Parashat Tzav 5778 Holy Vessels

Echoes of Eden

Rabbi Ari Kahn

Parashat Tzav 5778

Holy Vessels

Parashat Tzav includes very detailed instructions for the sacrificial rites of various types of offerings (korbanot). At a certain point in the text, as the intricacies of the sin offering are enumerated, the text veers slightly off center, and makes some comments regarding “housekeeping:”

Any clay pot in which [the sin offering] is cooked must be broken. However, if [the offering] is cooked in a copper pot, [the pot] may be purged and then rinsed with water. (Vayikra 6:21)

The sages explain that this law is concerned with the transfer of holiness from the offering itself to the vessel in which it is prepared. Like almost all offerings (with the exception of the olah, the burnt offering), the sin offering is eaten; unlike other offerings, the sin offering is enjoyed by the priests who serve in the Temple (the kohanim), but not by the person who offers the sacrifice as a means of atoning for a sin. There are other important limitations on the consumption of this sin offering, most notably its "expiration date:" Sin offerings may be consumed only within a limited period of time. Clearly, then, the taste of the offering is part and parcel of its holiness, and any residue must be expelled from the utensil before the time limit expires. Earthenware, which is a porous material, absorbs tastes and can never be completely purged of residue; therefore, earthenware utensils used for preparation of the sin offering must be destroyed after use. Metal vessels, on the other hand, are not absorbent and may be completely purged of residual flavor – and holiness.

In his commentary Kli Yakar, Rabbi Shlomo Ephraim Luntschitz (1550-1619) offers a homiletic reading of this passage, drawing spiritual instruction for our own experience of sin and atonement. The residual taste in the utensil is analogous to the residual stain that sin leaves on our hearts. Sometimes, to remove the stain, a thorough wash is sufficient; other times, complete immersion is required. In some instances, when the stain of sin is so profound that it has been absorbed into our very being, becoming a part of who we are, we must break our hearts in order to purge the sin.

Rabbi Yosef Soloveitchik made a similar observation in a shiur I attended: The Talmud recounts the execution of Rabbi Chanina ben Teradion, and the precise method of torture to which he was subjected. The Romans wrapped him in a Torah scroll and set it aflame -  but that was not sufficiently cruel for them. To prolong the agony, his chest was swathed in damp wool to make his death slower and more painful:

… they found Rabbi Chanina ben Teradion sitting and occupying himself with the Torah, publicly gathering assemblies [of students], with a Torah scroll in his lap. [The Romans] took hold of him, wrapped him in a Torah scroll, placed bundles of branches round him and set them on fire. They then brought tufts of wool, which they had soaked in water, and placed them over his heart, so that he should not expire quickly. His daughter exclaimed, ‘Father, must I see you like this!’ He replied, ‘If it were I alone being burned, then it would have been difficult for me; but now that l am burning together with a Torah scroll, He who will take vengeance for the insult of the Torah will also take retribution for what they have done to me.’ His disciples called out, ‘Rabbi, what do you see?’ He answered them, ‘The parchment is being burnt but the letters are soaring up [to Heaven].’ ‘Open your mouth so that the fire will enter [and your suffering will be shortened].’ He replied, ‘Let Him who gave me my soul take it away; no one is permitted to injure himself.’ The Executioner then said to him, ‘Rabbi, if I raise the flame and take away the tufts of wool from over your heart, will you see to it that I enter into the World to Come?’ ‘Yes,’ he replied. ‘Then swear to me’. He swore to him. He thereupon raised the flame and removed the tufts of wool from over his heart, and his soul departed speedily. The Executioner then leaped and threw himself into the fire, and a bat kol (heavenly voice) exclaimed: Rabbi Chanina ben Teradion and the Executioner have been assigned to the World to Come. When Rabbi (Yehudah Hanasi) heard it, he wept and said: 'One man may acquire eternal life in a single hour, another after many years.' (Talmud Bavli, Avodah Zarah 18a)

The executioner had a sudden epiphany that seems to have been at odds with the entire trajectory of his life up to that point. This man was a seasoned, veteran killer; he should have been impervious to the suffering of one more Jewish martyr - but something dramatic happened. The killer became compassionate. Rather than focusing on his professional skills as a cruel assassin, he became concerned with euthanasia, with easing the suffering of his victim, and his spiritual fate was completely altered as a result.

Under normal circumstances, converts to Judaism must immerse in a mikvah, a ritual bath, symbolizing their spiritual rebirth. In a very real sense, we might say that this executioner underwent a spiritual conversion, but rather than immersing in cleansing waters, he was immersed in flames. Apparently, his sin was so profound that a thorough wash was insufficient to cleanse his soul; immersion in water was also not enough. The stain of sin had become his entire personality, his entire life, Rabbi Soloveitchik taught. This man had so much Jewish blood on his hands, only fire could expunge the evil. Once the vessel that held his newly-repentant soul was destroyed, the stain of sin purged, he was welcomed into the World to Come.

In the days leading up to Pesach, we go to great lengths to insure that our utensils are washed, purged, and kosher for Pesach. Perhaps we should take some time to consider our souls as well, and to cleanse ourselves in preparation for the holiday that sets us free.

© Rabbi Ari Kahn 2018

For more essays and lectures on Parashat Tzav:

http://arikahn.blogspot.co.il/2018/03/audio-and-essays-parashat-tzav.html

Audio and Essays Parashat Tzav

Audio and Essays Parashat Tzav

 

Thanksgiving – The Todah and the Quasi Todah

 

Transformation

Five-minute shiur

Holy Vessels

YouTube

 

Audio:

Holy Vessels

 

The Secret Behind the Chametz Prohibition

Chametz and Matzah - The Korban Pesach and Korban Todah

 

Preparing for Holiness

 

No Hesitation

 

 

Essays:

No Hesitation

 

Of Matzot and Mitzvot

 

Matzah and Chametz

 

Thoughts of Sin

 

Parashat Tzav 5774 Impetuousness

 

In Search of Hametz

 

sources - splitting the sea and marriage

וְקָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף

1.    תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה, אָמַר הָכִי, אֵין מְזַוְּגִין לוֹ לָאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(תהלים קכה)} " כִּ֤י לֹ֢א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֘ גּוֹרַ֪ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים [לְמַ֡עַן לֹא־יִשְׁלְח֖וּ הַצַּדִּיקִ֨ים בְּעַוְלָ֬תָה יְדֵיהֶֽם:]". אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְקָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר, ^{(שם סח)} " אֱלֹהִ֤ים׀ מ֮וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים׀ בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת [אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה:]". אֵינִי?! וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוְּלָד, בַּת - קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, "בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בֵּית - פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי"?

2.    רש"י מסכת סוטה דף ב עמוד א

כי פתח - כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה. מזווגין אשה לפי מעשיו - צנועה לצדיק ופרוצה לרשע. כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק.וקשין - לפני המקום. לזווגם - הנך דלפי מעשיו. כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית. מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית. מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים. איני - מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי שמים. זוג ראשון - לפי המזל. זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו.

3.    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲנָא אִישְׁתַּיְירִי מִשַּׁפִּירֵי יְרוּשָׁלַםִ. ... אֵינִי?! וְהָאֲמַר מַר, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כַּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, וְשׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאִלּוּ רַבִּי יוֹחָנָן, לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ! שַׁאֲנִי רַבִּי יוֹחָנָן דְּהַדְרַת פָּנִים לָא הַוְיָא לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוֵי אֲזִיל וְיָתִיב אַשַּׁעֲרֵי טְבִילָה, אָמַר, כִּי סַלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִטְּבִילַת מִצְוָה, לִפְגְּעוּ בִי כִּי הֵיכִי דְּלִיהֲווּ לְהוּ בָנֵי שַׁפִּירֵי כְוָתִי, וּגְּמִירֵי אוֹרַיְיתָא כְּוָתִי...

יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָחִי רַבִּי יוֹחָנָן בְּיַרְדֵּנָא, חַזְיֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ, וְשָׁוַר לְיַרְדֵּנָא אַבַּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ, "חֵילָךְ לְאוֹרַיְתָא". אֲמַר לֵיהּ, "שׁוּפְרָךְ לְנָשֵׁי". אֲמַר לֵיהּ, "אִי הָדַרְתְּ בָּךְ יָהִיבְנָא לָךְ אֲחוֹתִי דְשַׁפִּירָא מִינָאִי". קַבִּיל עֲלֵיהּ. בָּעִי לְמִיהֲדַר לַאֲתוּיֵי מָאנֵיהּ, וְלָא מָצִי הָדַר. אַקְרְיֵיהּ וְאַתְּנֵיהּ, וְשַׁוְויֵהּ גַּבְרָא רַבָּא.

4.    תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

רַב הֲוָה מִפְטַר מֵרַבִּי חִיָּא ^{כשנפרד מרבי חייא}, אָמַר לֵיהּ, רַחֲמָנָא לִצְּלָךְ מִמִּידִי דְּקָשֵׁי מִמּוֹתָא ^{ישמרך ה' מדבר שהוא קשה ממות}. וּמִי אִיכָּא מִידִּי דְּקָשֵׁי מִמּוֹתָא ^{וכי יש דבר שהוא קשה מן המות}? נָפַק דָּק וְאַשְׁכַּח ^{דייק ומצא}, (קהלת ז) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הַאִשָּׁה". רַב, הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ ^{אשתו של רב היתה מצערתו}. כִּי אָמַר לָהּ, עֲבִידִי לִי טְלוֹפְחֵי ^{כשהיה אומר לה: עשי לי נזיד עדשים}, עָבְדָה לֵיהּ חִימְצֵי. ^{היתה היא עושה לו חימצי שהוא מין קטניות; וכשהיה מבקש ממנה לעשות לו} חִימְצֵי - עָבְדָה לֵיהּ טְלוֹפְחֵי ^{היתה היא עושה לו נזיד עדשים}. כִּי גָדַל חִיָּא בְּרֵיהּ ^{כשגדל חייא בנו של רב} - אַפִּיךְ לָהּ. ^{היה הופך את בקשתו של אביו מאמו, וכשהיה רב מבקש לעשות לו נזיד עדשים, היה חייא אומר לה: אבא ביקש שתעשי לו חימצי. וכשראה רב את אשתו ממלאת בקשתו, ולא ידע שחייא בנו הפך את הבקשה} אָמַר לֵיהּ, אִיעַלְיָא לָךָ אִמָּךְ ^{השתפרה אמך} אָמַר לֵיהּ, אֲנָא הוּא דְּקָא אַפִּיכְנָא לָהּ ^{אני הוא שמהפך את בקשתך ממנה}. אָמַר לֵיהּ, הַיְנוּ דְּקָאָמְרֵי אִינְשֵׁי ^{זה הוא מה ששגור בפי האנשים}, דְּנָפִיק מִנָּךְ טַעְמָא מַלְּפָךְ ^{בנך, היוצא ממך, מחכים אותך}. [מִיהוּ] אַתְּ - לֹא תַעֲבִיד הָכִי ^{לא תעשה שוב כן}, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ט) "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ". רַבִּי חִיָּא הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ ^{אשתו של רבי חייא, )דודו של רב(, היתה מצערתו}. כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח מִידִי, צָיִיר לָהּ בְּסוּדְרֵהּ וּמַיְתֵי לָהּ ^{כשהיה רבי חייא מוצא דבר מה, היה כורך אותו בסודרו, ומביא לה כמתנה}. אָמַר לֵיהּ רַב, וְהָא קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ לְמָר? אָמַר לוֹ, דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ, וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ ^{[דף סג ע"ב]} מִן הַחֵטְא.

5.    ספר חדושי אגדות חלק שני עמוד כח - מסכת נזיר

אמר רב שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו וכו':

ויש מפרשים גם כן הא דקאמר זיוג שני קשה לזווגם כקריעת ים סוף, היינו כי כאשר הזיוג הראשון אינו ראוי רק או הוא או היא ראוי לזיוג אחר, אז הש"י מסלק אחד מן הזיוג הראשון עד שמחבר הזיוג השני אשר ראוי שיהיו ביחד, לכך זיוג שני הוא קשה כמו קריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף הוא קשה לאבד את המצריים ולהציל את ישראל, ולא היה אפשר להציל את ישראל אם לא על ידי אבידת המצרים, ודבר זה היה קשה בעיני הש"י כי אלו מעשה ידיו ואלו מעשה ידיו האיך יאבד אלו מפני אלו, וכמו שפירש רש"י ז"ל בפי' החומש ממדרש חכמים, וזהו שהזיוג השני קשה כמו קריעת ים סוף שהוא צריך לאבד אחד מזיוג הראשון כדי לחבר הזיוג השני, וכך מצאתי.

6.    ערוך לנר מסכת סנהדרין דף כב עמוד א 

בגמרא קשה לזווגם כקריעת ים סוף. יש לפרש עפ"י מה דאמרינן פ"ב דנדה ואלו צדיק ורשע לא קאמר משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הרי אף דהקב"ה יודע עתידות לא רצה לגלות מחשבתו בזה והנה בים סוף אמרינן בגמרא דסוטה דקטרג מדת הדין הללו עובדין ע"ז כו' והציל אותן הקדוש ברוך הוא משום שידע שסופן לחזור למוטב ויקבלו התורה והצריך בזה לגלות דעתו לענין צדיק ורשע וכמו כן הוא לענין זיוג לפי מעשיו דאם היום צדיק ולמחר נעשה רשע א"כ צריך זיווג רשעת לפי מעשיו וכן איפכא אם עכשיו רשע ולבסוף נעשה צדיק צריך צדקת לפי מעשיו וא"כ גם בזה צריך הקדוש ברוך הוא לגלות עתידות מענין רשע וצדיק ולכן קשה כקריעת ים סוף:

7.    תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

 אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר... ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת - קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. אֶלָּא שֶׁמָּא יְקַדְּמֶּנּוּ אַחֵר - בְּרַחֲמִים,

8.    תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד:ו ידיד נפש

מתני' מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. שַׁבָּת ^שבוע שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי ^{וביום חמישי} מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה ^{יעשה בשינוי}. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בִּכְפִיַּת הַמִּיטָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.גמ' אָמַר ריב"ל הַדָא דְאַתְּ אָמַר ^{מה שאמרת במשנה ממעטים בבנין ובשמחה, זה} בְּבִנְיַין שֶׁל שִׂמְחָה. אֲבָל אִם הָיָה כּוֹתְלוֹ גוֹהֵה ^{נוטה ליפול} סוֹתְרוֹ וּבוֹנֵהוּ. אָמַר שְׁמוּאֵל בְּכוֹתְלָא דְגַנֵיי ^{בכותל שישן בו יכול לסתור ולבנות.} בִּי רַבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוּמֵי רַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְּע"שׁ. ^{מסבירה הגמרא} הַדָא דְאַתְּ אָמַר ^{הכוונה היא} שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין, הָא לְאָרֵס ^{בלי סעודה} יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִי' בְּתִּשְׁעָה בְאָב יְאָרֵס, שֶׁלֹּא יְקַדְּמֵנוּ אַחֵר. ^ושואל מַחְלָפָהּ שִׁיטָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל ^{יש סתירה בדבריו}. תִמַן הוּא אָמַר ^{שם הוא דורש על הפסוק (תהלים סח)} מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה ^{ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ומכרזת פלוני לפלונית. ועל הפסוק (שם סב)} בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד ^{דורשים חז"ל עד שהם עשויים הבל במעי אימן הם יחד. משמע משתי דרשות אלה שהזיווג כבר נעשה}. וְהַכָא הוּא אָמַר הֵכִין ^{וכאן אמר שמא יקדימנו אחר! ועונה} אֶלָּא, שֶׁלֹּא יְקַדְּמֵנוּ אַחֵר בַּתְּפִלָּה ^{שבכח התפלה יכול לשנות מה שגזרו בשמים. ואומר על אותו אחד שע"י תפלתו ביטל את הגזרה ונשא את האישה שהיתה מיועדת לאחר} אֲפִילוּ כֵּן, לֹא קִיְימָה ^{השידוך לא יתקיים ואחד מהם ימות}.

9.    זוהר מנוקד חלק ב דף קע/א 

דְּקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו דְּבַּר נָשׁ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף... וְאִיהוּ עָבִיד עִמְּהוֹן לְגוֹ מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְזָן וּמְפַרְנֵס לוֹן כְּפוּם חֶסֶד עִלָּאָה, דְּאִתְמְשָׁךְ (קס"ח ע"ב) וְאִתְנְגִיד עַל כָּל (ס"א עמין ובני) בְּנִי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִיהוּ זָן וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, לְצַּדִיקֵי וּלְחַסִידֵּי וְלִרְשִׁיעֵי, וּלְכָל אִינּוּן בְּנֵי עָלְמָא, וּלְכָל חֵיוָן וּבְעִירֵי חַקְלָא, וְעוֹפֵי שְׁמַיָא, מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כְּלָמֵי, וְלָא אִשְׁתְּאַר בְּעָלְמָא, דְּאִיהוּ לָא זָן וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא, אַף עַל גַּב דִּקְשֵׁה קַמֵּיהּ, לְפוּם עוֹבָדִין דִּבְנִי עָלְמָא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף:  זוהר מנוקד חלק ב דף קע/ב וְכִי קְרִיעַת יַם סוּף קְשֵׁה קַמֵּיהּ, וְהָכְתִיב (נחום א) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַבְּשֵׁהוּ, (עמוס ה) הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִשְׁפְּכֵם עַל פְּנִי הָאָרֶץ, וְהָא כֵּיוָן דְּסָלִיק (דף ק"ע ע"ב) רְעוּתָא קַמֵּיהּ, כֹּלָּא קָמֵיהּ כְּאַיִן הוּא חָשִׁיב, וְאַת אַמָרְתְּ דִּקְרִיעַת יַם סוּף קְשֵׁה קַמֵּיהּ: אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אַעְבָּרוּ לְגַבֵּי יַמָּא, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִקְרַע לוֹן יַמָּא דְּסוּף, אָתָא רַהַב הַהוּא מְמָנָא דְּעַל מִצְרַיִם, וּבָעָא דִּינָא מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר קַמֵּיהּ, מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, אֲמַאי אַתּ בָּעֵי לְמֶעְבַּד דִּינָא עַל מִצְרַיִם, וּלְמִקְרַע יַמָּא לְיִשְׂרָאֵל, הָא כֻּלְּהוּ חַיָּיבִין קַמָּךְ, וְכָל אָרְחָךְ בְּדִינָא וּקְשׁוֹט. אִלֵּין פַּלְחֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאִלֵּין פַּלְחֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אִלֵּין בְּגִלוּי עֲרָיוֹת, וְאִלֵּין בְּגִלוּי עֲרָיוֹת. אִלֵּין אוֹשְׁדֵי דָּמִין, וְאִלֵּין אוֹשְׁדֵי דָּמִין: בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה קְשֵׁה קַמֵּיהּ, לְמֶעְבַּר עַל אֹרַח דִּינָא. וְהָא יִשְׂרָאֵל הֲווֹ נַטְלֵי עַל יַמָּא, דִּכְתִּיב, (שמות יד) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְיִּסָעוּ, וַהֲוָה קְשֵׁה קַמֵּיהּ לְמֶעְבַּר עַל דִּינָא, וּלְמִקְרַע לוֹן יַמָּא דְּסוּף, וְאִלְמָלֵא דְּאַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, דְּאַקְדִים בְּצַפְרָא לְמֶעְבַּד פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, וּרְעוּתָא דִּילֵיהּ, כְּדִכְתִיב (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, כֻּלְּהוּ אִתְאֲבִידוּ בְּיַמָּא, בְּגִין דִּבְכָל הַהוּא לֵילְיָא, בְּדִינָא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל: דְּתָנֵינָן, מַאי דִּכְתִּיב וְלָא קְרָב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה. מְלַמֵּד דְּאָתוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְשַׁבְּחָא בְּהַהוּא לֵילְיָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר לוֹן, וְכִי (ס"א בני) עוֹבָדֵי יְדַי טַבְעִין בְּיַמָּא, וְאָתוּן מְשַׁבְּחָן קָמָאי, מִיַּד וְלָא קְרָב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה. מַה כְּתִיב, וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, אַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּזְכוּתָא דְּאַבְרָהָם, דְּאַקְדִּים בְּצַפְרָא לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דְּמָארֵיהּ, כְּדִכְתִיב וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. כְּדֵין אַהְדָּר יַמָּא, וְעָרְקוּ מַיִין קַמָּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל: דִּכְתִּיב וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וְתָנֵינָן, לְאֵיתָנוֹ: לִתְנָאוֹ. לְהַהוּא תְּנַאי דְּהִתְנָה עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד בָּרָא עָלְמָא, לְאֵיתָנוֹ, כְּתִיב הָכָא לְאֵיתָנוֹ, וּכְתִיב הָתָם (תהלים פט) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, וְעַל דָּא לִפְנוֹת בֹּקֶר, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאַקְדִּים אַבְרָהָם לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְּמָארֵיהּ, כְּדֵין אִתְקְרַע יַמָּא, (הכא ויהם את מחנה מצרים) וְעַל דָּא קְשֵׁה הֲוָה קַמֵּיהּ קְרִיעַת יַם סוּף: כְּגַוְונָא דָּא, קָשִׁין זִוּוּגִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, מַה קְרִיעַת יַם סוּף קָטִיל לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, וּמְקַיֵים לְאִלֵּין בְּהַאי סִטְרָא, אוּף הָכָא בְּזִוּוּגִין, כְּתִיב (תהלים סח) מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, וְתָנֵינָן בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַיִּית הַאי, וְיָהִיב אִתְּתֵיהּ לְהַאי, וּלְזִמְנִין לַחַיָּיבָא מִזְדַּמְנָא לֵיהּ אִתְּתָא מָעַלְיָא. אֲבָל רָזִין סְתִימִין אִינּוּן בְּכֹלָּא וְכֹלָּא הוּא בְּדִינָא, וּמַה דְּאִתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא בְּהָא, וַדַּאי הָכִי הוּא: וּמַה דְּאִתְעֲרוּ לִפְנֵי, וְלא (קנ"ג ע"ב) מִלְּפָנַי, לִפְנֵי הַהוּא דְּקָאִים לִפְנֵי, קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשִׁמֵּשׁ קַמֵּיהּ, וְעַל דָּא לָא אָמְרוּ דְּקָשִׁין זִוּוּגִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵן קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא לִפְנֵי, וּלְהַאי קַשְׁיָין כָּל הָנֵי, דְּהָא לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְימֵי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ עָבִיד, בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא עָבִיד. 

10.שמות פרק יג 

(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:

11.בראשית פרק לט

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:

12.תהלים פרק קיד

(ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:

13.מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ג

שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים שנ' ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה (בראשית לט יב) וכתיב הים ראה וינס (תהלים קיד ג).

14.שער הגלגולים - הקדמה כ

כבר ביארנו לעיל, אם משפט הגלגול נוהג בנשים כאנשים או לאו. ודע, כי הנה רז"ל אמרו בפ"ק דסוטה על פסוק אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, כי יש זווג א' וב'. ומ"ש וקשה לזווגם כקריעת ים סוף, איירי בזווג ב', דע, כי אין הבנת זווג א' וב' כפשטו, כי כמה זווגים שניים הם טובים מן הראשונים, כמו שראינו בעינינו מעשים בכל יום. אבל באור הענין הוא יובן, במ"ש הסבא דמשפטים בזהר, על פסוק אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. והענין הוא, דע, כי כאשר האדם הוא חדש, ר"ל כי אז היא הפעם הראשונה שבא בעוה"ז, ואז בת זווגו נולדת עמו כנודע, וכשיגיע זמן לקיחתו אותה, מזדמנת לו ברגע, בלי שום טורח כלל ועיקר. ואמנם אם האדם הזה חטא איזה חטא, והוצרך להתגלגל בסבתו, אלא שהוא מאותם שכתוב בהם ויצאה אשתו עמו, כנזכר בסבא דמשפטים, שמגלגלים גם לבת זווגו, שתחזור להתגלגל עמו לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה, אינה מזדמנת לו ברגע, אלא אחר טורח גדול, לפי שכיון שנתגלגל על סבת איזה עון, יש מקטרגים עליו למעלה, ורוצים למנוע אותה ממנו, ומכניסים בהם קטטות. וע"ז אמרו, קשה לזווגם כקריעת ים סוף, והוא באופן הנזכר, כי הוא נקרא זווג שני, ר"ל כי היא בת זוגו האמיתית, אלא שכבר נזדווגה לו פעם אחרת בתחלה, ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני, כי האשה היא עצמה ראשונה, אבל הזווג הוא שני. ולזה לא אמרו זווג שנית, אלא זווג שני, שחוזר אל הזווג ולא לאשה:

15.תנאים ואמוראים -

רב - אמורא בבלי בדור הראשון. מגדולי האמוראים. נפטר בשנת ד' ו' (246) שמו היה אבא, בלשון כבוד קראו לו: בבבל "רב" כמו שקראו "רבינו" לרבי יהודה הנשיא בא"י. עלה לא"י ולמד תורה מר' חייא, שהיה דודו ^{(סנהדרין ה' ע"א)} ורבו המובהק. גם רבי היה רבו המובהק ^{(חולין קל"ז ע"ב)}. נראה שנשאר בא"י עד לאחר פטירת רבי ^{(ירו', חגיגה פ"א ה"ח)}. בשנת ג' תתקע"א (218) ירד לבבל והשתקע שם כשהגיע לבבל לא הכירו שמואל ^{(שבת ק"ח ע"א)}, וגם חכמים אחרים לא הכירוהו ^{(יומא כ' ע"ב)}. אח"כ הפכו רב ושמואל לחברים. היה גדול משמואל ^{(כתובות כ"ב ע"א)}, ושמואל היה כפוף לו ^{(מגילה כ"ב ע"א)}. הניח לשמואל להיות הראש בנהרדעא, וייסד ישיבה בסורא ^{(גיטין ו' ע"א רש"י)}. ישיבתו התקיימה כ - 800 שנה עד סוף תקופת הגאונים. את בנו חייא לימד בעצמו ^{(פסחים ע' ע"א).} בנו השני איבו ניהל את ענייניו המסחריים ^{(פסחים קי"ג ע"א)}. שלש בנות היו לו, אחת נישאה לתלמידו רב חנן בר רבא ^{(חולין צ"ה ע"ב)}, אחת היתה אם החכמים: איבו וחזקיה ^{(סוכה מ"ד ע"ב)} ואחת היתה אם האחים רבנא עוקבא ורבנא נחמיה, שהיו עשירים ומקורבים למלכות ^{(חולין צ"ב ע"א).}

רבי שמעון בן לקיש -מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הראשון. גיסו (בעל אחותו) של רבי יוחנן ^{(ב"מ פ"ד ע"א)}. בתחילה היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן ולמד בשקידה עצומה והיה מסדר מתניתיה ארבעים פעם לפני שבא לפני רבי יוחנן ללמוד ^{(תענית ח' ע"א)} ואח"כ הפך להיות לו לתלמיד חבר: "אמר להו [ר' יוחנן] מה אעשה כנגדי" [ריש לקיש שקול כמותי] (^{כתובות פ"ד ע"ב)}. רבי יוחנן קראו מר ^{(יומא ג' ע"ב)}. ומצינו: "איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש" ^{(יבמות י' ע"ב)}. היה צעיר מרבי יוחנן (מעילה ז' ע"ב רש"י ד"ה: אמר). מוצאו ממשפחת חכמים (שבת קי"ט ע"ב) בצעירותו זכה להיות מתלמידיו הקטנים של רבינו הקדוש, כפי שהוא עצמו אמר: "לא זכינן לאורייתא אלא בגיל דחמינן אצבעתיה דרבי" ^{(ירו', ביצה פ"ה ה"ב)}. תוספות כתבו "מכאן אמר ר"ת דריש לקיש מתחילה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ" ^{(ב"מ שם ד"ה: אי)} - ועסק בליסטות ופגש ברבי יוחנן, ורבי יוחנן התפעל מכוחו העצום, ובהשפעתו התחיל ללמוד תורה ונתן לו את אחותו לאשה.

רבי יוחנן -גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני וראש הדור כולו: גם חכמי בבל היו כפופים לו. היה יתום כפול מלידה, כי כשעיברתו אמו - מת אביו, וכשילדתו - מתה ^{(קידושין ל"א ע"ב)}. בצעירותו למד לפני רבי ^{(פסחים ג' ע"ב)}. את רב החשיב לרבו, ונהג לכתוב לרב לבבל: "לקדם רבותינו שבבבל" ^{(חולין צ"ה ע"ב)}. יסד ישיבה גדולה בטבריה. היה ראש ישיבה 80 שנה (סה"ד). הראש והראשון בישיבתו היה ר' שמעון בן לקיש, שהיה לו גם כתלמיד (תענית ח' ע"א), ואח"כ הפך להיות לו תלמיד חבר (כתובות פ"ד ע"ב). רבי יוחנן הביא את רשב"ל ללימוד תורה, וגם נתן לו את אחותו לאשה, ובסוף ימיהם היה ביניהם דין ודברים חריף, היה מבורך בכח גופני גדול ^{(ב"מ ס"ב ע"א)}, יופי נדיר ^{(שם פ"ד ע"א)} ובעושר ^{(תענית כ"א ע"א רש"י)}. היו לו יסורים של אהבה וכל עשרת בניו מתו עליו בחייו ^{(ברכות ה' ע"ב רש"י)}.. נפטר בשנת ד' ל"ט (279)