Monday, July 26, 2010

Parshat Ekev 5770 - The Little Things

Parshat Ekev 5770 
Rabbi Ari Kahn

The Little Things

As Moshe continues his soliloquy, after revisiting some of the major catastrophes that befell the people in the desert, he warns the people against idolatry and encourages them to keep the mitzvot. The Ten Commandments are repeated, and we may sense a certain stress that is born of having and maintaining a relationship with God: As Parshat Vetchanan comes to an end Moshe returns to the commandments:

דברים ז: יא
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:
And guard the mitzva and the statutes and the laws which I command you today to perform. (Devarim 7:11)

Ekev begins on a similar note:[1]

דברים ז:יב
 וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
And due to your listening to these laws and guarding and performing them, Almighty God will keep the covenant and kindness which he promised to your ancestors. (Devarim 7:12)

The word ekev, translated here as “due to”, is an unusual word. The word’s literal translation is derived from ‘heel’, the back of the foot, and is therefore taken to mean ‘that which follows’, as the heel follows the foot. Thus, the verse describes the relationship with God that will result from our observance of the laws and statutes – a relationship of spiritual and physical bounty. In his commentary on this verse, Rashi employs the metaphor of the heel of the foot in a more literal fashion:

רש"י, דברים ז:יב
והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
And due to your listening –if a [person listens] to the simple mitzvot which people (usually) trample with their heels.  (Rashi, Devarim 7:12)

Instead of stressing the grandiose, or the “important” mitzvot, Rashi stresses the light or easy mitzvot, the ones that are performed in a nonchalant fashion.  If those small, seemingly less-significant mitzvot are fulfilled, God will fulfill the covenant He made with our forefathers, and will treat us with kindness.

What are these “light” mitzvot? The verse continues, providing more details: “and due to your listening” is followed by “to these mishpatim (laws).” The Ramban points out that mishpatim are normally associated with torts, laws that regulate monetary transactions and interactions between people.[2] All too often, these laws are neglected or abused in the course of “business as usual”; this verse informs us that careful attention to these same laws will bring upon us the blessings promised in the covenant with Avraham, Yitzhak and Yaakov.

R. Moshe b. R. Yaakov of Coucy (France, circa 1200), follows this same line of reasoning to explain the lengthy exile. The Jews’ continued dishonest business practices force God to prolong the exile: If He were to redeem the Jews despite their corrupt behavior, God would be put in an awkward position, as it were. The non-Jews would rightly complain that this is unfair: Why are these dishonest people redeemed? The blatant and infamous dishonesty of the Jews leaves God no choice; the redemption waits.[3]

The problem with the tradition expressed by the Ramban and echoed by R. Moshe ben Yaakov is that the behavior they describe, the transgressions of which the Jews are guilty, do not seem to “minor”; dishonesty of this sort undermines the very foundations of community, unravels the fabric of society. Dishonesty in business dealings is dealt with aggressively and forcefully by the sages, even when the wrongdoing is not punishable by law. If, for example, someone withdraws from a transaction and the court cannot compel hime to stand by it, the Mishna describes the admonition that is read or recited to place his behavior in perspective. This text is known as the “Mi shePara,” and it speaks of generations that were obliterated because of corruption:

משנה מסכת בבא מציעא פרק ד:ב
כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו...
If [one person] drew into his possession [another person’s] produce without paying him the money, he cannot retract. If he paid him the money but did not draw into his possession his produce, he can withdraw. But they [the sages] said: He who exacted payment from the generation of the flood and the generation of the dispersion, He will take vengeance of him who does not stand by his word. (Mishna Bava Metzia 4:2)

The message is unmistakable: dishonesty, immoral business behavior - even when it is not criminal - destroys society. This is no minor transgression. Perhaps because of the importance ascribed to these types of laws, Rashi’s comments steer us away from the mishpatim, and instead focus on more generic mitzvot.[4] Rashi’s comments may be more akin to the Mishna in Avot:

משנה מסכת אבות פרק ב
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.
Rebbi said: which is the right way that a man should choose for himself? One which is [itself] an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from men. And be as careful with a light mitzva as with a grave one, for one does not know the reward [for the fulfillment] of mitzvot. (Mishna Avot 2:1)[5]

There is a subtle difference between this Mishna and Rashi’s comments on our verse: whereas the Mishna speaks of scrupulous performance of mitzvot, even those whose importance we may believe to be minor, Rashi’s comments refer to a verse that discusses “listening.” The word ekev is connected to the word “listen.” This phrase does not call upon us to guard or perform the commandments; simply “listening” will bring reward.[6]

What is the value of listening? What, in Rashi’s view, is the importance of listening to the little things which people usually take for granted? The verse tells us that if we are attentive, God will fulfill His side of the covenant; apparently, what is at stake is the very nature of the relationship, a covenant of kindness. A relationship of this sort is not forged by virtue of mere obedience; a covenantal relationship, a relationship of intimacy and kindness is forged by love. And love is in the little things, in the details, in the attentiveness and that special type of listening that “hears” nuances, shades of meaning, unexpressed desires and needs. This type of relationship is not born of obedience, no matter how precise or punctual, but of that step beyond adherence to the law.

When the Rambam describes the highest level of service of God, one motivated by love, he uses daring terms to describe a passionate relationship:

רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ב
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלקיך, ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.

רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ג
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.

What is the appropriate love that a person should love God? a great, brazen, extreme love, until one’s soul is connected with love of God, and he speaks of it consistently as if he were lovesick… Rambam Laws of Teshuva 10:3

The person who serves God with love is consumed with this love, is always aware of this love and is constantly mindful of the object of their love. Even when they are separated by the necessary interruptions of everyday life, such a person sees the world through a unique prism: The object of their love is always in mind, and the world is seen through dual eyes – for such a person attempts to see and experience through the eyes of their beloved, to relate all experiences to their beloved. This is what is meant in our verse: to be “listening” to God is far more than fulfilling commandments or avoiding transgressions; rather, to be always thinking, always seeing the world through God’s eyes, as it were, always considering God’s desires, always “tuned in” to God’s voice. The result of such listening is a relationship of profound intimacy - a covenantal relationship, a relationship of kindness.

This same “listening” lies at the heart of is considered by many to be the most succinct expression of Jewish faith, the phrase which may be the greatest common denominator[7] of the Jewish religion: The Torah commands us to know that there is one God, but goes further, and bids us to listen:

דברים ו: ד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד:
Listen, O Israel: The Eternal is our God, the Eternal is one. D'varim 6:4

This listening is immediately followed by love:

דברים ו: ה
וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
Love the Eternal your God with all your heart and all your soul and all your wherewithal. D'varim 6:5

The Seforno’s comments on our verse underscore this important connection:

ספורנו, דברים ז: יב
והיה עקב תשמעון. הנה המלך צוה את כל אלה כדי שתזכו שישמור לכם הברית והחסד וזה שאתם תשמרו היום לעשותם מאהבה שלא על מנת לקבל פרס והוא בשביל זה ישמור לכם הברית והחסד:
“And due to your listening:” Here the King commanded all of this, so we shall merit the covenant and the hesed, that which it says, “And guard … today to perform”. (Dvarim 7:11) - out of love, not on condition to be rewarded; and for that you will merit the covenant and the hesed. (Seforno, D’varim 7:12)

Real relationships are not based on utility, or hope of reward. A real relationship is based on love, and it is the result of listening, of paying careful attention to the little things. What we learn from this first verse in Parshat Ekev is that this love reciprocated by God “in a big way.” When we are attentive to the “little things” that fall in the area beyond the letter of the law, we build a loving relationship, and God, in turn, takes care of the “big things.”

[1] See the Baal haTurim, D’varim 7:12, who notes the connection between the end of Vaetchanan and the beginning of Ekev.
בעל הטורים דברים פרק ז פסוק יב
והיה עקב. לעיל מיניה כתיב היום לעשותם וסמיך ליה עקב. כלומר, היום לעשותם אבל שכרם בעקב, פירוש בסוף (דב"ר ג: ג).
[2] Ramban, D’varim 7:12.
רמב"ן דברים פרק ז פסוק יב
והזכיר הכתוב המשפטים, אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם.
[3] Sefer Mitzvot Gedolot, Positive Commandment 74.
ספר מצוות גדול עשין סימן עד
כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גלויות אדום כי עתה שהאריך הגלות יותר מדאי יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום עניין ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית וכשיבא הקדוש ברוך הוא להושיעם יאמרו הגוים בדין עשה כי הם אנשי אמת ותורת אמת בפיהם אבל אם יתנהגו עם הגוים ברמאות יאמרו ראו מה עשה הקדוש ברוך הוא שבחר לחלקו גנבים ורמאים ועוד כתוב (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום זורע אדם כור אחד אלא למצוא כמה כורים כך זורע הקדוש ברוך הוא [את] ישראל בארצות כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים פז, ב) וכל זמן שהם מתנהגים בהן ברמאות מי ידבק בהם. והרי הקפיד הקדוש ברוך הוא על גזל הרשעים שנאמר (בראשית ו, יא) ותמלא הארץ חמס. עוד אני מביא ראיה מירושלמי דפרק אלו מציאות (ב"מ דף ח, א) שאומר שם רבנין סבייאי זבנין חד כרי דחטין ואשכחן ביה צררא דזוזי והחזירום להם ואמרו הגוים בריך הוא א - לההון דיהודאי, וכיוצא בזה מספר שם מעשים הרבה מאבדת הגוים שהחזירום מפני קידוש השם:

[4] See Mizrachi, Devarim 7:12.
מזרחי, דברים ז: יב
"עקב" עקב הרגל, גם אמר "אם המצות" במקום אם "המשפטים" האומרים בפרשה
[5] The Rambam in his commentary to the Mishna Chapter 2, Mishna 1, writes that the “light” mitzvot include being happy on holidays and learning the Hebrew language.
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ב משנה א
אח"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח, ושם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות,
[6] See Siftei Kohen, D’varim 7:12.
שפתי כהן על דברים פרק ז פסוק יב
והיה עקב תשמעון וגו'. יאמר אם יש לך שכר בעולם הזה הוא על השמיעה לבד כמו שכתבנו על פסוק (בראשית כ"ב, ט"ז) כי יען אשר עשית את הדבר הזה, שאמר לו הקב"ה על העשיה אין לה לא ערך ולא שכר כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך עקב אשר שמעת בקולי, כלומר אם יש לך שכר בעולם הזה הוא על שדשת בעקבך ושמעת בקולי, לזה אמר ברך אברכך והרבה ארבה, כן אמר כאן אם יש לכם בזה העולם שום שכר על עשיית המצוות הוא על שדשת בעקביך ועל השמיעה, אבל על השמירה ועל העשיה אין שכר בעולם הזה אלא יהא שמור לך לעולם הבא מקום שאין היד מגעת שם, זהו ושמר ה' וגו'. וכבר כתבתי במקום אחר ששם הוי"ה באלב"ם בגימטריא שכר, לומר כמו שזה השם אינו נקרא בעולם הזה ככתבו כן המצוה שהיא שם הוי"ה בהיפוך מ"צ י"ה וה, אם כן מצוה היינו שם הוי"ה, כן שכרה הוא לעולם הבא ששם הוא נקרא ככתבו אז יהיה השכר, כי זה השם מורה על אמיתות ובזמן הזה השקר והכזב מצוים לזה אינו נקרא ככתבו ונקרא בכינוי, וכמו שהעקב הוא סוף הגוף כן השכר האמיתי הוא סוף המעשה:
[7] See Tzror Hamor, D’varim chapter 2, and see Rav Zadok haKohen, Machshavot Charutz section 17.
צרור המור דברים פרק ב
את ה' אלהיך הוא כלל גדול בתורה. ובה כלולים י' הדברות וכל התורה כולה:
ואמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. לרמוז על הדברים הנזכרים של הייחוד. וכן למסור נפשו על קידוש השם. והענין הזה הוא כמו שכתבתי שהתורה הגיעה לסוף הצרות והגזרות שעתידין לגזור על ישראל. להעבירם על דת ושלא יעסקו בתורה. כמו שקרה בגירוש פורטוגא"ל שגזרו שלא ידרשו ברבים ושלא ילמדו לתינוקות. ולקחו כל הספרים והבתי כנסיות באופן שלא יתפללו ולא יעסקו בתורה. עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל. כי איך ילמדו לבניהם בלי ספר ובלי מלמד. ולא נשאר להם אלא שילמדום שמע ישראל וידעו איך ה' אחד. ושראוי לאהבו ולמסור נפשו על קדושתו. ולכן נתן השם לישראל לאותם זמנים פרשה קצרה של שמע ישראל שהיא כלל כל התורה.

ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יז
וזהו ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה (בראשית רבה כ"ד, ז'), וכן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד לחד מאן דאמר כמו שאמרו בבראשית רבה.

No comments: