Sources Parshat Naso 5773 - "Holy Speech"

פרשת נשא התשע"ג

הרב ארי דוד קאהן                                                                                                           Rabbi Ari Kahn                      

מת"ן ג' סיון התשע"ג                                                                                              Adk1010@gmail.com       

http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com    

1.    במדבר פרק ז

(פט) וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו: פ

When Moses came into the Communion Tent to speak with [him? Him? God?], he would hear the Voice speaking to him from between the two cherubs on the ark cover over the Ark of Testimony. [God] thus spoke to him [Him?].

2.    ספרי זוטא פרק ז פסוק פט

ובבא משה אל אהל מועד, כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מהוא אומר ולא יכול משה מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מהוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו....ר' שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנ' ובבא משה אל אהל מועד כיון שהיה רוצה היה נכנס והוא מדבר עמו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר שומעני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד לו) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט) ומה אני מקיים ובבא משה אל אהל מועד אלא כמין סילון של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים ומדבר עמו משום שנא' מבין שני הכרובים וידבר אליו:

3.    רש"י במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

(פט) ובבא משה - שני כתובים המכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהם. כתוב אחד אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד, והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה, כב) ודברתי אתך מעל הכפרת, בא זה והכריע ביניהם, משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת:

מבין שני הכרובים - הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד:

וישמע את הקול - יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל:

מדבר - כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו:

וידבר אליו - למעט את אהרן מן הדברות:

4.    ויקרא פרק א פסוק א

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

5.    שמות פרק כה פסוק כב

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

6.    אבן עזרא במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

וישמע - שהוא לבדו היה שומע הקול, ולא ישמענו מי שהוא באהל מועד מחוץ לפרוכת. גם זה נכון, כי השם הוסיף בהרגשת אזניו, כאשר הוסיף באור עיני נער אלישע (מ"ב ו, יז). וכן ויגל ה' את עיני בלעם (במדבר כב, לא). וידבר אליו. כן היה משפט הדבור תמיד: כענין שכתוב: (שם לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", ודרך האדם עם חברו זה מדבר וזה משיב, וכן אמר בכתוב הזה כי הקול היה מדבר אל משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים "וידבר אליו", כלומר ומשה מדבר אליו מיד בכל עת שירצה,

...ובכאן גלה לנו הכתוב כי השיג משה תכלית השגת המין האנושי כל מה שבכחו להשיג, וידע הש"י ידיעה ברורה כנאמן בית יודע אדוניו, ויוצא ונכנס כרצונו, ומדבר ומשיב בכל עת כרצונו, ולכך נקרא נאמן ביתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שכתוב: (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".

7.    אלשיך על במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

 וידבר אליו. כי הנה בא לספר מעלת משה. כי בבאו לדבר אל השם יתברך רעד והיה בוש להתחיל. והיה צריך רשות, כדרך המלך שצריך תחלה רשות לדבר. אמר, כי הוא יתברך היה מתחיל, להורות כי חפץ בו לדבר אתו. וזה לא היה על ידי מלאך, רק היה שומע את הקול כמתדבר אליו דרך הקבלה טובה. ואחר כך וידבר אליו לנוכח אתו, כאשר ידבר איש אל רעהו. אך לא מתחלה. כי מה שהוא הכנה אל הדבור, אין ראוי ליעשות לנוכח. ודבר גדול היה ליעשות על ידי עצמו, וטרם יתחנן משה לפניו, כי אם היה הוא יתברך היה מתחיל:

8.    ספורנו במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול. ואף על פי שהיה הדבר מועט מאד בערך אל חנוכת שלמה מכל מקום בבוא משה אל אהל מועד היה שומע אותו הקול ששמע קודם מעשה העגל וזה לא קרה בבית ראשון כל שכן בבית שני שלא הלך אל המקדש נביא להתנבא באופן שישיג הנבואה תיכף. וזה כי היתה לרצון החנוכה הזאת ומקריביה ומשה שהיה רועה:

מדבר. בינו לבין עצמו, כי כל פעל ה' למענהו ובהשכילו את עצמו ובזה ידע וייטיב לזולתו בנדיבות השפעה שאין בה כיליות ויראה פעולה במתפעל כפי הכנתו ובזה פירש אופן כל דבור האמור בתורה באמרו וידבר ה':

9.    אור החיים במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

הקול מדבר אליו. לפי מה שכתבנו במקומות אחרים (שמות כ' א'), כי דבור היוצא מה' היה נוצר ממנו מלאך והוא המדבר לנביא, ועל פי זה ישבתי כל תיבת לאמר האמור בדיבורי ה' והוא אומרו הקול מדבר אליו פירוש קולו של הקדוש ברוך הוא מדבר לו, והגם שהתיבה דגושה כמו מתדבר, לצד שהקול הוא עצמו הדיבור יוצדק ליאמר כסדר זה, והמשכיל יבין:

10. פנים יפות במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

כן כתיב גבי בנות צלפחד [לקמן כז, ה] ויקרב משה את משפטן לפני ה', וע"ז אמר הכתוב שהיה חביב קרבנות ישראל לה', ולא המתין עד שישאל משה אלא מיד שבא משה אל אוהל מועד שמע את הקול מדבר אליו:

מה שאמר וידבר אליו, פירש"י למעט את אהרן מן הדיברות, נראה פירושו שאפילו היה אהרן באוהל מועד סמוך לפרוכת יותר ממשה היה הקול נשמע למשה ולא לאהרן, כמו שמצינו גבי שמואל הנביא [ש"א, ג] שהיה עלי קרוב יותר משמואל היה הקול הולך אל שמואל ועלי לא שמע, ויש לומר שמה שלא הזכיר לו שמו שמצינו בתחילת נביאותו שקרא לו הקדוש ברוך הוא בשמו, כדי שידע שהדיבר מיוחד אליו, אלא מפני שהוא שמע ואחרים לא שמעו ידע שהדיבור מיוחד אליו, כמו שמצינו גבי אלפא ור' יוחנן כדאיתא בתענית [כא א] והיינו דכתיב וישמע את הקול בזה ידע שהיה מדבר אליו.

עוד פירש"י וישמע את הקול יכול קול נמוך, ת"ל את הקול הוא הקול שנדבר עמו בסיני וכו' ובמדרש [ילק"ש תשי"ח] כתב קול דממה דקה ע"ש, ויש לפרש שלא כמדת בשר ודם כמו שפירש"י בפ' יתרו [שמות יט, יט] קול השופר הולך וחזק שמידת בשר ודם להיות קולו הולך ומתמעט, אבל בהש"י הולך ומתגבר וכן באוהל מועד שמבין שני הכרובים היה באמת קול דממה דקה, כמו שפירש"י מדבר מתדבר כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו, והיינו בלחש והיה הולך ומתגבר עד שהגיע למשה חזק מאוד, היינו דכתיב וידבר אליו בקול חזק כאדם שמדבר לחבירו מרחוק, וכמו שמצינו בסיני דכתיב [שמות יט, יט] והאלהים יעננו בקול:

11. רש"ר הירש במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

וישמע את - הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על - ארן העדת מבין שני הכרבים. כי כבר אמרנו שם: אין ה' מדבר עם משה מחמת היחס המיוחד שבין ה' לבין משה, אלא קירבת הברית שבין ה' לבין ישראל - כפי שבאה לידי ביטוי בארון ובכפורת - היא המביאה את דבר ה' אל משה; ה' שולח את דברו אל משה, משום שהוא שוכן בקרב העם השומר את תורתו.

12. משך חכמה במדבר פרשת נשא פרק ז פסוק פט

ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וכו'. מדבר אליו מעל הכפורת וכו' וידבר אליו. הנה מבואר שהדיבור מעל הכפורת היה נתיחד אל משה בזכותם של ישראל, וכמו שאמרו בריש מכילתא: צא ואמור להם שבזכותם הוא מדבר עמי, שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו (שנאמר - דברים ב, טז - יז - "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי לאמר")

13. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת ויקרא דף ב עמוד ב

מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא לחוץ יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר (במדבר ז) וישמע את הקול. קול שמפורש בכתובים שנאמר (תהלים כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. לאמר. לך אמור לישראל שלא היה מדבר עמו אלא בשביל ישראל.

14. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן ו

כיון שעשו מיד באה השכינה מה כתיב שם ולא יכול משה לבא אל אהל מועד (שם /שמות/ מ) מיד קרא למשה שנאמר ויקרא אל משה וכתיב (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, ומה דבר אליו בהעלותך את הנרות אמרו ישראל שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מג) גדול אורו של הקדוש ברוך הוא החמה והלבנה מאירין העולם ומהיכן הן מאירין מן זקוקי אור של מעלן הן חוטפין שנאמר (חבקוק ג) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חנותך

15. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף צו עמוד א

ולמה נסמכה פרשת בהעלותך לענין של מעלה דכתיב (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד. ולהלן הוא אומר (שמות לד) ובבוא משה לדבר אתו יסיר את המסוה. נסמכה פרשת בהעלותך לפסוק ובבא משה לומר לך שאין הקדוש ברוך הוא צריך לאורן של ישראל שהרי משה רבינו קרן עור פניו בדברו אתו. אלא לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצות. מיכן אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה המקום ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

16. ספר בני יששכר - מאמרי חדש סיון - מאמר ב

והנה משה אדונינו כאשר נשלח בדבר השליחות הלז לישראל לומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא וכו', הנה היה מצטרך או להוסיף ולהקדים מקודם לומר כה אמר י"י, או היה מצטרך לפחות ולומר אתם ראיתם את אשר עשה למצרים ונשא אתכם כו', ובאמת אין הדבר כן אצל משה רבינו שגבה מעלתו ממעלת כל הנביאים שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו, והנה דיבורו היה דיבור השכינה ממש לא כמו השליח, על כן לא הוצרך להוסיף ולומר כה אמר י"י, וגם לא הוצרך לפחות לומר לשון נסתר:

ולפ"ז יתפרשו הדברים, ומשה עלה אל האלקים (רצ"ל שנתעלה במדריגה גדולה להיות דבריו דברי אלקים ממש, אז) ויקרא אליו וכו' כה תאמר לבית יעקב ותגיד וכו' (ידוע מהזהר [ח"ג ר"י ע"ב] השכינה נקראת כה כענין שדרשו שם שוב אל בלק וכ"ה תדבר [במדבר כג יז] השכינה תדבר, ולפי"ז הרי זה נדרש גם בכאן, הקדים לו הש"י כה תאמר וכו' ותגיד וכו', רצ"ל השכינה תדבר מתוך גרונך ואין נבואתך כנבואת שאר הנביאים בדרך שליחות רק דברי אלקים ממש, ותאמר) אתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ואשא כו' אלה הדברים אשר תדבר כו', היינו כפירש"י ז"ל לא פחות ולא יותר, היינו שלא תצטרך להוסיף ולומר כה אמר י"י וגם לא לפחות ולעשות מן עשיתי עשה וכיוצא בו, דבורך דברי אלקים חיים ממש, וג"כ נרמז בזה אלה הדברים אשר תדבר וכו', רצ"ל אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל אינו במדריגת נבואה רק תורה ממש כי הוא דברי אלקים חיים ממש, הבן הדברים ויונעם לחיכך:

17. מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א

משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה (שמות כ"ד י"ו) לטהרו זה היה [מעשה] אחר עשרת הדברות [דברי] ר"י הגלילי ור"ע אומר ויכסהו הענן ששת ימים (שם) [להר ולא] למשה [מראש חדש] ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שם) לחלוק לו כבוד למשה: א"ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת.

18. ילקוט ראובני על התורה - פרשת ויקרא [אות יב]:

מה כתיב באברהם וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו' ובמשה כתיב ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמר לפיכך נבואת משה נבדלת מכל הנביאים כי כל הנביאים רואים מפתח האהל ומשה ראה מתוך האהל:<שערי אורה>:

19. ספר ערבי נחל - פרשת נשא

ולכן בכל נבואות משה רבינו ע"ה כתיב וידבר אליו מאהל מועד, ושם הוא המקום אשר למעלה מן הנבואה והוא הנקרא תורה, ומחנה לויה שם מקום הנבואה, ולכן ע"פ הרוב הנביאים מהכהנים או מהלוים, ומחנה ישראל הוא מדריגת רוח הקודש לבד, כי כל הדור שהיו בימי משה רבינו ע"ה זכו לרוח הקודש: