ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
הרב ארי דוד קאהן
לעילוי נשמת יעקב חיים בן יהודה ז״ל
1. בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק א - ב
(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים: (ב) הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
2. משנה מסכת יומא פרק ג משנה ח
וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' [*] והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
3. תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ג הלכה יט
ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה כרצון חכמים ושלשה שלא כרצון חכמים …אילו שלא מיחו בידן … וכורכין את שמע … כיצד כורכין את שמע אומ' שמע ישראל וגו' ולא היו מפסיקין ר' יהודה או' מפסיקין היו אלא שלא היו אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
4. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א
דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם״. בִּיקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל, כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וְאָבִי יִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו? אָמְרוּ לוֹ בָּנָיו: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״. אָמְרִי רַבָּנַן: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נֵאמְרֵיהּ, לֹא אֲמָרוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. לָא נֵאמְרֵיהּ, אֲמָרוֹ יַעֲקֹב. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי.
5. תרגום ירושלמי בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק א
…מִן דְאִתְכַּנְשׁוּ תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב וְאַקִיפוּ דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אֲבוּנָן יַעֲקֹב רְבִיעַ בְּגַוָהּ סָבְרִין דְהוּא גְלֵי לְהוֹן סְדָרֵי בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא וְאִתְכְסִי מִינֵיהּ: עָנָא אֲבוּנָן יַעֲקֹב וַאֲמַר לְהוֹן אַבְרָהָם אָבוֹי דְאַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה וְיִצְחָק אַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל עֵשָׂו אָחִי וַאֲנָא דָחִיל דְלָא יְהֵי בֵּינֵיכוֹן גְבַר לִבֵּיהּ פְּלִיג עַל אָחוֹי לְמֵיזַל לְמִפְלַח קָדָם טַעֲוָון אוֹחֲרַנְיָין עַנְיַן תְּרֵי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקֹב כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין שְׁמַע מִינָן יִשְׂרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חַד עָנִי יַעֲקֹב אֲבוּנָן וְאָמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ לְעָלְמֵי עַלְמִין:
6. בראשית רבה (וילנא) (פרשת תולדות) פרשה סה סימן כא
בשעה שישראל אומרין שמע ישראל המלאכים שותקין ואחר כך תרפינה כנפיהן ומה הן אומרין ברוך כבוד ה' ממקומו וברוך שם כבוד מלכותו, רבי לוי אמר (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים מה שזרעו של יעקב שנמשל לכוכבים מקלסין דכתיב בהון (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים, ואח"כ ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת מה הן אומרין ברוך שם כבוד מלכותו, ר' שמואל בר נחמן אמר כתיב (יחזקאל ג) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו', רעש גדול אתמהא אלא משקילסתי אני וחבירי ואח"כ ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ומה הם אומרים ברוך שם, רבי יהודה בר אלעי היה דורש הקול קולו של יעקב מצווחת ממה שעשו לו הידים ידי עשו, א"ר יוחנן קולו של אדריינוס קיסר שהרג בביתר פ' אלף רבוא בני אדם.
7. בראשית רבה (וילנא) (פרשת ויחי) פרשה צח סימן ג
אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקדוש ברוך הוא א"ל (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד.
8. דברים רבה (וילנא) (פרשת ואתחנן) פרשה ב סימן לה
לה ד"א שמע ישראל מהיכן זכו ישראל לק"ש משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר מנין שכך כתיב (בראשית מט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להן אל ישראל אביכם הוא אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד.
9. דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן
חביבה ק"ש שניתנה לישראל שהן משבחין תחלה ואח"כ מלאכי השרת שהן אומרי' ה' אלהינו ה' אחד, ואח"כ המלאכים אומרי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכה"א בעמדם תרפנה כנפיהם, וכי יש ישיבה למעלה, והרי המלאכי' אין להם קפצין, וכה"א קרבת על חד מן [קאמיא] ומהו בעמדם, כשישראל אומרי' שמע ישראל, דוממי' ואומרי' בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. באותה שעה הן מקלסין, וכן יחזקאל אומר, ואשמע אחרי +יחזקאל ג' י"ב+, מאחר שקלסתי קלסו מ"ה =מלאכי השרת=, ברוך שם כבוד מלכותו. ולמה ישראל אומרי' אותו בלחישה אלא כשעלה משה למרום גנב אותו מן המלאכים ולימדה לישראל. א"ר שמואל בר נחמן לה"ד לבן בתו של מלך שהיתה לו בת בתולה, והיתה רואה בגדים נאים ואומר' לו קח את הבגדים הללו, והיה לוקח לה, פעם אחת נכנס לפלטין של מלך וראה קוזמירין של מטרונה וגנב אותה ובא ונתנה לבתו, התחיל (מצוה) [מצווה] (ואומרת) [ואומר] לה, כל הבגדים שלקחתי ליך לבוש אותן בפרהסיא, אבל קוזמירין זה גנוב הוא, אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים, כך אמ' משה לישראל, כל המצוות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה, אבל השם הזה ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחי' להקב"ה ונטלתי אותו מהם, לכך תהיו אומרי' אותו בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. למה הן אומרי' אותו ביום הכפורי' בפרהסיא אלא שהם כמלאכי', לובשי' לבנים ולא אוכלי' ולא שותין ואין בהם לא חטא ולא עון שהקב"ה סולח להם כל עונותיהם.
10.בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויחי פרשה צו
אמ' לו יודעין אנו מה בלבך שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד (דברים ו ד), כיון ששמע יעקב כן נשתחוה שנ' וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), התחיל א' בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמ' לו הקדוש ברוך הוא כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), אין המידות הללו שלך שנ' הולך רכיל מגלה סוד וגו' (שם /משלי/ יא יג).
11.מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויחי סימן ט
כך יעקב קרא לבניו להודיע להם אימתי הקץ, מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, א"ל לבניך אתה קורא ולי לא קראת, ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב), כיון שראה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, מיד התחיל לומר להם בבקשה מכם היו מכבדין להקב"ה, כשם שכבדוהו אבותי, שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' (בראשית מח טו), אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), מיד וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), התחיל לומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב).
12.דברים רבה (וילנא) (פרשת ואתחנן) פרשה ב סימן לא
ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע אמר רבי פנחס בר חמא ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע כיצד את מוצא לא פתח הקדוש ברוך הוא בסיני תחלה אלא בדבר זה אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלהיך נענו כולן ואמרו ה' אלהינו ה' אחד ומשה אמר בשכמל"ו =ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד=, רבנן אמרי אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם מנין ממה שקרינו בענין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
13.מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כג
[כג] כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (במדבר שם /כ"ג/ כג). הרי אתה מנחש ומקוסם באיזה מקום תשלוט בהן, והן אינן כן, כשהן צריכין להלחם בשונאים, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים, ונשאלין בהקב"ה, וכל הגוים מקסמים ומנחשים, ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קסמיהן, דכתיב מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיה מד כה). כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג). ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקדוש ברוך הוא כתלמיד לפני רבו, ושומעים כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה וגו' (ישעיה כג יח), ואומר ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (שם /ישעיהו/ ל כ), ומלאכי השרת שואלין אותם מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא, לפי שאינן יכולין להכנס למחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הן עם כלביא יקום (במדבר שם /כ"ג/ כד). אין לך אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, עמדו משנתן עומדין כאריות, חוטפין קרית שמע, ממליכין להקב"ה, ונעשין כאריות, מפליגין לדרך ארץ, למשא ומתן, אם נתקל אחד מהן, או אם מחבלין באין ליגע באחד מהם ממליך להקב"ה. לא ישכב עד יאכל טרף (שם /במדבר כ"ג/). כשהוא אומר ה' אחד, נחבלים המחבלים מפניו, ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוא נסמך בקרית שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן הוא מפקיד רוחו ביד הקדוש ברוך הוא, שנאמר בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו), וכשננער ממליך להקב"ה, שומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר נפשי לה' משומרים לבקר (שם /תהלים/ קל ו), לכך בלעם אומר אין אומה כזו. ודם חללים ישתה (במדבר שם /כ"ג/). נתנבא שאין משה שוכב עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם. ודם חללים ישתה, אלו חמשת מלכי מדין, וכלי [הקודש (שם /במדבר/ לא ו), זה] הציץ, שנאמר בו קדש לה', וחצוצרות התרועה בידו (שם /במדבר ל"א/), אמר משה להם לישראל, בלעם הרשע עשה לכם כשפים, ומפריח לחמשת מלכים, ופורח ומפריח, הראו לו את הציץ, ששמו של הקדוש ברוך הוא גלוף בו, והן נופלין לפניכם, תדע שכן כתיב ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו', ואת בלעם בן בעור (שם /במדבר/ לא ח), מה ביקש אותו רשע עם מלכי מדין, לא כך כתיב וילך וישב (לו) למקומו (שם /במדבר/ כד כה), אלא כששמע שנפלו בעצתו ארבעה ועשרים אלף, חזר ליטול שכרו, לכך כתיב בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין.
14.תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה י
תני לא היו עונין אמן בבית המקדש ומה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש ת"ל [נחמיה ט ה] קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה:
15.רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ד
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר א בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם * ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה, ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.
16.תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בְּכׇל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה׳״.
17.שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נו סעיף א
(א) יֵשׁ לְכַוֵּן בַּעֲנִיַּת הַקַּדִּישׁ. {הַגָּה: וְלֹא יַפְסִיק בֵּין יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ כָּתַב דִּלְפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן לֹא יַפְסִיק בֵּין שְׁמֵיהּ לְרַבָּא וּלְפֵרוּשׁ ר"י אֵין לְהַפְסִיק בֵּין רַבָּא לִמְבָרַךְ).} וְלַעֲנוֹת אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לָרוּץ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ קַדִּישׁ. {הַגָּה: וְיֵשׁ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנִין קַדִּישׁ וְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וּמִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ הַקָּהָל עוֹנִין קַדִּישׁ, עוֹנֶה עִמָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאָמַר יִתְגַּדַּל וְכו' (הַגָּהוֹת חֲדָשִׁים בְּמָרְדְּכַי דִּבְרָכוֹת) וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לוֹמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא. וּכְשֶׁמַּתְחִיל יִתְגַּדַּל י"ל וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ וְגו' זְכֹר רַחֲמֶיךְ וְגו'.}
18.ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לא
וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו שנאמר ברא' מט א - חויקרא יעקב אל בניו, ראובן בכורי אתה, שמעון ולוי אחים, יהודה אתה יודוך אחיך, מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו חזר וקראם כולם כאחד אמר להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אלא ה' אלהינו ה' אחד ועל כן הוא אומר בראשית מז לאוישתחו ישראל על ראש המטה, וכי על ראש המטה השתחווה אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת, ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב הרי שהיית מתאווה כל ימיך שיהו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע.
19.ערוך השולחן אורח חיים סימן סא סעיף ד
בודאי יש כונות נוראות בפסוק שמע ישראל אך בפשטיותה הוא כמו שפירש"י שמע ישראל ה' אלהינו כלומר שהוא אלהינו עתה ה' אחד עתיד להיות ה' אחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' [צפניה ג, ט] ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד [זכריה י"ד] וזה כל תקותינו שאז יתגדל ויתקדש שמו יתב' ולכן תיכף אחר פסוק זה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כלומר שאז יתגלה כבוד מלכותו בגלוי ולכן אומרים בחשאי כי עתה אינו באתגליא מפני חטאינו לבד ביוה"כ שאז אנו כמלאכים אומרים בקול רם אבל בכל השנה אין העולם כדאי לאמרו בקול רם ובפסחים [נ"ו.] אמרו חז"ל דלכן אומרים בחשאי מפני שלא אמרו משה ויעקב אמרו ע"ש [ולענ"ד ג"כ הכונה כן דבימי יעקב היו כולם צדיקים ואמרו בקול רם ולא כן בימי משה שעשו העגל ועוד חטאים ודו"ק]:
20.תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ו הלכה א
א"ר חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי והוא לא אתי לידיה צריך למברכה עילוי זמן תניינות אמר רבי תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה:
21.טעמי המנהגים - קונטרס אחרון סימן קעב אות ג
ובענין אם טעה ובירך ברכת בנ"ר על דבר שצריך לברך מעין שלוש, כתב בספר אשל אברהם סימן ר"ח שברכת בנ"ר אינה פוטרת על המחיה בשום אופן, על כן אין חשש עי"ז מלברך על המחיה, וקודם שיברך על המחיה יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
22.שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ה כוונת הברכות, ובו סעיף אחד.
(א] א} יכוין בברכות (א) פירוש המלות. ב] כשיזכיר השם, יכוין א) פירוש (ב) קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו א א'} [א] ביו"ד ה"א (ג) שהיה והוה ב ב'} [ב] ויהיה, {ב} ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף א'] בעל היכולת ובעל הכחות כלם.
23.באור הגר"א אורח חיים סימן ה סעיף א
ויכוין כו'. טור והוציאו מדברי הר"י בס' היראה שכתב אצל פסוק ראשון שבק"ש ובכל א' מב' שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה כו' ואח"כ כתב ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פי' קריאתו שהוא אדון הכל אבל משמע שם שא"צ לחשוב אלא פי' קריאתו רק בק"ש ששם ב' השמות מורין על היה כו' וכן עיקר לפי עומק הדין כי בכל הולכין אחר הקריאה וא"צ להרהר כלל על הכתיבה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני וכן כאן הולכין אחר הקריאה בנקודתו וכן כשיבא וכל"ב לפניה האלף נחה וכלב בפתח משא"כ בכתיבה היה צ"ל בחירק וכן למה לפניה רפה וכן בג"ד כפ"ת אחר השם הוא תמיד בדגש וכן מונה במסורה אדני בם ג' מפקין רפויין והקריאה האלף בח"פ כי ניקוד השם לפי קריאתו כמו בכל הקריין שבתורה וכן לה' אדני למות תוצאות הלמ"ד בצרי והוא פשוט מאד ולכן כששני שמות סמוכין פעמים ניקודו בניקוד אלהים אבל השם בעצמו ניקודו נעלם כמו כל כתבין שבתורה וניקודו הוא סוד שם המפורש וגם אם בא לחשוב פי' כתיבתו אין פירושו כן אלא נמצא קיים וכמו שם אשתו חוה וכמ"ש הר"ש וש"מ:
24.רשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת ברכות דף כא עמוד ב
בדין עניית בשכמל"ו במקדש לשם המפורש ובדין קריאת השם במקדש לאחר מיתת שמעון הצדיק
והנה יש לעיין עוד בסוגיא ביומא (דף לז א) דמבואר שם דעניית בשכמל"ו במקדש נלמד מקרא ד"כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו". אולם בגמ' תענית (דף טז ב) איתא: במה דברים אמורים בגבולין, אבל במקדש אינו כן לפי שאין עונין אמן במקדש, ומנין שאין עונין אמן במקדש, שנאמר (נחמיה ט') קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה וכו' ואלא במקדש מהו אומר, ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ע"כ. ופירש רש"י וז"ל ויברכו שם כבודך, היינו שעונין אחריו בשכמל"ו עכ"ל. ומבואר דהא דחלוק מקדש מגבולין, דבגבולין עונין אמן אחר כל ברכה וברכה ואילו במקדש עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, היינו משום דכיון דבמקדש היו מזכירין את השם המפורש הוה ליה בתורת "ויברכו שם כבודך", דילפינן מקרא ד"ויברכו שם כבודך", דהזכרת שם כבודו דהיינו השם המפורש מחייבת בברכה מיוחדת של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אלא דלכאורה צריך עיון בסתירת הסוגיות, דבגמרא ביומא משמע דעניית ברוך שם כבוד מלכותו אחר שהיה השם המפורש יוצא בקדושה ובטהרה מפי כהן גדול ילפינן מקרא דכי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו, ואילו במס' תענית ילפינן לה מקרא דויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה, ותרי קראי למה לי, והדברים צ"ע. ועוד יש להעיר דבגמ' תענית (שם) מבואר דבמקדש אין עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, אלא דעונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וצריך עיון בזה, דהרי איתא ביומא (לט ב) תנו רבנן, אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע וכו' ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם, ע"כ. ופירש רש"י (ד"ה מלברך בשם) וז"ל מלברך ברכת כהנים את העם בשם המפורש שלא היו כדאי עכ"ל. ומבואר דמשמת שמעון הצדיק נמנעו מלברך בשם המפורש, ואם כן צריך עיון בהא דתני (תענית טז ב) דבמקדש לא היו עונין אמן אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהא לא הזכירו שם המפורש במקדש משמת שמעון הצדיק שהוא כמאתיים שנה קודם תקופת המשנה, ודוחק לאוקמא למתניתין רק עד תקופת שמעון הצדיק, ומאיזה טעם לא היו עונין אמן במקדש אף לאחר מיתת שמעון הצדיק, וצ"ע. והנראה מוכח מזה, דנהי דאחר שמת שמעון הצדיק לא היו מזכירין בפועל את השם המפורש במקדש, והיו אומרים את שם ה' רק בלשון אדנות, מכל מקום חלוקה הזכרת שם אדנות במקדש מבגבולין, דבגבולין עיקר חלות השם חלה כחלות שם אדנות, דחידשה התורה דכל אימת שכתוב שם הוי"ה יוצאים ידי קריאתו על ידי קריאת שם אדנות, וחל חלות קיום בפני עצמו דשם אדנות, וכדנתבאר לעיל בשיטת הגר"א דבשאר ברכות אין צריך כלל לכוין לשם הוי"ה, וסגי בכוונת השם כקריאתו שהוא אדון הכל, דשם אדנות הויא חפצא של שם בפני עצמו. מה שאין כן במקדש - דנהי דבפועל משמת שמעון הצדיק היו אומרים את השם בכינויו בקריאת אדנות, מ"מ חלות השם חלה מדין שם הוי"ה, דבמקדש שם ה' חל בתורת חפצא של שם הוי"ה.
ולפי"ז מיושב שפיר הא דאיצטרכינן לתרי קראי לילף מינייהו דין עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד במקדש, דבסוגיא דיומא ילפינן עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד להזכרת השם המפורש מפי כהן גדול ביום הכפורים, מדכתיב כי שם ה' אקרא וגו', ופסוק זה איירי לענין קריאת השם המפורש ככתיבתו ביו"ד ה"א ווא"ו ה"א, וילפינן מיניה דהזכרת שם המפורש בפועל מחייבת עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אכן הסוגיא דתענית מיירי לענין ברכת כהנים במקדש, ודין זה מיירי אף לאחר שמת שמעון הצדיק שנמנעו מלברך בשם המפורש, ואפילו הכי ילפינן מקרא דויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה, דאף כשאינו מזכיר בפועל את השם המפורש, מכל מקום סגי בחלות דין שם הוי"ה לחייב בעניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואף דבפועל שוה מקדש לגבולין דגם במקדש נמנעו מלברך בשם, אפילו הכי במקדש שם אדנות נאמרת בתורת חלות של שם הוי"ה והיא מחייבת עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דיש ב' דינים בשם הוי"ה: א) חלות שם הוי"ה ע"י אמירת שם המפורש, ב) חלות שם הוי"ה עפ"י דין מגזירת הכתוב, ושני הקיומים דשם הוי"ה מחייבים עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולפי"ז נמי מיושב מה שהקשינו דאי נימא דעיקר חובת עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא משום קדושת השם המפורש, אם כן אמאי משמת שמעון הצדיק לא היו עונים אמן במקדש אלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הלא משמת שמעון הצדיק נמנעו מלברך בשם המפורש. די"ל דאע"פ שלאחר מיתת שמעון הצדיק לא הזכירו בפועל שם המפורש במקדש, מכל מקום סגי בחלות קיום שם הוי"ה עפ"י דין שחל על ידי אמירת השם בלשון אדנות לחייב בעניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחידוש זה ילפינן לה מקרא ד"ויברכו שם כבודך" דאף חלות קיום שם הוי"ה מחייבת שבח ד"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ולכן אף דמשמת שמעון הצדיק נמנעו מלברך בשם המפורש, אפילו הכי היו עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכדכתיב ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה.
י - ביסוד דין אמירת בשכמל"ו בקריאת שמע
והנה כתב הרמב"ם (פ"א מהל' ק"ש ה"ד) וז"ל הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת וגו' עד סופה, ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים, בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך השם, ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות וכו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו', פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה, עכ"ל. (ומקור הרמב"ם מסוגיית הגמ' פסחים נו א) וצ"ע אמאי אין אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד חשיבא כהפסק לגבי מצות קריאת שמע, דהרי בק"ש בעינן קריאה ככתבה. והרי הרמב"ם קבע שג' פרשיות הן עיקר החפצא של ק"ש (כמבואר בפ"א שם ה"ב), ואילו אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הביא הרמב"ם כהלכה נפרדת (שם ה"ד), ומשמע דס"ל דבשכמל"ו אינו מגוף החפצא דקריאת שמע, אלא מהווה חלות קיום שבח בפ"ע. וכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם (פ"א מהל' ק"ש ה"ד) שכתב "וחוזר וקורא כדרכו ואהבת וכו'". ומשמע דקריאת ואהבת אינה המשך לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא חזרה לקריאת שמע, דבשכמל"ו מהווה קיום בפ"ע. וכן משמע מלשון הרמב"ם "לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה" דהוי קיום שבח בפ"ע ואינו חלק מהחפצא של ק"ש עצמה. ולפי"ז צ"ע אמאי לא הוי הפסק.
ועוד יש לתמוה דאי נימא דאמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אינו כלל מגוף החפצא דקריאת שמע, אלא דהמחייב לומר בשכמל"ו הוא עצם אמירת פסוק זה דשמע ישראל, אם כן לכאורה היה מן הדין דכל היכא שאומרים פסוק זה יתחייבו באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וגם כשאין אמירתו בתורת קיום מצות קריאת שמע. והא מילתא דפשיטא דכל שאינו מכוין בקריאתו לצאת חובת קריאת שמע ליכא כלל דינא דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ם (סדר התפלות) וז"ל לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וכו', וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אשרינו מה טוב חלקנו וכו', אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אתה הוא קודם שנברא העולם וכו' עכ"ל. ומבואר להדיא בדברי הרמב"ם דבאמירת שמע ישראל לפני פסוקי דזמרה אין אומרים כלל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מכיון שאין קריאתו לשם קיום מצות קריאת שמע. ומבואר להדיא דדין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא דין מסוים בקיום מצות קריאת שמע, ולא שייך באמירת הפסוק בעלמא. וכן מבואר בטור (או"ח סי' מ"ו) וז"ל אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך וכו' ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיה מכוין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע, משום שפעמים כשעושין קרובץ מתעכבים מקריאת שמע עד אחר זמנה וכו' עכ"ל. (וכן כתב הרמ"א בהג"ה שם). ומבואר להדיא דאמירת בשכמל"ו תלויה בחלות קיום מצות ק"ש, ורק בגוונא שמכוין לצאת בה ידי חובת מצות קריאת שמע הוא דאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם. וה"נ חזינן באמירת שמע ישראל בעשרה דמלכויות בתפלת ראש השנה, ובאמירת שמע ישראל בקדושה דמוסף, וכיוצא בזה, דלא מצינו בהם כלל אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אכן לשיטת הרמב"ם דאמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיסודו מתקנת יעקב אינו מגוף הקיום דמצות קריאת שמע, אלא דהמחייב הוא עצם אמירת פסוק דשמע ישראל, צ"ע אם כן אמאי תליא הך דינא בקיום מצות קריאת שמע.
ונראה ע"פ מי שנתבאר לעיל (באות ט') דחל דין אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אחר אמירת שם המפורש וכן לאחר חלות קיום שם הוי"ה מגזירת הכתוב דויברכו שם כבודך, דעניית בשכמל"ו אחר פסוק ראשון של קריאת שמע חד דינא הוא עם דין עניית בשכמל"ו במקדש לאחר מיתת שמעון הצדיק, דבתרוייהו יסוד דין עניית בשכמל"ו הוא משום דחל חלות קיום של השם המפורש אף על פי שאומר השם בלשון אדנות, וחלות קיום שם הוי"ה מחייב עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ונראה להביא ראייה לכך מדברי הגר"א (או"ח סימן ה') דחלוק דין הזכרת השם בפסוק ראשון של קריאת שמע, מדין הזכרת השם בברכות ובשאר מילי בדין כוונת השם, דבק"ש חייב לכוון לשם הוי"ה. משא"כ בשאר ברכות מכוון לשם אדנות. דנהי דבכולהו אין קריאתו ככתיבתו, דכתיבתו הוא בשם הוי"ה ואילו קריאתו בלשון אדנות, מכל מקום חלוק בזה דין הזכרת השם בפסוק ראשון דקריאת שמע משאר הזכרות, דבק"ש השם אינו חל בתורת שם אדנות, אלא דחל כחלות של שם הוי"ה. ומשו"ה חל דין עניית בשכמל"ו לפסוק ראשון של שמע.
ולפי"ז יש ליישב מה שהקשינו אמאי אין אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מהווה הפסק לגבי מצות ק"ש ככתבה, די"ל דלעולם כולי עלמא מודו דבשכמל"ו אינו חלק מגוף החפצא דק"ש, ואינו אלא שבח להזכרת שם המפורש ומשום הכי צריך לאמרו בלחש כדאיתא בפסחים שם (נו א), "באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאיוכו'". ולכאורה צריך עיון בעיקר השקלא וטריא בגמרא דמה לי אם משה אמרו או אם יעקב אמרו. ועוד צריך עיון במסקנת הגמרא שהתקינו שיהו אומרים אותו בחשאי, דלכאורה איזה פשרה היא זו לאומרו בלחש. והנראה לומר בזה, דכוונת הגמרא דמשה לא אמרו, היינו דכיון דמשה לא אמרו בפרשת קריאת שמע הכתובה בתורה, אם כן הרי אין זה בכלל החפצא דקריאת שמע ככתבה. והיינו דקא פריך בגמרא דהיכי נימרינהו הא לא אמרו משה, וממילא לא הוה ליה בכלל קריאת שמע ככתבה, ושלא לאמרו נמי אי אפשר דהא יעקב אמרו, ומסקינן בגמ' דבשכמל"ו לא נאמר בתורת חלק מגוף החפצא דקריאת שמע ככתבה שהרי משה לא אמרו, וכל אמירתו אינו אלא משום חיוב שבח בפני עצמו משום שם המפורש, וממילא צריך לאמרו בלחש, כדי שיהא ניכר דאינו נאמר בתורת חלק מגוף הקיום דקריאת שמע אלא דקיום בפני עצמו הוא מתקנת יעקב אבינו ע"ה. ומוכח להדיא מסוגיית הגמרא כשיטת הרמב"ם דאמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לא נקבעה כחלק מעצם המטבע דקריאת שמע, אלא דהויא חלות אמירת שבח בפני עצמו הוא לשם המפורש וכדמוכח מהא דיעקב אמרו. וראייה לזה דאי בשכמל"ו הוי קיום במצות ק"ש עצמה ודין בעצם אמירת פסוק ראשון, אם כן בניו של יעקב שאמרו פסוק ראשון הם היו צריכים לאמרו, ומהא דיעקב אבינו פתח ואמר בשכמל"ו מוכח דהוי שבח בפני עצמו להזכרת שם המפורש.
ויתכן להוסיף דאע"פ דאין אמירת בשכמל"ו מצטרפת לחפצא דקריאת שמע ככתבה, מכל מקום יש לומר דאין אמירת בשכמל"ו חלות דין וקיום בפני עצמו לומר דברי שבח לשם המפורש, אלא דמהווה נמי חלק מעצם קיום מצות קריאת שמע מדאורייתא. והביאור בזה הוא דיש שני קיומים במצות קריאת שמע: א) דין קריאה ככתבה, ב) דין קבלת עול מלכות שמים המתקיימת בקריאת פסוק ראשון, ונהי דאין אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מכלל גוף הקריאה ככתבה, מכל מקום ע"י שבח בשכמל"ו לשם המפורש מצטרף ומשלים את הקיום של קבלת עול מלכות שמים שבפסוק ראשון. ונראה דזהו דילפינן מהא דיעקב אבינו אמרו, כלומר שאין קבלת עול מלכות שמים שבפסוק ראשון שלימה אלא על ידי אמירת בשכמל"ו. והטעם שתקנו לומר בשכמל"ו בלחש היינו כדי שיוכר שאין אמירת בשכמל"ו מכלל מצות קריאה דק"ש ככתבה, אלא דחלה כחלק מקיום קבלת עול מלכות שמים שבפסוק ראשון.
והנה נחלקו הפוסקים אם אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מעכבת בקיום מצות ק"ש או לא. דעיין בב"ח (סי' ס"א) וז"ל וטעמו דקריאת שמע דאורייתא לא יצא ידי חובתו אם לא אמרו, אבל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אינה אלא תקנה כיון דאמריה יעקב, הלכך אין מחזירין אותו, עכ"ל. אך המגן אברהם (או"ח סי' ס"א ס"ק י"א) כתב וז"ל ואם לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אין מחזירין אותו [ב"ח ושלטי הגבורים], ולבוש כתב שאפילו אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור, וכן משמע ריש ס"ו, עכ"ל. ומבואר דלשיטת הלבוש לא רק אמירת בשכמל"ו מעכבת אלא אפילו אם לא כיון בו צריך לחזור, שדין אמירתו וכוונתו חמורה כקריאת הפסוק הראשון עצמו. והמגן אברהם כתב דכדברי הלבוש מוכח בריש סימן ס"ו, וכוונתו למה שכתב המחבר שם וז"ל ובאמצע [הפרק] שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו וכו' ומשיב שלום לאדם נכבד, ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני שירא שמא יהרגנו, עכ"ל. והמבואר בדברי המחבר שדין אמירת ברוך שם כבוד חמור כדין אמירת פסוק ראשון דק"ש לענין האיסור לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד.
ובאמת דיש להוכיח כדברי הלבוש מדברי הרמ"א (סי' מ"ו סע' ט') שכתב וז"ל וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה עכ"ל. ומשמע דס"ל לרמ"א דבשכמל"ו מעכב בקיום מצות קריאת שמע, וכדעת הלבוש. וצ"ע דאפילו אי נימא דס"ל דמצות קריאת שמע דאורייתא היא מתקיימת בפסוק ראשון בלבד וכשיטת הרמב"ן מדוע צריך לומר בשכמל"ו בכדי לצאת ידי חובת קריאת שמע.
ועיין בביאור הגר"א (שם) כתב וז"ל וטוב כו' כי בלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אינו אלא כסיפור דברים בעלמא עכ"ל. ומקור דברי הגר"א הוא בבית יוסף (סי' מ"ו) שכתב על מה שכתב הטור דרבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו', וכתב הבית יוסף וז"ל, כלומר דכשאינו אומר אלא שמע ישראל לבד נראה שאינו אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמייחדים, אבל כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נראה שהוא מכוין עכשיו לייחד, ומשום הכי מברך שם כבוד מלכותו עכ"ל. אמנם דבריהם צ"ע אמאי לא סגי בכוונה גרידא להחיל על קריאתו חלות שם קריאת שמע, ולכאורה סגי בזה שמתכוין לצאת ידי מצות קריאת שמע, לאפוקי שלא יהא כסיפור דברים בעלמא. ונראה לתרץ ע"פ מה שנתבאר שאמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מעכבת בקריאת שמע משום דבנוגע לקריאת שם ה' בפסוק ראשון דקריאת שמע, אף על פי שבפועל הוא נקרא בשם אדנות ככינויו, מכל מקום בעיקר חלותו וקיומו חל קיום של שם הוי"ה. דילפינן מהא דיעקב אמר בשכמל"ו אחר שבניו קראו קריאת שמע דשם ה' שבפסוק דשמע ישראל חל בתורת חלות של שם המפורש. ואמירת בשכמל"ו לשם המפורש מהווה חלק מקיום קבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע. ויש לעיין איך חל חלות קיום של שם הוי"ה בפסוק הראשון בקריאת השם בלשון אדנות. וי"ל שחלות שם הוי"ה חלה ע"י כוונתו בקריאת השם שמתכוון לשם הוי"ה וכדביאר הגר"א. ויש להוסיף דבאמירת בשכמל"ו נמי חל חלות שם הוי"ה באמירת השם, דאמירת בשכמל"ו מוכחת שהשם מהווה חלות שם הוי"ה המחייב שבח של בשכמל"ו. ונמצא דאמירת בשכמל"ו מהווה חלק דקבלת עומ"ש דפסוק ראשון של שמע, ולכן ס"ל ללבוש שכוונה מעכבת באמירת בשכמל"ו. ונראה דמשום כך סובר הרמ"א דאמירת בשכמל"ו מעכבת בקיום מצות קריאת שמע המתקיימת בפסוק הראשון דק"ש, דבשכמל"ו מעכב בקביעות חלות שם המפורש דחל דבפסוק הראשון96).
ולפי"ז י"ל דק"ש עצמה נחשבת לדבר שבקדושה משום דאית בה קיום שבח לשם המפורש. ויש לומר דזהו הביאור במה שכתב רבינו יונה (דף יג: בדפי הרי"ף ד"ה ונקדשתי) דקריאת שמע הוי דבר שבקדושה משום דיש בה קבלת עול מלכות שמים. דר"ל דק"ש הויא דבר שבקדושה משום דאית בה שבח לחלות שם המפורש שחל עפ"י דין בפסוק הראשון דק"ש משום מצות קבלת עול מלכות שמים. וזהו ראייה לדברינו דיסוד דין דבר שבקדושה הוי שבח לחלות שם המפורש (וכמש"נ לעיל, סוף אות ז').
25. ערוך השולחן אורח חיים סימן כה סעיף י - יג
סעיף י
ובדבר הברכות הוה פלוגתא דרבוותא דיש מרבותינו שפסקו לברך ברכה אחת על שתיהן ויש שפסקו שתי ברכות על של יד להניח תפלין ועל של ראש על מצות תפלין והאשכנזים נהגו כדעה זו והספרדים מברכים ברכה אחת כדעה ראשונה ופשטא דגמרא דמנחות [ל"ו.] דאמר לא סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש מברך אחת סח מברך שתים משמע דברכה אחת לשתיהן וכן פירש"י אמנם פשטא דגמרא דברכות [ס':] שאומר כי מנח תפלין אדרעיה לימא ברוך וכו' להניח וכו' כי מנח ארישיה לימא ברוך וכו' על מצות וכו' מבואר שצריך שני ברכות וכן הוא בירושלמי ובמדרש תנחומא סוף פרשת בא ע"ש וכן פסק ר"ת ומפרש הא דמנחות דסח מברך שתים על של ראש לבדו ורש"י יפרש הך דברכות בסח והרי"ף והרמב"ם והרשב"א פסקו כרש"י והרא"ש והטור פסקו כר"ת [ואינו מובן לר"ת דבסח מברך שתים על של ראש ואיך אפשר לברך שני ברכות על מצוה אחת וכבר נתעורר בזה המהר"ל מפראג הביאו הב"ח וכתב דימשמש בשל יד וקאי אחת אשל יד ולפ"ז באין לו רק של ראש לא יברך רק ברכה אחת ע"ש ולא משמע כן מתוס' ורא"ש וכ"מ ממג"א סקט"ו וגם מצאתי בא"ז הגדול סי' תקפ"ב בשם הגאונים דמעיקר הדין היתה כל תפלה צריכה שתי ברכות להניח ועל מצות ע"ש ונ"ל דלהניח היא ברכת המצוה ועל מצות היא ברכת תודה שזכנו ה' לעשות אות בינו ובינינו וזה שייך לשל ראש כמו שדרשו [מנחות ל"ה:] על קרא דוראו כל כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפלין שבראש ולפ"ז א"ש ודו"ק]:
סעיף יא
וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה בשכמל"ו עכ"ל משום חשש ספק ברכה לבטלה כמ"ש בסי' ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר בשכמל"ו ע"ש ואינו מובן כלל דממ"נ אם הדבר מרופה בידינו דלכן יאמר בשכמל"ו למה לנו לברך שתים נברך אחת כדין כל ספק ברכות ואם הדין ברור בידינו א"כ למה לנו לומר בשכמל"ו ובאמת הלבוש השמיט זה [וגם הב"ח פקפק בזה והמעי"ט כתב שהוא לרווחא דמילתא וצ"ע] ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו ולשנות המנהג א"א ולכן פסק כן ולפ"ז מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות אמן בין של יד לשל ראש והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל הדעות [ובב"י באמת תמה על מהר"י בן חביב שנהג כן דמי מכריחו ליכנס בספק ברכה לבטלה ולהציל עצמו באמירת בשכמל"ו ע"ש]:
סעיף יב
ולענ"ד נראה דאמירת בשכמל"ו אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה מ"מ המנהג נ"ל מטעם אחר דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד וגם יש מי שהקשה על עיקר שיטת ר"ת שהרי שנינו בתוספתא דברכות פ"ו וכ"כ הרמב"ם בפ"א [הל' ט"ז] ממעשרות דאם מפריש תרומה ותרומת מעשר ומע"ש כאחת מברך ברכה אחת לכולן וא"כ איך יתקנו שני ברכות על שני התפלין [הגר"א סקי"ז ותירוצו של הארצה"ח תמוה ע"ש]:
סעיף יג
ולכן נ"ל דברכת על מצות תפלין היא ברכת הודאה כמ"ש מקודם בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים לזה אנו מברכים ברכת הודאה להודות להש"י על הטוב הזה ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק שמע ישראל ולכן אנו אומרים בשכמל"ו כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו שמע ישראל כדאיתא בפסחים [נ"ו.] וראיה לזה מלשון תפלין עצמה שכתב הטור לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו וכו' עכ"ל וזהו פירושו דעל מצות תפלין כלומר על מה שהשי"ת התחבר אלינו אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה עב"י שהביא מזוהר פנחס אר"ש תפלין וכו' ברכה אחת לתרווייהו וכו' עכ"ל וכתב שי"ל דכוונתו דברכת להניח קאי אתרווייהו ולעולם צריך שתים ע"ש ולענ"ד ודאי כן הוא שהרי בתיקוני זוהר חדש [דפוס ווילנא ד' מ"ו:] אומר על קרא דאחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי וז"ל ובגין דמסיטרא דימינא ושמאלא שתים זו שמעתי [כצ"ל] צריך לברכא עלייהו תרין ברכאין חד להניח על של יד וחד על מצות על של ראש ואם סח בנתיים מברך על של ראש שתים אבל מסיטרא דעמודא דאמצעיתא איתמר אחת דיבר אלהים [כצ"ל] ולא צריך אלא ברכתא חדא וכו' עכ"ל ונראה דה"פ דמצד עצם הברכה על המצוה די באחת וזהו עמודא דאמצעיתא תפארת זו התורה כדאמרינן בברכות נ"ח. והתפארת זו מתן תורה ורק מימינא ושמאלא שהם חסד וגבורה צריך שני ברכות האחת גזירת מלך והוא גבורה והשנית הודאה על ההתקשרות והוא ימינא חסד ודו"ק:
96) ולפימש"נ בשיעורים דחל חיוב אמרית בשכמל"ו כשבח לחלות שם המפורש דבפסוק הראשון דק"ש יש לעיין האם רק הקורא עצמו צריך לומר בשכמל"ו, או אף השומע את חבירו קורא הפסוק הראשון דק"ש צריך לומר בשכמל"ו, דהרי יעקב אבינו ענה לבניו בשכמל"ו וא"כ י"ל דאף השומע את חבירו קורא הפסוק הראשון אומר בשכמל"ו. ברם יתכן לחלק דדוקא יעקב אבינו ענה בשכמל"ו לק"ש של בניו, משום דכשאמרו "שמע ישראל" התכוונו לישראל אביהם וכדאיתא במדרש (ב"ר פצ"ח), ומאחר שהתכוונו לישראל אביהם חל עליו חיוב ענייה מדין דבר שבקדושה. דבשבח לשם הוי"ה חל דין קריאה וענייה מדין דבר שבקדושה, וע"כ ענה יעקב אבינו בשכמל"ו. משא"כ בק"ש דעלמא שאומרו היחיד לעצמו אין בה דין קריאה וענייה, ומשו"ה אין השומע חייב לומר בשכמל"ו. ובכך נמי מבואר היאך יחיד קורא ק"ש דאע"פ דק"ש מהווה דבר שבקדושה ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה י"ל דליכא בק"ש דין קריאה וענייה ולכן אין בה דין דבעי עשרה. ברם בקריאת פסוק הראשון חל חלות דשם הוי"ה ומשו"ה אף הקורא ק"ש לעצמו חייב לשבח את השם ולומר בשכמל"ו. ויתכן שאם נאמרת ק"ש בעשרה דאזי חל דין קריאה וענייה מדין דבר שבקדושה והשומע יתחייב לענות בשכמל"ו. ויש להסתפק דאם נימא דהשומע חייב לענות בשכמל"ו לקריאת פסוק הראשון דחבירו האם יכול לענות בשכמל"ו בקול רם, דיתכן דרק הקורא ק"ש צריך לומר בשכמל"ו בחשאי להראות דבשכמל"ו אינו חלק מעצם החפצא דק"ש ככתבה. משא"כ השומע שעונה בשכמל"ו מדין שבח לשם הוי"ה יכול לומר בשכמל"ו בקול רם, וצ"ע.
