The Dual lives of the Patriarchs and Matriarchs

audio:
http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/783500/Rabbi_Ari_Kahn/The_Dual_Lives_of_the_Patriarchs_and_Matriarchs

פרשת חיי שרה התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                         Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן י"ט מרחשון התשע"ג                                                                                      Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                               http://arikahn.blogspot.com        

1.    בראשית פרק מט

(כט) וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:(ל) בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר:(לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:(לב) מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:

2.    בראשית פרק כה

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ:... כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: ס

(יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:

3.    בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְקֹוָק מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:

(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:

(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס

4.    בראשית פרק כא

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

5.    בראשית פרק כג        

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר:(ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת:(ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר:(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר:(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:(יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ:(יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה:(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ:(טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר:(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:(יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: ס

6.    בראשית פרק כד

(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:

(נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה':

(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:(נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ:(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ:

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: פ

7.    בית יצחק על בראשית פרק כד פסוק כא

והנה זאת ידוע דאברהם אבינו ע"ה, היה עמוד של חסד, אם כן בודאי בבית אביו נטע זה המדה של חסד, וזה הסימן היה ג"כ ענין של חסד, מזה היה יכול לידע כי היא ממשפחת בית אדוניו אברהם,

8.    ספר סידורו של שבת - חלק ראשון השורש הראשון ענף ד

Rabbi Chaim of Chernovitz (1760-1816)

 כאשר פירשתי יפה דברי רש"י זלה"ה שכתב על פסוק אותה הוכחת לעבדך ליצחק ראוי היא לו שתהא גומלת חסד. וכדי ליכנס בביתו של אברהם בכאן:

9.    חתם סופר על בראשית פרק כד פסוק א

... פרשת אשת חיל נאמרה בסדר א"ב בשבח אמנו שרה ע"ה והיא מסודרת בחמשה מיני שבחים ב' מהם ראוי לכל אשה ושלשה המה תוספת חסידות - אות ב' בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ והנמשך מזה הוא שלא גזלה וכילתה ממון בעלה, אות למ"ד והנמשך לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג וגו' שהשגיחה על בניה וביתה בצרכי הבית ושתי אלו מחוייבת כל אשה, אות כ' כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, הוא גמילות חסדים במה שהורשית לתת צדקה, אות ד' והנמשך דרשה צמר ופשתים והיתה כאניות סוחר להמציא טרף לביתה איננה מחוייבת אלא מילתא יתירתא, ואות פ' היא פיה פתחה בחכמה ורה"ק ניצצה בה, אלו חמשה דברים נמצאו בשלימות באמנו שרה, אמנם בבתו של אאע"ה נמצא ג' מהם וזהו בכ"ל שמה, ב'טח בה לב בעלה, כ'פה פרשה, ל'א תירא לביתה משלג, ואע"ג שלא היה בה ממדת חסידות אלא א' שפרשה כפה לעני מ"מ היה אברהם משיאה ליצחק אילו הותר לו לצאת לח"ל כמבואר לעיל, מזה הבין אליעזר אם תגמול חסד להשקותו ואת גמליו אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ועשה חסד עם אדוני אברהם חס"ד דייקא, כי בזה חפץ, אבל לקושטא דמילתא היתה רבקה ממלאת מקום שרה בכל מעלותיה כדכתיב ויביאה האהלה שרה אמו וכפירש"י שם. [תקפ"ה]:

10. חתם סופר על בראשית פרק כד פסוק יב

ועשה חסד עם אדוני אברהם. ר"ל כי ידע שהיה יצחק מדת הדין ע"ד. התפלל להי"ת שתזדמן לו אשה ממדת החסד כדי שיצאו מבין שניהם יעקב מדת אמ"ת הכלולה מדין ורחמים דאל"ה לא יהיה ח"ו קיום לעולם, וכן הי' באמת כי רבקה אוהבת את יעקב אבל ביצחק כתי' ויאהב יצחק את עשו, ומשום כן אמר ועשה חסד עם אדוני אברהם חסד דייקא, ועשה לו ניחוש במדת החסד להשקותו וגמליו ואמר ובה אדע כי עשית חס"ד עם אדוני, ואח"כ אמר אשר לא עזב חסד"ו ואמית"ו הרי חסד ואמת. [תקס"ו]:

11. מפנקסו של הג"מ מרדכי אפרים המכונה ר' פישל סופר על בראשית

איתא בפסיקתא ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דוגמת שרה, אצל שרה כתיב לושי ועשי עוגות, וברבקה נאמר גם לגמליך אשקה, ופירושו לפי פשוטו שרה גמלה חסד באורחים וגם רבקה גמלה חסד, אבל נראה עוד לפרש, דהנה ידוע דלמעלה אצל מדת חסד יש קצת תערובת ממדת הדין, וכן אצל מד"ה יש תערובות גם קצת ממדת חסד וליכא כולו דין או כולו חסד, וכן גבי בני אדם אי אפשר לאדם להתקיים בעולם אם איננו מעורב קצת בחסד ודין, והנה ידוע דאברהם היה ממדת חסד ויצחק מדת הדין, ולכן נזדווגה שרה לאברהם שהיתה קצת ממדת הדין כמו שאמרו חז"ל [ב"מ פ"ו.] על שרה אשה עיניה צרה באורחים, והנה ביצחק נהפוך הוא מחמת שהוא היה ממדת הדין נזדווגה לו רבקה שהיתה מדת החסד שאף לגמלים השקתה, ולכן אמר אליעזר עבד אברהם היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, כלומר משמים הוצרך לזווג לו אשה שהיא במדרגת חסד. וזו כוונת הפסיקתא על לשון המקרא שרה אמו, דוגמת שרה אמו, כלומר כמו שהוצרכה שרה להיות הממוצע לאברהם, כמו כן הוצרכה רבקה להיות הממוצע עם יצחק ודוק:

12. ספר קדושת לוי - פרשת חי שרה

והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל. השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:

13. ספר קדושת לוי - פרשת חי שרה

ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. ... והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד... אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז"ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק:

14. ספר קומץ המנחה חלק ב - אות נ

ויהיו חיי שרה (שם כ"ג, א'). נסמך אחר עקידה ובשורת רבקה כידוע על עזר כנגדו (שם ב', י"ח). שטבע האשה נגדית. (כמו שנאמר (שם ג', ט"ז) ואל אישך תשוקתך והוא ימשול) ואז היא עזר כי האהבה רק בין שני הפכים כי כך הוא הבריאה (כי כל נברא יש לו גבול וכל בעל גבול על כרחך יש לו) שני קצוות שהם איש ואשה וקו אמצעי הוא הבן ולכך שרה המנגדת לאברהם ממדת הגבורה כמו שנתבאר לעיל (אות מ"ז) ולכך היא אויבת לישמעאל כי קדושה יש חיבור לשני קצוות מצד ששניהם קדושה. וכן מדה אחת זה קדושה וזה ההיפך יש גם כן חיבור מצד ערבוביא דעץ הדעת טוב ורע אבל שרה טוב שבגבורה וישמעאל רע. שבחשקות ממש שני הפכים. כן רבקה שהיתה בעלת חסד כמפורש בכתוב נגדית ליצחק אויבת עשו מטעם זה:

ולכך בעקידה שנתכלל אברהם ביצחק ונתברר כי ירא וגו' מתה שרה ונתבשר מלידת אשה נגדית ליצחק (והיא שלימות צורת האדם דיצחק כמו שאמרו בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס"ג). ולפי שהשלימות התכללות שני המדות שלכן כל איש לבדו פלג גוף. ומכל מקום כל אחד ביחוד צריך להיות כלול משניהם שעל זה היו כל נסיונות אברהם כמו שנתבאר לעיל (אות ל"ט מ"ב ומ"ט) ויצחק לא היה צריך בירור על זה כי די בירור במה שהוא בן אברהם:

15. בראשית פרק כא פסוק יב

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: