אדר ראשון
הרב
ארי דוד קאהן
1.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
משנה.
קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר
הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.
2.
תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק א הלכה ו
קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה שנה צריכין לקרותה
באדר השני שכל מצות שנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון ר' לעזר בי ר' יוסה או' משם ר' זכריה בן
הקצב אין צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות שנוהגות באדר השיני נוהגות באדר
הראשון רבן שמעון בן גמליאל או' משם ר' יוסה צריכין לקרותה באדר השיני
שכל מצות שנוהגות באדר השיני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מספד ותענית שנוהגין בזה ובזה
שטרות שבזה ושבזה כותבין אדר ואדר שיני נכתב תניין ר' יהודה אומ' אדר שיני נכתב תיו
3.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
גמרא. הא לענין סדר פרשיות - זה וזה שוין. מני מתניתין?
לא תנא קמא, ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל. דתניא: קראו את
המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות
בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל
מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין
אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין
בזה ובזה. - רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא
בינייהו. דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון - עבוד, בר ממקרא מגילה דאף
על גב דקרו בראשון קרו בשני, ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה
בראשון. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון - קרו בשני. מני?
אי תנא קמא - קשיא מתנות, אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה. אי רבן שמעון
בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות! - לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים,
דהא בהא תליא. ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא,
והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה
ומתנות, הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי. אמר רבי חייא
בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי
יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה
ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל
סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן
גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.
4.
רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב
סדר פרשיות - פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש, דתנן במתניתין
דבני העיר דנוהגין באדר. זה וזה שוין - שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני.
שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן. אין
מעבירין כו' - משבא
לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה. גאולה
לגאולה - פורים
לפסח.
5.
רא"ש מסכת מגילה פרק א
מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין
אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נראה
לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין
אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע"פ דעשאו בראשון צריכין לחזור
ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן
בשני [והיכא] דנתעברה השנה קודם אדר ראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ...גמ'
ומוקמינן מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל והכי קאמר אין בין ארבעה עשר של אדר
הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא להספד ותענית שניהם
שוין וכן הלכה
6.
מרדכי מסכת מגילה פרק מגילה נקראת [רמז תשעד]
[רמז תשפד] אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא
מגילה ומתנות לאביונים הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין אמר ר"מ היינו קודם שבטלה
מגילת תענית אבל בזמן הזה כיון שבטלה מגילת תענית והותרו כל הימים אין אסורין בהספד
ותענית אלא בחנוכה ופורים דמתפרסמא מילתא דניסא כדמפרש פ"ק דר"ה לבד
מפורים דאית ביה מקרא מגילה אבל י"ד דאדר הראשון כיון דלית ביה פרסום ניסא
ולא מקרא מגילה לא עדיף משאר מגילת תענית ומותר בהספד ובתענית ועוד קבל מור"ם
דהא דאמרינן דאסור בהספד ותענית דוקא בקראו המגילה ונתעברה השנה
7.
ספר אבודרהם פורים
ואם תהיה השנה מעוברת, בארבעה עשר ובחמשה עשר מאדר
ראשון מתפללים כמו ביום ב' של פורים שאמרנו וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בהם מלאכה.
8.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן
תרצז סעיף א
יום י"ד וט"ו שבאדר (א) ראשון אין
נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור (ב) יענך ה' ביום צרה, <א> ואסור בהספד
(ג) [א] ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית
מותרים. הגה: והמנהג כסברא הראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה (ד) א [ב]
בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן, (ה) <ב>
מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; ב וטוב לב משתה תמיד (משלי
ט"ו, ט"ו) (הגהות מיימוני בשם סמ"ק).
9.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף
ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת,
יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל
ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני
(ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו
יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
10. ביאור הגר"א
אורח חיים סימן תקסח סעיף ז
בשניהם. כן הוא עיקר מדינא כנ"ל:
11. משנה ברורה
סימן תקסח ס"ק מא
(מא) שמת אביו א"א =או אמו= באדר והשנה מעוברת
- ר"ל שבשנה שמת בו אביו לא היה השנה מעוברת ובשנים הבאים אח"כ איתרמי שנה
מעוברת דעת המחבר דסתם אדר הוא אדר שני וי"א להיפך וגם יש בענינינו
טעם דאין מעבירין על המצות:
12. משנה ברורה
סימן תקסח ס"ק מב
(מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם - עיין במ"א
שמסיק דאם קבל עליו בנדר להתענות יום שמת בו אביו או רבו מחוייב להתענות בשניהם
דכן הוא העיקר לדינא [וכ"כ הגר"א] אכן אם לא קבל עליו בפירוש רק מצד מנהגא
שמנהג להתענות יום שמת בו אביו ואמו א"צ להתנהג לעולם אלא כמו שנהג בפעם ראשונה
כשמתרמי לו השנה מעוברת דמעיקרא אדעתא דהכי קבל עליה אכן בפעם ראשונה גופא אם בא
לימלך כיצד לעשות הנכון לומר לו [לח] שיתענה בשניהם (אכן אם קשה לו להתענות בשניהם
נראה שטוב יותר שיברור לו יום ראשון דכן הוא המנהג) אכן האבלים אין צריכין ליתן
לו קדיש אלא פ"א וכיוצא בזה כתבו בשם רש"ל מי שאינו יודע יום שמת בו
אביו ואמו יברור לו יום אחד אך אל יסיג גבול אחרים לומר קדיש. אם מת אביו ביום ראשון
דר"ח אדר שני יתענה לשנה הבאה שהיתה שנה פשוטה ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט
בו דלעולם אדר של שנה פשוטה עומד תחת אדר שני של שנה מעוברת. ומי שמת אביו ביום ראשון
דר"ח כסליו ולשנה הבאה היה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום אחד צ"ע
מתי יתענה אם בכ"ט לחשוון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעולם יום שני
עיקר שמונין למועדות משני וא"כ היה יום פטירת אביו יום אחרון מחודש חשוון וגם
עתה יקבע ביום אחרון לחודש זה או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יקבע יום
היא"צ עתה ג"כ בר"ח [ולא להתענות בו דהא אין מתענין בר"ח כדלקמיה
אלא להדליק בו נר ולומר קדיש] ומסיק המ"א דאם שנה ראשונה למיתת אביו השנה היא
חסרה וכמש"כ וא"כ עדיין לא הוקבע הענין עליו בנדר יקבע היא"צ בכ"ט
לחודש חשוון וכמש"כ הטעם אבל כששנה הראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע
היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח [לט] ויש מאחרונים
שסוברין דלעולם יקבע בר"ח [מ] והעולם נוהגין כהמ"א:
13. שולחן ערוך
אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נה סעיף י
אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת,
ונער אחד נולד באדר שני באחד בו, י ושנת י"ג (מג) [יא] אינה מעוברת, אותו שנולד
בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין (מד) עד כ"ט לאדר בשנת י"ג להיות בן י"ג
שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י"ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של
שנת י"ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, (מה) אינו נעשה בר
מצוה עד אדר השני (תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו /ט'/).
14. מגן אברהם
סימן נה ס"ק י
ושנת י"ג אינה מעוברת - משמע דאם שנת י"ג
מעובר' אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י"ג באדר ראשון וכ"כ בלבוש
סי' תרפ"ה וצ"ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני
כמ"ש בהג"ה וא"כ גם זה אף על פי שנולד בשנת העיבור מ"מ אשתקד היתה
שנה פשוט' ונעש' בן י"ב באדר סתם א"כ לא מלאו לו י"ג עד שנת אדר השני
... לכן נ"ל דנעשה בר מצוה באדר שני והא דנקט ושנת י"ג אינה
מעוברת מילתא דפסיק' נקט: ומי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשון
חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום א' צ"ע אם נעשה ב"מ כ"ט לחשון דהא
משמע בנדרים דף ס' דבאמת יום ראשון של ר"ח הוא יום ל' לחדש העבר אלא שבלשון בני
אדם קוראין אותו ר"ח וכן בא"ע סי' קכ"ו ס"ו יש דעות שונות ומ"מ
נ"ל דלא נעשה ב"מ עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט
יום מחשון דבעי' י"ג שנים שלימים כנ"ל ועמ"ש סי' תקס"ח ס"ז:
15. משנה ברורה
סימן נה ס"ק מד
(מד) עד כ"ט לאדר - דמהו דתימא שיחשב האדר
הראשון שנולד בו במקום שבט וכיון שיגיע כ"ט בשבט בשנת י"ג יהיה
נעשה בר מצוה קמ"ל דלא אמרינן כן:
16. משנה ברורה
סימן נה ס"ק מה
(מה) אינו נעשה - אף על גב דכבר כתב המחבר סעיף ט'
דחודש העיבור בכלל מ"מ ה"א דוקא בנולד בחודש אחר כגון בר"ח ניסן ושנת
י"ג מעוברת אין נעשה בר מצוה עד ר"ח ניסן אבל נולד בר"ח אדר ה"א
דנעשה בר מצוה בר"ח אדר ראשון קמ"ל דאדר ראשון לא נקרא אדר [מ]
אלא חודש העיבור מיקרי שהרי אין קורין את המגילה באדר ראשון ואנן בעינן י"ג שנים
שלימים. מי שנולד ביום ראשון בר"ח כסליו והיו אז ב' ימים ר"ח ובשנת י"ג
היה חשון חסר וכסליו אינו אלא יום אחד ר"ח אעפ"כ [מא] אינו נעשה בר מצוה
עד ר"ח כסליו. ומי שנולד בר"ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר"ח ובשנת י"ג
היו שני ימים ר"ח [מב] נעשה בר מצוה ביום א' דר"ח:
17. שולחן ערוך
יורה דעה הלכות אבילות סימן תב סעיף יב
הגה:...ואם מתו באדר ונתעברה השנה, יא העיקר להתענות
באדר (ו) הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינץ), אף על
פי שיש חולקין, כך הוא עיקר. יב ואם מתו בשנת העיבור באדר השני, מתענה גם כן בעיבור
באדר השני (ג"ז שם). ועיין באורח חיים סימן תקס"ח סעיף ז'. ועיין לעיל סימן
(ז) שצ"א שאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת,
דינו כשאר תענית. ועיין בא"ח סימן רמ"ט. מיהו אם בפעם ראשון השלים, ינהוג
כן (ח) כל ימיו.
18. שו"ת
אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קס
עוד בענין קביעות יום היאר - צייט, ואמירת קדיש בשבת
שקודם הקבורה בע"ה ב' שבט תשמ"א מע"כ ידידי מר ר' ירוחם פראם שליט"א
ומע"כ ידידי הרה"ג ר' אברהם ביקשטיין שליט"א שלום וברכה וכל הטוב לעולם.
א' מי שמת באדר בשנה פשוטה מתי יעשו היאר - צייט בשנה מעוברת.
במי שמת באדר בשנה פשוטה אף שהרמ"א /יו"ד/
כתב בסימן ת"ב (סעי' י"ב) שהעיקר להתענות באדר ראשון הא כתב הש"ך בס"ק
י"א דבאו"ח סימן תקס"ח סעיף ז' הביא הרמ"א שיש מחמירין להתענות
בשניהם ואף שאין כוונתו לקושיא דהא גם ביו"ד רמז שיש גם מקום להחמיר בזה שכתב
אף על פי שיש חולקין כך הוא העיקר, אלא כוונתו שמלשון הרמ"א באו"ח חזינן
שטוב להחמיר וכאן כתב רק מה שסובר לדינא, וכתב זה משום שסובר שצריך להחמיר בשניהם
וכדמסיק שכן כתב מהרש"ל שכן נוהגין וכן סובר הב"ח, והמג"א בסימן
תקס"ח סק"כ מסיק דלדינא יש להיות בשניהם, ואולי גם הש"ך לא לחומרא
בעלמא מסיק שצריך להתענות בשניהם אלא לדינא, דכן מסתבר שלא לחלק מלהעשות בר מצוה
דאינו נעשה בר מצוה עד אדר שני כדכתב הרמ"א באו"ח סימן נ"ה סעיף י'
ואף שיש חלוקים הם כולן דחוקים, ומשמע מלשון רוב הפוסקים דהוא מדין ודאי שלא נעשה בר
מצוה עד אדר השני וצ"ע בזה אך שלמעשה אינו נוגע זה.
19. שו"ת
שבט הלוי חלק י סימן קה
הנה כב' הציע לפנינו שאלת חכם, ילד שנולד בשנה פשוטה
בשלשים לחודש שבט שהוא א' דר"ח אדר ונעשה בר מצוה בשנה מעוברת, אם נעשה בר מצוה
כיום הולדו לפני י"ג שנה דהיינו בל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', או כדעת הגאון
בנין ציון ח"א סי' קנ"א דדעתו דנעשה רק בר מצוה ביום א' דר"ח אדר ב'.
...
נמצא דימי חודש אד"א המתחילים ביום ב' דר"ח
צריכים עוד להשלמת ימי חודש אדר ב', אבל יום ראשון א"צ לשום השלמה דלא נעשה להשלמת
החסר מהשנים אלא משלים רק החסר ע"י שעות החודש, ובעל בנין ציון במחכ"ת דימה
רחוקים בתכלית. ומשאר מקומות שהעיר פשוט דאין ראי', ע"כ בודאי מעיקר הדין הוא
נעשה בר מצוה ביום ל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', וכבודכם מסרו לי דכך הורו
גאוני ירושלים בימי הגאונים מהרי"ל דיסקין זי"ע, והגר"ש סלאנט זי"ע.
ואמנם כדי לחשוש להגאון בעל בנין ציון ודעמי' כדאי
להחמיר שלא להחזיקו לגדול בדבר שהוא להחמיר כגון להוציא אחרים וכדומה, אבל להקל שלא
להחזיקו לגדול כגון לענין חיוב תפילין וכדומה הדבר נוטה לדעת הסוברים דמל' שבט א' דר"ח
נעשה גדול כנ"ל.
ב. ואשר שאל לענין נולד באדר תשמ"ז, שנעשה
בר מצוה השנה רק באדר שני האם צריך להחמיר לענין תפילין שהוא דאורייתא מאדר ראשון או
נימא שהכרעת רבינו הרמ"א סי' נ"ה ס"י הוא לקולא ולחומרא.
כבר כתבתי לענ"ד בשו"ת שבט הלוי ח"ו
סי' ט' דמעיקר הדין אין לחשוש לשיטת הר"ש הלוי שבפר"ח שכתב שנעשה בר מצוה
באדר א', הואיל שיצא הלכה לכל ישראל כרמ"א ודעמי' דדעתם דאינו נעשה בר מצוה רק
באדר ב', ...
