Parshat Haazinu 5771 - Listen and Hear; Heaven and Earth

Parshat Haazinu 5771

Rabbi Ari Kahn

Listen and Hear; Heaven and Earth

In Parshat Hazinu, Moshe speaks in song, in what may simply sound like a poetic turn of phrase Moshe turns to heaven and earth:

דברים פרק לב פסוק א

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:

Listen heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth. Devarim 32:1

Rashi understands that Moshe has called upon heaven and earth to bear witness to his words; he recognizes that he will soon be dead, and therefore he calls upon something that is permanent to be eternal witnesses.[1] However when Moshe address both the heavens and Earth, he uses a different word for each. He invites the heavens to listen while he asks the earth to “hear”. These opening words may reveal much about the author – Moshe;

The Targum (Pseudo) Yonatan adds an interesting title to Moshe’s name, one which is in fact obvious, but nonetheless seldom used, he writes:

תרגום יונתן דברים פרק לב פסוק א

 וַהֲוָה דִי מָטָא קִיצֵיהּ דְמשֶׁה נְבִיָא לְמִתְכַּנְשָׁא מִגוֹ עַלְמָא…

כתר יונתן דברים פרק לב פסוק א

והיה כאשר הגיע קִצו של משה נביא להאסף מִתוך העולם

When the time came for Moshe the prophet to be gathered from the world. Targum Pseudo Yonatan Devarim 32:1

Here Moshe is labeled a prophet, which is obvious; Moshe was the greatest prophet who ever lived. Nonetheless rarely are Moshe’s words introduced by calling him a prophet. Perhaps this is something about this section which is prophetic – or something about Moshe’s prophecy[2]  which can be discerned.

The Sifri compares Moshe’s words with those of another prophet Yishayahu, he too spoke of heaven and earth:

ישעיהו פרק א פסוק ב

שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה’ דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:

Hear, O heavens, and give ear, O earth, for the LORD hath spoken: Children I have reared, and brought up, and they have rebelled against Me. Yishayahu 1:2

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו

האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים ולפי שהיה רחוק מן הארץ אמר ותשמע הארץ אמרי פי, בא ישעיה וסמך לדבר +ישעיה א ב+ שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ.

Listen heavens, since Moshe was close to heaven he said “listen heavens” and since he was distant from earth he said “let the earth hear the words of my mouth” Yishayahu came and spoke “hear o heavens” for he was distant from heaven, “listen earth” for he was close to earth”. Sifri Dvarim Parshat Haazinu section 306

While one may be tempted to explain that the time spent on Sinai rendered Moshe “closer” to heaven, the Sifri is most likely not referring to physical proximity, rather to spiritual proximity. Moshe was closer to heaven than Yishayahu.[3]

Rav Yosef Soloveitchik[4] explained that there are prophets who are more concerned with the honor of heaven and others who are more concerned with the honor of Israel.

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א

נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן. ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב.

You find that there are three sons; one is concerned with the honor of both the father and the son. One is concerned with honor of his father, and not the honor of the son. The third is concerned with the honor of the son, but not the honor of the father. Mechilta Parshat Bo Mesechta Dpischa chapter one

The three sons in the Mechilta are Yirmiyahu, Eliyahu and Yona. Yirmiyahu according to the Mechilta honored both father and son, Eliyahu honored the father but not the son, while Yona honored the son but not the father.[5] Yona who is best known for the eponymous book, where he runs from his prophetic mission, did in fact fulfill another prophetic mission he was charged with:

מלכים ב פרק יד

(כג) בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה:(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:(כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:

In the fifteenth year of Amaziah the son of Joash king of Judah Jeroboam the son of Joash king of Israel began to reign in Samaria, and reigned forty and one years.  And he did that which was evil in the sight of the LORD; he departed not from all the sins of Jeroboam the son of Nebat, wherewith he made Israel to sin.  He restored the border of Israel from the entrance of Hamath unto the sea of the Arabah, according to the word of the LORD, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet, who was of Gath-hepher. Kings book 2 chapter 14:25

The prophecy that asked for the boarders of Israel to be expanded, Yona fulfilled, but to cajole heathen sinners who desecrate God’s name with their sinful behavior, was a prophecy he was unwilling to fulfill. Yona was a reluctant prophet, his reluctance emanated from his concern for the Jewish people, he was more concerned with honor of the “son”, he was closer to earth and relatively estranged from heaven.

Eliyahu was closer to heaven as he attests:

מלכים א פרק יט

(יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ס

 And he said: 'I have been very jealous for the LORD, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant, thrown down Thine altars, and slain Thy prophets with the sword; and I, even I only, am left; and they seek my life, to take it away.' Kings Book 2 Chapter 19:14

Eliyahu feels God’s “pain” as it were, he is jealous and vengeance seeking for God. He Honors the “Father” but not the “son”, God though has a different thought and responds that Eliyahu is “fired”

מלכים א פרק יט

 (טו) וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:(טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:

 And the LORD said unto him: 'Go, return on thy way to the wilderness of Damascus; and when thou comest, thou shalt anoint Hazael to be king over Aram;  and Jehu the son of Nimshi shalt thou anoint to be king over Israel; and Elisha the son of Shaphat of Abel-meholah shalt thou anoint to be prophet in your place. Kings Book 2 Chapter 19:15,16

The Mechilta stresses that Eliyahu was “dismissed” for this attitude.

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א

...אלא שאי איפשי בנבואתך

…I do not want you as a prophet. Mechilta Parshat Bo Mesechta Dpischa chapter one

Eliyahu who was so close to heaven he ended up being taken directly to heaven on a chariot.[6] Yona who was so close to earth – was plunged into the depths of the sea,[7] until he was willing to honor heaven as well.

The third type of prophet is someone who has concerns of both heaven and earth. According to the Mechilta the one who excelled at this task was Yirmiyahu. Rabbi Soloveitchik suggested that Both Moshe and Yishayahu knew of this required balance, between being a prophet of God and a leader of the Jewish people, being concerned with the honor of the “Father” and the honor of “son”. They were both concerned with heaven and earth, nonetheless, Moshe felt closer to heaven while Yishayahu feels closer to earth.

When the Jews sin in the sin of the Golden Calf, the argument the Moshe puts forth is concerned with honor of heaven and earth:

שמות פרק לב

(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה’ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:(יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:(יד) וַיִּנָּחֶם ה’ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: פ

And Moshe besought the LORD his God, and said: 'LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?  Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people.  Remember Abraham, Isaac, and Israel, Thy servants, to whom Thou didst swear by Thine own self, and saidst unto them: I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.'  And the LORD repented of the evil which He said He would do unto His people. Shmot 32:11:14

When the people sin with the Golden Calf Moshe begins his prayer with concerns of the honor of heaven, only then does he introduce the honor of the patriarchs – the Jewish people. Moshe is concerned with both, he is just a little closer with heaven.

Moshe who visited heaven and had the secrets of heaven revealed to him, felt close with heaven and it would be understandable if he was only concerned with the honor of the “father”. But Moshe always knew that he was an emissary of God, yet at the same time an emissary of the people of Israel, as he delivers his penultimate speech, Moshe reveals a bit of his inner world, the proximity that he felt toward heaven, but this did not cause him to lose his concern for those below on earth.

---

[1] Rashi Devarim 32:1

רש"י דברים פרק לב פסוק א

האזינו השמים - שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר (לעיל ל, יט) שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ, אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהן קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו, יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה, והארץ תתן יבולה, והשמים יתנו טלם. ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחלה (לעיל יא, יז), ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואחר כך ואבדתם מהרה על ידי האומות:

[2] The term Moshe the Prophet is used by the Targum Pseudo Yonatan a number of times in the commentary especially in the section of Vzot Habracha, when Moshe gives his prophetic blessings.

[3] See the Chizkuni who considers Moshe’s physical proximity to heaven, only to reject it as a current factor, he then explains the words listen and hear in two contradictory ways.

חזקוני דברים פרק לב פסוק א

משה רבינו היה באותו פרק רחוק מן השמים ועומד בארץ לפיכך נתן האזנה לשמים שכן מנהג הוא שאומר לאותו העומד רחוק לשון האזנה שיטה אזנו לשמוע ע"י שהוא רחוק ונתן שמיעה לארץ שאין לומר לקרוב בלשון האזנה אלא בלשון שמיעה. אבל ישעיה שהיה מדבר בשמו של הקדוש ברוך הוא נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. וי"מ למפרע האזנה שייכא במקום שהוא קרוב ושמיעה שהוא מקום רחוק משה שרגילותו היא בשמים אמר האזינו השמים, ותשמע הארץ שהיתה רחוקה ממנו בא ישעיה ואמר סמך לדבר שמעו שמים שהיה רחוק מהם והאזיני ארץ שהיה קרוב לה.

[4] Bshem Omram edited and compiled Dr Zvi Harris Guedalia and Rabbi Efraim Hadad, based on the notes of Rabbi Nathan Goldstein of the lectures of Rabbi Yosef Dov Solovietchik, Keren Gimmel 2000.

[5] This analysis is based on a teaching in the Mechilta Parshat Bo Mesechta Dpischa chapter one, which describes “three sons”, Yirmiyahu, Eliyahu, and Yona.

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א

נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן. ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת (איכה ג מב) לכך נכפלה נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים (ירמיה לו לב) אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר קנא קנאתי ליי' אלהי צבאות וגו' (מלכים א' יט י) ומה נאמר שם ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגומר ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך אלא שאי איפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב [שנאמר ויקם יונה לברוח וגו' מה כתיב] ויהי דבר יי' אל יונה שנית לאמר (יונה ג א) שנית נדבר עמו לא שלישית.

[6] See 2 Kings chapter 2:11

11 And it came to pass, as they still went on, and talked, that, behold, there appeared a chariot of fire, and horses of fire, which parted them both assunder; and Elijah went up by a whirlwind into heaven.

מלכים ב פרק ב:יא

יא  וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם.

[7] Yona 1:15

15 So they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging.

יונה פרק א:טו

וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.