Noach - What's in a name

פרשת נח התשע"ד

1.    בראשית פרק ו:ט

אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ 

These are the chronicles of Noah: Noah was a righteous man, perfect (innocent?) in his generation. Noah walked with God.

2.    בראשית פרק ו, ו-ח

ו- וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ ז -וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ ח -וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃ פ

6:6-God regretted that He had made man on earth, and He was pained to His very core. 6:7-God said, 'I will obliterate humanity that I have created from the face of the earth - man, livestock, land animals, and birds of the sky. I regret that I created them.' 6:8-But Noah found favor in God's eyes.

3.    בראשית פרק ה, כח-כט

(כח) וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃  (כט) וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠֞ה יְנַֽחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֨נוּ֙ וּמֵֽעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ ה' ׃

5:28 Lemekh lived 182 years, and he had a son. 5:29 He named him Noah, saying, 'This one will bring us relief from our work and the anguish of our hands, from the soil that God has cursed.

4.    מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ה סימן כט

[כט] זה ינחמנו ממעשינו. שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם:

This one will bring us relief from our work (and the anguish of our hands,) – for they had been plowing with their fingers.

5.    פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ה סימן כט

ויקרא את שמו נח. למפרע חן: לאמר. לאמר לדורות הבאים: זה ינחמנו. בשני טעמים, לפי שמצא חן בתחתונים ובעליונים: ד"א ינחמנו ממעשנו. כשנברא אדם הראשון השליטו על הכל, וכיון שחטא המרידן הקדוש ברוך הוא על בני האדם שור לא נשמע לחורש, כיון שבא נח חזר והשליטו עליהן, לכך נאמר זה ינחמנו, וכה"א למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג יב). ר' אלעזר אומר נח לשום קרבנו נקרא, שנא' וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח כא): מן האדמה אשר אררה ה'. רעב בא לעולם בימי אדם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך:

6.    תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי עמוד א

תניא, אמר רבי שמעון בן עזאי: בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק;

It was taught: R. Simeon b. ‘Azzai said. Come and see what is written in the chapter of the sacrifices. Neither el nor elohim is found there, but only the Lord, so as not to give sectarians any occasion to rebel.

7.    רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:

This one will give us rest: Heb. יְנַחֲמֵנוּ. He will give us rest (יָנַח מִמֶּנּוּ) from the toil of our hands. Before Noah came, they did not have plowshares, and he prepared [these tools] for them. And the land was producing thorns and thistles when they sowed wheat, because of the curse of the first man (Adam), but in Noah’s time, it [the curse] subsided. This is the meaning of יְנַחֲמֵנוּ. If you do not explain it that way, however (but from the root (נחם), the sense of the word does not fit the name, [נֹחַ], and you would have to name him Menachem.

8.    אבן עזרא בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) וטעם זה ינחמנו ממעשינו שידע על ידי אדם, כי נביא היה, כי על ידי זה הנולד תחיה האדמה או ראו זה בדרך חכמה, וכן היה, כי על ידו נתקיים העולם. גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב, גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה. ונח הפך העצבון. והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו, גם נחמה מנוחה מעצבון הלב, …

9.    רשב"ם בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) זה ינחמינו - שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה ולשון תפלה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפלה אלא לשון נביאות. אי נמי יש לומר קודם שנולד נח:

10. רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו - אמרו רז"ל (ב"ר כ"ה) לא מן השם הוא המדרש ולא מן המדרש הוא השם, לא היה לו לומר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אמת הוא זה, אלא שהמנוח מן הצרה הוא הנחמה, וקרובים הם בענין, ולשון הקודש לא ידקדק בזה בקריאת השמות; כמו שמואל "כי מה' שאלתיו" (שמואל א' כ') ולפי המדרש היה שאול, אלא שקרוב הוא בענין, גם בשם שמואל נכלל הענין יותר שלם, כי יש בו שאול מאל, וכן יעבץ מן עצב, והדומים לו. וארז"ל נביא גדול היה למך שאמר בלדת בנו זה ינחמנו, היאך ידע זה? אלא נביא היה; ומה היתה ההנחה והמנוחה שעשה נח בעולם? אמרו, כי עד שלא בא נח בעולם לא היה להם כלי מחרישה והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע, משבא נח שהיה איש האדמה וחשב בשכלו להקל בעבודת האדמה תקן כלי מחרישה וחרש עם השורים והחמורים ולמדו בני העולם ממנו. הנה כי הוא היקל בעבודת האדמה וזהו הנחמה וההנחה, לפיכך אמר ממעשינו, והוא עבודת האדמה, כמו (שופטים י"ט ט"ו) "ממעשהו מן השדה" ואף על פי שכל מלאכה בכלל מעשה, ברוב הוא נופל על מעשה האדמ':

ומעצבון ידינו - ממה שהיינו עצבים ועמלים בידינו:

11. ר' חיים פלטיאל בראשית פרק ה

ד"א זה ינחמינו. וא"ת כיון שאמרים נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג  למה אין אומ' נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח. ותירץ רשב"ם שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר י"ר שיתקן זה עוותו של זה, ולשון תפילה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפילה אלא לשון נביאות הוא. אי נמי י"ל קודם שנולד נח. בראשית פרק י:כה (כה) וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:

12. פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק כט

(כט) זה ינחמנו ממעשינו קבלה היתה בידם שלא תפסוק הקללה עד שיולד אדם מהול ונח נולד מהול אמרו זה ינחמנו. נמצא בשם ר' יהודה החסיד ז"ל שקודם שנולד נח לא היה להם פיסוק אצבעות והיו חורשים בידיהם ונח נולד בחילוק אצבעות ולא היה בו כח לחרוש בידיו וזה שאחז"ל מחרישות תקן להם: זה ינחמנו לפי שנתקללה הארץ בעבור אדם הראשון כשמת היה נח במקום אדם והוא הפסיק הקללה והכי איתא גם בפסיקתא דר' אליעזר:

13. הדר זקנים בראשית פרק ה

(כט) זה ינחמנו. היה לו לקוראו מנחם אלא לשון נופל על הלשון ינחמנו ינח ממנו. וא"ת אמאי והא אמרי' נביא גדול היה למך שקרא בנו נח. י"ל ראה שהיה לו פיסוק אצבעות וכל ראשי האצבעות דבוקות יחד. עי"ל דבשעה שנולד מת אדם הראשון:

14. פענח רזא בראשית פרשת בראשית

Rabbi Yitzchak son of Rabbi Yehudah Ha-Levi lived in France in the late 1300's, towards the end of the era of the Tosefot. His grandfather was Rabbi Shmuel of Plaiza, a prominent Ba'al Ha-Tosefot. He wrote a commentary on the Torah, entitled Pa'aneach Razah, which is collected from the teachings of hundreds of Ba'alei Ha-Tosefot, most of whom are accredited by name.

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני וגו', תימה למה לא אמרו חז"ל בשביל כך עליו שנביא גדול הי' כאמרם על עבר בקראו לבנו פלג על כי בימיו נפלגה וגו' וי"ל כי למך לא אמר בדרך נבואה רק שהתפלל כך דרך תפלה, שכשמת אדם נולד נח והתפלל יתקן זה עיוותו של זה ובמדרש אבכיר אמרו שכל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכים לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שיהי' זה צריך לכך לעבודת האדמה (וזהו דקדוק לשון מעצבון ידינו מן האדמה שעד עתה הי' לנו עצב ידים מה מכח האדמה, ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו, בגימט' ידי"ם הי"ו בל"י חילו"ק האצבעו"ת) הקשה הר"ר שמואל מה לנו במנין שנות כל הרשעים האלה ובחייהם, ותירץ לידע מהם שנות העולם מעת בריאתו, ג"ן:

15. בראשית פרק ד, כב

(כב) וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה:

16. רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ד פסוק כב

לוטש כל חרש נחשת וברזל - מחדד אומנות נחשת וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי. חורש אינו לשון פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל:

17. מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן ל

אמר ר' יהושע זש"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקדוש ברוך הוא קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקדוש ברוך הוא רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם /בראשית/ ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם /בראשית/ יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה,

18. מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות כו

דף י"ח, ע"א (לבר' ה', כ"ח). ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן. מהו ויולד בן, שממנו נברא העולם. ילמדנו. ויקרא את שמו נח (שם, כ"ט). וכי נביא היה, א"ר שמעון למודים היו, שבשעה שאמ' הב"ה לאדם ארורה האדמה וגו' (שם, ג', י"ז), אמ' לפניו: רשל"ע, עד מתי, א"ל: עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח, מיד ידע למך, אמ': ודאי זה ינחמנו וגו'. מהו ממעשנו, קודם שנולד נח היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, כיון שנולד נח חזר העולם ליישובו, זורעים חטים וקוצרים חטים, שעורים וקוצרים שעורים. ולא עוד אלא עד שנולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך נאמ' ומעצבון ידינו, נולד נח התקין להם מחרשות וקרדומות ומגלות וכל מיני מלאכה. ילמדנו.

19. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יד

י ויהי האדם לנפש חיה, רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עוקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו, ר"ה אמר עשאו עבד מכורן בפני עצמו דאי לא לעי לא נגיס, הוא דעתיה דרבי חנינא דאמר (איכה א) נתנני ה' בידי לא אוכל קום לעי באורייתא בלילא וביממא לא מטי, ר' שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין ליתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזירה שוה.

Midrash Rabbah - Genesis XIV:10 - AND MAN BECAME A NEFESH HAYYAH (E.V. ‘LIVING SOUL’). Judah b. Rabbi said: This teaches that He provided him with a tail, like an animal, but subsequently removed it from him for the sake of his dignity.

20. בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כג:ו

ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר ע"כ בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין, ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהן כקופות, ונעשו חולין למזיקין, א"ר יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא, למאן דגחין לבר נש.

Midrash Rabbah - Genesis XXIII:6 -AND TO SETH, TO HIM ALSO THERE WAS BORN A SON; AND HE CALLED HIS NAME ENOSH (IV, 26). Abba Cohen Bardela was asked: ' [Why does Scripture enumerate] Adam, Seth, Enosh, and then become silent? ‘ ‘Hitherto they were created in the likeness and image [of God],’ he replied, ‘but from then onward Centaurs were created.’ Four things changed in the days of Enosh: The mountains became [barren] rocks, the dead began to feel [the worms], men's faces became ape-like, and they became vulnerable to demons. Said R. Isaac: They were themselves responsible for becoming vulnerable (hullin) to demons, [for they argued]: What is the difference whether one prostrates himself before an image or prostrates himself before man? Hence, Then man became degraded to call upon the name of the Lord

[A centaur (from Greek: Κένταυρος, Kéntafros) or hippocentaur is a mythological creature with the head, arms, and torso of a human and the body and legs of a horse.]

21. ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מב

ד"א ויולד בן [ה, כ"ח] שממנו נבנה העולם, זה ינחמנו [ה, כ"ט] וכי נביא היה למך אר"ש בן יהוצדק מסורת היה לאדם כשנאמר לו ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבש"ע עד מתי א"ל עד שיולד אדם מהול ממעי אמו וכיון שנולד אמר זה ינחמנו, ת"ר רשע בא לעולם רעה באה לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנא' ובאבוד רשעים רנה, צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו', צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו [ה, כ"ט]:

בראשית פרק ט, כ-כב

(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי־אֶחָיו בַּחוּץ:

בראשית פרק ג, יז-כ

(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב: (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־חָי:

 שער הגלגולים - הקדמה כג

 ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש"ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז"ל שמא גרים. גם זהו טעם אל ר' יהושע ' קרחה ור"מ דהוו בדקי בשמא. והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכמו שיש שם קבוע אל הנשמה הקדושה אשר באדם, והוא השם שקוראים לו אביו ואמו בעת שנמול כנודע, כך יש שם קבוע בקליפה, שהוא היצה"ר הנכנס באדם מיום שנולד, ונמצא שכל אדם יש לו שני שמות, אחד מצד הקדושה, ואחד מצד הקליפה. והנה אם האדם בהיותו בחיים חיותו בעה"ז, היה יכול להשיג ולדעת מה שם הקליפה ההיא אשר בו, היה יכול לחקור מהיכן נחצבה, ובאיזה בחינה היא באדם הבליעל ועי"כ היה יודע מקום הפגם, ומציאותו תקון הצריך לו, והיה יכול לתקן הפגם ההוא בנקל, ועי"כ היתה הקליפה ההיא נפרדת ממנו בנקל בחייו, ולא היה צריך להפרידה ממנו ע"י חבוט הקבר כלל. ולכן כשנפטר האדם הצדיק, אינם שואלים ממנו מה שמו מסטרא אחרא, כי כיון שבחייהם טרחו וסבלו היסורין להפריד מעליהם הקליפה ההיא כנ"ל, ובקלות גדול נגמרת להפרד ע"י חבוט הקבר. אבל הרשע, שאדרבא גרם לקשרה בחוזק גדול בו, צריכים מכות ועונשים גדולים להפרידה ממנו בחבוט הקבר. ואלו היה יודע בחייו שמו דמסטרא אחרא, היה מתקן הדבר בחייו בקלות גדול, ולכן מכים אותם הכאות נמרצות, על שאינם יודעים אותו השם כנזכר, ולא חקרו לדעת אותו בחייהם, כיון שלא רצו לטרוח במעשיהם, כדרך שטרחו הצדיקים:

ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ד ענף כא סימן א

וכן נכנסו עוד בזה נדב ואביהוא ג"כ וגם הם לא עמדו בזה וכמ"ש בזוה"ק הנז' ע"ג רע"ב בענין נח כנ"ל ואמרו. כגוונא דא בני אהרן דתנינן שתויי יין הוו. כי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי כו' אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב ויקריבו לפני ה' אש זרה. כתיב אש זרה וכתיב לשמרך מאשה זרה וכלא חד מלה כו'. וכן בפ' וישב קצ"ב א'. אדם הראשון אנתתיה סחטא ליה ענבין וגרימת ליה מותא ולכל ישראל ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין ולא אתנטר כדקא יאות מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה בה"א. בני אהרן שתו חמרא מנייהו וקריבו קרבנא בההוא חמרא ומיתו. ובג"כ כתיב ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו כו'.

זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף עג עמוד א

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ר' יהודה ור' יוסי חד אמר מגן עדן (אתרכבת) אתתרכת ונציב לה הכא וחד אמר בארעא הות ועקר לה ושתל לה ובההוא יומא עבדת איבין וניצת לבלבין וענבים והוה סחיט לה ושתי מן חמרא ורוי, ר' שמעון אמר רזא דחכמתא איהו הכא בהאי קרא כד בעא נח למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון לאו לאתדבקא ביה אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא יכיל, סחט ענבין למבדק בההוא כרם כיון דמטא להאי (ד"א כדין) וישכר ויתגל ולא הוה ליה חילא למיקם ובגין כך ויתגל גלי פרצה דעלמא דהוה סתים, בתוך אהלה כתיב בה"א, ועל דא כתיב ואל תקרב אל פתח ביתה, בתוך זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף עג עמוד ב אהלה דההוא כרם, כגוונא דא בני אהרן דתנינן שתויי יין הוו, וכי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי, אי ס"ד דאינון חציפין הוו דרוו חמרא לאו הכי אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב (ויקרא י') ויקריבו לפני יי' אש זרה כתיב הכא אש זרה וכתיב התם (משלי ז') לשמרך מאשה זרה וכלא חד מלה, וכן כגוונא דא וישת מן היין וישכר ויתגל

AND NOAH THE HUSBANDMAN BEGAN AND PLANTED A VINEYARD. R. Judah and R. Jose differed as to the origin of this vine. One said that it came from the Garden of Eden and Noah now planted it here. The other said that it had been on the earth before the Flood and Noah had plucked it and now replanted it. On the same day it blossomed, ripened, and brought forth grapes. Noah then pressed out from them wine, drank of it and became drunken. R. Simeon said: ‘There is a mystical allusion in this verse. When Noah began to probe into the sin of Adam, not for purpose of practicing it but in order to understand it, and so warn the world against it, he pressed grapes in order to make researches into that vineyard. But when he reached that point he was “drunken and uncovered”-he lost his (mental) balance and uncovered the breach of the world which hitherto had been closed up. WITHIN HIS TENT. It is written oholoh (lit. her tent), an allusion to the idea contained in the passage, “And come not nigh the door of her house” (Prov. V, 8), “her tent” implying the tent of that vineyard. The same explanation applies to the case of the sons of Aaron, who, we have been taught, were drunk from wine (when they sinned). Who then, gave them wine at that place to drink? And is it conceivable that they would dare to get drunk at such a time? But in reality the wine which made them drunk was this same wine of Noah, as it is written, “and they offered strange fire before the Lord” (Lev. X, 1), an analogous term to which is found in the passage, “That they may keep thee from the strange woman” (Prov. VII, 5): all these terms allude to one and the same thing. The same sense, then, underlies the verse, “And he drank of the wine and was drunken, and he was uncovered within his tent.”