Monday, July 23, 2012

When Tisha Bav Falls on Shabbat

summary of audio - When Tisha B'Av Falls on Shabbat (are marital relations allowed)

When Tisha Bav Falls on Shabbat
Question: When Tisha B’Av is on Shabbat and the fast is postponed until Sunday, are there any prohibitions on Shabbat?

According to the simple reading of the Talmudic sources[1], and the rulings of the vast majority of Rishonim –including Rif, Rambam[2], and Rosh[3],– there are absolutely no aspects of mourning practiced certainly not public expressions of mourning, and even private expressions of mourning. This opinion has been codified by Rav Yosef Karo[4] who explicitly states that marital relations would be allowed on this Shabbat. There is a minority opinion of the Or Zarua which is cited with some degree of skepticism by some Rishonim,[5] which mandate private expressions of mourning. The Rama rules according to this opinion[6]. Later Ashkenazik[7] deciders tend to limit the scope of this ruling, and state in the case of conflict – for example “liel tivilah” or for that matter whenever there will be a biblical obligation of the commandment of onah – such an obligation would outweigh this custom. The Vilna Gaon completely rejects the Or Zaruah and the Rama and rules like Rav Yosef Karo. [8]

Conclusion- Sefardim follow the Shulachan Oruch. Ashkenazim are on firm ground to follow the ruling of the Vilna Gaon, as it does represent the Talmudic decision and that of the majority of Rishnonim.

Question: When Tisha Bav is nidche – pushed off to Sunday, are all of the laws just as severe as a conventional year?
Answer – When Tisha Bav falls on a “regular day” the laws of Tisha Bav take precedence over a brit – hence the brit would be done in the late afternoon and the celebration delayed until after the fast.[9] However, when Tisha Bav is pushed off from Shabbat to Sunday the Mechaber rules that a person who is making a brit prays mincha early and may then wash and eat.[10] The Mishna Brura cites a similar leniency[11] regarding those who are somewhat not feeling well, and regarding women who are pregnant and do not feel perfect. These leniencies indicate that Tisha Bav which is pushed to Sunday is not treated with the same severity. In situations where questions arise please consult a competent rabbininc authority.

here are my "lecture notes|" which connect to the sources found here:

Notes tisha bav on shabbat
1 which means according to rebbe there is no 9bav on Shabbat.
2 tashbetz explains the other side (not rebbe) fast of the 4th month and 5th month is non specific, and therefore the day picked is the “real fast” and there is nothing on Shabbat
4 yerushalmi – when tisha bav is Shabbat (and pushed to Sunday) there is no שבוע שחל בו
Neither the week before – since it is NOT on Shabbat, and not the next week because it is on Sunday
5 tosefta – Shabbat of tish bav – lack nothing – meal fit for a king
6 TB adds erev tisha bav, (no seuda mafseket – which is a Talmud ordained meal, not eating meat or drinking wine which we have for 9 days is as far as the gemara concerned only on erev)
Takes away the last clause “ואין מונע מעצמו כלום
7 ramban – according to tosefta דברים שבצינעא  are allowed
8 rambam seems to agree, fuses the gemara with the tosefta
9 Hagahot maimoniot seems to agree with the rambam tells us so did the rokeach, but reports that the Or Zarua was assur – his student the Maharam (teacher of the Hagahot maimoniot ) disagreed – but instructed to follow his rebbe (even though he disagreed)
10 Rosh cites the Maharam – and concludes against him – like the Tosefta
(basically a rabbinic primary source a tosefta – wins against a Rishon)
11 – Rashba – it is not Tisha Bav, any way would have been more appropriate to commemorate the fast on the 10th. See #12
12 Rav Yochanan – the fast should always be on the 10th
13 many calamities happened on 9th bav
15 machloket mechaber –rama
Sometimes the machloket is based on the peculiar fashion that the Mechaber decides Halacha – 2 of 3 of Rif Rosh and Rambam while the Rama follows local minhag.
Levush like Rama
16 shla limits the rama – mitzvah of onah trumps this minhag
17 magen avraham cites the shla –and says - rely on the first opinion
19 gra tosefta supports the mechaber
Kitzur SA says “assur” unless leil tivilah
23 Chai adam strong language – has no law of 9bav – hold yourself back is a SIN
ואוכל בשר ושותה יין אפילו במנחה. והמונע עצמו משום אבל, עבירה בידו.
24 Nishmat adam – not only lel tvilah – also haba min haderech – (or) whenever the wife is mitaveh – it is a torah level miutzvah – which trumps this minhag he calls it a minhag – and says there is NO MINHAG on liel tvila
אבל בליל טבילה דאז הוא מצות עונה, בזה אין כאן מנהג וא"כ יש לסמוך על המתירין. ונ"ל דהוא הדין בבא מן הדרך
Yet he says “והכל לפי מה שהוא אדםwhich is strange since it should not only be dependent on his “being a man”
25 mishna brurah relies on gra and shla and magen Avraham – leil tvila
27 kaf hachaim – if this chumara will lead to any a takala or a kula – better ignoring it (calls it a chumra)
28 oruch hashulchan minhag  is to be strict, unless leil tviulah – then OBLIGATED to fulfill mitzvah
29 shulchan oruch on a nidcha – a baal bris does not complete the fast – which is inconsistent with the law on 9th bav when there is a bris.
32 we are lenient on a nidcha regarding a “little sick” or pregnant michush kzat – feels a little discomfort – don’t fast
Apparently according to this opinion (which started with the mechaber) a nidcha is not the real 9bav – but apparently neither was Shabbat (unless it was 9bav – but with a prohibition on mourning)

43 Chay adam – the 10th has no law of the tenth – so things are allowed that night – unless it is an “extention of the fast (no waiting to chatzot)
Not learning on Shabbat afternoon
49 Gra chumra yitarah
משנה ברורה סימן תקנג ס"ק ח
(ח) ונהגו וכו' - דתורה משמחת הלב ומ"מ כ"ז אינו מדינא דהא מותר בעט"ב מדינא כל החמשה עינויים ועיקר הטעם משום דהוא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב. והנה מהרבה אחרונים משמע שתפסו המנהג הזה ולא ערערו עליו דאפילו אם חל בשבת הסכימו כמה אחרונים להתנהג כמ"ש הרמ"א וכמו שאכתוב לקמיה אמנם יש איזה אחרונים שפקפקו מאד על המנהג הזה ראשון לכל הרש"ל כתבו עליו שלמד בעצמו אחר חצות והתיר גם לאחרים בזה גם הגר"א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ וע"כ דעתו להקל בזה וכתב דכן היה הוא נוהג ע"ש וכן הח"א כתב דהוא חומרא בעלמא וע"כ נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו:

וחומרא יתירה היא דהא אינו נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה כו' כנ"ל:
50 beur Halacha – admits that he himself learns on erev – even during the week
ביאור הלכה סימן תקנג סעיף ב ד"ה * ולכן אם
ולכן אם חל בשבת א"א פרקי אבות - עיין במ"ב וז"ל המאמר מרדכי הוראה זו תמוה היא וכבר ראיתי לקצת מן האחרונים דצווחו עלה אמנם הרב מ"א קיים דברי הרמ"א ז"ל וכו' והאריך בזה ולבסוף סיים ואיך שיהיה נלענ"ד דאין לחוש לזה לפי שאין לנו טעם נכון לאסור הלימוד בשבת כלל ומש"כ הרב מ"א להחמיר מטעם דיכול ללמוד דברים המותרים בט"ב אומר אני שאין זה מספיק לפי שאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ ועינינו הרואות דכמה ת"ח מתרשלים בלימוד המותר ביום ט"ב עצמו משום דצער הוא להם ללמוד במה שאינם רגילין וגם אני בעוה"ר כאחד מהם ולכן איני חושש לסברא זו ודעתי נוטה להתיר אפילו בחול עד סמוך לביה"ש

[1]תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ה עמוד א
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים, תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ה עמוד ב  ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו. אמר לפניו רבי אבא בר זבדא: רבי, לא כך היה מעשה. אלא: תשעה באב שחל להיות בשבת הוה, ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה - ידחה, ולא הודו חכמים.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סט טור ב /ה"ו
מתניתא פליגא על רבי יונה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רבי יונה בשם רב המנונא לתספורת הושבה רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו רבי יוחנן אמר לאחריו אסור ר' שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר
תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה יג
תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד ב
אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, 
[2]רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ח
, וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו ע מחסר כלום. 
[3]רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לב
ירושלמי (הל' ז) רבי בא בר כהן אמר קמיה דרבי יוסי בשם רבי אבהו (אמר) תשעה באב שחל להיות בשבת שני שבתות מותרין. כיון שנדחה התענית עד יום ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. תוספתא (פ"ג דתענית) חל להיות ט"ב בשבת אוכל אדם כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום. כלומר שאינו נמנע מרחיצה וסיכה ותשמיש המטה ואין צריך לנהוג דברים של צנעא. ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אף על פי שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף יג א) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו, כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אף על פי שיש לי להשיב דתשעה באב ואבלות חלוקים בכמה דברים כדאמרי' בפרק החולץ (דף מג א) דשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לכבס ומותר לארס וקודם הזמן הזה מותר לספר ולכבס ואסור לישא וליתן וכל העם ממעטין בעסקים. וגבי אבילות אמרינן איפכא ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלשים יום ומשני רב אשי התם שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה בין אבילות דרבים בין אבילות דיחיד. ומפרש רבינו תם שאני בין אבילות חדשה שאסור לארס מה שאין כן באבילות ישנה. דבמילי דיחיד הקילו טפי באבילות ישנה. אבל לענין משא ומתן שאני בין אבילות דיחיד שהתירו במשא ומתן באבילות דיחיד ובאבילות דרבים אסרו כל דבר שהרבים מתעסקים בו כגון משא ומתן דאיכא פירסום ויהא נראה כאינם חוששין להתאבל על ירושלים אלמא דבמילי דצנעא ודיחיד יכול להיות שאנו מחמירין באבילות טפי מתשעה באב. והא דאמרי' בפרק (קמא) [בפ"ד] דתענית (דף ל א) כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב היינו ביום תענית תשעה באב ועוד קולא אחרינא איכא תשעה באב מקום שנהגו שאסור לספר ולכבס כגון שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה קתני התם ובחמישי מותר מפני כבוד שבת ובאבילות מקום שאסור לספר ולכבס לא התירו מפני כבוד שבת. ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מקיל עכ"ל רבינו מאיר ז"ל. ומיהו לשון התוספתא משמע שאין נמנע וכן עמא דבר:
תניא תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו: 
[4]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף יט
אם חל תשעה באב בשבת, (לט) <ט> מותר בכולן אפילו בתשמיש המטה
[5]הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה ח
[ע] אבל תשמיש המטה כתב ה"ר יצחק מווינ"א דאסור בשבת שחל בו ט"ב ונדחה עד למחרתו מידי דהוה אאבל דאמר דברים שבצינעה נוהג, ואינו נראה למורי ומכל מקום כתב שאין לשמוע לו במקום רבו עיין בסוף הלכות שמחות וכן בעל הרוקח כתב להיתר: 
[6]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף יט
הגה: כ ויש אוסרים תשמיש המטה, (מ) [טו] וכן נוהגין (טור בשם ר"י ואגור ומנהגים). 
[7]של"ה מסכת תענית הגה פרק נר מצוה
אמנם כשאירע לאשתו טבילת מצוה, נראה שלא יפרוש מאשתו. וגדולה מזו, התרתי טבילה לאשה בליל תשעה באב שחל להיות בשבת, וכתבתי ראיות במקום אחר.
מגן אברהם סימן תקנד ס"ק כ
כ (פמ"ג) (מחה"ש) ויש אוסרין - ומכריז השמש דברים שבצנעה נוהג (ד"מ ומנהגים) ופסק בשל"ה דאם נזדמנה ליל טבילתה בליל שבת זו טובלת ומשמשת דיש לסמוך על סברא הראשונה (עס"ח):
נשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קלו
א. וזה נ"ל כוונת השל"ה ובזה מתורץ קושית א"ר מסעיף ח' דאין טבילה בזמנה מצוה בזמן הזה ובפרט שרבו המתירין, שהרי כתב הטור (שהרמב"ם) [שהרמב"ן] וכן הרא"ש מתירין וכתב הטור שכן עמא דבר. ומצאתי באורחות חיים שכן כתב הרשב"א בתשובה. ואם כן אף שכתב רמ"א דנוהגין לאיסור, היינו במקום שאין כאן מצות עונה שהרי יכול לקיים מאתמול, אבל בליל טבילה דאז הוא מצות עונה, בזה אין כאן מנהג וא"כ יש לסמוך על המתירין. ונ"ל דהוא הדין בבא מן הדרך שאמרו בגמרא וסמכו על פסוק "לא תאונה" כו' שלא תבוא מן הדרך ותמצא אשתך ספק נדה, ופרש"י שאז מתאווה לזיווג, וא"כ בוודאי שגם האשה מתאוה וכשתתאוה אז היא מצות עונה. ולכן נ"ל דהסומך בזה על המתירין לא הפסיד, והכל לפי מה שהוא אדם. ומצאתי סמך לדבר בא"ר סי' תקנ"ח ס"ק ד' שכתב שלא לשמש בליל י' אם לא בליל טבילה או בא או יוצא לדרך:
שער הציון סימן תקנד ס"ק מו
(מו) בכלל קל"ו ועיין שם עוד שכתב דנראה לי דהוא הדין בבא מן הדרך יש להקל, שהרי אמרו בגמרא וסמכו על הפסוק לא תאנה וגו', שלא תבא מן הדרך ותמצא אשתך ספק נדה, ופירש רש"י שאז מתאוה לזיווג, ואם כן בודאי שגם האשה מתאוה, וכשתתאוה אז הוא מצות עונה וכו', והכל לפי מה שהוא אדם, עד כאן לשונו:
כף החיים תקנ"ד פ"ט
ונראה דאם הוא עדיין בחור ויש לו תאוה ויש לחוש לשז"ל ח"ו ודאי יש להתיר משום דחומרא דאתי לידי קולא הוא ויש לסמוך על דיעה ראשונה שכתב הש"ע. 
[8]ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנד סעיף יט
ויש אוסרין כו'. כמ"ש באבל ברגל בפ"א דכתובות ובשבת פ"ג דמ"ק. וסברא הראשונה ס"ל דבדברים שבינו לבין עצמו קל מאבילות ועתו' דיבמות מ"ג ד"ה שאני כו' ומפרש ר"ת כו' ולשון התוספתא סוף תענית ת"ב שחל להיות בשבת אוכל כו' ואין מונע מעצמו כלום בהדיא התיר הכל: 
[9]משנה ברורה סימן תקנט ס"ק לה
(לה) ונדחה וכו' - אבל אם חל מילה בט"ב שלא נדחה [ל] צריך להשלים התענית ולאו דוקא בט"ב דה"ה [לא] בסתם תענית שגזרו הצבור או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים [לב] וכן הדין לענין חתן ביום חופתו בסתם ת"צ או בכל ד' צומות אם לא היו דחויין צריך להשלים התענית [לג] ונותנין הכוס לתינוק לשתות אבל אם היו דחויין [לד] א"צ להשלים ומותר לשתות הכוס וכן לאכול אחר חופתו דרגל שלו הוא:
[10]שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנט סעיף ט
ט' באב שחל להיות בשבת * (לה) יא ונדחה ליום ראשון, (לו) יב בעל ברית (לז) מתפלל יג מנחה [טו] בעוד היום גדול, ורוחץ, * ואינו משלים תעניתו <ז> לפי (לח) שיום טוב שלו הוא. 
[11]ביאור הלכה סימן תקנט סעיף ט
* ואינו משלים תעניתו - וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:

No comments: