Parshat Vay'chi 5770
Rabbi Ari Kahn
Father and Son
The narrative of this week's parsha seems to pose a problem when considered in light of a halacha recorded in the book of Dvarim:
ספר דברים פרק כא, טו-יז
כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:
If a man has two wives, one beloved, and another hated, and they have borne him children, both the beloved and the hated; and if the firstborn son is hers who was hated; Then it shall be, when he makes his sons inherit that which he has, that he may not make the son of the beloved firstborn before the son of the hated, who is indeed the firstborn; But he shall acknowledge the son of the hated for the firstborn, by giving him a double portion of all that he has; for he is the beginning of his strength; the right of the firstborn is his. Dvarim 21:15-17
Yaakov’s complicated home life seems very relevant to this halacha: Yaakov's first wife, Leah, was wed under duress, and could be called the "hated" wife, at least when compared to Rachel. Leah certainly felt this way, but she was not alone: God Himself assessed the complicated set of interpersonal relationships in similar fashion. Reuven is born as a means of bridging the emotional gaps:
ספר בראשית פרק כט, לא-לב
וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה’ בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:
And when God saw that Leah was hated, he opened her womb; but Rachel was barren. And Leah conceived, and bore a son, and she called his name Reuven; for she said, 'Surely God has seen my affliction; now therefore my husband will love me. Bereishit 29:31,32
Yet as Yaakov’s sons stand around his deathbed to hear his last wishes, Reuven is addressed first, and Yaakov leaves no doubt that he is fully aware of Reuven's rights - and responsibilities - as firstborn:
ספר בראשית פרק מט
(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: (ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:
Reuven, you are my firstborn, my might, and the beginning of my strength, the excellency of dignity, and the excellency of power; Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you defiled it; he went up to my couch. Bereishit 49:3,4
According to tradition, Reuven, as firstborn, should have received three precious gifts: a double portion of Yaakov's inheritance, kingship, and priesthood.[1] In fact, Reuven receives none of these: The kingship is bestowed upon Yehudah, and eventually, the priesthood is given to Levi. Yosef, who was the firstborn son of the "beloved" wife Rachel, received the double portion, in seeming contradiction of the law recorded in Dvarim.
בראשית פרק מח, ה
וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
And now your two sons, Efraim and Menashe, who were born to you in the land of Egypt before I came to you to Egypt
By elevating Efraim and Menashe to the level of Yosef’s brothers, Yaakov in effect gives the double portion to Yosef. These two grandsons of Yaakov, sons of Yosef, become tribes in their own right and each will one day receive their own portion in the Land of Israel
We might say that the contradiction we have raised is a non-issue: The halacha in question was recorded many years after the death of Yaakov, and it is unfair to judge the actions of those who lived before the Revelation at Sinai by Torah-law standards. Nonetheless, the sensitive reader is uncomfortable with this seeming transgression, no matter how theoretical. Yaakov is, after all, one of our Patriarchs, a spiritual hero and role model. Is it possible that he was insensitive to the social and spiritual truths that lay at the heart of the halacha?[3] The commandment that protects the rights of the firstborn is not the type of law which is impenetrable by logic; a spiritually sensitive man like Yaakov should have been more judicious. We would like to say that this was an oversight by Yaakov, but the very language he uses rules out that possibility: There is an obvious linguistic connection between the verses that describe the birth of Reuven and the wording of Yaakov's final blessing to his firstborn son, and the words of the law dictating that the double portion must be given to the firstborn.
A second, seemingly unrelated question emerges, again, only when we compare this parsha with a later section of text: In next week's parsha, the first in the book of Shmot, a textual anomaly arises:
ספר בראשית פרק נ, כו
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָים:
So Yosef died, being a hundred and ten years old; and they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt
The Book of Bereishit comes to an end with the death of Yosef, and the Book of Shmot begins with Yosef’s death, recorded for the second time:
ספר שמות פרק א, ו
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוא:
And Yosef died, and all his brothers, and all that generation. Shmot 1:6
While this may seem like a simple literary device, to “catch the readers up” and remind them where we are up to,[4] it should be noted that fundamentally the Book of Bereishit is a book of the Avot and Imahot, the patriarchs and matriarchs, while the Book of Shmot is about the Children of Israel.[5] The death of all 12 tribes could have been mentioned in Bereishit, closing the door on that generation, or, alternatively, all twelve sons could have died in the beginning of Shmot. Only Yosef “dies twice”. [6]
While this observation about Yosef’s death may seem like a question, it actually contains the answer for our first question regarding the wresting of the birthright from Reuven in favor of Yosef. As we shall see, the answer may be understood on many levels, some of which are in the realm of mystical study, and others which are accessible to all.
Yosef was fundamentally different from his brothers; he was not truly a part of their generation. Yosef was a “throwback” to a previous generation. The simple, chronological understanding of this phenomenon comes as no radical interpretation: though two people’s lives intersect chronologically, one belongs to the previous generation, while the other may be a part of the next generation. Yosef's case was somewhat more profound: His age placed him firmly in the generation of Yaakov's sons, yet Yosef’s essence was related to the previous generation. He was a rare individual who had the ability to transcend his age and transform himself into something else. In fact, most of the people who came into contact with him were struck by this quality. We may summarize this particular attribute in terms of Yosef's place as a "hinge" between two generations. Yosef was not part of a new generation, he was an extension of Yaakov:
ספר בראשית פרק לז
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה …
These are the generations of Yaakov Yosef, being seventeen years old… Bereishit 37:2
The Torah describes Yosef's unique position in various ways. First, we are told that Yaakov loved Yosef because he was his ben zekunim:
ספר בראשית פרק לז
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
Now Yisrael loved Yosef more than all his children, because he was his ben zekunim; and he made him a coat of many colors. Bereishit 37:3
This term is often translated as "the child of his old age", though this would be an unlikely explanation on two accounts: A number of Yosef's brothers are very close in age, being that there were four women bearing children during the same time period.[7] Furthermore, Yosef had a much younger brother, Binyamin, who truly was the child of Yaakov's old age. Targum Unkolus translates zekunim as wise. Often, age is associated with wisdom; thus, Yosef is a “ben zekunim,”[8] a wise child.[9] The Midrash takes up this theme as well, explaining that all that Yaakov received from his father by tradition was passed on to Yosef. Here there was no generation gap.[10]
Paroh's estimation of Yosef's unique abilities seems very similar:
ספר בראשית פרק מא
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם
And he made him to ride in his second chariot; and they cried before him, avrech; and he made him ruler over all the land of Egypt
The term used to describe Paroh's new right-hand man is somewhat obscure; Unkolus says that the word avrech means “father of the king”.[11] Rashi cites this teaching and adds that we have a tradition[12] that the word means 'a father (av) in wisdom, despite tender (rach[13]) in years,' one whose wisdom transcends their years.[14]
Yosef himself seems to refer to this quality and this relationship with Paroh when he tells his brothers that God sent him to Egypt
ספר בראשית פרק מה
(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
So now it was not you who sent me here, but God; and he has made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and a ruler throughout all the land of Egypt
When it is Yosef’s turn to receive his father’s blessing Yaakov says:
בראשית פרק מט
(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: (כג) וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: (כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:
Yosef is a fruitful bough, a fruitful bough by a well; whose branches run over the wall. The archers fiercely attacked him, and shot at him, and hated him. But his bow abode in strength, and the arms of his hands were made strong by the hands of the mighty God of Jacob; from there is the shepherd, the stone of Israel; Bereishit 49:22-24
Yosef is referred to as even yisrael which is literally translated as the “stone of Israel
When does Yosef achieve this status? When his father bestows upon him a double portion he is thrust above the others of his generation, and his children achieve the same status as the other brothers. That was the blessing of Yaakov, but the message runs much deeper than mere portions and wealth, or even inheritance in the Land of Israel
ויקרא רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה י ד"א פרי
ד"א פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה שנאמר (בראשית כד) ואברהם זקן בא בימים וכתיב (ויקרא יט) והדרת פני זקן, כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו כך מת יוסף לפני אחיו,
Another exposition of the text, "the fruit of the hadar tree": Hadar symbolizes Avraham, whom the Holy One, blessed be He, honored (hiddero) with good old age; as it says, "And Avraham was old, getting on in days" (Bereishit 24, 1), and it is written, "And honor (vehadarta) the face of the old man (Vayikra 19, 32). "Branches (kappot) of palm trees" symbolizes Yitzchak who had been tied (kafut) and bound upon the altar. "And boughs of thick trees" symbolizes Yaakov; just as the myrtle is crowded with leaves so was Yaakov crowded with children. "And willows of the brook" symbolizes Yosef; as the willow wilts before the other three species, so Yosef died before his brethren. Vayikra Rabbah 30:10
It seems strange to consider Yosef the “fourth wheel”, for Yosef was part of the next generation; nonetheless, this is exactly what this Midrash does. The three patriarchs have Yosef added to create a quartet.[17]
This teaching has implications regarding a deep mystical teaching known as the chariot – or merkava. The merkava was part of an awesome vision beheld by the Prophet Yehezkel. This merkava is best described as a spiritual vehicle, a means of connecting our physical world and ourselves with the spiritual world that lies beyond our sensory grasp. In a sense, the merkava is a spiritual elevator which enables man to connect with Heaven. The rabbis teach that the patriarchs are themselves, through their actions and teachings, a merkava:
בראשית רבה (וילנא) פרשה פב ד"ה ו ויעל מעליו
ויעל מעליו אלהים, אמר ר"ל האבות הן הן המרכבה שנא' (בראשית יז) ויעל אלהים מעל אברהם ויעל מעליו אלהים (שם /בראשית/ כח) והנה ה' נצב עליו, ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך, יצק עליה שמן, כמלא פי הפך.
"And God went up from him, etc." (Bereishit 35,13). R. Shimon b. Lakish said: The Patriarchs are [God's] chariot, for it says, 'And God went up from upon Avraham" (Bereishit 27, 22); "And God went up from upon him; And, behold, the Almighty stood above him" (ib. 28, 13);…Midrash Rabbah Bereishit 82:6
A chariot has four wheels; the mystical chariot of Yechezkel is no exception. When aligned with the three avot, one wheel is missing; that fourth wheel[18] is Yosef.[19]
Interestingly, the first biblical character to ride in a chariot is Yosef:
ספר בראשית פרק מא
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם
And he made him to ride in his second chariot; and they cried before him, avrech; and he made him ruler over all the land of Egypt
There is another, deeper point which connects Yosef to the chariot of Yechezkel. In describing his vision, Yechezkel recounts the images he saw: On one of the four sides was an elusive image, described in the first chapter as an ox, and in the tenth chapter as a keruv – or cherub.
ספר יחזקאל פרק א, י
וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן:
As for the likeness of their faces, the four had the face of a man, and the face of a lion, on the right side; and the four had the face of an ox on the left side; the four also had the face of an eagle. Yechezkel 1:10
ספר יחזקאל פרק י, יד-טו
וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר: וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר:
And everyone had four faces; the first face was the face of a keruv, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle. And the keruvim were raised. This is the living creature that I saw by the Kevar River
The image of an ox is used elsewhere to describe Yosef:
ספר דברים פרק לג, יג-טו
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה’ אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
And of Yosef he said, 'Blessed of God be his land, for the precious things of heaven, for the dew, and for the deep that couches beneath, And for the precious fruits brought forth by the sun, and for the precious things put forth by the moon, and for the chief things of the ancient mountains, and for the precious things of the lasting hills, And for the precious things of the earth and its fullness, and for the good will of him who lived in the bush; let the blessing come upon the head of Yosef, and upon the top of the head of him who was separated from his brothers. As the firstborn of his ox, grandeur is his, and his horns are like the horns of a wild ox; with them he shall push the people together to the ends of the earth; and they are the ten thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menashe. Davarim 33:13-17
Let us look more carefully at Yechezkel's prophecy: The place at which Yechezkel has this vision is the River Kevar. In this vision, one aspect seems to shift between the image of an ox and a keruv. So many of the salient points are bound together by the etymology of these Hebrew words, that we must stop and take notice:
The letters ר- כ- ב (bet kaf resh) spell בכר BeChoR, which means firstborn. Yosef is the fourth side of the merkava; the root of the word merkava is RaCaB רכב. The site of Yechezkel's vision of the merkava was KeVaR כבר, which is comprised of these same letters. Yosef rode in a chariot, and was called avrech. Yosef is represented by the fourth side which is either an ox or a keruv another word composed of these same three letters.
Earlier we saw various opinions of the meaning of the word avrech. The Ibn Ezra is of the opinion that this singular word is extrapolated from the word berech ברך, which means knee: By Paroh's order, everyone was commanded to bow on their knees[20] at the sight of Yosef and his chariot.[21] Berech ברך is composed of these same three letters.[22] These same three letters seem to have great significance for Yaakov, as well: Throughout Yaakov’s life the main issues that motivate and animate his life story were the issues of bechora בכורה (firstborn) and bracha ברכה (blessings), both of which are composed of these same letters. Yaakov's life story reaches its culmination in Yosef; as an extension of his father, Yosef receives the bechora, and the choicest bracha.
The nature of these three critical letters, which seem to bind together the narrative of Yaakov and Yosef, encapsulates a very powerful message: These three letters are all "seconds". As we know, Hebrew letters have numerical values which are often a key to otherwise unnoticed connections between concepts. The letter bet is the second of the single digits (aleph bet); caf is the second of the tens, and resh is the second of the hundreds. The numerical value of these three letters is 222, making the numerical value of all the words which are composed of these letters identical. While we might have assumed that the word for firstborn, bechor, should have been composed of the first of each series of numbers (i.e., aleph yud koof, totaling 111), we find instead a profound idea: In many societies, firstborn sons wielded unlimited power under the rule of primogeniture. Judaism rejects the philosophical underpinnings of this system, for Judaism teaches that the only creation ex nihilo (creation of matter from nothingness) is God's creation of the world. After the creation of Adam and Eve, all living things are extensions of previous generations. Thus, the “firstborn” is not first, he is an extension of the previous generation, hence the numerical value of BeChoR בכר is 222.[23] The firstborn should see himself as an extension of his parents; indeed, the double portion assured the firstborn is a sort of compensation for the tremendous responsibility placed on the shoulders of the eldest son to care for the younger siblings[24] as a quasi-parent.[25]
No one in Tanach embraces this responsibility as well as Yosef did. Yosef is the quintessential firstborn. Despite his brothers' treatment of him, he provides for all their needs for over seventy years, giving them shelter, food and jobs. Yosef is not just a father for Paroh, he is a father for all[26] of Egypt
What, then, of Yaakov's "abandonment" of the Torah law that mandates a double portion for the firstborn? Prior to the Revelation at Sinai, the Patriarchs were not bound by commandments per se. What set them apart, what made them spiritual giants worthy of fathering God's chosen people, was their ability to discern and live by the deep spiritual meaning of the Torah.[29] Their spiritual sensitivity to the Will of God enabled them to live according to the same philosophical principles that would later be codified in the system of Torah law. On that plane, Yosef - not Reuven - was the true firstborn. When Reuven had an opportunity to save his younger brothers from sin, and at the same time save Yosef from death, he was only partially successful.[30] Later, in a desperate attempt to convince Yaakov to allow Binyamin to join him on a dangerous mission to Egypt
Yosef, on the other hand, is the true “father”. His intelligence, his compassion, his dignity and his unwavering fidelity made him the object of admiration and emulation, trust and dependence for Potifar, Paroh, and, eventually, for his own family. He was, from a very early age, a ben zekunim, a young man far wiser than his tender years, an avrech, and an Even Yisrael. He was as strong as an ox, and as beautiful and innocent as a keruv. His unique combination of attributes made him both father and son. For this reason, his death is included, along with the other patriarchs, in the Book of Bereishit, as an extension of Yaakov, as well as in the Book of Shmot, along with the other sons of Yaakov.
And when the Book of Shmot begins with the death of all the brothers, Yosef, the brother who was once excluded from the family, is once again counted. He is counted twice, for he was both a son and a father.[32]
רבינו בחיי על בראשית פרק מט פסוק ג
(ג) ראובן בכורי אתה - היה ראוי ליטול שלש מעלות הבכורה והכהונה והמלכות ובחטאו אבדו ממנו, הבכורה נתנה ליוסף הכהונה ללוי והמלכות ליהודה. וזהו שאמר פחז כמים והוא מלשון רז"ל עמא פחיזא אכתי בפחזותיכו קיימיתו. ובאורו על שנמהרת בדרך פחיזות וקלות הדעת כמים הנחפזים והשוטפים. אל תותר לא יהיה לך אותו יתרון שהיה ראוי לך. והוא הבכורה בכורי אתה. והכהונה יתר שאת מלשון נשיאות כפים וכתיב (ויקרא י) ואותה נותן לכם לשאת את עון העדה. והמלכות זהו שאמר יתר עז. יתרון המלכות לשון (ש"א ב) ויתן עז למלכו. וכתוב (תהלים צט) ועז מלך משפט אהב:
רש"י על בראשית פרק מח פסוק ה
לי הם - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו:
רבינו בחיי על בראשית פרק מח פסוק ה
(ה) כראובן ושמעון יהיו לי - בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב (דה"א ה) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף מן הכתוב הזה נאמר כן:
והנה דעת רש"י ז"ל כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים:
והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה וזהו שאמר הכתוב בנחלתם. וזהו שתרגם אונקלוס תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, שחולקא הוא חלק הבכורה, ואחסנתא ירושת הפשוט:
[3] See Eitz Hadaat Tov Parshat Vayichi, which records teachings of the Arizal. Here he raises the problem; we will return to his solution below.
ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויחי
ראובן בכורי אתה וכו' כוונת יעקב עתה לברך איש כברכתו הראויה לו ואמנם ביקש לתת הבכורה ליוסף והמלכות ליהודה והשומע יאמר על מה זה עבר על ציוי התורה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אביו המת לכל הדברים ובפרט לענין נחלת פי שנים כמ"ש כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וכן במלכי' מצינו והמלוכה נתן יהושפט ליהורה כי הוא הבכור וכפי הדין שני הדברים האלה ראויים לראובן. לכן הקדים לתת טעם לדבר ואמר ראובן וכו' יראה מן הדין היו ראויים לך יען כי בכור אתה יראה הנה ד' בכורות יש לי בקדושת פטר רחם אלא שהם בכורות מן הד' אמהות אבל אתה לבדך בכור מן האב כנודע כי לענין נחלת. פי שנים לא תועיל בכורת האם אלא בכורת האב...
ספר אגרא דכלה - דף קעז/א
וימת יוסף וכל וכו' וכל וכו' (שמות א ו). הנה פטירת יוסף כבר נכתב בסיום הספר. וגם היה לו לומר בקיצור וימת יוסף וכל הדור וכו'. והנראה דמשמיענו גודל רחמנותו ית"ש, איך לאט לאט התחיל ענין השעבוד, ובכל פעם נרגש הענין יותר, דהנה כשמת יוסף היו מכובדים מאד, ואחר כך בפטירת האחים התחילה השעבוד, אבל לא בקושי רק בפה רך, ואחר כך בפטירת הדור התחיל קושי השעבוד בחומר וכו':
רמב"ן הקדמה לספר שמות
תם ונשלם שבח לבורא עולם חסלת פרשת ויחי פרשת שמות השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם, ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש (בראשית טו יג) ובגאולה ממנו, ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה (שם מו ח -כז), בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל:
והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב"ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:
[6] See Ohr HaChaim Shmot 1:6, who reveals that there is a deep mystical secret in the repetition of Yosef’s death. He cites a passage recorded in the spiritual diary of Rav Yosef Karo, Magid Meisharim, a document which records mystical revelations shared by an angel.
אור החיים על שמות פרק א פסוק ו
(ו) וימת יוסף וגו' ובני ישראל וגו' צריך לדעת לאיזה ענין חוזר פעם ב' להודיע מיתת יוסף, וכבר השמיענו (בראשית נ כה) וימת יוסף בן וגו' עוד צריך לדעת כוונת הודעת הכתוב שמתו האחים וכל הדור עוד מה קשר יש בין מיתת האחים והדור לאומרו ובני ישראל, והנה המגיד של מהרי"ק הגיד לו טעם סמיכות זה, והוא דרך סוד עוד צריך לדעת טעם אומרו כסדר זה ובני ישראל וגו', שאם בא להודיענו פריית ורביית בני ישראל היה לו לומר כסדר זה ויפרו וישרצו וגו' בני ישראל:
אכן שני כתובים הבאים כאחד להודיע השתלשלות התחלת השעבוד וסיבותיו והם במספר ד', הא' מיתת יוסף, שאם היה יוסף קיים יספיק שלא ימשלו בהם המצריים, הא למדת שכל זמן שיוסף קיים היו ישראל בארץ מצרים שקטים ומעונגים:
ספר מגיד מישרים - פרשת שמות
וימת יוסף וכל אחיו, ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי'. וכד מספידין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מלין וע"י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירין דמשפען במלכות דאיקרי ארץ, והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם
רמב"ן על בראשית פרק לז פסוק ג
ואיננו נכון בעיני, כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים, וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו, והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים:
[8] The Sfat Emet notices that it says he was a wise child to him, that Yaakov saw this quality; the brothers did not see it, they saw him as a naar a frivolous child.
שפת אמת ספר בראשית - פרשת וישב - שנת [תרנ"ו]
וכן הי' בחי' יוסף. ויעקב אבינו הבין זה. ולכן כתיב בן זקונים הוא לו כלומר הם חשבוהו לנער והוא חשבו לזקן. וכן נק' אברך מה"ט אב בחכמה ורך בשנים. ומה שנגלה להם בבחי' נער הי' בעבורם כמ"ש נער את בני בלהה. ומדת הצדיק הוא בפנימיות למעלה מכל. ובחיצוניות הי' נראה קטן מכל השבטים. כמו שקראוהו חכמים יוסף קטנן של שבטים. וזה הי' בחי' חיצוניות שלו
רמב"ן על בראשית פרק לז פסוק ג
ואונקלוס שאמר "בר חכים" ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו, וטעמו כטעם זקנים - ותרגם בילד זקונים, בר סבתין, כי לא אמר הכתוב בכאן "כי בן זקונים היה", אבל אמר "הוא לו", שהיה כן בעיניו וזאת כונתם באמרם (ב"ר פד ח) כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים:
[10] Rashi based on Midrash Rabbah 84:8, explains the meaning of the wisdom referred to by Unkolus, that Yaakov passed on the traditions studied from Shem and Ever to Yosef.
רש"י על בראשית פרק לז פסוק ג
(ג) בן זקנים - שנולד לו לעת זקנתו ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.
תרגום אונקלוס על בראשית פרק מא פסוק מג
(מג) וארכיב יתיה ברתכא תניתא (נ"א, תנינא) די ליה ואכריזו קדמוהי דין אבא למלכא ומני יתיה על כל ארעא דמצרים:
ספרי פרשת דברים פיסקא א
כיוצא בדבר אתה אומר דרש ר' יהודה בראשית מא וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהוד' בר' למה אתה מעוות עלינו את הכתובים מעידני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לברכים שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: (סליק פיסקא):
[13] The Megaleh Amukot says that rach רך is equal to 220 in gematria, and the slavery which will be endured will be for the 22 years that Yosef was separated from his father multiplied by ten brothers.
ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ
ויקראו לפניו אברך כי הוא אב של גלות מצרים שהי' ראוי להיות ר"ך שנים כדאיתא בזוהר י' אחים כל א' כ"ב שנה שהי' פירש מאביו. או שהוא אב של עולם היצירה שהוא סוד ר"ך כמבואר באידרא ע"פ ראשך עליך ככרמל ר"ך עלמין גם ש"ע נהורין שנחלקין על ו' ה' מן השם סוד (תהלים י) הוש"ע עבדך הבוטח עליך שנחלקין ר"ך לעולם היצירה ו' מן השם ק"ן לעשייה תמן מטרנותא מקננא באופן וכמו שאברם הוא אב של ר"ם קבין. וירכ"ב אות"ו בגי' ש"ר העול"ם במרכבת בגי' אכתרי"אל שר הבריאה שהוא סוד רק הכסא אגדל ממך כי מטטרו"ן הוא עולם היצירה:
רש"י על בראשית פרק מא פסוק מג
אברך - כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך בהשותפין לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה (ספרי פרשת דברים) דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים אמר לו בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא לשון ברכים שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו וגו':
אונקלוס בראשית פרק מט פסוק כד
(כד) ותבת בהון נביותיה על דקיים אוריתא בסתרא ושוי תוקפא רוחצניה בכן יתרמא דהב על דרעוהי אחסין מלכותא ותקיף דא הות ליה מן קדם אל תקיפא דיעקב דבמימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל:
רש"י בראשית פרק מט פסוק כד
אבן ישראל - לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו.
[17] This idea that the three Avot are sometimes seen as three and sometimes seen as four is represented by the Tefilin. The Tefilin worn on the head has the Hebrew letter shin engraved on each side, but on one side the shin has 3 arms, while on the other side it has four. The Shla Hakadosh believes that this is two manifestations of the Avot, alone – where there are three, or with Yosef, where there would be four.
ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת ויחי תורה אור (ג)
וכן תמצא ביוסף ובניו יהיו בסוד ציון וירושלים, שהם התפשטות יסוד ומלכות. כי נודע כי יוסף הוא הצדיק יסוד עולם, והנה מייחס תמיד את אפרים ליוסף, כמו שנאמר (במדבר א, לב), לבני יוסף בני אפרים, מנשה למטה ממנו, הרי יוסף ובניו סוד תפילין של יד, ויעקב בעצמו סוד תפילין של ראש. וכבר נודע כי סוד שי"ן של שלושה ראשים רומזת נגד שלושה אבות שהן הן המרכבה, כי השי"ן של ארבעה ראשים רומזת נגד מרכבה שהיא ד', סוד ארגמ"ן ארבע מחנה שכינה, ר-פאל ג-בריאל מ-יכאל נ-וריאל, וה'א' שהוא הקב"ה רוכב עליהם. והשלושה אבות, ובתוכם נכלל ברא כרעא דאבוה הוא יוסף עם התפשטותו, כי יוסף הוא יעקב, הם בפנימיות המרכבה ביותר, והבחיר שבאבות הוא יעקב, והוא בסוד תפילין של ראש. זהו סוד וישתחו ישראל על 'ראש' המטה (בראשית מז, לא), ורומז למטתו של שלמה, ותפילין של ראש הן ראש המטה. אבל המשכת יוסף וזרעו הם סוד תפילין של יד, והנה תפילין של יד מישך שייכי ביד שמאל, גם בימין, כי צריך לקושרם על יד שמאל, והקשירה היא בימין, וזהו סוד שכל את ידיו כי מנשה הבכור (בראשית מח, יד):
[18] See Derashot Ri Ibn Shuab for the first day of Sukot, who reveals the connection between the four species and the Chariot.
דרשות ר"י אבן שועיב דרשה ליום ראשון דסוכות
אמרו שם פרי עץ הדר, זה אברהם אבינו שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, כמו שנאמר ואברהם זקן, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות על גבי המזבח. וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה עבות בעלים אף יעקב עבות בבנים יותר מן האבות. ערבי נחל זה יוסף מה ערבה זאת כמושה ומתייבשת יותר מן שאר המינין, כך מת יוסף קודם אחיו. הנה בכאן רמז ד' מינין לאבות שהן המרכבה כנגד ד' מחנות שכינה שהעולם מתקיים בהן וכנגדן דגלי השבטים שהן כנגד ד' חיות שראה יחזקאל, ומזה הענין תדע למה ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע ואתרוג לבדו. ויש שם מי שהמשיל אתרוג לשרה לולב לרבקה הדס ללאה ערבה לרחל, וכלם מתכוונין לענין אחד, אלא שכל אחד ואחד נתכוון להסתיר הסודות, כמו שאמר שלמה כבוד אלקים הסתר דבר.
ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת ויחי
מכאן למדו רז"ל שבקש יעקב לגלות קץ הימין הענין כמו שכתבתי אית קץ ואית קץ כמ"ש דוד (תהלים לט) הודיעני י"י קיצי ומדת ימי מה היא על קץ הימים מתי יכלה מן העולם רק שמגיע קיצי שהיא קץ הימין ומאחר שאנו מוצאין בפסוק שיעקב אמר האספו ואגידה לכם מה שיהי' באחרית קץ הימים א"כ ממילא רצה להודיע ולגלות לנו קץ הימין שהוא שלנו כי ידו אוחזת בעקב עשו וכשמסיים עשו פותח יעקב נחזור לשמעתין שבמלת אליו המבוארת המרכבה ל' מורה על יוסף שהוא תשלום המרכבה כי בן שלשים הי' יוסף לפי שהוא מגדול הפורח באויר ועלי' נרמז רק הכסא אגדל ממך במלת אגדל יש ד' למדין שבאלף בית רזא עילאה הוא רזא דרתיכא קדישא שאין אנו מוצאין שום ל' בכל אותיות התורה רק ד' אלו שסודם (שם יח) באלק"י אדלג שוז" מלשון חומה מגדל עז שם י"י בו ירוץ צדיק שהוא יוסף הצדיק גם רומז על יוסף שהוא בכור שור וכשראה אברהם שלשה אנשים נצבים עליו אל בק"ר רץ אברהם שהוא בסוד שור שיהי' ר"ך וטוב כי הוא א"ב ר"ך שקראו לפניו במצרים (ישעי' ג) ואמרו צדיק כי טו"ב ז"ש ויתן אל הנער לעשותו והוא נער כי תשלום ד' רגלים הי' אז יוסף
ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויחי
... ולכן ר"ת "ראובן "בכורי "אתה "כחי הוא אברך הנאמר ביוסף ויקראו לפניו אברך דין אבא למלכא אתה היית ראוי לאותה המלוכה וגם לנחלת פי שנים שניתנו ליוסף שהיה בכור פטר רחם מן האם בלבד ומפני חטאתיך ניתנו ליוסף וכמ"ש ויקראו לפניו אבר"ך כי מעלת ראובן בכורי' אתה כחי שהם ר"ת אבר"ך ניתנה ליוסף וכמ"ש בדברי הימים ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף בן ישראל:
אבן עזרא על בראשית פרק מא פסוק מג
אברך - כל אדם קורא לפניו אכרע ואשתחוה. וזו המלה מבנין הכבד הנוסף. ויברך על ברכיו מהקל וכלם מגזרת ברכים. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי כי אברך שם הפועל והאל"ף תחת ה"א. כמו אשכם ושלוח. ולפי דעתי שאל"ף אשכם לשון המדבר:
ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן צג
כדאיתא בזוהר (פרשת יתרו [ח"ב] עמוד קי"ט [זוהר ח"ב ס"ח ע"א]) משה ויוסף בחדא דרגא אזלא, לכן לקח יוסף בת כהן און (בראשית מא מה), ומשה לקח אשה בת כהן מדין (שמות ב כא). אבל לדעתי רזא עילאה הוא רזא דחכמתא, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו דייקא (שם שמות יג יט), וקאי על מרכבה קדושה שסוד און שיוסף הוא ברזא דנער (בראשית לז ב), דאיתמר גביה בכור שור הדר לו (דברים לג יז), ל"ו דייקא נאה והדור לתקן פני שור, ולהפך אותו לכרוב שהוא בהיפוך אתוון בכור, וכשתבא במקום שור כרוב, אזי סוד המרכבה הוא בחשבון און. אבל המרכבה שהראה הקב"ה למשה שהיה פני שור מהשמאל, אזי אין הד' שלהם עולים רק למספר מדי"ן בנ' רבתי של אי"ק, שהוא חשבון תשנ"ד. ועל זה בקש משה עתה מאחר שהחלות להראות את עבדך, שהוא יוסף עבד נאמן, או על עצמו כשבא משה לזה העולם היה דיוקנו של יוסף עמו,
ספר באר מים חיים פרשת שמות - פרק ד
ונראה שעל כן נקרא זה בלשון מרכבה, כי החכמה הוא בסוד בכר כמאמר הכתוב קדש לי כל בכור וידוע אשר הקדש הוא בסוד החכמה שעל כן נקרא השבת קדש שהוא קדש מעצמו שמאיר בו בחינת אבא סוד החכמה מה שאין כן ימים טובים שנקראים מקרא קדש לפי שהם באימא, שהקדש שהוא אבא נעלם בתוכה כידוע מכוונות האר"י ז"ל. וגם כי הבכר נקרא ראשית בסוד (שמות כ"ג, י"ט) ראשית בכורי אדמתך, וכל בחינת הבכורים כולם הם בבחינה הראשית כמו ראשון לרחם אשה או בהמה או ראשית פרי האדמה הנקרא ביכורים והכל כי הם בסוד החכמה הנקרא ראשית חכמה, וטעם שהחכמה הוא בסוד בכר מפני שהם השניה לאותיות אי"ק המורים על בחינת הכתר והשניים אליהם שהם בכר מורים על בחינת החכמה ועל כן נקרא החכמה בכר והוא עיקר הראשית והראשון להתגלות כי אור הכתר הוא טמיר וגנוז, ובכר הוא אותיות רכב מפני שהוא המרכבה להשראת אור הכתר ועל כן כל מקום השראת קדושתו נקרא מרכבה שהוא שורש רכב אותיות בכר סוד החכמה והיא המרכבה אל אור הכתר והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בבראשית רבה א', י') למה נברא העולם בב' שהוא לשון ברכה, כי העולם בכללו נקרא מרכבה אליו יתברך כמו שאמר הכתוב (ישעיה ס"ו, א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכו' לצד שהוא משרה שכינתו בעולם הזה כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ג, ו') מן היום שברא הקב"ה את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים. וזה רכב אותיות ברך ועל כן נברא בב' שהוא מספר השני לאי"ק בחינת בכר שהוא אותיות ברך לשון ברכה כאמור, וזה שאמר הכתוב קדש לי כל בכר כי קדש פירוש זמן לי בחינת הבכר שיהיה קדש ומזומן למעני שאשרה אור קדושתי עליו והוא יעשה מרכבה אלי:
[26] The twelve tribes are associated with the twelve months significantly Yosef is associated with the month of Av, see Rav Zadok of Lublin
ספר פרי צדיק פרשת עקב - אות ב
וחודש אב נברא באות ט' (כמו שאיתא בספר יצירה) שמורה על אור כי טוב ובזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ב א') טית נהירו דחיין בכל אתר והוא כנגד קדושת יוסף הצדיק וכמו שחשב בזוהר הקדוש (שם קל"ה א') ט"ו באב כנגד מדת צדיק יסוד עולם.
ספר בראשית פרק מב
(ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.
ספר נועם אלימלך - פרשת שמות
וזהו יש"ר א"ל והיראה נקרא בשם יעקב כמבואר לעיל והצדיק הנקרא בשם יעקב משגיח תמיד על העולם להשפיע להם כמדת יעקב כנ"ל הוא יכול להשפיע לעולם את שלש אלה דהיינו בני חיי ומזוני והמשכת שלשתם הוא על ידי מדרגת הנקרא בשם יוסף כמ"ש ברחל יוסף ה' לי בן אחר דהיינו שהיתה מרמזת למדרגה זו להמשיך לאותו מדרגה בני. ויוסף אמר העוד אבי חי רמז להמשיך חי' על ידי מדרגה זו כי למעלה מזו יש מדרגה הנקרא בשם אב והיה ממשיך משם חי'. ונאמר ויכלכל יוסף את אחיו היינו מזוני הוא גם כן על ידי מדרגה זו ושלש אלה הם נשפעים על ידי הצדיק הנקרא בשם יעקב.
[29] The Ohr Hachaim (Bereishit 49:3) maintains that the forefathers only kept laws that he found useful, or more precisely would not keep lows that they found an impediment to them. The Shem MiShmuel understands that Yaakov fulfilled the commandments – even if he didn’t quite perform them. He explains that commandments have bodies and souls, and Avraham was attuned to the souls and therefore didn’t need the “body” of the physical performance. The Noam Elimelech Parshat Dvarim, states that Avraham had certainly achieved the spiritual perfection of someone who had performed all the commandments. For more on this concept see http://arikahn.blogspot.com/2008/10/lech-lcha-5769.html especially footnotes 7-10
No comments:
Post a Comment