פרשת
וירא
הרב ארי דוד קאהן Rabbi Ari Kahn
1.
בראשית פרק יח, א-יז
(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא
יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה
שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח
הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן
בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: (ד) יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ
רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: (ה) וְאֶקְחָה פַת־לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם
אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר
מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: (ז) וְאֶל־הַבָּקָר רָץ
אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל־הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת
אֹתוֹ: (ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם
וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה
אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת
חַיָּה וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא
אַחֲרָיו: (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה
אֹרַח כַּנָּשִׁים: (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי
עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: (יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה
שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: (יד) הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר
לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה
לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ: (טז) וַיָּקֻמוּ
מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל־פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם:
(יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:
2.
בראשית פרק יז, יז-כז
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ
הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: (יח)
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: (יט) וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק
וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל
שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד
מְאֹד שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: (כא) וְאֶת־בְּרִיתִי
אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
(כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם: (כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם
אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל־זָכָר
בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים: (כד) וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה
בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: (כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה
בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם
וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: (כז) וְכָל־אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף
מֵאֵת בֶּן־נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: פ
3.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)
בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ב
וישא
עיניו וירא. מה ראה, ראה השכינה:
4.
שכל טוב (בובר) בראשית
פרשת וירא פרק יח סימן ב
ב)
וישא עיניו וירא. לאחר שנגלה עליו שכינה:
5.
רש"י בראשית פרשת
וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא אליו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא
יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו: באלוני ממרא - הוא שנתן
לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:ישב - ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו
הקדוש ברוך הוא שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן
יושבין, שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל:
6.
ר' חיים פלטיאל בראשית
פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא. פרש"י שהלך לבקר את החולה. ושאל הר' יוסף כהן זצ"ל
מניין לנו זה שהלך לבקרו, ותירץ מדלא מצינו בכל הקריאה במקום שנתראה שאין כת' שם או
ויאמר או וידבר רק בכאן, א"כ למה נתראה אליו אלא ודאי הלך לבקרו.
7.
חזקוני בראשית פרשת וירא
פרק יח פסוק א
וירא
א"ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו וכן משמע
שלא מצינו בשום מקום לשון וירא דלא כתיב בתריה אמירה או דבור והכא לא כתיב, ומפני מה
(לא) נתראה אם לא לבקרו. וי"א עיקר מה שנתראה הקדוש ברוך הוא לאברהם לא
היה אלא לצורך מעשה סדום אבל מעשה המלאכים הפסיק הענין וגם אחד מהם בא לצורך סדום.
דבר אחר וירא אליו כמו שמפרש והולך שבאו אליו שלשה מלאכים שבהרבה מקומות
נקרא המלאך בשם הקדוש ברוך הוא כאילו הוא מדבר כדכתיב כי שמי בקרבו וניתן לו רשות לדבר
בשם הקדוש ברוך הוא כדכתיב במשה וירא מלאך ה' אליו וגו', וירא ה' כי סר לראות וכן בעקידה.
8.
רשב"ם בראשית פרשת
וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא אליו י"י - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים.
שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה כדכת' כי שמי בקרבו, שלוחו כמותו.
וכן וירא אליו מלאך י"י בלבת אש מתוך הסנה, וכתו' שם וירא י"י כי
סר לראות:
9.
רמב"ן בראשית פרשת
וירא פרק יח פסוק א
ובספר
מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות
הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר
אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה,
לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה
לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות,
ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין
כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה: וכן אמר (שם) בענין "ויאבק
איש עמו" (להלן לב כה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו
בהקיץ, ולמה אמר (להלן לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כי הנביאים
לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה. וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת, כי גם את השם
הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (עיין להלן כח יג, לא ג): והנה לפי דעתו זאת
יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל
הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים
נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה
"ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך", "ויאמר המלט על נפשך"
(להלן יט טו יז), "והנה נשאתי פניך" (שם כא), וכל הפרשה כלה מראה, וישאר
לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה
דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם:...
10. ספר
מורה הנבוכים חלק ב פרק מב
ופעמים
יראה המלאך ידבר עמו, ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר, ופעמים יראה איש
שידבר עמו ואח"כ יתבאר לו שזה המדבר מלאך, ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא
ראה איש יעשה או יאמר, אחר זה ידע שהוא מלאך, ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים
וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, וירא אליו ד' באלוני ממרא וגו',
כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר
שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, שהוא ג"כ ספור מה שאמר
במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמר, והבן הענין הזה עוד בסוד מן הסודות,
וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו ויאבק איש עמו, שהוא בצורת הנבואה, אחר שהתבאר באחרונה
שהוא מלאך…
This important principle was
adopted by one of our Sages, one of the most distinguished among them, R. Ḥiya the
Great (Bereshit Rabba, xlviii.), in the exposition of the Scriptural
passage commencing, "And the Lord appeared unto him in the plain of
Mamre" (Gen. xviii.). The general statement that the Lord appeared to
Abraham is followed by the description in what manner that appearance of the
Lord took place; namely, Abraham saw first three men; he ran and spoke to them.
R. Hiya, the author of the explanation, holds that the words of Abraham,
"My Lord, if now I have found grace in thy sight, do not, I pray thee,
pass from thy servant," were spoken by him in a prophetic vision to one of
the men; for he says that Abraham addressed these words to the chief of these
men. Note this well, for it is one of the great mysteries [of the Law]. The
same, I hold, is the case when it is said in reference to Jacob, "And a
man wrestled with him" (Gen. xxxii. 25); this took place in a prophetic
vision, since it is expressly stated in the end (ver. 31) that it was an angel.
The circumstances are here exactly the same as those in the vision of Abraham,
where the general statement, "And the Lord appeared to him," etc., is
followed by a detailed description. Similarly the account of the vision of
Jacob begins, "And the angels of God met him" (Gen. xxxii. 2); then
follows a detailed description how it came to pass that they met him; namely,
Jacob sent messengers, and after having prepared and done certain things,
"he was left alone," etc., "and a man wrestled with him" (ibid.
ver. 24). By this term "man" [one of] the angels of God is
meant, mentioned in the phrase, "And angels of God met him"; the
wrestling and speaking was entirely a prophetic vision.
11. בראשית
רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מח סימן י
ויאמר
אדני אם נא מצאתי חן תני ר' חייא לגדול שבהן אמר זה מיכאל,
12. ספר
האמונות והדעות מאמר ב
ואחרים
חושבים בענין (בראשית י"ח א') וירא אליו י"י באלוני ממרא ואומרים, שזה הענין
אשר נראה לאברהם הנקרא בשם הזה הוא שלשה; כי הוא פירש אחריו, שלשה אנשים נצבים. ואבאר
כי אלה הם סכלים מהכל, והוא, שלא המתינו עד שיגיעו לסוף הענין, ואלו היו ממתינים עד
שישמעו (שם שם כ"ב) ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני י"י. היו יודעים
כי האנשים כבר הלכו וכבוד י"י עומד ואברהם לפניו, ובטל שיהיה הוא הם, אבל
נראה הכבוד תחלה לאברהם שילמד ממנו שאלה אנשים חסידים ויראי השם. על כן אמר להם (שם
שם ג') אדני אם נא מצאתי חן בעיניך; רוצה לומר, מלאכי י"י, על דרך ההסתר הנמצא
בלשון העברים ובלשונות אחרות,
13. מלבי"ם
בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ב
וישא עיניו וירא
תחלה ראה את המלאכים בעין הנבואיי בעודם ברוחניותם וראה אותם מעופפים למעלה והתחקה
המראה בנבואתו כי שלשה אנשים נצבים עליו, ר"ל שנצבים ברום עולם שעז"א נצבים
עליו למעלה, ואח"כ נתגלמו בגולם ולבוש גשמי ועבר המראה מן עין הנבואיי אל עין
החושיי, שעז"א שנית וירא. שראה אותם בעיניו הגשמיים שעומדים על הארץ כעוברי אורח,
וכאשר ראה אותם עוברים בצד האהל כרוצים לעבור לדרכם,
14. תלמוד
בבלי מסכת שבועות דף לה עמוד ב
כל
שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר: ויאמר יי' אם נא מצאתי
חן בעיניך; חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו:
אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר
מהקבלת פני שכינה, כמאן? כאותו הזוג. כל שמות האמורים בלוט חול, חוץ מזה שהוא קדש,
שנאמר: ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו', מי שיש בידו להמית
ולהחיות זה הקדוש ברוך הוא.
15. רמב"ם
הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ט
כל
השמות האמורים באברהם קדש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן הרי הוא קדש, כל השמות האמורים
בלוט חול חוץ מזה אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן,
16. רש"י
בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ג
(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים
ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול.
דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים.
ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר
כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר
לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
17. אבן
עזרא בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק א
(א) וירא הנה קצת אמרו, כי השם ג' אנשים, הוא אחד, והוא ג' ולא יתפרדו.
והנה שכחו ויבאו שני המלאכים סדומה (ברא' יט, א). ומפרשים אמרו שהשם נראה אליו במראות
נבואה, ואחר כך נשא עיניו וראה ג' מלאכים. האחד בא לבשר שרה, והשנים הלכו לסדום. האחד
להשחית, והשני להציל את לוט. ופי' ויאכלו (ברא' יח ח) כי נאכל הלחם, כטעם אשר תאכל
האש (ויקרא ו,
18. אבן
עזרא הפירוש הקצר שמות פרק ג
והמבין
זה סוד השם ידע נבואת וירא אליו (בראשית יח, א), גם ויאבק איש (שם לב, כה), גם פלא
הסנה. ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש.
19. ר'
חיים פלטיאל בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ב
המינים
פוקרין והנה שלשה אנשים וכת' ויאמר י', דהכל שלש אלהות הכל אחד. תשובה, א"כ
כיון שהכירם אברהם לג' אלהות והכל אחד למה הביא להם לאכול וכי לאכילה הוא צריך, ועוד
לדבריהם אי אפשר לג' רשויות להיות זה בלא זה וכאן נתפזרו דכתיב ויבאו שני המל[א]כים
סדומה, ושלישי היכן היה, ועוד כתיב ויפנו משם האנשים וילכו סדומה, הרי הלכו
להם, וכתיב ואברהם עודנו עומד לפני יי, אלמלא משמע דשכינה לא היה מאותם האנשים.
R. Haym Paltiel
b"r Jacob was born c. 1240 and lived in Felaise, France, relocating to
Magdebourg, Germany. He was a disciple-colleague of R. Meir (Maharam) of
Rothenburg, and corresponded with him on halakhic issues. He died c. 1300. Sefer
Peirushei haTorah by R. Haym Paltiel is a collection of commentaries on the
Pentateuch from the Tosafot school and was edited by R. Haym Paltiel's son
No comments:
Post a Comment