Twitter

Tuesday, July 16, 2013

sources Tisha Bav shiur- A Chicken and a Rooster?


ט' באב התשע"ג                                                                       
Rabbi Ari Kahn
Adk1010@gmail.com                                                                                        Rabbiarikahn.com

1.    תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד א
אַתַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא חָריב טוּר מַלְכָּא. דִּהֲווּ נְהִיגֵי כִּי הֲווּ מַפְקֵי חַתַנָא וְכַלְתָּא, מַפְקֵי קָמַיְיהוֹ תַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא, כְּלוֹמַר, פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִים. יוֹמָא חַד, הֲוָה קָא חָלִיף גּוּנְדָא דְּרוֹמָאֵי, שָׁקְלִינְהוּ מִינַיְיהוּ. נָפְלוּ עָלַיְיהוּ מָחוּנְהוּ. אַתּוּ, אָמְרוּ לֵיהּ לְקֵיסָר, מָרְדוּ בְךָ יְהוּדָאֵי. אָתָא עָלַיְיהוּ. הֲוָה בְהוּ הַהוּא בַּר דְּרוֹמָא, דַּהֲוָה קָפִיץ מִילָא וְקָטִיל בְּהוּ. שָׁקְלֵיהּ קֵיסָר לְתָאגֵּיהּ וְאוֹתְבֵיהּ אֲאַרְעָא, אָמַר, רִבּוֹנֵיהּ דְּעָלְמָא כֻּלֵּיהּ, אִי נִיחָא לְךָ, לָא תִּמְסְרֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא, לְדִידֵיהּ וּלְמַלְכוּתֵיהּ בְּיָדֵיהּ דְּחַד גַּבְרָא! אַכְשְׁלֵיהּ פּוּמָיה לְבַר דְּרוֹמָא, וְאָמַר, (תהילים ס) "הֲלָא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ, וְלָא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ". דָּוִד נַמִי אָמַר הָכֵי? דָּוִד אַתְמוּהִי קָא מִתַּמָה. עַל לְבֵית הַכִּסֵּא, אָתָא דְּרָקוֹנָא שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכְּשֵׁיהּ, וְנָח נַפְשֵׁיהּ. אָמַר, הוֹאִיל וְאִתְרַחִישׁ לִי נִיסָא הָא זִמְנָא, אַשְׁבְקִינְהוּ. שָׁבְקִינְהוּ וְאָזַל. אִיזְדַקּוּר, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְאַדְלִיקוּ שְׁרָגֵי, עַד דְּאִתְחָזֵי בְלִיוּנִי דְּגוּשְׁפַּנְקָא בְרָחוֹק מִילָא. אָמַר, מִיחְדָא קָא חֲדוּ בִי יְהוּדָאִי, הֲדַר אָתָא עָלַיְיהוּ. אָמַר רַבִּי אַסִי, תְּלַת מֵאָה אַלְפֵי שְׁלִיפֵי סַיְיפָא עַיְילוּ לְטוּר מַלְכָּא, וְקָטְלוּ בָהּ תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָתָא, וּבְהַךְ גִּיסָא הִלּוּלֵי וְחִנְגֵי, וְלָא הֲוֵי יָדְעֵי הַנֵי בְהַנֵי:
‘Through a rooster and a hen Tur Malka was destroyed’. How? — It was the custom that when a bride and bridegroom were being escorted a rooster and a hen were carried before them, as if to say, Be fruitful and multiply like fowls. One day a band of Roman soldiers passed by and took the animals from them, so the Jews fell on them and beat them. So they went and reported to the Emperor that the Jews were rebelling, and he marched against them. There came against them one Bar Daroma who was able to jump a mile, and slaughtered them. The Emperor took his crown and placed it on the ground, saying, Sovereign of all the world, may it please thee not to deliver me and my kingdom into the hands of one man. Bar Daroma was tripped up by his own utterance, as he said, Have you not rejected us, O God, so that you do not go forth with our armies? But David also said thus? — David wondered if it could be so. He went into a privy and a snake came, and he dropped his gut [from fright] and died. The Emperor said: Since a miracle has been wrought for me, I will let them off this time. So he left them alone and went away. They began to dance about and eat and drink and they lit so many lamps that the impress of a seal could be discerned by their light a mile away from the place. Said the Emperor; Are the Jews making merry over me? And he again invaded them. R. Assi said; Three hundred thousand men with drawn swords went in to Tur Malka, and slaughtered for three days and three nights, while on the other side dancing and feasting was going on, and one did not know about the other.

2.    רש"י מסכת גיטין דף נז עמוד א
ההוא אתרא - הר המלך.

3.    עזרא פרק ג, יב-יג
(יב) וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל: (יג) וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־ לְמֵרָחוֹק: פ
12. But many of the priests and Levites and chiefs of the fathers’ houses, old men who had seen the first house, wept with a loud voice when the foundation of this house was laid before their eyes, though many shouted aloud for joy;13. And the people could not distinguish the sound of joyful shouting from the sound of people weeping, because the people shouted loudly, and the sound was heard from far away.

4.    ספר בניהו בן יהוידע על גיטין דף נז/א
והא דאתא נחש ושמטיה לכרכשיה, נראה מפני שהוא עשה מעשה נחש, שהטיח דברים שאינם מהוגנים, כאשר דבר הנחש והייתם כאלקים וכו' [בראשית ג' ה'], אמר להם כל אומן שונא בעל אומנתו, הוא אכל חס ושלום מעץ הדעת וברא עולמות, ואם אתם תאכלו גם כן תבראו עולמות, לכך לא רצה שתאכלו ותהיו כמוהו חס ושלום:

5.    ספר נצח ישראל - פרק ו
כבר התבאר לך למעלה, שהתרנגול מרבה להוליד יותר מכל, לכך לקחו תרנגול ותרנגולתא בחופתם. ותבין מזה שכל דברי חכמים באמונה, כי כאן נאמר 'חליף גונדא דרומאי' ולקחו התרנגול ותרנגולתא. ו'גונדא' הוא רבוי של מלכות. מפני כי מלכות רומי שהיה באותו זמן רצו ליקח הברכה מישראל, כאשר חטאו ישראל ובטלה הברכה מהם. אז עשו רוצה לקום ולרשת הברכה של יעקב. ולפיכך גונדא דרומי רצו ליקח התרנגול והתרנגולת, אשר תרנגול התרנגולתא, מורה על רבוי הברכה של ישראל:
ואמר הוה בהו ההוא בר דרומא דקפץ מיל וכו'. הבן מה שאמרו שהיה שם בר דרומא, ומאי איכפת ליה אם מדרום אם מצפון, וכי בזה תולה הדבר שהוא מדרום. אמנם כאשר תעמיק באמת תדע דברי חכמה עמוקה, כי היה מיוחד לזה בר דרומא, כאשר תדע כי דרום נקרא 'ימין' כאשר ידוע. והיד הימין מיוחד לקלות, לא השמאל. ולפיכך קפץ מיל. לכך ההוא בר דרומא היה מוכן לזה. ומה שאמר 'קפץ מיל', פירוש בתנועה אחת ובמרוצה אחת היה עושה מלחמה, וזהו ענין הקפיצה שנזכר כאן, והיה כחו למלחמה הזריזות היותר. ובמה שאמר 'הוה בהו' דהיינו בטור מלכא, תדע עוד ענין יותר עמוק מאוד. כי טור מלכא, במה שנקרא 'הר של מלך' הוא מתיחס לצפון לקבל משם כח הגבורה למלחמה, כי המלך צריך לו גבורה לעשות מלחמה. ונתחברו ונכללו ביחד שני הדברים; האחד, הזריזות והמהירות וקלות התנועה בכח ימין, ולכך היה 'בר דרומא'. ובמה שהיה בר דרומא זה בטור מלכא, היה בו שניהם. ואלו שניהם צריך למלחמה. ולפיכך קפץ מיל, וקטיל (מיל), "ותושיע לו ימינו וזרוע כחו" (ר' תהלים צח, א), והבן זה. וזהו שאמר 'הוה בהו ההוא גברא בר דרומא'. ואין הדברים האלה רק רמז חכמה עמוקה, שבאו לומר כי נכלל ימין בשמאל, ואז היה להם כח לעשות חיל למלחמה:

6.    ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק כז פסוק כב
אי נמי הכא מיירי כשבא לנצח את יעקב או עשו על ידי התפלה במלחמה או להרע ליעקב, שהפסוק הקול קול יעקב דוקא ביעקב ועשו מיירי. והא דלעיל [גיטין נ"ז.] הועילה תפלת הקיסר גבי ההוא בר דרומא, היינו משום דאכשליה פומא לבר דרומא, או אפשר שהקיסר קצת מזרע יעקב היה בו או באחד משרי צבאיו. וכן הא אין לך מלחמה שנוצחת כו', אע"ג שמצינו אמרפל וחבריו נוצחים טרם שנולד עשו, דמיירי נמי דוקא לנצח יעקב או עשו, אי נמי הכא מאחר שנולד יעקב ועשו מיירי, ואע"ג שמצינו ישראל מנצחים כמה מלחמות היינו על ידי תפילתם וזכותם:

7.    הגהות וחדושים רב יעקב עמדן גיטין נז.
בר דרומא - נראה בעיני בתר [ביתר] מקומו והוא בדרומה של ירושלים
נראה בעיני משום שבלא זאת לא היה בני בתר [ביתר] כשרים והגונים כל כך כדמפרש במדרש שנתחייבו לפי שהיו שמחים לאד של ירושלים וארע בזה הענין כדרך שארע במלך מואב עם יהורם מ"י.

איכה רבה (וילנא) פרשה ב
 חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש, ולמה הדליקו, אמרו הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה, וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה אמר ליה בעית לעיבדא בוליוטין, א"ל לא, בעית לאיעבדא ארכונטיס, אמר להו לא, אמרי ליה מן בגין דשמענא דאית לך חדא איסיא את בעי מזבנא יתיה לי, א"ל לית בדעתי והוה כותב ומשלח אונותיה לבר ביתיה אין אתי גבר פלוני לא תשבקיניה מיעל לאיסיא דהוא מזבנא לי, והוה אמר ההוא גברא הלואי איתברת רגליה דההוא גברא ולא סליק להדא זויתא הדא הוא דכתיב צדו צעדינו צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא, קרב קיצנו קיצא דההוא ביתא, מלאו ימינו יומא דההוא ביתא, אף אינון לא פשת להון טב דכתיב (משלי י"ז) שמח לאיד לא ינקה,
Fifty-two years [of peace] did Bethar enjoy after the destruction of the Temple; and why was it destroyed? Because the inhabitants kindled lamps [to manifest their joy] over the destruction of the Sanctuary. And why did they light them? It is said that the councillors in Jerusalem used to sit in the centre of the city; and when one of the inhabitants of Bethar went up there to pray, he would be asked by them, ‘Do you wish to become a councillor?’ When he answered ' No ‘, the next question would be ' Do you wish to become a city magistrate?’ and he answered ‘No’. Somebody would then say to him, ‘Inasmuch as I have heard that you possess an estate, will you sell it to me? ' On his replying that he had no such intention, the Jerusalemite would write out and send a [false] deed of possession to the steward of the man of Bethar [with the message], ' If So-and-so comes, do not allow him to enter the estate because he has sold it to me.’ [On discovering the fraud] the man would exclaim, ‘Would that my leg had been broken so that I should not have gone up to that corner!’5 That is what is written, They hunt (zadu) our steps (Lam. IV, 18)-- [the men of Bethar said,] ‘May the road [to Jerusalem] become desolate  (zedi'ah) so that nobody will walk in these broad places!’ ’Our end is near’ (ib.)-- [they said,] ‘May the end of this Temple [be near]!’ ’Our days are fulfilled’ (ib.)-- [they said,] ‘May the days of this Temple [be fulfilled]! ' Neither with them did it fare well, as it is written, He that is glad at calamity shall not be unpunished (Prov. XVII, 5).
8.    ספר ישראל קדושים - אות ה
וטעותו היה על דרך טעות בן כוזיבא שאמר לא תסעוד ולא תסכיף כמו שאמרו במדרש איכה (ב', ד') על פסוק (איכה ב', ב') בלע ה'. [ובגיטין (נ"ז.) כיוצא בו על בר דרומא] דחשב גם כן שהוא משיח היינו שכבר תיקן חטא אדם הראשון לגמרי בזביחת יצרו, ואין צריך עוד עזר, שהוא רק על היצר המתגבר דאלמלא הקב"ה עוזרו וכו', וכן כל מלחמת אויבים הוא כפי מלחמת היצר, דעל ידו הוא התעוררות האומות נגד ישראל כאשר יורד ומסית עולה ומסטין, ודימו שהמשיח אין צריך עוד עזר כלל. וכאשר גם יעקב אבינו ע"ה חשב כן עד שראה מיתתו אז אמר לישועתך וגו'. ושמשון לא ידע זה עדיין ובטח בנפשיה כי אין ליצר שום שליטה עליו עוד:
איכה רבה (וילנא) פרשה ב
שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבש"ע אל תשב בדין היום ולבסוף נתן דעתו לחזור, אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו אדוני כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה אלא המתן לי דאנא עביד לך דתכבישנה יומא דין, מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא ואשכחיה לר"א דהוה קאים ומצלי, עבד גרמיה לחיש באודניה דר' אלעזר המודעי אזלון ואמרון לבר כוזיבא חביבך ר' אלעזר בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס, שלח ואתייה לההוא כותאי א"ל מאי אמרת ליה א"ל אין אנא אמר לך מלכא קטיל ליה לההוא גברא ואין לית אנא אמר לך את קטיל ליה לההוא גברא אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא, בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא כיון דחסל ר' אלעזר צלותיה שלח ואייתיה א"ל מה אמר לך הדין כותאי, א"ל לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא ולית אנא ידע מה הוה אמר, נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה יצאתה בת קול ואמרה (זכריה י"א) הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו, אמרה לו אתה סימית זרוען של ישראל וסימית עין ימינן, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה, מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס אמר מאן קטליה לדין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין א"ל זיל ואייתיה לי, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה א"ל אילו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה וקרא עלוי (דברים ל"ב) אם לא כי צורם מכרם,
For three and a half years the Emperor Hadrian surrounded Bethar. In the city was R. Eleazar of Modim who continually wore sackcloth and fasted, and he used to pray daily, ‘Lord of the Universe, sit not in judgment to-day!’ so that [Hadrian] thought of returning home. A Cuthean went and found him and said, ‘My lord, so long as that old cock wallows in ashes you will not conquer the city. But wait for me, because I will do something which will enable you to subdue it to-day.’ He immediately entered the gate of the city, where he found R. Eleazar standing and praying. He pretended to whisper in the ear of R. Eleazar of Modim. People went and informed Bar Koziba, ' Your friend, R. Eleazar, wishes to surrender the city to Hadrian.’ He sent and had the Cuthean brought to him and asked, ‘What did you say to him?’ He replied, ' If I tell you, the king will kill me; and if I do not tell you, you will kill me. It is better that I should kill myself and the secrets of the government be not divulged.’ Bar Koziba was convinced that R. Eleazar wanted to surrender the city, so when the latter finished his praying he had him brought into his presence and asked him, ‘What did the Cuthean tell you? ' He answered, ' I do not know what he whispered in my ear, nor did I hear anything, because I was standing in prayer and am unaware what he said.’ Bar Koziba flew into a rage, kicked him with his foot and killed him. A Bath Kol issued forth and proclaimed, ’Woe to the worthless shepherd that leaveth the flock! The sword shall be upon his arm, and upon his right eye’ (Zech. XI, 17). It intimated to him, ‘Thou hast paralyzed the arm of Israel and blinded their right eye; therefore shall thy arm wither and thy right eye grow dim! ' Forthwith the sins [of the people] caused Bethar to be captured. Bar Koziba was slain and his head taken to Hadrian. ' Who killed him? ' asked Hadrian. A Goth said to him, ‘I killed him.’ ‘Bring his body to me,’ he ordered. He went and found a snake encircling its neck; so [Hadrian when told of this] exclaimed, ‘If his God had not slain him who could have overcome him?’ And there was applied to him the verse, Except their Rock had given them over (Deut. XXXII, 30).
9.    תורה תמימה במדבר פרק כד:כד
דרך כוכב מיעקב - תניא, רבי עקיבא היה דורש, דרך כוכב מיעקב - דרך כוזבא מיעקב
כד) קאי על בן כוזיבא שהיה בימי ר"ע אשר כנודע טעה בו ר"ע מקודם כסבור שהוא משיח ולבסוף חזר בו והוא נהרג, וקרוב לומר שעל יסוד דרשה נפלאה זו קראוהו בר כוכבא קודם שהכירו בטעותו, ולאחר שהכירו קראוהו בר כוזבא ע"ש שנהפך לאכזב, ובגיטין נ"ז א' נקרא בר דרומא, וי"ל שהיה מעיר כזיב שהיא בדרומה של א"י כנודע:

10. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פז עמוד א
ת"ר: אלים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, גוזלות מהר המלך;
Our Rabbis taught: Rams [were brought] from Moab, lambs from Hebron, calves from Sharon, and doves from the Royal Mountain.

11. The Rooster Prince  Sipurim Niflaim Rebbe Nachman
Once the king's son went mad. He thought he was a Rooster. He felt compelled to sit under the table without any clothes on, pulling at bits of bread and bones like a Rooster. None of the doctors could do anything to help him or cure him, and they gave up in despair. The king was very sad...
Until a Wise Man came and said "I can cure him." What did the Wise Man do? He took off all his clothes, and sat down naked under the table next to the king's son, and also pulled at crumbs and bones. The Prince asked him, "Who are you and what are you doing here?" "And what are you doing here?" replied the Wise Man. "I am a Rooster," said the Prince. "Well I'm also a Rooster," said the Wise Man. The two of them sat there together like this for some time, until they were used to one another. Then the Wise Man gave a sign, and they threw them shirts. The Wise Man-Rooster said to the king's son, "Do you think a Rooster can't wear a shirt? You can wear a shirt and still be a Rooster." The two of them put on shirts. After a while he gave another sign, and they threw them some trousers. Again the Wise Man said, "Do you think if you wear trousers you can't be a Rooster?" They put on the trousers. And so it went with socks, shoes, a belt, a hat.  Afterwards, the Wise Man gave a sign and they put down human food from the table. The Wise Man said to the Prince, "Do you think that if you eat good food you can't be a Rooster anymore? You can eat this food and still be a Rooster." They ate. Then he said to him, "Do you think a Rooster has to sit under the table? You can be a Rooster and sit up at the table." Not long after that, he was pronounced completely cured.

12.  THE TAINTED GRAIN Sipurim Niflaim Rebbe Nachman
A king once told his prime minister, who was also his good friend: "I see in the stars that everyone who eats from this year's grain harvest is going to go mad. What do you think we should do?"
The prime minister suggested they should put aside a stock of good grain so they would not have to eat from the tainted grain.
"But it will be impossible to set aside enough good grain for everyone," the king objected. "And if we put away a stock for just the two of us, we will be the only ones who will be sane. Everyone else will be mad, and they will look at us and think that we are the mad ones.
"No. We too will have to eat from this year's grain. But we will both put a sign on our heads. I will look at your forehead, and you will look at mine. And when we see the sign, at least we will remember that we are mad."
13. דברים פרק ו פסוק ח

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:

No comments: