http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/782912/Rabbi_Ari_Kahn/Deconstructing_and_Reconstructing_Abraham
פרשת
לך לך התשע"ג
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
העמק דבר על בראשית פרק
יב פסוק יז
…אכן
אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב שבא ללמדנו
כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ"ח. וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה
בפרט אחד… מעתה יש לדעת עוד דאע"ג שהאבות שלשתם עסקו בשלשה
עמודי ההשגחה אלו מכ"מ כל א' מהם הצטיין בעמוד א' אברהם בתורה שהוא הראשון שהחל
להיות עמל בשקידתה כאשר יבואר בפסוק וישמור משמרתי. וכדאי'
בע"ז ח' דשני אלפים תורה התחלתו מעת שהי' א"א בן נ"ב. ואי' ברבה
שהיה בכל לילה יושב והוגה ומעיין עד שהיו כליותיו נובעות תורה. ומש"ה אע"ג
שהיה מושגח בפרנסה ובשלום וכבוד מכ"מ כל הספורים באו שבא בכח החרב להכות כל קמיו
בדרך נפלא. יצחק הצטיין בעבודה שהי' עולה תמה. ובילקוט פ' שלא אי' שהי' יצחק שקוע תמיד
בתפלה שהיא במקום עבודה. ע"כ באו כל הספורים שהצטיין ההשגחה עליו בפרנסה כאשר
יבואר. יעקב הצטיין גמ"ח למעלה מטבע האדם כמו באופן שמירת צאן לבן. ועוד יבואר
במקומו. ע"כ הצטיין ההשגחה עליו בנצירת שלום למעלה מה"ט.
2.
מיכה פרק ז
(כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ
לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:
19. He will again
have compassion upon us; he will suppress our iniquities; and you will cast all
their sins into the depths of the sea.20. You will show truth to Jacob, and
loving mercy to Abraham, as you have sworn to our fathers from the days of old.
3.
רד"ק מיכה פרק ז פסוק
כ
(כ) תתן אמת ליעקב - החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ ולבניו
אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים
המתנה ולבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור:
אשר
נשבעת לאבותינו - כלל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב כי לשלשתם נשבע:
4.
אלשיך על מיכה פרק ז פסוק
כ
תתן
אמת ליעקב וכו'. הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין, וליעקב מדת אמת היא
מדת רחמים, אמר כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א' דורש מדתו, תתן
זוהר
כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב
אברהם
תקן תפלת שחרית כנגד מדת החסד,
5.
ריקאנטי בראשית פרק יא
1250
ספר
הבהיר [אות קלה - קלז] לאברהם וליצחק וליעקב נתנו כחות, אחד לכל אחד
ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו. אברהם גמל חסד בעולם, שהיה מזמין לכל
באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם. וכתיב [להלן יח, ב] וירא וירץ
לקראתם, ועוד [שם] וישתחו ארצה, זאת היתה גמילות חסדים שלימה, והקב"ה מדד לו כמדתו
ונתן לו מדת החסד, שנאמר תתן [מיכה ז, כ] אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', מאי מימי קדם,
מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת. ובשביל
שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, שנאמר [להלן לא, נג] וישבע יעקב בפחד אביו
יצחק. הואיל וזכה יצחק למדת הפחד, זכה יעקב למדת אמת שהיא מדת שלום, ומדד לו הקדוש
ברוך הוא כמדתו, דכתיב [להלן כה, כז] ויעקב איש תם. בראשית רבה [נח, יג] א"ל הקדוש
ברוך הוא אני אומנותי גמילות חסדים, תפשת אומנותי בא ולבש מלבושי. עוד שם א"ר
ראובן, צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עשה אותי אין מי שיעשה אותי, שנאמר [ישעיה
מא, ב] צדק יקראהו לרגלו:
ספר
הבהיר [אות קצא] כך אמרה מדת חסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות
מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי ושמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם,
ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם. ועוד משיבה ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים,
וכל זה עשה אברהם, דכתיב [להלן כא, לג] ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם יי'. סדר
לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם, ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את יי'
אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנלן דאף החייבים היה מזכה, דכתיב
[להלן יח, יז] המכסה אני מאברהם, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים. …, זכה
ולקח מדתו של חסד שנאמר [מיכה ז, כ] חסד לאברהם, זהו שנאמר עליו [תהלים קי, א] שב לימיני
וגו':
6.
רש"י בראשית פרק יא
פסוק לב
(לב) וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם
יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק
כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן,
עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא
יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו
הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר
(שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי:
7.
בראשית פרק יג
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה
לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל
לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים
אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל
וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:
8.
בראשית פרק יד
(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ
קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל
עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח
מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי
רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל
וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס
9.
בראשית פרק טז
(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי
שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק
בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ
עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:
10. בראשית
פרק יח
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
11. בראשית
פרק כ
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים
בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:
12. בראשית
פרק כא
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם
מְצַחֵק:(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא
יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד
בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל
יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה
שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
13. בראשית
פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ
אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
… (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט
בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ
אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה
כְּנָעַן:
14. העמק
דבר על בראשית פרק יב פסוק ב
(ב) ואעשך לגוי גדול. לעת עתה לא נתבשר על הבנים עד מאמר השני
ועל זה בנה מזבח. אבל כאן אפשר לפרש שיהי' לגוי עפ"י שיתקבצו אליו אנשים רבים
והוא יהא אב להם באמונה המיוחדת לו נקראת על שמו:
15. כתר
יונתן בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
(ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר קנו
ואת הנפש אשר גיירו בחרן ויצאו ללכת לארץ של כנען ויבאו לארץ של כנען:
16. אבן
עזרא בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
ואת
הנפש עבדים ילידי בית, או עשו כמו קנו, וכן עשה לי את החיל הזה (דבר' ח, יז). וי"א
הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם.
17. רש"י
בראשית פרק יב פסוק ה
אשר
עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים,
ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו
(שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:
18. רד"ק
בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
ואת
הנפש אשר עשו בחרן - העבדים והשפחות שקנו בחרן, ויהיה עשו כמו "עשה לי את החיל
הזה" (דברים ח') ודעת אונקלוס על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה היא אמונת אברהם
אבינו,
כי לוט היה מאמונתו לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו
בה' ויעבדו אותו לבדו ולא הגלולים לפיכך אמר אשר עשו ולא אשר עשה. ורז"ל (ב"ר
ל"ט) דרשו אשר עשו על אברהם ושרי, הוא מגייר את האנשים והיא הנשים, אשר עשו,
כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' י"ב ו') שגדלם ולמדם. ויצאו
ללכת וגו' כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם וכן עשו:
19. ספר
משכיל לדוד על בראשית פרק יב פסוק ה
(ה) אשר עשו וכו' ופשוטו וכו'. הקדים המדרש לפשט משום דקשה לפי פשוטו
שהעבדים והשפחות הרי הם בכלל ואת כל רכושם אשר רכשו שגם העבדים רכוש הם ואמאי הדר ואת
הנפש וכו' ומ"ש מגייר וכו' אין הכוונה מגייר על ידי מילה שהרי הוא עצמו עדיין
לא נימול אלא רצה לומר שהיה מלמדם להניח הע"ז ולעבוד להקדוש ברוך הוא:
20. ספר
גור אריה על בראשית פרק יב פסוק ה
[ט] אברהם מגייר כו'. דאם לא כן איך שייך לשון "עשה", והלא
לא עשאום (כ"ה ברא"ם):
21. רבינו
בחיי בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה
(ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ע"ד הפשט: העבדים שהיו לו ונפשות
ילידי ביתו שקנו בחרן, מלשון: (דברים ח, יז) "עשו לי את החיל הזה".
22. חזקוני
על בראשית פרק יב פסוק ה
ואת הנפש אשר
עשו - אמרי' בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.
23. תלמוד בבלי מסכת עבודה
זרה דף ט עמוד א
תנא דבי אליהו: ששת
אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, …
שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא, ליכא כולי האי, דכי
מעיינת בהו, תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי! אלא +בראשית יב+ מואת הנפש אשר עשו
בחרן, וגמירי, דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה…
The Tanna debe Eliyyahu taught: The world is to
exist six thousand years; the first two thousand years are to be void; the next
two thousand years are the period of the Torah, and the following two thousand
years are the period of the Messiah. …
From when are the two thousand years of the Torah
to be reckoned? Shall we say from the Giving of the Torah at Sinai? In that
case, you will find that there are not quite two thousand years from then till
now [i.e., the year four thousand after the Creation], for if you compute the
years [from the Creation to the Giving of the Torah] you will find that they
comprise two thousand and a part of the third thousand; the period is therefore
to be reckoned from the time when Abraham and Sarah had gotten souls in Haran
for we have it as a tradition that Abraham was at that time fifty-two years old.
24. ספר תפארת ישראל עמוד סא - פרק תשעה עשר
כבר התבאר לך
שאלה ראשונה. ומה שנראה לנו בתשובת שאלה שניה כי חלוקי מדרגות היו בענין זה, כי
אברהם היה מקיים כל התורה כולה על פי דעת חכמים אשר אין לזוז מקבלתם ומחכמתם. וזה
כי אברהם היה מיוחד ביותר לקיים כל התורה, כי מעלת אברהם דבקה בחכמה העליונה, לכך
היה אברהם בפרט מיוחד אל התורה שהוא השכל העליון כאשר ידוע כי הן ג' שנה הכיר
אברהם את בוראו ]נדרים ל"ב ע"א[
ומאחר שהיה אברהם מיוחד בזה ולא כן יצחק ויעקב רק כי קבלו מאברהם לכך היה אברהם גם
כן מקיים מה שנותן השכל העליון הזה ולכך היה אברהם מיוחד לקיים את כל התורה. ועוד
יש לך להבין בחכמה, כי מדת אברהם היא מדת התורה כי התורה תקרא תורת חסד דכתיב
[משלי ל"א] ותורת חסד על לשונה, וזה מצד כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל
נתיבותיה שלום,
25. של"ה עשרה מאמרות
מאמר שלישי ורביעי
נמצא, היראה הראשונה
בחינות צדיק גמור, המקיים התורה לא גורע ולא מוסיף על מה שהוא מצווה. והאהבה, היא הדביקה
וחשיקה וחפיצה בכל אשר עושה. והיראה לפני ולפנים, הוא חסיד עושה ביותר ממה שהוא מצווה,
מפני היראה הזו שהוא לפני ולפנים, סוד יחוד השם. וכן אמרו בתקונים (תקוני זהר בהקדמה,
דף א' ע"ב), נקרא חסיד שמתחסד עם קונו. הוא הדבר אשר דברתי, כי מתחסד בשביל צורך
קונו. ועל זה נאמר (תהלים קמז, יא) 'רוצה ה' את יראי"ו את המיחלים לחסד"ו'.
ותיבת 'לחסד"ו' קאי על 'ה'' אשר הזכיר, דהיינו מכח יראה זו מתחסד עם ה'. ולזו
היראה זכה אברהם אבינו, שאמר לו השם יתברך (בראשית כב, יב) 'כי ירא אלהים אתה'. והיא
היראה היוצאה מהאהבה, ונעשה חסיד שמתחסד עם קונו. זהו סוד 'חס"ד לאברה"ם'
(מיכה ז, כ), וזהו 'כי ירא אלהים אתה'.
