס הענן את אהל מועד - אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו. וכבוד ה' מלא את המשכן - כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כענין שנאמר בהר סיני (לעיל כ יז) אל הערפל אשר שם האלהים. ואמר כי לא יכול משה לבא אל אהל מועד אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן. ועוד, כי המשכן מלא כבוד ה' ואיך יכנס בו. והטעם, שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (לעיל כד טז), ואמר ויבא משה בתוך הענן (שם יח). ועל דרך הפשט, בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד (ויקרא א א) לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו: