ט׳ בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם רִאשׁוֹן
1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ד
לְאַחַר הַתַּעֲנִית מֻתָּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס מִיָּד. וְאִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּיוֹם רִאשׁוֹן אוֹ בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, מֻתָּר בִּשְׁתֵּי הַשַּׁבָּתוֹת, בֵּין שֶׁקֹּדֶם הַתַּעֲנִית בֵּין שֶׁאַחֲרָיו. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱסֹר כָּל שָׁבוּעַ שֶׁלְּפָנָיו, חוּץ מִיּוֹם ה׳ וְיוֹם ו׳. הַגָּה: וְנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר מִתְּחִלַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְעִנְיַן כִּבּוּס, אֲבָל תִּסְפֹּרֶת נוֹהֲגִים לְהַחְמִיר מִי״ז בְּתַמּוּז )מִנְהָגִים(.
2. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנב
סעיף י -אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן בַּסְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת, וּמַעֲלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בְּעֵת מַלְכוּתוֹ. מִיהוּ צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִבְּעוֹד יוֹם (סְמַ״ק).
סעיף יב- אֵין אוֹמְרִים תְּחִנָּה עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב בְּמִנְחָה, מִשּׁוּם דְּאִיקְרֵי מוֹעֵד; וְאִם הוּא שַׁבָּת, אֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךְ (מַהֲרִי״ל וּמִנְהָגִים).
3. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנג
סעיף ב -תִּשְׁעָה בְּאָב, לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר; וְאֵין אוֹכְלִים אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. {הַגָּה: וּמֻתָּר בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מִיהוּ בַּחֹל נוֹהֲגִין לַחֲלֹץ מִנְעָלִים קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר בָּרְכוּ, וְאִם הוּא שַׁבָּת חוֹלְצִים לְאַחַר בָּרְכוּ מִלְּבַד שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁחוֹלֵץ קֹדֶם בָּרְכוּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי) רַק אוֹמֵר תְּחִלָּה: הַמַּבְדִּיל וְכו׳ (מִנְהָגִים בְּשֵׁם מהרא״ק); וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִלְמֹד בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב; וְלָכֵן אִם חָל בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת (מַהֲרִי״ל וּמִנְהָגִים), וְכֵן לֹא יְטַיֵּל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב.
4. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד
סעיףה- עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בְּט׳ בְּאָב, וּמַשְׁלִימוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּיוֹם כִּפּוּר; אֲבָל בְּג׳ צוֹמוֹת אֲחֵרִים פְּטוּרִים מִלְּהִתְעַנּוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן רָאוּי שֶׁלֹּא תֹּאכַלְנָה לְהִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, אֶלָּא כִּדֵי קִיּוּם הַוָּלָד {וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ תק״נ סָעִיף סעיףו-חַיָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכֵן חוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אֵין צָרִיךְ אֹמֶד אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִיָּד, דְּבִמְקוֹם חֹלִי לֹא גָּזְרוּ רַבָּנָן. הַגָּה: וּמִיהוּ נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָהֶם צַעַר גָּדוֹל שֶׁהָיָה לָחוּשׁ לְסַכָּנָה, וְהַמֵּקֵל לֹא הִפְסִיד.
5. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנו
לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁרוֹאֶה הַנֵּר אוֹמֵר: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ; וְאֵין מְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים. וּבְלֵיל מוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים.
6. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"ח
במוצאי תשעה באב אין אוכלין בשר, וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
(א) בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ אֵשׁ בַּהֵיכָל וְנִשְׂרַף עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם עֲשִׂירִי, וּמִפְּנֵי כָּךְ מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּלֵיל עֲשִׂירִי וְיוֹם עֲשִׂירִי. {הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי); אִם חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם א', מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְיַיִן יוֹם ב', אֲבָל בַּלַּיְלָה אָסוּר מִפְּנֵי אֲבֵלוּת שֶׁל יוֹם (מַהֲרִי"ל).}
7. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ"ט
מנהגי תשעה באב ודין מילה בתשעה באב, וּבוֹ י׳ סְעִיפִים
(א) חָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת. {הַגָּה: וּמַבְדִּילִין בַּלַּיְלָה בַּתְּפִלָּה כִּשְׁאָר מוֹצָאֵי שַׁבָּת (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי הִלְכוֹת ט׳ בְּאָב), וְאִם שָׁכַח מִלְּהַבְדִּיל עַיֵּן לְעֵיל סי׳ רצ״ד סָעִיף ג׳; וּמִתְפַּלְּלִים בְּנַחַת וְדֶרֶךְ בְּכִי כַּאֲבֵלִים, וְכֵן עוֹשִׂים בִּקְרִיאַת אֵיכָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), וּבְכָל אֵיכָה מַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר (מַהֲרִי״ל), וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַחַזָּן לְפָסוּק: הֲשִׁיבֵנוּ, אוֹמְרִים אוֹתוֹ הַקָּהָל בְּקוֹל רָם, וְאַחַר כָּךְ מְסַיֵּם הַחַזָּן וְחוֹזֵר הַקָּהָל וְאוֹמְרִים: הֲשִׁיבֵנוּ, בְּקוֹל רָם, וְכֵן הַחַזָּן (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).}
(ב) בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב {מִתְפַּלְּלִים עַרְבִית וְאוֹמְרִים אֵיכָה וְקִינוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמַהֲרִי״ל);}וְאוֹמֵר אַחַר קִינוֹת וְאֵיכָה, סֵדֶר קְדֻשָּׁה, וּמַתְחִיל מִוְּאַתָּה קָדוֹשׁ, וְאִם חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתאֵין אוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם. {הַגָּה: וְלֹא לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת וְלֹא וְיִתֶּן לְךְ (כָּל בּוֹ), וּמְסִירִין הַפָּרֹכֶת מִלִּפְנֵי הָאָרוֹן עַל שֵׁם בִּצַּע אִמְרָתוֹ (איכה ב, יז)(מִנְהָגִים).}
(ט) ט׳ בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם רִאשׁוֹן, בַּעַל בְּרִית מִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְרוֹחֵץ, וְאֵינוֹ מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ לְפִי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלּוֹ הוּא.
(י) נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט וְשֶׁלֹּא לְהָכִין צָרְכֵי סְעֻדָּה עַד אַחַר חֲצוֹת. {הַגָּה: וְהוֹלְכִים עַל הַקְּבָרוֹת מִיָּד כְּשֶׁהוֹלְכִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס׳), וְאִם אֵרַע מֵת בְּט׳ בְּאָב אֵין אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין (תַּשְׁבֵּ״ץ).}
8. בית מאיר אורח חיים סימן תקנט[שו"ע סעיף ט] ר מאיר פוזנר 1725-1807
ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה וכו': מבואר בב"י משום הקולא דנדחה. וא"כ הי' נלענ"ד ללמוד בק"ו בהג' צומות אע"פי שאינם נדחים נמי אין צריכים הבעלי ברית להשלים. שהרי מבואר סי' תקנ"ד סעי' ה' דבט' באב עוברות ומניקות מתענות ומשלימין: ולא נשמע בשום פוסק דבנדחה יש להקל. זולת ביולדת תוך ל' שבמ"א סי' הנ"ל סק"ט. וכן מבואר בתשובת רש"ל שהורה לחי' להתענות בט' באב שנדחה אף דסתמא היתה נמי מניקה. ובג' צומות הא מבואר בכל הפוסקים דעוברות ומניקות פטורים ש"מ ט' באב נדחה תמיד מג' צומות בזמנם. וכן בדין שבאלו רצו מתענים. ובזה חיוב ברור הוא. ואם ט' אב נדחה בעלי ברית לא ישלימו מכ"ש בג' צומות בזמנם שא"צ להשלים. אך צ"ע שהרי ...
9. שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן לז1670-1733
תשעה באב שנת תפ"א שחל להיות בשבת ונדחה לאחר שבת ואחד הי' לו חולי שאין בו סכנה כ"כ וקיבל עליו התענית והתענה עד אחר חצות לזמן מנחה גדולה ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה להם המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל ולפי שהתפלל תפלת מנחה ביחידות שכח מלהניח תפילין כדינו ושאל השואל מה תקנתו
תשובה הנה בודאי מה שהורה המורה שיתפלל מנחה גדולה יפה עשה כיון שנדחה ט"ב על יום א' א"צ להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו' תוך שלשי' או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו בהנ"ל כמבואר בא"ח סימן תקנ"ט סעיף ט' כ"ש במקום חשש חולי...
10.רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן תקנט1761-1837
ואינו משלים. וכן בחוליקצתומעוברתשיש מיחוש קצתמותרים לאכולת' שבו"י ח"ג סי' ל"ז:
11.ביאור הלכה סימן תקנטסעיף ט
* ונדחה וכו' - עיין במ"ב במש"כ לענין חתן ביום חופתו ועיין במ"א דבשאר שבעת ימי המשתה שלו אין נחשבין כרגל לענין זה ולפ"ז אפילו אם חל אחד מד' תעניתים שנדחה בימי המשתה שלו חייב להתענות וכן כתב בח"ש ועיין בעט"ז שכתב דאם חל יא"צ בשבעת ימי המשתה א"צ להתענות ועיין בח"ש דהסכים לזה לדינא ומ"מ מסיק דצריך בזה התרה ע"ש:
* ואינו משלים תעניתו - וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:
