ראש השנה התשפ״א
Pleased to Meet You – Hope You Guess my Name
הרב ארי דוד קאהן ari.kahn@biu.ac.il
1. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הֵבִיאוּ עֹמֶר בְּפֶסַח - מִפְּנֵי שֶׁהַפֶּסַח זִמֵּן תְּבוּאָה הוּא; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בְּפֶסַח, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הֵבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת - מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּרוֹת הָאִילָן הוּא; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּרוֹת הָאִילָן. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נִסְכּוֹ מַיִם בַּחַג - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִסְכּוֹ לְפָנַי מַיִם בַּחַג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה, וְאָמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכֻיוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכֻיוֹת - כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת - כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרֹנֵיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמָּה - בַּשּׁוֹפָר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לָמָּה תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בַּשּׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכּוֹר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לִפְנֵי. (וְאָמַר) +מָסֹרֶת הַשַּׁ"ס: [אָמַר]+ רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? - לָמָּה תּוֹקְעִין? רַחֲמָנָא אָמַר תָּקְעוּ! - אֶלָּא: לָמָּה מְרִיעִין? - מְרִיעִין? - רַחֲמָנָא אָמַר זִכְרוֹן תְּרוּעָה! אֶלָּא: לָמָּה תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, דַּף טז עַמּוּד ב וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִין לָהּ בִּתְחִלָּתָהּ - מְרִיעִין לָהּ בְּסוֹפָהּ. מַאי טַעְמָא - דְּלָא אֵיעַרְבַּב שָׂטָן.
2. בראשית פרק כב
(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶרוַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים: (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק: (ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁוּ֥בָה אֲלֵיכֶֽם: (ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: (ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה: (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: (ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים: (י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ: (יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה֙' מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: (יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי: (יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־ הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ: (יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא ה֣'׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר ה֖' יֵרָאֶֽה: (טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ ה֖'אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם: (טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־ה֑' כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־ יְחִידֶֽךָ: (יז) כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו: (יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי: (יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע:
3. מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק ד
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. לָמָּה עִכֵּב ג' יָמִים וַהֲלֹא מָקוֹם קָרוֹב הָיָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁבָּא שָׂטָן וְעָשָׂה עַצְמוֹ כַּנָּהָר לְפָנָיו, אָמַר אַבְרָהָם אֲנִי אֶכָּנֵס בַּנָּהָר וְאֶרְאֶה אִם יֵשׁ מַיִם עֲמֻקִּים, וְכִמְעַט נִטְבַּע אַבְרָהָם נָשָׂא עֵינָיו להקב"ה שֶׁיַּצִּילֶנּוּ מִן הַמַּיִם שֶׁלֹּא נִטְבַּע בָּהֶם, מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׂטָן וְנִמְצָא אַבְרָהָם עוֹמֵד בַּיַּבָּשָׁה:
4. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן כב
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכִי מֵאַחַר שֶׁהַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה לָמָּה נִתְעַכֵּב שְׁלֹשֶׁת יָמִים כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל, מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעוּ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו בּוֹאוּ אַחֲרַי יָרְדוּ אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעַ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמַיִם אָמַר לְפָנָיו רבש"ע בְּחַרְתַּנִי הוֹדַרְתֵּנִי וְנִגְלֵיתָ לִי וְאָמַרְתָּ לִי אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד עַל יָדְךָ יוֹדֵעַ שְׁמִי בְּעוֹלָמִי וְהֶעֱלָה יִצְחָק בִּנְךָ לִפְנֵי לְעוֹלָה וְלֹא עִכַּבְתִּי וַהֲרֵנִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֵךְ וְעַכְשָׁו בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנֵי טוֹבֵעַ מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ עַל מִי יִתְיַחֵד שִׁמְךָ, א"ל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם, מִיַּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמַּעְיָן וְיָבֵשׁ הַנָּהָר וְעָמְדוּ בַּיַּבָּשָׁה, מָה עָשָׂה הַשָּׂטָן אָמַר לְאַבְרָהָם וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וְגוֹ' (אִיּוֹב ד) כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד הַשֶּׂה לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה אָמַר לֵיהּ כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל
בַּדַּאי שֶׁאֲפִילּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,
5. מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן מו
אָמַר ר' אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי עִם שֶׁהֵן הוֹלְכִין בָּא הַשָּׂטָן מִיּמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְאָמַר אִי עָלוּב בְּנָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, כַּמָּה תַּעֲנִיּוֹת נִתְעַנָּה אִמְּךָ עַד שֶׁתָּבֹא, וְהַזָּקֵן (נִשְׁטְתָה) [נִשְׁתַּטָּה] בְּזִקְנוּתוֹ וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אוֹתְךָ, חָזַר יִצְחָק וְאָמַר לְאָבִיו רְאֵה מָה זֶה אוֹמֵר לִי, א"ל הוּא בָּא לְיִצֵּף אוֹתְךָ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל יִצֶף לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה (שָׁם /בְּרֵאשִׁית כ"ב/ ח), וְאַף עַל פִּי כֵן וְיֵלְכוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּן כַּמָּה שָׁנִים הָיָה יִצְחָק, בֶּן ל"ז שְׁנַיִם.
6. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן כג
מִיָּד וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט, א"ל אַבָּא לֹא תּוֹדִיעַ אֶת אִמִּי כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבּוֹר אוֹ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגַּג שֶׁמָּא תַּפִּיל אֶת עַצְמָהּ וְתָמוּת, מִיַּד בָּנוּ שְׁנֵיהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְעָקְדוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל אֶת הַסַּכִּין כְּדֵי לִשְׁחָטוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּמוֹ, וּבָא הַשָּׂטָן וְדָחַף יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָפְלָה הַסַּכִּין מִיָּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ לְקַחְתָּהּ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאִלּוּלֵי כֵּן כְּבָר הָיָה נִשְׁחָט, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ כִּדְמוּת יִצְחָק כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ בְּנִי מָה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ, אָמַר לָהּ נָטְלֵנִי אֲבִי וְהַעֲלֵנִי הָרִים וְהוֹרִידֵנִי בְּקָעוֹת וְהַעֲלֵנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסֵדֶר הַמַּעֲרָכָה וְהֶעֱרִיךְ אֶת הָעֵצִים וְעָקַד אוֹתִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלָקַח אֶת הַסַּכִּין לְשַׁחֲטֵנִי וְאִלּוּלֵי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ הה"ד וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ מֵהֵיכָן בָּא מֵהַר הַמֹּרִיָּה
7. פרקי דרבי אליעזר פרק לב
כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל סַמָּאֵל [נ"א: שטן], שֶׁרָאָה(יג) שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ תַּאֲוַת לִבּוֹ לְבַטֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. מֶה עָשָׂה, הָלַךְ וְאָמַר לְשָׂרָה, אִי שָׂרָה לֹא שָׁמַעְתְּ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, אָמְרָה לוֹ לָאו, אָמַר לָהּ(יד) לָקַח אִישֵׁךְ הַזָּקֵן לַנַּעַר לְיִצְחָק וְהִקְרִיבוֹ לְעוֹלָה, וְהַנַּעַר בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִנָּצֵל. מִיָּד הִתְחִילָה בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת. בָּכְתָה(טו) שָׁלֹש בְּכִיּוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת, שָׁלֹשׁ יְלָלוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ יְבָבוֹת, וּפָרְחָה נִשְׁמָתָהּ וָמֵתָה. בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמְצָאָהּ שֶׁמֵּתָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כג, ב] וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.(טז) מֵהֵיכָן בָּא, מֵהַר הַמּוֹרִיָּה.
8. רש"י בראשית פרשת וירא פרק כב
(א) אחר הדברים האלה - יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (סנהדרין פ"ט) אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁהָיָה מְקַטְרֵג וְאוֹמֵר מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם לֹא הִקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד; אָמַר לוֹ כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ זְבַח אוֹתוֹ לְפָנַי לֹא הָיָה מְעַכֵּב; וְיֵ"אֹ אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר עַל יִצְחָק שֶׁמָּל בֶּן י"ג שָׁנָה וְלֹא מִחָה, אָמַר לוֹ יִצְחָק בְּאֵבֶר א' אַתָּה מְיָרְאֵנִי? אִלּוּ אָמַר לִי הַקָּבָּ"ה זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי, לֹא הָיִיתִי מְעַכֵּב.
(יב) כי עתה ידעתי - מֵעַתָּה יֵשׁ לִי מַה לְּהָשִׁיב לַשָּׂטָן וְלָאֻמּוֹת הַתְּמֵהִים מַה הִיא חִבָּתִי אֶצְלְךָ; יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאִים כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה:
(יג) בקרניו - שֶׁהָיָה רָץ אֵצֶל אַבְרָהָם, וְהַשָּׂטָן סוֹבְכוֹ וּמְעַרְבְּבוֹ בָאִילָנוֹת: (כדי לעכבו:)
9. איוב פרק א, א-כב
(א) אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע: (ב) וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת: (ג) וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם: (ד) וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת אַחְיֹֽתֵיהֶ֔ם לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם: (ה) וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֘ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֘ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים: פ (ו) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־ה֑' וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם: (ז) וַיֹּ֧אמֶר ה֛' אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־ה֙' וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ: (ח) וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע: (ט) וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־ה֖' וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים: (י) הֲלֹֽא־ אַ֠תָּה שַׂ֣כְתָּ בַעֲ֧דוֹ וּבְעַד־בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ: (יא) וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ: (יב) וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י הֽ': (יג) וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר: (יד) וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל־אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל־יְדֵיהֶֽם: (טו) וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָֽאִמָּלְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ: (טז) ע֣וֹד׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֘ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ: (יז) ע֣וֹד׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֘ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל־הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ: (יח) עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר: (יט) וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ: (כ) וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ: (כא) וַיֹּאמֶר֩ עָרֹ֨ם יָצָ֨אתִי מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָּה ה֣' נָתַ֔ן וַה֖' לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם ה֖' מְבֹרָֽךְ: (כב) בְּכָל־זֹ֖את לֹא־חָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹא־נָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים: פ
10.רש"י איוב פרק א פסוק ו
וִיהִי הַיּוֹם - אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהָיָה ר"ה =רֹאשׁ הַשָּׁנָה= (שֶׁהוּא יוֹם תְּרוּעָה וְצִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂטָן לְהָבִיא זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל כֹּל הַבְּרִיּוֹת הה"ד מְשׁוֹט בָּאָרֶץ:)
וְיָבוֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' - לָרִיב עִמּוֹ שֶׁאֵין לְהִתְיַצֵּב אֶלָּא עַל דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ג) נִצַּב לָרִיב ה':
וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם - לְקַטְרֵג הַבְּרִיּוֹת:
11.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א
אָמַר ריש לקיש: הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרַע הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
12.ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כד, כד
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ:
13.תרגום המיוחס ליונתן - תורה ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כד
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר בְּתִשְׁרֵי דְהוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה יְהֵי לְכוֹן יוֹמָא טָבָא דוּכְרַן יַבָּבָא מְאָרַע קַדִישׁ:
14.כתר יונתן ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כד
דבר עִם בני ישׂראל לאמור בתִשׁרי שהוא החודש השביעי יהיה לכם יום טוב זִכרון תרועה מאורע קודש:
15.במדבר פרשת פינחס פרק כט פסוק א
וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
16.תרגום המיוחס ליונתן - תורה במדבר פרשת פינחס פרק כט פסוק א
וּבְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְתִשְׁרֵי בְּחַד לְיַרְחָא מְאָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן יוֹם יַבָּבָא יְהֵי לְכוֹן לִמְעַרְבְבָא סַטָנָא דְאָתִי לִמְקַטְרְגָא לְכוֹן בְּקַל יַבְּבוּתְכוֹן:
17.כתר יונתן במדבר פרשת פינחס פרק כט פסוק א
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוּא חֹדֶשׁ שֶׁל תִּשְׁרֵי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מְאֹרַע קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן שֶׁבָּא לְקַטְרֵג לָכֶם בְּקוֹל תְּרוּעוֹתֵיכֶם:
18.במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק י
וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹ֣לֹתֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔םאֲנִ֖י ה֥' אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
19.תרגום המיוחס ליונתן - תורה במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק י
וּבְיוֹם חֶדְוַותְכוֹן וּמוֹעֲדֵיכוֹן וּבְרֵישֵׁי יַרְחֵיכוֹן וְתִתְקְעוּן בַּחֲצוֹצְרָתָא עַל עֲלָוַותְכוֹן וְעַל נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וִיהוֹן לְכוֹן לְדוּכְרָנָא טָבָא קֳדָם אֱלָהָכוֹן בְּרַם סַטָנָא מִתְעַרְבֵב לְקַל יַבְּבוּתְכוֹן אֲנָא הוּא יְיָ אֱלָהָכוֹן:
20.כתר יונתן במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק י
וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וְתִתְקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל עוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵי קִדְשֵׁיכֶם וְיִהְיוּ לָכֶם לְזִכְרוֹן טוֹב לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אַךְ שָׂטָן מִתְעַרְבֵּב לְקוֹל תְּרוּעוֹתֵיכֶם אֲנִי הוּא יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
21.רש"י מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
כדי לערבב - שֶׁלֹּא יַשְׂטִין, כְּשֶׁיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל מְחַבְּבִין אֶת הַמִּצְווֹת - מִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו.
22.רבינו חננאל מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן פי' כיון שמצאנו כי אם יש מלאך מליץ אחד אשר פודה מרדת שחת כן יש מלאך משטין ומכוונין ישראל את לבם ואומר שמא יעמוד משטין עלינו. נדקדק במצות. וכיון שרואה המשטין שמחבבין המצות מיושב ומעומד כאלו מתעכב מלהשטין.
23.תוספות מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
כדי לערבב את השטן - פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.
24.ר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף ג עמוד א
למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. פירוש כיון שעתידין לתקוע כשהן עומדין דתקיעות שעל סדר הברכות הן עיקר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ואמרי' כדי לערבב את השטן פירוש להכניע את היצרכדכתיב (עמוס ג) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצר הרע וכדריש לקיש דאמר [בב"ב דף טז א] הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה"ר אבל בספר הערוך כתב דבירושלמי גרסי' כתיב בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כדשמע שטן קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל וכדתניין ליה אמר ודאי ההוא שופרא דתקע בשופר גדול ומטא זימניה להתבלע ומרתע ומתערבב ולית פנאי למעבד קטגוריא. ונ"ל שלכך הקדימו תקיעות שמיושב אף על פי שהיה ראוי להקדים אותם שעל סדר הברכות שהן עיקר לפי שאילו היו מקדימין אותן אפשר שלא היו חוששין אח"כ לתקיעות שמיושב שאינן אלא לערבב את השטן בלבד ולפיכך הקדימו תקיעות שמיושב שבידוע שלא יזלזלו באותן שעל סדר הברכות והקשו בתוספות והא קא עבר משום בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר
25.תוספות מסכת פסחים דף קטו עמוד א
מתקיף לה רב חסדא לאחר שמילא כריסו כו' - רב חסדא נמי נראה דסבר כר"ל דבעי כוונה אעפ"כ סבר דאין נכון לברך בטיבול שני כיון שכבר מילא כריסו דאי סבר אין צריכות כוונה ה"ל למימר בהדיא דנפיק בטיבול ראשון ואם יברך בטיבול שני הויא ברכה לבטלה ולא צריך לרב חסדא לאהדורי אשאר ירקי ומברך לרב חסדא בטיבול ראשון על אכילת מרור אף על גב דעיקר מצות מרור לא נפיק אלא בטיבול שני אחר מצה מועלת הברכה שבירך בטיבול ראשון לטיבול שני מאחר שאכל ממנו מעט בטיבול ראשון מידי דהוה אברכת שופר דמברך אתקיעות דישיבה ומועלת ברכה לתקיעות שבעמידה שהם עיקר ונעשית על סדר ברכות…
26.כלי יקר בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק יג
וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (נו ט) אָמְרוּ וְהֵנָּה אַיִל אַחֵר. מַהוּ אַחַר, כֹּל הַיָּמִים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּצָרוֹת וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל. הֵנָּה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל הַמִּדְרָשׁ זֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּחוֹטֵא וְרַב מָרִי אֲשֶׁר קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ. וּמָה שֶׁאָמַר וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל, נִרְאָה לִי לְפָרֵשׁ עַל שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא בְּקֶרֶן שֶׁל אַיִל, וְעַל יָדוֹ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִיַּד יִצְרָם הָרַע אֲשֶׁר מְצוּדָתוֹ פְּרוּסָה עַל כֹּל הַחַיִּים, וְעַל יָדִי הַשּׁוֹפָר הַבָּא לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן יִגָּאֲלוּ מִיָּדוֹ, כִּי הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם עַל הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עָמוֹס ג ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְהֶעָם לֹא יֶחְרְדוּ: וּמָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (רֹאשׁ הַשָּׁנָה טז ב) שֶׁשּׁוֹפָר מְעֻרְבָּב הַשָּׂטָן, מִצַּד הֱיוֹתוֹ סָבוּר שֶׁמָּא הוּא שׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, אֵין הַשָּׂטָן נִבְעַר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, וְכִי לֹא יָדַע שֶׁחֹק הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִיָּמִים יְמִימָה וַעֲדַיִן מָשִׁיחַ לֹא בָּא, וְקָרוֹב לוֹמַר כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי מִצְוָת ה' עָלֵינוּ וְגַם הוּא יוֹדֵעַ טַעַם הַמִּצְוָה כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת הַגְּאֻלָּה, עַל כֵּן הוּא בָּהִיל דִּלְמָא אָתֵי מְשִׁיחָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁנִים הַקּוֹדְמִים לֹא נִתְעוֹרְרוּ עַל הַתְּשׁוּבָה כְּהִלְכָתָם סוֹף סוֹף יִהְיֶה הַזְּמַן שֶׁיִּתְחָרְטוּ עַל רָעָתָם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לְכָךְ הוּא מִתְיָרֵא בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁמָּא עַכְשָׁו יֶחְרְדוּ וְיָשׁוּבוּ. וּלְפִי שֶׁהַקֶּרֶן הוּא מְקוֹם הַחֵטְא עַל כֵּן יִהְיֶה גַּם מְקוֹם הַתִּקּוּן, דֻּגְמַת עֲלֵי תְּאֵנָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כִּי בַּמָּה שֶׁקִּלְקֵל נִתְקַן כָּךְ בְּקֶרֶן נִתְקַלְקֵל וְעַל יָדוֹ יְתַקֵּן וְהַקָּטֵגוֹר יֵהָפֵךְ לַסָּנֵיגוֹר, כִּי כֹּל בַּעַל תְּשׁוּבָה הַזְּדוֹנוֹת נֶהְפָּכִים לוֹ לִזְכוּיוֹת, כָּךְ קֶרֶן זֶה מְקוֹם הַזְּדוֹנוֹת וְעַל יָדוֹ יָבוֹא אֶל הַזְּכוּיוֹת:
27.כלי יקר במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק י
ומדקאמר מלחמה בארצכם בבי"ת שמע מינה שמדבר בצורר שהוא תוך הארץ וזה יאות לראש השנה שתוקעין בו בשופר לערבב השטן הצורר הפנימי
28.פנים יפות ויקרא פרשת ויקרא פרק ה פסוק כו
יש לפרש כיון שהזהיר הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו שיעשו תשובה מאהבה שנהפך לזכיות כמ"ש אמרו אליו כל תשא עון וכו', וע"ז אמרו כיון שראה השטן שעשו תשובה מאהבה לא יעיד על העוונות כלל כדי שלא להפכן לזכיות, וע"ז אמר הקדוש ברוך הוא וכי לרעה אני עד וכו' דכ"ש הוא שהקב"ה מעיד על עוונות כדי שיהפכם לזכיות, ובענין זה פירשנו בר"ה דף טז: למה תוקעין וחוזרין ותוקעין כדי לערבב השטן, פרש"י [ד"ה כדי לערבב] מתוך שרואה שישראל מחבבין את המצות יל"פ לשון כדי לערבב השטן שהוא מעורבב מלהסטין ולהזכיר את העוונות מיראתו, כיון שרואה שמחבבין את המצות דהיינו אהבת המצות פן יקובל התשובה מאהבה להפך את כל עוונות לזכיות, מתוך כך הוא מעורבב מלהזכיר את העוונות:
29.המקנה מסכת קידושין הקדמה
ט ובענין זה פירשנו מ"ש בר"ה דף ט"ז למה תוקעין וחוזרין כדי לערבב את השטן פרש"י מתוך שרואה שישראל מחבבין את המצוות. יש לפרש לשון כדי לערבב את השטן שהוא מעורבב מלהשטין ולהזכיר את העוונות מיראתו כיון שרואה שמחבבין את המצוות דהיינו אהבת המצוות פן יקובל התשובה מאהבה להפך את כל העוונות לזכיות מתוך כך הוא מעורבב מלהזכיר את העוונות:
י ובזה יש לפרש מה דאיתא במדרש הובא בילקוט סוף הושע בפרשת שובה ישראל וגו' אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו אמר הקדוש ברוך הוא וכי לרעה אני עד ולטובה אין אני עד שנאמר והייתי עד ממהר במכשפים וגו' יש לפרש כיון שהזהיר הנביא שובה ישראל עד ה' אלוקיך דהיינו שיעשו תשובה מאהבה שיהפך לזכיות כמו שנאמר אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ועל זה אמרו כיון שיראה השטן שעשו תשובה מאהבה לא יעיד על העוונות כלל כדי שלא להפכם לזכיות. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא וכי לרעה אני עד וכו' דכל שכן הוא שהקב"ה מעיד על העוונות כדי שיהפכם לזכיות:
30.תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לד עמוד ב
תנו רבנן: תקיעות אין מעכבות זו את זו, ברכות אין מעכבות זו את זו, תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות. מאי טעמא?. אָמַר רַבָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אָמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת - כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת - כְּדֵי שֶׁיָּבֹא לְפָנַי זִכְרֹנֵיכֶם לְטוֹבָה, וּבַמֶּה - בְּשׁוֹפָר. מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע. טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא, כי שמע להו - אסדר ברכות שמע להו. רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך - תקע לי. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי: כשהוא שומען - שומען על הסדר, ועל סדר ברכות, במה דברים אמורים - בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר - שומען על הסדר, ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע - חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך - אין חבירו מברך עליו. ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין. כיצד? שתי עיירות, באחת תוקעין ובאחת מברכין - הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין. פשיטא! הא דאורייתא הא דרבנן! - לא צריכא, דאף על גב דהא ודאי והא ספק.
31.בעל המאור מסכת ראש השנה דף יב עמוד א
… ודאתאן עלה מהא שמעתא דרבי יצחק דאמר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן יש שמדקדקין בשמועה זו על הסדר שאנו נוהגין היום מה הן התקיעות שהן לערבב את השטן אם אותן שתוקעין מעומד הלא הם על סדר ברכות התפלה והן נראין כשל תורה וכדרבא דאמר רבא אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות וכו' ואם אותם שתוקעין מיושב הם לערבב את השטן היאך מתחילין בהן ומברכין עליהןונראה לן פי' שמועה זו דרבי יצחק כעין ההוא שמעתא דרבי חייא בר גמדא דאמר אין תוקעין אלא בזמן שב"ד יושבין ובעי ר' זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו הכא נמי התקיעות שתקעו כשהן יושבין אלו התקיעות שתוקעין בסדר ברכות בתפלת שליח צבור ואף על פי שהן מעומד לשליח צבור אינן לשאר העם אלא מיושב ותקיעה שמעומד היתה מנהג בידם שהיו תוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת ומצאתי סעד לדברי בחבורי הגאונים כדאמר רב סעדיה ז"ל אחר תפלת המוסף מריעין תרועה גדולה לערבב השטן וכן אמר רב עמרם גאון ז"ל ואמר רב האי ז"ל אין אנו עושין כן בתורת מנהג ולא שמענו שאבותינו נהגו כן אלא שיחידים מתעסקין בהן כל אחד ואחד כתאותו כי הא דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דצבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אודניה מקול תקועיה למדנו שהיו רגילין כן ראשונים שיחידים תוקעין לאחר התפלה ולא שחייבין כן כי שליח צבור מוציאן ידי חובתן אלא מצוה מן המובחר וכדי לערבב את השטן ושפיר דמי לעשות כן ואם אין עושין כן אין בכך כלום אלו הן דברי הגאונים ז"ל ואף על פי שיש בדברי רבינו האיי בזו ובשאר תשובותיו מעט חילוף מדברינו לקחנו מהם מה שנראה לנו לסמוך בהם פירושנו וברוך היודע אמת.
32.חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
כדי לערבב וכו'. הקשה בעל המאור ז"ל האיך אמר כדי לערבב את השטן דמשמע דמדינא לא צריכי והלא בתקיעות מיושב יצא ידי חובתו ולפיכך מברכין עליהן ברכת התקיעה וכדתנן (לק' ל"ג ב') מביאין לו שופר ותוקע ומריע ותוקע ג' פעמים, והתקיעות דמעומד נמי לצאת מן התקיעות על סדר ברכות ואמר רבא בצבור שאנו (עי' ל"ד ב'), ותירץ הוא נ"ר דהא כשהן עומדין היינו כשהן עומדין לצאת מבית הכנסת שהיו נוהגין להריע תרועה גדולה והיא לערבב השטן כמו שאמרו בהגדה בירושלמי ששלש תקיעות עתיד הקדוש ברוך הוא לתקוע ואחת מהם כדי לערבב את השטן, וכד שמע חד זימנא בהיל ולא בהיל אמר בנמוסיהון עסקין, וכד תנון ליה אמר ודאי שיפורא דשופר גדול דמטא זמניה, מתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא וזהו שאמרו במכילתין (ל' א') כד מסיים שליחא דצבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא, ולא נהיר, חדא דלא אתי שפיר כשהן עומדין הו"ל למימר כשהן יושבין, ועוד דקאמר בתרוייהו תוקעין ומריעין משמע דכי הדדי נינהו תקיעות דמיושב ומעומד בסדרם ובמנינם, ותו דההיא דיבנה תקיעות חובה היו שהיו תוקעין היחידים שלא היו בצבור ואתא לאשמעינן שכל יחיד ויחיד חייב בדבר ואינם מסורים לב"ד בלבד, [ו]היינו דהוה תקיעתא טובא שהיו תוקעין כל יחיד ויחיד ולא הוה אינשי שמעין קל אודניהון, דאילו תקיעתא דתקעי בבי כנישתא חדא היא ולא אוושא כולי האי.
והנכון דמימרא כפשטה על תקיעות דמיושב קודם ברכות ועל תקיעות דמעומד על סדר ברכות, ובודאי אין שתיהן חובה שאם תקע על סדר ברכות בלבד יצא, וזו היא מצותו לכתחילה כדתנן מי שברך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ג"פ, ובהכי יצא אף על פי שלא שמע על סדר ברכות, ואמרינן עלה טעמא דבירך ואח"כ נתמנה לו שופר הא אית ליה שופר מעיקרא כי שמע להו על סדר ברכות שמע להו, כלומר ובהכי סגי ליה ותו לא יברך, ובאותה שעה אין צריך לברך עליהן ברכת התקיעה, שברכות התפלה ברכתן, דומיא דברכות ק"ש לפרשת ק"ש כדאמרינן התם (ברכות י"א ב') שכבר נפטר באהבה רבה, ובלבד שיתקע תקיעות ראויות כגון תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות מפני הספק, והיו נוהגין חכמי התלמוד לעשות כן שאף על פי שתוקעין מיושב חוזרין ותוקעין מעומד בתפלה על סדר הברכות כסדר שתקעו מיושב דאינהו (קרי) [קים] להו בתרועה ולא מספקא להו ולא היו [תוקעין] אלא אחד מן הסימנין ג' פעמים, ועל המנהג הזה שאלו למה נוהגין כן להקדים ולתקוע מיושב כיון דסופן לתקוע מעומד דנפקי ביה, ואמרינן כדי לערבב את השטן קודם תפלה שלא ישטין בתפלתינו כשאנו חוזרין ותוקעין, ואם תאמר למה חוזרין ותוקעין דיים בהקדמה שמיושב, י"ל שעושין כן למצוה כדי להעלות ברכות בתקיעה בצבור כדרך שעושין בברכות של תענית, אבל אין ראיה ממ"ש בפסחים (ז' ב') כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילה ושופר דילמא מיקלקל תקיעתא, ואידחייא לה ההיא דשופר דלא מברך לה אלא עובר לעשייתה, ואילו בתקיעות שעל סדר ברכות ודאי אין שם ברכת המצוות, כי הברכות של תפלה הן כדכתיבנא, אלא דעל תקיעות דמיושב הוא שמברכין, שהרי י"ל דההיא לאו בצבור היא אלא ביחיד, מ"מ למדנו משם כדברי רבינו אלפסי ז"ל שיש לתקיעות ברכת המצוות כמו שנהגו שהרי כיון שנהגו להקדים לתקוע מיושב ויוצאין בה חייבין הם לברך כדין יחיד, וזה ברור.
33.אורחות חיים חלק א דין תקיעת שופר אות יז
וי"א שכשם שהיו מתקבצין ותוקעין כסבורין היו שעליהן הן באים ועמדו עליהן והרגום ושינו המנהג למוסף כדאמרי' שיאמרו בנימוסיהון אינין עסקין כלו' לשם חוק שלה לא למרוד בנו ולבא עלינו ואע"פי שהגזר' נתבטל' התקנ' לא זזה ממקומ' והטעם משו' דאיכא ברוב עם וכתי' ברוב עם הדרת מלך ואמרינן בגמרא מאי טעמא תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן פי' הראב"ד ז"ל מפני שהשטן מקטרג בשעת סניגורן של ישראל ואם לא היו תוקעין כי אם על סדר ברכות מעומד אז היה מקטרג ומערבב תפלתן ותקיעותם אבל עכשיו שתוקעין מיושב שלא בשע' תפלתם מה שהיה לו לקטרג כבר עשה באותה שעה ובשע' תפלתם ותקיע' שוב אינו מקטרג והקשה הר"ז ז"ל על זה הפירוש א"כ היאך מברכין על אותן שמיושב שאינן עיקר אלא לערבב את השטן ופי' דכשהן יושבין לא מהנך דידן קאמר שלא היה מנהג בימי רבותינו לתקוע אלא על סדר הברכו' אבל עכשיו תקנו לתקוע כדי להקל לחולים ולחלושים ופירש כשהן יושבין תקיעות המוסף שהכל יושבין שכבר התפללו וכשהן עומדין פי' כשהן יוצאין מב"הכ כדאמרי' ננערו לעמוד והיה מנהגם לתקוע כל יחיד ויחיד בסוף התפלה כדאמרינן כדמסיים שליחא דצבורא דיבנה לא שמע איניש קל אודניה מקל תקועיה וקאמר דאנהו תקיעתא דיחידאי אינן אלא לערבב וכו' עכ"ל. וכתב ר' עמרם ז"ל ולאחר התקיעה מריעין תרועה גדולה כדי לערבב את השטן ע"כ:
34.תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד ב
/מִשְׁנָה/. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תּוֹקְעִין, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּכֹל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְּיַבְנֶה בִּלְבַד. אָמְרוּ לוֹ: אֶחָד יַבְנֶה וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין. וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יַתִּירָה עַל יַבְנֶה: שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאֶה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא - תּוֹקְעִין, וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבַד.
גְּמָרָא. מְנָא הָנֵי מִלֵּי? אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר לַחְמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. לָא קַשְׁיָא; כָּאן - בַּיּוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן - בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחוֹל. אָמַר רָבָא: אִי מִדְּאוֹרַיְתָּא הִיא - בַּמִּקְדָּשׁ הֵיכִי תָּקְעִינַן? וְעוֹד: הָא לָאו מְלָאכָה הִיא דְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוּטֵי, דְּתַנָּא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ - יָצְתָה תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּרְדִיַּת הַפַּת, שֶׁהִיא חָכְמָה וְאֵינָהּ מְלָאכָה. אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִדְּאוֹרַיְתָּא מֵישְׁרָא שָׁרִי, וְרַבָּנָן הוּא דִּגְזוּר בֵּהּ, כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: הַכֹּל חַיָּבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל הַבָּקִי לִלְמֹד, וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהַיְנוּ טַעְמָא דְּלוּלָב, וְהַיְנוּ טַעְמָא דִּמְגִלָּה.
35.משך חכמה ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כד
יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה. הִנֵּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב) אָמְרוּ: כָּל שָׁנָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִין בִּתְחִלָּתָהּ, מְרִיעִין לָהּ בְּסוֹפָהּ (מַאי טַעְמָא? דְּלָא עִרְבֵּב שָׂטָן). פֵּרֵשׁ הבה"ג (מוּבָא בְּתוֹסָפוֹת שָׁם ד"ה שֶׁאֵין) לָאו דְּמִקְלַע בְּשַׁבְּתָא, אֶלָּא דְּאִתְיַלֵּד אֻנְסָא. הַכַּוָּנָה, כִּי אֵין הַתְּקִיעָה מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ כֹּל הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר בְּהֵעָדְרָהּ יֵעָנֵשׁ עַל בְּלִי קִיּוּמוֹ אוֹתָהּ, וְכִי אֹנֵס - רַחֲמָנָא פַּטְרֵהּ. רַק הוּא כְּמוֹ רִפְאוּת תַּעֲלֶה וּלְזִכָּרוֹן אִתִּי, וּכְמוֹ מְכַפֵּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן אָתֵי כְּמַאן דְּאָתֵי בִּפְנִים דָּמִי. וְנִמְצָא, הַחוֹלֶה אִם בְּאֹנֶס לֹא יִקַּח מָזוֹר וּרְפוּאָה, הַאִם יִתְרַפֵּא?! כֵּן כְּשֶׁנֶּעֱדָר הַזִּכָּרוֹן שׁוֹפָר, שֶׁמְּכַנֶּסֶת זִכְרוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תּוּ הַחֹלִי בְּלֹא מָזוֹר וּרְפוּאָה, וְקִטְרוּג הַשָּׂטָן בִּמְקוֹמוֹ. [וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן כא בְּשָׁ"ךְ בָּזֶה דאונסא כְּמַאן דְּעָבִיד, דְּאִם נִתְחַיֵּב עַל מְנָת שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּלוֹנִי וְלֹא עָשָׂה בְּאֹנֶס גַּם כֵּן אֵינוֹ חַיָּב]. אוּלָם בְּשַׁבָּת, דְּאַחַד הַמְּיֻחָד מִמִּצְוַת שׁוֹפָר הוּא לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, לְהַזְכִּיר זְכוּת הָעֲקֵדָה שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ פֶּרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, א), וְהַתְּקִיעָה מַכְנִיס זְכוּת יִשְׂרָאֵל מַה שֶׁנָּחֲלוּ מִיִּצְחָק, לִמְסֹר עַצְמָם לְחֶרְפָּה וּלְמַכָּה וּלְבִזָּה עֲבוּר שֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ כִּי נִקְרָא עֲלֵיהֶם - זֶהוּ זְכוּת עֲקִידָה, שֶׁבָּנָיו עוֹקְדִים כֹּל תַּאוֹתֵיהֶם וְהַרְגָּשׁוֹתֵיהֶם וּשְׁאֵלוֹת הַחַיִּים עַל מוֹקֵד אַהֲבַת ה' וְתוֹרָתוֹ.
וְהֵנָּה, יַדּוּעַ כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל והשי"ת הֵמָּה כִּשְׁנֵי אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד רֵעֵהוּ, וְזֶהוּ (בְּרָכוֹת ו, א): תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". והשי"ת אָמַר (בַּמִּדְבָּר לָא, ב): "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים", וּמֹשֶׁה אָמַר (שָׁם פָּסוּק ג) "לָתֵת נִקְמַת ה'", וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַרְבֵּה. לָכֵן אַחֲרֵי שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ גֹּדֶל הַתּוֹעֲלִיּוֹת מִמִּצְוַת שׁוֹפָר, אֲשֶׁר אִם יְבֻטַּל - אַף בְּאֹנֶס - הַסַּכָּנָה גְּדוֹלָה, וּבְכָל זֹאת אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל פֶּן יְבֻלַּע חָלִילָה לְמִצְוַת שַׁבָּת אֲשֶׁר מֵעִיד עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, כִּי חִדֵּשׁ עוֹלָמוֹ מִן הַאֵין הַגָּמוּר, יִהְיֶה מָה! יַעֲבֹר עָלֵינוּ מַה, וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ! יְקַטְרֵג הַשָּׂטָן וְלֹא יִכָּנֵס זִכְרוֹנֵנוּ לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְטוֹבָה, אַךְ לֹא יְבֻלַּע לְשַׁבָּת הַמֵּעִיד עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, פֶּן יַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִתְחַלֵּל שְׁמוֹ חָלִילָה. כִּי לְיִשְׂרָאֵל מְעַט הַיַּחַס מֵהַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר: "מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי", כִּי הַשַּׁבָּת מִתְיַחֵס אֶל יַחַס הָעוֹלָם בִּכְלָלָהּ להשי"ת, לֹא עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּהַמּוֹעֲדִים בְּעֶצֶם, בְּעִילָה רְחוֹקָה אכמ"ל. וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא! וְעוֹקְדִים כֻּלָּם עֲבוּר קִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי זֶה גּוּפֵהּ מָה שֶׁאֵין אָנוּ תּוֹקְעִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, זֶה גּוּפָא עֲקֵדָה רוּחָנִית מֻפְלֶגֶת וּמוֹעִיל לִרְצוֹת אוֹתָנוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּרַצֶּה זִכְרוֹן שׁוֹפָר:
36.תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כו עמוד א
מִשְׁנָה. כֹּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִים, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כֹּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֶשֶׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
גְּמָרָא. ... עֻלָּא אָמַר: הַיְנוּ טַעְמָא דְּרַבָּנָן - כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מִפְּנֵי מָה אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס בְּבִגְדֵי זָהָב לִפְנַי וְלִפְנִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה - לְפִי שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵגוֹר. - וְלָא? וְהָא אִיכָּא דַּם פַּר! - הוֹאִיל וְאִשְׁתַּנִּי - אִשְׁתַּנִּי. - וְהָא אִיכָּא אָרוֹן וְכַפֹּרֶת וּכְרוּב! - חוֹטֵא בַּל יַקְרִיב קָאָמְרִינַן. - וְהָא אִיכָּא כַּף וּמַחְתָּה! - חוֹטֵא בַּל יִתְנָאֶה קָא אָמְרִינַן. - וְהָא אִיכָּא בִּגְדֵי זָהָב מִבַּחוּץ! - מִבִּפְנִים קָא אָמְרִינַן. - שׁוֹפָר נָמֵי מִבַּחוּץ הוּא! - כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא - כְּבִפְנִים דָּמִי. ...
No comments:
Post a Comment