פרשת וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ התשפ״ה

 פרשת וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                              ari.kahn@biu.ac.il

 

1.    בראשית פרק מט פסוק א - ד (פרשת ויחי)

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים: (ב) הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם: (ג) רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז: (ד) פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ

2.    בראשית רבה (וילנא) פרשה צח סימן ב (פרשת ויחי)

אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – רַבִּי סִימוֹן אָמַר מַפֶּלֶת גּוֹג הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה (יחזקאל ל״ח:ט״ז), רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶרְאָה לָהֶם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ נָכוֹן (מיכה ד׳:א׳). רַבָּנָן אָמְרֵי בָּא לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵץ וְנִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִגְלָה לָהֶם הַקֵּץ וְחָזַר וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם, וְאֵלּוּ הֵם יַעֲקֹב וְדָנִיֵּאל, דָּנִיֵּאל: וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם אֶת הַדְּבָרִים וַחֲתֹם (דניאל י״ב:ד׳). יַעֲקֹב, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

3.    רש"י בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

ואגידה לכם - בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אַחֵרִים:

4.    מזרחי (רא"ם) בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

בקש לגלות הקץ. בראשית רבה (בראשית רבה צט, ה). ולא ידעתי מי הכריחם לומר זה. ולמה לא יהיה "ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם" על הדברים העתידים לבא לכל שבט ושבט, והוא מה שכתוב (פסוק כח) "וזאת אשר דבר להם אביהם". ויהיה פירוש "ויברך אותם" (פסוק כח) - גם ברך אותם. ואולי קבלה היתה בידם.

5.    גור אריה בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

בקש לגלות הקץ. כמשמעות הכתוב "ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", ולא מצאנו שיקרא מאתים שנה "אחרית הימים" בדורות הראשונים שחייהם היה ק"ן שנה,

6.    תרגום המיוחס ליונתן - תורה בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹי וַאֲמַר לְהוֹם אִדַכּוּ מִסוֹאֲבוּתָא וְאֲחַוִי לְכוֹן רַזְיָיא סְתִימַיָא קִיצַיָיא גְנִיזַיָא וּמַתַּן אַגְרְהוֹן דְצַדִיקַיָיא וּפוּרְעָנוּתְהוֹן דִרְשִׁיעַיָא וּטְלָנֵיתָא דְעֵדֶן מָה הִיא כַּחֲדָא מִתְכַּנְשִׁין תְּרֵיסַר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מַקְפִין דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דִרְבִיעַ עֲלָהּ מִן דְאִיתְגְלֵי אִיקָר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ קִיצָא דְעָתִיד מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֵיתֵי אִיתְכְּסֵי מִינֵיהּ וּבְכֵן אָמַר אִיתוּ וְאִיתְנֵי לְכוֹן מַה דְיֶאֱרַע יַתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָא:

7.    כתר יונתן בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

ויקרא יעקב לבניו ויאמר להם הטהרו מטומאה ואראה לכם סודות סתומים קיצים גנוזים ומתן שכרם של צדיקים ועונשיהם של רשעים ועונג של עדן מה הוא כאחד מתאספים תריסר שבטי ישראל מקיפים מיטה של זהב ששכב עליה, משׁנִתגלה כבוד שכינתו של יי, קץ של עתיד מלך המשיח לבוא כוסה ממנו, ובכך אמר בואו ואגיד לכם מה שיקרה אתכם בסוף הימים:

8.    רד"ק בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

ופירש את אשר, מאשר, כי את הוא במקום מן ברוב המקומות, כי הוא לא הגיד להם אלא קצת מאשר יקרא באחרית הימים יש בקרוב ויש ברחוק כמו מלת אחר, וזה ענינו כשיכנסו לארץ לרשתה, ואמר להם ברוח הנבואה קצת מאשר יקרא אותם, יש בחלוקתם ויש בהצלחתם במלחמה עם אויביהם. ועד יהודה זכר דרך לידתם:

9.    רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

ומאמרו באחרית הימים לפי שהברכות קשורות במצבם אשר אחר יציאת מצרים ובירושת הארץ לא במצבם בארץ מצרים:

10.רמב"ן בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

באחרית הימים - הם ימות המשיח, כי יעקב ירמוז אליו בדבריו, כמו שאמר עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. ורבותינו אמרו (פסחים נו א) שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם:

11.צידה לדרך בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

Rabbi Yissachar Dov ben Yisrael Lezer Parnass Eilenburg was born in Posen, Poland, ca. 1550 -1623. 

רש"י ד"ה ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ וכו'. כתב הרא"ם ז"ל ב"ר ^{(צט, ה)}. ולא ידעתי מי הכריחם לומר זה ולמה לא יהיה ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם על הדברים העתידים לבא לכל שבט ושבט ואולי קבלה היתה בידם, עכ"ל. ותמהני למה לא זכר ולא פקד כלל מה שכתב הרמב"ן ז"ל שהרגיש בזה וכתב כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם, עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין שהרי מצינו אחרית הימים שאין פירושו ימות המשיח, כמו ^{(במדבר כד, יד)} לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ואולי הרמב"ן הכי קאמר כי לדברי הכל באחרית הימים האמור כאן ימות המשיח הם ולא מכח משמעות הלשון אלא קבלה היתה בידם. ולי נראה דדיוקו מדקאמר האספו ואחר כך חזר ואמר הקבצו, אלא כל כרחך בקש לגלות את הקץ ואין ראוי לגלות את הקץ לכל אדם אלא דוקא לצנועים, לכן אמר מתחילה האספו כי לשון אסיפה שייך דוקא על זקנים כמו ^{(במדבר יא, טז)} אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו', ואחר שראה שנסתלק ממנו השכינה הוצרך לחזור לקבצם לכן אמר לשון הקבצו דשייך על כל המון עם, כן נראה לי:

12.רבינו בחיי בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי) 1255-1340

באחרית הימים. הם ימות המשיח, וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין הגאולה הקרובה, היא גאולת מצרים, ואיך יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא, וירמוז הגאולה הרחוקה העתידה להיות באחרית הימים. ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת מצרים למעלה בתוך דבריו, כי מה שאמר: והיה אלהים עמכם, רמז להם גלות מצרים, ומה שאמר: והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, זו גאולת מצרים, שהרי ישראל ראוים היו ליכנס לארץ תכף צאתם ממצרים, לולא עון מרגלים שעכבם במדבר ארבעים שנה, ואחר שרמז לגאולת מצרים הוסיף לרמוז הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים, לפי ששתיהן דומות זו לזו, וקבלה ביד הנביאים שעתידה גאולתנו זאת שתהיה בדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, מלבד שתהיה בה תוספת מעלה והשגה בלבבות בידיעת הש"י. והזכיר בה שתי לשונות והם: האספו, והקבצו, לרמוז על שני קבוצים, הם: נדחי ישראל ונפוצות יהודה, על שם הכתוב: ^{(ישעיה יא, יב)} "ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ", ואמר הכתוב ג"כ: ^{(ישעיה נו, ח)} "עוד אקבץ עליו לנקבציו". כלומר עוד אוסיף קבוץ אחר, זהו שבט יהודה ובנימין, על הנקבצים ההם והם עשרת השבטים, ולא מצינו קבוץ כל גלות ישראל כי אם בגאולת ארץ מצרים ובגאולה זו העתידה, ומזה אמר הכתוב: ^{(ישעיה יא, יא)} "יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו", אמר "שנית" כנגד גאולת ישראל ממצרים ששם היו כל ישראל מקובצים, כי בגאולת בבל לא נתקבצו כלם שלא עלו מבבל רק אלפים וארבע רבוא, ורוב ישראל גלו לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ושוב לא חזרו, ומזה אמר הכתוב "שנית".

13.שכל טוב (בובר) בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי) רבי מנחם ברבי שלמה  1139

באחרית הימים. אילו נאמר באחרית ימים הייתי אומר בסוף הדורות, אבל כשהוא אומר באחרית הימים, זו אחרית הימים האמורים לאברהם אבינו בין הבתרים, ת' שנה, כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז). ד"א באחרית הימים. בסוף הדורות, מלמד שביקש להודיעם גלות ארבע מלכיות, וזמן גלותם, וקץ הישועה האחרונה שעל ידי מלך המשיח, מיד נגלה עליו כבוד השכינה, ונבהל ונסתתמו הדברים ונעלמו ממנו, ...

14.חזקוני בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

באחרית הימים ימים לא נאמר אלא הימים הם מבוארים כבר שקבע הקדוש ברוך הוא לאברהם זקני זמן עבדות ד' מאות שנה בברית בין הבתרים.

15.דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

את אשר יקרא אתכם. פי' בסוף ד' מאות ושלשים שנה של גלות מצרים דהימים מכריחנו לפרש כן דאי לא הוה ליה למכתב באחרית ימים בסוף ימי העולם, ושמעתי באחרית הימים של הקדוש ברוך הוא דהיינו בסוף חמשת אלפים ובקש יעקב לגלות הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ותמה ואמר למה אלו אין ראויים לגלות להן הקץ והלא אין בהם חטא כלו' אין בכל שמות השבטים לא חי"ת ולא טי"ת השיבו רוח הקדש גם אין בכל אותיות שמות השבטים לא קו"ף ולא צד"י אם כן אינן ראויין לגלות הקץ ועל אשר קראת לבניך להם אתה קורא לי אין אתה קורא כד"א ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל אין המדה זו שלך הולך רכיל מגלה סוד וגו' כשראה יעקב כך הפליגן בדברים ואמר ראובן בכורי אתה:

16.ריקאנטי בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

ויאמר יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים [מט, א]. רמז להם על מה שיקרה להם בעצמם על מכירת יוסף, וזהו אשר יקרא אתכם. ואמר לראובן כי יש לו יתר שאת ויתר עז על אחיו כי לא פשע במכירתו של יוסף, אמנם בעבור שהיה פחז כמים ובלבל יצועי אביו אל תותר. ויתכן כי יצועי רמז לשכינה אחר שהם דברי יעקב והבן. ובשמעון ולוי אמר בסודם אל תבא נפשי זהו סוד העיבור. והוא כטעם [קהלת ד, ג] וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, זהו [ז] אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. וליהודה אמר [ט] מטרף בני עלית, הרמז לרבן שמעון בן גמליאל, זהו [יא] כבס ביין כנוי לבושו שב לשם יתעלה, כענין ידין בגוים מלא גויות [תהלים קי, ו]. ואמרו רז"ל [שוחר טוב פכ"ד] שהקדוש ברוך הוא יש לו מלבוש אדום מדם המקדשים את השם יתעלה, עד כאן. לבושו ובדם ענבים סותו. ולזבולן אמר [יג] זבולן לחוף ימים ישכון, רמז בו על מיתת רבי יהודה בן בבא שישב בין שני הרים ובין שני תחומי שבת ושם נעצו בו ג' מאות לונכיות של ברזל [סנהדרין יג ע"ב]. ויתנכלו בצירוף לונכיות. ונרמז בפסוק [כג] וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים, ובעון ויפשיטו את יוסף נפשט עורו של ר' ישמעאל. בעון ודבתם רעה לשונו של ר' יהודה נלחכה בפי חזיר. בעון שגרמו לומר חיה רעה אכלתהו, ומה שאמר רבי עקיבא [פסחים מט ע"ב] מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור נסרק בשרו בשיני ברזל, ונרמז בפסוק [יד] יששכר חמורגרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב, ראה מנוחת הצדיקים בגן עדן כי טובה היא ותענוג הארץ העליונה כי נעמה, ויט שכמו לסבול דינו של הב"ה ולא בטל הגזירה בשם. מכאן תבין גודל עונש המטריח את קונו, ובעוד שהיה למס היה עובד השם כי יצתה נשמתו באחד. ועתה נחזור לפירוש הפסוקים:

17.בראשית פרק נ פסוק כד - כה (פרשת ויחי)

(כד) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב: (כה) וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה:

18.שמות פרק ג פסוק טז (פרשת שמות)

לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ ה֞' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔םוְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם:

19.שמות פרק ד פסוק י - יז (פרשת שמות)

(י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה֘' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי: ... (יג) וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח: (יד) וַיִּֽחַר־אַ֨ף ה֜' בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן: (טז) וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים: (יז) וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת: 

20.שמות פרק ד פסוק כט - לא (פרשת שמות)

(כט) וַיֵּ֛לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־כָּל־זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ל) וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם: (לא) וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד ה֜' אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

21.שמות רבה (וילנא) פרשה ה סימן יג (פרשת שמות)

וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים, עָשָׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ^{(שמות ד':ט"ז)}: וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם. וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם, כְּמָה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה. וַיַּאֲמֵן הָעָם, עָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ^{(שמות ג':י"ח)}: וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, יָכוֹל לֹא הֶאֱמִינוּ עַד שֶׁרָאוּ הָאוֹתוֹת, לֹא, אֶלָּא וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה', עַל הַשְּׁמוּעָה הֶאֱמִינוּ, וְלֹא עַל רְאִיַּת הָאוֹתוֹת. וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ, עַל סִימָן הַפְּקִידָה שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁכָּךְ הָיָה מָסֹרֶת בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב, שֶׁיַּעֲקֹב מָסַר אֶת הַסּוֹד לְיוֹסֵף וְיוֹסֵף לְאֶחָיו, וְאָשֵׁר בֶּן יַעֲקֹב מָסַר אֶת הַסּוֹד לְסָרַח בִּתּוֹ, וַעֲדַיִן הָיְתָה הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר לָהּ כָּל גּוֹאֵל שֶׁיָבֹא וְיֹאמַר לְבָנַי ^{(שמות ג':ט"ז)}: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, הוּא גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה וְאָמַר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, מִיָּד וַיַּאֲמֵן הָעָם. בַּמֶּה הֶאֱמִינוּ, כִּי שָׁמְעוּ הַפְּקִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. 

22.בראשית פרק מא פסוק א (פרשת מקץ)

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

23.מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן טו

ויוסף ירד תחלה למצרים, לקיים גזירה שנגזרה על הזקן שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ^{(בראשית טו יג)}, והיה יעקב מתירא לירד, מה עשה הקדוש ברוך הוא הוריד יוסף למצרים, ומשך לאביו שלא בטובתו, לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה.

24.בראשית רבה (וילנא) פרשה צא סימן א (פרשת מקץ)

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם ^{(בראשית מ"ב:א')}, ^{(תהלים קמ"ו:ה')}: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו. וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, ... כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר, זֶה הָרָעָב. כִּי יֵשׁ סֵבֶר, זֶה הַשָּׂבָע. כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר, ^{(בראשית ל"ט:א')}: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, כִּי יֵשׁ סֵבֶר, ^{(בראשית מ"ב:ו')}: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט. כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר, ^{(בראשית ט"ו:י"ג)}: וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ. כִּי יֵשׁ סֵבֶר ^{(בראשית ט"ו:י"ד)}: וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. ^{(איוב ט':ז')}: הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח, זֶה יַעֲקֹב, ^{(איוב ט':ז')}: וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים לְמִצְרַיִם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיּוֹסֵף קַיָּם, וּלְיַעֲקֹב נִתְגַּלֶּה שֶׁיּוֹסֵף קַיָּם.

25.עץ יוסף בראשית פרשה צא סימן א (פרשת מקץ) הרב חנוך זונדל בן יוסף 1790-1859

כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר זֶה הָרָעָב. שֶׁרָאָה שֶׁבֶר וְסֵבֶר. וְשֶׁבֶר הוּא מָלשון שִׁבְרוֹן כְּעִנְיַן הָרָעָב וְעִנְיַן יוֹסֵף שֶׁהוּרַד מִצְרַיְמָה וְעִנְיַן גְּזֵרַת וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם. וּכְלַפֵּי שְׁלָשְׁתָּן רָאָה ג"כ סֵבֶר. כְּלַפֵּי שֶׁבֶר שֶׁל הָרָעָב הָיָה ג"כ הַסַּבָּר שֶׁל הַשֹּׂבַע שֶׁכְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם נִסְתַּלֵּק הָרָעָב כְּדִלְעֵיל ס"פ פ"ט. וּכְלַפֵּי הַשֶּׁבֶר וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה שׁוּב הָיָה לָהֶם סֵבֶר שֶׁל וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט. וּכְלַפֵּי הַשֶּׁבֶר שֶׁל וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם שׁוּב הָיָה סֵבֶר שֶׁל הַבְטָחָה וְאַחַ"כּ יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל:

26.בעל הטורים בראשית פרק נ פסוק כה (פרשת ויחי)

וישבע יוסף את בני ישראל. ולא השביע לבניו לפי שאמר להם בשכם לקחתם אותי ושמה תחזירו אותי (מכילתא בשלח יג, יט סוטה יג ב). ובמדרש יש, שהשביעם שלא ידחקו את הקץ כי יוסף ידע את הקץ כי יעקב גילה לו:

27.חומת אנך בראשית פרשת מקץ אות א החיד״א

א. מקץ שנתים ימים. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפי' כ"י רמז מקץ שנתים קרי ביה קץ ת' שנים דנחסרו קץ שנים מגזרת ת' שנים והבאתיו על שפת הנחל. ויש להעיר מאי שיאטיה דרמז זה הכא ואפשר כמשז"ל דע"י שיוסף היה עבד נתכפר העבדות של גזרת ועבדום וענו אותם וכמ"ש במ"א והשתא יכון מאד דעתה דנגמר עבדות יוסף רמז דבזה נתכפר ועבדום ונחסר ק"ץ מת':

28.ירמיהו פרק לג פסוק כה - כו

(כה) כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי: (כו) גַּם־זֶ֣רַע יַעֲקוֹב֩ וְדָוִ֨ד עַבְדִּ֜י אֶמְאַ֗ס מִקַּ֤חַת מִזַּרְעוֹ֙ מֹֽשְׁלִ֔ים אֶל־זֶ֥רַע אַבְרָהָ֖ם יִשְׂחָ֣ק וְיַעֲקֹ֑ב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם וְרִחַמְתִּֽים: ס

29.ספר דבש לפי – מערכת י׳ החיד״א

...ואפשר לרמוז כי יצחק הוא קץ חי שיהיה קץ מצרים בשביל חי שהוא היסוד שלא פגמו במצרים כמשז"ל שבזכות שהיו גדורים בעריות יצאנו ממצרים א"נ רמז קץ חי למשז"ל דבעבור שיוסף נמכר לעבד נתכפר העבדות שנגזר על ישראל ועבדום ועי"ז יצאו ברד"ו שנה וזהו קץ חי היה הקץ בעבור יוסף שהוא ביסוד שהוא חי ורמז ישחק שע"י ח"י יתבטלו ת' איש דעשו גי' ש"ק מישחק ואפשר דכשנתן ש' ולקח צ' נתעבר ביוסף כמ"ש הרב עיר בנימין בשם האר"י ז"ל דיוסף שטנו של עשו ודו"ק:

30.כלי יקר על בראשית פרק לז פסוק א

דבר אחר, שכבר נאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך (שם טו יג) וגם יעקב יש לו חלק בפריעת חוב זה והוא בקש ישיבה של שלוה במקום מגורי אביו כי משנולד יצחק התחיל הגירות, ואברהם ויצחק היו מחזיקים את עצמם כגרים והיו נדים ומטולטלים ממסע למסע, ולא היו קונין נחלת שדה וכרם, והכל עשו כדי לשלם מהרה חוב כי גר יהיה זרעך, בשלמא עשו שהלך לו אל ארץ, שפיר קאמר אין לי חלק במתנה של ארץ הזאת, ולא בפריעת החוב, כמו שפירש"י סוף פרשה וישלח על פסוק וילך אל ארץ (לו ו): אבל יעקב היה בארץ כנען, ורצה לקבל חלק במתנת הארץ, ולא רצה לשלם חוב כי גר יהיה זרעך, ע"כ קפצה עליו רוגזו של יוסף לכך נאמר בארץ כנען, ואילו לא בטלה מיעקב ישיבה של מנוחה לא היו ימים אלו עולים לו למספר ת' שנה והיה מתאחר הקץ בהכרח:

31.בראשית פרק לז פסוק יד (פרשת וישב)

וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:

32.רש"י בראשית פרק לז פסוק יד (פרשת וישב)

מעמק חברון - והלא חברון^ה בהר, שנאמר (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון, אלא מעצה עמוקה של [אותו] צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו יג) כי גר יהיה זרעך:

33.בעל הטורים בראשית פרק מט פסוק א (פרשת ויחי)

שביקש לגלות להם הקץ ונסתם ממנו (ב"ר צו א). אמר יעקב שמא יש בכם חטא. אמרו לו תדקדק בשמותנו ולא תמצא בהם אותיות חט. ואמר להם גם אין בהם אותיות קץ (עיין ירושלמי יומא ס"פ ז' בבלי שם עג ב):

34.בראשית רבה (וילנא) פרשה צח סימן ב (פרשת ויחי)

וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וגו׳ –...וְרַבָּנָן אָמְרֵי צִוָּה אוֹתָן עַל הַמַּחְלֹקֶת, אֲמַר לְהוֹן תִּהְיוּ כֻּלְכוֹן אֲסִיפָה אֶחָת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו וגו׳ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳ (יחזקאל ל״ז:ט״ז), חֲבֵרוֹ כְּתִיב, נַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת, הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לַגְאֻלָּה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וְעָשִׂיתִי אֶתְכֶם לְגוֹי אֶחָד וגו׳ (יחזקאל ל״ז:כ״ב).

 

35.במדבר פרק לא פסוק מט (פרשת מטות)

וַֽיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲבָדֶ֣יךָ נָֽשְׂא֗וּ אֶת־רֹ֛אשׁ אַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֵ֑נוּ וְלֹא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ:

36.פירוש הטור הארוך על בראשית פרק נ פסוק כה

פקד יפקוד אתכם. פי' אני בשר ודם מת, אבל מלך אל חי וקים יפקוד אתכם. ואמר "פקד יפקוד" לשון לא נפקד ממנו איש(במדבר לא, מט) פי', יחסר לכם ממנין השעבוד כמנין "פקוד", שלא היו שם אלא רד"ו שנה וחסר ממנין ת' כמנין "פקוד" שהוא ק"ץ ונשארו ר"י, דהיינו רד"ו שנה (רבעה"ת):

37.ישעיהו פרק מ פסוק א - כו

(א) נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם: (ב) דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֹנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד ה֔' כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ: ס ... (כו) שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר: ס

 

פרשת וַיִּגַּשׁ התשפ״ה

 פרשת וַיִּגַּשׁ התשפ״ה

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                          ari.kahn@biu.ac.il

Shiur sponsored by Elana and Dr Joel Katz

1.    בראשית פרק מד, יח-לד 

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב אוֹ־אָח: (כ) וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: (כא) וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו: (כב) וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי לֹא־יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו וְעָזַב אֶת־אָבִיו וָמֵת: (כג) וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי: (כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד־לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי: (כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל: (כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי־לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ: (כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי: (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד־הֵנָּה: (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה: (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: (לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה: (לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים: (לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו: (לד) כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי:

2.    בראשית פרק מב, ה-כו

(ה) וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (ו) וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה: (ז) וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל: (ח) וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ: (ט) וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם: (י) וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל: (יא) כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים: (יב) וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת: (יג) וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵי֣ם עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ: (יד) וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם: (טו) בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה: (טז) שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם: (יז) וַיֶּאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים: (יח) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא: (יט) אִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם: (כ) וְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן: (כא) וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת: (כב) וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ: (כג) וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּינֹתָֽם: (כד) וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם: (כה) וַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֘ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן: (כו) וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וַיֵּלְכ֖וּ מִשָּֽׁם:

3.    בראשית פרק מג פסוק יח - כג (פרשת מקץ)

(יח) וַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ: (יט) וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת: (כ) וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל: (כא) וַֽיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ: (כב) וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ: (כג) וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:

4.    בראשית פרק מד פסוק א - יז (פרשת מקץ)

(א) וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ: (ב) וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: (ג) הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם: (ד) הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֘ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה: (ה) הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם: (ו) וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: (ז) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: (ח) הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב: (ט) אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים: (י) וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם: (יא) וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ: (יב) וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן: (יג) וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה: (יד) וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה: (טו) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי: (טז) וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־ נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ: (יז) וַיֹּ֕אמֶרחָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: ס

5.    בראשית פרק מב פסוק כט - לח (פרשת מקץ)

(כט) וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר: (ל) דִּ֠בֶּר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּֽמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ: (לא) וַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים: (לב) שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (לג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔יוְאֶת־רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ: (לד) וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ: (לה) וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ: (לו) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה: (לז) וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ: (לח) וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה:

6.    בראשית פרק מג פסוק א - טו (פרשת מקץ)

(א) וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ: (ב) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל: (ג) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם: (ד) אִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל: (ה) וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם: (ו) וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח: (ז) וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָֽנוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם: (ח) וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ: (ט) אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: (י) כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם: (יא) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן׀ אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים: (יב) וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא: (יג) וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ: (יד) וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי: (טו) וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:

7.    בראשית פרק לז פסוק ב - ג (פרשת וישב)

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו ...: (ג) וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:

8.    בראשית פרק מה, א-ג 

(א) וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו: (ב) וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: (ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:

9.    רש"ר הירש בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

העוד אבי חי באמת?

 

10.רש"י בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

נבהלו מפניו - מפני הבושה:

11.בכור שור בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

כי נבהלו מפניו. כי נפחדו ויראו לנפשם על אשר עשו לו.

12.רבי אברהם בן הרמב"ם בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

ויאמר יוסף [וג'] העוד אבי חי. תוספת דרישה וחקירה מפני גודל הדאגה עליו בלבו שמא (כבר) נפטר ע"ה:

13.מושב זקנים בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

העוד אבי חי. תימה והלא כבר שאל להם השלום אביכם כו'. וי"ל דלעיל שאל על חיותו, וכאן שאל על בריאותו, ואינו נראה אלא מתחלה שאל להם ע"י מליץ, ועתה ע"י עצמו. א"נ נ"ל שמתחלה לא האמינם:

14.בראשית רבה (וילנא) פרשה צג (פרשת ויגש) 

סימן ח - אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו וגו' ^{(בראשית מד, יט)}, אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה בָּאתָ עָלֵינוּ בַּעֲלִילָה, כַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִשְׁבֹּר אֹכֶל וְלֹא שָׁאַלְתָּ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁמָּא בִּתְּךָ בָּאנוּ לִקַּח, אוֹ אַתָּה סָבוּר לִשָּׂא אֶת אֲחוֹתֵנוּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא כִּסִּינוּ מִמָּךְ. אָמַר לוֹ אֲנִי רוֹאֶה בְךָ שֶׁפַּטִּיט אַתָּה, יֵשׁ בְּאַחֶיךָ פַּטִּיט כְּמוֹתְךָ, אָמַר לוֹ כָּל זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲנִי עָרַבְתִּי אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ כֵן אֶת אָחִיךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וְצִעַרְתָּ אֶת אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לוֹ ^{(בראשית לז, לג)}: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יְהוּדָה כָּךְ צָעַק וּבָכָה בְּקוֹל גָּדוֹל, אָמַר ^{(בראשית מד, לב)}: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, אָמַר יְהוּדָה לְנַפְתָּלִי לֵךְ וּרְאֵה כַּמָּה שְׁוָקִים בְּמִצְרַיִם, קָפַץ וְחָזַר אָמַר לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר, אָמַר יְהוּדָה לְאֶחָיו, אֲנִי אַחֲרִיב מֵהֶם שְׁלשָׁה וּטְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד אֶחָד, וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ ^{(שמואל א יד, לו)}, אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו יְהוּדָה מִצְרַיִם אֵינָה כִּשְׁכֶם אִם אַתָּה מַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם תַּחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה ^{(בראשית מה, א)}: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת, אֲנִי אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבוֹא אֶצְלְכֶם, וְהָיָה קוֹרֵא יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם רוֹאִים ^{(בראשית מה, ד)}: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר ^{(בראשית מה, ג)}: וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ עַד שֶׁפָּרַע עַצְמוֹ וְהֶרְאָה לָהֶם הַמִּילָה.

סימן ט - אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה לְיוֹסֵף בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתְּ מַגִּיעַ: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, הָיָה בָּהֶם פִּיּוּס לְיוֹסֵף, וּפִיּוּס לְאֶחָיו, וּפִיּוּס לְבִנְיָמִין. פִּיּוּס לְיוֹסֵף, לוֹמַר רְאוּ הֵיךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. פִּיּוּס, לְאֶחָיו לוֹמַר רְאוּ הֵיאַךְ הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל אָחִיו. פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיךָ כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן נַפְשִׁי עַל אָחִיךָ. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק וגו', רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר לֹא עָשָׂה יוֹסֵף כַּשּׁוּרָה, שֶׁאִלּוּ בָּעֲטוּ בּוֹ אֶחָד מֵהֶם מִיָּד הָיָה מֵת. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּהֹגֶן וְכַשּׁוּרָה עָשָׂה, יוֹדֵעַ הָיָה צִדְקָן שֶׁל אֶחָיו, אָמַר חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַחַי חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.

סימן י -וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ – אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא (במדבר כ"ב:ל'). יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב:

וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ (תהלים נ':כ"א), עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

סימן יא - רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, וּמַה יּוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָיו לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא דַּיָן וּבַעַל דִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין וְדָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין כָּל בָּשָׂר וָדָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְפָנָיו.

15.רמב"ן בראשית פרק מד פסוק לד (פרשת ויגש)

ואמר כי איך אעלה אל אבי - להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום. והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער:

16.רבינו מיוחס בראשית פרק מד פסוק לד (פרשת ויגש)

פן אראה. שלא אראה בצערו של אבא, מוטב לי שאשב תחתיו הנה:

17.העמק דבר בראשית פרק מה פסוק ג

העוד אבי חי – אינה מובנת שאלה זו, וכי לא ידע שהוא חי, וגם מה שמסיים המקרא "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו" צריך ביאור מה היה להם לענות לולי נבהלו. והנה איתא בחגיגה (ד,ב) ר"א כי מטא להאי קרא בכי, "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו", ומה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה. ולכאורה איזו תוכחה היתה כאן. אלא חז"ל הבינו פשט הקרא שהוא כמתמיה — אם באמת עוד אבי חי ולא מת מדאגתו עלי, בהיותי יודע שהייתי אהוב אצלו מכל בניו. ותמיה זו היתה תוכחה לאחיו, דאפילו אם לפי מחשבתם דנו את יוסף בצדק, מכל מקום היה להם לחמול ולחוש על אביהם, שהרי ידעו כי אהבתו עזה אליו, ועל זה כתיב "ולא יכלו אחיו לענות אותו" מפני הפחד והבושה. ולולי זה היו עונים אותו כמו שענה יעקב לרחל כאשר עלה בלבבה מחשבה כזו, כמו שכתבתי לעיל (ל,א), כך היה להם לענותו — דמכל מקום ודאי כולם אהובים אליו, ומכל שכן שהרי גם בנימין קיים, וא"כ לא יגיע צער אביהם כל כך שלא יחיה מפני זה. אבל לא יכלו לעמוד בתוכחתו מפני הבהלה. וזה מאמרם — דכל שכן תוכחה של הקב"ה שיודע תשובותיו של אדם שאינו באמת כל כך, על אחת כמה וכמה.

18.בית הלוי בראשית פרק מה פסוק ג (פרשת ויגש)

במדרש רבה (צג י) איתא על פסוק זה אמר אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ... וכבר דברו רבים לבאר זה המדרש וכוונתו. גם יש להבין מה תוכחה שהיה כאן להשבטים, רק נבהלו מההודעה הפתאומית שלא עלה על דעתם כלל שזהו יוסף. וגם יש להבין מה שחלק המדרש לשנים ואמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה מהו דין ומהו תוכחה. וגם שארי דברי המדרש שהאריך בלשונו ואמר לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך. ויש להבין אומרו לפי מה שהוא וגם מהו הראיה מן הפסוק:  ואת אשר נראה בזה דהמדרש מפרש דפסוק זה לא אמרו יוסף בגדר פיוס לאחיו כלל. ותדע דאח"כ בהפסוק השני אחר שנבהלו מפניו אמר להם שנית אני יוסף אחיכם הזכיר להם אחוה שהוא הוראה להם שאוהב אותם ומחשבם לאחים. ובפסוק ראשון לא אמר להם רק אני יוסף ולא הזכיר להם אחוה ואהבה כלל. ובהודע להם שהוא יוסף לא היה להם שום פיוס רק אדרבה עוד נתוסף להם יראה ופחד בהודע להם שזה האיש הנלחם עמהם עד עתה ומבקש עליהם עלילה בחנם הרי הוא יוסף שגמלו לו רעה והן עתה נפלו בידו וביכולתו לעשות בהם כרצונו ובודאי לפי השכל נקם ינקם והרי גם אח"כ כשכבר ראו טוב לבו עליהם ומ"מ כשמת יעקב חזרו להפחד ממנו ואמרו אולי ישטמנו יוסף והשב ישיב גו' ואף כי עתה בודאי דנפל הפחד עליהם וע"כ נתייראו ונבהלו מפניו ולא יכלו לענות אותו. וגם מה שאמר להם העוד אבי חי ג"כ מפרש המדרש דלא היה בגדר שאלה כלל וכמו שכתבנו למעלה דלא היה מקום לשאלה כזו כלל עתה. רק המדרש מפרש ליה שהוא בגדר תמיה ופליאה, ה' התימה, ואמר להם בלשון תמיה אני יוסף העוד אבי חי כמתמיה ואומר איני מבין היאך יכול אבי לחיות עד עתה מרוב צערו שאינו יודע ממני עד עתה. ובדברים אלו נטמן ברמז שאלה גדולה להם וגם סתירה על כל טענותיו של יהודה בויכוחו, דכל טענותיו של יהודה היה מצערו של יעקב שיגרום לו בלקיחתו את בנימין וא"כ הרי קשה עליהם מדוע לא חששו הם לצערו של אביהם ומכרו ליוסף. וגם דאם יכול לחיות בלא יוסף כן יהיה יכול לחיות בלא בנימן. וזהו אחרי שהגדילו לפניו גודל הרחמנות של אביהם כשיקח ממנו בנו אהובו סידר להם מעשה עצמם ונבהלו מתוכחתו ולא יכלו אחיו לענות לו על תוכחתו כי הוא סתירה וקושיא עליהם מעצמם על עצמם, וזהו שסיים המדרש לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא, דקדק ואמר לפי מה שהוא דגם ביום הדין יהיה התוכחה לכל אחד ממעשיו על מעשיו ויהיו מעשיו נתפסים ממעשיו היאך הם סותרים זה את זה דעל כל עון וחטא בפני עצמו סובר האדם שיש לו קצת תירוץ דהרי כל דרך איש ישר בעיניו (משלי כא), .... וזהו שחלקם המדרש לשנים יום הדין ויום התוכחה דדין הוא על עצם העבירה והתוכחה הוא הויכוח שמראים לו ממעשה אחרת על זו ויוגדל העונש עליהם עד שאין לו גם קצת התירוץ שהיה דומה לו להנצל על ידו וכמו שנתבאר:...

19.משנה מסכת אבות פרק ג משנה א

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ... ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

20.פרקי משה מסכת אבות פרק ג משנה א     R. Moshe Almosnino 1518 - 1579 Salonika, 

ואמנם אומרו ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הוא מובן כפי ההקדמה הג', כי האדם בעצמו הוא הנותן החשבון מהידיעות והאמונות האמתיות והכוזבות, וכן מהמעשים הטובים או הרעים, והוא עצמו הוא המקבל החשבון, ובזה נמצא שהוא הנותן החשבון והוא המקבל אותו, והוא הנותן את הדין, שהוא מרשיע את עצמו, כמדובר, אלא שכל זה הוא לפניו ית'. וז"א ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כלומר, לפני מי אתה בעצמך עתיד לתת החשבון והדין, ובאומרו שהוא נותן הדין, רמז היותו הוא בעצמו המקבל החשבון. והקדים הדין אל החשבון, להיות שבהיותו מספר הרע שעשה, הנה הוא מרשיע את עצמו קודם שיתן כל החשבון, ונמצא שהדין קודם להשלמת החשבון, כי לא יקרא חשבון סתם, רק אחר גמר כל פרטיו.

21.תנא דבי אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יד

פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִצֹּאנִי אָדָם אֶחָד וְהָיָה מִלָּצִיץ וּמַלְעִיג דְּבָרִים וּבָא כְּנֶגְדִּי, וְאָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, מָה אַתָּה מֵשִׁיב לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט, אָמַר לִי, רַבִּי, יֵשׁ לִי דְּבָרִים שֶׁאֲנִי מֵשִׁיב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְיוֹם הַמִּשְׁפָּט, אוֹמֵר אֲנִי לוֹ, בִּינָה וְדֵעָה לֹא נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, מַה מְלַאכְתְּךָ, אָמַר לוֹ /לִי/, צַיָּד אֲנִי, אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, מִי אָמַר לְךָ שֶׁתָּבִיא פִּשְׁתָּן וְתַאֲגִידֵינוּ מְצוּדוֹת וְתַשְׁלִיכֵנוּ לַיָּם וְתַעֲלֶה דָּגִים מִן הַיָּם, אָמַר לִי, רַבִּי, בָּזֶה בִּינָה וְדֵעָה נָתְנוּ בִּי מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, וּמַה לְהַשְׁלִיךְ מְצוּדוֹת וּלְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם נִתְּנוּ בְּךָ בִּינָה וְדֵעָה, דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד (דְּבָרִים ל' י"ד), לֹא נִתְּנוּ בְּךָ בִּינָה וְדֵעָה, מִיָּד הָיָה מִתְאַנֵּחַ וְהָיָה מֵרִים קוֹלוֹ וְהָיָה בּוֹכֶה, וְאָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אַל יֵרַע לְךָ, אֶלָּא שְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מְשִׁיבִין בְּאוֹתוֹ עֵינִין, מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶן, עָלָיו וְעַל כַּיּוֹצֵא בוֹ וְעַל הַדּוֹמִין לוֹ וְעַל הָעוֹשִׂין כְּמַעֲשָׂיו מַהוּ אוֹמֵר, יֵבוֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי (יְשַׁעְיָה י"ט ט').

22.וחם השמש הרב שלום משאש 153