לא תְחָנֵּם

הרב ארי דוד קאהן                                                                                            

  Rabbi Ari Kahn                                                                                                                   Adk1010@gmail.com                                                           

   http://Rabbiarikahn.com                                                        

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/753979/Rabbi_Ari_Kahn/Renting_or_Selling_Homes_to_Non-Jews#

1.    דברים פרק ז פסוק ב

(א) כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:(ב) וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:

2.    רש"י דברים פרק ז

(ב) לא תחנם - לא תתן להם חן. אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה. דבר אחר אל תתן להם חנייה בארץ:

3.    תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד ב

מתני'. אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ; ר' יהודה אומר: מוכר הוא על מנת לקוץ.

גמ'. מנהני מילי? אמר רבי יוסי בר חנינא, תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד א דאמר קרא: +דברים ז+ לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע. האי לא תחנם מיבעי ליה דהכי קאמר רחמנא: לא תתן להם חן! א"כ, לימא קרא לא תחונם, מאי לא תחנם? שמע מינה תרתי. ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא: לא תתן להם מתנת של חנם! אם כן, לימא קרא לא תחינם, מאי לא תחנם? שמע מינה כולהו. תניא נמי הכי: לא תחנם - לא תתן להם חנייה בקרקע; דבר אחר: לא תחנם - לא תתן להם חן; דבר אחר: לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם. ומתנת חנם גופה תנאי היא; דתניא: +דברים יד+ לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי - אין לי אלא לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה, לגר במכירה מנין? תלמוד לומר: תתננה... או מכור, לעובד כוכבים בנתינה מנין? תלמוד לומר: תתננה ואכלה או מכור לנכרי, נמצא אתה אומר: אחד גר ואחד עובד כוכבים בין בנתינה בין במכירה, דברי ר' מאיר; רבי יהודה אומר: דברים ככתבן, לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה. שפיר קאמר ר"מ! ור' יהודה? אמר לך: אי סלקא דעתך כדקאמר ר"מ, לכתוב רחמנא תתננה ואכלה ומכור, או למה לי? שמע מינה לדברים ככתבן הוא דאתא. ור"מ? ההוא לאקדומי נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים. ור' יהודה? כיון דגר אתה מצווה להחיותו, וכנעני אי אתה מצווה להחיותו, להקדים לא צריך קרא.

4.    רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י

הלכה א           אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם,

הלכה ד           אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה א התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודת כוכבים ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך ב, אבל משכיר להן בתים לעשותן * אוצר, ואין מוכרין להן פירות ותבואה וכיוצא בהן במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקוץ או מוכר לו * על מנת לקוץ וקוצץ, ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא, וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר * כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים, ואסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה. +/השגת הראב"ד/ אבל משכיר להם בתים לעשותן אוצר. א"א ובלבד שלא יהיה אוצר של יין ואם עשה שכרו אסור.+

הלכה ו                        אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. +/השגת הראב"ד/ ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו. א"א זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה. /השגת הראב"ד/ אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. א"א איני משוה לו בישיבת הארץ.+

5.    רש"י מסכת גיטין דף מה עמוד א

לא ישבו בארצך - בשבעה אומות כתיב.

6.    תוספות מסכת עבודה זרה דף כ עמוד א

דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע - דריש נמי מהאי קרא בסמוך שלא ליתן להם חן ושלא ליתן להם מתנת חנם וסתמא דמלתא מיירי בכולהו עובדי כוכבים וכן משמע בסוגיין בסמוך וקשה דהאי לא תחנם בשבע אומות דוקא כתיב דכתיב (דברים ז) ונשל גוים רבים מפניך החתי וגו' וכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם ... וי"ל דלא תכרות ברית נמי לא קאי אלא בשבע אומות וטעמא רבה איכא ועניינא דקרא נמי מוכח דכתיב ונשל גוים רבים ועצומים ממך מפניך החרם תחרימם לא תכרות להם ברית ואיכא למימר דכיון דבשעת כיבוש קיימי בלא תחיה שלא בשעת כיבוש קיימי באיסור כריתות ברית אי נמי משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל שאר אומות לא.

7.    חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף יג עמוד א

ועוד מצאתי בירושלמי תנא עבר ונשא אסור בגוי שאינו מכירו אבל בגוי המכירו מותר שאינו אלא כמחניף לו ...וכן במה שדרשו לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם שנו בתוספתא בד"א בגוי שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכינו הרי זה מותר שאינו אלא כמוכרו לו.

ועוד אמרינן דהני גוים לא אדיקי בע"ז כולי האי

8.    בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד א

כבר ידעת כמה החמירה תורה להרחיק עובדי האלילים מארצנו ומגבולנו ומבינותינו ובכמה מקומות האריכה להזהירנו להתרחק ממעשיהם מכאן אמרו לא תחנם לא תתן להם חן ר"ל לשבח ענינם ומעשיהם ואפילו יפי צורתם ותבניתם וכן דרשו מכאן שלא נתן להם חנייה בקרקע כדי שלא להתמיד ישיבתם בינותינו וכן דרשו ממנו שלא ליתן להם מתנת חנם שלא לגזלה למי שאנו חייבים לה ביותר כגון גר תושב והוא בן נח הגמור לקיים שבע מצות כמו שאמרה תורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ומ"מ פי' בתוספתא דוקא לגוי שאין מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה שכנו או חברו מותר שהוא כמוכרן לו הא כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות אין ספק שאף בשאין מכירו מותר וראוי וכבר אמרו שולח אדם ירך לנכרי:

9.    בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף כא עמוד א

ולענין פסק דבר זה לא נאמר אלא בארץ ובזמנים שהזכרנו אבל בחוצה לארץ ובזמנים אלו אף לבית דירה ואף בשכונה ובשורה מותר וכל שכן במקומות שאין עבודת האלילים מצויה שם שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:

10. ספר מצוות גדול לאוין סימן מז

שלא לכרות ברית לשבעה עממים שנא' (שמות כג, לב) לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, אבל בשאר אומות לא נאסרה כריתת ברית כמו שמצינו בגבעונים שאמרו להם (יהושע ט, ז) ואולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, וכתיב (מלכים א ה, כו) ויכרתו שלמה וחירם ברית (יבמות כג, א תד"ה ההוא):

עי' ע"ז פ"י הל' א, מלכים פ"ו הל' ה.

שלא להושיב אחד משבעה עממין עובדי ע"ז בארצנו שנאמר (שמות כג, לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות וגומר (דברים כ, יח). מכאן אמרו במסכת סוטה (לה, ב) שאם נתגיירו מקבלין אותן שאין לחוש עוד ללמוד ממעשיהם במה דברים אמורים בכנענים הדרים בחוצה לארץ, אבל הדרים בארץ ישראל אין מקבלין אותן (ע"פ רש"י ד"ה וכתבו וע"ש) שהרי בגבעונים שמלו בימי יהושע כתיב (יהושע ט, יח) ולא היכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה.

11. ספר החינוך מצוה תכו

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז ס"ה ע"א] כשאין נותנין להם מתנות חנם דדוקא למי שעובד עבודה זרה, אבל לא למי שאינו עובד עבודה זרה ואף על פי שהוא עומד בגיותו לאכול שקצים ורמשים ושאר כל העבירות כגון גר תושב, דמכיון שקבל עליו שבע מצוות מפרנסין אותו ונותנין לו מתנת חנם. ואמרו זכרונם לברכה [ערכין כ"ט ע"א] שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. ועוד אמרו זכרונם לברכה [גיטין ס"א ע"א] שמותר לפרנס עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ויתר פרטיה מבוארים במסכת עבודה זרה.

12. תוספות מסכת עירובין דף סד עמוד ב

ולמדנו שחמצו של עכו"ם אחר הפסח מותר בהנאה - מדנתנו לעכו"ם דאיכא טובת הנאה דעכו"ם כדפירש בקונטרס דאי ס"ל דאסור בהנאה היה לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה וא"ת והיאך נתן ר"ג והא דריש ר"י בסוף פ"ק דע"ז (דף כ.) לא תחנם לא תתן להם מתנות חנם ואף על גב דלעכו"ם המכירו שרי אפילו לר"י דהא מוקמינן כר"י ההוא דשולח אדם ירך לעכו"ם בפסחים בפרק כל שעה (דף כב.) ותניא בתוספתא [דע"ז פ"ג] דאם היא שכינו מותר מפני שהוא כמוכרו לו מ"מ הכא הא אמרינן שלא היה מכירו רבן גמליאל מעולם ויש לומר דשמא לא סבר לה ר"ג להא דר"י אי נמי כיון שהיה העכו"ם מתלוה עמהן בדרך שרי דחשיב כמוכרו לו והא דתניא בהניזקין (גיטין דף סא.) מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ההיא נמי שרי משום דרכי שלום.

13. תוספות מסכת עבודה זרה דף כא עמוד א

אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו וכו' - יש לפקפק על מה היו סומכים בני אדם למכור ולהשכיר בתים לעובדי כוכבים ואף לבית דירה ויש רוצים להביא ראי' להתיר מדתניא בתוספתא (פ"ב) כאן וכאן לא ישכיר אדם ביתו לעובד כוכבים מפני שידוע שמכניס לתוכה עבודת כוכבים אפ"ה משכירין להם ארוות ואוצרות ופונדקאות אף על פי שידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים משמע הטעם משום שמחלק בין מקום שמכניס עבודת כוכבים בקביעות בין שאינו מכניס ובהנך שאומר אינו מכניס עבודת כוכבים בקביעות שרי ולפי זה בעת שהעובדי כוכבים שבינינו אינם מכניסין לבתיהם עבודת כוכבים בקביעות אלא כשיש שם מת או שנוטה למות וגם אותה שעה אינן עובדין אותם מותר

14. בית יוסף יורה דעה סימן קנא

והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגין להכניס עבודה זרה. התוספות (כא. ד"ה אף) האריכו שם בטעם המנהג

15. שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא סעיף יא

אסור ליתן מתנת חנם יח לעובד כוכבים יט] <ח> שאינו מכירו.

16. ט"ז יורה דעה סימן קנא ס"ק ח

שאינו מכירו. - דגם זה נכלל בלא תחנם לא תתן להם מתנות חנם אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו:

17. שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן סח

וע"ד הערת החד מבי דינא לענין מכירה לגוי שיש לו קרקע מקודם, שיש לומר שאינו אסור מן התורה, אין זה מוקצה מן הדעת. ולשון הרמב"ם ... משמע שעיקר הדבר תלוי בזה שאין ישיבתם ישיבת קבע רק במה שאין להם קרקע, וזהו עיקר האיסור שלא לעשותם מיושבי ישיבת ארעי ליושבי ישיבת קבע, אבל כיון שיושבים כבר בישיבת קבע, ע"י מה שיש להם קרקע, אין כאן שוב איסור תורה, כי - אם מצד תוספת דשיעורא כמו שביארתי שם. .. אבל באו"ה דעלמא, שהאיסור הוא רק מצד חניה דקרקע, משום השויית ישוב ארעי שלהם לקבע, שפיר יש לומר דכשיש להם חנייה בקרקע קיל האיסור מן התורה, ולא נשאר כ"א איסור דרבנן ועכ"פ ראוי לחוש לסברא זו לחומרא, דכשמוכרחין להתנהג ע"י מכירה לצורך ההיתר יותר עדיף לאהדורי אחרי נכרי כזה, שישיבתו היא בלאו הכי קבועה ע"י מה שיש לו קרקע מכבר.

18. שו"ת יביע אומר חלק ח - חושן משפט סימן ב

א) הנה הגאון החזון איש זצ"ל (שביעית, סימן כד), העלה שיש איסור לא תעשה מן התורה של "לא תחנם" במכירת קרקעות ארץ ישראל לגוי, על ידי הרבנות הראשית, אשר נעשו שליחים של החקלאים בעלי הקרקעות, כדי להפקיעם מקדושת שביעית, ושאין חילוק בין אם יש לגוי הקונה קרקע בארץ, או לא, כי בכל קרקע נוסף, בית או שדה, שמוסרים לגוי, הרי הם נותנים לו חניה בקרקע זה. וסיים: (שם אות ד' בד"ה ולפיכך), שלפי זה המוכר הקרקע על ידי שליח, בודאי שלא חלה המכירה כלל מדין אין שליח לדבר עבירה.

...ובמח"כ גאונו אם לדין יש תשובה, כי מלבד שעיקר היסוד שהניח שיש כאן "עבירה" אינו מוסכם כלל, ובפרט לפי מה שנהגו למכור הקרקעות לגוי ישמעאל, שאינו עובד עבודה זרה, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז'), וכן בתשובותיו (ירושלים תרצ"ד סימן שסט), שהגוים הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, שאז יש לסמוך על דברי הרשב"א בתשובה חלק א' (סימן ח'), והטור חשן משפט (סימן רמט), שבגוי שאינו עובד עבודה זרה לא שייך איסור לא תחנם. וכן כתב המאירי (עבודה זרה כ א). וכן כתב הב"ח בחשן משפט (סימן רמט). ע"ש. וכן כתב הגאון הראשון לציון בספר מזבח אדמה (סאלוניקי תקל"ז, דף יב ע"ב), ושכן עשו מעשה בעצמם שנים מגדולי ישראל מהרש"א ומהרמ"ם, ועוד רבנים, שמכרו חצרות ובתים שלהם לגוי ישמעאל, ובודאי שטעמם משום דלא ישבו בארצך שנאמר לענין איסור חניה בקרקע, אינו אלא על גוים שעובדים עבודה זרה, וכמו שסיים הפסוק "כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש", מה שאין כן ישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה. ע"ש. וכן כתב הגאון מלובלין מהר"א קלאצקין בשו"ת אמרי שפר (סימן צב), שעל פי דברי הב"ח חשן משפט (סימן רמט) יש ללמוד שמותר למכור קרקע של ארץ ישראל לישמעאל שאינו עובד עבודה זרה. ע"ש. והגאון מהר"ר מרדכי רובייו בשו"ת שמן המר (חלק יורה דעה סימן ד') כתב, שכל שאנו עושים לטובת הישראל למוכרה לגוי לשנה השביעית לא שייך בזה איסור לא תחנם, שאם לא נעשה תקנה להצילו ממכשול, כל איש הירא את ה' ברוח יברח וימנע מלקנות נחלת שדה וכרם בארץ ישראל, בחושבו מה יעשה בשנה השביעית לשדהו ולכרמו, ואדרבה על ידי כך אנו נותנים לגוים חניה בקרקע, באופן שדוקא על ידי תיקון זה יהיה לישראל חניה בקרקע. ע"כ. וכן כתב הגאון מקוטנא בשו"ת ישועות מלכו (חלק יורה דעה סימן נה ונ"ט), שאחר שישב על מדוכה זו, כתב, ואני אמרתי בפשיטות להתיר למכור הקרקעות לגוי, שאף על פי שאסור למכור קרקעות לגוי בארץ ישראל משום לא תחנם, הואיל ובנידון דידן הוא לטובת היישוב פשיטא שאין כאן איסור לא תחנם, ובפרט כשמוכר על מנת להחזיר וכו', ולכן אין שום חשש בנידון דידן מצד איסור לא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, מאחר שהישראל עושה כן לטובתו. ע"ש. וכן כתב גם הגאון האדר"ת בספר שבת הארץ (עמוד קכח). וכן כתב טעם זה גם הגאון מלובלין בשו"ת אמרי שפר (סימן צב) הנ"ל. ע"ש. ועל זה סמך רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל בכרם ציון ג', ושכן העלה בספר תורת יהונתן, ודחה דברי החזון איש שהחמיר בזה. ונסתייע גם מהגאון תורת חסד מלובלין וכו'. וסיים, ובכלל בעיקר איסור לא תחנם, ראיתי להגאון ראשון לציון בעל ספר פרי האדמה, בספרו מזבח אדמה, שכותב בפשיטות דלאו דלא תחנם אינו אלא בגוי שעובד עבודה זרה, מה שאין כן בישמעאלים. ומעתה גאוני הדור שהתירו יש להם על מה שיסמוכו. ע"כ. והסכים עמו הגאון רבי משה חסקין בכלכלת שביעית (עמוד תקפו). ועיין עוד בשו"ת חקרי הלכה להגאון רבי שמואל מוהליבר, שגם כן הסכים להקל. ע"ש....

... ועל כל פנים נתבאר היטב שמכירת הקרקעות לגוי נעשית כדת וכדין, ויש לסמוך על היתר המכירה כאשר הסכימו עליה גאוני עולם. והנלע"ד כתבתי. והיעב"א.

                                                            

19. שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עא

י. לא תחנם, במכירת אילן ערלה לנכרי

בשו"ע יו"ד סי רצ"ד סעיף ט"ז כתב, דמותר למכור לעכו"ם פירות שני ערלה לג' שנים מאחר שלא באו לעולם. ונלענ"ד שמותר למכור גם בא"י ואין בזה משום לא תחנם, הואיל ובלא"ה לא מצי ישראל לאתהנויי מפירות ערלה, והרי זה דומה למ"ש הכפו"פ בפ"י לענין מכירת בתים, שאם אינו מוצא למכור לישראל אפי' בזול מותר למכור גם לנכרי, ואף דיש לחלק דשאני הכא דכיון שהפירות אסורין מן הדין אין זה קרוי הפסד, מ"מ כיון שסתם השו"ע משמע דמותר שפיר למכור גם בא"י,...

20. שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן יב

ובזה ניזל, כבכל התורה כולה, אחר הרוב, והרוב הגדול במצרים כיום הם מאמיני דת האיסלם, ויעויין מה שדן קודמי הגאון החסיד מרן אברהם יצחק קוק זצ"ל לענין לא תחנם שיש לערבים בא"י דין גרים תושבים, (אפי' שלא נתקבלו בבית דין של ישראל ואעפ"י שאין מקבלים ג"ת בזה"ז), שהדעת נותנת שאומה שלמה שקיבלה עליה ז' מצוות ועוד יותר מזה יש לה דין כזה לענין לא תחנם וכו' יעויי"ש.

21. שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מז

(ה) ועל הכל נלענ"ד להוסיף ולומר, דבהיות והרמב"ם שם לאחר מיכן באותה ההלכה מדבר גם מהאיסור של ליתן להם מתנת חנם, ועל איסור זה מסיים הרמב"ם וכותב דאבל נותן הוא לגר תושב שנא' לגר אשר בשעריך תתננה וגו', ובהיות שאיסורם של שניהם גם יחד נובע מדיוקא דהלאו של לא תחנם, אם כן חילוק זה בין עע"ז לבין גר תושב מוסב גם על האיסור של נתינת חן ולספר בשבחן. והוא חל איפוא על נכרי עע"ז בלבד, ושקובע בזה בעיקר אם הוא אינו עובד ע"ז בלבד ולא על כל הז' מצות אני לומד מדברי שו"ת הרשב"א ח"א סי' ח' שהשיב במפורש בנוגע לאיסור מתנת חנם, דאם רק אינו עובד לעבודה זרה מותר יעו"ש, וכך הוציא ולמד מדברי הרשב"א בשו"ת נשמת כל חי שם סי' נ"ד, דהוראה יוצא מהרשב"א דאיסור מתנת חנם היינו לעוע"ז דוקא, אבל אם אינו עע"ז בסתם גוי מותר, וכך מביא גם בשם הרלב"ג עה"ת פ' ראה עיין שם.

והתבוננתי וראיתי שבאמת מפורש יוצא כן מדברי הרמב"ם בספר המצות ל"ת נ' שכותב וז"ל: הזהירנו מחמול כלל על עובדי ע"ז ומליפות דבר מכל מה שמיוחד להם והוא אמרו לא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חן, עד שהאיש העובד ע"ז יפה הצורה אסור לנו לומר זה יפה תואר וכו' עכ"ל, הרי לנו שהרמב"ם ז"ל ביאר בכאן בהדיא כדברינו האמורים שהאיסור לתת להם חן הוא דוקא אם הנכרי הוא איש כזה שעובד ע"ז.

וכך ראיתי בספר החינוך מצוה תכ"א שמדקדק ג"כ לכתוב בזה הלשון: שנרחיק ממחשבותינו ושלא יעלה על פינו שיהי' במי שעובד עכו"ם דבר תועלת ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין וכו' וכן להלן בשרשי המצוה חוזר החינוך להדגיש בזה ולכתוב בלשון ועל כן בהמנענו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי ע"א תועלת וחן הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר בכל מעשיהם הרעים, הרי שגם החינוך מדגיש וחוזר ומדגיש שכל המדובר בזה הוא רק על מי ובמי שעובד ע"ז.

ואל השלישי אני בא אל ספר המאירי על ע"ז ד' כ' ע"א שמבאר נמי עד"ז, וכותב אבל כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלקות אין ספק שמותר עיין שם.

ולפי זה מצומצם כל האיסור רק על נכרי עע"ז, אבל כל שאיננו עע"ז מותר, וליכא איפוא בכלל איסור מלספר בשבח מעשיו או בחיבוב דבר של סתם גוי כל שיודע עכ"פ שאיננו עוע"ז, והיכא שיוצא תועלת מזה בדרכי הריפוי וכיוצא בזה אזי אדרבא טוב הדבר לפרסם ולהלל זאת כדי להסיר מאתנו פוקה ומכשול ולהפיק התועלת הרצויה, ואשר על כגון דא כפי המבואר לעיל מותר זה בכל גוונא שהוא.

ויצא לנו איפוא מכל האמור כמה וכמה דרכי היתר שעל פיהם מותר לספר ולחבב מעשיהם או דבריהם של חכמים ומדענים מחכמי או"ה ויה"ר שימי המצרים האלה יהפכו לנו במהרה לשמחה בלי מצרים, ונזכה לראות בבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א. בידידות ובהוקרה מרובה אליעזר יהודה וולדינברג.

                                                       

22. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - אבן העזר סימן ה

וא"כ חזינן שאין לספר בשבחו של גוי. וממילא לכאורה נימא הכא שאין להזכיר שמו של הגוי על לוח מצבה זו דהוי כמשבחו על מעשיו הטובים ואיכא ביה משום לא תחנם. דאי משום הא לא איריא, חדא, דהרי בתוס' ערובין (סד ע"ב ד"ה ולמדנו) מבואר גבי איסור לא תחנם דדרשינן מהאי קרא נמי בגמ' ע"ז (שם) לא תחנם לא תיתן להם מתנת חינם, וכתבו תוס', דכל שיש לו איזה טובת הנאה לתת המתנה לגוי שפיר שרי ולית ביה משום לא תחנם, והיינו נמי דאמרינן בגמ' ע"ז (שם) דלעכו"ם המכירו שרי ליתן מתנה, וכן אמרינן נמי בגמ' פסחים (כב ע"א) שולח אדם ירך לעכו"ם, דמיירי במכירו, ושרי כיון שיש לו מזה טובת הנאה שיקבל מהגוי או קיבל ממנו בעבר, והכי אמרינן נמי בתוספתא ע"ז (פ"ג הי"ד) שבגוי אוהבו או שכינו מותר ליתן לו מתנה שאינו אלא כמוכרו לו. ע"ש. כלומר שאין זה נקרא מתנת חינם כיון שעושה לו כך על טובות שקיבל ממנו וגם יקבל ממנו עוד. ע"ש. (וכבר הארכנו בביאור דברי התוספתא דע"ז הללו טובא במקו"א כאן בספר, דכל כה"ג שעושה טובה לגוי לאיזה צורך שיש לו מהגוי לא הוי מתנת חינם ושרי. ואכמ"ל).

רדב"ז הלכות כלאים פרק א

אסור לזרוע כלאים לנכרי. תוספתא ומייתי לה בע"ז פ' השוכר את הפועל אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין עמו למעט את הטפלה ואם עושה עמו בחנם אסור דכתיב לא תחנם ובשכר מותר אף על פי שהוא רוצה בקיומו כדי ליטול שכר:

שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - אבן העזר סימן ה

ומה גם עוד יש לומר בזה לפי המאירי בע"ז (כ ע"א) והב"ח בטור חו"מ (סי' רמט) שכתבו, דכל דין זה דלא תתנם הוא דוקא בגויים עובדי ע"ז אבל בשאינם עובדים ע"ז לית בהו משום לא תחנם. ע"ש. ומזה כתבו הפוסקים להקל גבי גויים ישמעאלים דלית בהו משום לא תחנם למכור להם קרקע בא"י כיון שמבואר בדברי הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות (פי"א ה"ז) ובתשובותיו (ירושלים תרצ"ד סי' שסט) דהישמעלים לא חשיבי עובדי ע"ז. וראה בזה למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ח (חחו"מ סי' ב אות א). יעו"ש. וכבר כתבנו בזה באורך בס"ד במקו"א (כאן בספר). וממילא לכאורה יש לומר כן אף גבי הדרוזים דאין דינם כהנוצרים דחשיבי עובדי ע"ז, אלא דינם כישמעלים, וממילא לית בהו דינא דלא תחנם לשיטת הפוסקים הנו'.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק א

 [ח] יסוד איסור אלו הדברים אומרו יתעלה "לא תחנם", ובאה הקבלה לא תתן להם חניה בקרקע, לפי שזה נכנס בכלל לא תחנם. ואומרו ואין צריך לומר שדות - לפי ששדות יש בהם שני ענינים, אחד משום לא תחנם, ושני שהוא מבטל ממנו הפרשת התרומה והמעשרות. והלכה כר' יוסי, ובתנאי שישכיר לאיש אחד או לשנים, אבל שלושה או יותר לא ישכיר להם, שלא יעשם שכונת גויים.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק א

 [ט] אומרו אף במקום שאמרו להשכיר הם דברי ר' מאיר, האומר לא ישכיר להם אלא בסוריא בלבד, לא בארץ ישראל, אבל לשיטת ר' יוסי יהיה סדר הדברים: וכשאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו. ואין מחלוקת בזה שלא ישכיר לו בית אלא לעשותו אוצר, או להיעזר בו עזר מועט באקראי ולפי שעה. ואומרו על שמו רוצה לומר על שם ישראל בעל המרחץ, והגוי אשר ישכרנו יחממו בשבת, וייכנסו בו הגוים ויאמרו, נרחץ במרחץ של פלוני היום, ויש בזה חילול השם למי שישמע זה ולא ידע שהוא מושכר בידו לזמן קצוב בדמים קצובים. וזה היה בזמנם, שהיה המנהג אצלם כמו שזכרו, אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי, אבל בזמננו זה דין המרחץ והשדה ושאר הנכסים שווה, כי בעלי כל נכס ישכירוהו, וזה מפורסם אצל בני האדם כולם.

1.    שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן סג

 והראה הגרעק"א בגליון הש"ס לע"ז ס"ה, דבדידענא דלא פלח אין בו איסור לא תחנם למתנה, ואפי' לא קיבל.

שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קכג

בדין לא תחנם אחד מיסודי ההתנגדות שנתעוררו כמה גדולים ויצאו חוצץ נגד היתר המכירה לנכרי להפקיע איסור שביעית הוא דהרי מבואר שאין מוכרין להם בתים ושדות בארץ שהוא דין המשנה, וגם מקרא מלא לא תחנם, שדרשו חז"ל לא תתן להם חניה בארץ.

ולכאורה כל עיקר הטענה משום לא תחנם, אין זה נוגע להכלל כולו, דאיסור לא תחנם אכתפא דמרא שדיא ורק המוכר עובר על זה ולא הלוקחים והנהנים מהפירות, אך הגאון בעל החזון איש הוסיף בזה דמכיון שלפי הנהוג נעשית המכירה ע"י הב"ד שהמה מוכרים השדות מדין שליחותן של בעלי השדות, ואם יש איסור על עצם המכירה הרי קיי"ל דאין שליח לדבר עבירה והמכירה בטלה ולא עשו ולא כלום במכירה שכזו.

שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קכג

וראיתי לרב גדול מפורסם מגלה דעתו דמה שמוכרין לערבי איסור חמור הוא מדאורייתא, שמפקיעין את הארץ ממצות התלויות בה וגם זו היא הערמה ניכרת שאין מועיל כלום. ודבריו אלה סיתראי נינהו. דאם זה חשיב הערמה שהקנין בטל, א"כ אין כאן הפקעה מן המצות, עיין לשון תוס' בע"ז (דף כא ע"א) דלשון הפקעה משמע שמפקיע החיוב לגמרי מן הקרקע וכאן אין הפקעה גמורה כיון דאין קנין. והנה מה דפשיטא ליה דהפקעה הוא איסור דאורייתא זה אינו מוכרח, גם מה דפשיטא ליה דהערמה אינו כלום ג"כ אין הכרח לומר כן, ומה שאמר דמכירת חמץ שאני דבשביל האיסור מחויב לעשות כן גמר ומוכר בלב שלם כדי שלא יעבור באיסורא דאורייתא, מאן מפיס דבשביעית אין לומר כן, הרי בשביעית נמי יתכן דבשביל שלא יעבור באיסור שביעית ניח"ל ומכוון להקנות לו בקנין גמור ומה בכך שהוא רוצה שאחרי שביעית יחזור לכרמו ולשדהו מאי איכפת ליה אם יכוין להקנות לו בכוונה גמורה שיהא שלו בשביעית והוא ינצל מאיסור שביעית, ובפרט לפמש"כ לעיל סברת בעל תורת חסד וכן משמע לשון הרמב"ם, כל איסור לא תחנם אינו משום עצם הקנין לבד, אלא דשרשו של האיסור דלא תחנם הוא רק מזה שמביאו לידי ישיבת קבע בארץ, שלפי"ז הפקעת שביעית ע"י קנין של העכו"ם אינו סותר ולא גורם לעבור בלאו דלא תחנם, דיש לקיים שניהם לעשות הקנאה להנכרי שיפקיע איסור שביעית וגם שיהיה מסודר שהגוי לא יבוא עי"ז לישיבת קבע וממילא דלא יעבור בקנין שכזה על ל"ת דלא תחנם וכפי שהסביר לנו בעל התו"ח הנז' ואין הדברים סותרים זה את זה כלל.