Audio and Essays Parashat Bo

Audio and Essays Parashat Bo

New Echoes of Eden Project:

http://rabbiarikahn.com/pdf/parashat_bo_5774_the_dignity_of_mitzvot.pdf

Audio

Did Leaving Egypt Include Deception? (5772)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=349

Rebbi Yehuda gave Simanim

http://rabbiarikahn.com/audio?id=351

In Order To Tell Our Children

http://rabbiarikahn.com/audio?id=363

Polemic Against Egyptian Beliefs

http://rabbiarikahn.com/audio?id=375

In The Middle Of The Night (basic version delivered)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=396

Around Midnight (advanced version)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=473

The Plagues

http://rabbiarikahn.com/audio?id=397

Transcending Time Space And Matter

http://rabbiarikahn.com/audio?id=401

The wickedness of the wicked son; a textual analysis

http://rabbiarikahn.com/audio?id=431

Essays:

Around Midnight

http://rabbiarikahn.com/writing?id=83

Signs

http://rabbiarikahn.com/writing?id=84

The First Born

http://rabbiarikahn.com/writing?id=85

Time for Freedom

http://rabbiarikahn.com/writing?id=86

sources for Parshat Vaera - Deserving Redemption

פרשת וארא התשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                       Rabbi Ari Kahn                      

Israel Center                                                                                                   Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                      http://arikahn.blogspot.com

1.    שמות פרק ה, כא-כג

(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת־רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת־ חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל־ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ:

2.    שמות פרק ו פסוק ב

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה':(ג)  וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

3.    שמות פרק א, יב-יד

(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: (יד) וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:

4.    שמות פרק ב, כג-כה

(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִן־הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל־הָאֱלֹהִים מִן־הָעֲבֹדָה: (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק וְאֶת־יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:

5.    שמות פרק ג, ז-י

(ז) וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־ מַכְאֹבָיו: (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־הָאָרֶץ הַהִוא אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם־רָאִיתִי אֶת־הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: (י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

6.    שמות פרק ה, יב

(יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן:

7.    שמות פרק ו, ג-ח

(ג) וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת־בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':

8.     ספר בת עין - פרשת שמות  Rabbi Avraham Dov of Avrush d.1840    

...ונוכל להבין ענין בחינת דעת על דרך זה, היינו שבחינת דעת הוא בחינת התחברות חסדים וגבורות (ע"ח שכ"א פ"ב),

9.    רמב"ן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק כה

(כה) וירא אלהים את בני ישראל - פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים העשוי להם בסתר. ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם. ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם. והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו:

ועל דרך האמת יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה, לומר כי עלה ענויים למאור פניו וקרב אותם אל הדעת, כענין בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור (חבקוק ג ב). ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע אלהים, ויזכר אלהים, ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות עו), תבינהו משם:

10. ספר הבהיר - המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ז"ל

עו. ומאי (חבקוק ג' ב) בקרב שנים תודיע, כך אמר ידעתי שאתה האל הקדוש דכתיב (שמות ט"ו יא) מי כמוכה נאדר בקדש, וקדש בך ואתה בקדש, ואעפ"כ בקרב שנים תודיע, ומאי תודיע, תרחם, כד"א (שם ב' כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, מאי וידע, משל למה"ד למלך שהיתה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, וחיבבם וגדלם. ויצאו לתרבות רעה שנאם ושנא אמם. חזרה אמם אליהם ואמרה בני למה אתם עושים כך שאביכם שונא אותי ואתכם, עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם, ראה אביהם כך, אהבם כבתחילה וזכר אמם הה"ד (שם) וירא אלהים וגו' וידע וגו', וכתיב (חבקוק שם) ובקרב שנים תודיע:

11. פירוש אוצר השם לספר יצירה - פרק א

ודע כמו וידע אלהים, וידע אדם, ענין חבור

12. ספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו - פרשת ואתה תצוה

"ואם כן יש בעניין סוד גדול" מקצת סוד זה כתבתי בסדר וירא. ומה שהזכיר הר' ז"ל פשט "כפי פשט הדבר", ואח"כ אמר "אבל הוא כעניין שאמר הכתוב וכו'", רמז סוד העניין כי האדם תכלית כוונת הבראו בעולם הזה אינו להנאת גופו וטובתו בעולם הזה בלבד, אלא לדעת את בוראו, וגם חכמי המחקר מודים בזה. וסוד הידיעה מלשון הכתוב (שמות ב') וידע אלהים, (בראשית ד') וידע אדם, שהוא המשכת שפע ברכה אל העט', כי בכח צדיקי ישראל היודעים סוד היחוד, ובכח מעשיהם הטובים שבקרבנות ותפילה דתפילה כנגד תמידים תקנום (ברכות כ"ו ע"ב), בכוונתם ההגונה הזכה והטהורה, ובמחשבתם הצלולה הקשורה למעלה למעלה מכל הברכות, נמשך ומשתלשל כח רצון וחיים וברכה אור בהיר צח ומזהיר מסיבת הסיבות על העט' וממנה לכל באי עולם, וזה הוא שאנו אומרים שהנהגת העולם הזה על פיה

13. פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת וירא

וגם בענין המבול זכרתי זה הענין. וגלה לנו הכתוב כי אעפ"י שבמדת הדין יהיו חייבים בא לדונם עתה גם בצירוף הרחמים. ופירוש ויאמר יי' רוצה לומר ויאמר יי' אל לבו ארדה נא ואראה במדת רחמים אל מדת הדין. ועל כן כתב לשון ירידה כענין שנאמר הנה יי' יוצא ממקומו (ישעיה כו' כא') וארז"ל יוצא ממדת רחמים ובא לך למדת הדין ואראה ברחמים הכצעקתה הבאה אלי במדת הדין עשו כלה. ובעבור כי חטא אנשי סדום היה כי קצצו בנטיעה האחרונה הנקראת צעקה כענין הנה צעקת בני ישראל באה אלי. וזהו שאמר כצעקתה של אותה ריבה והבן זה. ואם כן עשו חייבים כלייה ואם לא אדעה וארחם עליהם. כמו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים שהרמז לחבור הכל מלשון וידע אדם וכן כל לשון ידיעה אצל השם יתעלה הוא דביקות והמשכה שמשפיע טובו וחסדו עליו. ואדעך בשם ואין צור בל ידעתי (ישעיה מד' ח') והבן זה:

14. ספר שושן סודות - אות תקמ - טעם שיש תקיעה לפניה ולאחריה

 ויודעי בכאן כמו וידע האדם את חוה אשתו וידע אלהים (שידיעה זו היא ענין זיווג וחיבור שהם ביסוד) וטעמו נתחברה השגחתו בם וכן נתחבר האדם באשתו.

15. בראשית פרק ג,

(ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ־הַגָּן נֹאכֵל: (ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן־תְּמֻתוּן: (ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל־הָאִשָּׁה לֹא־מוֹת תְּמֻתוּן: (ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

16. בראשית פרק טו, יג

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:

17. שמות פרק לא, ג

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה:

18. רש"י שמות פרק לא פסוק ג

(ג) בחכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד:

ובתבונה - מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:

ובדעת - רוח הקדש:

19. ספורנו שמות פרשת וארא פרק ו

(ד) וגם הקימותי את בריתי. וסבה שנית לגאולתם היא הברית שכרתי עם אבותם:

(ה) וגם אני שמעתי. וסיבה ג' לגאולתם היא ששמעתי נאקתם ותפלתם בצר להם:

ואזכור את בריתי. ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי, כענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם, ויזכור להם בריתו (תהלים קו, מד - מה):

20. אבן עזרא - הפירוש הקצר שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ה

(ה) ועוד שלחתיך בעבור שצעקו אלי:

21. אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת וארא פרק ו פסוק ה

(ה) וגם גם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי:

22. פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יז - ויהי בחצי הלילה

 ד"א משפטי צדקך על המשפטים שהבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידם (מצות) אלא שתי מצות דם פסח ודם מילה הה"ד ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל ט"ז ו') זה דם פסח ודם מילה.

23. מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ה

היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' (שם /יחזקאל טז/ ז) ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר

24. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) הלל עמוד 130

ד"א בצאת ישראל ממצרים, כשהיו ישראל במצרים היו תמהין על עצמם ואומרים אין בידינו מצוה אחת שנטפל בה שנזכה בה ליגאל, מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך פתח אותם בדברי הלכות פסח, שנאמר החדש הזה לכם. והלא איבה היתה בינם לבין המצריים מפני הטלאים, ולא עוד אלא שבאה שעת מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו' ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי, בדם פסח ודם מילה.

25. דרשות ר"י אבן שועיב פרשת בא אל פרעה

והנמשל הוא על ישראל כשהיו מעונין בחומר ובלבנים מלוכלכין ומושלכין בשדות נטושין ונעזבין אין דורש ואין מבקש להם זכות וצדקה שיהיו ראוין לגאולה, לפי שנטמאו בגלולי מצרים ועברו על ברית מילה, ונגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וחמל עליהם וראה אותם בעין הרחמים ונתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה, ולכן חזר שתי פעמים בדמיך חיי בדמייך חיי. ואמ' מתבוסס' בדמיך, שנתעסק באותן שתי דמים ולכן ת"י ואתגליתי למיפרקינן ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון ואמרית לכון בדמא דמהולתיא אחוס עליכון, ואמרית בדם פסחא אפרוק יתכון. ומה שאמר ואעבור עליך כמו שבא בזו הפרשה ועברתי בארץ מצרים.

26. רש"י על שמות פרק יב פסוק ו

(ו) והיה לכם למשמרת - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא' (שם) ואת ערום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנא' מתבוססת בדמיך (שם) בשני דמים ואומר (זכרי' ט) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ושהיו שטופים באלילים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה:

Audio and Essays Parashat Vaera

Audio and Essays Parashat Va'era

New Echoes of Eden Project:

http://rabbiarikahn.com/pdf/parashat_vaera_5774_pharaohs_conundrum.pdf

Audio:

The Plague of "Frogs" and Kiddush Hashem

http://rabbiarikahn.com/audio?id=359

Knowledge In Exile (The Haftorah)

http://rabbiarikahn.com/audio?id=366

version 2 The Haftorah for Vaera - the exile of Knowledge

http://rabbiarikahn.com/audio?id=474

Moshe And Aharon

http://rabbiarikahn.com/audio?id=373

The four Expression of Redemption and the Brit Bein Habitarim

http://rabbiarikahn.com/audio?id=390

The Four Cups Of Wine

http://rabbiarikahn.com/audio?id=391

The Staff

http://rabbiarikahn.com/audio?id=400

The Exodus and Elusive Perfection

http://rabbiarikahn.com/audio?id=402

Essays:

The Fifth Cup

http://rabbiarikahn.com/writing?id=79

Frogs

http://rabbiarikahn.com/writing?id=80

Pharaoh's Heart

http://rabbiarikahn.com/writing?id=81

And His Name Will Be One

http://rabbiarikahn.com/writing?id=82

הפסקת חשמל בשבת - חלק א'

הפסקת חשמל בשבת

הרב ארי דוד קאהן

1.    ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן שיח סעיף א' - דין הנאה ממעשה שבת

כח. שכונה גדולה שאירעה בה הפסקת חשמל בשבת, ועובדי חברת החשמל יהודים תיקנוהו בעצם יום השבת בעוה"ר, יש אומרים שמותר ליהנות בשבת מהתבשילים הנמצאים על הפלאטה, כל שיש לתלות שיש בשכונה זו חולים שיש בהם סכנה, או תינוקות, הנמצאים בבתיהם וזקוקים למכשירי חשמל שונים, ואצלם הוא ספק פיקוח נפש, והרי אי אפשר לתקן את החשמל רק לביתם בלבד. לכן מותר ליהנות מהחשמל שתוקן גם לבריאים. ויש להקל בזה גם אם התבשיל לא נתבשל כל צרכו, ועל ידי התיקון התבשיל התבשל כל צרכו. ומכל מקום המחמיר להוריד את הקדירות מעל הפלאטה כדי שלא יתחממו ויהנה ממעשה שבת, תבוא עליו ברכה, שהרי יש בדבר חילול ה' ליהנות ממלאכת יהודים שעשו כן בפרהסיא שלא התכוונו למטרת פיקוח נפש. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד מט, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תנד].

2.    תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א

תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא? יונק - מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.

3.    רש"י מסכת כתובות דף ס עמוד א

יונק חלב - משום רפואה ורפואתו חלב עז.מפרק - הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש הוא שמפרק תבואה מקשיה (שבת דף עג:).

כלאחר יד - שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד.ובמקום צערא - שמצטער מכאבו.

כלאחר יד - ע"י שינוי ברגלו ומשום דאמר רב יוסף הלכה בכולהו נקט לה הכא.

4.    בית יוסף אורח חיים סימן רעו

[ה] כתוב בהגהות מרדכי פרק קמא (סי' תנב) ..., ואחר כך הביא תשובת רבינו ישראל שמתיר להתחמם כנגד מדורת הגוי הנעשה בשביל ישראל כי ראה אביו ורבינו משולם שהיו פרושים שמתחממים וכן גדולי עולם וטעמא משום דהכל חולים אצל הקור ואם אינם חולים לפחות הם מצטערים ואמרינן (כתובות ס.) גונח יונק חלב בשבת ואף על גב דמפרק כלאחר יד הוא לא גזרו ביה רבנן ולולי יתמהו עלי הייתי מתיר אפילו האמירה בפירוש כל שכן אם הגוי עצמו עושה בשביל ישראל שישראל מתחמם כנגדו והביא עוד ראיות לדבריו: ובהגהות מיימון פ"ו (אות ה) כתוב על מה שהתירו סמ"ג (ל"ת סה, כ ריש ע"ג) והתרומה (סי' רנב) לישראל ליהנות מאש שעשה גוי בעבור תינוק לחממו או לתקן לו מאכל או בשביל חולה שאין בו סכנה שנאמר מכאן דבתי החורף שהוחמו בשביל קטנים או בשביל העבדים והשפחות שאינם רוצים לישב בקור שמותרים הגדולים ליכנס וליהנות ממנו ואפילו להחם בשביל הגדולים התיר ה"ר יום טוב לומר לגוי לעשות מדורה בשבת כי הכל חולים אצל קור ואפילו אם אינם חולים מכל מקום מצטערים ומשום צערא לא גזור רבנן כדאמרינן גונח יונק חלב בשבת ורבינו שמחה אסר כדלעיל במרדכי. ומשמע שם מדברי הגהות דמהר"מג סבירא ליה דמדינא שרי אלא שבמקום שנהגו איסור ליכנס בבית החורף בשבת היה מוחה ביד השפחות שלא לחממו כלל כדברי רבינו שמחה ובמקום שלא נהגו בו איסור היה מתחמם אצל מדורה שעשה גוי לצורך ישראל, ורבינו ירוחם כתב בחלק ג' (ע:) שהר"מ כתב בתשובה וז"ל רבי יעקב מאורלינ"ש היה אומר לגוי להדליק האש ולתקנו בשבת משום דהכל חולים אצל האש לישב בקרירות אמנם במלכותינו נראה לאסור משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ואני הייתי מוחה בשפחתי שלא לחמם התנור של בית החורף פעמים ושלש והרגשתי שהיתה (מחממו) [מחממתו] בצנעא ועשיתי לו מסגרת כל ערב שבת אני סוגרו עד מוצאי שבת עכ"ל, ודבריו כמו שכתבתי בשם הגהות: וכתב רבינו ירוחם על תשובה זו וכן נראה לי באותם ארצות שאינן קרות כל כך שאסור שאינם חולים אצל האש עכ"ל. ופשוט הוא והוא הדין דאפילו בארצות הקרות ביותר אם אין (עושה) קור גדול ביום השבת שאסור כיון שאינם חולים אצל הקור באותו יום: וכן מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' קסו) וז"ל מנהג שלי לחמם בעת שהוא קר כל כך דמצערנא אף על גב דמהר"ם עשה מסגרת לתנורו הלא הוא עצמו כתב בתשובה שסובר כדברי המתירין אלא דחשיב ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור כי כן נהגו באשכנז משום חומרא ופרישות ואם כן כיון דבזמן הזה אין שום אדם נוהג איסור אדרבה מתחזי כיוהרא ומתמיה הנוהג איסור, אבל המחממין כשאין הקור כל כך גדול וגם אין להם ילדים שמצטערים הרבה בעיני הוא איסור גדול ולית היכולת בידי לאסור ומונע אני מלהגיד לרבים דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין עכ"ל.

5.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעו סעיף ה

בארצות קרות, מותר לא"י (לח) לעשות מדורה בשביל הקטנים (לט) ומותרין הגדולים להתחמם בו, ואפי' בשביל הגדולים (מ) מותר אם הקור (מא) גדול, (מב) שהכל חולים (מג) אצל הקור; (מד) טו ולא כאותם שנוהגים היתר אף על פי (מה) שאין הקור גדול ביום ההוא.

6.    ביאור הגר"א אורח חיים סימן רעו סעיף ה

בארצות. שבת קכ"ט א' ואפי' במקום צערא לבד כמ"ש שם ק"ז א' וע"ש בתוס' ד"ה וממאי ובפ"ה דכתובות ס' א' תניא ר' מרינוס כו' וע"ש בתו' ד"ה גונח יונק כו' ועיין בהגמ"ר פ"ק דשבת סי' ק"ו שהאריך בראיות הרבה ממ"ש בפ"ז דפסחים הכל חולין כו' ומפ"ד דיבמות אבא שאול כו' ומקמי לה בצער של רעב ובפ"ב דיו"ט למכחל עינא מנכרי ופ"ג דשבת מכבין גחלים של מתכת כו' האי קוץ בר"ה כו' ופ"ג דיומא מטילין עששיות של ברזל כו' ועל כולן יש להשיב עליהן אבל ראיה ממה שהתירו למפיס מורסא וליטול את הקוץ:

7.    תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז עמוד א

אמר שמואל: כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, לבר מהני תלת דפטור ומותר; חדא - הא, וממאי דפטור ומותר - דקתני סיפא: למה זה דומה - לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. ואידך: המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה - חייב, אם להוציא ממנה לחה - פטור. וממאי דפטור ומותר

8.    רש"י מסכת שבת דף קז עמוד א

פטור - ומותר, דאין כאן תיקון, ורבנן נמי לא גזור בה שבות, משום צערא.

Sources - Parashat Shmot "A Sign of Redemption"

פרשת שמות התשע"ד

הרב ארי דוד קאהן                                                                                       Rabbi Ari Kahn                      

Israel Center                                                                                                     Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                       http://arikahn.blogspot.com

1.    שמות פרק ג, טז-יט

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה־נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ:

2.    שמות פרק ד, כט-לא

(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת־כָּל־זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד ה' אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

3.    רש"י שמות פרק ג פסוק יח

(יח) ושמעו לקלך - מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) ואלהים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד אלהים אתכם:

4.     הדר זקנים שמות פרק ג

(יח) ושמעו לקולך. פ"ה סימן זה מסור בידם מיעקב סימן דפק"ד. ולא דק. שלא מצינו שאמ' יעקב להם בלשון פק"וד אלא והשיב אתכם:

5.    דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרק ג

(יח) ושמעו לקולך. פרש"י שכבר סימן מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה דפקוד יפקוד יהיו נגאלין. ויש מקשים שלא מצינו שאמר יעקב לשון זה דפקוד יפקוד ולמאי דפרש"י בפרשת ויחי ניחא:

6.    בראשית פרק נ, כד

(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה:

7.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת שמות פרק ג סימן טז

פקד פקדתי אתכם. זה המטבע שטבע להם יוסף הצדיק, דכתיב פקד יפקוד אלהים אתכם (בראשית נ כה):

8.    ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) שמות פרק ג

(יח) ושמעו לקולך מאליהן וכו' עד יעקב אמר ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף אמר פקוד יפקוד אתכם. קשה שלא מצינו שיעקב אמ' לשון פקידה והאיך אמ' רש"י בכאן יעקב אמר ואלהים פקד יפקד י"ל שבסוף פרשת ויחי כתו' שיוסף אמ' שני פעמים לשון פקידה שכתו' ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקוד יפקוד אתכם ואח"כ כתי' וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם. ופי' הפסוק הראשון הוא כלומ' ויעקב אבי אמר ואלהים פקוד יפקד אתכם והפסוק השני אמר יוסף על עצמו מהר"ר:

9.    רמב"ן שמות פרק ג

(יח) ושמעו לקולך - מאליהן, מכיון שתאמר להם לשון זה מיד ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף, שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (שם כה). לשון רש"י. אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקוד, להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו. ובאלה שמות רבה (ג יא) מיד ושמעו לקולך, למה, שמסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת. זה לשונם באגדה זו. ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם. ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם:

אבל במקום אחר מצאתי שם (בשמו"ר ה א) אמר ר' חמא ברבי חנינא, בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו. למה, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להם המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרם לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (להלן ד לא) ויאמן העם. וכונתם "שיוסף מסרה ללוי" לומר שיעקב גלה סודו ליוסף באהבתו אותו, בו בלשון השביע יוסף לאחיו כלם, וגלה ללוי כי הוא אמר להם כלשון הזה מפני המסורת שבידו מאביו, וצוה שיהיה הדבר סוד:

10. ר' חיים פלטיאל שמות פרשת שמות פרק ג פסוק טז

(טז) פקד פקדתי. פי' סימן זה מסור בידם שבלשון זה נגאלים, יוסף אמר פקד יפקוד אלהים אתכם, כי פק[ו]ד שהוא ק"ץ יחסר לכם מד' מאות שנה ולשון יפקוד כמו לא נפקד ממנו איש, וזהו שאמר ושמעו לקולך, לפי שיש להם כבר סימן זה באבותיהם. וא"ת והיכן אמר יעקב פקוד יפקוד, וי"ל בסוף פרשה ויחי אמר יוסף ב' פעמים פקוד יפקוד אחר דיבור יעקב שאמר לו, והיינו דפרש"י כאן יעקב אמר אלהים פקוד יפקד ויוסף אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם.

11. הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויחי פרק נ פסוק כד

(כד) ואלהים פקד יפקד. כלו' כמנין פקו"ד יחסר הבורא ממנין שני גלותכם. נתנבא עליהם שלא יהיו במצרים רק רד"ו שנים נמצא שדילג ממנין ארבע מאות מנין פקו"ד ולשון יפקוד כמו ולא נפקד ממנו איש. וקשה דבספרים כתיב פקד חסר וא"ו. וי"ל שמא יש אם למקרא וקרינן פקד (בחולם) ולא פקד (בקמץ):

12. שמות פרק יג, יט

(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:

13. בראשית פרק מח, כא

(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם:

14. בראשית פרק מו, א-ד

(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ:

15. דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מז

(ל) אנכי אעשה כדבריך. מדרש כשם שאתה מצוני כך אני מצוה לאחי בשעת מיתתי להעלותי מכאן וכן מצינו שאמר לאחיו פקד יפקד אלהים אתכם וכו'. ונ"ל דלהא ניחא הא דפרש"י בואלה שמות שסימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה דפקוד יפקוד יהיו נגאלים שהרי מצינו שיוסף אמר בפי' פקוד יפקוד אלהים אתכם ואמר הכא שיוסף אמר שיעשה כדברי יעקב ואם כן גם יעקב אמר בצוואה פקוד יפקוד אלהים אתכם:

16. רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק ג פסוק טז

(טז) פקד פקדתי אתכם. שתי פקידות האחת לישראל, והשניה לשכינה שירדה עם יעקב אבינו ע"ה למצרים שהיה עמהם בצרה, והיא הה"א הנרמזת בפסוק: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו, ד), וכמו שכתבתי שם, והיא כנסת ישראל הנקראת בכתוב: "צעקת בני ישראל" (שמות ג, ט), וזהו שאמר: "אתכם ואת העשוי לכם במצרים", כלומר אתכם ואות ה"א שהיא בצער עמכם במצרים, ולשון עשוי מלשון: "הנני עושה את כל מעניך" (צפניה ג, יט), כלומר מצטער על צרתכם, והבן זה. עוד יש לפרש ב' פקידות האחת במדת רחמים על ישראל, ומזה אמר הכתוב: "פקדתי אתכם", והשנית במדת הדין על המצריים, על מה שעשו להם במצרים, ומזה אמר ואת העשוי לכם במצרים, כי כן הבטיח לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בראשית טו, יד).

17. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק נ סימן כד

כד) ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקוד אתכם. אמר להם סימן זה יהא מסור לכם, כל מי שיבא להוציא אתכם ממצרים, אם יאמר לכם בלשון הזה האמינו לו, וכן הוא אומר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג טז), מיד ויאמן העם, לפי שכל אותיות הכפולות סימני גאולה הם: כ"ך נרמז לאברהם אבינו, לך לך (בראשית יב א): מ"ם נרמז ליצחק, וארבה אותך במאד מאד (שם יז ב): נ"ן נרמז ליעקב, הצילני נא (שם לב יב): פ"ף נרמז ליוסף, פקוד יפקוד, צ"ץ נרמז למשיח, צמח צדיק (ירמיה כג ה), והקב"ה יצמיח ישועתו, לעדתו תאיבי ישעו וצדקתו, וכשם שפקד הקדוש ברוך הוא את אבותינו והוציאם ממצרים, כן יפקדנו לרחמים, כענין שנאמר זכרני ה' ברצון עמך ופקדני בישועתך (תהלים קו ד):

18. פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מז

ר' יוחנן בן זכאי פתח ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, אמ' אברהם לפני הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ רבון כל העולמים הן לי לא נתת זרע ואתה אומ' אלי לזרעך נתתי את הארץ הזאת, במה אדע כי אירשנה, אמ' לו הב"ה אברהם כל העולם כלו בדברי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי אלא אתה אומ' במה אדע כי אירשנה חייך שני פעמים ידוע תדע, שנ' ויאמר לאברם ידוע תדע, ר' אלעזר בן עזריה אומ' והלא לא ישבו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים, תדע לך שהוא כן בא וראה כשירד יוסף למצרים היה בן שבע עשרה שנה ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבעה שני שבע ושני שנים רעב עד שלא ירד יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב, הרי תשעה ושלשים שנה, ולוי בן יעקב היה גדול מיוסף שש שנים, ובירידתו למצרים היה בן חמש וארבעים שנה, ושני חייו במצרים שתים ותשעים שנה הרי כלם מאה ושלשים ושבע שנה, חיי לוי היו שלשים ומאת שנה, ובירידתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו, שנ' ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי, ובת מאה ושלשים שנה ילדה את משה, ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה הרי כלם מאתים ועשר שנים, וכאן הוא אומ' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אמ' ר' אלעזר בן ערך לא אמ' לו הב"ה לאברהם אלא משעה שהיה לו זרע, שנ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה, …. ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' לך לך מארצך, מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' לך מעמנו, נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי, פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' פקוד פקדתי, צד"י צד"י בו עתיד הב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם, שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם, ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו,

19. בראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 262

נ, כד ואלהים פקד יפקוד אתכם. א"ל יוסף לאחיו סימן זה יהא מסור בידכם שאברהם מסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב אבי ואבי מסרו לי בשעת מיתתו, שנאמר [ויאמר] ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וגו' והשיב אתכם וגו' (מ"ח כ"א), מלמד שהודיעו סימן הגאולה, (ועתה) [ומתי] הגיע קצה. באו ולמדו כל נביא וגואל שיבא לכם ויאמר הגיעה עת גאולתכם ואומר בלשון פקודה מוכפלת, דעו שהוא גואל של אמת ועל ידו אתם נגאלין מן הארץ הזאת. ומנין אתה אומר שזה סימן של פקידה מוכפלת מסר יעקב ליוסף בעת פטירתו, הנה אנכי מת, (הנה) אנכי מת בג"ש.

20. בראשית פרק כא, א-ב

(א) וַה' פָּקַד אֶת־שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:

21. שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ

פקד יפקד. היינו דאמרינן מנצפ"ך צופים אמרום. כ"ף גאולה לאברהם, דכתיב לך לך (בראשית יב א). מ' גאולה ליצחק, דכתיב לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז). נו"ן גאולה ליעקב, דכתיב הצילני נא (שם לב יב). פ' גאולה לישראל במצרים, דכתיב כי פקד פקדתי אתכם (שמות ג טז). צדי"ק גאולה לנו בימות המשיח, דכתיב והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל (ירמיה כג ה):

22. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) דורשי רשומות עמוד 96

ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקוד יפקוד אתכם, דורשי רשומות אומרים מסורת היה בידיהן שמי שבא ואמר להן פקוד פקדתי אתכם הוא יגאל אתכם (מדרש הגדול צד תשס"ט).