The Dual lives of the Patriarchs and Matriarchs

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/783500/Rabbi_Ari_Kahn/The_Dual_Lives_of_the_Patriarchs_and_Matriarchs

פרשת חיי שרה התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                         Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י"ט מרחשון התשע"ג                                                                                      Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                               http://arikahn.blogspot.com        

1.    בראשית פרק מט

(כט) וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:(ל) בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר:(לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:(לב) מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:

2.    בראשית פרק כה

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ:... כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: ס

(יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:

3.    בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:

(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:

(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס

4.    בראשית פרק כא

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

5.    בראשית פרק כג        

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:(ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר:(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר:(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:(יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה:(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:(טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:(יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: ס

6.    בראשית פרק כד

(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:

(נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:(נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ:(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ

7.    בית יצחק על בראשית פרק כד פסוק כא

והנה זאת ידוע דאברהם אבינו ע"ה, היה עמוד של חסד, אם כן בודאי בבית אביו נטע זה המדה של חסד, וזה הסימן היה ג"כ ענין של חסד, מזה היה יכול לידע כי היא ממשפחת בית אדוניו אברהם,

8.    ספר סידורו של שבת - חלק ראשון השורש הראשון ענף ד

Rabbi Chaim of Chernovitz (1760-1816)

 כאשר פירשתי יפה דברי רש"י זלה"ה שכתב על פסוק אותה הוכחת לעבדך ליצחק ראוי היא לו שתהא גומלת חסד. וכדי ליכנס בביתו של אברהם בכאן:

9.    חתם סופר על בראשית פרק כד פסוק א

... פרשת אשת חיל נאמרה בסדר א"ב בשבח אמנו שרה ע"ה והיא מסודרת בחמשה מיני שבחים ב' מהם ראוי לכל אשה ושלשה המה תוספת חסידות - אות ב' בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ והנמשך מזה הוא שלא גזלה וכילתה ממון בעלה, אות למ"ד והנמשך לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג וגו' שהשגיחה על בניה וביתה בצרכי הבית ושתי אלו מחוייבת כל אשה, אות כ' כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, הוא גמילות חסדים במה שהורשית לתת צדקה, אות ד' והנמשך דרשה צמר ופשתים והיתה כאניות סוחר להמציא טרף לביתה איננה מחוייבת אלא מילתא יתירתא, ואות פ' היא פיה פתחה בחכמה ורה"ק ניצצה בה, אלו חמשה דברים נמצאו בשלימות באמנו שרה, אמנם בבתו של אאע"ה נמצא ג' מהם וזהו בכ"ל שמה, ב'טח בה לב בעלה, כ'פה פרשה, ל'א תירא לביתה משלג, ואע"ג שלא היה בה ממדת חסידות אלא א' שפרשה כפה לעני מ"מ היה אברהם משיאה ליצחק אילו הותר לו לצאת לח"ל כמבואר לעיל, מזה הבין אליעזר אם תגמול חסד להשקותו ואת גמליו אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ועשה חסד עם אדוני אברהם חס"ד דייקא, כי בזה חפץ, אבל לקושטא דמילתא היתה רבקה ממלאת מקום שרה בכל מעלותיה כדכתיב ויביאה האהלה שרה אמו וכפירש"י שם. [תקפ"ה]:

10. חתם סופר על בראשית פרק כד פסוק יב

ועשה חסד עם אדוני אברהם. ר"ל כי ידע שהיה יצחק מדת הדין ע"ד. התפלל להי"ת שתזדמן לו אשה ממדת החסד כדי שיצאו מבין שניהם יעקב מדת אמ"ת הכלולה מדין ורחמים דאל"ה לא יהיה ח"ו קיום לעולם, וכן הי' באמת כי רבקה אוהבת את יעקב אבל ביצחק כתי' ויאהב יצחק את עשו, ומשום כן אמר ועשה חסד עם אדוני אברהם חסד דייקא, ועשה לו ניחוש במדת החסד להשקותו וגמליו ואמר ובה אדע כי עשית חס"ד עם אדוני, ואח"כ אמר אשר לא עזב חסד"ו ואמית"ו הרי חסד ואמת. [תקס"ו]:

11. מפנקסו של הג"מ מרדכי אפרים המכונה ר' פישל סופר על בראשית

איתא בפסיקתא ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דוגמת שרה, אצל שרה כתיב לושי ועשי עוגות, וברבקה נאמר גם לגמליך אשקה, ופירושו לפי פשוטו שרה גמלה חסד באורחים וגם רבקה גמלה חסד, אבל נראה עוד לפרש, דהנה ידוע דלמעלה אצל מדת חסד יש קצת תערובת ממדת הדין, וכן אצל מד"ה יש תערובות גם קצת ממדת חסד וליכא כולו דין או כולו חסד, וכן גבי בני אדם אי אפשר לאדם להתקיים בעולם אם איננו מעורב קצת בחסד ודין, והנה ידוע דאברהם היה ממדת חסד ויצחק מדת הדין, ולכן נזדווגה שרה לאברהם שהיתה קצת ממדת הדין כמו שאמרו חז"ל [ב"מ פ"ו.] על שרה אשה עיניה צרה באורחים, והנה ביצחק נהפוך הוא מחמת שהוא היה ממדת הדין נזדווגה לו רבקה שהיתה מדת החסד שאף לגמלים השקתה, ולכן אמר אליעזר עבד אברהם היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, כלומר משמים הוצרך לזווג לו אשה שהיא במדרגת חסד. וזו כוונת הפסיקתא על לשון המקרא שרה אמו, דוגמת שרה אמו, כלומר כמו שהוצרכה שרה להיות הממוצע לאברהם, כמו כן הוצרכה רבקה להיות הממוצע עם יצחק ודוק:

12. ספר קדושת לוי - פרשת חי שרה

והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל. השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:

13. ספר קדושת לוי - פרשת חי שרה

ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. ... והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד... אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז"ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק:

14. ספר קומץ המנחה חלק ב - אות נ

ויהיו חיי שרה (שם כ"ג, א'). נסמך אחר עקידה ובשורת רבקה כידוע על עזר כנגדו (שם ב', י"ח). שטבע האשה נגדית. (כמו שנאמר (שם ג', ט"ז) ואל אישך תשוקתך והוא ימשול) ואז היא עזר כי האהבה רק בין שני הפכים כי כך הוא הבריאה (כי כל נברא יש לו גבול וכל בעל גבול על כרחך יש לו) שני קצוות שהם איש ואשה וקו אמצעי הוא הבן ולכך שרה המנגדת לאברהם ממדת הגבורה כמו שנתבאר לעיל (אות מ"ז) ולכך היא אויבת לישמעאל כי קדושה יש חיבור לשני קצוות מצד ששניהם קדושה. וכן מדה אחת זה קדושה וזה ההיפך יש גם כן חיבור מצד ערבוביא דעץ הדעת טוב ורע אבל שרה טוב שבגבורה וישמעאל רע. שבחשקות ממש שני הפכים. כן רבקה שהיתה בעלת חסד כמפורש בכתוב נגדית ליצחק אויבת עשו מטעם זה:

ולכך בעקידה שנתכלל אברהם ביצחק ונתברר כי ירא וגו' מתה שרה ונתבשר מלידת אשה נגדית ליצחק (והיא שלימות צורת האדם דיצחק כמו שאמרו בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ג). ולפי שהשלימות התכללות שני המדות שלכן כל איש לבדו פלג גוף. ומכל מקום כל אחד ביחוד צריך להיות כלול משניהם שעל זה היו כל נסיונות אברהם כמו שנתבאר לעיל (אות ל"ט מ"ב ומ"ט) ויצחק לא היה צריך בירור על זה כי די בירור במה שהוא בן אברהם:

15. בראשית פרק כא פסוק יב

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה

Audio:

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/783435/Rabbi_Ari_Kahn/Welcoming_Guests

 גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה

הרב ארי דוד קאהן                                              מת"ן י'א מרחשון התש"ע

Adk1010@gmail.com

http://Rabbiarikahn.com

1.    בראשית פרק יח

(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:

1. And the Lord appeared to him in the plains of Mamre; and he sat in the tent door in the heat of the day; 2. And he lifted up his eyes and looked, and, lo, three men stood by him; and when he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed himself to the ground, 3. And said, My Lord, if now I have found favor in your sight, pass not away, I beseech you, from your servant;

2.    תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד ב

כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר: +בראשית י"ח+ ויאמר יי' אם נא מצאתי חן בעיניך; חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה, כמאן? כאותו הזוג.

All the Names mentioned in Scripture in connection with Abraham are sacred, except this which is secular: it is said; And he said, ‘My lord, if now I have found favor in thy sight. Hanina, the son of R. Joshua's brother, and R. Eleazar b. Azariah in the name of R. Eliezer of Modin, said, this also is sacred. With whom will [the following] agree? Rav Judah said that Rav said: Greater is hospitality to wayfarers than receiving the Divine Presence. With whom [will this agree]? With this pair.

3.    רש"י מסכת שבועות דף לה עמוד ב

חוץ מזה כו' - למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל באמצעו גבריאל מימינו רפאל משמאלו.

אף זה קדש - דכתיב לעיל מינה וירא עליו יי' והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין.

4.    רש"י בראשית פרק יח פסוק א

ישב - ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל:

פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:

כחום היום - הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:

5.    רש"י בראשית פרק יח פסוק ג

(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):

6.    רמב"ן בראשית פרק יח פסוק א

ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה:

7.    בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מח

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן תני ר' חייא לגדול שבהן אמר זה מיכאל, יקח נא מעט מים,

AND SAID: MY LORD, IF NOW I HAVE FOUND FAVOUR IN THY SIGHT (XVIII, 3). R. Hiyya taught: He said this to the greatest of them, viz. Michael.

8.    Guide for the Perplexed 2:42

This important principle was adopted by one of our Sages, one of the most distinguished among them, R. Ḥiya the Great (Bereshit Rabba, xlviii.), in the exposition of the Scriptural passage commencing, "And the Lord appeared unto him in the plain of Mamre" (Gen. xviii.). The general statement that the Lord appeared to Abraham is followed by the description in what manner that appearance of the Lord took place; namely, Abraham saw first three men; he ran and spoke to them. R. Hiya, the author of the explanation, holds that the words of Abraham, "My Lord, if now I have found grace in thy sight, do not, I pray thee, pass from thy servant," were spoken by him in a prophetic vision to one of the men; for he says that Abraham addressed these words to the chief of these men. Note this well, for it is one of the great mysteries [of the Law]. The same, I hold, is the case when it is said in reference to Jacob, "And a man wrestled with him" (Gen. xxxii. 25); this took place in a prophetic vision, since it is expressly stated in the end (ver. 31) that it was an angel. The circumstances are here exactly the same as those in the vision of Abraham, where the general statement, "And the Lord appeared to him," etc., is followed by a detailed description.

9.    תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב +בראשית יח+ ויאמר (ה') +מסורת הש"ס: [אדני]+ אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'. אמר רבי אלעזר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר (ה') +מסורת הש"ס: [אדני]+ אם נא מצאתי וגו'.

Rav Judah said in Rav's name: Hospitality to wayfarers is greater than welcoming the presence of the Shechinah, for it is written, And he said, My lord, if now I have found favor in thy sight, pass not away, etc. R. Eleazar said: Come and observe how the conduct of the Holy One, blessed be He, is not like that of mortals. The conduct of mortals [is such that] an inferior person cannot say to a great[er] man, Wait for me until I come to you; whereas in the case of the Holy One, blessed be He, it is written, and he said, My Lord, if now I have found, etc.

10. רש"י שבת דף קכז/ב

הכי גרסינן הני נמי בהני שייכי - הכנסת אורחים וביקור חולים היינו גמילות חסדים,

11.רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה ב

שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים.

12.רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ט

כל השמות האמורים באברהם קדש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן הרי הוא קדש,.

13.תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף כז עמוד א

רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו.

14.רש"י מסכת חגיגה דף כז עמוד א

שולחנו מכפר עליו - בהכנסת אורחין.

15. מהרש"א על ברכות דף י/ב

הרוצה ליהנות כו'. פירש"י משל אחרים יהנה ואין אסור בדבר כו' עכ"ל. וקשה לכאורה דבכמה מקומות הרחיקו חז"ל הנאה מאחרים וסמכו אקרא דשונא מתנות יחיה ונראה לפרש דודאי אין ליהנות משל אחרים אלא דהכא בגדולה מצות הכנסת אורחים שהיא הגדולה בגמילות חסדים

16. אהבת חסד (רב ישראל מאיר –החפץ חיים) חלק שלישי פרק ראשון

דע דגמילות חסדים בגופו כולל כל הדברים שאדם מטיב לחבירו על ידי שהוא מטריח גופו לזה. והוא הכנסת אורחים [שמצותו הוא ההשתדלות אודותם לקבלם בפנים יפות אפילו אם אינם צריכים לטובתו וכדלקמן] וביקור חולים משמח חתן וכלה והלוית המת וקבורתו והספדו ונשיאת מטתו ועוד כמה וכמה ענינים....

17.שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלג סעיף א

 הגה: * (ז) וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר ג"כ (ח) ה לצורך אורחים;

18.משנה ברורה סימן שלג ס"ק ח

(ח) לצורך אורחים - שבעה"ב המזמנם עושה מצוה וכמו שאחז"ל דגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה:

19.שולחן ערוך אורח חיים סימן קסט סעיף ב

(י) לא יתן לאכול אלא  למי שיודע בו שיברך, ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה.

20.משנה ברורה סימן קסט ס"ק יא

ודוקא אם מתוך רשעתו אבל אם מתוך אונסו שאינו יכול לברך לא נפקע מצות צדקה בשביל זה [פמ"ג]:

21.שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן לה

הערות בענין איסור לפני עור

א כיבוד באכילה ושתיה למי שיודע שלא יברך.

בהא דצריך כל אדם לשום דרכיו ולכוין מעשיו לשם שמים, חושבני, במי שבא אליו אורח חשוב, אשר איננו שומר תורה ומצוה, אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה, וגם תומך במוסדות תורה וכדומה, ואם הבעה"ב לא יתנהג אתו בנימוס המקובל לכבד אותו במידי דמיכל ומשתי, בגלל זה שמצד הדין אסור ליתן לאכול אלא למי שיודע שנוטל ידיו ומברך (כמבואר בשו"ע או"ח סי' קס"ט סעי' ב'), וכמו כן אם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חו"ש ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה, דבכה"ג חושבני, שנכון באמת לכבד אותו באכילה ושתי', ולא לחשוש כלל לאיסור של לפני עור לא תתן מכשול, משום דאף שאין אומרים לאדם לעשות איסורא זוטא כדי להציל אחרים מאיסורא רבה, ואסור ודאי להפריש תרו"מ בשבת כדי להציל בכך אחרים מאיסור חמור של טבל, מ"מ בנידון זה, הואיל וכל האיסור של הנותן לו לאכול הוא רק עבירה של נתינת מכשול, וכיון שאם לא יתן לו לאכול הרי יכשל האורח באיסור יותר גדול, נמצא דליכא כלל שום עבירה, כיון דליכא הכא שום נתינת מכשול, אלא אדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול מאד ע"י זה שהחליף אותו בקום ועשה במכשול יותר קטן. /מילואים והשמטות/ +ואף שכעי"ז כתב גם הרעק"א ביו"ד קפ"א ס"ו לענין אשה המקפת פאת ראש האיש ומ"מ כתב רק בלשון "ואולי", שאני הכא דבזה שהוא נמנע מלכבדו הוא עצמו חשיב כמכשילו ביותר.+

22. הרב שלמה זלמן אויערבך

שפיר מסתבר שהכנסת אורחים חשיב טפי מתפילה בציבור. אך אם אינו ממהר וגם ברור שלא יפגע, יש לומר לו בדרך כבוד שצריך ללכת להתפלל, ויבקשנו להמתין עד שישוב.

23. ספר מאור עינים - פרשת וירא

וגם להבין לפי זה דרשת ר"י א"ר דאמר גדולה הכנסת אורחים וכולי איך מוכח מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה דלמא משום שבקיימו מצות הכנסת אורחים יהיה שם גם כן קבלת פני השכינה כנודע שלכך נקרא המצוות מצוה על שם הדביקות שמדבק האדם חלק האלקי השוכן בקרבו אל הכלל אין סוף ב"ה מלשון צוותא ואם כן אפשר שהמצוה בעצמה אינה גדולה מקבלת פני השכינה רק שגם שם יש קבלת פני השכינה ומקיים שתיהם וגם על דרשת ר"א שאומר שלא כמדת הקודשא בריך הוא וכו' אין קטן אומר לגדול המתן ואילו באברהם כו' קשה כנ"ל הלא גם שם היה קבלת פני השכינה ובפרט שהצדיקים נקראים אנפי שכינתא על שם ששכינתו יתברך שוכן בתוכם כנודע מספר הזוהר ובקבלו האורחים דהיינו המלאכים שנדמה לו כאנשים ודאי הוא קבלת פני השכינה:

מפני האורחין וכו'. אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש.

TO MAKE ROOM FOR THE GUESTS, etc. R. Johanan said: Hospitality to wayfarers is as ‘great’ as early attendance at the Beth Hamidrash, since he [the Tanna] states, TO MAKE ROOM FOR GUESTS OR ON ACCOUNT OF THE NEGLECT OF THE BETH HAMIDRASH. R. Dimi of Nehardea said: It is ‘greater’ than early attendance at the Beth Hamidrash, because he states, TO MAKE ROOM FOR GUESTS, and then, AND ON ACCOUNT OF THE NEGLECT OF THE BETH HAMIDRASH.

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות. איני? והא אנן תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם [הני - אין, מידי אחרינא - לא]!- הני נמי (בגמילות חסדים שייכי. לישנא אחרינא:) הני בהני שייכי.

R. Judah b. Shila said in R. Assi's name in R. Johanan's name: There are six things, the fruit of which man eats in this world, while the principal remains for him for the world to come, viz.: Hospitality to wayfarers, visiting the sick, meditation in prayer, early attendance at the Beth Hamidrash, rearing one's sons to the study of the Torah, and judging one's neighbor in the scale of merit. But that is not so? For we learnt: These are the things which man performs and enjoys their fruits in this world, while the principal remains for him for the world to come, viz.: honoring one's parents, the practice of loving deeds, and making peace between man and his fellow, while the study of the Torah surpasses them all: [this implies], these only, but none others? These too are included in the practice of loving deeds. Another version: these are included in those.

24. ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק יח פסוק ו

 <וימהר אברהם (י"ח, ו). הקשה מרן שליט"א על המהירות שכתב וימהר אברהם, ואל הבקר רץ וגו'. ותירץ כי הגם דאמרו חז"ל [שבת קכ"ז.] גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה, אך כאן היה השכינה ממתנת לכך מיהר את עצמו

shiurim for Vayera

Here are some shiurim for Vayera

Audio

the Elevation of Yitzchak

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/765288/Rabbi_Ari_Kahn/the_Elevation_of_Yitzchak

Akaidat Yitzchak and Yishmael

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/764426/Rabbi_Ari_Kahn/Akaidat_Yitzchak_and_Yishmael

The Akaida and returning from the Dead

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/749913/Rabbi_Ari_Kahn/The_Akaida_and_returning_from_the_Dead

Essays:

Elevation

http://arikahn.blogspot.co.il/2008/11/parshat-vayera-5769.html

The Purpose of the Akaida

http://arikahn.blogspot.co.il/2009/10/parshat-vayera-5770-purpose-of-akaida.html

Deconstructing and Reconstructing Abraham

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/782912/Rabbi_Ari_Kahn/Deconstructing_and_Reconstructing_Abraham

פרשת לך לך התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                    Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן ה' מרחשון התשע"ג                                                                                  Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                         http://arikahn.blogspot.com        

1.    העמק דבר על בראשית פרק יב פסוק יז

…אכן אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב שבא ללמדנו כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ"ח. וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה בפרט אחד… מעתה יש לדעת עוד דאע"ג שהאבות שלשתם עסקו בשלשה עמודי ההשגחה אלו מכ"מ כל א' מהם הצטיין בעמוד א' אברהם בתורה שהוא הראשון שהחל להיות עמל בשקידתה כאשר יבואר בפסוק וישמור משמרתי. וכדאי' בע"ז ח' דשני אלפים תורה התחלתו מעת שהי' א"א בן נ"ב. ואי' ברבה שהיה בכל לילה יושב והוגה ומעיין עד שהיו כליותיו נובעות תורה. ומש"ה אע"ג שהיה מושגח בפרנסה ובשלום וכבוד מכ"מ כל הספורים באו שבא בכח החרב להכות כל קמיו בדרך נפלא. יצחק הצטיין בעבודה שהי' עולה תמה. ובילקוט פ' שלא אי' שהי' יצחק שקוע תמיד בתפלה שהיא במקום עבודה. ע"כ באו כל הספורים שהצטיין ההשגחה עליו בפרנסה כאשר יבואר. יעקב הצטיין גמ"ח למעלה מטבע האדם כמו באופן שמירת צאן לבן. ועוד יבואר במקומו. ע"כ הצטיין ההשגחה עליו בנצירת שלום למעלה מה"ט.

2.    מיכה פרק ז

(כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:

19. He will again have compassion upon us; he will suppress our iniquities; and you will cast all their sins into the depths of the sea.20. You will show truth to Jacob, and loving mercy to Abraham, as you have sworn to our fathers from the days of old.

3.    רד"ק מיכה פרק ז פסוק כ

(כ) תתן אמת ליעקב - החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה ולבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור:

אשר נשבעת לאבותינו - כלל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב כי לשלשתם נשבע:

4.    אלשיך על מיכה פרק ז פסוק כ

תתן אמת ליעקב וכו'. הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין, וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים, אמר כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א' דורש מדתו, תתן

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף כא עמוד ב

אברהם תקן תפלת שחרית כנגד מדת החסד,

5.    ריקאנטי בראשית פרק יא 1250

ספר הבהיר [אות קלה - קלז] לאברהם וליצחק וליעקב נתנו כחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו. אברהם גמל חסד בעולם, שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם. וכתיב [להלן יח, ב] וירא וירץ לקראתם, ועוד [שם] וישתחו ארצה, זאת היתה גמילות חסדים שלימה, והקב"ה מדד לו כמדתו ונתן לו מדת החסד, שנאמר תתן [מיכה ז, כ] אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת. ובשביל שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, שנאמר [להלן לא, נג] וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. הואיל וזכה יצחק למדת הפחד, זכה יעקב למדת אמת שהיא מדת שלום, ומדד לו הקדוש ברוך הוא כמדתו, דכתיב [להלן כה, כז] ויעקב איש תם. בראשית רבה [נח, יג] א"ל הקדוש ברוך הוא אני אומנותי גמילות חסדים, תפשת אומנותי בא ולבש מלבושי. עוד שם א"ר ראובן, צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עשה אותי אין מי שיעשה אותי, שנאמר [ישעיה מא, ב] צדק יקראהו לרגלו:

ספר הבהיר [אות קצא] כך אמרה מדת חסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי ושמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם, ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם. ועוד משיבה ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם, דכתיב [להלן כא, לג] ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם יי'. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם, ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את יי' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנלן דאף החייבים היה מזכה, דכתיב [להלן יח, יז] המכסה אני מאברהם, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים. …, זכה ולקח מדתו של חסד שנאמר [מיכה ז, כ] חסד לאברהם, זהו שנאמר עליו [תהלים קי, א] שב לימיני וגו':

6.    רש"י בראשית פרק יא פסוק לב

(לב) וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי:

7.    בראשית פרק יג

(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:

8.    בראשית פרק יד

(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס

9.    בראשית פרק טז

(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:

10. בראשית פרק יח

(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:

11. בראשית פרק כ

(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:

12. בראשית פרק כא

(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

13. בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

… (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

14. העמק דבר על בראשית פרק יב פסוק ב

(ב) ואעשך לגוי גדול. לעת עתה לא נתבשר על הבנים עד מאמר השני ועל זה בנה מזבח. אבל כאן אפשר לפרש שיהי' לגוי עפ"י שיתקבצו אליו אנשים רבים והוא יהא אב להם באמונה המיוחדת לו נקראת על שמו:

15. כתר יונתן בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה

(ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר קנו ואת הנפש אשר גיירו בחרן ויצאו ללכת לארץ של כנען ויבאו לארץ של כנען:

16. אבן עזרא בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה

ואת הנפש עבדים ילידי בית, או עשו כמו קנו, וכן עשה לי את החיל הזה (דבר' ח, יז). וי"א הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם.

17. רש"י בראשית פרק יב פסוק ה

אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כד יח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס:

18. רד"ק בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה

ואת הנפש אשר עשו בחרן - העבדים והשפחות שקנו בחרן, ויהיה עשו כמו "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח') ודעת אונקלוס על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה היא אמונת אברהם אבינו, כי לוט היה מאמונתו לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו בה' ויעבדו אותו לבדו ולא הגלולים לפיכך אמר אשר עשו ולא אשר עשה. ורז"ל (ב"ר ל"ט) דרשו אשר עשו על אברהם ושרי, הוא מגייר את האנשים והיא הנשים, אשר עשו, כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' י"ב ו') שגדלם ולמדם. ויצאו ללכת וגו' כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם וכן עשו:

19. ספר משכיל לדוד על בראשית פרק יב פסוק ה

(ה) אשר עשו וכו' ופשוטו וכו'. הקדים המדרש לפשט משום דקשה לפי פשוטו שהעבדים והשפחות הרי הם בכלל ואת כל רכושם אשר רכשו שגם העבדים רכוש הם ואמאי הדר ואת הנפש וכו' ומ"ש מגייר וכו' אין הכוונה מגייר על ידי מילה שהרי הוא עצמו עדיין לא נימול אלא רצה לומר שהיה מלמדם להניח הע"ז ולעבוד להקדוש ברוך הוא:

20. ספר גור אריה על בראשית פרק יב פסוק ה

[ט] אברהם מגייר כו'. דאם לא כן איך שייך לשון "עשה", והלא לא עשאום (כ"ה ברא"ם):

21. רבינו בחיי בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ה

(ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ע"ד הפשט: העבדים שהיו לו ונפשות ילידי ביתו שקנו בחרן, מלשון: (דברים ח, יז) "עשו לי את החיל הזה".

22. חזקוני על בראשית פרק יב פסוק ה

 ואת הנפש אשר עשו - אמרי' בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.

23. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ט עמוד א

תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, … שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא, ליכא כולי האי, דכי מעיינת בהו, תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי! אלא +בראשית יב+ מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי, דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה…

The Tanna debe Eliyyahu taught: The world is to exist six thousand years; the first two thousand years are to be void; the next two thousand years are the period of the Torah, and the following two thousand years are the period of the Messiah. …

From when are the two thousand years of the Torah to be reckoned? Shall we say from the Giving of the Torah at Sinai? In that case, you will find that there are not quite two thousand years from then till now [i.e., the year four thousand after the Creation], for if you compute the years [from the Creation to the Giving of the Torah] you will find that they comprise two thousand and a part of the third thousand; the period is therefore to be reckoned from the time when Abraham and Sarah had gotten souls in Haran for we have it as a tradition that Abraham was at that time fifty-two years old.

24. ספר תפארת ישראל עמוד סא - פרק תשעה עשר

כבר התבאר לך שאלה ראשונה. ומה שנראה לנו בתשובת שאלה שניה כי חלוקי מדרגות היו בענין זה, כי אברהם היה מקיים כל התורה כולה על פי דעת חכמים אשר אין לזוז מקבלתם ומחכמתם. וזה כי אברהם היה מיוחד ביותר לקיים כל התורה, כי מעלת אברהם דבקה בחכמה העליונה, לכך היה אברהם בפרט מיוחד אל התורה שהוא השכל העליון כאשר ידוע כי הן ג' שנה הכיר אברהם את בוראו ]נדרים ל"ב ע"א[ ומאחר שהיה אברהם מיוחד בזה ולא כן יצחק ויעקב רק כי קבלו מאברהם לכך היה אברהם גם כן מקיים מה שנותן השכל העליון הזה ולכך היה אברהם מיוחד לקיים את כל התורה. ועוד יש לך להבין בחכמה, כי מדת אברהם היא מדת התורה כי התורה תקרא תורת חסד דכתיב [משלי ל"א] ותורת חסד על לשונה, וזה מצד כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום,

25. של"ה עשרה מאמרות מאמר שלישי ורביעי

נמצא, היראה הראשונה בחינות צדיק גמור, המקיים התורה לא גורע ולא מוסיף על מה שהוא מצווה. והאהבה, היא הדביקה וחשיקה וחפיצה בכל אשר עושה. והיראה לפני ולפנים, הוא חסיד עושה ביותר ממה שהוא מצווה, מפני היראה הזו שהוא לפני ולפנים, סוד יחוד השם. וכן אמרו בתקונים (תקוני זהר בהקדמה, דף א' ע"ב), נקרא חסיד שמתחסד עם קונו. הוא הדבר אשר דברתי, כי מתחסד בשביל צורך קונו. ועל זה נאמר (תהלים קמז, יא) 'רוצה ה' את יראי"ו את המיחלים לחסד"ו'. ותיבת 'לחסד"ו' קאי על 'ה'' אשר הזכיר, דהיינו מכח יראה זו מתחסד עם ה'. ולזו היראה זכה אברהם אבינו, שאמר לו השם יתברך (בראשית כב, יב) 'כי ירא אלהים אתה'. והיא היראה היוצאה מהאהבה, ונעשה חסיד שמתחסד עם קונו. זהו סוד 'חס"ד לאברה"ם' (מיכה ז, כ), וזהו 'כי ירא אלהים אתה'.