http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/768047/Rabbi_Ari_Kahn/A_new_King_-_who_Forgot_Yosef
or http://rabbiarikahn.com/Audio.php?ID=238&Shiur=Parsha
פרשת שמות התשע"ב
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
שמות פרק א
(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל
אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ
וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: פ
(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ
חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ
הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה
לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ
וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
2.
מדרש אגדה (בובר) שמות
פרק א סימן ח
[ח] ויקם מלך חדש. וכי מלך חדש היה פרעה, אלא מלמד
שחדש להם גזירות קשות: ד"א ויקם מלך חדש וגו'. הוא היה פרעה הראשון, אלא אמרו
לו נזדווג להם, אמר להם שוטים עד עכשיו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי
יוסף לא היה לאותם אנשים חיים, ואנו רוצים להזדווג עמהם, מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג'
חדשים, אחר מכאן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, החזירוהו לכסאו, לפיכך
אומר ויקם מלך חדש, הדא הוא דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה' ז'), שהפרו
בני ישראל ברית מילה. עתה יאכלם חדש (שם), הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש: אשר לא ידע
אח יוסף. וכי לא היה מכיר את יוסף, אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון:
3.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)
שמות פרק א סימן ח
ויקם מלך חדש על מצרים.
כיון שראו מצרים שישראל פרין ורבין כל כך, מיד קמו עליהם בגזירות, וכן בדוד
אמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו (תהלים קה כה): ויקם מלך חדש. לא אמר וימת
מלך מצרים, אלא ויקם מלך חדש הוא בעצמו היה, ומהו חדש, שנתחדשו גזירותיו. ומהו
ויקם, קם על ישראל לאויב, כמו לאור יקום רוצח (איוב כד יד), כי קמו בי עדי שקר (תהלים
כז יב): אשר לא ידע את יוסף. כמו שלא ידע את יוסף, שהרי יוסף הביא את הכסף ביתה פרעה,
וקנה כל אדמת מצרים לפרעה, ותיקן עליהם מס, שנאמר ונתתם חמישית לפרעה (בראשית מז כד),
לפיכך כתוב אשר לא ידע את יוסף, כשם שכפר ביוסף, דכתיב אשר לא ידע את יוסף, כך כפר
בבורא הכל, שהרי אמר לו יוסף את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה (שם מא כה), והוא אמר לא
ידעתי את ה', ארורים הם הרשעים, שהם כפויי טובה, שכופרין במי שעשה עמהם טובה:
4.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף
יא עמוד א
ויקם מלך חדש וגו' - רב
ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש,
ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך. +שמות א+ אשר לא ידע את
יוסף - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.
Now there arose a new king etc. Rav and Samuel [differ in their
interpretation]; one said that he was really new, while the other said that his
decrees were made new. He who said that he was really new did so because it is
written ‘new’; and he who said that his decrees were made new did so because it
is not stated that [the former king] died and he reigned [in his stead]. Who
knew not Yosef — he was like one who did not know [Yosef] at all.
5.
תרגום אונקלוס שמות פרק
א פסוק ח
(ח) וקם מלכא חדתא על מצרים
דלא מקיים גזירת יוסף:
6.
רש"י שמות פרשת שמות
פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש - רב
ושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו:
אשר לא ידע - עשה עצמו
כאלו לא ידע:
7.
אבן עזרא שמות (הפירוש
הארוך) פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש פירושו
כמשמעו בלא תוספות שלא היה מזרע המלוכה, על כן כתיב ויקם, כמו כי הקים
בני את עבדי (ש"א כב, ח):
8.
רבינו בחיי שמות פרשת שמות
פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש. נחלקו
רז"ל (עירובין נג א) בזה, יש מהם שאומרים חדש ממש, ויש אומרים שנתחדשו גזרותיו.
ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים. הוא שכתוב עליו
"יום הולדת את פרעה" (בראשית מ, כ), כלומר יום שנולד בו פרעה, כי קרא המלך
שם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש ממש, וזהו שאמר "אשר לא ידע את יוסף",
כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן.
9.
ספורנו שמות פרשת שמות
פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש על מצרים וכו'. אף על פי שהיה
זכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בענין החדוש אשר שם לחוק לא עלתה על לב
המלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו:
10. כלי
יקר שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש על מצרים
וגו'. לשון קימה לא מצינו במלך, כי הוה ליה לומר וימלוך מלך חדש על מצרים מהו ויקם.
ונראה לפי שלשון קימה שייך במי שקם על רעהו להרע לו, כמו שנאמר (בראשית ד ח) ויקם קין
על הבל אחיו ויהרגהו. וכתיב (דברים כב כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש,
כך מלך עריץ זה על ידי התחבולות אשר חישב לעשות לישראל נגד רצון האל יתברך, אף על
פי שראה כי ה' עמהם במה שהיו פרים ורבים שלא כדרך העולם, מכל מקום רצה להתחכם לו יתברך,
ועל ידי זה גרם שהשיב ה' עמלם בראשם על ידי המכות עברה וזעם אשר שלח ה' בהם, כמו שנאמר
(שמות י ז) הטרם תדע כי אבדה מצרים, ומתוך זה דומה כאילו הוא קם עליהם להביא על המצרים
כל המכות ההמה:
ואמר אשר לא ידע את יוסף.
כי לא ידע מה שקרה ליוסף, כי אחיו היו משתדלים בכל עוז להאבידו ולבטל חלומותיו ולא
הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו, כי רצון האל יתברך היה עם יוסף לגדלו ודבר אלהינו יקום
לעולם, כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל יתברך שאמר כן ירבה וחשב מחשבות עליהם ולא
עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף, ובכל מה שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה
על המצרים ועל קדקודם חמתו ירד:
11. פנים
יפות שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
פירש"י רב ושמואל
חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, ובגמרא אמרינן [סוטה יא א] מדלא כתיב וימת
וימלוך. לכאורה קשה, דהא ע"כ פרעה שהיה בימי משה אין זה פרעה שהיה בימי יוסף,
...משא"כ גבי מצרים
שהיו דרכם להיות המלכות בירושה, דכתיב [יא, ה] מבכור פרעה היושב על כסאו
ופירוש התרגום דעתיד למיתב על כורסי מלכותיה, א"כ כאשר מלך מלך חדש היינו שלא
היה מזרע מלוכה והיינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף כי בית פרעה כולם היו נכנעים ליוסף
כדכתיב [בראשית מה, ח] ולאדון לכל ביתו וכתיב [שם נ, ד] וידבר יוסף אל בית פרעה וגו',
אלא שהיה מלך חדש אשר לא מזרעו ע"כ לא ידע את יוסף, לפ"ז יש לומר למ"ד
שנתחדשו גזירותיו יש לומר וימת מלך מצרים ויאנחו כמשמעו,
12. רש"ר
הירש שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח
ויקם מלך - חדש על - מלים
אלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על"
משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידי
אחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילו
היתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כל
שנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו,
ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיבים
ולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.
13. צרור
המור על שמות פרק א פסוק ח
ויקם מלך חדש על מצרים.
הרצון בזה כי המצריים כשראו רבויים היו כקוצים בעיניהם. לא רצו לשום עליהם מלך ממשפחת
המלכים הראשונים, לפי שהיה בלבם על יוסף שהמליכו עליהם בהיותו עבד, ולכן בחרו להם איש
צר ואויב, אכזרי. ולכן אחר שסבת מלכותו לא היתה אלא בשביל זה, ויאמר אל עמו (פס'
ט), שהיו כולם מסכימים עמו. ...
14. העמק
דבר על שמות פרק א פסוק ח
(ח) ויקם מלך חדש. מלך
אחר מיבעי. אלא משמעות חדש בדעות חדשות. שלא ידע להכיר את יוסף אשר
הרבה להיטיב עם המדינה. ואמונתו הרבה למלוכה. ומזה הגיע להמלך לחשדם:
15. ספר
פרדס יוסף על ספר שמות פרק א פסוק ח R.Joseph Pazanovski 1937
וזה לא חדש דמה שאירע לאבות
אירע לבנים, יוסף הציל העולם מרעב, העשיר את ארץ מצרים, כל חכמתו וכשרונותיו הקדיש
רק לארץ מצרים, ולא עברו עוד שנים רבות משמת ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ובני
ישראל אשר נתגדלו ברוח מצרים נחשבים לשונאיהם ובוגדיהם ומבקשים עצות איך להנצל מהם, ופרעה אומר עם
בני ישראל אומה בתוך אומה, יודעים אנו אומרים כי יש לנו שונאים מבחוץ ובכל זאת
אין אנו יראים מהם, אבל מה נעשה עם שונאינו מבפנים המחכים למלחמה למען עשות עושר, והיה
כי תקראנה מלחמה, שמחה היא אצלם כאשר תקרה מלחמה, ואז ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם
בנו, אז יעשו אתנו חשבון על תביעותיו הישנות, ויברא מין בולשוביזם בארץ והסוף יהיה
ועלה מן הארץ, יצאו ממחבואם אשר התחבאו בהם בימי השלום, ויעלו להפיל מוסדות הממשלה
ולשנות סדר ההנהגה. כך היה גורל עמנו בימי מצרים וכה גורלנו עתה, והשם ירחם להשיב אל
ארצו נדחי ישראל,
16. ילקוט
ראובני על התורה - פרשת שמות
ויקם מלך חדש על מצרים
וגו'. יוסף היה מ' שנה משנה לפרעה ומ' שנה היה מלך לעצמו הה"ד ויקם מלך חדש וגו':<מדרש>:
17. ספר
ייטב לב - על פרשת שמות Rabbi Yekutiel Yehuda Teitelbaum d.1883
וזהו שנאמר להלן ויקם מלך
חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף, ופירש התרגום די לא מקיים גזירת יוסף. ענינו, כי יוסף
החליש כח הרע של מצרים במה שגזר עליהם למול, אמנם אחר שמת יוסף נתבטלה גזירה זו ונתגבר
כח הרע. וזהו שנאמר וימת יוסף וגו' ונתגבר מאוד כח הרע, עם כל זה ויעצמו במאוד (זה
יצר הרע) מאוד, וזהו שנאמר ויקם מלך חדש וגו', ותרגומו די לא מקיים גזירת יוסף,
זה מילה, ועיניו ראו כי עם כל זה נתעצמו נגד כח הרע של מצרים ועמדו בצדקתם וקדושתם,
וגדרו עצמן מעריות ולא שינו שמם ולשונם (ויק"ר לב, ה), על כן ויאמר אל עמו הנה
עם בני ישראל, שנקראו בשם בני ישראל מכח שהם רב ועצום ממנו דייקא, מכח שמתגברים ומתעצמים
על כח הרע שלנו, הבה נתחכמה וגו'. וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם של מצרים,
היינו עבודתם עבודה זרה. וגמר אומר כי לא נעשתה עצתם, כי וכאשר יענו אותו כן ירבה,
והטעם, כי וכן יפרוץ, שפרצו ושברו כח הרע המנגד עד שהפכו לטוב, על כן ויקוצו מפני שם
בני ישראל, כאמור:
18. ספר
בת עין - פרשת שמות Rabbi Avraham Dov of Avrush d.1840
ויקם מלך חדש על מצרים,
שזהו בחינת גלות הדעת, אשר לא ידע את בחינת יוסף, היינו ההוספה הנ"ל,
על ידי התגברותו והבן:
ותתצב אחותו מרחק לדעה
מה יעשה לו (ב ד). ונוכל לומר על זה רמז, דהנה איתא בספרים קדושים (פע"ח ש' חג
המצות פ"א) שבגלות מצרים היה הבחינת דעת בגלות:
ונוכל להבין ענין בחינת
דעת על דרך זה, היינו שבחינת דעת הוא בחינת התחברות חסדים וגבורות (ע"ח
שכ"א פ"ב), היינו להתבונן ולהאמין שאפילו בבחי' גבורות יש חסדים נסתרים,
ועיקר המכוון בבחי' גבורות הוא בחי' חסדים, שעיקר בריאת העולם היה בשביל זה בגין דיתקרי
רחום בגין דיתקרי חנון (ע' זח"ג רנז ע"ב, ע"ח ש"א ענף א'), ומבחינת
אמונה זו נמתקו הגבורות:
19. ספר
מאור עינים - פרשה ואלה שמות
אך דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת היה בגלות
דכתיב (דברי הימים - א' כ"ח, ט') דע את אלהי אביך ועבדהו שצריך לידע כי יש בורא
ברוך הוא והם לא ידעו מהבורא ברוך הוא ולכן על הים היה קטרוג הללו עובדי עבודה
זרה וכו' וחלילה לומר ח"ו שישראל היו אז עובדי עבודה זרה שאם כן לא היה השם יתברך
עושה להם נסים גדולים כל כך כי ק"בה לא עביד ניסא לשקרי ח"ו
20. שמות
פרק ה
(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ
לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:
21. שמות
פרק ו
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם
לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
22. שמות
פרק ז
(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם
כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מִתּוֹכָם:
(יז) כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת
תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל
הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
23. שמות
פרק ח
(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר
וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם
הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב
לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
24. שמות
פרק ט
(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת
אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר
תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו
מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד
לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ:
25. שמות
פרק י
(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי
פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ
אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם:
26. שמות
פרק יד
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת
לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ
מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
(יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם
כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
27. שמות
פרק טז
(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי
וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:
ס
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם:
28. שמות
פרק א
(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים
וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
29. בראשית
פרק לט
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ
מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה
הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
30. בראשית
פרק מא
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ
אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:
31. בראשית
פרק לט
(ב) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף
וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו
כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:
32. ספר
אמרי אמת - פרשת שמות
איתא במדרש ויקם מלך חדש
וכו' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית
מילה, ואיתא בשפת אמת בשם אאזז"ל כי קשה למדרש מהיכן בא לאומות העולם התחדשות
שהיא מדתו של יוסף אלא שכשאין בני ישראל משמרין מדתו של יוסף, אשר לא ידע את יוסף,
לוקחים אומות העולם ההתחדשות ששייכת לבני ישראל, איתא בגמרא עתה יאכלם חדש וכו' חדש
נכנס וחדש יצא היינו שאצל אומות העולם אין זה דבר של קיימא אבל כשבני ישראל מחזיקין
במדתו של יוסף ההתחדשות אצלם היא דבר של קיימא, איתא במדרש ויקם מלך חדש כבעל חוב ושטרו
בידו, כפי מה שמניחין כח ההתחדשות בתורה וכדאיתא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כך מתבטל
כוחו של הבעל חוב אשר לא ידע את יוסף, בנים זרים ילדו היינו מחשבות זרות, על ידי שאין
שומרים מדתו של יוסף באות מחשבות זרות:
33. ספר
השל"ה הקדוש - הגהות למסכת פסחים - פסחים תו"א ז'
דעת הוא חיבור, כמו והאדם ידע את חוה אשתו, ובזה לא נשלם החיבור
שתבוא אל מקומה הרמתה
34. ספר
פתחי שערים נתיב פרצוף או"א - פתח יז
ס. וכמו היסוד בו החיבור
והזיווג גופנים שבו נכללים כל האברים שלהם, כמו כן הדעת כולל כל כחות ומדרגות פנימיות
שלהם שהוא המחשבה, ולכן זיווג הנשיקין נקרא אהב"ה וזיווג היסודות בסוד אח"ד
(גימטריא) י"ג בריתות של היסוד, רק ביסוד הוא היחוד בגלוי, אבל בדעת הוא האהב"ה
שמתייחדים רצונו עם רצונה, והוא זיווג רוחא ברוחא שנזכר בזוהר:
35. ספר
שם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ה
והנה השפעה גורמת חיבור
הנותן למקבל, ובזוה"ק ויאמר אל עמו הוא השר של מצרים שהכניס המחשבה בלבם. ויש
לומר שכניסת המחשבה באה באמצעות החיבור. וע"כ בעוד השפעת מצרים היתה באמצעות
יוסף והשי"ת בכבודו ובעצמו כנ"ל הי' להם חיבור בהשי"ת ומזה עצמו נמשכה
להם ידיעה בצד מה, וכענין דכתיב (ישעי' א') ידע שור קונהו [ואף אח"כ כשמת יוסף
נשאר עכ"פ רשימו דחכמתא כל עוד שלא הי' מתנגד לו בעברת זדון]. אך כאשר עשה עצמו
כאילו לא ידע את יוסף וסילק עצמו מן החיבור אל יוסף נעשה נפרד לגמרי עד שאמר לא ידעתי
את ה' [היפוך משבת שגורם דעת ה' כמ"ש (שמות ל"א) לדעת כי אני ה' מקדישכם]:
ולפי האמור יובן עד כמה גדלה אשמתו בזה שאמר לא ידעתי את ה'
ולא נידון כשוגג, באשר הוא ברוע בחירתו שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף גרם לעצמו כן:
36. ספר
שם משמואל - פרשת שמות - שנת תרע"ו
במד"ר (פ' א') רבנן
פתחין פתחא להאי קרא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך
כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצריים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים,
וכיון שעשו כך הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם לשנאה שנאמר הפך לבם
לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש שעמד
וחידש עליהם גזירותיו. והנה בפרקי דר"א איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה. ונראה לפרש
באופן שיהיו כל דברי חכמים קיימים. דהנה ידוע דערלה היא חלק הנחש שהטיל זוהמא בחוה,
כי אדה"ר נולד מהול, כדאיתא באבות דר"נ (פ"ב). והנה אמרו ז"ל
(יומא ע"ה.) קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו. והרה"ק מהר"י זצללה"ה
מווארקא דקדק דא"כ מה קללה היא זו, ופירש דהקללה היא כי כל הנבראים יש להם חיבור
בהשי"ת באמצעות המזונות, כמ"ש (תהלים ק"ד) הכפירים שואגים לטרף
ולבקש מאל אכלם, והוא שמשפיע להם תמיד, אבל להנחש ניתנו מזונותיו בכל מקום שהוא, כי
העפר מוכן הוא, כדי שלא יהי' לו עוד חיבור, והקללה היא סילוק החיבור וכך היא מהותו
לעולם כמ"ש (ישעי' ס"ה) ונחש עפר לחמו, עכ"ד. והנה באשר הערלה היא
חלק הנחש כנ"ל גורם באדם נמי כמהותו להפרידהו משרשו ולסלק את החיבור, ...
Against Apion by Flavius
Josephus
14. I shall begin with the writings of the
Egyptians; not indeed of
those that have written in the Egyptian language, which it is impossible for me to do. But Manetho was a man who was
by birth an Egyptian, yet had he made
himself master of the Greek learning, as is very evident; for he wrote the
history of his own country in the Greek
tongue, by translating it, as he saithhimself, out of their sacred records; he
also finds great fault with Herodotus for
his ignorance and false relations of Egyptian affairs. Now this Manetho, in the second book of his Egyptian
History, writes concerning us in the
following manner. I will set down his very words, as if I were to bring the
very man himself into a
court for a witness: "There was a king of ours whose name was Timaus. Under him it came to pass, I know
not how, that God was averse to us, and there came, after a surprising manner,
men of ignoble birth out of the eastern
parts, and had boldness enough to make an expedition into our country,
and with ease subdued it by force, yet without our hazarding a battle with
them. So when they had gotten those that
governed us under their power, they afterwards burnt down our cities,
and demolished the temples of the gods, and used all the inhabitants after a
most barbarous manner; nay, some they
slew, and led their children and their wives into slavery. At length they made
one of themselves king, whose name was Salatis; he also lived at Memphis, and
made both the upper and lower regions pay
tribute, and left garrisons in places that were the most proper for them. He
chiefly aimed to secure the eastern parts, as fore-seeing that the Assyrians,
who had then the greatest power, would be
desirous of that kingdom, and invade
them; and as he found in the Saite Nomos, [Sethroite,] a city very proper for
this purpose, and which lay upon the Bubastic
channel, but with regard to a certain theologic notion was called Avaris, this he rebuilt, and made very
strong by the walls he built about it, and by a most numerous garrison of two
hundred and forty thousand armed men whom he put
into it to keep it. Thither Salatis came
in summer time, partly to gather his corn, and pay his soldiers their wages,
and partly to exercise his armed men, and
thereby to terrify foreigners. When this man had reigned thirteen years, after him reigned another, whose name was
Beon, for forty-four years; after him reigned another, called Apachnas, thirty-six years and seven months; after him
Apophis reigned sixty-one years, and then
Janins fifty years and one month; after all these reigned Assis forty-nine
years and two months. And these six were
the first rulers among them, who were all along making war with the Egyptians, and
were very desirous gradually to destroy them to the very roots. This whole
nation was styled Hycsos, that is,
Shepherd-kings: for the first syllable Hyc, according to the sacred dialect,
denotes a king, as is Sos a shepherd; but this according to the ordinary
dialect; and of these is compounded
Hycsos: but some say that these peoplewere Arabians." Now in another copy
it is said that this word does not denote Kings, but, on the contrary, denotes
Captive Shepherds, and this on account of
the particle Hyc; for that Hyc,with the aspiration, in the Egyptian tongue
again denotes Shepherds, and that
expressly also; and this to me seems the more probable opinion, and more agreeable to ancient history. [But anetho
goes on]: "These people, whom we have before named kings, and called shepherds also, and their
descendants," as he says, "kept
possession of Egypt five hundred and eleven years."After these, he says,
"That the kings of Thebais and the other parts of Egypt made an
insurrection against the shepherds, and that there a terrible and long war was made between them."
He says further, "That under a king,
whose name was Alisphragmuthosis, the shepherds were subdued by him, and were
indeed driven out of other parts of
Egypt, but were shut up in a place that contained
ten thousand acres; this place was named Avaris." Manetho says, "That
the shepherds built a wall round all this place, which was a large and a strong wall, and this in order to keep
all their possessions and their prey
within a place of strength, but that Thummosis the son of Alisphragmuthosis
made an attempt to take them by force and
by siege, with four hundred and eighty thousand men to lie rotund about them, but that, upon his despair of taking the
place by that siege, they came to a composition with them, that they should leave Egypt, and go, without
any harm to be done to them,
whithersoever they would; and that, after this composition was made, they went
away with their whole families and
effects, not fewer in number than two hundred and forty thousand, and took their journey from Egypt, through
the wilderness, for Syria; but that as they were in fear of the Assyrians, who had then the dominion over Asia, they
built a city in that country which is now
called Judea, and that large enough to contain this great number of men, and
called it Jerusalem. (9) Now Manetho, in
another book of his, says, "That this nation, thus called Shepherds, were also called Captives, in
their sacred books." And this account of his is the truth; for feeding of
sheep was the employment of our forefathers in
the most ancient ages (10) and as they
led such a wandering life in feeding sheep, they were called Shepherds. Nor was
it without reason that they were called
Captives by the Egyptians, since one of our ancestors, Joseph, told the king of Egypt that he was a captive, and
afterward sent for his brethren into Egypt by the king's permission. But as for these matters, I shall make a
more exact inquiry about them elsewhere.
(11)
