Sources for Shiur on Matot - Parshat Mattot: The war against Midian, and flying sorcerers

Parshat Mattot: The war against Midian, and flying sorcerers

http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/762562/Rabbi_Ari_

Kahn/Parshat_Mattot:_The_war_against_Midian,_and_flying_sorcerers

פרשת מטות התשס"ח

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1.    במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן:...(ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ:

3. And Moses spoke to the people, saying, Arm some of yourselves for the war, and let them go against the Midianites, and do the Lord’s vengeance in Midian. ... 6. And Moses sent them to the war, a thousand of every tribe, them and Phinehas the son of Eleazar the priest, to the war, with the holy instruments, and in his the trumpets to blow.

2.    רש"י במדבר פרק לא פסוק ו

וכלי הקדש - זה הארון והציץ. שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים, והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ, שהשם חקוק בו, והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתיב (יהושע יג, כב) אל חלליהם:

With the sacred vessels.           This refers to the Ark and the Golden Headplate. Because Bil'am accompanied them, and caused the Midianite kings to fly through sorcery, he himself flying with them, he [Pinchas] displayed the Golden Headplate to them, in which the Divine Name was engraved, and they fell. This is why it is said, "...on those they had slain," concerning the Midianite kings--- they fell from the air on the slain ones. Similarly, concerning Bil'am, it is written, "...upon those they had slain" in the book of Yehoshua.

3.    מדרש תנחומא מטות פרק ד

 אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו עד שהזאב בא לצאן פרשו לו המצודה ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים הראו לו את הציץ שכתוב בו (שמות כח) קדש לה' והוא נופל והרגו אותו ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם שהיו עושין כשפין עם בלעם ופורחים באויר והראו להם את הציץ ונפלו על חלליהם...

4.    כתר יונתן במדבר פרק לא פסוק ח

(ח) ואת מלכי מִדין הרגו על הרוגי מחנותיהם את אוי ואת רקם ואת צור הוא בלק ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מִדין ואת בִלעם בן בעור הרגו בחרב והיה כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף מִן אחריו עשׂה דבר של קוסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס אם תקיים את נפשי אשבע לך שכל הימים שאני קיים אין אני מקלל את עמך ענה ואמר לו הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להכרית את יעקב אבינו וירדת למִצרים בעבור לאבד זרעו ומִן אחרי שיצאו ממִצרים גרית בהם עמלק הרשע ועתה גרה הִתגרית לקלל אותם וכיון שראית שלא נענו [הועילו] מעשׂיך ולא קִבל מאמרו של יי מִמך יעצת עצה רעה את בלק להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם ונפלו בעבור כך מהם עשׂרים וארבעה אלפים בעבור כן אין אפשר שוב לקיים את נפשך ומִן יד שלף חרבו מִן נרתיקה והרגו:

5.    ילקוט שמעוני במדבר - פרק לא - המשך רמז תשפה

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש. אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו שנאמר ואת בלעם הרגו. וכשם שעשה הקב"ה נקמה במואב ובמדין כך עתיד הקב"ה לעשות נקמה בעובדי אלילים שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה:

6.    במדבר פרק לא

(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:

8. And they slew the kings of Midian, beside the rest of them who were slain; that is, Evi, and Rekem, and Zur, and Hur, and Reba, five kings of Midian; Balaam, the son of Beor, they also slew with the sword.

7.    רש"י במדבר פרק לא פסוק ח

(ח) חמשת מלכי מדין - וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב, למה הוזקק לומר חמשת, אלא ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות. בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה. אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם. נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו:

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

[The] five kings of Midian.      Can I not see that Scripture enumerates five? Why, then, is it necessary to say "five"? Evidently, to teach that they all conspired equally, and they were all punished equally. Bil'am went there to receive the reward for the twenty four thousand whom he felled from Yisroel, through his advice. He went from Midian to the Bnei Yisroel, and offered them evil advice. He said to them, "If when you were six hundred thousand you could not overcome them, and now you intend to fight them with twelve thousand?' They gave him his reward, in full without stinting.

With the sword.    He set upon Yisroel, exchanging his craft for theirs. For they are only victorious through verbal expression, through prayer and supplication. He came and took up their craft, to curse them verbally. So they confronted him as well by exchanging their craft for that of the gentiles, who come with the sword, as it is said, "you shall live by your sword."

8.    רבנו בחיי על במדבר פרק לא פסוק ו

 וכלי הקודש. זה הארון והציץ. ואמרו במדרש (תנחומא מטות ד) כי מלכי מדין היו עושין כשפים עם בלעם והיו פורחים באויר בראותם המלחמה הזאת, ואמר להם משה לישראל אם תראו אותן עושין כשפים הראו להן את הציץ והן נופלין בארץ, וזה שכתוב ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם, שנפלו מן האויר על חללי מדין והרגום, וכן בספר יהושע כתיב (יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם:

9.    העמק דבר על במדבר פרק לא פסוק ו

 וחצוצרות התרועה. לקול תרועה ותפלה. וכבר ביארנו בס' שמות י"ד ט"ו דאפי' במקום שהבטיח הקב"ה שיצליחו במלחמה. מכ"מ היה נצרך לתפלה וכן עשה יהושע במלחמת יריחו דכתיב ביהושע ו' כ' וירע העם ועוד מבואר שם יפה. ומכש"כ כאן שפירש משה שנצרכים לעצה מפני המקטרג:

10. זוהר חלק ג דף קצד/א

אן הוה בלעם בההיא שעתא, אי תימא במדין, הא כתיב ועתה הנני הולך לעמי, אי אזל ליה, מאן יהביה במדין, אלא ההוא רשע כיון דחמא דנפלו מישראל עשרין וארבע אלף על עיטוי, אתעכב תמן, והוה בעי מנייהו אגרוי, ובעוד דאתעכב תמן, אתא פנחס ורברבני חילא לתמן:

כיון דחמא לפנחס, פרח באוירא ותרין בנוהי עמיה, יונוס ויומברוס, ואי תימא הא מיתו בעובדא דעגל, דהא אינון עבדו, אלא הכי הוה ודאי, ודא הוא דכתיב (שמות לא כח) ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש, וכי לא הוו ידעי חושבנא זעירא דא, והרי כמה חושבנין אחרנין רמאין עלאין ורברבנין ידע קרא לממני, והכא כשלשת אלפי איש, אלא אינון בנוי דבלעם יונוס ויומברוס דהוו שקלי כשלשת אלפי איש:

Now where was Balaam at that time? Seeing that he said, “Now I am going to my people”, how can he have been in Midian? The truth is, however, that when he saw that twenty-four thousand of Israel fell through his counsel, he stayed there and demanded his reward; and while he was staying there Phineas and his captains of the host came there. When he saw Phineas he flew up into the air with his two sons, Yunus and Yamburus. But these, you will say, died at the time when the golden calf was made? (We learn this from the words of the text, “there died of the people about three thousand” (Ex. XXXII, 28), the word “about” indicating that these two were reckoned as equal to three thousand men.) That wretch, however, being acquainted with every kind of enchantment, took also those of his sons, and with them commenced to fly away. When Phineas saw a man in the air flying away, he shouted to his soldiers: Is anyone able to fly after him, for it is Balaam? Then Zilya, of the tribe of Dan, arose and seized the Domination that rules over enchantments and flew after him. When Balaam saw him he changed his direction in the air and broke through five ethers and vanished from view. Zilya was then sorely vexed, not knowing what to do. Phineas thereupon called out: Shade of the dragons which overshadow all serpents, turn thy tresses. Straightway he revealed his path and Zilya approached him and both came down in front of Phineas. This is referred to in the blessing of Jacob (Gen. XLIX, 17): “Dan shall be a serpent in the way”-this is Samson: “an adder in the path”-this is Zilya; “that biteth the horses’ heels”-this is Ira the companion of David; “so that his rider falleth backward”-this is Shiryah, who is destined to come with the Messiah of Ephraim, and who will wreak vengeance on other nations; and then it will be time to expect the deliverance of Israel, as it says, “For thy salvation I hope, O Lord”. When Balaam came down in front of Phineas, he said to him: Wretch, how many evil haps hast thou brought upon the holy people! He then said to Zilya: Kill him, but not with the Name, for it is not meet that the divine sanctity should be mentioned over him, so that his soul in leaving him should not be united with matters of holy grades, and his prayer be fulfilled: “May my soul die the death of the righteous” (Num. XXIII, 10). He then tried to kill him in many ways, but did not succeed, until he took a sword on which was engraved a snake on each side. Said Phineas: Kill him with his own weapon. And then he did kill him; for such is the way of that side, he who follows it is killed by it and it is with his soul when it departs from him, and he is punished in the other world and never finds burial, and his bones rot and become noxious serpents, and even the worms that eat his body become serpents. We have found in the Book of Asmodai which he gave to King Solomon, that anyone who desires to make powerful enchantments, if he knows the rock where Balaam fell, will find there snakes formed from the bones of that wicked one, and if he kills one he can make certain enchantments with its head and others with its body, and others again with its tail, there being three kinds in each one.’

11. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו/א

ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו' את בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם אמר רבי יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף [שהפיל מישראל] אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזן מיניה ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושילטי הואי אייזן לגברי נגרי (דף קו/ב) הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם אמר רב שקיימו בו ארבע מיתות סקילה ושריפה הרג וחנק אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה אמר ליה מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע אמר ליה שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה כתיב דואג וכתיב דוייג אמר רבי יוחנן בתחילה יושב הקדוש ברוך הוא ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה (סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר)

And they slew the kings of Midian, beside the rest of them that were slain . . . Balaam also the son of Beor they slew with the sword. What business had Balaam there? — R. Jonathan said: He went to receive his reward for the twenty-four thousand Israelites whose destruction he had encompassed. Mar Zutra b. Tobiah remarked in Rab's name: This is what men say, When the camel went to demand horns, they cut off the ears he had.’Balaam also the son of Beor, the soothsayer, [did the children of Israel slay with the sword]. A soothsayer? But he was a prophet! — R. Johanan said: At first he was a prophet, but subsequently a soothsayer. R. Papa observed: This is what men say, ‘She who was the descendant of princes and governors, played the harlot with carpenters. Did the children of Israel slay with the sword among them that were slain by them. Rab said: They subjected him to four deaths, stoning, burning, decapitation and strangulation. A certain min said to R. Hanina: Hast thou heard how old Balaam was?  He replied: It is not actually stated, but since it is written, Bloody and deceitful men shall not live out half their days, [it follows that] he was thirty-three or thirty-four years old. He rejoined: Thou hast said correctly; I personally have seen Balaam's Chronicle, in which it is stated, ‘Balaam the lame was thirty years old when Phinehas the Robber killed him.’ Mar, the son of Rabina, said to his sons: In the case of all [those mentioned as having no portion in the future world] you should not take [the Biblical passages dealing with them] to expound them [to their discredit], excepting in the case of the wicked Balaam: whatever you find [written] about him, lecture upon it [to his disadvantage].

12. משנה מסכת חגיגה פרק א משנה ח

היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מי שיסמכו הן הן גופי תורה:

 [the laws concerning] the dissolution of vows hover in the air and have nought to rest on the laws concerning the Sabbath, festal-offerings, acts of trespass are as mountains hanging by a hair, for they have scant scriptural basis but many laws. [The laws concerning] civil cases and [temple] services, Levitical cleanness and uncleanness, and the forbidden relations have what to rest on, and it is they that are the essentials of the Torah.

13. ספר בראשית פרק ב

(ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

14. תרגום אונקלוס על בראשית פרק ב פסוק ז

(ז) וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן אדמתא ונפח באנפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

15. זוהר חלק ג דף רלז/א

מעל בני ישראל, דכד חמא ההוא חמה, חמא ליה דהוה נחית על רישיהון דישראל: מאי חמא, חמא את מ' דא דהוה טאס ברקיעא, ודא הוא סימנא דמלאך המות, דבעיא לאתבנאה באת וא"ו ואת ת', מה עבד פנחס מה דהוה מתלבש ביצחק, כדין נטיל ההוא את מ', וחטף ליה, וחבר ליה בהדיה, כיון דחמא מלאך המות, דפנחס חטף ליה לההוא מ' בהדיה, מיד תב לאחורא:

מאי טעמא, בגין דכד קני בלביה פנחס, אתלבש ביצחק, ואסתלק למהוי בחושבנא ר"ח, והכי סליק שמיה ר"ח, והכי סליק יצחק, כיון דחמא לאת מ' טאס ברקיעא, חטף ליה, וחבר ליה בהדיה, ואתעביד מיד רמ"ח, הדא הוא דכתיב ויקח רמח בידו:בגין דאות מ' הוה סימנא קדמאה לאדם הראשון, למבני מות על עלמא, בגין דאת דא הוה טאס על רישיה דאדם, בשעתא דכתיב, ותקח מפריו, מ' פריו, והוה מחכא ו"ת, בזמנא דכתיב, ות'אכל, ות'תן, ות'פקחנה, כדין אתבני מות על עלמא:פנחס הוה חמי ליה השתא ההוא את מ' טאיס על רישיהון דישראל, והאיך חמא ליה, חמא דיוקנא דמ' פתוחה מליא דמא, כיון דחמא ליה, אמר, הא ודאי סימנא דמלאך המות, מיד חטף לה, אדכר עלה שמא מפרש, ונחית להאי את לגביה, ומה דהוה ר"ח, אצטריף רמ"ח, כדין ויקח רמח בידו, ועל דא כתיב מעל בני ישראל:

And this was FROM THE CHILDREN OF ISRAEL, for he saw that Wrath coming down upon the children of Israel. He saw the letter mim descending upon them, which is the sign of the Angel of Death, so he snatched it and drew it to him and at once the Angel of Death drew back. It may be asked, How can it be said that Phineas turned back the wrath of God from Israel seeing that so many died of the plague? The fact is, however, that not one of the children of Israel died save from the tribe of Simeon, for when the mixed multitude came they associated with the women of the tribe of Simeon after they had become proselytes and bore sons from them; and of these some died on account of the golden calf, some by plague, and some now. And because Israel and all the holy seed kept themselves clear, they were now numbered to show that not one of them was missing. In the same way all those that died at the time of the calf were from the mixed multitude, and to show this Moses was afterwards commanded to assemble “all the congregation of the children of Israel” (Ex. xxxv, I), and to take from them only the free-will offering.’ R. Eleazar said: ‘Father, this would be a very good explanation if there were not something which conflicts with it.’ He said to him, ‘My son, say it.’ He replied: ‘It is written, “And Israel was joined (vayizamed) to Baal Peor” (Num. xxv, 3), which we explain to mean, “like the ornament (zamid) on a man's arm”.’ He replied: ‘Eleazar, that is true; Israel were joined to Baal Peor. But I did not say that Israel were clear of that sin, but that they were not condemned to death.’ He rejoined: ‘But it is written, “Take the heads of the people and hang them”. ‘Yes,’ he replied, ‘the heads of the people, but not the heads of the children of Israel. Hence it is written, “And Israel were joined to Baal Peor”, that is, only lightly, but it goes on to say, “And the people ate and worshipped” (Ibid. 2), but not “the children of Israel”.

16. ספר תהילים פרק קו

(כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:(כט) וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:

(ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:(לא) וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:

Then stood up Phinehas, and wrought judgment, and so the plague was stayed.

17. שפתי כהן על במדבר פרק לא פסוק ז

ולפי שברח כדאיתא במדרש (ילקוט רמז תשפ"ה) וזה לשונו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה, שהיה משתמש בשם המפורש, אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עשה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו עד שמצאו עומד ומשתטח לפני הכבוד, מיד נתן עליו פינחס הציץ ותפסו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו, שנאמר ואת בלעם בן בעור הרגו, ופינחס הרגו, ואמר הרגו, לפי שדנוהו בסנהדרין. ומה שהוצרך לדונו בסנהדרין ולא בין מלכי מדין, לפי שראהו משתטח לפני כסא הכבוד, ופחד פינחס שמא עשה תשובה, ודנוהו שאין תשובתו מועלת, שהרג עשרים וארבעה אלף. ואמרו במדרש (שם) שארבע מיתות בית דין קיימו בו, שריפה סקילה הרג וחנק, שכן אמר ביהושע (י"ג, כ"ב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם, הרגו זו חנק, בחרב זו הרג, על חלליהם זו סקילה ושריפה. ופירוש על, מלבד. ולפי שברח נהרג. חרב אותיות ברח:

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת בלק

ח. איתא בזוהר הקדוש (דרל"ז ע"א) כי ראה פינחס המ' פרח באוירא וכו' ושיתף אליה ר' ח' וגם ו' ונעשה רומח ע"כ, ונבאר זה לפי קט שכלי, כי שמעתי בה ממארי אא"ז כי ראה והבין שמלכות הוא בלא יחוד, והבין זה מעצמו כי האדם עולם קטן, ועשה יחוד וכו', ולהסביר זה בקיצור נמרץ, כי הבין זה מן מחשבות ח) החסד אשר נפלו, והתגבר כארי ע"ד שאמרו (באבות פרק ד') איזה גבור הכובש את יצרו, וזהו מדת הגבורה מדת יצחק שמספרו רח ואז עלו ניצוצי החסד משבירתן ונפילתן ונתגלה בחינת החסד על ידי הו', ונעשה בחינת רומח מספר אברהם שהוא חסד, וכן הוא בכל דין ר"ל הוא מפני שהמלכות הוא בלא יחוד, וכשתמצא בחינת חסד בדין ט) אזי נמתק הדין בשרשו, ונעשה בחינת אברהם ועולה הטוב והרע נופל, וכן היה המעשה בנחום איש גם זו (תענית דכ"א ע"א) שאמר גם זו לטובה ומצא בחינת החסד שיש בו, ונמתק ונעשה חסד, והוא שאמר אליהו במעשה שהיה שם מעפרא דאברהם הוא, והיינו בחינת אברהם שהוא חסד, ואז הוא עלה והם נפלו ונשברו ודי למבין, כי יש בכאן להאריך, והמשכיל יבין על פי דברי אדוני אבי זקיני זללה"ה י) שהריש הוא חכמה וחכמה שורשה גבורה והבן:

.and Pinchas stood in prayer" [Psalms 106:30]. Rabbi Elazar noticed a flaw in the syntax of this verse -- the proper spelling of the Hebrew word to pray is "Vayitpalel," instead it is written as "Vayepalel," a word that can also be translated as "judgment." He explains that this change from the proper syntax was deliberate; it teaches us that there was a critical undertone to Pinchas' prayer. He threw the bodies down in front of God (i. e. at the entrance of the Tabernacle) and declared: Master of the world, for the sake of these two, 24,000 Jews had to perish [the number that died in the plague following the incident]? The Angels wanted to push Pinchas away on account of his insolence, but God told them, "Leave him be, for he is a zealot the son of a zealot, and an appeaser of anger the son of an appeaser of anger." [Sanhedrin, 44a]