Twitter

Sunday, October 20, 2013

Essays and Audio Parashat Chayei Sarah

Essays and Audio Chayei Sarah

New Essay:
Echoes of Eden Project:
Negotiations and Acquisitions
http://www.slideshare.net/arikahn1/parashat-hayei-sara-negotiations-and-acquisitions

Essays:
Uncommon Decency
http://rabbiarikahn.com/pdf/hayei_sarah_uncommon_decency.pdf
Death of a King

A Living Well

Comings and Goings

The Servant of Abraham

The First Matriarch

Audio:

The Servant of Avraham and the Maid of Sarah

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/799384/Rabbi_Ari_Kahn/The_Servant_of_Avraham_and_the_Maid_of_Sarah#

Parshat Chayei Sarah // And Avraham was Blessed with EVERYTHING
Is “Everything” having a daughter - or not having a daughter?

Parshat Chayei Sarah

Parshat Chayei Sarah // Chevron

Parshat Chayei Sarah // Avraham David and Kingship
Avraham and David Comparison between Chayei Sarah and the Haftorah

Parshat Chayei Sarah // A Wedding And A Funeral

Parshat Chayei Sarah // Yitzchak after the Akaida
Where Is Yitzchak , how did the akaida impact Yitzchak? - where was he during his mother's funeral?

Parshat Chayei Sarah // The Dual Lives of the Patriarchs and Matriarchs
5773-The dual lives that each of the patriarchs and matriarchs lived, which explains certain "verbose" section of the text.

Parshat Chayei Sarah // Be'er l'khai Ro'i -Yitzchak and Yishmael
Why does Yitzchak pray at the well of Yishmael?


Thursday, October 17, 2013

sources "Avraham's Vision" Parshat Vayera

פרשת וירא

הרב ארי דוד קאהן                                                                                         Rabbi Ari Kahn                      
Israel Center                                                                                                     Adk1010@gmail.com       
http://Rabbiarikahn.com                                                                 http://arikahn.blogspot.com

1.    בראשית פרק יח, א-יז
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: (ד) יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: (ה) וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: (ז) וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: (ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ: (טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל־פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: (יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:

2.    בראשית פרק יז, יז-כז
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: (כא) וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם: (כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל־זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים: (כד) וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: (כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: (כז) וְכָל־אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן־נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ

3.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ב
וישא עיניו וירא. מה ראה, ראה השכינה:

4.    שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ב
ב) וישא עיניו וירא. לאחר שנגלה עליו שכינה:

5.    רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא אליו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו: באלוני ממרא - הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:ישב - ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל:

6.    ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא. פרש"י שהלך לבקר את החולה. ושאל הר' יוסף כהן זצ"ל מניין לנו זה שהלך לבקרו, ותירץ מדלא מצינו בכל הקריאה במקום שנתראה שאין כת' שם או ויאמר או וידבר רק בכאן, א"כ למה נתראה אליו אלא ודאי הלך לבקרו.

7.    חזקוני בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
וירא א"ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו וכן משמע שלא מצינו בשום מקום לשון וירא דלא כתיב בתריה אמירה או דבור והכא לא כתיב, ומפני מה (לא) נתראה אם לא לבקרו. וי"א עיקר מה שנתראה הקדוש ברוך הוא לאברהם לא היה אלא לצורך מעשה סדום אבל מעשה המלאכים הפסיק הענין וגם אחד מהם בא לצורך סדום. דבר אחר וירא אליו כמו שמפרש והולך שבאו אליו שלשה מלאכים שבהרבה מקומות נקרא המלאך בשם הקדוש ברוך הוא כאילו הוא מדבר כדכתיב כי שמי בקרבו וניתן לו רשות לדבר בשם הקדוש ברוך הוא כדכתיב במשה וירא מלאך ה' אליו וגו', וירא ה' כי סר לראות וכן בעקידה.

8.    רשב"ם בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא אליו י"י - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה כדכת' כי שמי בקרבו, שלוחו כמותו. וכן וירא אליו מלאך י"י בלבת אש מתוך הסנה, וכתו' שם וירא י"י כי סר לראות:

9.    רמב"ן בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה: וכן אמר (שם) בענין "ויאבק איש עמו" (להלן לב כה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ, ולמה אמר (להלן לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה. וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת, כי גם את השם הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (עיין להלן כח יג, לא ג): והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך", "ויאמר המלט על נפשך" (להלן יט טו יז), "והנה נשאתי פניך" (שם כא), וכל הפרשה כלה מראה, וישאר לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם:...

10. ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק מב
ופעמים יראה המלאך ידבר עמו, ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר, ופעמים יראה איש שידבר עמו ואח"כ יתבאר לו שזה המדבר מלאך, ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר, אחר זה ידע שהוא מלאך, ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, וירא אליו ד' באלוני ממרא וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, שהוא ג"כ ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמר, והבן הענין הזה עוד בסוד מן הסודות, וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו ויאבק איש עמו, שהוא בצורת הנבואה, אחר שהתבאר באחרונה שהוא מלאך
This important principle was adopted by one of our Sages, one of the most distinguished among them, R. iya the Great (Bereshit Rabba, xlviii.), in the exposition of the Scriptural passage commencing, "And the Lord appeared unto him in the plain of Mamre" (Gen. xviii.). The general statement that the Lord appeared to Abraham is followed by the description in what manner that appearance of the Lord took place; namely, Abraham saw first three men; he ran and spoke to them. R. Hiya, the author of the explanation, holds that the words of Abraham, "My Lord, if now I have found grace in thy sight, do not, I pray thee, pass from thy servant," were spoken by him in a prophetic vision to one of the men; for he says that Abraham addressed these words to the chief of these men. Note this well, for it is one of the great mysteries [of the Law]. The same, I hold, is the case when it is said in reference to Jacob, "And a man wrestled with him" (Gen. xxxii. 25); this took place in a prophetic vision, since it is expressly stated in the end (ver. 31) that it was an angel. The circumstances are here exactly the same as those in the vision of Abraham, where the general statement, "And the Lord appeared to him," etc., is followed by a detailed description. Similarly the account of the vision of Jacob begins, "And the angels of God met him" (Gen. xxxii. 2); then follows a detailed description how it came to pass that they met him; namely, Jacob sent messengers, and after having prepared and done certain things, "he was left alone," etc., "and a man wrestled with him" (ibid. ver. 24). By this term "man" [one of] the angels of God is meant, mentioned in the phrase, "And angels of God met him"; the wrestling and speaking was entirely a prophetic vision.

11. בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מח סימן י
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן תני ר' חייא לגדול שבהן אמר זה מיכאל,

12. ספר האמונות והדעות מאמר ב
ואחרים חושבים בענין (בראשית י"ח א') וירא אליו י"י באלוני ממרא ואומרים, שזה הענין אשר נראה לאברהם הנקרא בשם הזה הוא שלשה; כי הוא פירש אחריו, שלשה אנשים נצבים. ואבאר כי אלה הם סכלים מהכל, והוא, שלא המתינו עד שיגיעו לסוף הענין, ואלו היו ממתינים עד שישמעו (שם שם כ"ב) ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני י"י. היו יודעים כי האנשים כבר הלכו וכבוד י"י עומד ואברהם לפניו, ובטל שיהיה הוא הם, אבל נראה הכבוד תחלה לאברהם שילמד ממנו שאלה אנשים חסידים ויראי השם. על כן אמר להם (שם שם ג') אדני אם נא מצאתי חן בעיניך; רוצה לומר, מלאכי י"י, על דרך ההסתר הנמצא בלשון העברים ובלשונות אחרות,

13. מלבי"ם בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ב
 וישא עיניו וירא תחלה ראה את המלאכים בעין הנבואיי בעודם ברוחניותם וראה אותם מעופפים למעלה והתחקה המראה בנבואתו כי שלשה אנשים נצבים עליו, ר"ל שנצבים ברום עולם שעז"א נצבים עליו למעלה, ואח"כ נתגלמו בגולם ולבוש גשמי ועבר המראה מן עין הנבואיי אל עין החושיי, שעז"א שנית וירא. שראה אותם בעיניו הגשמיים שעומדים על הארץ כעוברי אורח, וכאשר ראה אותם עוברים בצד האהל כרוצים לעבור לדרכם,

14. תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד ב
כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר: ויאמר יי' אם נא מצאתי חן בעיניך; חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה, כמאן? כאותו הזוג. כל שמות האמורים בלוט חול, חוץ מזה שהוא קדש, שנאמר: ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו', מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקדוש ברוך הוא.

15. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ט
כל השמות האמורים באברהם קדש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן הרי הוא קדש, כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן,

16. רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ג
(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):

17. אבן עזרא בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא הנה קצת אמרו, כי השם ג' אנשים, הוא אחד, והוא ג' ולא יתפרדו. והנה שכחו ויבאו שני המלאכים סדומה (ברא' יט, א). ומפרשים אמרו שהשם נראה אליו במראות נבואה, ואחר כך נשא עיניו וראה ג' מלאכים. האחד בא לבשר שרה, והשנים הלכו לסדום. האחד להשחית, והשני להציל את לוט. ופי' ויאכלו (ברא' יח ח) כי נאכל הלחם, כטעם אשר תאכל האש (ויקרא ו,

18. אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק ג
והמבין זה סוד השם ידע נבואת וירא אליו (בראשית יח, א), גם ויאבק איש (שם לב, כה), גם פלא הסנה. ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש.

19. ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ב
המינים פוקרין והנה שלשה אנשים וכת' ויאמר י', דהכל שלש אלהות הכל אחד. תשובה, א"כ כיון שהכירם אברהם לג' אלהות והכל אחד למה הביא להם לאכול וכי לאכילה הוא צריך, ועוד לדבריהם אי אפשר לג' רשויות להיות זה בלא זה וכאן נתפזרו דכתיב ויבאו שני המל[א]כים סדומה, ושלישי היכן היה, ועוד כתיב ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, הרי הלכו להם, וכתיב ואברהם עודנו עומד לפני יי, אלמלא משמע דשכינה לא היה מאותם האנשים.
R. Haym Paltiel b"r Jacob was born c. 1240 and lived in Felaise, France, relocating to Magdebourg, Germany. He was a disciple-colleague of R. Meir (Maharam) of Rothenburg, and corresponded with him on halakhic issues. He died c. 1300. Sefer Peirushei haTorah by R. Haym Paltiel is a collection of commentaries on the Pentateuch from the Tosafot school and was edited by R. Haym Paltiel's son


Sunday, October 13, 2013

Essays and Lectures Parashat Vayera

Essays and Lectures Parashat Vayera

New – Echoes of Eden Project:

Parshat Vayeira // the Elevation of Yitzchak

Parshat Vayera 5772

Parshat Vayeira // The Akaida and Resurrection

Parshat Vayeira // Akaidat Yitzchak and Yishmael

Parshat Vayeira // Welcoming Guests

essays:
The Purpose of the Akeida AVRAHAM'S VIEW OF DEATH

Elevation

The Matzah of Lot

Father and Son

The Binding

Thursday, October 10, 2013

שואלין את הגשמים

שואלין את הגשמים

הרב ארי דוד קאהן                                  

1.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף י עמוד א
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.
גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה.

2.    רש"י מסכת תענית דף י עמוד א
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים וכו' רבן גמליאל אומר בשבעה בו בחמשה עשר יום אחר החג - כלומר, בשבעה במרחשון הוא חמשה עשר אחר החג.
כדי שיגיע האחרון - כלומר, קודם ביאת מים לנהר פרת, שהוא רחוק יותר.
ובגולה ששים - ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך.

3.    פירוש המשנה לרמב"ם מסכת תענית פרק א
והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ואם נתאחרו הגשמים אחרי אותו הזמן לפי יחס זמנים אלו האמורים כאן, הרי אלו מתענים כמו שנזכר כאן, לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון וברור.

4.    רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה טז
משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום י ששים אחר תקופת תשרי.
הלכה יז -מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה, ומקומות שהן עושין יום טוב שני ימים אומר מוריד הגשם בתפלת מוסף של יום ראשון של שמיני עצרת ומתפלל והולך כל ימות הגשמים.

5.    תלמוד בבלי מסכת תענית דף יד עמוד ב
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה. מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.

6.    שו"ת הרא"ש כלל ד סימן י
ויהי בשנת חמשת אלפים ושבעים ושלש לבריאת עולם, נעצרו הגשמים ולא המטיר כל החורף אלא מעט מזעיר, ויקראו צום להתחנן לה' לתת מטר על פני האדמה. ויהי בליל ראשון של פסח אחרי תפלת ערבית, ואדוני אבי הרא"ש היה יושב על פתח ביתו, ואנחנו קצת מהחברים עומדין עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר: עתה היה טוב לעורר הדבר אשר מעולם תמהתי עליו: למה לא יזכירו וישאלו הגשם עד שבועות? ויענוהו קצת מהחברים: טוב הוא שתודיע הדבר לזקנים ויעשו כן; וישר בעיניהם, וישלחו לחזן הכנסת להזכיר למחר הגשם. ויעשו כן, ויזכירו בני הכנסת הגדולה הי"ג מדות; ויהי קול, כהזכירו, והנה רעש מקצת החכמים אשר לא היה הדבר בעצתם, ויוציאו קול לאמר שלא היה ראוי להזכירו, שסימן קללה הוא. ויתאפק א"א הרא"ש ולא דבר ביום ההוא מאומה, עד ליל חולו של מועד. ויכתוב מגלת ספר לחזק דבריו וזה תרפה. על כי שמעתי כי יש תמהים על דברי, באתי לפרש מה שאמרתי, שאין ראוי לפסוק מלהזכיר ולשאול עתה ביום טוב הראשון של פסח. ולא מן כדו, אלא מכבר ימים רבים באשכנז נתרעמתי על שני דברים שראיתי שנוהגים בימים הללו. האחד, שאינן שואלים הגשמים כתיקון. ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דתענית (דף י): תניא, חנניא אומר: ובגולה עד ס' יום לתקופה; ואמר רב הונא בר חייא, אמר שמואל: הלכה כחנניה. ואנן בכל מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן כוותייהו, היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל, דתלמוד בבל חשבינן עיקר; ה"מ בדבר איסור והיתר וחיוב ופטור טומאה וטהרה. אבל דבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה, ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן. דבבל שוכנת על מים רבים ולא היו צריכין גשמים עד ס' לתקופה; או היה זמן הזרע מאוחר בבבל. אבל בארץ אשכנז, שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך, הדבר ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל, שהעופות והעכברים יאכלוהו כלו, למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון, כרבן גמליאל? כי בדבר הזה אין מחלוקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל, שיתנו אלו טעם לדבריהם שראויים לעשות כך, ואלו נותנין טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותן; אלא שבבבל היו עושים כפי הצריך להם. והמשנה (שם /תענית/), שאומרת ששואלין במרחשון, נשנית בארץ ישראל, כפי הצריך להם. ואל תתמה: אחר שכתבתי שאין מחלוקת ביניהם, מה הוצרך שמואל לפסוק הלכה כחנניה? דיש לומר: לפי ששנוי במשנה: ר"ג אומר: ; הוה אמינא אין לשנות בשום מקום ולעבור על דברי המשנה, וכמו שפוסק ר' אלעזר. קא משמע לן שמואל, שאין זה כעובר על דברי המשנה; שלבני ארץ ישראל נשנית המשנה, כפי מקומם וכפי צרכם. השתא הדברים קל וחומר: אם בני בבל עושים כפי מקומם וכפי צרכם בשינוי המשנה, כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם שלא בשינוי המשנה. וכן מצינו, שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם. אלמא, שכל אלו הזמנים אינן אלא לפי צורך המקום והזמן. והמנהג השני, שנוהגין לפסוק מלשאול ולהזכיר ביום טוב הראשון של פסח; והדבר ידוע שבאשכנז עיקר קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת. והמשנה (שם /תענית/ דף ב') שאומרת שמפסיקין מיום טוב הראשון של פסח, לבני ארץ ישראל נישנית, כאשר הוכחתי, ולהם היה קציר שעורים בפסח, וגם החטים כבר עמדו בקמותיהם ואינן צריכין אלא להתיבש ולהתבשל עד עצרת, ולכך הגשמים סימן קללה הם. אבל באשכנז, שאי אפשר לתבואה להתקיים זולתי במטר שבין פסח לעצרת, סימן ברכה הוא להם; ולמה לא נשאל ונזכיר עד עצרת? ודיני חזרה, של מוריד הגשם, יהיה להם מעצרת ואילך, כמו לבני ארץ ישראל מפסח ואילך; כמו שהוכחתי, שכל ארץ וארץ לפי צרכה שואלת ומזכרת. דכמו שארץ ישראל ובבל חלוקים במנהגם בשאלה והזכרה, ואלו עושין לפי צרכן ואלו לפי צרכן, הוא הדין שאר ארצות, דמאי שנא? ועוד ראיה מהא (שם /תענית/ י"ד ב') דשלחו ליה אנשי נינוה לרבי: כגון אנן, דצריכי למטרא אפילו בתקופת תמוז, כיחידים דמינן ובשומע תפלה אמרינן ליה, או כרבים דמינן ובברכת השנים אמרינן ליה? שלח להם: כיחידים דמיתו ובשומע תפלה; מיתיבי: אמר ר' יהודה: אימתי, בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה, הכל לפי השנים והמקומות והכל לפי הזמן; מתני' קא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג! אלמא, דר' לא פליג אלא בבני עיר אחת; אבל ארץ אשכנז, שהיא רחבת ידים, מודה ר' דשואלין [כל זמן שהם צריכין, וכיון ששואלין מפני הצורך, כ"ש] שמזכירין, דהזכרה נמי רצוי שאלה היא; דאמר ר' יוחנן: כל זמן שהוא שואל הוא מזכיר. כל אלו הדברים דנתי לפני רבותי באשכנז ולא היה אדם מערער לדברי; אלא שאמרו: אין אנו צריכין לשנות המנהג באשכנז, כי אין עצירת גשמים מצוי שם, והרבה פעמים התבואה מתקלקלת מפני רוב הגשמים. כשיצאתי מאשכנז ועברתי דרך פרובינצא, שמעתי במונפישליר שהיו מזכירים הגשמים בז' במרחשון, וישר מאוד בעיני. ואמרתי לחכמי מונפישליר: תרצתם לי קושיא אחת; ולענין הפסקה מה אתם עושין? ואמרו, שעושין כמשנה, מיום טוב הראשון של פסח פוסקים; אמרתי להם: שמא אינכם צריכים מטר בין פסח לעצרת? אמרו לי, שהרבה הם צריכים, ואי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר. ואמרתי להם כל דברי, כאשר הם כתובים למעלה, וישרו מאד בעיניהם. אלא שאמרו: מה שאנו שואלין בשבעה במרחשון, כך הנהיגו חכמים הראשונים. ועל ההפסקה, לא נוכל לעשות דבר בשנוי מנהג, אם לא שיתקבצו חכמי הארץ; ויצאתי משם ולא ידעתי מה הסכימו לעשות. ובבואי הנה, ראיתי שיותר צריכין גשמים בין פסח לעצרת משאר מקומות. ואמרתי כמה פעמים לחברי, שראוי היה שלא להפסיק מלשאול ולהזכיר עד עצרת. כי עתה אני יודע, שכל הארצות שאני יודע, עיקר גשמיהם הם בין פסח לעצרת, ובודאי רבים נינהו. אלא שלא מלאני לבי לדבר כדברים הללו לשנות המנהג. ועתה, שראיתי כי בעונותינו הגשמים נעצרו, ונתקלקלו הזרעים, ומתענין בשביל הגשמים, ואף בשבתות וימים טובים, שאין מתענין, מזכירין שלש עשרה מדות ואומרים פסוקים של מטר. אמר לי לבי: עתה הגיע העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים, כי בודאי שישמעו לך בעת צרה כזאת; ואם יקיימו עליהם בשנה הזאת, יערב עליהם ולא ישובו ממנה. וכן בודאי היו עושים, אלא שהטו את לבבם והסבו את דעתם אחורנית. ומה שנתרעמו על השאלה, משום סימן קללה, גם לפי דעתם אכתי לאו סימן קללה עד שיצא ניסן. כדתנן (שם /תענית/ י"ב ע"ב): יצא ניסן וירדו הגשמים, סימן קללה הם. גם ממקום שבאו עוד לא מצאו, דיליף לה מקרא דשמואל: הלא קציר חטים היום וכו', ואי זה קציר (המגיע) קבוע עתה, שאין אנו צריכין למטר? ותו גרסינן עלה: אמר רבי יוסי בר אבין: הדא דתימא, כשלא ירדו להם גשמים בשכבר, אבל אם ירדו להם גשמים בשכבר, סימן ברכה הוא להם. והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה כדברי, ... ובחבורו כתב: משבעה ימים במרחשון שואלין הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומים להם, שואלים הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי. מקומות שהם צריכין לגשמים בימות החמה, כגון איי הים הרחוקים, שואלין את הגשמים בעת שהם צריכים להם, בשומע תפלה. ולפום ריהטא משמע, שפירוש המשנה סותר מה שכתב בחבורו. כי בפירוש המשנה כתב: ובשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהן צריכין לגשם באותה הארץ, ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשון; אלמא ששואלים בברכת השנים. ובחבורו כתב שאיי הים שואלים הגשמים בשומע תפלה. והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים; כי בפי' המשנה כתב: ארצות, לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל, לענין שאלה והזכרה, מזה נלמוד שאין נקראין רבים, אלא ארץ אחת, ואותם אומרים בזמן הצריך להם שאלה בברכת השנים. אבל בחבורו כתב: ומקומות שהם צריכין גשמים בימות החמה, כגון איי הים, ואינם נקראים ארץ בפני עצמן, הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה. והרי הוכחתי. והדבר ידוע שבאשכנז, שהיא ארץ גדולה מאד, וצרפת, וכל הארצות שמאשכנז עד הארץ הזאת, וזאת בכלל, כלם צריכות מטר בין פסח לעצרת; ובודאי רבים הם, ויכולים לשאול בברכת השנים ולהזכיר הגשמים כבני ארץ ישראל בחורף. ובראותי כי הטו את לב הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלהים חיים, גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת שאני מתפלל בו, אע"פ שהייתי יכול לשאול, אע"פ שאני יחיד, כיון שצורך רבים הוא, מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות. ולא הייתי כותב בחול המועד, כי לא הורגלתי בכך, אלא שצורך שעה הוא מפני חלול שם שמים, וגם יש בדבר הזה קצת מצורך המועד. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל

7.    שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיז
ברכת השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי, (ויום התקופה הוא בכלל הס' הגה"מ פ"ב), ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול.
סעיף ב -יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה; * ומיהו אם בארץ אחת כולה * ד הצריכים מטר בימות החמה, * טעה בה יחיד * ושאל מטר בברכת השנים, (אם רוצה) (י) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב לחזור (יא) [ו] כלל), (ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש).

8.    שערי תשובה סימן קיז ס"ק [ד]
[ד] ובא"י - עבה"ט וכ' בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק, ועיין בהלק"ט ח"א סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ' דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש דבר:

9.    משנה ברורה סימן קיז ס"ק ה
(ה) ובא"י וכו' - לפי ששם צריך לגשמים לפי שגבוה הוא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש ולכאורה מדברי הבה"ט משמע דהם מיירי דוקא באין דעתו לחזור וצריך לעיין בתשובת דבר שמואל ובס' יד אהרון כי שם מקורם:

10.שערי תשובה סימן קיז
[ד] ובא"י - עבה"ט וכ' בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק, ועיין בהלק"ט ח"א סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ' דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש דבר:

11.ברכי יוסף אורח חיים סימן קיז
ג. בן חוצה לארץ ששאל גשמים בתפלה תוך ס' לתקופה, כתב מהריק"ש בשם הרדב"ז דאינו חוזר, והוא חלק עליו, שהרי יחידים הצריכים מטר אין שואלין אלא בשומע תפלה, ואם טעו חוזרים, מדלא מפליג ביחידים הצריכים כדמפליג בטעה יחיד בארץ שכלה צריכה מטר, עכ"ל. ונ"ל כדברי הרדב"ז, דשאני יחידים הצריכים מטר בימות החמה, דאין בעולם מי ששואל בצבור בברכת השנים, אבל הכא אם צריכים בעיר, ומה גם דרוב העולם צריכים מטר בחשון, אין צריך לחזור, כיוון דארץ ישראל בכללה שואלים בכה"ג, אף שהוא יחיד א"צ לחזור, כיון דבעיר ההיא צריכי מטר, וכ"ש דהארץ בכללה צריכה מטר. וכן ראיתי שכתב הרב שיירי, ע"ש ודוק בדבריו. וכן כתבו משם מהרח"ש בתשובה ח"ג סי' ג' [ועמ"ש הפר"ח ודוק]ג.
ה. בן חוצה לארץ הנמצא בארץ ישראל, ובן ארץ ישראל הנמצא בחוצה לארץ, כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה. וטעמא, דבן חוצה לארץ הנמצא בארץ ישראל הוא צריך לחיי שעה באותם הימים עמהם. ובן ארץ ישראל הנמצא בחוצה לארץ, הוא יחיד בחוצה לארץ ואין היחיד שואל.  …
ו. בן ארץ ישראל הנמצא בעירו בז' מרחשון, ושאל כמנהג ארץ ישראל בו ביום, ואח"כ יצא ובא לחוצה לארץ בימים מועטים, ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה, נראה לי דכיון דכבר התחיל לשאול מז' במרחשון הן בעודנו בארץ ישראל, יהי לו מושך מנהגו, וישאל כבני ארץ ישראל, דלא ליהוי כחוכא ואיטלולאו.
ז. בן ארץ ישראל שיצא קודם ז' בחשון מארץ ישראל, ובז' בחשון הוא בתחום חוצה לארץ, ועודנו בדרך, נ"ל דישאל כבני חוצה לארץ, אף דאכתי לא מטא לעיר, ולא דמי לערב פסח וכיוצא, דאינו נוהג כבני מקום שהלך לשם עד בואו לישוב, דיש לחלק ביניהם כמבוארז.
ח. בן ארץ ישראל שהיה נוהג כהרדב"ז דפסק שאם דעתו לחזור בזמן שאלה, או יש לו אשה ובנים בארץ, דשואל מז' בחשון אף בחוצה לארץ. ובתוך זמן זה בהיותו בחוצה לארץ לא הוה אדעתיה, ונעשה יום אחד שליח ציבור, נראה דבלחש ישאל כמנהג ארץ ישראל, ובחזרה יזכיר טל כמנהג חוצה לארץ. ויש להביא ראיה ממ"ש הרב ט"ז בסימן זה (ס"ק ב) דיחידים הצריכים מטר ישאלו בלחש בשומע תפלה, ובחזרה לא ישאלו, ע"ש. ועוד יש להביא ראיה ממ"ש הרב מגן אברהם סי' תקס"ו (ס"ק ז) דש"ץ שאינו מתענה ועבר לפני התיבה יאמר ענינו. וע"ש בטור. וכל שכן הכא שהוא נמנע מלהזכיר בשב ואל תעשה, וחזרה שחוזר הוא בשביל הצבור, דפשיטא דיאמר בחזרה כחוצה לארץ. נ"לח.

12.ערוך השולחן אורח חיים הלכות תפילה סימן קיז סעיף ד
ואנן בני חו"ל בתר בני בבל גררינן כמו בכל הדינים ואף ע"ג דלכאורה אין זה ענין לדינים וכבר כתב הרמב"ם בפי' המשנה בתענית שם דהדבר תלוי במדינות בהזמן שצריכין למטר וא"כ ברוב מדינות אייראפא שזורעין אחר הפסח היה לנו לומר טל ומטר בקיץ והרי בחורף אין אנו צריכים למטר כלל וכבר האריך הרא"ש בתשו' בזה ולא דמי ליחידים הצריכים למטר שאומרים בשומע תפלה כמו שיתבאר דלאו יחידים אנן אלא מדינות גדולות מ"מ כתב הרא"ש בעצמו שלא נתקבלו דבריו כלל ע"ש וכאלו יצא בת קול לעשות כבני בבל וכן מבואר מדברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ב שלא כתב כמ"ש בפי' המשנה ע"ש וכך סתמו רבותינו בעלי הש"ע וכן הלכה וכל המפקפק בזה ראוי לעונש ועד מתי שואלין עד עיו"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול [עמג"א סק"ב]:

13.שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן עד
בני א"י אם יש להם אשה ובנים בא"י אעפ"י שאין דעתו לחזור בזמן הגשמים שואל כבני א"י מוהריק"ש ז"ל [עי' באה"ט או"ח סי' קי"ז ס"ק ד']:

14.שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן נו
+/מתוכן הענינים/ לרמ"ז פרענקיל, ניו זילאנד+ שאלה והזכרת - גשמים במדינות שהקיץ מתחיל בחג הסוכות.
שאלה: אנו תושבי זילאנדיא החדשה שהיא בחלק הדרומי של כדור הארץ ומשונה אצלנו זמני הקיץ והחורף משל מדינות אירופה, כי הקיץ מתחיל מימי חג הסוכות והחורף מתחיל מחג הפסח ואילך, ואנו מזכירים גשם אחרי הסוכות כמו בארץ ישראל. אבל לענין שאלת הגשמים אנו מסופקים אימתי לומר ותן טל ומטר.
תשובה: שאלה מעין זה נמצאת בתשובת הרא"ש (כלל ד אות י), ודעת הרא"ש היא כי במדינה כזאת יאמרו אחרי הפסח ותן טל ומטר, אבל הוא בעצמו אומר, אע"פ שכן דעתו אבל דבריו בזה לא נתקבלו. והב"י כתב נהי דלכתחילה לא קיי"ל כוותיה כיון שנתפשט בתפוצות ישראל דלא כוותיה, מ"מ בדיעבד אם יחיד טעה ושאל מטר בברכת השנים אינו מחויב לחזור ולהתפלל אלא בתורת נדבה, וכן הסכימו האחרונים.
ולכן במדינת ניו זילאנד אל תשנו ממנהג ישראל בכל התפוצות שאחרי סוכות תאמרו ותן טל ומטר ואחרי הפסח תאמרו ותן ברכה ולא ותן טל ומטר, וכן לא תזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם כמבואר בשו"ע (סימן קיז), וכן הוא בערוך השלחן (ולא כמו שכתבתם שבעל ערוך השלחן פסק שיש לומר אחרי סוכות ותן ברכה ואחרי פסח ותן טל ומטר), וכתב עוד שכל המפקפק בזה ראוי לעונש, ורק אם יחיד טעה ואמר אחרי הפסח ותן טל ומטר אינו חוזר כי לענין בדיעבד חוששין לדעת הרא"ש ואין מחזירין אותו.

15.ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - סימן קיז
 בן ארץ ישראל בחוץ לארץ או להיפוך עי' פר"ח אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו לחזור אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אעפ"י שיש לו אשה ובנים בביתו:

16.ספר פרי חדש על או"ח - סימן קיז
(ב) כני א"י שבאו לח"ל אם דעתו לחזור בזמן שאלת הגשמים שואל כבני א"י ואם יש לו אשה ובנים בא"י אע"פ שאין דעתו לחזור בזמן גשמים שואל כבני א"י.

17.שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן כח
בן חו"ל הלומד בא"י וחזר לחו"ל אחר ז' מרחשון כיצד יתנהג בשאלת מטר
...ברם בבן חו"ל שהתחיל בא"י ויצא משם אף שדעתו לחזור בתוך ס' יום כיון דעדיין לא החליט להשתקע בא"י א"כ מיד שיצא מא"י יפסיק מלומר והטעם נראה דהרי גם כל זמן שהוא בא"י ששואל אינו אלא מפני שהוא משתתף עם הציבור וגם הוא צריך לה כעת וזה אינו אלא כל זמן שהוא שם אבל מיד שיצא משם הרי אין הוא צריך עוד לגשמים וגם ל"ל מטעם דמשתתף עם הציבור א"כ ל"ל שום טעם לשאול כבני א"י כ"ז שהוא בחו"ל ומיד שיחזור יתחיל לשאול עוד הפעם משום שהוא צריך לה שוב מצאתי שבס' פתח הדבור ח"ב בשם תש' באר מים חיים למהרש"ו כתב כן הביאו בשי"ת יין הטוב א"ח סי' ל"ה וראיתי לקצת אחרונים שרצו לנטות מדברי רבותינו ורצו לחדש לומר בשומע תפילה ולהוסיף תיבות בברכת השנים ולגרוע ואין דעתי העניה נוחה לשנות ממטבע שטבעו חכמים בשום מקום וכ"ש במקומות שאמרו שאם ישנה חייב לחזור ולהתפלל ולכן שב ואל תעשה עדיף והמשנה ידו על התחתונה ועיין עוד שו"ת שדה הארץ ח"ג א"ח סי' י"ג ובשו"ת דבר יוסף שווארץ סי' ד' ובכמה ספרי האחרונים המציינים להלכה זו ואין הזמן גרמא לאסוף גורנא מכולהו.